מתי היא תשים לב.. פרק 38

נקודת מבט מאור-

צלצול טורדני הפריע לשנתי, ממשיך לנמנם ואז נזכר שאני צריך להחליף את ליאור בשמירה .
הבטתי בשעון, השעה כבר 02:15, מאחר לה בטירוף!
התארגנתי במהירות, שם את הנשק בהצלב אחורי ורץ אל העמדת שמירה .
"הגיע הזמן!" אמרה בכעס, "אני כבר כמעט נרדמתי."
"אני חייב לך." קרצתי, היא חייכה וארזה את דבריה, בורחת אל המגורים בזריזות.

עשיתי סיור קצר סביב המגדל שבו שמרתי, רואה את הכל שקט ודומם . רק השמיים כועסים ומעיפים רוח קרה אל כל עבר. .

דפדפתי בנייד, מתחבר לווצאפ ורואה מספר הודעות שונות.
ספיר לא שלחה הודעה, דיברנו עד שהיא נרדמה .
יודע שיש לה נדודי שינה עקב הריב עם משפחתה.
אמא שלי קיבלה אותה בזרועות פתוחות ונתנה לה הרגשה של בית, שלא תרגיש שהיא מטרד אצלנו .
ספיר בכתה ימים ולילות, היא דכאונית ועייפה.

אמא שלה התקשרה מידי פעם אלי, מבררת אם הכל בסדר עם ספיר – דואגת לה.
אבל היא אמא חרא.
איך אפשר להיות עדה לזה שהילדה שלך מתרסקת?
לזה שאין לה בית – מקום שלה.
משפחה אוהבת ותומכת.
הרי גם אבא שלה הבהיר את זה שהוא לא מעוניין בה,
גם אמא שלה לא התערבה כשבעלה העיף אותה מהבית.
היא פחדה על מקומה.

ספיר התחילה לעבוד, לקבל עצמאות.
שבועיים וחצי עברו מאז המקרה – ספיר מצאה מיד אחרי יום עבודה.
בבית קפה קטן בשכונה שלנו, אני סומך עליה ויודע שהעבודה תעשה לה רק טוב .

הודעה שניה שהגיעה אלי, הייתה מהדר .

מאת ; הדרי בסיס .

'תעיר אותי לפני השמירה שלי פליז!' 19:30

'אתה לא עונה, סומכת עליך שתעיר אותי.' 20:00

להדר יש שמירה ב4 לפנות בוקר, היא צריכה לעשות סיור ברכב עם אחד הקצינים ואז לעלות למגדל לשעה של צפיה בשטח.
כלומר, נהיה ביחד.

ההודעות האחרות היו מאחותי הגדולה ומאמא שלי .

מאת ; אמא יקרה .

'ילד שלי. ספיר נראת הרבה יותר רגועה. אני אוהבת אותך'

היא דאגה מאוד לספיר שבכתה הרבה ובקושי אכלה, למרות שספיר השמינה מעט.

-'אני אוהב אותך, מאמה.'

את ההודעה מאחותי סיננתי, אין לי אינטרנט בשביל להוריד את הסרטון של אחיינית שלי .

–

כשהשעה 03:40 הגיעה, התקשרתי אל הנייד של הדר.
היא כמובן לא ענתה.
חייגתי פעמיים ושוב היא לא ענתה, ישנה חזק.

מסתכל מתי בפעם האחרונה הייתה מחוברת- רואה שהיא נראתה לאחרונה ב01:15 בלילה.
כנראה לא ישנה .

קראתי לחמ"ל במכשיר קשר, שומע את שון עונה מהצד השני .

-"תעיר את הדר גבר, היא ביקשה שאעיר אותה.'
"חיובי , אחי."

"אני לא מאמין!" קראתי בקול כשראיתי בסדרה שלי שהשחקן הראשי מת.

"מה אתה לא מאמין?" שמעתי את הדר מאחורי וקפצתי בבהלה.
"סתומה, למה להבהיל?" כעסתי .
היא צחקקה והתיישבה על הכיסא השני וסובבה את החימום הישר אל פניה.

"מה את עושה פה עכשיו?" לא הבנתי,
"השעה כבר 05:00!" אמרה והורידה את הנשק מעל גופה
"ואו, רק עוד שעה." מלמלתי,
"כן.. אני עייפה" נאנחה בתסכול
"למה?" שאלתי ללא הבנה .
"לא נרדמתי.. יש לי נדודי שינה כבר שבועיים."
"למה? מה מטריד אותך." עזבתי את הנייד והבטתי בפניה האדמומיות מהקור.
"אני לא יודעת מה.." מלמלה בתסכול

היא נשמה עמוק והביטה בי בחיוך קטן,
"מה יש?" שאלתי בצחקוק
"אני מתגעגעת קצת אל אורי ושרית."
"עוד מעט שבת תעבור ותצאי אליהם." ניחמתי
"לפעמים אני מרגישה שרק אני סוגרת פה הרבה שבתות." הסבירה בשקט
"את בהחלט סוגרת הרבה, אבל את תהני."
"מעיין כבר לא סוגרת שבתות כי זה הסוף של השירות הסדיר עד שהיא נכנסת לקבע. כנ"ל נטשה.. ואתה בכוננות כבר שבוע אז אתה גם יוצא." חייכה חיוך קטן
"מה עם החדשה?"
"היא הלכה לקב"ן. היא לא רוצה להישאר פה" נאנחה
"אל תדאגי, אני אביא לך דברים בראשון . סגרת חג, מה זה שבת. זה צ'יפס."
"הבנות מהמשרד הוציאו פטור שמירות ושבתות, אני גל ודניאל עושות את כל השמירות במקומן. אני סוגרת אחת לשלוש" יבבה
"עוד מעט יבואו עוד מחזור של בנות, אל תדאגי."
"אני מקווה.." יבבה
"אני אבוא לבקר אותך בשבת עם ספיר" הבטחתי .
גם בשביל שהדר תהיה שמחה וגם בשביל שספיר תצא קצת מהבית.
היא התגעגעה אל הדר, הדר היחידה שיכלה להבין אותה. גם בגלל הקטע של ההורים וגם בגלל ששתיהן דומות באופי.

