מתי היא תשים לב.. פרק 37

נקודת מבט טל-

עברו 28 ימים בלי לראות את המשפחה שלי, החברים שלי ואת שני .
28 ימים של תסכול מצד שני שלא יודעת מה להרגיש,
היא רגישה מידי, לפעמים אני לא מבין איך זה ששני יותר רגישה מבנות אחרות.
זה מעצבן אותי- אני לא אשקר. חשבתי על להיפרד מידי פעם, אבל אני אוהב אותה.
קשה לי עם העצבים שלה, הבכי שלה, התסכול שלה.

קניתי שני זרי פרחים – אחד לבית, אחד לשני .
הנחתי את התיק הכבד בסלון בעוד שאמא קפצה עלי בחיבוק ואבא הסתכל מהצד,
"ילד שלי!" אמרה בבכי, עוד רגישה.
"אה אמא." חייכתי, מביא לה את הזר והיא ממשיכה ליבב.
אבא הבין שאין לו סיכוי לחבק, אז הוא חיבק חיבוק קצר והלך לראות טלויזיה.
"אמא" צחקתי כשלא הפסיקה לחבק, עלוקה.
"אני רוצה לחבק אותך כל היום ולא לשחרר" אמרה
"תעמדי בתור." קרצתי.
לבסוף, שחררה.

–

לאחר שהכל היה מאורגן, סיימתי להתקלח ולהתלבש, המדים בכביסה והספקתי לטייל עם אחותי והכלב שלה,
יודע ששני עדיין בבית הספר, משמע – יש לי קצת חופש.
"אתה הולך להביא את שני אלינו?" שאלה אחותי בזמן שישבנו בסלון עם המשפחה.
"כן, נישן כאן" הודעתי להורים
"בצהריים מחר, נלך לסבתא." אמרה אמא ,
הנהנתי בראשי ופירקתי את הנשק ושמתי במקום נעול,
לוקח את הזר פרחים ונוסע לבית הספר של שני .

ראיתי את שני יוצאת מן השער ביחד עם ידיד מהכיתה שלה, שמח שהיא מתחברת עם עוד אנשים .
יצאתי מהרכב עם הזר ומחכה בחיוך רחב ,
היא לא יודעת שהגעתי הביתה, משפשפת את עיניה ומיד רצה אל זרועותיי ומחבקת חזק.
מתחילה ליבב.
הידיד שלה הסתכל בחיוך מובך וסימן לי שלום והמשיך ללכת.

חיבקתי אותה בחזרה, מתגעגע לאוצר שלי.
היא נרגעה מכל הבכי והסתכלה על הפרחים הורדרדים שהבאתי לה, כפי שהיא אוהבת.
"נלך לבית שלי?" חייכתי, היא הנהנה בראשה.
"נעבור להגיד לאבא ואמא להתראות?" שאלה,
הנהנתי בראשי ונסעתי אל המשרד שבו עובדים ההורים של שני .
נכנסים לבפנים עם הזר פרחים ושני חיבקה את אמא שלה והראתה לה את הפרחים, בעוד שהחלפתי מילים עם אבא של שני .
אמא שלה חיבקה אותי חזק ואמרה "כמה טוב שבאת."
"אני גונב לכם את הילדה לסופ"ש אצלי." אמרתי להוריה
"אנחנו נשמח." אמרה אמא שלה,
"הולכים לסופרלנד מחר עם הדר ומתן!!" צעקה בהתרגשות שני וקרעה לי את עור התוף.

"היא התגעגעה אליך מאוד." אמר אבא של שני בשקט בזמן ששני דיברה עם אמא שלה,
"אני יודע.." חייכתי חיוך שבור.
"לא חשבתי שהיא מסוגלת לבכות כל כך הרבה פעמים." נאנח אבא שלה
"אני גם לא חשבתי שהיא מסוגלת לזה."
"אני מקווה שהיא תירגע קצת, היא הייתה מאוד לחוצה כשאתה בשטח."
הבטתי בשקט על שני שחייכה חיוך רחב.
"אני אשמור עליה." מיד אמרתי, לוקח את המפתח של הרכב מהשולחן והנייד ומתכונן ליציאה.

–

"מה את רוצה לאכול?" הבטתי בשני שנשנשה ממתקי גומי.
"כלום" אמרה בחיוך,
"למה כלום? את אמורה לאכול." קבעתי,
"אני לא רוצה" חייכה חיוך קטן.
"מה את רוצה לעשות היום?" לא מתווכח על האוכל.
"אמ." חשבה "לצאת למועדון!"
אני אקח אותה.

הגענו לבית ושני חיבקה את הוריי, מתעדכנת בחדש בעוד שאני נשכבתי בספה והדלקתי טלויזיה.
שני הצטרפה לבסוף, מורידה את נעליה ומצמידה את גבה אל ביטני כשאנו שכובים על הצד.
"אני אוהב אותך, אמרתי לך?" שאלתי. מלטף את בטנה
"אני גם." חייכה, נושקת לצווארי ומסתובבת בחזרה אל כיון הטלויזיה.
כמו תמיד ,ההורים שלי הצטרפו לתוכנית הממכרת "החיים זה לא הכל." , יושבים בספה השניה.

