מתי היא תשים לב.. פרק 39

נקודת מבט הדר-

נכנסתי לבית והתחלתי לבכות.
עוד בדרך חזרה באוטובוס, דמעות זלגו מעיניי ללא שליטה.
נמאס לי-נמאס! לא רוצה עוד שבתות, לא עוד חגים, לא עוד סגירות, לא עוד בנות מגעילות.

"כפרה מה יש?" שמעתי את ענבר שואלת, מתקדמת אליי ומיד מחבקת.
"א-אני לא יכולה. נמאס לי, קשה לי" יבבתי , חנוקה מדמעות זורקת את התיק על הריצפה.
"יפה שלי, כנסי לחדר שלך קודם להתקלח." הכווינה אותי לחדר.

נכנסתי לחדר וראיתי את החדר מאורגן ומסודר בדיוק כמו שענבר אוהבת.
המצעים הוחלפו לצבע לבן, על השידה הלבנה הונח זר פרחים ורדרד וריחני .
ושקית של זארה על המיטה.
הגבר שלי יודע לפנק ..

"איפה הוא?" משכתי באפי וניגבתי את הדמעות.
"בעבודה, הוא יחזור עוד שעה.." נשקה למצחי, מכווינה אותי להתקלח.
"קשה לי, את מאמינה?" יבבתי שוב, היא הנהנה בראשה.
"תומר התקשר מתן.. סיפר לו מה קרה" הסבירה,
"אני לא רוצה להישאר בצבא.. אפשר לצאת מהצבא?"
"את מדברת ללא הגיון עכשיו. תתקלחי ונדבר על זה" אמרה ברוגע, שולחת אותי להתקלח.

נכנסתי למקלחת המשותפת והפעלתי שירים מהנייד,
קצת שירים רגועים של מוש בן ארי.

יוצאת מהמקלחת ומתלבשת בפיג'מה החורפית שלי ונכנסת לתרדמת ארוכה.

נקודת מבט שני-

"היום יום חמישי, היום יום חמישי!" שרתי ברחבי הבית של טל,
אמא שלו צחקקה, רואה אותי קורנת מאושר מהידיעה שטל בא הביתה.
"ליטל! היום חמישי!" קפצתי בשמחה על המיטה שלה , היא ניסתה להתעלם ממני ולקרוא בספר שלה.
"היום יום חמישי!!" שוב קראתי אליה .
"די!" כעסה.
"לא! חמישי היום." כעסתי בחזרה .

"עופי לי מהחדר מעצבנת" צחקה
"טל בא הביתה ואני אחבק אותו מלא מלא מלא" אמרתי
"ואו אחותי, את חייבת סקס דחוף. את מתחרמנת מחיבוק?", צחקה
"מה, מה." גמגמתי
"טל הוא הראשון שלך?" שאלה שוב,
"כן, למה?" שאלתי במבוכה. מתיישבת בשקט על המיטה
"סתם, אתם חמודים ביחד." חייכה,
"ניר הוא הראשון שלך?"
"לא.." צחקה
"היה לך עוד מישהו?" שאלתי ללא הבנה
"כן, שלושה גברים." הסבירה
"שכבת עם שלושה גברים?" שאלתי בהפתעה
"כן, מה את מופתעת. כשאת וטל הייתם בריב, לא היית חרמנית?" שאלה
"א-אני צריכה ללכת!" מלמלתי כשאמא של טל צעקה לנו מהמטבח שנבוא לאכול.
היא צחקקה ואמרה "אל תשקרי, אני יודעת שבנות יותר חרמניות מגברים."

ברחתי מהחדר.

אז איך אני פה?
אמא של טל עבדה ליד העיר שלי, היא הציעה לקחת אותי אליהם ונלך לארוחת בוקר.
הסכמתי בשמחה – במיוחד שיש חופש מהבגרויות .
אז משם, נשארתי עד שטל יגיע .

–

כבר הספקתי לישון שנ"צ ולהתקלח, טל עוד לא הגיע .

"שני!" ליטל צעקה מהחדר שלה, מציקה.
"מה!" כעסתי כשנבהלתי מהצעקה שלה,
"הולכים לאסוף את טל מהרכבת, את רוצה לבוא?"
"כן!" שמחתי .
"לא, שני. תישארי איתי בבקשה." ביקשה אמא של טל
"למה?" שאלה ליטל ללא הבנה ,
"אני רוצה זמן איכות לבד איתה." אמרה אמא שלו
"נו" מלמלתי בהתחננות
"לא. אני רוצה שליטל וטל יהיו לבד קצת בבית קפה." אמרה אמא שלו שוב.
"טוב." אמרתי בהבנה, מתיישבת במטבח ליד אמא שלו ומתחילה לפתור תשחץ בעיתון .

נקודת מבט מתן-

הגעתי מהעבודה הישר אל הדירה של הדר ועומרי,
רואה את ענבר יושבת בספה ומלטפת את בטנה .
בכל זאת.. בהריון..
לפעמים זה מרגיש שהריון מדבק – כל מי שאני מכיר בהריון.

"היא ישנה." אמרה ענבר מבלי להרים את מבטה מהבטן,
"איפה עומרי?"
"כרגיל. עובד" מלמלה בכעס
"את כועסת?" חייכתי, מתיישב לידה.
היא הנהנה בראשה ואמרה "כולם מפנקים את החברה שלהם! והוא לא. הוא לא רצה אפילו שנטוס לדרום אמריקה!" פרצה בבכי
"הוא אוהב אותך. הוא דואג לתינוק שלכם, הוא לא רוצה שתכבידי עלייך בטיול ושהחיסונים לא יתקבלו טוב אצל העובר."
"אז למה הוא לא עשה לי כמו שאתה עשית להדר?" משכה באפה
"כי רציתי לפנק את הדר כי היא בקושי בבית.. הוא מפנק אותך באוכל טעים, בחיבוקים ונשיקות."
"אני רוצה להתחתן אבל הוא לא מציע לי." מלמלה בעצב
"כל דבר בעתו." נשקתי לקודקוד ראשה ונעלמתי אל החדר של הדר.

