מתי היא תשים לב.. פרק 36

נקודת מבט אלינור-

תפסתי בבטני כשהתעטשתי בכל כוחי, הריח של התבלינים גורם לי להתעטש.
"יפה שלי, ארגנת את כל הדברים?" שאל אבי, שוב חג .
"כן, אולי נעשה אותו בבית השנה? לבד" ביקשתי,
"למה אהובה? את לא אוהבת לראות את כולם?"
"אני אוהבת, אבל." נעצרתי
"אבל מה?" חייך, נושק למצחי,
"אני לא יודעת, אני מבולבלת. לא משנה"
"את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל, אני יכול גם לבטל את ההגעה שלנו."
"מתי הולכים לסבתא שלך? הדגים יתקלקלו אם לא נמהר"
"עכשיו" נשק למצחי, יוצאים מהבית אל כיון הרכב בעוד שקובי סוחב את כל האוכל והציוד שלנו .

–

"חג שמח" חיבקתי את אמא של אבי ולאחר מכן את סבתא שלו.
אבי עזר לפרוק את הציוד והניח את הסירים במטבח, אמא שלו כעסה שבישלתי .
"איפה מתן?" שאלתי את ציונה כשראיתי אותה מבשלת במטבח לבד.
"בדרך, הוא הלך להביא להדר אוכל"
"למה? איפה היא" שאלתי ללא הבנה, הרי הג'ובניקית הזאת תמיד יוצאת בחגים.
"סוגרת את שבועות, מסכנה. היא בכתה" אמרה בסוד
"לא נורא, אולי נבקר אותה מחר עם מתן" חייכתי,
"כן, היא תשמח! תביאו לה אוכל שאני אכין לה, שלא תשאר רעבה בצבא."
"אבל היא מסתדרת עם האוכל שם" צחקתי
"כן, אבל עדיין. היא כמו הבת שלי" חייכה ,

הלכתי עם אמא של אבי לספה, יושבות עם קפה ועוגה והיא מספרת לי על הטיול של אייל שנמצא עכשיו באמריקה עם חברה שלו.
"להתחתן זה כנראה לא הקטע שלו" צחקה
"לא נכון, זה יגיע! בזמן שלו." צחקתי,
"מה שלומך נכדה?" התיישבה סבתא של אבי והניחה את ידה על בטני.
"בסדר" חייכתי, מחבקת אותה בעדינות וממשיכה להקשיב לסיפורים .

"חג שמח!" הגיעו הבני דודים האחרים של אבי, כבר החג נכנס עוד מעט .
"אפשר להתחיל להתארגן?" שאל דוד של אבי, רוצה לדעת איפה כל אחד ישן .
"אבי ואלינור בחדר הישן של סבתא, הבנות ישנו בחדר במרפסת , הגברים בחדר השני משמאל." קבעה סבתא של קובי.
"נישן ביחד סבתוש!" שני קפצה על סבתא שלה משום מקום, מחבקת אותה חזק ומתיישבת על רגליי .
"וסוף סוך אלינור לא תנחר לנו!" צחקה שני וחיבקה אותי
"אני לא נוחרת, זה אבי" צחקתי,

"איפה רוני?" שאלה סבתא של אבי, בעוד שאני מתענגת על זה ששני משחקת לי בשיער.
"בחדר, היא ישנה" אמרה אמא שלה,
"ומתן?" שאלה ללא הבנה סבתא שלו שוב,
"בדרך, עוד מעט פה." ענתה ציונה
שי , בעלה והילדים עושים חג אצל בעלה.
אייל וחברה שלו באמריקה .
דוד אחד של אבי נמצא אצל הצד השני,
אח של רוני והילדים שלו גם אצל הצד השני .
חג מצומצם.

"חג שמח" נכנס מתן לבית, מניח בקבוק יין ללא אלכוהול .
"חג שמח!" כעסה אמא שלו ומיד חיבקה אותו,
"מאמו, היה לי סידורים" נאנח, נושק לראשה .
"רציתי גם לבקר אותה! לא ראיתי אותה חודש." כעסה
"כי היא בצבא אמא." צחק
"אז מה! תגיד לתומר שישחרר אותה לבוקר שתאכל איתנו."
הדר היא היחידה שאמא של מתן להוטה ממנה .
"אני אנסה לסדר לה משהו.." נשק לראשה של אימו, יוצא למרפסת ככל הנראה לעשן.
אבי הלך אחריו, גם אני כמובן .

"למה חודש?!" שאלתי ללא הבנה,
"נפרדתם?" כעסתי.
"לא" צחק , "היא עשתה שבת לפני שבועיים, שבוע שעבר יצאה ביום שישי אל המשפחה שלה וחזרה במוצא"ש לבסיס. וישר סוגרת חג" פיהק
"אה.." מלמלתי

"אני הולכת לישון.." מלמלתי כשנרדמתי בלי לשים לב בכיסא בגינה,
מלטפת את ביטני ההריונית מאוד ונכנסת לבית , מושכת את שני איתי שתבוא לישון ביחד .
"מאמי, אני שומרת אמונים רק לחבר שלי." קרצה שני,
"סתומה" צחקתי,
נשכבנו לישון , אך לא נרדמתי .
הנייד של שני צלצל, היא ענתה מיד. חושבת שאני ישנה.
היא כיסתה את שתינו בעדינות על מנת שלא אתעורר,

"חיים שלי." ענתה בגעגוע
"כן, אני מחכה כבר. 28 ארורים." מזכירה לי את עצמי בתקופה כשאבי היה בצבא
"למה הם אכזרים? עשרים ואחת ימים בלעדיך, נשאר רק עוד שבעה ימים עד שאראה אותך."
"תביא נשיקה" צחקה
"עוד" מלמלה
"לא, אני ישנה עכשיו עם אלינור."
"אני מתגעגעת." יבבה,
"מה אם לא תאהב אותי יותר? אם תתאהב בצבא."
אני לא מדברת שטויות. אם תמצא מישהי אחרת?" יבבה
"אני מתגעגעת.." בכתה בקול יותר , אך עדיין מנסה שזה יצא בשקט
"תבוא אלי." דרשה
"טוב, עוד שבעה ימים. אתה מבטיח?"
"אני אוהבת אותך." ציחקקה בשקט.