הבטתי בשני, חושב על כל השנה וחצי שעברנו ביחד.
הכרתי אותה בדיוק כמו שאני אוהב אותה.
הכרתי אותה בכל סנטימטר בגופה.
ידעתי לדעת מתי היא עצובה, כועסת, מתוסכלת, בוכה, שמחה, מאושרת, מדוכדכת.
ידעתי לזהות מתי היא משקרת, מתי היא מפחדת.
ידעתי שהנשימות הקצובות שלה ותזוזות חדות וקטנות, מעידות על כך שהיא שרויה בשינה עמוקה.
אפילו שלא ראיתי את פניה – ידעתי זאת רק מלהרגיש אותה.

"מאמי, היא נרדמה. תיקח אותה לחדר, בטח קר לה." אמרה אמא בדאגה.
עיני נעצמו בלי רצון אז החלטתי שאקח אותה לחדר ונישן מעט.
"תעירו אותנו עוד שעה?" שאלתי בשקט, לא רוצה להעיר אותה למרות שהיא תתעורר כשארים אותה.
"בטח, בן." אמר אבא ,

הרמתי את שני לחדר, יודע שהיא עכשיו ערה עקב ההפרעה של התנוחת שינה שלה.
"תחזרי לישון בייבי." אמרתי, משכיב אותה במיטה לידי ומתכסים בשמיכה עבה, אשר שומרת אותנו חמים.

ידעתי לזהות מתי שני חרמנית ומתי היא סתם מחפשת הסחת דעת.
ידעתי לזהות מתי שני עומדת לבכות,
ידעתי לזהות מתי שני משועממת.
ידעתי להזות כל חלק וחלק בה ואם היו משנים בה את הדבר הכי קטן, הייתי יודע.
כמו הנקודת חן בעפעף עינה,
כמו הנמשים הפרוסים על אפה .
כמו השערה הלבנה הבולטת שיש לשני בקדמת שיערה.

אהבתי אותה- ואני עדיין אוהב.

–

נכנסתי למקלחת, יודע ששני עדיין בשלבי התעוררות.
צריכה קודם לשבת במיטה עם השמיכה ואז אחרי לקום להתארגן.
שטפתי את גופי, לא מופתע כששני נכנסת למקלחת בלי רשות – כמו תמיד.
"מצטרפת?" שאלתי ברגע שראיתי שהיא מתיישבת על האסלה הסגורה ועדיין ארשת נמנום נחה על פניה.
"אני עייפה." קבעה,
"זה יעיר אותך." הודתי, משפשף את שיער ראשי ומנסה לרגע קט להנות מהמקלחת השקטה שלי.
"יש לי פיפי." טענה.
"תעשי באסלה…" אמרתי בטון מוזר,
"תסגור את הוילון, אל תסתכל." קבעה, כך עשיתי.

"אני רואה אותך ערומה כל הזמן. אנחנו שוכבים, אנחנו מתקלחים ביחד, אנחנו ערומים אחד ליד השני. אז מה הבעיה שתעשי פיפי לידי?" שאלתי,
"כי זה פיפי." אמרה בגועל, ואז הורדת המים נשמעה ברקע והעבירה בי ויש של מים קרים.
"בואי" קראתי לה, וזה מה שעשתה.

"לפעמים אני חושבת שאני לא מספיקה לעשות כלום." אמרה שני, עדיין המים החמים זורמים על גופנו.
"כמו מה?" ניסיתי להבין אל ליבה.
היא הצמידה את ראשה אל כתפה ועשתה הבעת פנים האומרת 'לא יודעת.'
יוצאת מן המקלחת ומתנגבת במגבת הורודה שלה שנמצאת פה באופן קבוע.
עשיתי אחריה, מתנגב גם אני ומתחיל להתלבש.
"עשית שיעורי בית?" שאלתי כדרך אגב, יודע שאבא שלה אמר על השיעורי בית שלה.
"לא, עוד מעט.." מלמלה , מנגבת את שיערה הרטוב ומתחילה להסתרק.

יצאתי מהמקלחת, משאיר אותה לבד במקלחת על מנת שתתארגן.
לאחר זמן רב שישבתי בסלון, שני הגיחה מן המקלחת עם פיג'מה ארוכה.
"שניק, רוצה להכין עוגה ביחד לשבת?" שאלה אחותי,
"יש לה שיעורים." אמרתי, רוצה ששני קודם תעשה שיעורים ואז תכין עוגה.
"בסדר, שתעשה מחר" אמרה אחותי כמובן מאליו.
"לא, היא צריכה היום. מחר היא לא תעשה" הסברתי, יודע ששני תמצא תירוץ אחר למה לא לעשות מחר שיעורים.
"אבל אני רוצה!" אמרה שני, מתחננת אלי,
"שיעורים ואז." קבעתי,

אמא התערבה כשראתה שהויכוח לא עומד להיגמר .
שני ישבה על הספה לידי והתעלמה ממני, אמא ניסתה למצוא פתרון.
"שני, את תסיימי להכין שיעורים ואחרי זה – את ואני נכין עוגיות למחר." אמרה אמא ,
"אבל יש לי הרבה שיעורים" התלוננה שני, התעלמתי מההתלוננויות של שני, היא צריכה להתמודד עם החיים.
"תתחילי לעשות כפרה, מחר הולכים בצהריים לסבתא ונעשה קידוש עם כל המשפחה." אמרה אמא
"אני מחר חוזרת לבית" חייכה חיוך קטן שני,
"לא, אמא אמרה שאת אצלנו עושה קידוש. היא שמחה" אמרה אמא ושלחה את שני לעשות שיעורים בחדר שלי.
הוצאתי בקבוק בירה מהמקרר ולקחתי איתי את הסיגריות אל המרפסת וסגרתי אחרי את החלון .