"באמת?" חייכה, הנהנתי בראשי.
"מתי אתה יוצא הביתה?" שאלה שוב,
"כנראה מחר-היום בצהריים." לא יודע כיצד להגדיר את זה, הרי היום זה כבר יום חדש למרות שיש חושך
"רבעוש" צחקה, הנהנתי בראשי.
"תומר הבטיח שאני אצא לרגילה אחרי שאני אסיים את השבת והכוננות." סיפרה,

הדר באמת מסכנה .
כל הבנות מהמחלקה שלה הוציאו פטור שמירות וכוננות, ובקישור גיוס חייב תמיד מישהי שתסגור שבת ושתהיה בכוננות.
אז זה יוצא שהדר ועוד 2 בנות הן היחידות שיכולות לעשות, לכן הן סוגרות אחת ל3.

בהתחלה הדר בכתה הרבה, כמעט ברחה הביתה וסרבה פקודה.
ניסינו להרגיע אותה, היא נרגעה במקצת אך עדיין כעסה כשהבינה שזאת רק היא שתהיה בכוננות ותסגור הרבה שבתות בגלל שכולן הוציאו פטור.
וכשאני אומר כולן- אז זה כולן!
היינו צריכים לתגבר את המשמרות והשמירות בגללן.
הדר היחידה שלא הלכה להוציא פטור וגימלים- הערכתי אותה על זה.
המח"ט בדק לעומק את הנושא , אחרי שהדר סגרה 17 ויצאה לשוש ומיד חזרה במוצאש לבסיס כי אחת הבנות שייתה אמורה להחליף אותה הוציאה גימלים ולכן הדר נאלצה לאחר מכן לסגור עוד 14 שבתוכו היה חג.
הוא החליט לערער על הפטורים של 3 בנות , אחרי שתומר ועוד קצינים נוספים לחצו עליו .
אחת מהן התחמקה ולבסוף יצא שרק 3 יכולות לשמור .
הדר ביניהן.

תומר ניסה לצ'פר את הדר והסכים לה לצאת לכמה אפטרים שהיא רוצה.
ביטל לה תורנות מטבח ונתן לה את השמירות הכי קצרות.
לעומת זאת-הבנות שהוציאו פטורים, קיבלו הרבה עבודה והרבה תורנויות מטבח ושירותים.

"עשיתי טבלה" צחקה הדר והוציאה טבלה מהכיס של המדי ב' שלה.
"כן, תראי לי" צחקתי
"עבר כבר ארבעה ימים – אם מחשיבים את היום. ואז נשאר לי רק עוד שמונה ימים!" שמחה
"זה קצת." חייכתי, למרות שזה הרבה.
היא הנהנה בראשה וענתה מיד לנייד שלה שצלצל,

"ה-ל-ו." הדגישה כל מילה
"בובי!" אמרה בשמחה, מתחילה לקשקש על המחברת שהייתה בעמדה .
"אני בשמירה עכשיו עם מאור." צחקה
"כן, אני אקום לארוחת צהריים רק." אמרה
"מאור הולך מחר- כלומר היום. ומעיין יצאה היום- כלומר אתמול הביתה." הסבירה . ממשיכה לקשקש במחברת.
"אתה חושב?" צחקה
"לא יודעת עם מי.. הבנות מהמשרד יוצאות בחמישי בבוקר ואז אני אשאר לבד עם ליאת" הסבירה.
ליאת זאת הקצינת קישור גיוס שלהם.
תומר הוא המפקד של ליאת, לכן הוא המפקד גם של הדר.
הוא מחליט יותר מליאת, כי ליאת נמצאת הרבה בשטח בגיוסי מילואים אז תומר ממלא את התפקיד שלה בנוסף.
כשתומר בשטח, הוא מפקיד את התפקיד בידי קצין אחר.
תומר מבין בתפקיד של המשקיות כי הוא בעצמו אחראי על חיילי מילואים, לכן הוא מבין בזה.

"כן, היא גם סוגרת הפעם" הסבירה ואז אמרה "טוב, תהנה בחדר כושר.."
"נדבר מחר" מלמלה וניתקה את השיחה.

הבטתי בשעוני, רואה שהשעה כבר רבע ל6.
"הזמן עובר מהר כשאת פה. אולי בגלל זה רוצים שתשארי פה, ככה הזמן יעבור מהר." צחקתי
היא צחקקה והביטה על שעונה .

שמענו צפצוף מלמטה, מיד קמתי לבדוק מה קרה .
רואה את שמעון הקצין תורן למטה, מצפצף לנו שנרד אליו.
"יורדים?" צעקתי אליו, הוא צעק "כן" בחזרה.
רואים את המחליף שלנו עולה אל עברנו, הקדים ב10 דק'.

נכנסנו אל הרכב, נוסעים עם שמעון לסיור קצר ומיד לאחר מכן למגורים .
"מי סוגר איתי שבת?" שאלה הדר את שמעון .
"כנראה נקפיץ חייל אחר שיסגור. אחת הבנות הוציאה גימלים" הסביר
"אה.." מלמלתי, "ומתי אני שומרת?"
"כרגיל." הסביר בחיוך,
להדר יש שמירות מסודרות, כצ'ופר על זה שהיא לא הלכה על הדרך הקלה ויצאה מהתפקיד.

היא שומרת בשישי לפני הארוחת ערב שעתיים, ולמחורת בבוקר מ12:00 עד 14:00.

"יופי" צחקה .
כי פעם אחת , כשהמשקית ת"ש סגרה איתה שבת, היא בכתה לאחד הקצינים שיחליף לה שמירות עם הדר.
הדר לא ידעה מזה והוקפצה לשמירות מבאסות.
תומר לא הסכים לזה כששמע על זה בראשון והבטיח להדר שזה לא יקרה יותר.
במיוחד שלהדר יש כוננות והיא צריכה לישון טוב במידה ויש הקפצה.

–

חזרנו למגורים . כל אחד למגורים שלו.

אביב ממזמן לא היה בחדר, בטח הלך אל דנית המשקית חינוך.
כולם יודעים שיש בניהם משהו, אבל לא שואלים .

אור , ברגילה .

התקשרתי אל ספיר, יודע שהיא מתארגנת לעבודה .

וכמובן שצדקתי .