שיערה השחור אסוף בגולגול מרושל , חלק משיערה הקדמי התפזר על פניה בזמן ששכבה על המיטה .
עיניה עצומות ברוגע ופיה פשוק לרווחה , מכוסה בשמיכת הפוך והדברים שקניתי לה עדיין בחדר.

שמחתי לדעת שהדר לא התבכיינה לי בטלפון במשך כל השבועיים האלה, מגלה דרך תומר שהדר הייתה צריכה לסגור עוד שבת עקב הבעיית כוח אדם שם.
הדר סגרה 1 ל-3 כי הבנות הוציאו גימלים ופטורים .
זה השתלם לה, כי תומר עושה סדר ומבטל את הפטורים .
הוא נתן להדר רגילה, זה אומר שאני אהיה שבוע עם הבייבי שלי .

פשטתי את המכופתרת שלי ותליתי על קולב שהונח על הידית של הארון שלה.
מחליף את המכנס האלגנטי למכנס טרנינג עם חולצת טריקו ולוקח את התיק הענקי של הדר אל המטבח, היכן שהמכונת כביסה.
יודע שאם לא אכבס לה-היא לא תכבס.

מפריד בין החולצות הלבנות לבית המצעים ושאר הבגדים.
מפעיל מכונה של תחתונים וכביסה צבעונית, יודע שהיא זקוקה לזה יותר מהכל.
מכין לי נס ושם את שאר הבגדים שלה בסל כביסה שליד.

"מה אתה עושה?" שאלה ענבר בזמן שלעסה עוגה בפה פתוח.
"מפעיל כביסה לגברת" מסיים להסביר ולוגם מהנס
"עומרי לא מפעיל לי כביסה." התחילה לבכות שוב,
מנסה לא להתרגש יותר מידי.
יודע שזה מההורמונים שלה.. בדיוק מה שהיה לאחותי שי ולאלינור.
"את רוצה שאני אפעיל לך כביסה?" חייכתי,
"לא." כעסה, "ניקיתי להדר את החדר המזוהם שלה."
"את רוצה תה?" יודע שחלב עושה לה בחילות.
"כן. תודה" יבבה.

הכנתי לה, שמח לשמוע אותה רגועה שוב.
מתקשר אל עומרי מיד ובורח אל החדר.

-"איפה אתה!" כעסתי
"בעבודה, קרה משהו?" שאל
-"כן! חברה שלך משתגעת כאן."
"היא בסדר, סתם מצבי רוח." הסביר
-"טוב אחי, מחכה לך שתגיע"

נשכב ליד הדר ונושק לצווארה, מעורר אותה מעט.
"מאמי שלי" נשקתי לאוזנה
"מממ" מלמלה , מנסה לחזור לישון.
"קדימה בייבי, קומי קצת." ניסיתי להעיר שוב
היא ניסתה לפקוח את העיניים ולא הצליחה, נאבקת בהן והן נסגרות שוב.

אז היא כנראה לא תצא היום.. אז אני אצא לבד

"יפה שלי, אז אני אצא לבד?" שאלתי, "עם כל הידידות הרווקות שלי?"
יודע שהיא לא תרצה שאני אלך איתן .
"מ-מה?" מלמלה, משפשפת את עיניה
"אני יוצא עם הרווקים אצלנו"
"לא..א-אני באה.." מלמלה "רק עוד 10 דקות."
"טוב בייבי, את רעבה?" שאלתי
"ממ" המשיכה למלמל, גוררת איתה שלל צחוקים ממני .

"מה?" קמה בבהלה אחרי ששמעה אותי צוחק וחזרה לישון שוב.

ויתרתי .

נקודת מבט טל-

יצאתי מהרכבת עם הציוד הרב ורואה את הרכב של אחותי ממול ליציאה .
סוף סוף היא באה בזמן !

נכנסתי לרכב אחרי שהעמסתי את הציוד, מחבק את אחותי וחוגר חגורה .
"איפה שני?" לא הבנתי איפה היא
"היא עם אמא. אתה ואני הולכים לארוחת צהריים ביחד"
"איפה את רוצה?" שאלתי, יודע שהיא תבחר מסעדת בשר. ככה גידלנו אותה.
"בדון חואן!" אמרה, המסעדה האהובה עליה. לא אתפלא אם היא תתחתן שם.

הגענו למסעדה, אני עם המדים והנשק .
מחייג תוך כדי אל שני לברר אולי היא רוצה שנביא לה אוכל.

"שולחן לשניים?" שאלה, הנהנתי בראשי אל המלצרית.

-"נקניקי. את רוצה פסטה בלונז?" שאלתי
"לא פאף. אני אוכלת עם אימוש שלך" אמרה בקול תינוקי
-"ביי כפרה שלי." סיימתי את השיחה ,

"למה שני לא באה?" שאלתי את אחותי
"אמא רצתה שנעשה יום כיף לשנינו" צחקה
"איפה את מחר?" יודע שחבר שלה הזמין אותה לשבת אצלו.
"אצלו" אמרה בחיוך קטן, "קצת פאדיחה."
"למה פאדיחה?"
"כי אני לא מכירה אותם מספיק בשביל לאכול שם."
"בסדר, ככה מכירים." הסברתי לאחותי הקטנה .

מתחילים לאכול ומספרים חוויות מהשבוע .

–

הגעתי הביתה סחוט .
עברנו אפילו אצל סבא וסבתא..
"איפה נקניקי?" שאלתי בקול, יודע שהיא תתעצבן
"במקלחת.. השעה כבר 7 בערב" הסבירה אמא
"היא והשעות שלה.." צחקקתי, מחבק את מאמו והולך לחדר לפרק את התכולה של התיק .

מתפשט מהמדים ומפרק את הנשק ושם במקום נעול.
מחכה לשני שתצא מהמקלחת אך זה לא קורה, אז אני אעשה את זה.