"טלו" שמעתי את אחותי מאחורי, מביט עליה בחיוך קטן ומציע לה קצת מהבירה והיא לוקחת בשמחה.
"אכלת?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"מה את עושה היום?" שאלתי, התגעגעתי לאחותי. אני אוהב את אחותי הקטנה- במשך 28 ימים לא ראיתי אותה.
"כנראה אלך עם אסף לחברים" אמרה בשקט,
"מה יש?" שאלתי ללא הבנה,
"סתם, לא רוצה ללכת לחברים שלו" אמרה בביאוס
"למה?"
"הם חמודים אבל אני רוצה להיות איתו היום לבד." חייכה חיוך קטן
"תהיו אחרי זה לבד, יש לכם את מחר." הסברתי
"כן, גם נכון.." אמרה בחיוך רחב יותר

סיימתי את הסיגריה וקמתי מן הכיסא, נושק לקודקוד ראשה של אחותי שדיברה בנייד ונכנס אל הבית אל שני.

–

נכנסתי לחדר, רואה את המחזה הכי יפה שיכול להיות.
שני יושבת בשולחן בחדר שלי ופותרת תרגילים במתמטיקה.
עיפרון אחד תקוע בשיערה הסבוך לגולגול,
בעוד שהמחשבון מוחזק ביד ימינה ויד שמאלה מחזיקה בעט התקוע בפיה.
"סיימתי!" אמרה בשמחה וכששמעה את צחקוקי, הסתובבה בבהלה וחייכה למראה המשועשע שלי.

נקודת מבט שני-

הוא התקרב אלי וסגר את הדלת אחריו, נועל בבטחה.
חיוך משועשע על פניי מעטר את שפתיי והתקרבתי אל כיונו.
מניחה את ידי על צווארו וידיו אוטומטית נכרכו סביב מותניי, מוחצות מעט ומיד מושכות אותי איתו אל בין הסדינים בעוד שפתיו מנשקות בלהט את שפתיי.
בלי לחכות, פשטתי את חולצת הפיגמה שלי ונשארתי מולו בגוזיה לבנה ופשוטה.
שפתיו נפשו ופשטו את מכנסיי במהירות, יודע שאת העוגיות, אמא שלו תאפה לבד.
"אני לא יכול לתאר לך כמה התגעגעתי אלייך." לחש בשקט לאוזני, אז למרות הלחישה- האמירה צרחה באוזני.
"אני מתה כל יום בלעדייך." נשמתי עמוק וניסיתי לחשוב כל הזמן הזה מה לעזאזל הייתי עושה בלעדיו?

–

הבטתי על טל וחייכתי, חייכתי – למה? כי הוא שייך לי.
הוא שלי, רק שלי.
"מחר נלך לסבתא וליבי תבוא" אמרה בחיוך,
ליבי זאת בת דודה שלו הקטנה .
קצת מעצבנת, אבל כן.. קטנה

הנהנתי בראשי וכיסיתי את גופי העירום בשמיכה העבה של טל והתכרבלתי עמוק בתוך גופו החם.

ידיו ליטפו את גבי במעגליות בעוד שכל גופי שכב על גופו.
"אני אוהבת אותך." מלמלתי אל צווארו , מתחככת בזיפי פניו.
"אני אוהב אותך מאוד." נשם עמוק, מחבק חזק ולא עוזב.
"לפע-" באתי להמשיך אבל דפיקה בדלת קטעה את הרגע

"מי?" צעק טל אל הדלת, התרגלתי לזה שמידי פעם דופקים בדלת חדרו .
"לירן!" שמעתי את חבר של טל קורא מבעד לדלת.
"שיט, שיט שיט!" מלמלתי וקפצתי מהמיטה ישר להתלבש.
"רגע, אל תכנס, אני- אני.." מלמל טל והתחיל להתלבש גם הוא.
לא מפסיק לצחוק למראה הפנים המבוהלות שלי.
"בסדר אחי, קחו את הזמן. אני בסלון עם ההורים שלך." אמר.

יצאתי מהחדר לאחר שסיימתי להתלבש ואספתי את שיערי מחדש, יוצאת מהחדר אל סלון ומחבקת את לירן שקפץ לבקר.
לירן זה חבר טוב של טל , הוא גר בשכונה ליד והיום הוא יוצא לרגילה. זה אומר שהוא שבוע שלם בבית!