"בייבי" ענתה באהבה ,
-"בייבי שלי, את מאורגנת?"
"כן, אני אשתה קפה עם אמא שלך ואז אני אלך." שמחה
-"איך את?" שמחתי
"בסדר." צחקקה,
-"תאכלי גם, בסדר?"
"כן." שמחה ומיד הוסיפה "אני אוהבת אותך."
-"אני אוהב אותך יותר, אני אלך לישון וניפגש בערב."

–

ארגנתי את התיק שלי, יודע שברגע שאני קם, אני עף הביתה.

נכנס לישון ומנסה לאגור כוחות לכל הסופש הזה .

נקודת מבט מעיין-

נכנסתי לדירה, רואה את אייל שרוע על הספה בסלון .
ישן שינה עמוקה.
הוא היה לבוש רק בתחתון בוקסר רחב וגרביים .
אהוב ליבי,

פרקתי את המזוודה בחדר כביסה והפעלתי מכונה, מתפשטת מהמדים המעיקים וחוזרת אל הסלון .

נשכבתי לידו וחיבקתי חזק את גופו החמים וחזק.
הוא התעורר בבהלה וסגר את עיניו בחזרה כשהבין שזאת אני.
נרדם בחזרה.

–

"אני צריך לזוז לעבודה.." מלמל בתסכול, יש לו בעיה במכירה כל שהיא ולכן הוא צריך לחזור לעבודה.

הנהנתי בראשי והמשכתי לשכב במיטה שלנו ,
"תתלבשי" צחק, "את באה איתי."
"לא..", מלמלתי בעייפות
"אני אעשה את זה זריז." הבטיח .

זרקתי על עצמי שמלה פשוטה קצרה ורחבה, רק לנסיעה הקצרה הזאת לעבודה .
שמה נעלי בובה שחורות ויוצאים .

נכנסתי אל הרכב, מגבירה את השירים על גבוה ושרה לאייל את השירים של אריק אינשטיין .
הוא צחקק והמשיך בנסיעה .

ירדנו מהמכונית ונכנסנו ישר אל הבניין הגבוה מזכוכית.
עלינו עד קומה 24 בשביל לראות גבר ממוצא סיני מחכה בקבלה.
פאקינג 7 בערב , מה דחוף!

ישבתי בחדר המתנה בזמן שאייל והאיש נכנסו לשיחה במשרד של אייל.
מחכה ומחכה, כבר חצי שעה עברה .
נשכבתי בעדינות על הספה ולאט לאט נרדמתי .
קשה לעבוד מוקדם בבוקר …

"בייבי קומי, נלך לאכול." שמעתי את אייל מעיר אותי בעדינות.
מלמלתי בעייפות שלא, קמה מהספה והולכת אל כיון היציאה.

"סושי?" שאל , הנהנתי בראשי .
הוא ירד מהרכב וקנה את הסושי הקבוע שלנו, חוזר אל הרכב לאחר כעשר דק' ושנינו מתחילים לאכול במכונית.
הגשם הפתאומי טפטף על השמשה הקדמית ויצר אווירה רומנטית.
המזגן פלט אויר חם ונתן הרגשה טובה לשנינו.

"אני אוהבת אותך." מלמלתי ונשקתי לשפתיו .
"אני אוהב אותך יותר. אהובתי"
"נחזור לבית שלי?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"נחזור לבית שלנו." קבע, הוא מתכוון לדירה שלו.

וזה מה שעשינו .

–

התעוררתי לבוקר חדש, כמובן לבד במיטה .
אייל בטח בעבודה או משהו כזה,
בכל זאת. יזם צעיר .

הנייד שלי צלצל, השעה כבר 10 בבוקר.
פיגי.

-"פיגי" צחקקתי,
"מה?" צחקקה גם היא , צחוק חזריר.
-"את מאורגנת כבר לשבת?" שאלתי, הרי כבר חמישי.
"כן, בערך. לא נשאר לי תחתונים וגופיות ומתן עובד עד מאוחר. אני אכבס ביד" צחקה
-"את רוצה שאני אקפוץ להביא לך?" שאלתי,
"לא. תודה" צחקה, שומעת את זרם המים במקלחת
-"מה את עושה?"
"מכבסת את המדים, כולם בתדריך יציאה.." נאנחה
-"שימי קצת מרכך, לא שמפו. תשפשפי את הב' טוב טוב – במיוחד בבית השחי ותשטפי ותעשי טוב פעם. תשאירי את המדים עם סבון קצת ואז אחרי 10 דקות תשטפי שוב." הסברתי
"ומה עם התחתונים?" שאלה, הרי לא טוב לשטוף עם סבון.
-"תשימי סבון ואל תשאירי הרבה זמן.. תשטפי טוב"
"את חושבת שהב' יתייבש מהר?"
-"בהחלט. שימי על המזגן במועדון וזה יתייבש מהר."
"טוב, אני אעשה" נאנחה
-"את רוצה שאני אביא לך אוכל?" שאלתי.
"לא, תודה מעייני. את יודעת שלירוי הוציא גימלים וגם שלי? אז מחפשים מחליף שיחליף אותם."
-"תמיד שנאתי את שלי." קבעתי עובדה, מפונקת חסרת אחראיות.

סיימנו לדבר והתחלתי לארגן את הדירה , הכל היה פה מבולגן.
צריך קצת נקיון של אבק.
הפעלתי שירים של אריק אינשטיין והתחלתי לנקות בשורטס קצרים וחולצה רחבה של אייל.

"מופע סטרפטיז במיוחד בשבילי? שווה לי לעבוד קשה." שמעתי את אייל מאחורי כשרקדתי לצלילי השיר וניגבתי את הזכוכית של החלון .
צחקקתי בשקט והמשכתי לרקוד לצלילי השיר. מרגישה את אייל בא מאחורי ומחבק חזק.
נושק לצווארי , ומכריח אותי להסתובב על מנת שאראה את פניו .

הוא נשק לשפתיי ולא שחרר, אוהבת אותו בכל כוחי.

נקודת מבט הדר-

סיימתי לשטוף את המדים, הגופיות , תחתונים וגרביים במקלחת.
סוחטת טוב טוב את הבגדים ובודקת שלא נשאר עליהם סבון .
רצה אל החדר ומתחילה לתלות את התחתונים על המוט של הוילון, ממש מתחת למזגן .
ככה גם את הגרביים .
את החולצות תליתי על הכיסאות בחדר וכשסיימתי לתלות את זה, העלתי את הטמפ' במזגן להכי חם! ועל טורבו.
יוצאת מהחדר בפיג'מה של ניקי עם המדים הרטובים והולכת אל המועדון, תולה את המדים הרטובים מתחת למזגן ומפעילה על הכי חם וחזק, שיתייבשו מהר.