–

התעוררתי מנשיקות על ביטני, מתעוררת בבהלה ואז פוקחת את עיניי ורואה את אבי מעליי, מנשק את ביטני כשאני שכובה על הצד.
"מאמי! הפחדת אותי." התעצבנתי, מנסה לחזור לישון .
"זה הגיוני שאני מאוהב בדבר שעוד לא ראיתי?"
"כן, יפה שלי. הלוואי והיית כמוני, אוהב אותו למרות כל הדברים הרעים שהוא עושה. כמו עצירות, בחילות, כאבי בטן, דקירות בבטן, רעב בלתי פוסק ועוד."
"זה בסדר , אני אוהב אותו גם בלי זה." צוחק, סוחף אותי לסשן מזמוזים .

"ההריון הזה עושה אותך חרמנית מיום ליום." צחק,
נתתי לו מכה בחזה וניסיתי להסדיר את נשימתי .

נקודת מבט הדר-

"א' אוהל, ב' זה בית, ג' מה שבניהם.
ד' זה הדיסטנס שאני צריך לשמור מהם!
ה' הקשב המפקדת, אני ג'ובניק למופת.
ו' ונשבר לי כבר הז' אין לי ז' לעמוד בח'.
ט' טוראי מושת-" הפסקתי לשיר במכשיר קשר כשתומר הופיע למולי עם הרכב ואמר "את נשארת עוד שעה בשמירה על זה ששרת את השיר הזה, צעירה."
"לא!" מיד יצאתי מהש"ג אל הרכב שלו והתחננתי שיקח אותי.
"חכי שמתן ישמע על זה." צחק
"אני משתגעת פה לבד! סגרתי הכי הרבה מכולם." כעסתי,
"לא, את לא." צחק,
"וואלה? אז מה זאת השבת ואז המקוצרת ואז החג?" כעסתי.
הרי כולם יצאו גם שבת, גם חמשוש וגם חג.
"מתן ביקש שתהיי רחוקה ממנו." קרץ,
"נו!!!" יבבתי, הוא הניד את ראשו לשלילה והמשיך לצחוק עליי. "אתה קצין רע."

"תגיד לי עד מתי!!!" צעקתי והצעירים בעמדות שמירה חייכו,
"שלוש שנים ודי!"
"למה אכלתי אמא! למה הקשבתי לך, רוצה להיות שוב ילד. רוצה להיות אזרח." שרתי לתומר,
"שהצעירים לא ישמעו אותך, תעלי." צחק
והנה, אני בדרך למגורים .

"תומר.." יבבתי
"מה הדר?" עצר את הרכב ליד המגורים .
"נכון אני סגרתי יותר מכולן?" , הוא הנהן בראשו
"אפשר לצאת מחר אל מתן?" שאלתי, הוא לא ענה.
לוקח אותי לסיור ברכב .
"אני מתגעגעת אליו, בקושי הייתי איתו." נאנחתי בתסכול,
"הוא יבוא לבקר עוד מעט, הוא בא עם נטשה." אמר
"באמת?" חייכתי, הוא הנהן בראשו.

–

התפצלנו בסופו של דבר.
מתן ואני ישבנו בחדר שלי ונטשה ותומר יצאו מהבסיס.
"החדר שלך מסריח." אמר מתן, האמת צודק.
"מחר אני אנקה.." פיהקתי, שבעה מהאוכל , למרות שלא רציתי שיביא אוכל. יש פה הרבה אוכל.
התכרבלתי בתוך מתן ונשכבנו לישון .

מתעוררים בשעה 5 בצהריים, שיט. החג!
עוד לא התקלחתי..
"בייב! 5." קראתי בבהלה,
הוא שפשפף את עיניו ומיד לבש עליו את נעליו .
מחבק אותי חזק ונושק לשפתיי, יוצאים לבחוץ לכיון הרכב שלו שחנה ממש מחוץ למגורים שלי.
ככה זה כשאתה היית מפקד בבסיס הזה .

"אני אנסה לבקש מהמח"ט שישחרר אותך מחר לארוחה אצלי, טוב יפה שלי?" נשק לשפתיי בפעם האחרונה .
הנהנתי בראשי וחיכיתי שיסע .

מתן נסע והפעלתי שירים על פול ווליום.
מנקה בכל הכוח את החדר, הרי גם ככה יש לי שמירה בלילה אז אני לא אלך לאכול.
קיפלתי את השמיכה ואת הכריות סידרתי, כיף כשיש מיטה עבה .
היה בחדר בסך הכל 3 מזרונים, ו3 מיטות.
מיטה אחת שלי בקצה אחד של החדר, מיטה ממולי של נטשה, והמיטה השלישית של החדשה.
הארונות היו מסודרים וסגורים .
שטםתי את החדר ובישמתי את המזרנים עם תרסיס כביסה שאורי דאג להביא לי .
למזלי, החדר היה חדש ונקי.

"הדר?" שמעתי את תומר כשהעברתי ניגוב אחרון .
"מה?" שאלתי ללא הבנה, שמחה שהמזגן מייבש את הריצפה והמקרר נקי ומריח טוב.
"רוצה לבוא לאכול?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"בואי שבי איתנו לפחות, נשב במועדון אחרי זה."
"טובבבבב" הארכתי את המילה, הוא שם כאפה לראשי ואמר "פעם אחרונה שאת על חצי ב'."
צחקתי ונכנסנו לחדר אוכל.

לבסוף לקחתי קצת סלט והקשבנו לסיפור שהרב סיפר, האמת? לא כזה היה אכפת לי.
מה שהיה אכפת לי, זה להגיע למיטה.
במיוחד שאני סוגרת חג לבד.

"הדר, הקפצה. הכל עלייך?" שאל תומר, הנהנתי בראשי ורצנו לרכב שלו.
הנשק מתנגש בגבי וכל העמדות עומדות ודרוכות.
תומר ואני נסענו במהירות שיא אל הגדר משם באה ההתרעה ,
אל הרכב הצטרף הסיור שסגר שבת והגיע לגדר גם הוא.

"תומר, יש בן אדם." אמרו בקשר,
"להתפקד על עמדות!" אמר בקשר במהירות, יוצא מהרכב עם הנשק והאפוד ומעיף לי אפוד ומכריח אותי לשים.
תוך דקה הייתי מוכנה ויצאתי ליד תומר, מוכנים ומזומנים.

