מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק שישי

שלום בננות (:
לפניכן פרק מרגש, וארוך מאוד.
קריאה נעימה 3>

בשבריר שניה הרגשתי את עולמי מרוסק אל מול עיניי. הקרקע תחתיי נשמטת, ליבי מתנפץ לאלפי חתיכות זעירות על הרצפה וכל מחסום נפרץ. הרגשתי את הדמעות מזדחלות במורד לחיי, בעוד פניו של מתנאל הופכות מאושרות. הבנתי כמה דברים. לא הייתי צריכה לנסות , לא הייתי צריכה להגיע הנה. הייתי צריכה להשאר למעלה, להביט בהם, לבכות, ולטחון גלידה . הייתי צריכה לדעת שזה אבוד מראש.
הבטתי בקעקוע שעל ידו. הוא חושב עליי עכשיו? הוא היה רוצה שאני אהיה במקומה? את זה אני לעולם לא אוכל לדעת. הבטתי בפניו היפות. הוא היה נראה כל כך שמח, כל כך מאושר.
למה שאני אהרוס אושר גדול כל כך? הרי, מי אני בכלל עבורו? אני רק המלצרית מבית הקפה הקטן אשר הוא מנהל. האם כדאי לוותר ? האם כדאי להרים ידיים ולהכנע? להעלם בחזרה אל השמיים ולצפות בהם, מאושרים, מגדלים ילד קטן ויפה כמו אבא שלו?
"את מדברת שטויות." אלוהים נזף בי בתוך מוחי. הלוואי והייתי מדברת שטויות…
"היי! רוני? רוני? את שומעת אותי?!" שמעתי לפתע את קולו הלחוץ של מתנאל, והבחנתי שלחיי רטובות מרוב הדמעות אשר לא חדלו לרדת.
"אני מצטערת," מלמלתי.
"אני מתרגשת לשמוע על ילדים שעוד מעט הולכים להוולד." צחקתי צחוק מזוייף.
"הו," מתנאל חייך לעברי חיוך קטן.
"אני שמח לשמוע שאת מתרגשת בשבילנו." צחק לפתע צחוק מזוייף.
מה יש לו?
נ.מ מתנאל ~
היא חושבת שאני מפגר? אף בן אדם שמח לא נראה כל כך עצוב שהוא בוכה. בזמן שהיא הייתה שקועה בטרנס הזה הבטתי בעיניים שלה, וראיתי כאב עצום ועצב בלתי מוסבר. ולחשוב שכל זה רק בגלל שאלן בהריון. .. אני חייב להודות שאני לא מבין מה הולך עם הילדה הזאת. אבל מצד שני… שראיתי את הדמעות האלה, כמעט ומחצתי אותה לחיבוק. המבט הזה בעיניים שלה… זה היה של ילדה שעברה הרבה.
"כדאי שאני אלך. אתם בטח רוצים לחגוג…" היא מלמלה וקמה מהספה, מתחילה להתקדם אל עבר הדלת .
"אני אלווה אותך." קפצתי במהירות והלכתי אחריה. לא יכלתי לתת לה ללכת לבד בשעה כזאת.
"זה בסדר א-"
"אני אלווה אותך בכל זאת." חייכתי, היא חייכה לעברי חיוך קטן בחזרה והנהנה.
יצאנו אל החושך, הולכים זה לצד זו באיטיות.
"תספרי לי על עצמך." לפתע שמעתי את עצמי אומר. מה יש לי?
"אני רוני, בת שש עשרה וחצי," היא חייכה חיוך קטן.
"בעיר הזאת בשביל מטרה מסויימת." לפתע היא אמרה והחיוך ירד מפניה .
מעניין באיזו מטרה מדובר.
"בנתיים, איך הולך לך?" חייכתי.
"רע. רע מאוד." השפילה את מבטה.
"את יודעת מה אומרים, רע זה לפעמים טוב," חייכתי. היא הרימה גבה.
"ומי חוץ ממך," היא הצביעה עליי, "אומר את זה?" צחקה. השתחררה הילדה. גירדתי בראשי, כאילו חושב , "וואלה, רק אני אומר את זה." צחקתי, היא צחקה איתי.
"טוב, הגענו." חייכה והצביעה על בית יפה. היא הייתה נראת מהורהרת לרגע.
"רוצה… רוצה להכנס?" חייכה חיוך קטן.
אוקיי , זה לא היה צפוי.
"אני אשמח." חייכתי אליה בחזרה. זה היה עוד יותר לא צפוי. הרי… האישה שלי, בהריון, מחכה לי בבית. אבל כלום לא יקרה אם אני אכנס לשתות קפה, לא? נכנסנו לבית, שהיה נקי במיוחד.
התיישבתי בספה, והיא נכנסה ישר למטבח. "מה תרצה לשתות?" קראה.
היא… היא דומה בקטע הזה לרוני שלי.
"קפה." אמרתי.
"כן, כן קפטן!" צחקה, גורמת לי לצחוק גם. אחריי כמה דקות היא חזרה עם כוס קפה וכוס שוקו חם. גם… גם רוני שלי הייתה שותה שוקו חם. רק עכשיו אני שם לב כמה הן דומות. כמעט אותה האחת. "דקה." היא חייכה, הניחה את המשקאות החמים על השולחן ורצה בחזרה למטבח. אחריי שניות בודדות היא חזרה עם קופסא של עוגיות.
אוקיי… זה כבר דיי מלחיץ מרוב שהן דומות. "היי, זה בסדר." חייכתי, מרגיע אותה. היא הנהנה והתיישבה לצידי, שותה מהשוקו החם שלה.
הבטתי בה. אין ספק , היא הייתה יפייפיה. "תספרי לי על עצמך עוד." חייכתי. רציתי לדעת עליה עוד. היא משכה בכתפיה. "אין משהו חריג." לחשה בשקט. ראיתי בעיניה, כן יש משהו חריג. "אני בסך הכול כמו כולן." חייכה חיוך קטן. זה כבר היה שקר גס. היא בהחלט לא הייתה כמו כולן. היא הייתה מיוחדת. מיוחדת בצורה הטובה ביותר. "אני אוהבת סרטים רומנטיים וקיטשיים. שונאת מזרחית, אוהבת רוק כבד. יש לי אח גדול שלא ראיתי קרוב לשש שנים…" כאן היא נשכה את שפתיה, הדמעות עולות בעיניה. "תמשיכי." לחשתי, היא הנהנה.
"אני רגישה מדי, אני צינית, החבר הקודם שלי בגד בי עם אחותי, ואז התחתן עם… עם…" כאן היא נשברה, קברה את ראשה בין ידייה. ייבבות בכי חלושות נפלטו בפיה. הייתי המום. היא… היא כל כך… דומה… לרוני! בהכול! זה לא יאמן! משכתי אותה לחיבוק, מלטף את שיערה המתולתל.
"אני אוהב מישהי שנפטרה מסרטן. בגדתי בה עם אחותה, והתחתנתי עם השותפה לחדר שלה בבית חולים, יום אחריי שהתחתנו בספונטניות, אבל מאושרים ועיוורים מרוב אהבה." אמרתי. היא הרימה את מבטה , מביטה בי. "אני אדיוט, אני טיפש, אני בוגדני. אני מתגעגע אליה כל כך." נשכתי את שפתי התחתונה, ידה עלתה וליטפה את לחיי.
"גם לה קראו רוני." אמרתי בשקט.
"והיא כל כך דומה לך."