מתנאל & רוני ~ סיפורי ערסים ~ עונה שניה – אפילוג

מתנאל & רוני – אפילוג – סוף טוב, הכול טוב

חלפו להן שנתיים, שנתיים של אושר, של אהבה, של אמון.
בכל יום אני רק מתאהבת במתנאל יותר. מי היה מאמין שפעם בכלל שנאתי אותו? זה נראה כל כך לא הגיוני!
"יפה שלי, את חולמת." שמעתי אותו, ולפתע הרגשתי את ידו על הלחי הימנית שלי, חייכתי.
"עלייך." תחבתי את אצבעי בחזהו, הוא גלגל את עיניו.
ידו נדדה אל בטני העגלגלה, מלטפת אותה ברוך.
"את מאמינה שאנחנו יצרנו ילד, שנמצא בבטן שלך?" חייך חיוך מאושר.
אז כן, אני בהריון ממתנאל, כבר חודש שמיני. לפי מה שאני הבנתי, אלן הפילה את הילד שלה ושל מתנאל.
אמנם זה שימח אותי, אך גם באיזשהו מקום העציב אותי.
הרי… היו בבטן שלה חיים. היה תינוק קטן, שרק חיכה לצאת לאוויר העולם.
"אני אוהבת אותך." הבטתי בעיניו.
"גם אני אותך, קטנטונת." אמר והצמיד את שפתיו לשפתיי. ידעתי כבר שאני ומתנאל הולכים להיות ביחד לנצח.
כי בחיים לא ראיתי זוג עם אהבה חזקה כמו שלנו.
"המיטה קוראת לנו." מלמל מתנאל אל תוך שפתיי, צחקתי.
חולה סקס.
"אתה כבר בן עשרים ושבע, אתה לא זקן מדי בשביל סקס?" התגרתי בו, הווא חייך חיוך שובב, "את רומזת שאני זקן, גברת רוני?" שאל ברשמיות, צחקתי.
"אני לא רומזת, אני מודיעה לך שאתה זקן." הוצאתי לו לשון, והוא תפס אותה בידו.
"מת'נאל!" התקשתי לדבר.
"אנינעיהותהטצ." מלמלתי, הוא רק צחק, עזב את לשוני, קם מהספה והרים אותי, רגליי נכרכו סביב אגנו, הנחתי את ראשי על כתפו.
"אמרתי שאני אוהבת אותך." לחשתי בשקט, בעוד הוא מתחיל להתקדם לחדר השינה, כשאני בין זרועותיו.
הוא הפיל אותי על המיטה, ועלה מעליי.
"ואת כל החיים שלי, רוני." אמר בשקט, ידו ליטפה את הלחי הימנית שלי.
משכתי אותו לידי, ונשכבתי על צידי, כך שפניי ופניו קרובות מאוד.
"אנחנו זוג כזה קיטשי." צחקקתי, הוא חייך.
"לפעמים." אמר והצמיד את שפתיו לשפתיי, הבגדים החלו יורדים מאיתנו לאט לאט.
אני מניחה שזו רק תחילתו של סיפור האהבה שלנו.
סיפור האהבה שלעולם לא ייכתב בו העמוד האחרון.