מתי היא תשים לב.. פרק 35

נקודת מבט מאור-

שכבתי במיטה, אני בשבוע שמירות. לכן אני כל היום ישן, אוכל, שומר.
"מה את עושה!" התעצבנתי על הדר שקפצה על המיטה שלי בזמן שישנתי.
היא צחקקה והתחילה למשוך ממני את השמיכה,
"הדרי אני בשבוע שמירות, די!" צחקתי, איך אפשר שלא לצחוק ממנה?
"מה אכפת לי! אני שמחה" צחקה
"למה את שמחה?" משכתי אותה לשכב לידי על מנת שתפסיק לקפוץ כמו ילדה.

"אני בהריון." אמרה בשמחה,
"מה?" השתתקתי, על מה היא מדברת ?
"אני היום בדרום!" אמרה שוב ,

"עם מי?" שאלתי ללא הבנה, היא ציחקקה ואמרה בשקט "זה סוד! אבל עם תומר, כי נטשה רוצה לעשות לו הפתעה" הנהנתי בראשי .
"הפתעה?" שאלתי ללא הבנה, דוחף אותה הצידה בשביל לשכב נוח יותר.
"כן! יש לו יום הולדת היום!!!!!" צרחה שוב
"הדר!" צרחתי עליה בכעס
"טוב סליחה" צחקה, נתתי לה מכה חלשה בראש ודחפתי אותה מהמיטה בעדינות שתיפול לריצפה.
"לא!!" אמרה בקול ילדותי וקפצה על המיטה, מתיישבת צמוד לקיר ומתחילה לשאול איך עבר הסופש,
נזכר שספיר לא מרגישה טוב וצריכה תמיכה.

בכל זאת, יום שלישי ועדיין היא משלשלת.
כנראה וירוס או משהו..

"טוב, אז אני אלך." חייכה במתיקות והלכה מהחדר לאחר שחיבקה אותי , הנהנתי והתחלתי לחייג לספיר .

"מאמי!" אמרה בשמחה לטלפון,
-"יפה שלי, איך את? עדיין משלשלת?"
"אל תגיד את זה בקול!" כעסה
-"למה לא?" שאלתי ללא הבנה ,
"כי זה לא נעים!" כעסה
-"מצטער.."
"אני עדיין משלשלת.." נאנחה
-"ההורים שלך בבית?" שאלתי,
"לא.. לבד.."
-"תלכי אלי, אמא שלי תכין לך אוכל ותלכו למרפאה."
"אני לא רוצה מאורי." יבבה
-"למה?" שאלתי
"כי אולי אני משלשלת כי אני בהריון? קראתי באינטרנט שמי שמשלשלת, כנראה בהריון." בכתה
-"למה שתהיי בהריון? את על גלולות."
"ואם זה לא עובד?" בכתה חזק יותר
-"אפס סיכוי, זה עובד."
"מבטיח?"
-"מבטיח."

סיימנו לדבר והחלטנו שהיא תלך לישון אצלי בבית, תעזור על הדרך לאח שלי הקטן בשיעורים.

-"מאמו." אמרתי לאמא בטלפון
"ילד שלי, מה שלומך?"
-"ברוך ה' מאמו. ספיר תבוא אלינו היום"
"כן!" שמחה
-"היא עדיין משלשלת.." נאנחתי
"אני אכין לה אורז , מה אכלתם שם?" נאנחה
-"לא יודע.. היא רגישה למשהו כנראה"
"טוב ילד שלי, אני אדאג לה.."

התעוררתי לשמירה ב12 בלילה , קורא ספר על תולדות האנושות. לא עושה יותר מידי .

לבסוף, בשעה 4 לפנות בוקר חזרתי לחדר , רואה את אור ישן ואת אביב לקראת התעוררות. יש לו נסיעה לצפון למשימת אבטחה.
"בוקר טוב גבר, ספיר התקשרה. שכחת לקחת את הפלאפון." אמר אביב
הודתי לו והושטתי לו את המצית של הסיגריות.

כשאביב יצא מהחדר ואני התפשטתי מהמדי ב' ונשכבתי במיטה עם תחתונים, מתכסה בשמיכת פוך. התקשרתי לספיר , בודק אם היא ערה.

"פאפי" יבבה, קוראת לי בשם של כלב
-"מה יש מאמי שלי?" כאב לי לשמוע אותה בוכה.
"כואבת לי הבטן, אני לא מפסיקה להקיא ולשלשל" בכתה
-"את ישנה אצלי בבית?" שאלתי,
"לא, חזרתי לבית. אני צריכה את הבית" בכתה
-"תלכי מחר לרופא, הוא יביא לך מרשם. אני מצטער יפה שלי שזה מה שאת מרגישה."
"למה זה קורה לי?" בכתה
-"יפה שלי, זה קורה.. מידי פעם"
"אני עייפה אבל יש לי להקיא" יבבה
-"תשתי מים עם לימון, זה יעשה לך טוב"
"טוב.." נאנחה
-"יופי אהובה שלי. תלכי לישון?"
"כן.." משכה באפה
-"אני אוהב אותך."
"אני יותר" ענתה וככה הסתיימה שיחתנו .