כשהיה חם מידי בשני המקומות, נאלצתי ללכת למקום אחר. הלכתי אל ליאת, לראות מה קורה בחמ"ל .
"למה את על אזרחי?" שאלה ללא הבנה,
"אין לי בגדים נקיים.. שטפתי אותם עכשיו והם בייבוש על המזגן."
"את צריכה ממני בגדים?" שאלה בדאגה, אך הנדתי את ראשי לשלילה.

הפעלתי שירים בחמ"ל דרך הנייד של שון, הוא סוגר איתי שבת.
נהנים מהמוזיקה האדירה הזאת..

כשהנייד שלי צלצל, יצאתי מהחמ"ל ועניתי מיד .
זה אורי!

"הדרי, איפה את?" שאל אורי
-"בבסיס.."
"שרית , עדן , ליאור ואני בש"ג. בואי" צחק
-"אז רגע! אני אשים א' כי המדים שלי רטובים"
"טוב יפה שלי. קחי את הזמן"

התלבשתי במדי א' בזריזות, שמה פליז מעל כי קר. יודעת שתומר יכעס כשהוא יראה אותי, אבל גם ככה כולם פה בתדריך יציאה הביתה חוץ ממי שסוגר.

"הדר!" שמעתי את תומר צועק מרחוק, כמו שחשבתי.
"יש לי הסבר!" הבטחתי כשהגיע אלי,
"איזה הסבר? את רוצה להסתבך עם הרס"ר פה?" כעס
"לא, לא ! פשוט אין לי מדים ותחתונים וגופיות. כיבסתי אותם במקלחת כי מתן לא יכל להביא לי" הסברתי והוא עדיין היה נראה כעוס,
"אז זה רטוב עכשיו ואני מחכה שיתייבש וקר לי רק עם זה." הסברתי
"טוב.. את רוצה לצאת להביא בגדים?" שאל,
"לא, אורי והמשפחה באו לבקר אותי. אני אלך אליהם" חייכתי
"ומה עם הבגדים?"
"זה בסדר, הם מתייבשים . אני אשרוד ככה עד שמתן יבוא"
"טוב, אם את צריכה משהו תגידי לי. אני יוצא הביתה גם."
"תודה." חייכתי,

"איפה הנשק?" שאל לאחר כמה דק' כשליוה אותי לשג.
"הוא בחמל" ציחקקתי כשראיתי את הפרצוף העצבני שעומד להיות לו, אם אספר לו שאיבדתי את הנשק.
"יש לך מזל." צחק.
"מתן כנראה לא יבוא לבקר.. נאנחתי בשקט." הסברתי
"למה?" שאל,
"יש לו מבחן חשוב והוא עובד גם היום עד מאוחר.."
"בסדר, תראי אותו שבוע הבא." הסביר.
"טוב, תודה על הליווי." הודתי לו ויצאתי מהשער, רואה את אורי בחוץ כבר ביחד עם שרית, ליאור ועדן .

חיבקתי את אורי ואת שרית, שמחה שהם באו לבקר.
"הברזת מהלימודים בשביל לראות אותי?" צחקתי אל עדן, היא הנהנה בראשה וחיבקה אותי חזק.
"למה את על א'?" שאל ללא הבנה ליאור.
"כיבסתי ביד את שאר הבגדים, הם רטובים" צחקתי
"ממש לוחמת." צחקה שרית
"כן!" צחקתי, מוחצת אותו בחיבוק בדרך למקומות ישיבה.

"הכנתי מרק כי קר" הסבירה שרית, מוציאה את הסיר מהרכב ומוציאה את הכוסות מקרטון שנאכל.
התחלנו לאכול בחוץ, לבסוף נכנסים לרכב ויושבים שם .

אורי הוריד את המושבים האחוריים למטה למצב ישר, על מנת שנשב חמישתנו בכל החלק האחורי של הרכב.
"עם מי את סוגרת שבת?" שאלה שרית,
"אני עוד לא יודעת.. שני החיילים שהיו צריכים לסגור איתי שבת הוציאו גימלים."
"חוצפנים!" כעסה עדן, הנהנתי הראשי .
"מתן יבוא מחר?" שאלה, אך הנדתי את ראשי לשלילה.
"יש לו הרבה עבודה ומבחן גדול.. אבל מאור וחברה שלו יבואו." הסברתי .
הם הנהנו בראשם , מסכימים עם הטענה של מתן .

–

נפרדתי מהמשפחה וחזרתי לבסיס, מתלבשת בפיג'מה ונרדמת לכמה דק' – מתעוררת כי הנייד צלצל.
נעמי – אמא של מתן .

-"נעמי." אמרתי בשמחה,
"מותק. שיהיה לך שבת שלום! למה לא חזרת אלי?"
-"כי קמתי לשמירה באמצע הלילה ושכחתי.." התנצלתי
"הכל בסדר מאמי, יש לך אוכל? לשלוח לך?"
-"יש אוכל טעים." צחקתי,
"יותר משלי?"
-"לא, אבל טעים ביחס לצבא."
"אם תרצי, תגידי לי. נשלח את מתן שיביא לך"
-"תודה רבה." הודתי לה, באמת שאני אוהבת את המשפחה הזאת.

–

השעה כבר 16:09 ורוב החיילים כבר בדרכם הביתה, רק בודדים נשארו פה.
בדקתי אם המדים שלי התייבשו, זה קרה בהצלחה.
גם התחתונים והגופיות.
התלבשתי במדי ב' החמימים ומעלי את הפליז, יוצאת אל המועדון ונשכבת שם לצפות בטלוויזיה.
ליאת רוצה שנעבור על הקבצים של מקרה חירום – אני יכולה ללמד אותה מה זה .

