מתי תבין שאני אוהבת אותך ?! – פרק 17 ❤

תומר הניח אותי על הדשא שבפנימייה והתיישב לידי.
״דפוק…״ אמרתי וגילגלתי את עיניי. הזזתי את ראשי מצד לצד, מנסה לשחרר אותו.
״נתפס לך הצוואר ?״ שאל בקול דואג. הפנתי עליו את מבטי והוצאתי לו לשון.
״תזהר שאני לא יתפוס גם את הצוואר שלך…״ אמרתי באיום והוא צחק.
״את ?! פחחח ! הצחקת ! את לא מסוגלת להזיז זבוב !!״ אמר ופלט נחרת צחוק. באתי לקפוץ עליו ולהעיף לו כאפה שטות, אך הוא תפס את ידיי וסיבב אותם סביב גופי. הוא הושיב אותי על בירכיו והתחיל לצחוק. (למי שלא הבין, תומר ישב ישיבה מזרחית והיא ישבה עליו, וידיה היו בצורת איקס על הבטן שלה, ותומר תפס כל כף יד, ככה שהיא לא תשתחרר ;)).
״נוווו !״ צעקתי בעצבים.
״מה נו ?״ לחש בהתגרות באוזני ונשף אוויר גם לתוך האוזן.
״ד…יי״ לחשתי ורעד קטן חלף בגופי. הוא גיחך ושיחרר את ידיי. באתי לקום אך הוא עטף את ביטני עם ידיו החמימות. נאנחתי והצמדתי את גבי לביטנו המלאה שרירים.
״את יודעת מה לא קיבלתי היום ?״ לחש בשקט. מנסה לא להרוס את הרגע הרומנטי הזה.
״מה ?״ לחשתי גם, מפחדת להרוס את הרגע הזה.
״נשיקה…״ לחש בשקט וגרם ללחיי להסמיק. סיבבתי את ראשי לצד והוא הקריב מעט את פניו. הוא הצמיד את שפתיו הבשרניות לשפתיי החמימות והמתוקות מהשפתון בטעם תות. הוא ליקק עם לשונו את שפתיי, גורם לי לפרוץ בצחוק רם.
״מה ?!״ שאל בבילבול וגיחך. ״יש לך טעם טעים !״ הגן על עצמו כשראה שאני לא מפסיקה לצחוק. הוא התהפך וריתק אותי לדשא. הוא הצמיד את ידיי מעל ראשי ותפס אותם ביד אחת, וביד השניה נשען על הדשא, מצמיד את גופי לגופו כמה שיותר אך בלי להכאיב לי בכלל. הוא הצמיד מצחו למצחי וגיחך בשקט.
״מה ?״ לחשתי בבילבול כשהוא התחיל לנשק את שפתיי והתנתק, ונישק והתנתק…
״כלום״ לחש והצמיד את שפתיו לשפתיי ולא שיחרר. פתחתי מעט את פי ולשונו חדרה עליה. חוקרת ביסודיות את פי הקטן. פרפרים התעופפו בביטני וליבי פעם בחוזקה. מאיים לפרוץ מחזי מרב האהבה שלי אליו.
״בושה ! פשוט בושה !!״ שמעתי קול שהרס את הרגע הרומנטי שלנו. תומר התנתק ממני והתיישב לצידי. פקחתי את עיניי שהיו עצומות והתיישבתי ליד תומר. מביטה במנהלת העצבנית שעמדה מולנו.
״מה זה ? למה אתם לא בשיעור ?!״ צעקה בעצבים. שנינו שתקנו, מתאפקים לא לצחוק לה בפרצוף. ״עדן ! עד שהשתפרת בלימודים, למה להרוס את זה ?! תומר ! אתה מדרדר אותה ! אני עכשיו יתקשר להורייך ויג…״.
״היי ! תרגעי ! מזה מדרדר אותה ?!״ שאל תומר בעצבים והנחתי במהירות את ידי על ידו. לפני שיחליט להעיף לה איזה בוקס.
״תן לה לדבר ותתעלם…״ לחשתי בשקט שהיא לא תשמע. תומר חייך חיוך תחמן וישב בשקט. היא המשיכה לדבר ולברבר ואני ותומר הגנבנו נשיקות כשהיא הסתובבה.
״כמה היא חופרת..״ לחשתי בשקט ושנינו צחקקנו.
״מי חופרת גב׳ אזולאי ? ריתוק לשניכם !״ צעקה והלכה משם במהירות.
״מתאים לי״ לחש תומר באוזניי ונשך את תנוך אוזני. גיחכתי בשקט וקמנו מהדשא הירוק. ניקיתי וסידרתי את בגדיי והתקדמנו מחובקים לכיוון הכיתה.