נקודת מבט שני-

חזרתי מבית הספר ברגל כי טל נרדם.
נכנסתי בשקט הביתה, חולצת את נעליי ואת התיק מניחה על הריצפה.
לוקחת קערת קורנפלקס והולכת לשכב במיטה ליד טל,
הדלקתי טלוויזיה על ערוץ דיסני והתחלתי לאכול.
טל עדיין ישן, לא שם לב שאני לידו.

הנייד של טל צלצל , מיד עניתי. לא רוצה שהוא יתעורר.
זה היה חבר שלו, שלומי.

-"שלומי" ציחקקתי,
"שני, מה קורה?" צחק
-"פ'סדר"
"איך בלימודים? איזה כיתה את?"
-"יב' וממש בסדר, קצת קשה." מחייכת לעצמי
"יופי. איפה טל?"
-"ישן! מה עשית לחבר שלי שהוא עייף?" חייכתי
"אני לא חושב שאת מספיק גדולה בשביל לדעת." צחק
-"חבר שלי, הוא רק שלי!" חייכתי
"ושלי, לפני שהוא שלך. סתם" צחק
-"יש לך מזל שאמרת סתם" צחקתי
"תעירי אותו, אני בא עוד מעט לקאנטרי עם חברה שלי"
-"איפה? פה?" שאלתי
"כן! תעירי" צחק
-"ט-ו-ב" צוחקת ומסיימת לדבר איתו.

"מאמי, מתוק שלי, אני נוגע בגן עדן! מאמי, אתה אחד שלי" זייפתי את השיר "סתם בן אדם"
"מאמי מה יש?" שאל מתוך שינה ואז התעורר בבהלה
"מה את עושה פה??" שאל במהירות ושפשפף את עיניו
"סיימתי ללמוד, ממזמן!" צחקתי
"שיט, נרדמתי! באת ברגל?"
"כן לא נורא." חייכתי.
הוא משך אותי לשכב לידו והביט על הקורנפלקס הגמור שביידיי.
"זה מה שאוכלים?" שאל בכעס, הנהנתי בראשי
"לא הכנת לי לאכול!" כעסתי בחזרה, חיוך קטן מבליח על פניי.
הוא נשק לצווארי וקם מהמיטה בעדינות, נכנס לשירותים ויוצא לאחר מכן אל הסלון ואני בעקבותיו.
הוא התיישב במרפסת בחוץ בנדנדה הטובה והמוכרת בה אהבנו להתנדנד, בה כל זכרונותיי מגיל אפס עד עכשיו.

"תכיני לי נס" נשק לצווארי, עשיתי כדבריו והלכתי להכין לו. בדיוק כמו שהוא אוהב.
2 סוכר, כפית נס, הרבה מים חמים וקצת חלב.
וכך עשיתי.
התיישבתי על רגליו ונהנתי מהמקום החם והמוגן בו אני נמצאת.
ידיו של טל התלפפו סביבי לאחר שהניח את הכוס שלו במתקן של הכוסות על הנדנדה .
שפתיו נשברו בצווארי וקופסאת הסיגריות שלו הייתה בין רגליי.
"בא לי לקחת אותך פה, בדיוק פה." נשך את צווארי, מוציא ממני גניחה .
"אז תיקח." אמרתי להוטה, בקושי נושמת.
"לא. אחרי זה כל השכנים יראו אותך, את רק שלי."
"תן לי נשיקה." התחננתי, הוא נתן לי נשיקה.
מנשק את אוזני , ומצמיד את גבי אל בטנו, בעוד הבטן התחתונה שלי מרקדת מריגוש.
הוא נשך את תנוך אוזני, גורר ממני יבבות חלושות נזקקות למגע ואהבה ממנו.

"מי התקשר?" עצר את הרגע הטוב שלנו .
"שלומי, הוא אמר שהוא בא עם חברה שלו לקאנטרי"
"רוצה ללכת? נשחק באולינג, נשחה בבריכה, תשתזפי בשמש. עם קרם הגנה! ואז נאכל" קבע
"לא.. אני לא רוצה קרם הגנה!" התעצבנתי,
"קרם הגנה, או להיות בצל" קבע
"טוב.." נאנחתי בתסכול .

–

איזה בגד ים שמת?" שאל כשהיינו בדרך
"הרגיל." משקרת , הרי שמתי את האדום, השנאה של טל.
"טוב. רוצה שוקו?" שאל, הנהנתי בראשי.
עוצרים בתחנת דלק בעוד טל מתדלק ואני קונה שוקו באלונית.

הושטתי לטל את השוקו שנאשאר לפמי שיהיה לי כאב בטן,
ממשיכים בנסיעה ומחנים את הרכב בחניון שהיה ריק כמעט.
הרי תקופת לימודים, אין ילדים פה.