שמעתי קללות מבחוץ, מיד קמה והולכת אל כל ההמולה.
"כוסאמק. אמ-אמ-אמא של החיילים המזדיינים האלה! אני מזיין אותם כשאני רואה אותם!" שמעתי, רואה את אור צורח ועם תיק על גבו.
"אור, קח הכל ברגוע. אתה סוגר ביחד עם הדר. לא יהיה לכם את השמירות הקשות, אתם תקבלו את ההכי קל." אמר תומר ,
"אפסים , בני זונות." קילל שוב. מה הוא עושה פה?
"מה אתה עושה פה?" שאלתי ללא הבנה, קופצת עליו בחיבוק והרגשתי את רעידות העצבים שבגופו.
"הבני זונות האלה המפונקים, הוציאו גימלים" התעצבן
"נהיה ביחד!" שמחתי.
"אינעל העולם. אני עף לישון, תעירו אותי רק לשמירות." אמר בעצבים, מתעלם ממני.
הבטתי עליו בשקט, פגועה. הולכת אחורה ומביטה בו הולך לחדר.

"הדרי אני יוצא הביתה, אם יש בעיה. תפני לליאת ואל תהססי להתקשר אלי" אמר תומר, מרים את דבריו על הגב והולך לכיון הש"ג.

נכנסתי לחדר של הבנים, מביטה באור שוכב במיטה וידו דופקת אגרופים על הקיר.
"חיים שלי." מלמלתי בשקט, מטפסת אל המיטה שלו ונשכבת לידו.
"אני עצבני, עזבי אותי הדר." אמר ברוגע כעוס.
"בסדר, בשביל זה אני פה." אמרתי באהבה,
"אני ארגע תכף.." מלמל בשקט, נושם עמוק ומשפשף את פניו בעצבנות.

לאחר עשרים דקות של שקט, שבהם נרדמתי והתעוררתי , אור מלמל לעצמו "עד שהיה לי שקט. ישנתי עם בשמת לבד" נאנח
"בסדר, תראה את בשמת בשבוע הבא." חייכתי.
"אבל לא רציתי לעזוב אותה." הסביר ,
הנהנתי בראשי ולאט לאט נרדמנו .

–

שפשפתי את עיניי כששמעתי את רעש הגשם המטפטף, מותחת אט-אט את שרירי.
מביטה משמאלי ורואה שאור בנייד.
"מה?" שאל בשקט
"אתה עצבני עלי?" שאלתי בשקט
"לא, אני עצבני בכללי וזה יוצא עליך. סליחה"
"טוב.." מלמלתי.

קמתי ממיטתו ויצאתי מהחדר אל כיון החדר שלי.

חייגתי אל מתן, יודעת שהוא בטח בעבודה ולא יענה-אבל עדיין.

-"בייבי, תחזור אליי." השארתי הודעה במשיבון הקולי

–

יום שישי בערב הגיע-ירדתי משמירה .
אתמול ב22:00 בלילה מתן התקשר , דיברנו חצי שעה עד שנרדמתי באמצע השיחה .

"הדר. אכלת?" שמעתי את ליאת שואלת.
הנהנתי בראשי והלכתי ביחד עם אחת הבנות שסוגרת גם, אל כיוון המגורים שלנו.

"נשב אצלי בחדר? נראה תאג"ד?" שאלתי,
היא הנהנה בראשה.
הדלקתי את הטלויזיה והפעלתי פאודה, מתיישבת במיטתי והיא לידי .

העברנו ככה את ערב שישי, בעוד שאור עשה שמירות.

–

בשבת בבוקר קיבלתי אסמס מספיר שהיא ומאור בדרך .
התארגנתי על ב' ופליז בגלל הגשם ,
הולכת לקרוא לאור שיבוא גם .

"תקום!" כעסתי כשלא קם בפעם הראשונה,
"כפרה עלייך, תני לישון." נאנח
"קום! ספיר ומאור פה."
"בסדר מציקה, מתארגן ובא."

וככה זה קרה, חיכיתי לאור במשך חצי שעה עד שיתארגן, יוצאים אל הש"ג אל ספיר ומאור .

"טוב שהגעתם!" כעס מאור, ציחקקתי בשקט וחיבקתי את ספיר .
"הכנתי עם אמא של מאור מרק ירקות!" אמרה ספיר בגאווה ומזגה לנו מרק בצלחות פלסטיק .
"אלופה" הודתי, המרק מושלם!
"תודה מאמי" קרצה

אור התפעל מהאוכל בעוד שאני וספיר ריכלנו בשקט בצד.

"מה עשיתם השבת?" שאלתי את ספיר
"היה לי מתכונת בביולוגיה, מאור עזר לי ללמוד" הסבירה
"כל הכבוד." ציחקקתי
"כן, אבל היום אנחנו נצא לסרט." קבעה
"מה אנחנו?" שאל מאור ללא הבנה,
"יוצאים לסרט" חייכה
"מי קבע?" צחק
"אני!" חייכה בגאווה
"טוב. נדבר על זה אחרי." נאנח

"השבת הזאת תעבור ואז בחמישי אני יוצאת לרגילה!" שמחתי
"יעבור מהר הדרי." קבע אור

–

צרחתי בכעס כשהעירו אותי ב6 לש"ג לתגבר את החיילים.
"למה!!!" צרחתי בכעס, "לא רוצה לקום!"
"הדר, החיילת שהייתה אמורה לעשות את השמירה פונתה בלילה לבית חולים." הסביר שון החייל מהחמ"ל.
"לא אכפת לי! שונאת את כולן פה, בנות מגעילות!" התחלתי לצרוח שוב ולבכות,
ליאת נכנסה לחדר ואמרה "אין ברירה, קומי. את לא רוצה סירוב פקודה."
"את-אל תפני אלי בכלל!" כעסתי .
היא סוגרת פעם באף פעם, לא עושה שמירות, לא עושה כלום!
"את היחידה שיכולה עכשיו לשמור. שאר החיילים עשו לילה וקמים לשמירה מיד אחרי." הסביר שון בניחום
"לא רוצה.." יבבתי, "אני רוצה הביתה." התייפחתי בבכי,
שמה עליי מכנס ב' מעל הפיג'מה וסוגרת את הפליז על חולצת הפיג'מה שתסתיר את היותי עם פיג'מה .
כומתה על כתפי ודוחסת את הנעליים הגבוהות לרגליי.
"אני מצטער." אמר שון ,

הלכתי למקלחת לצחצח שיניים ולעשות פיפי, שונאת את כולם פה!

