" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 10 חלק א'

-נקודת מבט של עומר. ביירות, לבנון.-

"אז אתה מסכים?" שאל חסן, אני יודע שאם אני אסרב המוות שלי יהיה קרוב, ולמות אני לא מוכן. אבל להתאסלם? לא בא בחשבון.
"אני צריך לחשוב על זה, אני יכול?" שאלתי את חסן, אלוהים בבקשה תסלח לי במקרה שאני אסכים.
חסן הנהן לחיוב, והקיש באצבעותיו. נעמדו שתי מחבלים מאחוריי, כרגיל.
בטח עוד מכות חשמל.
"אני אתן לך טעימה קטנה מהחיים כמוסלמי, במשך השבוע אתה תחיה בדיוק כמו שתחיה אם תסכים להתאסלם. עכשיו שתי הבחורים פה יקחו אותך להתגלח, ולהתקלח, ואחרי זה תבוא לארוחה עם השיח'." אמר חסן, הנהנתי לחיוב, לפחות שבוע נחיה ללא סבל, כבר שנה שלמה שאני רק מקבל מכות. נחיה כמו קינג.
שתי הבחורים עזרו לי לקום, ואפשרו לי להישען עליהם בגלל הקושי שלי ללכת. מוזר, פעם ראשונה שלא מכאיבים לי תוך כדי. התחלנו להתקרב למקום שהיה בו ריח של רטוב. בטח יזרקו אותי לבור של מים, מקלחת? הרשו לי לגחך, אולי הטבלה למוות.
הריח של המים החל להתחזק, אחד מהבחורים פתח את הדלת ומולי הייתה אמבטיה בגודל של בריכה, עם ספות אשר היו נראות מצופות זהב וריפודיהן מעור. מגבות לבנות וחדשות היו תלויות, פירות ומטעמים היו מונחים בשולחן. עיתונים מהארץ היו מונחים גם על הספה. התקדמתי אל תוך החדר, והבחורים סגרו את הדלת.
מצחיק שבתוך שבי יש מקום כזה. אם היו מביאים אותי לפה בתקופה שלא הייתי שבוי הייתי קורא למקום הזה חירבה, אבל עכשיו? זה ארמון מבחינתי. אני הולך לנצל את השהות שלי בחדר הזה כמו שצריך!
התקדמתי אל עבר אחת המראות, וראיתי סט גילוח המכיל סכין, מכונה וקצף. היתרון שיש לי זה שלמדתי ספרות בבית ספר, אז להסתפר אני יכול.
התחלתי להתגלח ולהסתפר, שסיימתי פתאום אהבתי את מה שראיתי. במהלך השנה בשבי. השיער שלי השתגע וצמח באופן מוזר ומגעיל, זה הוריד לי את האהבה העצמית. עכשיו שאני מסופר ומגולח אני יכול לראות את היופי שלי.
לקחתי מגבת והתחלתי ללכת בצליעות ואיטיות אל עבר האמבטיה או בריכה, ונכנסתי לתוכה. המגע הנעים של המים שכל כך אהבתי והתגעגעתי אליו חזר אליי.
אולי באמת אני אתאסלם?