"עצור. לא לזוז!" קרא תומר בקול
"אמרתי עצור." תומר צעק שוב,
ואז תומר החל לדבר בערבית, האיש עצר.
איש מבוגר לבוש בבגדים בלויים .
היה בידו אבן גדולה והוא נעצר.
הגדוד סיור הגיע מאחורה ועצר את הבן אדם, בודק מה איתו.

האנדרנלין פעם בעורקי.
"נחזור לחדר דיונים, עושים ישיבה." אמר תומר כשכל האירוע נגמר.
נכנסנו לחדר דיונים ביחד עם מפקד הגדוד סיור, ועוד אנשים בכירים .
הוחלט להציב עוד שומרים, האיש שהתקרב לגדר עם האבן הלך לאיבוד . ככה אמר, אך עדיין בודקים זאת.

"אני מפחדת לישון לבד. תפסיקו להשאיר אותי לבד לסגור חג, עם בנות שאני לא מכירה!" כעסתי על תומר כשהמשכנו בסיור רגלי,
הוא צחק והמשכנו ללכת, זורק לאויר בשורה
"את יוצאת מחר בבוקר אחרי השמירה בלילה לבית, מתן יבוא לאסוף אותך." חייך
"מה עם הנשק?" שאלתי, מקווה שלא אצטרך לצאת איתו.
"תשאירי לי, אני אפקיד לך אותו."
"תודה!!!!" קראתי בשמחה,
"באחת את פה." הודיע, הנהנתי בראשי, מחייכת בשמחה.

הלכתי לישון, בכל זאת.. שמירה מ2 לפנות בוקר עד 6 בבוקר.

מתעוררת ב2 מקריאותיה של החיילת בחמ"ל אשר אמורה להעיר אותי,
התארגנתי בזריזות, שמה את מכנס הב' מעל הפיג'מה. נמצאת ללא חזיה , ופליז מעל הפיג'מה.
תומר יהרוג אותי.

ראיתי תאג"ד, מתפללת שדניאל יהיה חבר שלי.
אבל מתן הוא חבר שלי, הגבר של החיים שלי.

השמירה הסתיימה מהר, אחרי ששמעתי חיות ליליות.
כל חצי שעה הגיעו שני חיילים לבדוק שהכל בסדר והמשיכו בסיור.

–

"הדר! מה נרדמת." צחק תומר, מביט בי שכובה במיטה עדיין עם החצי ב' שלבשתי לשמירה.
"אל תגידי שככה עלית לשמירה!!" כעס ,
חייכתי חיוך קטן והבאתי לו את הנשק וחיבקתי אותו חזק.
"אני אוהבת אותך. בתור ידיד" צחקתי,
"שימי חזיה." נאנח ויצא מהחדר,

שמתי חזיה והחלפתי את החולצת פיג'מה לחולצת טריקו של היחידה.
יוצאת אל הש"ג שם מתן מחכה לי,
פיזרתי את שיערי ונכנסתי לרכב.
קופצת עליו בנשיקות וחיבוקים ,
"לאן נלך? לים?" חייכתי, מתן צחק ונשק לשפתיי שוב,
מתחיל בנסיעה לסבתא שלו.
מספרת למתן על אירועי אמש.

–

"כולם מחכים לך." אמר מתן, בא לפתוח את הדלת אבל אמא של מתן כבר הקדימה ומיד חיבקה אותי.
"למה הם שמו אותך? את צריכה להיות פה בחג!" כעסה אמא שלו, מחבקת שוב .

"את בטח רעבה ועייפה." אמרה אמא שלו, מושיבה אותי בשולחן ומפצירה בסבא של מתן לברך על מנת שאוכל.
"הדר תבואי תמיד! רק ככה מתחילים לאכול מהר" אמרה רוני, חייכתי חיוך קטן והנחתי את ראשי על כתפו של מתן
"איפה שני?" שאל מתן ללא הבנה,
"בחדר" אמרה אלינור ותפסה באבי שישאר בשולחן ולא יקום לבדוק.

"אני אלך?" שאלתי את מתן לאחר שאבא של שני נאנח בשקט ואמר לאמא של שני "קשה לי שהיא רגישה מידי."
"תאכלי קודם, את לא אכלת מאתמול." אמר מתן,
אכלתי את הג'חנון והביצה והרסק, מתענגת על כל דקה.
"הדרי קחי סלט" אמרה אמא של אבי, לקחתי מעט ושמתי גבינה בצד .
"מה את עושה בצבא?" שאל אבא של שני,
"משקית קישור גיוס" חייכתי, מרימה את השרוך הסגול תכלת שעל זרועי.
"אני רוצה להיות משקית קישור גיוס!" אמרה רוני
"זה לא טוב, לכי למשהו אחר" אמר מתן
"למה ככה!" כעסתי עליו,
"היא נמצאת בכוננות, משגעת אותי עם זימוני מילואים והרבה גברים מתחילים איתה." צחק
"מה את עושה בחג כשאת בבסיס?" שאל אבא של שני שוב,
"בעיקרון שמירות, אבל אם יש התראה על גיוס , אז אני מגייסת גיוס חירום את כל החיילי מילואים שלי."
"קרבית שלי." נשק מתן לשפתיי בלי רשות ואימו חייכה באהבה בעוד שבן זוגה נשק לקודקוד ראשה .
בין החגים הראשונים שבן הזוג שלה מצטרף.

"שבעתי" אמרתי לנעמי שדחפה לי עוד מאכלים לצלחת.
"את לא תאכלי בצבא כשתחזרי." קבעה,
"אבל האוכל שם בסדר" צחקתי,
"אבל לכי תדעי איזה גועל שמים שם." נאנחה
"אמא, עזבי אותה" צחק מתן

קמתי מהשולחן באמצע הדיבורים והלכתי לחדר שבו ישנה שני , לא מופתעת שהיא בטלפון עם טל .
"אבל למה?" כעסה בטלפון
"אני מתגעגעת ולא אכפת לי." כעסה
"טוב." התחילה ליבב וניתקה את הטלפון, רואה אותי וממשיכה לבכות.

