מתפללים לאהבה פרק 10 – קצת מיני

שנינו יושבים על הדשא, אחד מול השני, תולשים חתיכות דשא מתוך חוסר נחת וביטחון. אני יודעת שאתה זה שדיברת כל הזמן, זה שהייתה לו את המילה האחרונה ואני יודעת שבגלל שזה מפריע לי אני זו שצריכה להוביל את השיחה, אבל כל כך חשוב לי לשמוע את הדברים האלה ממך, אני מרגישה מטורפת, משוגעת, חייה באשליה ומדמיינת אותך אומר לי שאתה מרגיש אלי.
בלילות אני לא מפסיקה לחשוב על החיוך שלך. מסתכלת על אותה תמונה באינסטגרם בה אתה עם מכנס חאקי קצר חולצת תכלת יושב לך על ספסל שיש, כנראה בבית ספר שלך בכפר, אתה לא מביט למצלמה, אתה מביט ימינה למטה ומתפקע מצחוק. אין דבר שאני יותר נמשכת אליו מאשר אנשים שהם יפים כשהם צוחקים ומאושרים.
אושרי: "אני יודע כמה את אוהבת להינות מהשקט ומהבהייה לפעמים אבל אני חושב ששנינו רוצים לדבר, לא?"
אני: "אני לא יודעת כמה טוב יצא מזה שאני ידבר…"
אושרי: "למה?"
אני: "אני אף עם לא אומרת את הדברים הנכונים. וכל מה שאני אומרת מתפוצץ לי ברצוף"
אושרי: "למה את מתכוונת?"
אני: "אני סוג של מקוללת"
אושרי: "חחח התכוונת משוגעת?"
אני: "אני נשבעת לך!!, לא משנה מה אני אומרת, שמציין משהו טוב שקורה לי, כשאני אומרת את זה בקול זה מתבטל!"
אושרי: "תני לי דוגמא?"
אני: "אני מפחדת…"
"נוווו" אושרי לחץ.
אני: "בפעם האחרונה שהכרזתי על דבר כזה, נשארתי ריקה, זה נעלם"
לאושרי היה חיוך של מבין אבל הוא שאל רק בשביל השיחה: " היו לך ספקות לגבי אם אני מחבב אותך או לא?"
אני מרימה סוף סוף את ראשי מהדשא הירוק ומנערת את חתיכות הדשא שנשארו אל ידי, ואז אני מביטה בו בחצי אומללות וחצי תקווה.
אושרי שוב תפס את ראשי בעדינות ונישק אותי כמו שעשה לפני הטיול. רק שהפעם הייתי זהירה, התרחקתי בזהירות מהנשיקה שלו ולא באגרסיביות כי לא רציתי שיחשוב שאני לא מעוניינת בה, אני רוצה אותה בהחלט.
אושרי: "אני לא מבין מור."
אני: "מה אתה לא מבין?"
אושרי: "את מנסה להשיג את תשומת לבי והשגת אותה, אני רוצה שנהיה ביחד, ואת מתרחקת! מה זה משחק עבורך?"
ידי מיהרו לאחוז בשלו "אל תחשוב כך לו לשנייה!" "כרגע, הדבר שאני הכי רוצה בעולם זה להיות איתך! אבל אני לא יכולה ככה!"
אושרי: "איך!?!"
אני: "ככה! שאתה לא סגור על עצמך!", אושרי השתתק. "רגע אחד אתה הכי איתי בעולם, ורגע שני אני מרגישה כאילו אני זרה לחלוטין בשבילך!….. וזה הורג אותי."
אושרי: "זה בכלל לא ככה"
אני: "אבל אתה גם לא דואג שאני ידע איך זה." "למרות שלהיות איתך זה הדבר שאני הכי רוצה, אני לא יכולה להמתין בפחד ששוב תסתובב ואני אשאר עם לב שבור"
אושרי: "זה לא המצב שאני רוצה שנהיה בו, " "גם אני לא" עניתי "אבל אתה חייב להחליט"

מרחוק שמנו את צעקותיה של רומי מתקרבת לדשא של השבט מנופפת את ידיה באוויר כשהיא מגיעה משדה הפסיפלורות. כשהייתה קרובה מספיק היא השליכה עלינו כמה פסיפלורות ואמרה "יאלה בואו צריך לסדר קצת!"
נעזרנו אחד בשנייה כדי לקום וכולנו נכנסנו לשכבגייה. התחלנו כולנו להרים להרים דברים ולהכניס לארונות ואז רומי ציוותה עלינו: "לכו תביאו שקיות זבל ומטאטאים מהמחסן. לא יודעת למה כל הגוף שלי באותו רגע נתקף צמרמורת כשאושרי הסתכל עלי. הוא מיהר להביא את המפתחות של המחסן, תפס את ידי ומשך אותי מחוץ לשכבגייה, בנוכחות רומי, שזה היה מרענן, קצת הבעת חיבה בפומבי. הלכנו בקצב ריצה למחסן וברגע שהגענו לשם אושרי הצמיד אותי לקיר והחל לנשק אותי במין אגרסיביות נפלאה. ידו האחת על מותני וידו השניה אוחזת בעורפי. אני מנשקת חזרה ונהנת מכל רגע. כבר נדלקנו כל כך שעברנו לספה. הוא היה מעלי והרגשתי זרמים מגוף בכל פעם שידיו עברו על גופי. אני מתחילה להרגיש את הזקפה שלו נאבקת במכנס ואני מתחילה לחשוש ממנה למרות שאני מרגישה בה רצויה. אושרי עוד שוכב מעלי אבל הוא מרים את פלג גופו העליו ומשעין אותו על ידיו המיושרות מצדי ראשי. הוא מביט עלי ואני עליו.
"אז החלטת?" אני שואלת בגיחוך "חחחחחחח" אושרי מתפקע מצחוק שוב נופל עלי בנשיקה ואז הוא אומר: "אני אוהב אותך" חייכתי את החיוך הכי גדול שלי ואני מרגישה גם את הלב שלי מחייך "גם אני אותך" השבתי ואז נשארנו מחובקים על הספה.