"שני מה נשמע?" חייך והתיישב בחזרה, התיישבתי בספה של השניים, ליד אמא של טל .
"בסדר" חייכתי,
"קיבלת כבר מנילה?" שאל, הנדתי את ראשי וציחקקתי
"יש לך בטח פרופיל נמוך, את לא תהיי לוחמת." חייך
"לא, ממש נמוך.." התאכזבתי
"לא נורא!" עודדה אמא של טל ומיד אמרה "תאכל מהעוגה! שני רוצה גם?"
"לא, הכנת עוגיות?" חייכתי, אוהבת את העוגיות שלה
"חיכיתי לך" אמרה ומחצה אותי בחיבוק .

קמנו להכין עוגיות.
אני כרגיל ישבתי על השיש וחיכיתי שאמא של טל תוציא מצרכים , כך היא עשתה.
מכניסות את המצרכים למיקסר ואני מביטה מהצד בעוד שלירן וטל מחליפים שיחה ביניהם, יוצאים למרפסת וסוגרים את הדלת אחריהם.

"איך אמא שלך פינקה אותך ככה?" צחקה כשהתעצבנתי שנדבק לי לידיים הבצק
חייכתי חיוך קטן והכנתי עיגולים קטנים של עוגיות שוקולד צ'יפס.
"אני אוהבת את העוגיות האלה." אמרתי כשלקחתי ביס מהבצק של העוגיה שעוד לא היה מבושל.
"איכסה שני" אמרה אמא שלו בגועל
"מה?" צחקתי,
"זה לא מבושל!" כעסה והכניסה לתנור והתחילה בהרצאה "זה יעשה לך תולעים בבטן." קבעה
"אני אוהבת תולעים" חייכתי, היא צחקה וגלגלה את עיניה.
"לכי שבי עם המפלצת" חייכה כשסיימנו לנקות,
"עם טל?" צחקתי,
"לא. המפלצת השניה , היא בחדר בהסגר" חייכה

הלכתי אל החדר של אחות של טל, נכנסת בלי רשות.
"הו איכס." נגעלתי כשהיא וחבר שלה היו בסשן של מזמוזים.
"למה את לא דופקת!" כעסה אחות של טל,
"כי חשבתי שאת לבד" נבהלתי ויצאתי מהר מהחדר אל הסלון , יוצאת אל המרפסת ומתיישבת על טל בנוחות בזמן שעישן את הנרגילה בהנאה.
"באמת תהייתי לכמה זמן תעלמי." צחק לירן
"הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס" ציחקקתי, לוגמת מהקפה השחור של טל .
"את באה היום?" שאל לירן, הסתכלתי על טל וחיכיתי לתשובה.
"יוצאים לבר , אבל זה לא לגיל שלך.." אמר בחיוך, נושק לצווארי ומעיף את העשן לצד.
"אני אחכה לך בבית." חייכתי חיוך קטן, לא כועסת שאני לא באה.
"רוצה שאני אשים אותך אצל חברה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
נכנסת לבפנים כשנהיה לי קר ונשכבת בספה הארוכה ומתעדכנת בגיא פינס.
מהחדר הגיח אבא של טל ואמר "תחליפי לסדרה טובה יותר."
"אבל אין.." מלמלתי בביאוס, מתכסה בשמיכה טוב יותר.
"אנחנו יוצאים היום, אתם גם?" שאל אבא של טל , משמע שההורים של טל יוצאים היום …
"טל יוצא, אני פה." חייכתי
"יופי, תשארי עם המפלצת" אמרה אמא של טל מהמטבח
"טוב" צחקתי .

–

טל נאלץ ללכת עם חבריו, הוריו כבר יצאו – ואני בחדר של טל רואה טלויזיה . כמעט נרדמת , עד שאחותו החליטה לקפוץ על המיטה שלי.
"בואי נעשה משהו!" יללה
"נישן." קבעתי
"טוב" נאנחה, נשכבת במיטה לידי ושתינו הולכות לישון .

נקודת מבט טל-

אחרי ערב מלא באלכוהול וסיגריות, אני לא עישנתי, רק שתיתי, חזרתי לבית.
נכנסתי בשקט לבית ונעלתי את הדלת.
נכנס לחדר , מכניס קצת אור לחדר ומגלה שהנסיכה שלי לא ישנה לבד.
אלא ישנה עם אחותי, בכבודה ובעצמה.

לא הייתה לי ברירה, פושט את בגדיי בשקט והולך לישון בחדר של אחותי, המיטה שבה אחותי שכבה עם חבר שלה, אולי עם עוד גברים.. איכס.
לאחר שהתארגנתי, אפילו התקלחתי, נכנסתי לישון במיטה שלה שהייתה לשם שינוי נקייה בלי ריח של סקס.
לעזאזל.

מתעורר לאחר כמה זמן מתזוזות, מיד נדרך, אולי גנב.
"זאת אני.." יבבה שני, למה היא בוכה?
"מה קרה?" שאלתי ללא הבנה, מביט בה בקושי עקב החושך.
"א-אני.." המשיכה לבכות, מתקרבת אליי וקורסת בזרועותי.
חיבקתי אותה בעדינות, יודע שכנראה חלמה חלום רע.
"יפה שלי, הכל בסדר. את יודעת את זה, נכון?"
"לא.. כן.." המשיכה ליבב וחיבקה אותי בחזרה חזק
"מה קרה? תספרי לי."
"ח-חלמתי שאתה מת לי. שאתה מת בפיגוע שהיה לך. וכשקמתי לא היית!" יבבה חזק יותר.
זה צרם לי בלב, זה מפחיד לחשוב שהייתי קרוב למוות.
"אבל אני לא מת, אני חי." חייכתי,
"אתה חי." נשמה עמוק
"נכון, אני חי. אני פה, אני אוהב אותך." נשקתי לקודקוד ראשה.
"אתה לעולם לא תלך, נכון?" משכה באפה
"לעולם לא." הבטחתי את דבריה.
"חלמתי שהאיש הרע בא להרוג אותי גם." יבבה בשקט
"אף אחד לא יהרוג אותך, אני מגן עלייך."
"מבטיח?"
"מבטיח."