דפקתי בדלת של המקלחת, שומע את שני מתעטשת .
נכנס בלי רשות, שומע אותה קופצת בבהלה.
"מי זה?" נבהלה
"אני.." אמרתי, פותח את הוילון ונכנס ביחד איתה למקלחת.
"נכנס לי סבון לעין." מלמלה ושפשפה את עינה.
עזרתי לה לנקות את הסבון שנשאר ונשקתי לצווארה.
"לא. אני לא רוצה להיות חרמנית" מלמלה, מתרחקת ממני
"למה לא?" צחקתי, מכבד את רצונה
"כי לאחותך יש גלאי סקס. היא תשמע אותנו!" מלמלה בלחץ
"היא יצאה עם חברות עכשיו" צחקתי, מצמיד אותה אליי והיא נכנעת.
"תתלבשי, אני אתקלח בינתיים ונטייל עם הכלב"
"תנשק אותי שוב.." מלמלה בלהט, יודע שהיא כבר חרמנית.
"תתלבשי" צחקקתי, מנשק את צווארה שוב והיא יוצאת מן המקלחת עם המגבת.

–

נכנסתי אל החדר, רואה את היפהיפה שלי שוכבת במיטה עם תחתונים ורודים פשוטים וחולצת טריקו רחבה שלי.
שיערה הרטוב טפטף על הכרית – שנאתי את החיסרון הזה אחרי מקלחת שלה.
הכרית ככה נהיית רטובה ומסריחה, לא אוהב את זה .
היא דיברה בנייד עם אמא שלה ושפשפה את אוזנה, משמע שיש לה כאבי אוזנים.

"כן אימי, אני אוהבת אותך."
"בראשון אני אראה אותך, אחרי הכנס." שמחה
"לילה טוב אימי"

"חבל שלא באת לטייל איתי ועם פונץ." אמרתי לשני, נשכב לידה על המיטה.
היא חכחה את גרונה והתהפכה על בטנה, "את מקוררת?"
"לא, קר לי קצת..זה יעבור" מלמלה
"רוצה לצאת בערב עם חברים שלי למסיבה?"
"לא, אבל מחר נלך לדירה של מתן. הוא הבטיח שנטייל ארבעתנו"
"בסדר יפה שלי, נדבר על זה מחר."

הדלקתי את הטלויזיה על האנטומיה של גריי, רואה את שני נלחמת בתנוחת גופה על מנת שתצליח לראות טלויזיה.

נקודת מבט מעיין-

"יום ראשון דכאוני,
יום שני עצבני.
יום שלישי לא נגמר !
רביעי – מיותר.
אך ביום חמישי .. מצב רוח חופשי" שרתי את השיר שנדבקתי אליו משובל .
לא יודעת מה נזכרה בו…

הלכתי לחדר אוכל, לוקחת קצת פתיתים, שניצל וסלט.
התהלכתי בחדר אוכל וחיפשתי מקום לשבת, לא מוצאת מקום..
אם פיג הייתה פה, היא הייתה מוצאת מקום .
לבסוף ישבתי ליד המשקית ת"ש , גם היא לבד.

השיחה איתה הייתה יבשה .. לא היה את הדר שתעשה בושות.

יצאתי מהחדר אוכל הישר אל המשרד של תומר, יודעת שהוא בטח עם אנשים. אבל אני צריכה את חברה שלי!

"תומר!" מיד התחלתי לבכות, יודעת שככה כולם יצאו.
היו שם נגדים , אבל בשנים הראשונות שלהם.
"א-אני כבר בא.." מלמל אליהם ויצא איתי לבחוץ.
"למה את בוכה?" שאל ללא הבנה כשיצאנו .
"אני לבד, אני מרגישה לבד." יבבתי
"תלכי תראי אולי רוז בהפסקה , תשבי איתה קצת"
"פיג לא פה, אני לבד." נאנחתי בעצב
"תחכי לי פה במשרד? אני אסיים את הפגישה ונלך לעשות סיור עם הרכב"
"טוב.." מלמלתי, מתיישבת בכיסאות המתנה ומחייגת לאייל .

"תודה, ליפה שלי. לנסיכה שלי, למהממת. תודה" שר ,
מן מנהג מפגר שלו – עונה לטלפון עם שיר.
-"לולי" יבבתי
"מה קרה נסיכה?"
-"אני לבד.. כולם שכחו אותי"
"תלכי לשבת עם הדר"
-"היא בבית." נאנחתי
"בסדר, אז עם הבנים. יש לך עוד חברות , לא?"
-"לא. אין לי חברות"
"יפה שלי, אני חייב לרוץ לישיבה. מצטער"
-"בי."

הנגדים יצאו מהמשרד של תומר ואחד מהם ניגש אלי,
"הכל בסדר?"
"כן" מלמלתי, קמה אל המשרד של תומר ומחכה שיתארגן עם הדברים הנחוצים שלו.
"את רוצה שנעבור לקנות חלב?"
"כן" נשמתי עמוק ואספתי שוב את שיערי.

התחלתי ללכת עם תומר אל כיון הרכב הצבאי, עולה וחוגרת חגורה .
"אתה חושב שיש לי חברות?"
"כן, למה לא?"
"אין לי.. אין לי חברות חוץ מהדר." יבבתי
"יש לך את החברות בחדר" אמר
"הן צעירות מעצבנות, אני שונאת אותן!",
"גם את היית כזאת." צחק
"כן, אבל אני לא מתחברת לבנות. שונאת אותן"
"רוצה שוקו?" שאל
"הדר לא פה , לא בא לי." נאנחתי

קנינו חלב ועוד כמה דברים שיהיה לנו לשמירה .
"אייל יוכל לבוא לבקר אותי?" שאלתי,
"ראית אותו לפני יומיים." צחק שוב, הולך לסיור סביב הגדר
"כן, אבל אני לא רגילה.." מלמלתי
"מסכים" חייך, נותן לי להתקשר אליו .

-"בייבי.. אתה יכול לבקר אותי?"
"כן, נשמה. את רוצה שאני אלך עכשיו?"
-"כן.." יבבתי שוב
"תנשמי, אני אגיע עוד שעתיים."