בזמן ההליכה לש"ג המרוחק ועם הנשק המסריח , מתן התקשר.

-"מתן!" אמרתי בשמחה,
"יפה שלי, חשבתי שתישני. מה את עושה ערה?"
-"חיילת אחת פונתה לבית חולים אז אני צריכה להחליף."
"בסדר, תחזרי אחרי זה לישון.." אמר בפשטות
-"כן." נאנחתי
"טוב יפה שלי. רציתי לאחל לך בוקר טוב ויום נעים, אני רץ לעבודה."
-"טוב מאמי שלי."
"הסתדרת עם הבגדים?" שאל
-"כן. עשיתי ביד"
"הדר?" צחק מתן
-"כביסה ביד!"
"טוב אהבה שלי, אני אוהב אותך." .
-"גם אני."

הגעתי לש"ג, מחייכת אל החייל שם שפתח שערים בשעה כל כך מוקדמת.

"ליר, יש קפה?" שאלתי
"כן, מותק. מה קרה את פה?" שאל ללא הבנה. מושיט לי כוס קפה
"המטומטמת הוציאה גימלים." נאנחתי
"בסדר, אני אשחרר אותך מוקדם."

שמתי את הכומתה על ראשי והתיישבתי בכיסא, שמה רגליים על השולחן ומנסה לחזור לישון .
"כמה את סוגרת?"
"12 יום. אבל אני אצא לחופש אחרי" חייכתי,
"פשי.. יפה." אמר
"סיוט." נאנחתי, מדליקה שירים .

חיילים התחילו להגיע אל הבסיס, השעה כבר 10:00 בבוקר.

"השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל!
אין לי כוח לקום-אין לי חשק לכלום." שרתי במכשיר קשר ועמדתי מחוץ לעמדה ושרתי לעוברים ושבים.

"יום ראשון-דכאוני.
יום שני-עצבני.
יום שלישי-מיותר.
רביעי-לא נגמר.
וביום חמישי!!!!!!!!! מצב רוח חופשי."

הבנות מהמשרד שתקו כי לא היה להן נעים שבגללן אני סוגרת הרבה.

"זה כבר סוף שבוע,
ומחר יום שישי!!!" שמחתי, מפנה את היד אל ליר שיתחיל לשיר לאחר שצילם אותי לסנאפצט שלו .

"יום שישי את יודעת! יש בעיר מסיבה." שר ליר ולא הפסיק לצחוק.

"הדר! תעופי מהקשר." צחק שון בקשר

"בוקר טוב הדר." תומר נכנס בש"ג ואז הביט בפליאה,
"מה את עושה פה?" שאל שוב
"תשאל את גברת ליאת." כעסתי,
יודע שאני לא מסתדרת עם ליאת.
היא מחלקת לי פקודות בזמן שהיא יושבת רגל על רגל.

"אכלת?" שאל תומר, הנדתי את ראשי לשלילה.
"ליר, תשאר פה לבד עד שדור יתארגן על ציוד ויעלה לשמירה?"
הוא הנהן בראשו .

הלכתי עם תומר בשקט והיה שקט לא נעים.
"אני יודע שאת בלי מדים מלאים" אמר תומר כשניסיתי לסגור את הפליז עד הצוואר
"מ-מה." צחקקתי ,
"מה קרה בינך לבין ליאת?" שאל בשקט, מתקדמים למגורי קצינים.
"היא אמרה לי שאני חייבת לקום ושאם לא-זה סירוב פקודה."
"תבטיחי לי שלא תריבו." נאנח,
"היא מגעילה! היא לא יודעת את התפקיד שלה ומביאה לי עבודות."
"אל תדאגי, הכל בסדר." אמר בהרגעה, מבקש שאחכה לו בחוץ בזמן שיכניס את הציוד לחדר.

התקדמנו אל החדר אוכל , מתיישבים בשולחן ריק ומתחילים לאכול צהריים .
"את רוצה גזוז?" שאל, הנהנתי בראשי. הולך להביא לנו

"מתן בא בסוף?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה. לוגמת מהשתיה ונחנקת כשנטשה הבהילה אותי מאחור.
"נו מה – נטשה!" כעסתי,
"תנחשי מי באה ליומיים והולכת?" התלהבה והתיישבה לידי.
"את." צחקקתי,
"כן!" התלהבה . חייכתי חיוך קטן וצבט לי בלב.
"מי מגיע היום?" שאלתי את תומר
"מעיין חוזרת , מאור נשאר בבית – יגיע רק בשלישי."
"בסדר.. ואביב בבית?"
"כן, ונטשה פה" אמר, חוטף לנטשה את הגזוז שלו שהחליטה לקחת.

–

הלכתי למגורים, לא קמה למשרד ורואה טלוויזיה .
אור נכנס לחדר בלי רשות, משפשף את עיניו ונשכב לידי.
"למה צרחת היום?" שאל בקול צרוד
"כי הם שמו אותי בש"ג כי החיילת המסריחה מאצלם פונתה לבית חולים." כעסתי
"מפונקות המזדיינות האלה." התעצבן, מנסה לחזור לישון.
"אל תישן לי במיטה! רואים תאגד."
"כפרה עלייך, כל הלילה דיברתי איתה. אין לי כוח" נאנח
"איך היא?" מדברת על החברה החדשה שלו
"בסדר, שורדת."

המשכנו לראות תאג"ד, מובכת כשדניאל ורונה מזדיינים בשירותים.
"זה לא קורה אף פעם במקומות כאלו." צחק אור
"כן.." צחקקתי, ממשיכים לראות את הסדרה ולאט לאט נרדמת.

–

יום רביעי הגיע וכבר התחלתי לארוז את הקיטבג שלי .
הרבה בגדים לכביסה !
התחיל להחשיך, בכל זאת.. 17:40
"מי הולכת מחר?" שאלתי בשמחה . הולכת אל מאור וקופצת מאושר .
"אני!" אמרתי בשמחה.
רצה ברחבי המגורים וצועקת "עד מתי!!!"

אור יצא אתמול לשטח והיום שחררו אותו הביתה משם.
"גם אני, מאמי" צחק מאור
"בסדר, אבל אני לוחמת! אני כבר לא ראיתי את מתן 11 ימים." חייכתי,
"סתם , אני יודע. אני שמח" אמר בחיוך, מושך אותי איתו לחדר אוכל .
אני הכי אוהבת ארוחת ערב ! במיוחד שהיום זה בשרי.