"איפה רוני?" שאל טל כשירדנו מהרכב,
"היא אצל חבר שלה" הסברתי, מחפשת מקום נוח שנתיישב בו.
"הבנתי" המהם בקולו ופרס את השמיכה על הדשא החמים בצל .
התפשטתי מהבגדים , שמחה שטל הלך לקנות כרטיסים לארבעתנו לאטרקציות.
כשהתכופפתי לשים את השמלה בתיק, הרגשתי יד צובטת אותי בישבן.
זעקתי בבהלה ומיד הסתובבתי, רואה את טל.
"ממזרתה. באת עם הבגד ים הזה? את רוצה שאהיה חרמן?" שאל, מקרב אותי לגופו.
שמחה שאין אנשים לידינו. . חופן את ישבני בידיו ומנשק את צווארי.
"אני מכור אלייך." נשק לצווארי שוב.
"אתה תשכב איתי?" שאלתי, באה לפרום את הבגד ים
"מה?" שאל בזעזוע, עוזב אותי רחוק ממנו .
לא הפסקתי לצחוק
"אל תגיד שלא פנטזת על זה!" לא מפסיקה לצחוק .

טל נתן לי מכה בלחי חלשה והוריד את חולצתו הלבנה וחשף את גופו השרירי עקב המאמץ הרב בו הוא שרוי ביום יום.
"אני חרמנית." לחשתי לאוזן שלו וכשראיתי את פרצופו התגלגלתי מצחוק, הוא התעלם ממני ונשכב על השמיכה.
פותח פחית קולה ושותה ממנה .
"מאמי שלי!" חיבקתי אותו חזק
"את רעבה?" שאל, אך הנדתי בראשי לשלילה.
"שלומי פה, תקראי לו" ביקש , באתי לקום ואז הוא דחף אותי בחזרה לשבת ואמר "אינעל הבגד ים הזה."

"מה!" ציחקקתי כשטל קם והלך להביא את שלומי וחברה שלו.
אני יכולה להגיד בלב שלם שהבגד ים השלם שחברה של שלומי שמה, משך הרבה יותר עין מהבגד ים שלי.

שלומי התקרב לחבק אותי וחיבקתי את חברה שלו לאחר מכן, למרות שלא ידעה מי אני .
שלומי וטל ביחד בצבא , חברים טובים.
מהטירונות ביחד, עד הסוף שירות.

"תיזהר להסתכל" אמרתי לטל בלי שהם שמו לב,
הוא נשק לשפתיי ומיד אמר "לכי לבריכה עם שירה".
"שירה אני שני, רוצה לבוא לבריכה?" שאלתי בחיוך, היא התביישה לענות.
זה עצבן אותי .
"נלך כולנו" אמר שלומי, הנהנתי בראשי והלכנו כולנו .

"שני, קפיצת ראש. לא אבוב" אמר טל באזהרה
"אני לא יודעת!" כעסתי וקפצתי בצורת אבוב כשכל המים משפריצים עליהם.
הוצאתי את הראש מהבריכה ולא הפסקתי לצחוק כשראיתי את כולם רטובים .
טל מיד התגאה "זאת הבחורה שלי."

לאחר זמן רב בבריכה , בו טל הספיק להביך אותי מול חברים שלו שאשתה מים אך התנגדתי, התחברתי אל שירה.
שכבנו על השמיכה ותפסנו צבע בעוד שהגברים עישנו נרגילה .
"אז בת כמה את?" שאלה שירה
"שבע-עשרה וחצי." חייכתי חיוך רחב, מתהפכת על בטני על מנת שאראה את שירה טוב יותר ושהגב שלי יקבל שיזוף.

"אני בת תשע-עשרה." אמרה בחיוך בחזרה, מחפשת צל .
"מה את עושה בצבא?"
"משקית ת"ש, אני היום בחופש" שמחה
"כיף" ציחקקתי .
"כן. טל אוהב אותך" אמרה משום מקום
"מה?" צחקתי ללא הבנה, מסתכלת על טל שמחייך אליי
"תראי איך הוא מסתכל עלייך, הוא אוהב אותך."
"הוא האהבה בחיים שלי."
"שלומי הוא הבעל לחיים שלי" ציחקקה

קמתי מהשמיכה, מתקדמת אל הבנים ומתיישבת על טל
"כן יפה שלי, אני כיסא?" צחק
"כן!" ציחקקתי אל צווארו וחיבקתי אותו חזק , לא משחררת.
"רוצה את הנרגילה?" שאל אותי שלומי
"מה פתאום!" אמר טל, מחליט לי
"אל תתערב" אמרתי לטל ונשכתי אותו בלחי בכאב,
טל צחק ודחף אותי ממנו עד שישבתי עליו כשגבי צמוד אל בטנו וידיו מחבקות את גופי וסוגרות את ידיי בקדמת בטני ולא נותנות לי לזוז.
הוא נשק לצווארי ונשך אותו קלות .
"די!!" ציחקקתי ללא הפסקה .

–

"נקניק, הגענו." העיר אותי משנתי הארוכה.
"לא בא לי!" יבבתי,
"אולי פעם אחת לא תבכי?" צחק
"למה?" צחקתי
"כי את חמודה." נשק לשפתיי.

שטפתי את גופי וראשי , נבהלת כשאני מרגישה ידיים מחבקות את גופי מאחורה.
טל! ..

התענגתי על כפות ידיו וחיבקתי אותו חזק, איך החיים שלי היו נראים אילו ההורים שלי לא היו מסכימים לי שנהיה ביחד?
אילו הוא היה נפגע במלחמה קשה.
אילו הוא היה כבר לא שלי….
אני לא רוצה לדמיין אפילו.