"תודה.." הודתי לתומר, ממשיכים בסיור בשקט.
איך זה שתמיד אני לבד? תמיד לא אוהבים אותי?
תמיד יש שקט כשאני נכנסת למשרד, תמיד מפחדים ממני.

אחרי שעתיים שבהם כבר הספקתי לאכול ולשתות, אפילו להתקלח! אייל התקשר כשהוא בש"ג.
התהלכתי לש"ג וכשראיתי את אייל, התפרצתי בבכי וחיבקתי מהר.
מתיישבת במכונית שלו ורק בוכה.
"מה יש יפה שלי? ראית אותי אתמול."
"סתם, מתגעגעת."
"בטוחה?"
"אני לבד, אין לי חברים.." יבבתי
"חברים?" צחק
"כן." כעסתי
"בסדר אהובתי. לא לכולם יש הרבה חברים בצבא"
"אולי אני אחזור לישון בבית?"
"למה?" צחק "את בצבא."
נאנחתי בשקט כי ידעתי שהוא צודק.

לאחר מפגש ארוך עם אייל, חזרתי למגורים – רק לישון.

התעוררתי מקריאות בחדר, רואה את מאור עם מצלמה .
"עוף מכאן!" התעצבנתי,
"מה עוף מכאן? תחזרי על עצמך." צחק וזרק עלי כרית
"נו מה" קראתי בתסכול והבטתי במצלמה עם הפלאש הנוראי.
"אני רעב" אמר, "גם אני!" קפץ אור מבחוץ אל תוך החדר.
"מה אתם רוצים ממני?" התעצבנתי
"תכיני לנו פסטה עם עגבניות!" ביקש אור
"שתקו, אני באה" מלמלתי בעצבים, שמה פליז עלי ויוצאת איתם מהחדר .

"יש לכם מפתח?" שאלתי , מתגנבים למטבח .
"כן, שיחדתי את טליה" צחק מאור ,
"התחלת איתה?" צחקתי, נכנסים למטבח ונועלים אחרינו
"לא, רק פלרטטי. מותר" צחק
"חיילים שלי, תוציאו רסק עגבניות ותחתכו בצל"

מאור חתך בצל בעוד שאור הביא רסק עגבניות.
בישלתי את הפסטה בסיר עם מים חמים,
בסיר אחר מבשלת שיני שום שלמים עם קצת פפריקה ומכניסה את הבצל .

"הנה החיילת שלנו מכינה לנו פסטה" שמעתי את מאור אומר למצלמה ,
"תחנקו." איחלתי להם כשהם צחקו עלי,

"למה לא קראת לנו כשאייל בא לבקר אותך?" שאל אור ללא הבנה,
"כי לא יודעת, בכיתי קצת.. קשה לי פה"
"למה בכית כפרה שלנו?" חיבק
"קשה לי פה לבד.. הדר לא פה ואני לבד"
"מבין אותך.. היא בכתה ככה שבוע שעבר" צחק מאור
"כן, ליאת נכנסה בה חזק.."

"בתאבון אפסים." אמרתי בחיבה,
"תודה." צחק אור והתחלנו לאכול, הבטתי בשעון וראיתי ש-2 לפנות בוקר מה חטאתי?
"טמבלים! הערתם אותי ויש לי שמירה עוד שעתיים!" כעסתי
"בסדר, ככה לא תהיי רעבה." צחק מאור
"אל תדברו איתי"

נקודת מבט שני-

התעוררתי מקריאות בשמי, מתהפכת ורואה את ליטל לידי.
"לא סיימנו את השיחה שלנו." חייכה,
הבטתי בה במוזרות ושפשפתי את עיניי,
"מה?" מלמלתי
"את רוצה להגיד לי שטל היה היחידי שלך?"
"למה יש בזה בעיה?",
"לא.. זה יפה בעיני." צחקה,
"איך את יכולה להיות ערומה מול מישהו שאת לא מכירה?"
"זה רק זיון. לא אהבה." קבעה
"טל לא היה חוזר אלי אם הייתי שוכבת עם גבר אחר"
"גם נכון" אמרה
"טוב צאי מפה, את מעצבנת" מלמלתי, חוזרת לישון.
"תלבשי על עצמך משהו." צחקה
"די כבר" התלוננתי, "איפה טל?"
"הלך לחברים" הסבירה,
"למה הוא לא קרא לי?"
"כי ישנת. רוצה אני אקפיץ אותך קצת לדודה שלך? אני הולכת לחברה"
"כן!" שמחתי. קמה מהמיטה ולובשת עליי מכנס ארוך מפוטר.

–

תוך עשרים דק' כבר נשכבתי בספה של דודה נעמי,
"מאמי, נלך עכשיו?", שאלה דודה. הנהנתי בראשי
הבטחתי לה שנלך לקניות ביחד.
"תכיני לי התפוח אדמה עם הבשר!" התלהבתי,
"מפרום?" צחקה. הנהנתי בראשי
"רק אם תישני אצלי ותעשי שבת אצלנו"
"אבל טל בבית.." הבטתי עליה בעיני עגל
"אז שיבוא גם הוא לארוחה" שמחה,
"אני אשאל." חייכתי .

סיימנו את הקניות וחזרנו ישר לבית, מתחילות לבשל.
אני לקלף תפו"א, דודה נעמי על כל הסירים האחרים.

דפיקה בדלת נשמעה ברקע ואז נפתחה.
"טל!" אמרתי בשמחה, מחבקת אותו עם ידיי המלוכלכות.
"מה אתן עושות?" צחק, עובר לנשק את דודה שלי.
"מבשלות לקראת שישי שעושים פה." חייכתי
"את עושה פה שישי?" חייך, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אנחנו." תיקנתי
"יפה שלי, מתי הספקת להחליט את זה?"
"הרגע" חייכתי,
"טל. אל תהיה יאבש. תבוא, גם ההורים שלך מוזמנים" אמרה דודה
"תודה, אבל אני אעשה בבית שבת." חייך,
"לא!" כעסתי, "גם שי ובעלה יהיו פה והילדים!"
"יפה שלי, נראה. את רוצה שאני אחכה עד שתסיימו לבשל ואני אחזיר אותך?"
"איך שבא לך" מלמלתי, מתעצבנת מהמחשבה שהוא לא יעשה איתי שבת.