נשכבנו במיטה וחיבקתי אותה בעדינות, את הנסיכה השבירה שלי.
"תנשק אותי" ביקשה בשקט, מקרבת את שפתיה אל שפתיי.
נישקתי אותה בעדינות וכיסיתי אותה עוד קצת, נרדמים.

–

התעוררתי בבוקר מקרני השמש החזקות כששני שכובה חצי על גופי, היא רגועה.
"בוקר טוב" אמא הציצה מהדלת הפתוחה וחזרה בחזרה אל הדלת, לא מבינה מי ישן פה.
"מה קרה לכם?" צחקה
"שני וליטל נרדמו שם, אז הייתי צריך לישון פה." חייכתי,
"ליטל וטל, כמה שטויות אתם עושים." חייכה

קמתי לאכול ארוחת בוקר בעוד ששני עדיין ישנה, היא מסוגלת לישון יומיים. .
"תעיר אותה." כעסה אמא כשהשעה כבר הייתה 12 ושני עוד לא קמה
"היא לא ישנה בלילה" סיפרתי לאמא
"למה?" שאלה בדאגה .
"חלמה חלום רע.."
"מסכנה…" אמרה בדאגה והמשיכה בבישולים.

הלכתי לחדר של אחותי, רואה אותה רואה טלויזיה ומתעלמת מקיומה של שני שישנה.
"לא הזדיינתם לי על המיטה, נכון?" אמרה בגועל
"אנחנו לא מזדיינים, אנחנו עושים אהבה." קרצתי
"אעכס טל! על המיטה שלי?" כעסה
"לא, צחקתי. שני ישנה, תהיי בשקט." ביקשתי

הרמתי את שני על ידיי , נאנק כשלקחתי זוית לא טובה.
הולך אל החדר שלי, יודע שהיא כבר התעוררה.
"יש לי פיפי.." מלמלה כשישבה על המיטה עם החולצה הלבנה שלי הארוכה ללא חזיה.
"לכי תעשי נסיכה שלי." נשקתי למצחה החם, משמע שהיא מתחילה לפתח משהו, זה גרוע.
"אין לי כוח." מלמלה, נשכבת בחזרה ומנסה להירדם.
זאת תקופה שנהיים חולים, ככה ליטל הייתה חולה לפני שבועיים.

"חם לי. נראה לי שאני מזיעה" מלמלה בשקט, אך עדיין מנסה להירדם.
"תכנסי להתקלח, אני חושב שיש לך קצת חום.."
"אני לא רוצה." מלמלה, "תשים אותי הביתה"
"הביתה?" חייכתי
"כן." מלמלה בשקט, נרדמת בלי לשים לב.
נשכבתי לידה ונשקתי למצחה על מנת שאוכל להרגיש את החום שלה טוב יותר.
יכול להיות וזה מהשינה החום.

"יפה שלי, קומי לאכול. השעה כבר אחת בצהריים ותכף הולכים לסבתא" אמרתי לשני הישנונית.
התייאשתי כששני התעוררה ונרדמה שוב לאחר דקה,
קורא לאמא והולך להתארגן לשבת.

נקודת מבט שני-

התעוררתי מקריאות, זאת אמא של טל.
"מה?" מלמלתי
"קומי מותק, השעה אחת ולא אכלת. עוד מעט הולכים לסבתא שלהם. תתקלחי ונבדוק אם יש לך חום"
"אבל אין לי.." מלמלתי שוב, מנסה להילחם בעפעפי הנסגרות מעצמן.
"לכי להתקלח, אני אקרא לליטל שתשגיח שלא קרה לך כלום." אמרה
"לא, לא." מלמלתי. קמה לבד ולוקחת בגדים חגיגים אל המקלחת וסוגרת את הדלת אחרי, מחכה שאמא של טל תצא מהחדר שלו ותשאיר אותי לבד להתקלח .

הדלת של המקלחת נפתחה, קל לדעת שזה טל.
פתחתי את הוילון במהירות, צועקת בבהלה וסוגרת את הוילון במהירות כשאחות של טל ניצבת מולי.
"הופה שני, עכשיו אני מבינה מה הוא מצא בך" צחקה
"די!" מלמלתי
"אפס, אחד לי" צחקה
ליטל הפסיקה עם הבדיחות הלא מצחיקות שלה ויצאה מהמקלחת, משאירה אותי לבד מתחת לזרם המים .