"לא בא לי בשר" כעסתי על מאור ששם לי בשר בצלחת,
"תאכלי קצת." קבע
"לא רוצה להיות בשרית!" כעסתי שוב
"יאו סתמי פיגי." התיישבה לידנו מעיין
"את יוצאת איתי מחר?" שאלתי, היא הנהנה בראשה

לבסוף אכלתי מהבשר , עכשיו לחכות 3 שעות.

"בוא רגע למשרד" אמרתי למאור כשבאנו לחזור למגורים,
יש לי כמה בקשות לא סגורות של דחית מילואים .
"מסיימת ונלך לראות תאגד?"
"כן" שמחתי, נכנסים למשרד שהיום עם קצת בנות והתחלתי לתקתק עבודה.

גל חתמה חופש משלישי עד ראשון,
דניאל בהפניה,
לירן בתורנות מטבח .

אז רק שרון ואני במשרד, וכמובן גם ליאת הקצינה .

"סיימת?" שאל מאור כשסיימתי את השיחה האחרונה.
הנהנתי בראשי, הולכת אל השולחן של ליאת ומניחה לה את הבקשות מסודרות על השולחן ומסבירה לה .
"את ה-2 הראשונות צריך לאשר, יש את כל הטפסים חתומים . הבקשה השלישית זה שינוי שיבוץ , צריך להעלות למעלה. והבקשה הרביעית זה דחיה."
"יופי, כל הכבוד הדר. תשבי רגע, יש בעיה קצת.." אמרה ליאת .
התיישבתי, אומרת למאור שיחכה לי רגע .

"גל חתמה חופש כמו שאת יודעת.. ודניאל הייתה היום בהפניה." אמרה, אם זה מה שאני חושבת שזה-אז לא.
גל ודניאל הן היחידות חוץ ממני שיכולות לסגור שבת בבסיס ולהיות כונניות.
"נו ו?" שאלתי ללא הבנה , רק לא להתעצבן.
"דניאל קיבלה גימלים. כנראה גם פטור מלהיות כוננית." אמרה ליאת.
"נו ו?" שאלתי שוב.
"זה אומר שאת סוגרת במקומה שבת." קבעה,
צחקתי בקול.
"לא, אני לא." אמרתי מיד, "סגרתי פה יותר מכולן! סגרתי חג ושבת, סגרתי 21, 14, 17 והפעם 12." התעצבנתי
"הדר, אין ברירה. את בצבא" קבעה
"אז תסגרי את!" אמרתי בכעס,
"הדר תרגיעי את הטונים לפני שאני אתעצבן." כעסה,
"לא מעניין אותי! אני צריכה לצאת הביתה מחר, ואני אצא." קבעתי,
"לא-את לא. יש לך כוננות, את תעשי אותה." אמרה
"מצידי תחזירי את זיו, ממש אכפת לי מהחופשה שלה! שהחוצפניות יסגרו גם הן!"
"הדר! מספיק!" צעקה "אין על זה ויכוח! את סוגרת שבת.",
"להתראות, אני הולכת עוד היום!" אמרתי בכעס, יוצאת מהמשרד וטורקת את הדלת אחרי,
"הדר תחזרי, את תשלמי על זה ביוקר." יצאה אחריי.
"אין לך זכות לדבר בכלל! את לא עושה פה כלום. כל העבודה שלך, אני עושה . את לא עושה כלום חוץ מלעצבן!"
"עכשיו את עולה למשפט." אמרה ברוגע, "זאת לא תהיה השבת האחרונה שתסגרי."
"אז תאחדי את המשפט כבר, תעשי אותו כשיתחשק לי לחזור לכאן."

לא חיכיתי למאור וברחתי אל המגורים של הקצינים, נכנסת אל החדר של תומר ומתחילה ליבב .
נמאס לי מפה !
אני רוצה הביתה, הכל בגלל המשרד המזדיין הזה.

נקודת מבט תומר-

יצאתי מהשירותים, מגלה את הדבר הכי נורא שראיתי בחיי.
הדר יושבת על הריצפה והיא אדומה, מיבבת.
הבטתי עליה ללא הבנה, הרי מחר היא יוצאת הביתה.
היא רבה עם מתן? אמא שלה נפטרה?
"הדרי?" שאלתי ללא הבנה, מתקרב אליה, מתכופף על ברכיי ומשעין את ראשה אל כתפי,
היא המשיכה ליבב ולהתנשם בכבדות .

"אתה לא אוהב אותי יותר?" שאלה בשקט אחרי עשרים דקות של התייפחות.
"בטח שאני אוהב אותך הדר, את חברה טובה שלי."
"אז למה אתה נותן לי לעשות הכל? להישאר את כל השבתות שהבנות לא נשארות?" יבבה
"הנה, השבוע הסתיים. את יוצאת הביתה" ניחמתי
"ליאת הזונה המזדיי-" התחילה להגיד וקטעתי אותה.
בכל זאת, ליאת היא החיילת שלי.
"המזדיינת הזאת!" אמרה בצעקה והוסיפה "היא אמרה לי לסגור שבת במקום דניאל כי היא הוציאה גימלים ויש לה עכשיו פטור מלהיות כוננית." יבבה
"מי קבע את זה?" אמרתי בעצבים. באיזה זכות עוד חיילת מוציאה גימלים ופטור?
"ליאת אמרה לי. וגל בחופשה אז אין מי שילחיף." התחילה לבכות שוב , "אני מתגעגעת הביתה. אני יודעת שאין לי בית.. אבל מתן הוא הבית שלי-אני מתגעגעת אליו. אני עושה הכל בסדר.. אני עושה את כל העבודות כמו שצריך, אני לא מתחצפת-אני עוזרת לאנשים. אני לא מתחפשנת ולא מוציאה גימלים ופטורים.. ובסוף אני נדפקת."
כאב לי לשמוע שהיא יודעת שאין לה בית, אני יודע שהגר היא חיילת טובה.