"איפה מתן?" שאל טל, לוגם מהקפה שהכין לעצמו
"בעבודה, עובד קשה!" צחקה ,
"זה הדבר הכי מפחיד כשמשתחררים.."
"גם הוא היה אומר את זה" צחקה
"והדר יצאה שבת?"
"לא, היא סוגרת. מסכניקה"
"בסדר זה עובר" אמר טל, מתנחם בזה שהוא משתחרר יומיים לפניה.
"כן. מאמי שלי, את תלכי רק לבסיס פתוח. בנות זה עם רע" אמרה נעמי
"למה?" צחקתי, אני רוצה להתגייס לבסיס סגור!
"הן הוציאו גימלים ופטורים ונתנו להדר לסגור במקומן."
"שני הייתה עושה להן טרור." צחק טל

כשסיימתי לבשל עם דודה נעמי, חיבקתי אותה חזק והלכתי עם טל אל הבית שלו .
בכל זאת .. חמישי היום

"מה את לובשת?" שאל טל, מיישר את הסריג על גופו.
"חצאית וחולצה" הסברתי, מראה לו את הבגדים שהבאתי מהבית פעם קודמת.
"זה קצר לא?"
"לא." השבתי בחיוך, היום יוצאים למועדון עם לירן ושליו.
חברים של טל.. כרגיל
"מי עוד תבוא?" לא רוצה להיות שוב הבת היחידה
"אביגיל ומורן"
"לא אוהבת את אביגיל. היא מתנשאת"
"כן, היא קצת פוצה. אבל תסתדרי איתה"
"מה אלירן מצא בה? היא מכוערת."
"מאמי, תפסיקי.."
"היא גם בלומה! בלי מוח."
"מאמי, די."

"מי בלי מוח?" נכנסה ליטל לחדר והביטה על הבגדים שלבשתי,
"חברה של אלירן" אמרתי בחיוך מובך
"היא קצת חלולה.." אמרה בחיוך קטן ואישרה את לבושי
"קצת הרבה.." הוספתי ונעלתי את נעלי העקב שלי .
"לאיפה אתם יוצאים?",
"לתחנה" הסביר טל
"אני רוצה גם!" ביקשה.
"מה עם חבר שלך?" שאל טל
"אני אלך מחר אליו." חייכה,
"לא. את לא באה איתנו. מצטער אחות" נשק לקודקוד ראשה ומשך אותי איתו מחוץ לחדר.

"מי אוסף אותנו?" שאלתי את טל כשהצטלמנו מול המראה . למרות שטל התנגד לתמונה
"אלירן, הוא הנהג תורן"
"תשב לידי!" ביקשתי
"לא. אני לא רוצה" צחק
"לא רוצה לשבת לידה! תמיד היא אומרת שהיא הכי כוסית. אני גם כוסית" התעצבנתי
"את לא כוסית. את יפה" קבע
"למה רק יפה? אין לי גוף יפה?"
"את אדירה." חייך, נושק לצווארי ומושך אותי איתו אל מחוץ לבית.

"היי אלירן!" אמרתי בשמחה כשנכנסו לרכב ורבתי עם טל מי ישב מקדימה כי אביגיל מאחורה.
"אחורה" אמר אלירן בחיוך, נאנחתי בתבוסה והתקרבתי אל אוזנו של טל ולחשתי בשקט "אני יכולה להידבק בטמטום?"
"את כבר מטומטמת." לחש לאוזני בחיוך ונשך את תנוך אוזני.

התיישבתי ליד אביגיל שהצטלמה בטלפון וסידרה את הציצים בחולצתה.
"איך תיכנסי? את קטנה." אמרה אביגיל,
מזכירה לי את רעות מהחופשה בחו"ל.
"במנת משכל, אנחנו באותו הגיל." חייכתי ,
היא לא הבינה שירדתי עליה, אבל טל כעס.
"שני."
"מה? אני בוגרת לגילי." חייכתי אל אביגיל.
"קטנה." חייכה.

נכנסנו לפאב וביקשתי מהברמן ואן גוך אננס עם ספרייט.
טל שילם והזמין לו ערבוב מוזר בצבע ירוק זרחני .
כששתיתי ותפסתי ראש, חיבקתי את טל חזק ולא שחררתי.
"אני עדיין מטומטמת?"
"כן, קצת." חייך, נושק לשפתיי
"יש לה ציצים גדולים מידי." קבעתי כשראיתי אותה רוקדת.
"את מתה לציצים כאלה" צחק
"לא, אבל..אני- בוא נרקוד." חייכתי, בורחת מטל ומתחילה לרקוד בין אין-ספור אנשים.

"את שלי, בואי הנה." משך אותי מהמותניים אליו
"רוני לימדה אותי ריקוד אירוטי." צחקתי, מדגימה לו.
מתחככת מעט עם מותניי במותניו כשגבי צמוד אל בטנו.
"מתי היא לימדה אותך?" החזיק חזק את מותניי ולא נתן לי לזוז.
"ממ, כשנפרדנו. אז הייתי צריכה לתפוס גבר אחר" חייכתי, מסתובבת בתוך חיבוקו.
רואה את פרצופו המופתע והלא צוחק.
"מה?" הביט בי ללא הבנה ,
"אבל לא עשיתי את זה.. אני אוהבת אותך"
"את חרמנית?" צחק, כשראה את החיוך על פניי.
"לא." חייכתי שוב.
"את כן. הקמט הזה מופיע לך שוב" צחק
"לא, הוא לא." כיסיתי את פניי ולגמתי מהכוס שלי שוב.
"את בטוחה?" חיכך את גופי בשלו ונשק לצווארי.
"קצת." חייכתי שוב, משהקת בצחקוק.
"את רוצה אותי?" חייך
"ממ.. קצת פינטזתי על אלירן כשלא היית."
"לא. את לא אמרת את זה." אמר בגועל
"נו, בוא אלי!" חיבקתי אותו. מצחקקת כשידיו תפסו בקצוות החצאית שלי, מוריד את החצית מטה בגלל שהתרוממה יותר מידי למעלה.