סגרתי את הדלת אחריי והתיישבתי בראש המיטה שעליה שני שוכבת, על מנת שתניח את ראשה על רגליי.
היא עשתה כך, מתכסה בשמיכה שלה עד שתהיה מחוממת.
"איך את פה?" אמרה אחרי דקות ארוכות של שקט בהן אני משחקת בשיערה.
"שחררו אותי לכמה שעות." חייכתי אליה,
היא משכה באפה והנהנה בראשה.
"אני בוכה, אבל כל הזמן." אמרה בלי סיבה.
"זה בסדר, גם אני בוכה הרבה." המשכתי להרגיע
"בסך הכל רציתי לראות אותו. כבר לא ראיתי אותו עשרים ואחת ימים, בקושי דיברנו."
"אני יודעת, זה קשה חבר בצבא. זה כואב בלב, אבל משתלם." קבעתי,
"קל לך להגיד, את רואה את מתן מתי שרק בא לך."
"לא נכון, בחודש הזה בקושי ראיתי אותו. אולי לכמה שעות בשישי וזהו" הודתי,
"למה? הרי הוא מקומבן."
"סגרתי שבת לפני שבועיים, אחרי זה יצאתי בשישי הביתה וחזרתי בצאת שבת לבסיס, ומשם המשכתי לחג."
"איך אפשר?" יבבה בבכי,
"זה קשה, אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי גם מרחוק."
"הוא כעס שבכיתי על זה שאני מתגעגעת"
"זה בסדר לבכות מגעגוע, אבל זה פחות בסדר כשאת מתכנסת בעצמך ולא יוצאת מהחדר ובאה לאכול." טענתי, היא הנהנה בראשה.
"נלך לאכול?" שאלתי, היא הנהנה בראשה .

חיכיתי לה שתתלבש, שמה על עצמה טייצ' וחולצת טריקו רחבה המבליטה את היותה רזה.
יוצאות מהחדר ומתיישבות בשולחן, אבא של שני פינה לה מקום לידו, בעוד שאני ישבתי ליד מתן.
"נלך לחדר?" לחש לאוזני, לא היה אכפת לי.
הכל היה מסודר לכן יכלנו לברוח.

נכנסנו לחדר ובמהירות מתן נעל את הדלת ונשק לצווארי, מניח את ידיו על מותניי ומרים את חולצתי בלי רשות.
מבלי לשים לב, הופעתי מולו רק בתחתונים וחזיה, שגם הם ירדו במהרה.
"את כזאת יפה עם החצי ב' הזה." גנח,
נשמתי עמוק והכלתי את כל הדבר הזה שנקרא אהבה ותשוקה.
"התגעגעתי אלייך." קראתי חסרת כוחות.
זה לא הקטע של הסקס עצמו
זה הקטע של להיות ביחד .

–

מצמצתי את עיניי, קמה ללא רצון מהמיטה לאחר ששמעתי דפיקות על הדלת.
הסטתי לצד וראיתי את מתן שוכב על הגב בעודו לבוש רק בתחתונים אך המיטה הסתירה אותנו.
לבשתי על עצמי בחזרה את המדים ופתחתי את הדלת בעדינות, משפשפת את עיניי בחזרה .
רואה את שני עומדת ליד הדלת בוכה,
"שני מה יש?" שאלתי ללא הבנה, מושכת אותה אל השירותים שנוכל לדבר בפרטיות.
היא מיד ישבה על האסלה בעודי יושבת על השיש ומביטה בה.
"אני רגישה מידי, אני לא יודעת למה." יבבה,
"את על גלולות?"
"כן, מה הקשר?" שאלה ללא הבנה.
"הם גורמים לרגישות יתר.." נאנחתי בהבנה, קורה לי תמיד.
"את חושבת שאני דואגת מידי?" מחתה את דמעותיה,
"בהחלט. טל אוהב אותך, אל תפחדי."
"לפעמים שאני איתו, אני מפחדת לעזוב את החיבוק בו."
"אני זוכרת את ההרגשה הזאת, אני מכירה אותה."
חיבקתי אותה והחלטתי שתצטרף לישון איתי ועם מתן.

נכנסתי ליד מתן ודחפתי אותו מעט לקיר, מפנה מקום לשני ושלושתינו נרדמים .

ושוב נרדמים .

הנייד שלי צלצל, הבטתי בצג של המסך, תומר.
אבל השעה רק 12, למה הוא מתקשר?

-"הלו?" היססתי, מביטה במתן שהתעורר, אך שני ישנה.
"הדרי, את מגיעה ב1 נכון?"
-"בהחלט." צחקתי
"הכל בסדר? נהנת."
-"כן, מאוד."
"יופי, מסרי ד"ש למתן, תהנו."

נשכבתי מעל מתן וחיבקתי חזק, מנשקת את צווארו, מביטים בשני הישנה .
"מה היא עושה פה?" צחק,
"היא רגישה בזמן האחרון, אז הזמנתי אותה." חייכתי
"כן, אני שם לב לזה שהיא רגישה מידי.."
"גם אני כזאת?" שאלתי בחיוך שבור, הוא הנהן בראש.

הנייד של שני צלצל, עניתי מיד. לפני שתתעורר

-"היי טל!"
"הו- מי זה." צחק
-"הדר חוצפן!"
"הא, הדר. מה עניינים?"
-"הכל בסדר, הנסיכה שלך ישנה"
"איזה יופי, היא בסדר?"
-"קצת רגישה, מתגעגעת אליך הרבה."
"אני יודע.." נאנח
-"זה בסדר" ניחמתי,
"תגידי לה שאני אוהב אותה ושתדבר איתי כשתקום"
-"אין בעיה."
"הדר תודה על הכל, היא סיפרה לי שהרגעת אותה."
-"אין על מה."

"אם היא לא הייתה פה, הייתי לוקח אותך לסיבוב שני." אמר מתן,
"אל תגיד את זה! היא עלולה לשמוע." צחקתי,
"נקום למשפחה , לשבת איתם קצת לפני שאת הולכת."

–

"אז מתי אתם תתחתנו?" שאלה סבתא של מתן
חייכתי חיוך קטן והבטתי במתן,
"מבחינת הדר זה להתחתן עכשיו, אבל אני בשנה האחרונה של התואר. אני עוד צריך עבודה קבועה מסודרת. הדר בצבא, היא תצא קצת, תראה עולם ואז."
אמר מתן.
לגמתי מהתה ונשמתי עמוק, מלחיץ- חתונה .