לאחר עשרים דק' של בהיה בדוש המים הזורמים, דפיקה בדלת נשמעה.
"את לבושה?" זאת הייתה ליטל.
"כן, אני מתקלחת עם בגדים" מלמלתי.
"אה. טוב אני מחכה פה" אמרה והפעילה מוסיקה,
"ובשבילה גם עד המדבר" שרתי

–

התלבשתי בסריג שמנת דק וארוך, גינס כהה ומגף שחור.
יוצאת אל המטבח ואוכלת עוגת שוקולד ונהנת מכל רגע.
איפה טל?
"מותק, בואי נבדוק." אמרה אמא של טל ודחפה את המדחום אל בית השחי שלי.
"אין חום." אמרה בשמחה והלכה לארוז את האוכל,
"איפה טל?"
"בחוץ עם הכלב" אמרה בזמן שארזה את הסיר האחרון של האוכל.

"טל!" כעסתי שעבר מאחורי והפליק לישבני,
"ואו להרגע" צחק חבר של ליטל.
"הכאבת לי בטוסיק" התעצבנתי, עולה על האוטו וחוגרת חגורה .
"אמא אמרה שתסע והם יבואו יותר מאוחר" אמרה ליטל.
"מי שמקליק ראשון, מקליק ראשון" אמרתי סיסמא של הקלקלת חגורת בטיחות אך אמרתי את המשפט לא נכון .

–

"קוראים לה ליבי, ליבי. ליבי. והיא שלי-לי-לי." שרתי לליבי , בת הדודה של טל. בסביבות גיל 4.
קלפטה לא קטנה.
"די!" ציחקקה וקפצה על טל וחיבקה אותי חזק. .
"לליטילי יש חבר חתיך! הוא והיא יתחתנו" אמרה ליבי לטל בזמן שחבר של ליטל וליטל סידרו את השולחן בבית של סבתא של טל.
"תשאלי אותו מתי הם יתחתנו" צחקתי,
וזה מה שעשתה.

"מתי אתה תתחתן עם ליטילי?" שאלה את חבר של ליטל
"א-א" לא ידע מה להגיד, ליטל הסמיקה.
"אני וטל מתחתנים עוד יומיים" אמרתי לליבי
"את מצחיקה" חייכה .
"למה?" שאלתי, מתיישבת על רגלו השמאלית של טל ומנסה לדחוף את ליבי ולקחת את טל לעצמי .
"כי טל הוא שלי." אמרה בבטחון מלא
"לא!" פערתי את פי בהלם.
"שלי . יאלה בי" אמרה
"את לא ישנה איתנו" חייכתי חיוך רחב ואמא של טל צחקה מהריב הטיפשי.
"נכון. אני אשן עם טל" צחקה
"ליבי תספרי להם איפה אמא ואבא" אמרה אמא של טל
"אמא ואבא נסעו לאילת" אמרה בגאווה

הקידוש עבר בסדר, מאוד כיפי .
ליבי החרישה לנו את האוזניים עם שירים של שבת , סבתא של טל שאלה מתי ליטל תתחתן.
"תישארו לישון אצלנו?" שאלה סבתא של טל,
היא מרגישה בודדה מכיון שהיא ובעלה גרושים .
"סבתא תודה אבל אנחנו נחזור." אמר טל,
סבתא שלו הנהנה בראשה, אך יכלו לראות על פניה המבוגרות שהיא נעלבה.

"אולי נשאר?" שאלתי את טל,
"את רוצה?" שאל ללא הבנה. שתקתי.

"אולי בכל זאת? תשארו? ליטל תשארי עם חבר שלך."
"סבתא אם טל ירצה, אז נשאר ארבעתנו." אמרה ליטל.
"כן!" שמחתי,
"כן!" אמרה ליבי .
"טוב.." אמר טל ולגם מכוס המים שלו וקם מן השולחן המפונה אל כיון המסדרון .

לאחר שנפרדנו מהוריו של טל , החלנו ליטל ואני לסדר מצעים בשני חדרי האורחים הפנויים.
מיטת יחיד שנפתחת לזוגית.
לאחר שסיימנו לארגן, הלכתי אל החדר והתפשטתי מבגדיי, נשארת רק בסוודר עם תחתונים.
"יפה שלי, את רוצה מכנס?"
"לא.. רק לישון עם תחתונים" מלמלתי אל החזה החם של טל.
נבהלת כשגוש קופץ על המיטה, ליבי.
התכסתי עמוק בשמיכה ונצמדתי אל טל .
"ליבי, השעה כבר 11 בלילה, קדימה לישון." אמר טל
"לא, קצת טלויזיה ואז"
טל נענה לבקשה והדליק טלויזיה, ליבי נשכבה לידי, צמודה לקיר, כשאני צמודה לטל.
אט אט, ליבי נרדמה ונשארה לישון איתנו.
כיף……

"יפה שלי. את נשארת לישון או שאת רוצה לצאת איתי?"
"אני אשאר לישון עם ליבי.." מלמלתי , כמעט נרדמת.
"טוב יפה שלי, מי אוהב אותך?" נשק לצווארי
"אבא ואמא."
"אני." ענה באהבה ונשק לצווארי שוב ואז לשפתיי.