"אל תבכי הדרי, את תראי שהכל יהיה בסדר." הבטחתי
"אתה מבטיח שאני לא אסגור שבת?"
"אני מבטיח." אמרתי ,
"לכי תארזי את המזוודה ותשטפי פנים." הורתי לה,
"תודה.." מלמלה, מחבקת אותי וקמה מישיבה אל מחוץ לחדר.
ברגע שיצאה, חזרה שוב לבפנים והוסיפה "אה.. ויש סיכוי שאני נשפטת.."
"מה?" צחקתי,
"כן.. ליאת אמרה שאני אקבל טופס תלונה כי רבתי איתה שאני לא סוגרת."
"הכל בסדר, לכי לחדר." אמרתי לה,

הלכתי למשרד קישור , רואה שהמשרד ריק ואין אף אחד.
"לעזאל." מלמלתי, נוסע אל המח"ט ועל הדרך עוצר במגורים לבדוק איפה ליאת.

"ליאת!" קראתי לה מרחוק,
"היי תומר." התקרבה, מחזיקה קפה ביד ימין ועוד טופס ביד שמאל.
"חיפשתי אותך במשרד, לא היית." אמרתי, יוצא מהרכב.
"כן, גם אני חיפשתי אותך האמת."
"כן?"
"הדר. היא חוצפנית! אני רוצה להגיש עליה טופס תלונה"
"את לא מגישה עד שאת לא מקבלת אישור ממני. דבר שני-היא לא חוצפנית."
"היא כן, היא לא מסכימה לסגור שבת והיא מתכננת לברוח היום" אמרה
"איפה החיילת שהוציאה גימלים?" שאלתי,
"בבית, שחררתי אותה."
"אין בעיה, שתחזור ושתיבדק במרפאה פה." קבעתי
"מה?", צחקה ללא הבנה
"הדר סגרה מעל ומעבר. בנוסף, כל הבנות עם הפטור באות להיבדק במרפאה ביחידה ואז נדון על הפטורים אם הם נחוצים או לא." קבעתי
"היא חולה." התנגדה,
"אין בעיה, שתיבדק פה. ואת תסגרי במקומה את השבת"
היא שתקה והסתיימה שיחתנו, עכשיו למח"ט.

–

"רוז , המח"ט פה?" שאלתי את הפקידה שלו.
היא הנהנה בראשה וקמה להכין קפה למחט.

"המח"ט." דפקתי בדלת ונכנסתי,
"כן תומר?" שאל, "קפה?"
"כן, רוז את יכולה להכין לי קפה? אני יכול לקום להכין לבד אם בא לך."
"אני אכין." אמרה בשמחה והלכה להכין .

הוצאתי מחברת ועט, לוגם מהקפה הרותח ומתחיל לסמן על מה דיברתי ועל מה לא.

"השוק הזה שמתנהל בקישור גיוס, לא יעבור בשתיקה." החלטתי,
"מה הפעם? חשבתי שיש לנו סידור." שאל ללא הבנה.
חיילת שאמורה לעלות כוננית היום הוציאה גימלים, בנוסף! גם פטור." התעצבנתי,
"באיזה זכות?" שאל בכעס.
"ליאת לא טרחה לעדכן. ראיתי את הדר דקה מלקבל התקף לב- ליאת אמרה לה שהיא סוגרת במקומה ואין ויכוח כי חיילת אחרת בחופשה. להזכירך, הדר לא הוציאה גימלים ולא פטור. היא סגרה יותר מכל הבנות"
"נכון. מה אתה מציע?", שאל
"יום ראשון, מסדר חולים. כל הפטורים יבדקו ע"י הרופא יחידה ויעלו לקרפ"ח (קצין רפואה חטיבתי). הוא זה שיחליט אם הפטור מאושר או לא. הן שוכחות שזה בסך הכל להיות כוננית במידה של מלחמה, זה התפקיד שלהן!" כעסתי
"אין בעיה ,מאושר. אני אפנה את התורים לרופא בראשון. גם הקרפ"ח יהיה נוכח." אמר המחט
"בנוסף, החיילת עם הגימלים מגיעה ליחידה היום ותיבדק במרפאה. במידה והיא לא תהיה כשירה לסגור שבת, ליאת תחליף אותה. ליאת מיודעת לכל התהליך." הסברתי
"תומר אתה חשבת על להחליף אותי?", צחק
"הגזמת.", צחקתי
"יתאים לך, אני מחפש מחליף." חייך
"קטונתי. אני עוד רק סגן"
"יש לך עתיד מזהיר." אמר המחט.

יצאתי מהמחט בהרגשה טובה, מעוצבן כי לבנות במשרד של הדר אין חוצפה כזאת של לבוא ולהוציא גימלים ושהיא תידפק.
הדר ממלאת את התפקיד של ליאת, כי ליאת לא מתפקדת. בנוסף סוגרת הרבה שבתות וחגים.

לאחר שעשיתי סיור עם הצוות סיור, התיישבתי בש"ג עם החיילים להעביר להם את השמירה .
רואה חיילת מהקישור נכנסת אל הבסיס, יודע שזאת דניאל עם הגימלים .

היא פנתה למרפאה ולא קיבלה גימלים, אך בכתה שיש לה פטור ושהיא לא נשארת ושאם היא נשארת – היא תקבול אותנו.

"גברת דניאל, את חיילת בצבא ההגנה לישאל. מה שיש לך לעשות כאן , זה בסך הכל להיות בכוננות. את רוצה לקבול? תקבלי. אני יכול לערער על הפטור שלך, לכן ביום ראשון תקבלי רופא ותיבדקי על הפטור. יכול להיות והוא מוצדק , אבל הוא עדיין לא מאושר מבחינת המערכת. את מוזמנת לפנות לנקח"ל."

היא שתקה.
ליאת נשארה לסגור איתה שבת, אין לה ברירה.

–

יום חמישי הגיע, עיניה של הדר נפוחות מדמעות והיא הביטה בי בשקט.
"זה אומר שאני צריכה לחזור בראשון?"
"לא, יש לך רגילה. כמו שהבטחתי."
"תודה תומר." יבבה בבכי וניגבה את דמעותיה.
"תעלי על א' ותשטפי פנים." נתתי לה כאפה קטנה והצמדתי אותה לחיבוק ונשקתי לקודקוד ראשה.
תמיד הדר תשאר בלב שלי, אבל לא בתור אהובה-אלא בתור אחות קטנה .