"יפה שלי, בואי" שמעתי את אבי קורא לאלינור שאכלה במטבח עוגה,
"אני רוצה קפה" אמרה בקול חמוד, "תכיני לי גם" אמר אבי.
היא הכינה לשניהם ובאה לשולחן, מתיישבת על אבי ומועכת אותו על הדרך.
"אז מתי את צריכה לחזור?" שאל סבא של מתן,
"האמת עכשיו, מתן יסיים לשתות וישים אותי." חייכתי.
הולכת לחבק את סבתא של מתן ואת סבא שלו ומתחילה את סבב הפרידה והולכת אל שני לחדר .

"את הולכת?" שפשפה את עיניה, הנהנתי בראשי
"טל התקשר." אמרתי, היא נדרכה במקומה
"מ-מה הוא אמר?" עיניה היו מזוגגות מדמעות
"שהוא אוהב אותך."
"אני אוהבת אותו, אני מתגעגעת." נאנחה
"אני יודעת, אבל אל תלחיצי אותו. תגידי לו שהכל בסדר"

"אפשר לזוז?" שאל מתן, הנהנתי בראשי ויצאנו מהבית אחרי שאמא שלו הביאה איתי עוגה .
התנגדתי לקחת.

"אני אוהבת אותך." אמרתי למתן בזמן הנסיעה.
"אני אוהב אותך יותר."

–

"אחרי שנחת והיית עם מתן, את מוכנה לשמירה?" שאל תומר,
הנהנתי בראשי והנחתי את הנשק על גופי, יוצאת שוב על חצי ב' .
"תעלי בקשר כל הזמן, אני רוצה לשמוע שהכל בסדר." הוריד אותי בבוטקה של השמירה.

–

השמירה עברה בסדר, גם השבוע יכול לעבור בסדר מבחינתי.
ראיתי את האהוב שלי .

נקודת מבט מעיין-

את החג חגגנו לבד, ההורים שלי לא חוגגים,
ההורים של אייל לא מסכימים לדבר איתו עד שניפרד.
אז חגגנו עם חברים, הרבה יותר טוב.

"את חוזרת מחר לבסיס?" שאל אייל כשהחג נגמר, אך יש עוד חג שני.
"לא. אני בחופש, הדר סוגרת חג אז כל השאר יצאו." הסברתי בזמן שנישקתי את החזה שלו.
שכובים במיטה, החיים היפים.
סוף סוף בדירה של אייל, לא בדירה של ההורים שלו.

"באמת?" צחק "מה קרה התחילה לסגור הרבה."
"תומר מכניס בה משמעת" צחקתי,
חושבת באמת על הסגירות שלה ועל זה שהיא לבד בחג,
גם הבנים לא שם.
היא סגרה בהתחלה 14, לאחר מכן יצאה לשוש קידוש- משמע יציאה הביתה בשישי מאוחר וחזרה ישר בצאת שבת, ולאחר מכן עוד שבת , חג ושבת, כלומר 15.
באמת הרבה.
"יפה, אני שמח שבך הוא לא מכניס משמעת." נשק למצחי,

"אני אוהבת אותך. באמת חשבתי שאיבדתי אותך" נאנחתי בתסכול,
"אני גם חשבתי." נשם עמוק,
"תבטיח לי שלעולם לא תעזוב אותי." נשקתי לצווארו שוב
"אני מבטיח, את העולם שלי."
"אתה תאהב רק אותי." ציחקקתי
"נכון, היא תתעצם כשתביאי לי ילד."
"לא ילד!" כעסתי
"ילדה. אבל שלא תאהב גברים שישברו לה את הלב."
"ילדה שיאהבו אותה, מספיק לי."
"אני אוהב אותך, אמרתי זאת כבר?"
"כן, אבל תמיד כיף לשמוע שוב." נשקתי לשפתיו.

–

התעוררתי לבוקר חמים ומפתיע, רואה את אייל במרפסת של החדר עם מגש של ארוחת בוקר.
נכנס לבפנים ומרים אותי כמו כלה לבחוץ, ישר לאכול.
אני לא אוהבת לדבר בלי לצחצח שיניים.
כשאני קמה, זה קודם כל שלב הכירבולים .
חצי שעה של חיבוק וליטופים.

וזה קרה.
אני ישובה על ברכיו ומתחפרת עמוק בתוך החזה שלו, כמה שכיף ההרגשה הזו.
"בוקר טוב יפה שלי, אפשר עכשיו לאכול?" נשק למצחי.
הנהנתי בראשי והחזרתי בוקר טוב.
נשמתי עמוק והכלתי את היופי המדהים הזה שנשקף מהמרפסת.
לגמתי מהתפוזים ואכלתי מעט חביתה, שונאת ביצים.
אייל אכל גם הוא והמשכנו להתחבק בשקט, חייבים להיאחז באהבה שלנו.
"לפעמים אני חושבת שאני לעולם לא אשתחרר מהצבא." זרקתי לאויר.
"את תשתחררי מהצבא, הגזמת. יש לך עוד 120 ימים." חייך,
"זכרת?" צחקתי, מביטה בו באהבה ומחבקת אותו חזק.
"איך אני לא אזכור, הרי גייסתי אותך." נשק לצווארי,
"נכון, גייסת אותי." ציחקקתי
הרי הייתי חברה שלו כשהתגייסתי.

אמא שלו שמחה שאני מתגייסת כי ככה אני אהיה פחות עם הבן שלה.
"בשבוע הראשון חשבתי שאני מת." נאנח,
"למה?" הבטתי בו ללא הבנה,
"שבוע בלעדייך, הייתי רגיל לראות אותך כל היום ולשמוע ממך. פתאום אני שומע ממך רק בשעת ט"ש שלך, את בוכה רוב השעת ט"ש שלך שקשה לך ואת רוצה לצאת מהצבא." נאנח,
"התעללו בי שם!" חייכתי חיוך שבור.
"כן, עשר שעות ביציאה. בעייתית שלי" חייך,
"אבל תומר אמר לך שאני חיילת טובה!" כעסתי,
"נכון." חייך,

–

"לאן הולכים?" שאלתי ללא הבנה,
"לטייל בים קצת, את אוהבת את איך שהשיער שלך נראה בים." נשק למצחי, הולכים חבוקים ברגל.
ייתרון בדירה על הים .
נכון, אני אוהבת שהלחות מנפחת לי את השיער, השיער שלי דליל וחייב קצת נפח.

