מתפללים לאהבה פרק 2

אז הסיפור שלי ושל מיכאל הולך ככה: הוא היה חתיך -הוא עדיין חתיך- אני הייתי שקטה, סוף שנה ככה (כיתה ט') התחלנו לדבר בקטנה, במחנה קיץ של הצופים (לא לצחוק עלי שאני בצופים) נפגשנו במסיבת שכבגיסטים (שכבה בוגרת) הוא אמר לי שלום ונתן לי חיבוק, שבמשך כל החיבוק הייתי כזה (אוי איזה נחמד, החיבוק הראשון שלנו, אני אזכור את זה לנצח) רקדנו יחד כל המסיבה ואחרי המחנה הוא השיג את המספר שלי והתחיל לשלוח לי הודעות. ככה דיברנו כל החופש ואז התחילה כיתה י' . בהתחלה זה היה קצת מביך כי עד עכשיו דיברנו רק דרך הטלפון, ועכשיו זה פנים מול פנים. אז כשסיימתי להיות ילדה קטנה ולהתחמק ממנו מרוב בושה ופחד, כי לא ידעתי באמת אם כשהוא יראה אותי הוא יבוא אלי בחיבוק אוהב כמו במסיבה במחנה או רק יסמן לי שלום בהינהון , הכנתי אסטרטגיה כזאת בראש: בטקס פתיחת שנה באולם אני יקום לתת לו חיבוק ויחזור למקום שלי עם חברות שלי. ככה זה לא יהיה מביך כי לא יהיה מקום לשיחה אחרי החיבוק. למזלי הוא ישיב שורה אחת לפני, כמה כיסאות שמאלה, ראיתי בטלפון הודעה ממנו: "איפה את?" ואז קמתי, חברות שלי הסתכלו עלי, החדרתי בעצמי מוטיבציה "יאלה אני גומרת עם זה!" חחחח אני לא אשכח איך חברים שלו הסתכלו עליו במופתעות בזמן שאמרנו שלום אחד לשנייה. "מהה?? אתה ומור?" הלכתי אליו נתתי לו חיבוק חמוד כזה מאחורה ואמרתי לו שלום. ומשם זה רק הפך ליותר טוב כל בוקר הייתי מקבלת בוקר טוב וחיבוק, הוא היה בא ויושב לידי בהפסקות, ביומהולדת שלי הוא שאל אותי אם אני רוצה משהו? כמובן שעניתי לא אבל אז הוא הציע להגיע עם שיער פזור…. ,הוא ידע שאני אוהבת את זה, עפתי על הרעיון אבל הוא התחרט ולא בא ככה.
זו הייתה התחלה נהדרת למשהו טוב עוד יותר. אבל זו גם הייתה הבעיה.
זה לא התקדם, וזה לא היה כי לאחד הצדים היו ספקות בחיבה שלו לשני, פשוט שנינו היינו חסרי ביטחון וביישנים בתחום אז זה פשוט לא התקדם לשון מקום. עדיין היה את החיבוק ואת הבוקר טוב. אבל בשלב מסויים החיבה החלה לרדת ואני שמתי לב ליותר ויותר דברים שאני לא אהבתי במיכאל והפריעו לי להמשיך לחבב אותו ולרצות לקדם איתו את הקשר.
בקצרה, פשוט ראיתי שמיכאל מטומטם.
ואין צורך להרחיב בעניין.
זה לא היה מבחינת יחס. פשוט הוא לא היה כל כך חכם, אז כל מה שהוא אמר ועשה יצא בסוף כמו שטות.
אז מאז שהסיפור הזה נגמר, בתחילת שנה בערך, בחנוכה במדויק. לא היה שום דבר רציני. וברור שכ"בתולה מסריחה" (מי שלא מבין לא קרא את הפרק הקודם) התבאסתי על זה רצח, והתלוננתי על זה לא מעט.
אז אני מעכלת שוב את השאלה של מיכאל…
מיכאל: "רוצה לדבר קצת? את נראת לי קצת מבואסת.."
אני: "לא…. הכל בסדר"
למרות שלא הכל בסדר… הורגלנו לשקר רק כדי לא ליפול על אנשים עם כל צרות והמחשבות שלנו, בפחד שנצתייר כמשוגעים או כי סתם לא נעים לנו מהם, במקרה הזה שתי האופציות היו נכונות…..