*****

אחריי שעלינו לחדרים ולקחנו את תיקי בית הספר, ירדנו לכיוון הכיתה. תומר פתח את הדלת והביא לי להיכנס ראשונה. אחח איזה ג׳נטלמן. הוא נכנס אחריי וגיחך. לפתע נפל לי האסימון.
״נחש״ סיננתי בין שיניי והוא צחק בשקט. הוא רצה שאני אכנס ראשונה כדי שכל הצעקות של המורה יפלו עליי.
״כן תומר ועדן ?״ שאלה בנחמדות. מורה חמודה. חעחע איזה צעקוצ ואיזה נעליים… ;)
״מצטערת שאיחרנו, פשוט לא מצאתי את האייפון שלי ותומר עזר לי לחפש אותו״ אמרתי בקול חמוד ועשיתי פאפי פייס.
״אוקיי, ושפעם הבאה לא יחזור על עצמו״ נאנחה והסתובבה ללוח, ממשיכה לכתוב בטוש שחור וחזק. הוצאתי את ספרי הלימוד שלי אך לא יכלתי להתרכז בשיעור. כל הזמן מבטי נדד לתומר שישב ליד הבלונדה המחומצנת. היא לא הפסיקה להימרח עליו והוא ניסה להזיז אותה כל פעם מחדש. למרות שהוא הזיז אותה ומדיי פעם הביט בי ונאנח, עדיין הרגשתי צביטה חזקה בלב. נאנחתי וניסיתי להתרכז בשיעור כמה שיותר. שעתיים חלפו במהירות, אחת של חשבון ואחת של לשון. אספתי את חפציי ויצאתי במהירות מהכיתה כשתיקי על גבי. התיישבתי בדשא, איפה שאני ותומר ישבנו בבוקר. רחוק מהכניסה של בית הספר. הנחתי את ראשי על התיק הכחול ועצמתי את עיניי. שילבתי את ידיי מתחת לעורפי וזה עזר מעט כדי לא להרגיש את הספרים הקשים. נהנתי מהחום שהשמש הקרינה אליי וחיממה את גופי.
״נו מאמי !״ שמעתי את קולה של הבלונדה אך לא פקחתי את עיניי. העצבים החלו לגאות בי אך רק נשמתי נשימות עמוקות.
״נו דיי ! יש לי חברה !!״ שמעתי את תומר צועק עליה, מאופק מעצבים. מה שגרם לי לגחך מעט.
״אבל אמרתי לך שאתם לא מתאימים !״ אמרה שוב בקולה הפאקצי. קולם התגבר יותר ויותר. כנראה הם מתקדמים לכיווני.
״מי שואל אותך בכלל ?! יאלה שתחררי כבר יבת זונה !!״ שמעתי את תומר צורח. לא כדי להתעסק איתו שהוא עצבני…
״דביל ! כשתחזור על ארבע, אז תדע איפה לחפש אותי״ שמעתי אותה אומרת ואת קולה ניהיה יותר ויותר חלש.
״איפה ? בצומת 4 או 8 ?!״ שאל בעצבים והתיישב לידי. מה שגרם לי לפתוח את עיניי ולגחך. ״היא פשוט מפגרת !״ צרח בעצבים ונתן אגרוף לאדמה. קרוב מאוד לראשי.
״עוד פעם אחת ואתה מת״ הזהרתי אותו והתיישבתי במקומי.
״סליחה, אני עצבני…״ מלמל ונאנח. התיישבתי עליו, רגל בכל צד ונשקתי לשפתיו בחמימות ואהבה. הרגשתי איך גופו מרפה מההיקצוצים שעברו בו והוא מחבק אותי באהבה ונושק לשפתיי ברוך וברכות.
״איך את מצליחה להרגיע אותי שזה לא מובן…״ לחש בשקט, גורם לי לגחך ולפקוח מעט את עיניי, להביט בפניו בגבריות ולהעביר את אצבעותיי על פניו. להעביר את ידי בשיערו השחור והלח ולמשש אותו. להביט בעינייו היפות והמיוחדות, שהניצוץ תמיד בוער בהם. להריח ולהרגיש את בישמו וחום גופו קרוב יותר מאי פעם. להרגיש את זרועותיו החמימות שעוטפות את גופי הצנום. להרגיש כל שריר ושריר בגופו. לטעום את טעם שפתיו ופיו המתוק. טעם של דובדבן מתוק. חיוך רחב נפרש על פניי. אותו החיוך המושלם שכיכב בפניו של תומר.
״דביל…״ מלמלתי והתחלתי לצחוק כמו משוגעת.
״מה ?!״ שאל בתימהון. ״מה קרה את צוחקת ככה ?״ שאל בבילבול וניסה להוריד משהו דימיוני מפניו.
״א..אין ל…ך כ…לו..ם״ מלמלתי בין צחקוק לצחקוק.
״אז מה קרה ?!״ שאל בבילבול. צחוקי המתגלגל לא פסק, הוא הדהד בין רחבי בית הספר. ״טוב.. לפחות עכשיו תצחקי עם סיבה…״ מלמל תומר בחיוך תחמן והחל לדגדג אותי.
״ד…ד..ייי !״ צעקתי. דמעות ירדו מעיניי והאוויר לא הגיע לריאותיי. תומר הפסיקה לדגדג אותי וחיבק אותי חזק. לקחתי כמה נשימות עמוקות, מנסה להרגיע את הדקירה הקטנה שבחזי. ספק דקירה מהאוויר שלא הגיע לראותיי, וספק דקירה מזה שתומר מנשק לי את הצוואר. נשמתי עמוק, מנסה לעצור את האנחה שעומדת לפרוץ מפי. צלצול בית הספר נשמע והאנחה נפלטה מפי. פעם ראשונה שאני חושבת על זה, אבל… תודה לך בית ספר !
״תמיד יפריעו לנו…״ מלמל תומר ונאנח. קמתי ממנו וגיחך בשקט. הוא נעמד מיד אחריי וחזרנו לכיתות.

*****

לאחר ריתוק מעייף, שהמנהלת הושיבה את תומר לעשות שיעורים ואולי שלחה לשליחויות, מהמזכירה, למורה ללשון, ולמורה לאנגלית… וככה עברתי את כל בית הספר…
פתחתי את דלת החדר כשתיקי על גבי. אלינור היתה על מיטה כשדניאל שוכב מעליה כשהם מתנשקים. הנחתי במהירות את תיקי ויצאתי בשקט מהחדר. אני בטוחה שהם לא יעשו את זה, אלינור אולי לא תמימה, אבל היא שומרת על עצמה…