התעוררתי בבוקר מתזוזות לא רצויות של גוך קטן ומעצבן.
"די מציקה" אמרתי לליבי,
"אני לא מציקה" צחקה והתחילה לשיר "קוראים לי ליבי, ליבי, ליבי, ליבי. והיא של שניני. ניני ניניני"
"והיא קרציציצית." שרתי לפי המנגינה, ממציאה מילה חדשה לקרציה.
"שני וליבי, די!" אמר טל בקול ישנוני.
"מאמי!" קראתי בשמחה וקפצתמ על גבו, נשכבת מעליו ומחבקת חזק, ליבי עושה בדיוק כמוני.
מציקות לטל שיתעורר.
"מציקות." אמר בשקט, מנסה להמשיך לישון.
"פישפיש" אמרה ליבי אל אוזנו של טל

"ליבי עשית פיפי באסלה?" שאל טל
"כן! אני כבר בת 4!" כעסה.
"די, יפות שלי. תחזרו לישון.. השעה 9" נאנח
"הסבון בכה מאוד. דני לא רצה בי עוד" שרתי לטל
"ומברסת השינים!" צעקה ליבי
"נו, אני קם. מה אתן רוצות? לטייל בפארק?"
"כן!!" צעקתי בשמחה.
"ליבי לכי להעיר את ליטל" אמר טל וכך היא עשתה,

טל כלא אותי מתחת לגופו, מכסה את שנינו בשמיכה החמה ונושק לצווארי ולאט לאט יורד.
כמה נשיקות רטובות וקטנות על צווארי, יורד שוב אל המחשוף של חולצתי, משאיר כמה שאיבות קטנות אשר ישאירו כתמים נוראים על גופי.
יורד עוד קצת ומרים את חולצתי מעט על מנת שיקבל גישה אל בטני השטוחה עקב שינת לילה ארוכה.
הרמתי את ראשי באיטיות מתחת לשמיכה , שמחה שהדלת סגורה.
מנסה לשלוט על רעידות גופי אשר מתחוללות בי .
מרגישה את שיניו של טל ננעצות בבטני התחתונה ופי זועק צעקה חלושה בעוד שטל הניח יד אחת על פי בעוד שהמשיך את מסע עינויו מבעד לתחתוני .
ניסיתי להתנגד , אנחנו בבית של סבתא שלו.
ולבסוף נכנעתי .

"אני שונאת אותך." מלמלתי אל טל כששכבנו במיטה בשקט.
"אני אוהב אותך." נשק לצווארי .
"אני צריכה לשירותים" מלמלתי, קמה מן המיטה אל השירותים מחוץ לחדר , שמחה שהתלבשתי .

"מה יפיופים?" שמעתי את הקול של ליטל מאחורי .
"מביאים לה להעיר אותנו ואז נעלמים?" שאלה
"אני אצחצח שינים ונלך." צחקתי,
"חייבים! למרות שיש לי מספר 2, אבל בחיים אני לא אעשה שהוא כאן." לחשה לי, מתכוונת שלא תעשה כלום ליד חבר שלה .
"נו כנסי, אני אצחצח בינתיים" מלמלתי אליה, נכנסות ביחד והיא עושה את עיסוקיה ואני מצחצחת שיניים .
יוצאת לבסוף ומשאירה אותה שם לבד .

יצאנו אל הגינה ביחד עם סבתא של טל וליבי,
מטיילים ברגל בשכונה הקרובה בעוד שליבי רצה אל המתקנים .
"למה הם עזבו אותה לבד?" שאלתי את טל לגבי הוריה של ליבי.
"יום כיף." צחק , "כמו שההורים שלי וההורים שלך עושים."
הראה לי תמונה של ההורים שלו בטיול בטבע .
"סבתוש" ליטל קראה לסבתא שלה וקפצה עליה בחיבוק .
סבתא שלה צחקה ומיד אמרה "אתה חייב לשמור על ליטלי הקטנה שלי. היא האוצר שלי"
"ומה איתי?" צחק טל,
"אתה תשמור על האוצר שלך, ועל האוצר שלנו." אמרה
"אני אשמור" אמר טל בהבטחה ונתן מכה חלשה בראש לאחותו .
"דביל!" אמרה בכעס והוציאה לו לשון .

ישבתי בנדנדה והבטתי על ליבי מתנדנדת בעוד שחבר של ליטל מנדנד אותה בזהירות.
סבתא שלהם דיברה עם אישה בסביבות גיל ה30 שתינוק חמוד מוחזק בין ידיה .
"תראה איזה קטן" אמרתי לטל בשקט ונצמדתי אליו , מחבקת חזק.
לפעמים אני רוצה להיות בהריון, זה נראה כל כך כיף.
"שלא תחשבי על זה." מיד אמר, יודע מה עובר לי בראש.
"מה?" שאלתי ללא הבנה .
"שבא לך תינוק. זה לא יהיה לך כיף" אמר באנחה, מתקרב איתי אל האישה ומחבק אותה קלות.

"מי זאת?" שאלתי את אוזנו, הרי מה אתה מחבק אותה?
"זאת שכנה של סבתא, ויוי." אמר, מלטף את ראשו של התינוק הרך.
"רוצה להרים?" שאלה אותי, הנהנתי בראשי בשמחה.
מחזיקה בעדינות את התינוק וחושבת, שיום יבוא וגם לי בעזרת ה' יהיה אחד כזה.
"את שני נכון?" חייכה, הנהנתי בראשי .
"היא סיפרה לי הרבה על החברה החמודה של טל." צחקה
"רק דברים טובים?" שאלתי, מחזירה אליה את התינוק.
"ברור." חייכה .

