מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק חמישי

הודעה ~
אם תזרמו בתגובות אני אעשה מרתון מתנאל ורוני (:
~~~~~

נ.מ מתנאל ~
ניערתי את ראשי, רואה שוב את רוני הרגילה. לא את זאת שעזבה אותי… שוויתרה. מה קורה לי? מרוב שאני מתגעגע אני מדמיין אותה?
"אני… כדאי שאני אלך." היא לחשה, ראיתי שגופה רועד.
"לא." קבעתי עובדה. היא לא תלך. היא לא תהיה בערב פסח לבד. אבל… בעצם… מה אכפת לי? כולה מלצרית שעובדת אצלי.
"אני לא רוצה להפריע לך ולאלן." היא מלמלה, מביטה בי, בוחנת את תגובתי.
"את לא מפריעה. להפך, את מארחת לנו לחברה, זה נחמד." חייכתי חצי חיוך, לחייה הסמיקו. גם היא כל הזמן מסמיקה…
~
נ.מ רוני~
ישבנו בשולחן. אהוב ליבי מולי, אלן לידו, והם מחזיקים ידיים מתחת לשולחן. רוב הארוחה אכלתי בשקט, ודיברתי רק ששאלו אותי משהו.
הייתי עסוקה מדי בלנסות להחזיק את הדמעות בפנים, מה שהיה קשה כל כך…
"את בסדר?" קולו של מתנאל ניער אותי ממחשבותיי.
"כן, כן. תודה." חייכתי חיוך מאולץ, הוא שם לב לכך.
אחריי שסיימנו לאכול, עזרתי לאלן לפנות ולשטוף כלים, והלכתי אל עבר הדלת, מנסה לברוח הכי מהר שאפשר.
"לאן את ממהרת? עוד לא ראינו את הסרט." שמעתי קול עמוק מאחורי , את קולו של מתנאל.
"הו, סרט …" מלמלתי והנהנתי באיטיות, הולכת אחריו לספה. התיישבתי בספת היחיד, בעוד הוא ואלן התיישבו בספה אשר נועדה לזוג, ולא הפסיקו להתמזמז. ראינו סרט קליל של אדם סנדלר, אשר נקרא "תקועים בחופשה". אני צחקתי פעם לפעם, לפעמים מגחכת, לפעמים מחייכת. והם? לא הפסיקו להתמזמז לרגע. הרגשתי את ליבי נמחץ בקרבי, ואת הדמעות מטפסות אט אט ומאיימות להתפרץ.
"אני צריכה להודיע משהו חשוב." אמרה אלן, חיוך פרוש על פניה.
"אני בהריון."