מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק תשיעי

לעזעזאל. למה אמרתי לו את זה?
סובבתי את גבי אליו ויצאתי מהמסעדה, שומעת צעדים מאחוריי, אך לא עוצרת.
אחריי כמה דקות הגעתי לאיזור מבודד בחוף הים, המקום שלי, הוא עדיין היה מאחורי. התיישבתי על החול הרך, הדמעות לא חדלו לזלוג על לחיי, הוא התיישב לצידי.
הרגשתי את ידו של מתנאל על ידי, מלטפת אותה בעדינות.
"אני מצטער." אמר לפתע, פניתי להביט בו. הוא הביט בי בעיניים עצובות, מלאות רגש. כל כך התגעגעתי לעיניים שלו… לעיניים של האהוב שלי…
"אתה אוהב אותה?" שאלתי בשקט. הוא יודע למי אני מתכוונת. אני מתכוונת לאלן.
אני לא אהיה עם מישהי שאני לא אוהב." אמר, הדמעות שוב מצאו את דרכן במורד לחיי. הוא אוהב אותה. זה משחק אבוד מראש.
"איך יכולת לשכוח את רוני ולהתחתן איתה?" שאלתי, עיניי רושפות אש, אך הוא לא שם לב.
"רוני רצתה שאני אהיה מאושר. עם אלן אני מאושר." הוא אמר, הרגשתי שליבי מתרסק . הוא מאושר איתה… מה אני עושה כאן? אט אט שמתי לב שאני מתחילה להעלם, להפוך לשקופה, וגם הוא שם לב. "מה… מה קורה כאן?!" הוא שאל בהיסטריה, ידו נסתה להחזיק בי, אך עברה דרכי. השפלתי את מבטי. ידעתי שזה הסימן שאני צריכה ללכת.
"עדיין לא סיפרתי לו." לחשתי בשקט, וגופי חזר להיות נראה ונורמלי.
מתנאל הביט בי, לא מבין מה קורה כאן.
"לא להכול יש תמיד הסבר." חייכתי חיוך קטן, אך הוא עדיין שתק ובהה בי.
"רוני?" הוא שאל אחריי כמה דקות של שתיקה.
"כן?" שאלתי בשקט. פחדתי ממה שהוא הולך להגיד.
"המלאכים שלחו אותך בשבילי." קבע, ידו עלתה אל הלחי שלי.
"אמרת שאתה מאושר עם אלן." לחשתי בשקט.
"אולי זה לא אמור להיות כך." אמר, עדיין מביט בעיניי.
"אני רוצה לנסות משהו." לחש, הבטתי בו, לא מבינה.
"מה אתה רוצה לנסות?" חייכתי חצי חיוך עצוב.
"את זה." אמר והצמיד את שפתיו לשפתיי.