כשהתחיל להיות לי חם והזעתי, זזתי מטל והלכתי אל השולחן שלנו. מתיישבת ליד מורן ומתחילה לאכול מהציפס.
"איך היה שם עם טל?" צחקה
"בסדר, איך עם שליו."
"רוקד שם. אני פחות בקטע"
חייכתי חיוך קטן והסתכלתי על טל עם חברים שלו,
רואה שבחורה מתקרבת אליהם.
"את רואה את זה?" אמרתי בכעס כששתי בחורות התחילו לדבר עם טל ושליו.

"נהיה רעות?" שאלתי, היא הנהנה בראשה בכעס.

התקרבנו בשקט, רוקדות ואז דחפתי קצת את הבת שדיברה עם טל, הולכת אליו ומשחקת את עצמי שאני לא מכירה אותו.
"אתה קצת חתיך, אתה יודע?"
"וואלה?" צחק, הנהנתי בראשי .
"רגע, את איתו?", שאלתי את הבחורה החצופה הזאת שנשארה בהלם.
"לא יפריע לך אם אני אעשה את זה-" נישקתי את טל ואז הסתובבתי אליה, "נכון?"
"מה?" שאלה ללא הבנה.
ככה עשתה גם מורן לשנייה.

"תעופי מפה!" מיד מורן אמרה ושתיהן הלכו.
"אתה רצית להחליף אותי בה? במתולתלת המטומטמת הזאת?" כעסה מורן.
"לא, בחיים לא."
"אל תשקר לי! ראיתי הכל." נשברה
"א-אני לא. אסור לי לדבר עם אחרות?"
"אם אתה לא רוצה אותי, תגיד לי. אל תחזיק אותי שנה בשביל הצרכים שלך. מגיע לי שגם אותי יאהבו."
הוא שתק.
"א-אני אלך." נשברה וחזרה אל השולחן, לוקחת את הדברים שלה ויוצאת מהמועדון.

זה היה כמו סיוט בלהות.
הבטתי בשליו ואז בטל ,
הוא סימן לי ללכת אחרי מורן שחיבבתי לשם שינוי.

"מורן!" צעקתי לה לפני שיצאה מהמועדון סופית.
היא הביטה בי וניגבה מיד דמעה שזלגה לה .
"מה?" שאלה בשקט.
"אל תבכי.. הוא אוהב אותך."
"שני, יש אהבות שלא נועדו מלכתחילה."
"אתם ביחד כבר שנה! אפילו יותר."
"נכון, חבל שלא הבנתי את זה מלפני." נאנחה
"אנחנו נשאר חברות?"
"ברור." חייכה, יוצאת מהמועדון.

ישבתי בכניסה וחיכיתי לטל.
ירד לי החשק מהיציאה הזאת..

נקודת מבט מורן (חד פעמי) –

יצאתי מהמועדון, תחושת ריקנות קיננה בליבי.
תמיד ידעתי שיבוא היום שהוא יפרד ממני,
אבל למה?
הרי אנחנו מכירים כבר 3 שנים.
אנחנו ביחד שנה,
עברנו המון ביחד.
לימודים, צבא, שחרור.

סימנתי למונית שתעצור לי, יודעת שלחזור עם שליו זה חסר סיכוי.
"סליחה, אתה יכול להקפיץ אותי לרחוב המגנים 7?"
"סליחה, 200 שקל ותיקח אותי ראשון." נדחף מישהו ונכנס במקומי.
דמעות זלגו מעיניי ולא ידעתי מה לעשות.
2 לפנות בוקר, איך אני אלך?

התרחקתי מהמונית וחייגתי לחברת מוניות שיקחו אותי.

"בואי, ילדה." שמעתי מישהו קורא לי,
הבטתי הצידה, רק לא אנס.
"בואי!" קרא שוב, מזהה שזה ההוא שגנב לי את המונית.

נכנסתי למונית ושילמתי מראש, "המגנים 7 נכון?" שאל הנהג.
הנהנתי בראשי, מתעלמת מהיצור שישב לידי.

ניסיתי לעצור את הדמעות אבל זה לא עזר.
הן זלגו בלי קול.

הנייד שלי צלצל, רואה שזאת אביגיל.

-"מה?", שאלתי חסרת כוחות.
"איפה את?"
-"בדרך הביתה." ניגבתי את דמעותי
"למה?"
-"נפרדנו. אין לי מה לעשות שם יותר."
"מה?" צחקה ללא הבנה
-"אין לי כוח אביגיל, ביי."

שליו אפילו לא התקשר..

"אני מבין אותך." שמעתי את ההוא שלידי מדבר,
הבטתי עליו בעיניים מזוגגות, מה עכשיו?
"איך אתה יכול להבין אותי?"
"גם אני נפרדתי מהאהבה."
"הוא עזב אותי.. אני לא נפרדתי."
"מאכזבות יוצרים תקוות חדשות."
"אי אפשר ליצור תקווה." יבבתי
"לאן את הולכת מפה?" שאל
"לבית, לבכות."
"אפשר להזמין אותך אלי? אני יודע שזה מוזר."
"יש לך אלכוהול? אני גם לא אשכב איתך. רק שתדע"
"יש לי אלכוהול. אני לא רוצה לשכב איתך"

"תשנה מסלול, הולכים אלי." החזיר לי את הכסף הבחור.

ירדתי בביתו של האיש הזר, אני עושה טעות?
"אל תפחדי." חייך,

נכנסו לביתו, חולצים נעליים ואני הולכת אל הסלון.
"יין?"
"כן, אדום חזק."
"מעולה." צחק, מביא את הבקבוק ו2 כוסות.
"בואי נתחיל מההתחלה."
"אוקי" הסכמתי
"נעים מאוד, ליאור."
"נעים מאוד, מורן."