"על מה את חושבת שניק?" שאל בזמן שהתנגב ואני שכבתי במיטה עם המגבת כרוכה סביבי.
"מה יקרה אם לא תהיה יותר שלי?"
"שני, מאיפה השאלה הזאת הגיעה?"
"אני אוהבת אותך יותר מידי.." הודתי
"גם אני אוהב אותך, אהובה שלי." נשק לשפתיי.
נכנס מתחת לשמיכה כשהוא לבוש בתחתונים .
מפציר בי להתלבש על מנת שלא אתקרר.

"רוצה אני אקח אותך לחברה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"נראה כוח המשיכה" חייכתי, טל מיד שם את הסרט, בודק שאני אוכלת צהריים תוך כדי.
אורז , ציפס ושניצל.

נקודת מבט הדר-

אתמול נסעתי לצפון עם תומר, סתם לאיזה בסיס.
אבל בפועל, נטשה ארגנה במועדון של הבסיס מסיבת הפתעה לתומר .

כשחזרנו לבסיס, אמרתי לתומר שיבוא איתי לקחת מהמועדון משהו, והוא בא.
לא הזכרתי שיש לו יום הולדת, הוא שונא את זה .
ברגע שנכנסנו, התחילו לשיר ולצעוק מזל טוב, תומר מיד הרים את הנשק וקילל "כוסאמק"
לא הפסקנו לצחוק, זה האינסטינק שלו.
חשב שיש מחבל בפנים .

-"מאמי" אמרתי למתן בטלפון , הוא צחקק
"זה לא משנה, אני לא רוצה" צחק שוב
-"למה? היה כיף פעם קודמת!" התחננתי
"אני לא נהנתי, כי הייתי עסוק בלשחק עם ליהיא ורונן"
-"אבל הפעם נהנה!"
"כן? ואת תכיני להם אוכל?" שאל
-"אתה תעזור לי." חייכתי ,
"את תכיני עם רונן שיעורי בית?"
-"כן!"
"את תקלחי את ליהי ותסרקי ותלבישי אותה?"
-"ביחד"
"לא יודע הדרי, יש לי מלא עבודה." נאנח
-"אבל שי ביקשה" אמרתי.
"טוב" ענה, "אכלת?"
-"יאלה בי!" מיד ניתקתי, שמחה .

שי התקשרה לבקש שבשישי שבת נשמור על הילדים, כי נעמי יוצאת לחופשה עם חברות ושי ובעלה יוצאים לצימר . היא מצאה דיל ליומיים ממש טוב.
היא הבטיחה שבתמורה , תשמור על הילדים שלנו בעתיד.
מתן עבד עליה שהילדים העתידיים כבר בדרך, היא שמחה. אבל לבסוף הבינה שצחק עליה.

–

יצאתי מהחדר עם חצי ב' , כלומר- מכנס ב' וחולצה ירוקה רופפת.
תומר כועס שאני עושה את זה , אבל זה כיף.
חם בחוץ וככה נעים לי .

נכנסתי לחדר אוכל לבד, לוקחת מגש ושמה אוכל.
פירה, שניצל תירס וסלטים.
התיישבתי בשולחן לבד והתחלתי לאכול, מרגישה מסכנה.
אבל מצלמת למתן שאני אוכלת .
הוא שלח שהוא גאה בי, אני מרגישה ילדה קטנה לידו.

–

חמישי הגיע וזרקתי את התיק בכניסה לבית של מתן, יודעת שהוא יתעצבן עליי ברגע שהוא יגיע.
נשכבתי על הספה עם המדים , ביחד עם הנעליים ונרדמתי.
פקחתי את עיניי באיטיות כששמעתי רעש,
רואה את מתן ללא חולצה אך עם מכנס ארוך מחוייט עליו, מכופף לתיק שלי ומוציא דברים מהתיק.
שם בשתי ערימות בגדים .
בגדים לבנים, כמו גופיות.
בגדים צבעוניים, מדים, גרביים, תחתונים וחולצות ירוקות.

"מאמיייייייי" הארכתי את מילותיי, הקול שלי היה צרוד וכואב.
"יפה שלי, התעוררת. יש אוכל במקרר, אכלת?"
"לא. נרדמתי ישר" אמרתי בקול תינוקי
"מאמי, די לדבר בקול הזה" צחק. הולך לחדר כביסה עם הכביסה.
"אבל אני תינוקי", המשכתי .
"לא הדר, את בת 19." אמר מהחדר כביסה .
אני לא הסכמתי ,
"אני תינוקי חמודי" קראתי שוב. קמה מהספה והולכת למרפסת אל החדר כביסה.
רואה את הגבר שלי מכבס לי את המדים,
חיבקתי אותו מאחור והמשכתי להגיד "אני תינוקי מתוקי חמודי"
"את בצבא" צחק , צחקתי גם .
"את תולה את הכביסה שלך היום, אני הפעלתי . אני גם לא מבין למה את שמה חוטיני לצבא." טען, הולך איתי אל הסלון לאחר שהרתיח מים .
"כי זה יפה במדים." קבעתי,
"לא, את בכלל לא אוהבת חוטיני." קבע
"נו מאמי" הצקתי לו והתיישבתי על רגליו .
"את באה איתי לקניון היום? אני צריך לעשות קניות לבית. אני אקנה לך גם תחתוני סבתא"
"לא! אבל אני רוצה לבוא לקניון" חייכתי חיוך רחב.
כורכת את רגליי סביב גבו בעוד ידיי סביב צווארו , וידיו מלטפות את גבי בעדינות.
"לקניות לבית, לא בשביל בגדים." קבע, הנהנתי בראשי .
"תורידי את הנעליים" נגעל, מוריד את הנעליים ומשאיר אותי עם גרביים.
נשקתי לצווארו וגרמתי לו לשכב על הספה על מנת שנוכל לישון .
"שניר בא לפה עוד מעט, בטוחה?" הנהנתי בראשי ונשכבנו לישון.
מתכסים בשמיכה החמימה .
שנינו במצב כפיות , נדחסים בספה הנוחה וישנים.
החיים הטובים עם האהוב שלי .