אחרי שחזרנו מהפארק , אכלנו ארוחת צהריים ונפרדנו אל הבית בחזרה.
מתעצבנים שליטל תפסה לנו את הספה , ובורחים לחדר.
"מאמי , לקחת גלולה?" שאל, התחלתי לחשוב.
"שיט! לא יודעת" נלחצתי, מתחילה לספור את הגלולות וככה לדעת אם לקחתי .
"פספסתי!!" התחלתי לבכות, "אני- אני פספסתי!!"
"בסדר, יפה שלי. הכל בסדר." אמר ברוגע
"א-אני פספסתי.." יבבתי, לא יודעת מה לעשות.
הרי עברו כבר 48 שעות, זה אומר שפספסתי שני כדורים.
"זה בסדר, בואי נקרא בהוראות." ניסה להיות רגוע .
"ושכבנו פעמיים בלי קונדום." יבבתי
"הכל בסדר שני, תמיד יש פתרונות.." אמר כשראה שכתוב להתייעץ עם רופא מומחה.
"לא!!" כעסתי ודחפתי אותו ממני, מתיישבת על הריצפה ולא יודעת מה לעשות.
עולמי יחרב אם אני אהיה בהריון, אני גם לא רוצה הפלה.
אני אמות, אני אתאבד.
"טוב כשתרגעי ותחזרי לפרופורציות דברי איתי." התעצבן טל
"אין לך זכות לכעוס! רק לי מותר." כעסתי
"יש לי זכות, כי גם אני לא יודע מה לחשוב. אז תפסיקי להכנס להיסטריה" כעס בחזרה
"אני מפחדת.." יבבתי, נשכבת על הריצפה עם כל גופי, כשבטני צמודה לריצפה ואני מיבבת.
"בואי יפה שלי, אין לך מה לפחד. תקחי גלולה עכשיו ונתקשר לבדוק" עזר לי לקום מהריצפה, מושך אותי אל גופו ומחבק חזק.
"אני מפחדת אבל." נאנחתי,
"אני יודע, זה בסדר לפחד. גם אני מפחד, אבל הכל בסדר."
"טוב.." מלמלתי, מנגבת את דמעותי המרות ומנסה לנשום בסדר.
ידיו חיבקו חזק בעוד ששפתיו נשקו לקודקוד ראשי .
"את רוצה שנלך לטייל?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"טוב, בואי נשכב לישון." נשק לקודקוד ראשי שוב.
חיבקתי חזק את טל, לא רוצה לשחרר .
הוא נישק את צווארי וחיבק חזק, התהפכתי בשביל שאוכל לשכב על בטנו , בטן אל בטן . מרגיע את מחשבותיי.
טל דפדף בנייד וחיפש פתרונות.
"זה רק מחרמן אותי יותר.." מלמל אל צווארי כששכבתי על גופו והזלתי דמעות של אי ודאות.
"נשכב?" שאלתי , מחייכת חיוך רחב.
הוא הפך אותנו במהירות, מיד מתפשטים מכל בגדינו .
"תשים קונדום" קבעתי.
"יש סיכוי שאת בהריון, אז למה?" קרץ
"כי אולי אני לא!" כעסתי, מושכת אותו לנשיקה והוא עושה כדברי .

"אני אולי בהריון ושכבתי איתך. בגלל זה אני חרמנית? אולי אני בהריון." נכנסתי להיסטריה .
"יהיו לנו ילדים יפים" קבע,
"די!" כעסתי, "תפסיק."
"בואי נתקשר לבלינסון." נאנח .

טל בירר עם בלינסון, אמרו שלא יכול להיות שאני אכנס להריון ובגלל שאני בסוף של הגלולות, אז להפסיק לקחת ואז אקבל מחזור.
זה מה שעשיתי , לצערי .

"שני. טל" שמעתי קול גברי מעיר אותנו, שכובים אחד על השני עם הרבה שכבות של בגדים .
"מה" מלמלתי , טל ישן . פניו קבורות בזרוע שמאל שלי.
"קומו, אוכלים" הצלחתי לזהות את קולו של חבר של ליטל.
"לא רוצים, לא רוצים" נאנחתי, מנסה להירדם שוב.
"שני!" צעקה אמא של טל מהמטבח , קמתי במהירות.
אסור להתעסק איתה באוכל,
"טל קום!" מיד אמרתי, קם בבהלה ויוצא אחתי מהחדר אל הסלון .

"בוקר טוב ילדים." חייכה, "אז נאכל?"
"נו אמא, בשביל זה להעיר אותי?" נאנח
"כן, מאמי. יאלה , שני צריכה לאכול."
"זה בסדר, היא בסוף תשמין." קרץ טל
"אני לא רעבה" התלוננתי,
"קדימה." קבע אבא של טל .

"קדימה בייב, תאכלי. אולי יש לך שניים להאכיל" צחק טל אל אוזני בשקט
הוצאתי לו לשון והתחלתי לאכול קובה סלק .