מתפללים לאהבה פרק 11
….נשארנו מחובקים על הספה…
"ממ…. אני לא יודעת אם להעמיד פנים שלא ראיתי את זה או להישאר פה ולמות…" שמענו קול מאחורינו וראינו את רומי.
אושרי: "רומי כמה זמן את עומדת פה?"
רומי: "יותר מידי."
מור: "…אני… אני לא יודעת מה לומר… חחח"
כולנו צחקנו
רומי חזרה לעצמה ונכנסה אל תוך שטח המחסן. "טוב כאילו שלא ידענו שאתם חמים אחד על השנייה יאלה זוזו" אמרה במהירות ונכנסה בי שנינו על הספה, "רגע זה נקי לשבת פה?"
אני: "רומיי! את מגזימה" "את מגזימה בעצמך גברת! כמעט עשית פה ילוד" המשכנו לצחוק. ישבנו שם מבלי לזכור למה באנו לשם בכלל, ואז נזכרנו שצריך לנקות את השכבגייה. כשחזרנו עם שקיות הזבל והמטאטאים אל השכבגייה כבר רוב השכבג היה. כמו שחשבתי שיקרה השלכנו את הדברים הצידה וישבנו עם כולם. אושרי התיישב קודם בשכיבה על הספה ואז הוא סימן לי לבוא. התקדמתי עליו ונשענתי עליו בספה. לאט לאט השיחה של שאר חברי השכבג נחלשה ולבסוף מישהו שאל: "כן מה קרה פה אפשר לדעת?!?!" הבטתי באושרי בחיוך מסגיר אבל לא ידעתי מה לומר, אבל לאושרי הייתה את התגובה המושלמת, הוא פשוט חיבק אותי הכי חזק שהוא יכול.
"ממממ" השיבו כולם ואז רומי ציינה במהירות "הקיצר אושרי ומור עושים מין עכשיו" כולם צחקו ואז המשיכו בשיחתם. נשארתי בחיבוקו של אושרי והבטתי בו באושר. לא האמנתי שאני יהיה כל כך מאושרת. הרגשתי כאילו כל תפילותי נענו. בסוף היום ישבתי עם טוהר על הספסל והיא שאלה אותי על אושרי. "כאילו שמתי לב שאת דלוקה עליו אני מכירה אותך אבל את לא אמרת שום דבר. אה? קוראת לעצמך חברה. אז איך זה קרה בכלל?", "זה פשוט קרה" עניתי לה
אני מרגישה ידיים מחבקות את בטני מאחור וראש נשאן על כתפי. זה היה אושרי מחבק אותי חיבוק מלא אהבה מאחור. טוהר קמה והלכה כדי להשאיר אותנו לבד. אני מסתובבת אליו ומחזיקה את ידיו. "למה שלא תבוא אליי מחר?" "למה לא בעצם?" הוא עונה בתשובה
אני:"מעולה אז קבענו" :)
ביום למחרת חיכיתי לו בתחנה. הוא ירד מהאוטובוס שלו שמגיע מהכפר ישר לחיבוק ונשיקה ארוכה.
הלכנו לביתי יד ביד. כשנכנסנו הביתה נכנסנו ישר לחדרי הוא זרק את התיק הצידה ומבלי לשים לב אנחנו מתמזמזים בטירוף על המיטה.
באמצע כל העניינים…. אני שומעת את בטנו של אושרי מקרקרת. עצרתי את מלאכת העינוג גיחחתי ושאלתי "אתה רעב או מה?" "מה" הוא ענה והמשיך לנשק לי את הצוואר. "בוא נו! אל תדאג אני לא הולכת לשום מקום.." אני נעמדת ומתרחקת ממנו עם חיוך ממזרי "אני אוהב את התשובה הזו" הוא אמר.
"חחח, אתה בא?" אני שואלת. "כבר כבר, אל תדאגי" ידעתי שהוא לא נעמד בגלל שהוא מתבייש, למרות שלא היה לי אכפת. הלכתי להכין לו אוכל וידעתי שהוא יבוא.
ישבנו בחוץ וכבר לא הייתה שמש אבל גם לא היה חשוך. היה קצת קריר והוא הביא לי את הג'קט שלו. דיברנו על תקופת העבר וצחקנו על זה שאנחנו "שוב ביחד" תוך כי שאנחנו מתפקעים מצחוק יש רעש מכיוון האבנים. אמא ואבא הגיעו וניגשו יש אלינו, הוא ישר נעמד, כמו שצריך, לוחץ את ידו של אבי ולפני שמספיק ללחוץ גם את של אימי היא מתנפלת עליו בחיבוק. כולנו צוחקים. "נו מה אושרי, לא מספיק אתה קורע לי את התחת בכדורסל גם לקחת את הבת השלי" שואל אבא בציניות
אושרי: "אל תדאג היא לא מתלוננת" ענה אושרי במהירות ובביטחון.
אחרי שישבו איתנו קצת והכירו אותו לעומק אבא אמר לי "וואלה מור, מוצלח כאן הבחור" "אתה מוזמן לשבת!" אמא פילחה לפני שאבא לקח אותה והשאיר אותנו לבד.
אושרי בדק את הטלפון שלו ואמר: "שיט אני צריך כבר ללכת"
ליוויתי אותו לשער הבית. תפסתי את עורפו החלק בשני ידי הבטתי אל תוך עיניו החומות ואמרתי לו "איך אפשר שלא להתאהב בך?!?" בדיוק כמו בשיר
אושרי תפס את מותני ונישק אותי נשיקה אוהבת. ואז הוא הלך.
נכנסתי אל חדרי והתרסקתי על המיטה בחיוך. אמא נכנסת ישר לחדר עם רז אחותי. "וואו מורי הוא ממש נפלא!" חייכתי ועניתי "אני יודעת אמא"
אמא: "אני הייתי רצינית תזמיני אותו לשבת"
אני נעמדת מסלקת אותן מחדרי ומנסה לסגור את הדלת בזמן שהיא עוד מנסה ואני אומרת לה "נראה, נראה אמא."
תגובות (0)