–

קול צחקוקים נשמע , הפריע למנוחתי .
הרמתי את ראשי על מנת לראות מי זה –
רואה שכרגע אני שכובה על הבטן, בטני לחוצה אל בטנו של מתן , בעוד ראשי קבור בצווארו.
התעלמתי מהצחקוקים וניסיתי להמשיך לישון, שומעת עוד צחקוקים .

"תראה אותם, ממש כמו ילדים קטנים." אמרה שני
"מאמי, תני להם לישון" צחק, וקול נשיקה נשמעה ברקע .

אני נרדמתי .

–

התעוררתי שוב, רואה שאני לבד בספה.
הבטתי סביב, רואה שמתן במרפסת עם כוס קפה וסיגריה- כמובן .
עטפתי את השמיכה סביב גופי ויצאתי לבחוץ,
מתיישבת ליד מתן ולוקחת את הנס אלי,
שותה ממנו .
מר כמו תמיד- הוא אוהב מר ! אני אוהבת מתוק .

"איך ישנת?" שאל בחיוך.
"טוב" חייכתי, מתחממת מהכוס החמה
"נלך לקניות?" שאל, הנהנתי בראשי .
"את באה ככה?" שאל אם אני באה עם המדים.
הנהנתי בראשי שוב והלכתי לנעול נעליים .

–

מתן החנה את האוטו בחניון ונכנסנו אל הסופר, מתחילים בקניות.
מתן אמר שלום לכמה אנשים אקראים, אני הייתי עסוקה ברשימה.
לקחתי שוקולד לעגלה בשביל שיהיה לי לאחר כך,
מתן בדק אם זה עם מרכיב שעושה לי לא טוב,
"לא טוב, תחליפי" קבע
"לא!" החלטתי,
"תכאב לך הבטן" אמר, אך הנדתי את ראשי לשלילה.
"תקחי קינדר בוואנו" אמר ,
"לא רוצה" התחלתי ליבב בכוח, ככה הוא ירד ממני .
"את תינוקת, יכאב לך הבטן ואז באמת תבכי."
"אני תינוקי חמודי והבטן לא תכאב לי"
"את בת 19 ואת בצבא, את לא תינוקי." צחק
"אני רוצה את השוקולד הזה" התחננתי, מחבקת את זרועו בחוזקה . הוא הניד את ראשו לשלילה והחליף לקינדר בוואנו .

המשכנו בקניות ואני טעמתי ממתקי גומי, מתן אמר שזה לא בריא.
התעלמתי ,
"צריכה משהו נוסף?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.

מתן שילם ונסענו חזרה לבית,
מתן הוריד את הקניות ואני אכלתי שוקולד, שומרת למתן .
"לא תעזרי?" צחקה שני , עוזרת לסדר את הקניות.
ציחקקתי בשקט והמשכתי לאכול.
"רוצים לצאת בערב לבר?" שאל שניר, הנהנתי בראשי.
"מה כן, מה?" שאל מתן, "מישהי התנדבה לשמור כל השבת על אחיינים שלי, לא?" הזכיר לי מתן .
"כן, אבל היום חמישי" חייכתי חיוך רחב.
"להזכירך, הם נוסעים היום בערב" חייך,
"יודעים? אני אצא, הדר תשמור עליהם" אמר מתן
"לא!" מיד אמרתי,
"כן, את צריכה ללמוד להסתדר איתם" צחק מתן.
"לא!!!!" מיד אמרתי שוב וחיבקתי את מתן חזק, לא משחררת.

התלבשתי בפיג'מה והעמסנו את כל הדברים שארזנו אל המכונית של מתן .
נסענו אל הבית של שי, הילדים כבר ישנים . השעה תשע בערב , ממש דייט לי ולמתן .

"הילדים ישנים, אל תדאגו. החלפנו לכם מצעים שתישנו אצלנו בחדר. בישלתי אוכל לשישי שבת. מחר ב8 לשים את רונן בבית הספר ואת ליהי אחר כך בגן." חייכה
"מתי לקחת?" שאלתי,
"רונן מסיים באחת, ליהי בשתיים" אמר שמעון בעלה,
מתן מכיר את ההסבר אז הוא החליט ללכת כבר לפרוק את הדברים ולהכין לו קפה.