נשכבנו בחול החמים עקב השמש החמה שהייתה היום, אך החושך עטף אותנו בקרירות נעימה.
אהבתי להיות פשוטה ליד אייל, להיות לבושה בפיג'מה פשוטה עם שיער מסורבל.
אבל תמיד הייתי יפה בעיניו.
דווקא עם הפשטות , הייתי יותר יפה בעיניו מאשר בבגדים ממותגים .

נשמתי עמוק את ריחו אל ריאותי. שמחה שהוא פה איתי.

"תודה לאל, שיש אותך." שר לאוזני,
חייכתי חיוך קטן וניסיתי לא לבכות מאושר.

חזרנו לבית ומיד למקלחת, החול התפזר בכל הבית וכשיצאתי מהמקלחת שמחתי לראות שאייל כבר ניקה את הבית מכל החול. מחליטה לבשל לו ארוחת ערב טובה.

עמדתי במטבח עם חולצה רחבה מטריקו של אייל, ללא חזיה, אך עם תחתונים ושורט קצר מבד.
מנענעת את הגוף לפי קצב המוזיקה שברדיו,
מקלפת תפוחי אדמה ובטטה בעוד שאייל במרפסת מתעסק במחשב נייד לגבי העבודה שלו.
את הבשר הפשרתי ופרסתי לפרוסות עבות ושמתי בתבנית שמצדדיה היו תפו"א ובטטה מתובלים בדבש ופפריקה.

"עוד מעט הקיץ, הו-הו-הו" שרתי בזמן ששטפתי את הכלים המלוכלכים בעוד שהתבשיל היה בתנור,
מרגישה שתי ידיים אוחזות במותניי ושפתיים נצמדות לקודקוד ראשי.
"זוכרת שירדנו לחוף." שר אייל באוזני.
הסתובבתי בחיבוקו שעכשיו פניי מול פניו וידיי המלאות בסבון פגשו בפניו .
הוא החמיץ את פניו ואמר "התעסקת עם הגבר הלא נכון, מותק." רודף אחריי בבית ומנסה לתפוס אותי.

"אע!!!" צרחתי כשהצליח לתפוס אותי. מחזיק בידיי ולא משחרר, מורח על פניי קצף שנשאר בכיור.
מיד התקרבתי לנשק אותו, מלכלכת אותו בחזרה.
"אני אוהבת אותך." חייכתי,
"אני אוהב אותי גם." אמר בשחצנות, "מי לא אוהב אותי?"
"אתה כאפה." קבעתי,
"אני אוהב אותך גם, יפה שלי." נשק לצווארי .

הנחתי את ידיי סביב צווארו של אייל, זזה על פי הקצב הרגוע איתו, הוא זרם.
נושק לצווארי ומחזיק חזק במותני שמא אברח.
"אני מפחד לעזוב אותך." אמר בלחש לאוזני,
"למה?"
"כי אני לא רוצה שתברחי לי."
"אני לא אברח לך. אתה הצפון שלי, תמיד אחזור אליך."
"אני אוהב אותך." נשם עמוק את שיערי, נאחז בזכרונות אבודים שכבר היינו פרודים .

נקודת מבט מתן-

ישבתי בשולחן לארוחת צהריים, אחרי שהספקתי לחזור מהבסיס של הדר על מנת שתגיע לשמירה בזמן .
מבטיח במשפחה שלי ישובה בשולחן,
אמא עם בן הזוג שלה מוטי, מוזר לי לחלוק את אמא שלי עם עוד אדם.
אבל היא מאושרת, לכן גם אני מאושר.
דוד שלי ואשתו, ביחד עם שני הבת שלהם.
דודה שלי , שלידה יושבת אלינור שהחזיקה בידה כוס תה בעוד שאמא של אבי מלטפת את ביטנה , ליד אלינור ישב אבי ולידו, אבא שלו.
משפחה לתפארת.
אייל בחו"ל עם חברה שלו, אני מאמין שהם יתחתנו בקרוב.
רוני ישבה ליד אבא שלה בעוד שאמא שלה עזרה להגיש אוכל, עצובה שאח שלה לא הגיע לחג הזה עם הילדים שלו .
זה חג נטול מילדים קטנים .

"איפה טל?" שאלתי את אבא של שני, בשביל ששני לא תתחיל במסע הבכי שלה.
לא יודע איך טל מתמודד איתה, היא רגישה מידי.
כשאני חושב שהדר רגישה, שני רגישה יותר.
"בצבא, סוגר 28. שמחתי כי ככה יהיה לי זמן איכות איתה, אבל אני מתפלל לקדוש ברוך הוא, שיהיה שלום ולא יהיה צבא, ושטל יקח את שני איתו." צחק
צחקתי בחזרה, באמת שני שיגעה אותם.

"רוני איפה חבר שלך?" שאלה אמא של אבי,
"בצפון אצל המשפחה, חגים חייבים לעשות בבית." הביטה על הוריה ועשתה חיוך מאולץ.
"נכון!" הצדיק אבא של שני את טענת הוריה של רוני .
"לא נכון!" קבעה שני,
"שקט שני, את לא תקבלי את המתנה שקנינו לך." אמר אבא שלה,
"נכון, הם צודקים!" אמרה שני מיד, מחייכת חיוך רחב.

"בואי הנה פיצית." אמרה אלינור לשני ופינתה לה מקום בינה לבין אבי, והנה התחילו שינויי המקומות.
"רוני רוצה להרגיש?" שאלה אלינור שנתנה לשני לגעת בבטנה ולהרגיש את העובר.
"תתני לשני להרגיש, אני מרגישה את העובר שלי עכשיו." אמרה רוני , אבי פקח את עיניו בבהלה וכולם צחקו.
"אין לי עובר. יש לי חמין" חייכה רוני,

הארוחה החלה ושני ישבה בכל זאת ליד אלינור.
אני נהנתי מלשמוע את הסיפורים של רוני, שומע שקל לה בבית הספר מבחינה לימודית וחברתית.
יודע ששני מתקשה יותר, גם מבחינה לימודית וגם חברתית.
לא קל לגדול בתור בת יחידה, גם הבעיות הלימודיות שלה משפיעות עליה.