"מאכזבות יוצרים תקוות חדשות" .

אז הוא צדק.

נקודת מבט טל –

אחרי ששליו קיבל התקף עצבים ורב רק עם מי שהתקרב אליו, הלכתי לחפש את שני .
היא נעלמה ליותר מידי זמן ..
אולי גם היא קיבלה סיבוב?

"שני!" קראתי לה מחוץ למועדון,
"שני!" שוב קראתי לה, למה היא לא זמינה בנייד .

הלכתי לבפנים, מחפש זכר אליה, והנה מצאתי.
הבייבי הקטנה שלי יושבת בספה בכניסה ובוהה בריצפה.
"שני" קראתי לה שוב, הפעם בחלש יותר.
"מ-ה?" מלמלה, הסטלה עלתה לה.
"בואי נחזור הביתה, אביגיל רוצה לחזור הביתה.."
"כן, עדיף.." מלמה
"הכל בסדר?" שאלתי, רואה שהיא חושבת על הרבה דברים.
היא שתקה.

נכנסנו לבית, שני ישר קרסה במיטה. לא מתלבשת לא כלום.
"יפה שלי, בואי תחליפי לפחות בגדים.."
"תעזור לי" ביקשה . היא ממש שיכורה
התיישבתי במיטה ועזרתי לה לקום.
היא עמדה בין שתיי רגליי והניחה את ראשה על כתפי ולא זזה.
הורדתי את חולצתה בעדינות, נזהר על האיפור שלה ונותן לגל הקור לתקוף את גופה ולקרר אותה מעט.
"קר לי בציצי" מלמלה דקה אחרי שפתחתי את חזייתה, נותן לחופשיות לפרוץ בה.
היא אחזרה בשדייה בידיה וכיסתה אותם.
הייתי כל כך חרמן שכל תנועה שלה הדליקה אותי .
"מאמי בואי נוריד רק את החצאית ואני אביא לך את הטרנינג שלך"
"לא.. קר לי.." מלמלה שוב, מועדת קדימה ואחורה. אך אני מחזיק בה ביציבות.

הדלקתי את החימום מעט ונתתי לחצאית ליפול מרגליה ברישול.
רציתי להשאיר אותה ערומה ולגלות את גופה מחדש מתחת לסדינים.
רציתי שהיא תזעק את השם שלי בחלל החדר.
רציתי לתת לה תחושה הרבה יותר טוב מהפעם קודמת שלנו.
רציתי אותה בכל דרך אפשרית.
אפילו מכורבלת לצידי עם מאות שכבות של בגדים.

התעשטתי על עצמי והלבשתי עליה את הפיג'מת ניקי שלה.
עם כל שכבת לבוש שהולבשה עליה, ככה פחת הרעד בגופה.
"בואי נשכב לישון" אמרתי לה, היא הנהנה בראשה ונשכבה במיטה צמוד לקיר.

נצמדתי אליה מאחורה וחיבקתי חזק, לא עוזב את האוצר שלי.
מחר היא תחטוף על הקטע שעשתה במועדון, אבל בסדר.
שמחתי לדעת שגרמתי לה לקנא.
אני אוהב לדעת שהיא אוהבת אותי .
"לילה טוב בייב" נשקתי לצווארה
"בייב שלי חרמן." צחקה בשכרות.
צחקתי צחוק חלוש והכרחתי אותה לשכב צמוד אליי, קצת חום ואהבה מהמפלצת הקטנה .

עפעפיי נסגרו עד ששני נזכרה להוציא את השיכרות שלה במילים .
"בייבי, אתה חושב שאני לא בסדר? ששכבתי רק איתך."
"מה?" צחקתי ללא הבנה .
"כולם שכבו כבר עם כמה גברים."
"זה רק אומר שאת לא פרוצה." קבעתי .
"אבל אחותך שכבה אפילו עם כמה גברים. היא שאלה אותי איך זה ששכבתי רק איתך.. כי כשנפרדנו אז לא שכבתי עם גבר"
"לא היית אמורה גם." מנסה להתעלם מהאמירה שאחותי שכבה עם כמה גברים .
"אבל- אבל- אבל"
"מה יפה שלי?"
"אבל הייתי חרמנית. ו-ולא עשיתי כלום"
"זה הגיוני שתהיי.." לא יכולתי שלא לחייך.
"אבל רציתי רק אותך" נאנחה בשקט
"הכל טוב אהובה שלי, הכל טוב."
"ואם ניפרד? אתה תרצה לשכב איתי שוב?"
"אנחנו לא ניפרד." אישרתי את חששותיה.
"אתה שכבת עם מישהי כשנפרדנו?"
"לא."
"אבל היית עם הבלונדינית.. היא הייתה יותר טובה ממני?"
"יפה שלי, את הכי טובה בעולם."
"אתה יכול לנשק אותי?" שאלה, פנייה עדיין אל כיון הקיר. לא מביטות בי.

סובבתי אותה בזרועותיי, נושק לשפתייה ארוכות ומחבק .

"לילה טוב אהובה שלי." וככה היא נרדמה .

נקודת מבט הדר –

יום שלישי הגיע וישנתי אצל מתן, בבוקר אמרנו שנלך לאכול במסעדה עם אמא שלו.
לא רציתי לקום, הייתי עייפה.
"יפה שלי, קדימה . צחצחי שיניים ותתלבשי"
"לא…." פיהקתי
"אז להגיד לבייביסיטר לא לבוא? שאת תשמרי על ליהי?"
"לא, אני באה." חייכתי.

התלבשתי במכנס מחוייט וחולצת טריקו לבנה ונעלי בובה.
יוצאת אל הסלון ורואה במתן שורך שרוכים .
"נצא?"
"כן!" גוועתי ברעב.