שי ובעלה עזבו, השאירו אותנו לבד עם הבית והשני אוצרות שלהם.

לאחר שמתן הספיק לשבת במטבח ולשתות קפה , על הדרך לסיים עבודות במחשב נייד.
הוא הגיע אל המיטה בה ישנתי, מתפשט מבגדיו ונשאר בתחתונים. בודק שהדלת של החדר נעולה טוב ובדק שגם הבית נעול היטב.
"עייפה?" נשק לצווארי, נכנס מתחת לשמיכה ומושך את גופי אליו.
הנהנתי בראשי והתענגתי על נשיקותיו .
"תמשיך.." מלמלתי, מגורה מכל מגעו בי.
ידו מלטפות את ביטני החשופה עקב חולצתי שהתרוממה , שפתיו מנשקות את צווארי בנעימות .
הייתי שבויה, שבויה במגעו .

התהפכתי על גבי בעוד גופו סגר מעלי, משאיר את שנינו בעולם לבד.
מנשק ומעניק לי תחושת שייכות ואהבה .
"אני אוהב אותך." נשק לשפתיי, עוזר לי לפשוט את בגדיי ממני ולהגיע לעולם שמלא רק בו ובי.

הסדרתי את נשימתי ולבשתי את תחתוניי בחזרה,
נהנת מאצבעותיו המשחקות בשיערי אשר נח על החזה שלו.
הבטתי בפרצופו וחייכתי,
חייכתי כי הגבר הזה שלי .

"את עייפה?" שאל , הנדתי את ראשי לשלילה.
הוא הדליק את הטלוויזיה ושם האנטומיה של גריי, התוכנית האהובה עלי.

בכי נשמע מהחדר הסמוך, התעלמתי. אך מתן מיד נדרך וקם.
הבטתי עליו בבהלה והוא מיד אמר "תתלבשי, זאת ליהיא"
התלבשתי בפיג'מה והתקדמתי אחרי מתן שכבר הגיע לחדר של ליהיא.
היא הורמה על ידיו של מתן ושיערה הבלונדיני התבלגן לרעמה בלונדינית משגעת.
עיניה התכולות דמעו ויבבות היחנקות של בכי נשמעו ממנה,
"תביאי לה מים, מאמי." אמר מתן, וכך עשיתי .

הגעתי אל החדר, רואה את ליהיא שכובה בין ידיו של מתן.
שניהם מתחת לשמיכה מוגנים מפני החשיכה,
מתן הרגיע את ליהיא שיבבותיה לא נרגעו.
"מה קרה לה?" שאלתי את מתן, מתיישבת ממולם במיטה.
"כואבת לה הבטן, אכלה משהו לא טוב." הסביר
הנהנתי בראשי והצעתי להכין לה תה, היא שמחה.

חזרתי למיטה , הפעם עם תה.
"איפה הדרי תישן?" שאלה ליהיא,
"איתי, אנחנו ישנים ביחד" אמר מתן ,
היא חשבה מעט ואז אמרה "כמו אבא ואמא?"
מתן הנהן בראשו. "כמו אמא ואבא." הסכים
"אני רוצה לישון איתכם." יבבה
"לא, את צריכה לישון במיטה שלך." אמר מתן.
היא לא הסכימה.
"ליהיא, את אמורה לישון במיטה שלך. את כבר ילדה גדולה"
"אני לא ילדה גדולה! אני בת שלוס"
"את לא ישנה פה." קבע מתן,
היא התחילה לבכות.
"אני לא אוהבת אותך!" אמרה וקמה מגופו, מתקדמת אליי ומחבקת אותי חזק, בוכה אל חולצת הפיג'מה שלי.
"אני לא אוהבת אותו." אמרה ליהיא

היא לא נרגעת.
חיבקתי אותה, מנסה להרגיע.
מתן שפשף את עיניו ולא ידע איך להפסיק את זה.
"תישני איתנו רק היום, לא יותר מהיום." אמרתי
"יש!" שמחה, מנשקת לי את הלחי ומיד נכנסת באמצע של המיטה .
"אתן כאלה דומות.." צקצק מתן בלשונו,
התכוון לכך ששתינו מקבלות כל מה שאנחנו רוצות.

נשכבתי במיטה, ממשיכה לראות טלוויזיה .
מתן דפדף בפייסבוק שלו בנייד ,

"לכו ליסון." קבעה ליהיא,
"ליהיא, קדימה לישון." אמר מתן, מכבה את הנייד ומחבק את ליהיא על מנת שתירדם.

–

השעון מעורר צלצל , ליהיא לא הסכימה לקום.
מתן ישן, לא רציתי להעיר אותו,
הרמתי את ליהיא על ידיי ולקחתי אותה למקלחת, שוטפות פנים ביחד ומצחצחות שיניים .
"את רוצה ללבוש שמלה לגן?" שאלתי את ליהיא, היא הנהנה בראשה וקפצה משמחה.
הלכנו לחדר שלה לאחר שהערתי את רונן שיתארגן ללימודים, הוא התארגן בזריזות.

הלבשתי את ליהיא בשמלה ורודה, מסרקת את שיערה ועושה לה שתי צמות .