"למה את לא אוכלת?" שאלתי ללא הבנה, רואה שהיא אוכלת רק סלט.
"אני לא רעבה." נאנחה,
"מה לא רעבה? לא אוכלים כי רעבים." נזכרתי במשפט שאני אומר להדר כל הזמן .
"בסדר חופר, מה- נהיית ליאור?" שאלה
"תדברי יפה." כעסתי עליה, ממשיך לאכול מהבשר ומביט במתרחש בשולחן .

–

החג ממשיך עוד יום בגלל שבת, נשכב בחדר ועונה לשיחה מהדר ב2 לפנות בוקר.
"הערתי אותך?" דיברה בשקט
-"לא, בדיוק הייתי במיטה"
"רק רציתי להגיד לילה טוב ושאני אוהבת אותך."
-"אני גם אוהב אותך."

נרדמתי לבסוף, צריך קצת שעות שינה.

"בוקר טוב מתן!" שמעתי את רוני צועקת,
התהפכתי על הצד וניסיתי לפקוח את עיניי,
לא הלך.
"מתן!" צעקה שוב,
"רוני, בחייאת. תני לי שקט" נאנחתי,
"לא!"
שפשפתי את עיניי, בודק מה השעה בטלפון ועוצר את העצבים לא להרביץ לרוני .
השעה 7 בבוקר.

התעלמתי מרוני והמשכתי לשכב, מתעורר לאחר מכן בעדינות יותר.
"מאמי שלי, תקום לבית הכנסת. לך עם מוטי" אמרה אמא, רוצה שאני אלך עם הבן זוג שלה לבית הכנסת.
"כפרה עלייך מאמו, עוד שעה מתחילה התפילה, תעירי אותי עוד שעה."
"טוב ,בן." נשקה למצחי ויצאה מהחדר.

קמתי לאחר שעה, מתארגן לבית הכנסת ומוטי כבר מאורגן ביחד עם אבי.
אלינורמישבה על רגליו של אבי וחיבקה אותו, מייבבת אל צווארו.
"מה יש כפרה?" שאלתי את אלינור, מביט בפנייה הנפוחות.
"כלום, אני בסדר.." מלמלה, מנגבת את פניה וקמה מרגליו של אבי, הולכת לחדר שלהם.

"מה יש?" שאלתי את אבי שהיה מהורהר במחשבתו,
"סתם, רבה עם אמא שלה." נשם עמוק,
אמא של אלינור והיא לא בקשר טוב בתקופת ההריון שלה. היא נעלבה שהבת שלה לא פתוחה איתה ושהיא מתייעצת על דברים עם אנשים אחרים.
"הבנות התחרפנו פה, כולן רגישות היום." נאנחתי בשקט, הולכים לבית הכנסת בלי יותר מידי דיבורים .

–

כרגיל, קידוש, ארוחת בוקר.
הפעם שני ישבה לידי, שהסתמסה בנייד שלה יותר מידי עם טל, אני מבחין שהיא דוחקת אותו לפינה.

'למה אתה לא עונה?'
'יש וי כחול.'
'אתה פה?'
'אני רואה וי כחול!!!'

"שני מספיק" אמרתי לה בשקט, לוקח לה את הנייד ומכניס לכיס
"מה אתה עושה!" כעסה, כל היושבים הסתכלו עלינו,
"זה לטובתך." הצהרתי,
"לא זה לא !"
"מה את עושה היום?" שאלתי,
"לא יודעת." אמרה בטון מרוגז.
"אני אשים אותך אצל טל, ביקור קצר ואת מפסיקה לעצבן." אמרתי,
"כן!!!! גמרתי את האוכל, אפשר ללכת להתארגן?"
נזכר בבדיחה מלוכלכת שלי ושל הדר על המשפט של שני, 'גומרת'.
מיד התעשטתי על עצמי,

"יופי, קצת שקט ממך." אמר אבא של שני
"אבל נשאל אותו לפני אם הוא יכול. אם לא, נלך לבקר את הדר בצבא, רוצה?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.
"תיקח איתך את שני לסופ"ש הבא, ראיתי שישנתם ביחד שלושתיכם. ככה זה יעסיק אותה." אמרה אמא שלי,
"כי אבא שלה יסכים שהיא תעלם לו ליותר מיום." צחקתי,
"נכון, היא ישנה בבית. היא התינוקת שלנו" אמר
"ונלך לסופרלנד?" שאלה בשמחה, צחקתי.
"פעם אחרת כשהדר תהיה בבית, מקובל?" חייכתי,
"כן!!!" שמחה

סיימנו לאכול ושני התחילה להתקרצץ,
"לבוא? עכשיו?" שאלה,
"בחייאת. לא יהיה פה סיגריה של חג?" שאלתי,
נושם עמוק כשאני רואה את אבי צוחק ולוגם מהכוס קולה שלו בזמן שאני לא הצלחתי להדליק את הסיגריה,
"לא!" חייכה
"תתארגני, מה שאת צריכה ותבדקי מתי טל יכול שנבוא"
"דיברתי איתו.." נאנחה בתסכול,
"ומה קרה?" שאלתי, רק שלא תבכה.
"הוא לא יכול, הוא בשטח. אבל שבוע הבא אני אראה אותו" חייכה
"יופי, אז אני אתקשר להדר ואני אבדוק מתי נוכל לבוא."
"טוב." אמרה ברצינות ורצה בצעקות שמחה אל הבית.

"איך נפלת לזה?" צחק אבי
"כן, תודה." נאנחתי
"מה קרה הדר טוחנת סגירות?" שאל ללא הבנה,
עומרי שאל אם זה בגלל שתומר עצבני עליה, אבל לא, אמנם הדר טחנה הרבה סגירות, לקחה את הראשונה קשה ממש ובכתה לי כל השבת שהיא צריכה לחזור ל18, בסוף נתנו לה רק 14.
אך הייתה צריכה לחזור במוצא"ש לבסיס אחרי שיצאה שוש.
היא לקחה את זה בסבבה ונהנתה.