נסענו למסעדה המוכרת ושם חיכתה לנו אמא של מתן.
היא כבר ישבה בשולחן, הצטרפנו אליה.
"אני רוצה שקשוקה ותפוזים" אמרתי למלצר
"תביא את הארוחת בוקר זוגית" אמר מתן
"אמא מה תרצי לשתות?" שאל מתן, כי הם יאכלו את הארוחת בוקר.
"תפוזים" שמחה ,

המלצר הלך ונתן לנו פרטיות יותר…
"נעמי התגעגעתי!" קמתי לחבק אותה חזק והתיישבתי בחיקה.
"גם אני, נסיכה שלנו. תביאי לי את תומר אני אכעס עליו שאת עובדת הרבה."
"הוא בסדר" צחקתי
"תחייכו" אמר מתן, כך עשינו .
"האהובות של חייך", צחקתי
"מאוד." אמר, נושק ללחי שלי כשחזרנו לשבת.

תכף הבן זוג שלה יצטרף, מקווה שיהיה פחות מביך.

מתן סיפר על התואר ועל העבודה, שזה קשה אבל מספק.
אני הקשבתי ואכלתי .
בן הזוג של נעמי הצטרך וישב לידה, מוכיר לנו שלום .
הנייד של מתן צלצל, מיד עניתי . לא נותן לו זמן.

-"תומר!"
"הדרי, תגידי למתן שיש לו אישור לדחיית מילואים".
-"טובי"

"מה יש?" שאל מתן
"לא אישרו לך דחיה של המילואים"
"שיט יש לי מבחן"
"תתן לי נשיקה ואני אאשר את זה" חייכתי,
הוא הסתכל עלי במבט מוזר ונשק לשפתיי
"מאושר." חייכתי
"ממזרתה."

המשכנו לאכול ובן הזוג של נעמי סיפר סיפורים מילדותו.
דפדפתי באינסטגרם קצת כשלא היה לי עניין בשיחה .
שומעת את השם שלי עולה,
"סליחה, לא שמעתי." הודתי
"את עושה אצלנו שבת?"
"הבטחתי לאמא שאני אבוא אליה" חייכתי חיוך קטן.
"הבאתי לה אוכל שבוע שעבר" אמרה נעמי,
מתן לא סיפר לי שאמא שלי ואמא שלו מכירות.
מה קורה פה?
הבטתי במתן ושתקתי. .

אם היא תראה את אמא שלי ופתאום אמא שלי תשתנה ותהפוך שוב למשוגעת?
היא תפחד.
"תודה", אמרתי בחיוך קטן, סוגרת את הנייד ומשחקת באוכל.
"הדר זה מגעיל. תפסיקי" אמר מתן כשערבבתי רטבים
"טוב" מלמלתי, מחבקת אותו בשקט ומשעינה את ראשי על כתפו.

אחרי שיחת חולין קצרה, נפרדנו ונסענו כל אחד למקום שלו.
מתן ביקש שאוריד אותו בעבודה וככה אני יוכל להמשיך לסוע אל ספיר ולהיפגש איתה.

עבר על ספיר לא קצת – בלשון המעטה .
אני חוויתי גם דבר דומה, אבל פחות כואב.

נכנסתי לבית קפה שבו עובדת ספיר, יושבת בשולחן ומחכה שתתפנה אלי.
"כן פלוצה." צחקה ספיר
"שוקו חם עם מרשמלו וקוראסון. בואי לשבת איתי"
"אני אסיים את השולחן הזה ואביא לך את הדברים ואצא להפסקה" דיברה במהירות, נושקת ללחי שלי ובורחת לעבוד .

לבסוף היא הגיעה.
"איך מאור?" שאלה בחיוך, בסך הכל שלושה ימים בלעדיו.
"שורד בלעדייך." חייכתי
"לע.. הוא בטח בוכה."
"כן, מאוד." צחקתי

העברנו ככה חצי שעה של דיבור ופריקה .
ספיר ואני חברות טובות, מאור שמח על זה .

"אני אולי אבוא בשבת עם מאור אליך" חייכה
"אני אשמח!" הודתי דקה לפני שיצאתי והשארתי לה טיפ,
היא תכעס כי היא נתנה לי את כל החשבון על חשבון הבית.

חזרתי לבית של מתן, רק לישון .
אני צריכה להחזיר אותו מהעבודה . .

–

"איפה לפנות?" שאלתי את חבר של מתן מהעבודה במשרד לעורכי דין
"פה ימינה, תודה רבה" הודה על ששמתי אותו בבית
"בכיף. זה על הדלק של מתן" צחקתי
"אני שמח!" חייך, נפרד ממתן ונוסעים.

"יאלה בייבי , נכין ארוחת ערב?"
"כן, אבל באים אליי" קבעתי, פונה אל היציאה השנייה אל הדירה שלי.

"ענבר!" קראתי לה כשסיימנו להכין אומלט עם פטריות ובצל, הכנו גם סלט ובורקסים.
"אני באה!" צרחה בכעס, מה יש לה?
"איפה עומרי?"
"לא אכפת לי." אמרה , מתחילה לשים לה אוכל.

מתן הלך לקרוא לעומרי, אנחנו התחלנו לאכול.

כשישבנו כולנו כבר לאכול, עומרי סיפר למתן על העבודה שלו.
מתן התלהב ושניהם דיברו.
אני הייתי באינסטגרם בעוד שמזווית עיני שמתי לב שענבר שקועה באוכל.
דמעות קטנות מטפטפות על לחייה בלי קול.
היא המשיכה לאכול עם יד שמאל בעוד שיד ימינה אוחזת בבליטה הקטנה שלה. .

מתן סימן לעומרי שיתייחס אליה ועומרי התנגד.
"תשתי מים" אמר לה בקרירות,
היא שתקה. .
המשיכה לאכול

שתקנו.. מצב לא נעים

לבסוף כשקמנו מהשולחן, ענבר הלכה לחדר ונעלה את הדלת אחריה.
משמע – עומרי ישן בסלון.

"מה קרה לה?" שאלתי ללא הבנה
"היא רוצה להתחתן, אני לא רוצה עכשיו." אמר בפשטות
"היא בהריון.. מתי אתה רוצה?"
"אני לא יודע אם בא לי להתחתן בכלל.."
שתקתי.

זה הסוף שלהם?