הכנתי לה ולרונן שוקו, שניהם שתו בסלון בעוד שהכנתי לרונן אוכל לבית הספר.
ליהיא אוכלת בגן, ככה זה פחות מעמסה.
שתיתי נס ואכלתי עוגיות שוקולד ששי הכינה, הילדים העדיפו מהעוגה.
ברבע ל8, ירדנו אל הרכב של מתן.
הושבתי את ליהיא במושב המיוחד שלה מאחור,
רונן נחגר מאחורה לבד , והתחלתי בנסיעה.

"יום טוב רונני!" אמרתי לרונן, רואה שהוא נכנס לשער של בית הספר, רואה חברים בדרך.
אצל ליהיא זה יותר מסובך.

"אני לא רוצה!!!!" התחילה לבכות.
אני לא הולכת להישאר אית בויכוח הזה, אני בלי חזיה עם פיגמה קצרה .
"ליהיא, היום זה יום קצר." ניסיתי לעודד
"לא רוצה!!!" בכתה שוב,
"אז מה את רוצה לעשות?" שאלתי,
היא ניתקה את לפיתתה החזקה סביב גופי והביטה בי,
"תישארי איתי."
"ליהיא, אני צריכה לחזור לבית. אני לא אוכל להישאר."
"תישארי!" קבעה,
הכנסתי את ליהיא אל הגן, מברכת את הגננת ומסבירה את הקשר בנינו.
היא שמחה וסיפרה שמתן אדם טוב, דואג לאחיינית שלו.

"זאת ליטל, מיטל, ליגל וליאל." הכירה לי ליהיא,
הסתכלתי עליה משחקת מעט זמן.
לא מאמינה שהשטן הזה גרמה לי לצאת בלי חזיה לכאן.
"תביאי לי נשיקה, אני הולכת. ניפגש בצהריים" אמרתי לליהיא,
היא התקרבה ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"אני אוהבת אותך! את מבטיחה לבוא?"
"אני מבטיחה." חייכתי, מחבקת אותה חזק ומביטה בה לעוד כמה שניות ואז הולכת.

–

"איפה כולם?" שאל מתן ללא הבנה,
סיפרתי לו את סדר היום שלי בזמן שהוא שתה נס ואכל מהעוגה.
"את תהיי אמא טובה, בואי אני אהפוך אותך לאמא." קבע,
מושך אותי לחדר וגורם לי לתחושת ריגוש מחדש .
"אני אהיה אמא, אבל לא עכשיו." ציחקקתי,
הוא נשק לצווארי ואמר "אני גם מקווה שלא עכשיו."

–

"ליהיא לא לרוץ!" כעסתי כשהיא רצה ברחבי הבית והפילה את הכוס שלה על הריצפה
"אני לא ליהיא, אני ג'ייד." אמרה
מתן ישב בחדר עם המחשב נייד ועבד מולו .
רונן לעומת ליהיא השובבה, ישב לסיים שיעורים.

"ג'ייד, בואי נעשה תסרוקות." קראתי לליהיא ,
היא מיד רצה בחזרה אלי והביאה עמה מסרק וגומיות.
מיד עשיתי לה תסרוקת יפה ואסופה,
"עכשיו לך." קבעה, אך נבהלתי .
"לא! אני בסדר" חייכתי,
"לא, אני רוצה לעשות!" התעקשה,
נתתי לה והיא עשתה לי קשרים בשיער, חצי מהראש שלי היה על הספה
היא מכאיבה.
דמעות ירדו ללא שליטה מעיניי עקב הכאב,
כשהיא סיימה, ברחתי מהר לחדר אל מתן והמשכתי לבכות לו.

"נה קרה?" שאל ללא הבנה, מאמץ אותי אל גופו,
"היא הכאיבה לי." יבבתי, מראה לו את השיער שלי .
"נוני. היא לא התכוונה" אמר, נושק למצחי
"זה כאב" בכיתי שוב,
"בואי אני אעשה לך נעימי." קבע,
משחק בשיערי בעדינות, פורם את הקשרים ומרגיע אותי .
לבסוף נרדמתי ללא שליטה על גופי.

"יפה שלי, נקום לעשות קידוש. חיממתי את האוכל ונראה סרט בערב" אמר מתן, הנהנתי בראשי ויצאנו אל הסלון .
הכל היה ערוך, מתן הכין סלט והכל היה נקי ויפה.
אפילו הילדים היו אחרי מקלחת.

הקידוש עבר יפה, מתן קידש ועזר לי לפנות את הכלים כשסיימנו .
הילדים היו במיטות בעוד שאני התקלחתי, דואגת לפני שהבית נקי ואז נרגעת.

יצאתי מהמקלחת, רואה את מתן בגקוזי בחדר.
פשטתי בחזרה את המגבת ונכנסתי אל הגקוזי ביחד עם מתן להירגע.
הוא הוציא מאחורינו בקבוק יין ו2 כוסות.
מוזג לשנינו, מרגישה כמו בצימר.
"יפה שלי, את מריחה טוב." התענג על הריח שלי
"כן, הייתי חייבת להתקלח. ראש חודש" צחקתי, לוגמת מהיין .

