מתי נפגשים?

"אז מתי נפגשים?" שלחתי.
הלוואי ותענה לי במהירות. אני ממש רוצה שתענה לי, זה דחוף. אני חייבת שתענה, עכשיו!
אם אני אשלח לך הודעה ולא תענה לי אחרי כמה שעות אני אתחיל להתחרפן. לא חירפון כזה שאנשים יסתכלו ויחשבו לעצמם 'מה יש לה זאתי, השתגעה'. יותר בקטע של חירפון פנימי, שאני אגיד לעצמי שברגע שתענה אני אסנן אותך יומיים, אפתח את ההודעה ולא אענה או אחסום אותך ודי. אבל ברגע שאתה עונה אוטומטית עולה לי חיוך קטנטן על הפנים. חיוך שאומר 'איזה יופי, הכל בסדר. הוא עדיין שלי'.

אני יודעת שאתה עדיין שלי, אבל אם לא תענה תוך כמה שעות אני אתחיל להאכיל את עצמי סרטים. אני אחשוב שאולי כל הזמן הזה היה כלום בשבילך. שאני הייתי סתם עוד משחק, שבעצם רק צחקת עליי מהצד השני של המסך, ששום דבר מכל זה בכלל לא היה אמיתי. שבעצם שעבדת עליי ועכשיו אתה יושב עם החברים שלך ואתם צוחקים על כמה טיפשה אני.

איזה טיפשה אני. כמה מטומטמת את יכולה להיות, תגידי לי? איך יכולת לחשוב שהוא באמת רוצה אותך, שהוא באמת רוצה שתיפגשו? איך יכולת לחשוב שמישהו אי פעם ירצה אותך, יסתכל עליך או ירצה בכלל לגעת בך. את מכוערת ודוחה. תעשי עם עצמך משהו, תטפלי בעצמך. והכי חשוב, תתחילי לאהוב את עצמך כדי שאחרים יוכלו לאהוב אותך בחזרה.

הוא בחיים לא יאהב אותי בחזרה. אתה עדיין לא עונה ואני ממשיכה עם הסרטים. נכון, אני קצת משוגעת. יש כאלה שקוראים לזה אובססיבית, אבל אני יודעת שיש לי את הסיבות שלי.
אני לא רוצה להיפגע, לא שוב. נמאס לי להאמין לאנשים, לסמוך עליהם ולהיפגע. וזה גלגל שלא נגמר, כי אני יודעת שאני טובה מידי. אני יודעת שאני מאמינה יותר מידי, סומכת מהר מידי ונפגעת הרבה לפני הזמן. אני יודעת שאני בוטחת בשניות וזורקת את הלב שלי לכל בחור שלישי, כאילו הוא לא איבר שביר. אני יודעת שאסור לי לעשות את זה, אתה בעצמך אמרת לי לשמור על הלב שלי כי הוא לא חד פעמי.

הדבר היחיד שהוא חד פעמי פה זה הקשר שלנו. עברו כבר 3 שעות ועדיין אין תשובה. נראה שלא ניפגש יותר בחיים, אני בספק אם אי פעם נדבר. אני זוכרת איך בהתחלה היינו מדברים מבוקר עד לילה, על כל הדברים שבעולם. מהשיחות הכי עמוקות עד השיחות הכי שטותיות. איך גרמת לי לחייך את החיוך הכי כנה ואמיתי שיכול להיות לי.

הייתי הכי אמיתית איתך ואני מקווה שגם אתה איתי. אז איך זה יכול להיות שככה זה נגמר? 4 וחצי שעות ואין שום תשובה. אני מבחינתי כבר מזמן הפסקתי לחכות, הבנתי את הרמז. כל כמה דקות אני נכנסת לראות מתי נראית לאחרונה, ונראה שהיקום רומז לי שאני טועה, כי נראית לפני 5 שעות. ואז זה מגיע:
"אני לא מאמין, נרדמתי" אתה כותב.
"אז מתי נפגשים?" אני כותבת שוב כאילו לא עברתי את כל הטירוף הזה עכשיו.
"מתאים לך מחר?" אתה שואל, ומחזיר לי את כל הביטחון, השלווה והאמונה שהייתה קיימת בי עד לפני 5 שעות.
ככה, עד הפעם הבאה.