מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה, פרק שש עשרה

נ.מ מתנאל ~
"אני אוהבת אותך." היא ייבבה .
היא מה?
אני הרי לא אוהב אותה, אני בקושי מכיר אותה! התרחקתי ממנה במהירות, היא הרימה את מבטה אליי ובחנה את מבטי המסוייג.
"רוני…" מלמלתי, אך היא קמה בשניה, העבירה עליי מבט פגוע ויצאה מהמסעדה במהירות.
מה עשיתי? למה הבטתי בה ככה?
גם אני נקשרתי אליה, אבל עדיין לא בקטע של… אהבה.
נ.מ רוני –
למה לעזאזאל אמרתי לו את זה?
המבט הזה שהיה בעיניים שלו… בעיניים היפות שלו…
תחילה הרסתי לו את המשפחה, עכשיו גם הרסתי את הקשר המיוחד שהיה בנינו. ברור שהוא ירתע, איזו מין משוגעת תגיד לו אחריי שבועיים של רומן נסתר שהיא אוהבת אותו?
בינגו! אני!
נכנסתי לבית, הדלקתי את האור והתיישבתי על הספה.
אולי הסיפור שלי ושל מתנאל הסתיים?
אני לא יודעת. אולי אני צריכה להרפות. לתת לו להתאהב מחדש. במישהי חדשה. שלמרבה הפלא היא לא אני.
ולא אלן הצפרדע המכוערת.
אני שונאת אותה.
לפתע דפקו על דלת הבית. קמתי והצצתי בעיינית, רואה את, איך לא, אלוהים בפתח הדלת. וואלה, לא ידעתי שיש לי יחסים טובים עם אלוהים. זה נחמד, הא?
"אני שומע אותך." הוא אמר. נאנחתי ופתחתי את הדלת. זה לא כזה נחמד. הוא בא להגיד משהו, אך קטעתי אותו, "כן, אני יודעת ששמעת גם את זה." חייכתי חיוך ציני.
הוא חייך בחזרה ונכנס לבית.
"אני רואה שלא בדיוק מתקדם טוב עם מתנאל." אמר והתיישב בספה.
"הולך גרוע." מלמלתי והתיישבתי לצידו.
"משהו לשתות, לאכול, נימוסים?" חייך אלוהים חיוך מתגרה.
"רעל גם הולך?" נאנחתי והדלקתי את הטלוויזיה.
"לא מת על רעל. זה… רעיל." אמר. הבטתי בו בהערכה מזוייפת.
"איך עלית על זה?" שאלתי בהלם מזוייף.
"ראית מה זה?" צחק ולפתע הייתה על השולחן כוס קולה.
"מה איתי?" רטנתי.
"קומי קחי." חייך ולגם מכוס הקולה שלו.
"אלוהים לא אמור להיות טוב או משהו בסגנון?" מלמלתי בעצבים וקמתי מהספה, הולכת למטבח.
"את האמת שבאתי לעודד אותך ממה שקרה במסעדה." אמר מהסלון.
"זה לא עוזר לי…" מלמלתי בשקט ומזגתי לכוס זכוכית מיץ ענבים.
התיישבתי לידו, הוא הביט בי במבט עצוב.
"כואב לי." מלמלתי. הוא חיבק אותי אליו.
"אל תדאגי. אני מבטיח לך. מילה של אלוהים." אמר.
לפתע הרגשתי ש…
"תגיד, אלוהים…" ניסיתי לסדר את השאלה בראש.
"אתה מתגייז?" שאלתי, מצחי מתקמט ממחשבה מעט, וקצת בפחד.
"מתגייס? מאמי, אני בן… טוב , הפסקתי לספור מלפניי אלף שנה." גחך. הסמקתי.
"מתגייז מהמילה… גייז." צחקקתי במבוכה, הוא חייך בנחת.
"כן. אני הומו." אמר בגאווה.
אלוהים הומו. והוו!
"תמיד רציתי ידיד הומו." אמרתי וחיבקתי אותו.
"ראית מה זה? קיבלת אלוהים הומו."
אמר. גלגלתי את עיניי.
אולי חייכתי ושמחתי, אבל כל כך התגעגעתי למתנאל…
הבנתי שאולי סיפור האהבה שלי איתו נגמר.
כאן.