"הלוואי והחיים שלנו יראו ככה, אפילו טוב יותר בעתיד."

"הלוואי." עניתי,

"את רואה את עצמך בתור אמא? בעוד כמה שנים?"
"אני לא יודעת.. אני רוצה, אני מקנאת כשאני רואה נשים בהריון. אבל אני בסך הכל ילדה, נכון?"
"את בחורה.. אבל נכון, אני אתן לך את כל הזמן שבעולם עד שנתחתן. את תלכי ללמוד ולעבוד ואז" נשק לצווארי.
"מי הבטיח שתשאר שלי?" שאלתי, עיני מזוגגות בדמעות.
"אני." נשק לפי, מושך אותנו לעולם מלא בטוב.

–

"בוקר טוב ישנונית.. נלך לבית הכנסת?" מתן שאל , רואה שהוא לבוש כבר בחולצה לבנה מכופתרת וג'ינס בהיר.
"חייב?"
"ואלה, כן. את חייבת, ליהיא תשגע אותך פה" צחק
"טוב, אני אתלבש רק" מלמלתי וחזרתי לישון .

"קדימה הדרי" שמעי קול ילדותי קורא לי, רואה את ליהיא שניה לאחר מכן נוחתת על הגוף שלי לאחר שקפצה אל כיווני.
"לא.." מלמלתי,
"את תינוקת מפונקת." אמרה ליהיא בביטחון ומיד דגדגתי אותה.

"טוב, נלך" ציחקקתי, רואה שאני מאורגנת מבחינת בגדים.
שמלה שמגיעה עד הברכיים עם שרוול קצר,
ליהיא לבשה שמלה לבנה .
כפרה קטנה .

"יפה שלי." מתן נשק לשפתיי לפני שיצאנו,
והלכנו כמשפחה לבית הכנסת- נפרדים בכניסה לאזור של הבנים וממשיכים לנשים .

"את ודוד מתי תתחתנו?" שאלה ליהיא כשישבנו בגינה , מחכים לגברים שיצאו .
"לא יודעת.. תלוי בדוד שלך" צחקתי,
"למה?" שאלה במתיקות.
"כי הוא אחראי על להציע לי להתחתן" חייכתי
"אני לא אחכה לאסף שיציע, אני אציע לו!" צחקה
ציחקקתי בשקט וחיבקתי אותה.
"אז תציעי לאסף מחר נישואים?"
"מה זה נישואים?"
"להתחתן עם מישהו זה נקרא להנשא."
"לנסה?"
"לא משנה." חייכתי, מנדנדת אותה חלש בנדנדה .

–

"רגע, אני אביא את הסלטים מאצלנו." אמרה נטע, חברת ילדות של מתן .
"אני אוציא את האוכל מהפלטה" השבתי ,

–

אז מה קרה?

אחרי שליהיא ואני התקרבנו, מישהי חיבקה את ליהיא ודיברה איתה.
לאחר מכן היא הציגה את עצמה, נטע חברת ילדות של מתן .
מתן יצא מבית הכנסת עם בעלה, ארוסה יותר נכון.

לבסוף מתן הזמין אותם לשבת שנאכל ביחד, הם הסכימו.
ליהיא ורונן שמחו!

–

מתן התחיל לקדש בעוד שליהיא ישבה על בירכיי וחיכתה בשקט לקידוש על מנת שתוכל לאכול.
"שבת שלום." נשק מתן לשפתיי ועזר להגיש את האוכל לאורחים.
אכלתי ג'חנון וביצה, גם ליהיא אכלה ובנוסף שמה גם שמנת.
"רונן מה אתה אוכל?" שאלתי, רואה שהוא אוכל רק סלט.
"אני רוצה רק פשטידה" אמר, הבאתי לו פשטידת בטטה ובדקתי שמתן אוכל.
הוא אכל, דואג לי שגם אני אוכלת.

סיימתי לאכול והבטתי בשולחן…
הרגשתי משפחה.
אמא קטנה, עם שני ילדים מדהימים ובעל מקסים .
אני רוצה להיות שלו, להיות אשתו, להיות אשת איש.
לדעת שהוא הדבר שאלך איתו לישון ואתעורר איתו כל בוקר.
אהבה,
אף פעם לא ידעתי מה זאת אהבה.. אני גם עדיין לא יודעת בבירור.
אבל אני יודעת שאם אני אפול, יהיה מי שירים אותי.
אני יודעת שזה יהיה הדדי- כי הוא אוהב אותי ואני אותו.
אני אוהבת אותו ולא מתחרטת על אף נשיקה, חיבוק, ריב, כירבול, צעקות, בכי, כעסים , ליטופים.
כמו ההרגשה הזאת שאני מרגישה בכל פעם ששנינו שוכבים ערומים במיטה ואני יודעת שכל הפגמים שהוא רואה בי, זה הטוב שהוא רואה בי.
ואני אוהבת אותו על זה..
אוהבת על זה שלימד אותי לאוהב ולהיות נאהבת.
ולא רק לאהוב מישהו אחר-אלא לאהוב את עצמי.
לדעת שאני טובה , שאני שווה, שאני לא סתם אחת. .
וכל זה בזכותו, בזכות האהבה שלי.