"אין כוח אדם בבסיס, הלוחמים צריכים לצאת לשטח ולצאת לבית, אז השאר סוגרים. גם התפקיד של הדר זה להיות בכוננות אז העדיפו לשים אותה במקום מישהי אחרת." הסברתי

"יוצאים?" שאלה שני שוב, הנהנתי בראשי. מסמן לה שתביא לי כוס קולה והתקשרתי אל הדר מיד בזמן שלקחתי את המפתחות של הרכב של אבא של שני.
הוא התחנן שאוציא את שני ואמר שאקח את הרכב שלו וככה הדלק יהיה בחינם, דלקן.

-"יפה שלי?" שאלתי, היא המהמה בקולה
"ממ."
-"שני ואני באים לביקור, את רוצה אני אביא לך משהו?"
"לא, תודה אהוב שלי. תתקשר אלי כשאתה בחוץ"
-"כן, תחזרי לישון חיים שלי."

נסעתי עם שני ששמה שירים מוזריםמואז העבירה למזרחית.
הנמכתי מעט ושאלתי לליבה.

"את אוהבת אותו, הא?" חייכתי,
"מאוד." נשמה עמוק,
"אל תעשו שטויות ביחד. אני לא טמבל בשביל לדעת ששכבתם, אבל תיזהרי." נאנחתי
"אנחנו לא." שיקרה, אבל הוריד שבלט לה בצוואר הסגיר אותה.
"אני מכיר אותך מספיק זמן בשביל לדעת שכשאת משקרת הוריד שלך בצואר בולט."
היא מיד אמרה "לא נכון!" והסתירה את הצוואר.
"את נזהרת?" שאלתי,
"כן! די, כן!" התעצבנה,
צחקתי, נותן לה כאפה קטנה בלחי.
"את מכוערת." חייכתי, יודע שהיא הדבר הכי יפה בעולם. אבל היא כמו אחותי הקטנה, אז אני חייב להגיד לה שהיא מכוערת.

עצרתי באלונית כי לשני היה פיפי ורציתי לקנות גם דברים בשביל הדר.
"את רוצה גלידה?" שאלתי את שני, יודע שהיא לא אכלה בשר והיא תאכל חלב עכשיו.
היא הנהנה בראשה ולקחה גלידת מגנום ואני הבאתי איתי בקבוק נסטי, ועוגיות שוקולד שהדר אוהבת.
שילמתי בקופה והמשכנו בנסיעה לבסיס .
"הגענו?" שאלה בזעזוע שני כשראתה בסיס נידח וישן.
הנהנתי בראשי כששם הבסיס הופיע בגדול על הש"ג.

החנתי את הרכב ברחבה בחוץ והתקשרתי להדר שתצא ושתגיד לתומר שיבוא גם הוא.

לאחר כמה דקות שהתמקמנו בשולחנות בחוץ, הדר הגיעה על הג'יפ הצבאי שתומר אוהב לנהוג עליו ביחד עם תומר.
התקרבתי אליהם ותומר פתח את החלון ונתן לי כיף גברי, "הבחורה התגעגעה אלייך." קרץ אליי,
הדר יצאה מהרכב ותומר מיד צעק לה "הנשק שלך!"
היא חזרה לרכב בריצה ולקחה את הנשק , מסדרת אותו בהצלב אחורי בגב ואומרת "רציתי לבחון אותך אם שמת לב." קרצה
"בוא שב איתנו, יש נסטי ועוגיות." אמרתי לתומר, הוא אמר בקול על מנת שהדר תשמע- "יש היום יותר מידי צעירים בבסיס, צריך לבדוק שהכל בסדר."
"אתה צעיר!" כעסה
"אני קצין, מותק." קרץ, חייכתי, שמח שהתעקשתי על להוציא אותו לקורס קצינים אחרי שהוא התנגד.

תומר נסע והתקרבתי אל הבנות, מחבק את הדרך מאחור ומנשק את צווארה.
"תשב, אני רוצה לשבת." ציחקקה, מתיישב והדר מתיישבת עליי.
מת לזרוק לה מחמאה גסה על זה שהיא נראת פצצה עם החצי ב' , ושלא תחשוב שלא שמתי לב שהיא עם גוזיה ולא עם חזיה.

מזגתי מהשתייה להדר ולשני והדר מיד אכלה מהעוגיות.
"מה אכלת היום?" שאלתי , היא חייכה ואמרה "תומר ואני אכלנו חמין ב10 בבוקר."
"איכס מגעילה." אמרה שני ולגמה מהנסטי,
"אתם מגעילים" צחקה.

העברנו שעתיים בצל, הדר הניחה את ראשה על רגליה של שני והתעקשה ששני תשחק לה בשיער.
"שבוע הבא הולכים לסופרלנד, כשתחזרי מהבסיס ואז גם טל יהיה." אמרה שני,
"באמת?" שמחה הדר, הנהנתי בראשי.
מצלם את הבנות היפות של חיי.
לא יכול שלא לעלות את זה לאינסטגרם.

מקבל מיד תגובה מתומר
"הפקרת נשק."

חייכתי, מפגר. קצין משועמם .

"הדרי, מתי את צריכה להיכנס?" שאלתי כשהדר עשתה צמה מיוחדת לשני.
"עוד חצי שעה יש לי שמירה. אני אעלה לשמירה ישר מכאן." נשקה לי באוויר. .
"מחר אורי רוצה לבוא, הוא אמר לך?" שאל, היא הנהנה בראשה.

"תביאי נשיקה." אמרתי להדר כשהייתי עם הגב אל שני שישבה ברכב, שפוכה.
היא התקרבה אלי, מניחה את ידיה על צווארי וידיי על מותנייה, מצמידות אותה אלי ומנשקות את שפתיה עמוקות.
"אני מחכה לרגע שתישני לידי." נשקתי לצווארה.
"אני אוהבת אותך." חייכה חיוך רחב ונשמה עמוק.

נפרדנו מהדר וחזרנו לבית, שני נרדמה במהלך הדרך.

אני כל בוקר קם בתפילה ואומר תודה לבורא עולם על כל הטוב שנתן לי.
משפחה טובה,
אישה טובה,
אחיינים בריאים וחכמים.
חברים טובים.

מה עוד אני צריך?