מתי היא תשים לב.. פרק 34

נקודת מבט שני-

שפשפתי את אפי והתהפכתי לצד השני במיטה, נתקלת בגופו החזק של טל .
טל קיבל חופשה של שבוע מהצבא, אז הוא בא לישון אצלי בזמן שההורים שלי בפגישת עסקים בניו-ג'רזי.
"שני.." מלמל טל וניער את גופי מעט,
"די.." יבבתי בבכי , לא רוצה שיעיר אותי .
"שניקי." אמר בטון נוקשה יותר והתרומם למצב ישיבה ולקח אותי ביחד איתו לשבת.
אך התנגדתי והתהפכתי על הבטן בשביל שלא ירים אותי.
"יפה שלי, יש לך בית ספר. יש לך גם מבחן היום" אמר בשקט לאוזני ונשק לצווארי. גורר ממני גניחות קטנות.
"אני לא רוצה.." יבבתי, מצמידה את צווארי אל שפתיו הממכרות.
"למה לא? רבת עם הבנות?" שאל, הנדתי את ראש לשלילה.
"קדימה יפה שלי. אני אכין לך לאכול" אמר, נושק לצווארי שוב וקם מן המיטה אל המקלחת.

–

לאחר שסיימתי להתארגן, התיישבתי בספה עם רגליים מורמות למעלה.
השורט הלבן ששמתי , לא מנע ממני לשבת עם רגליים על הספה.
טל הגיע אל הספה עם כריך חביתה וירקות על מנת שאוכל.
"ככה את הולכת?" שאל, הנהנתי בראשי , מתחילה לאכול.
"אתה תיקח אותי? ותחזיר אותי" קבעתי לטל,
ההורים שלי השאירו לו את הרכב שלהם על מנת שישים אותי בלימודים ושהוא יעשה את הסידורים שלו.
בכל זאת.. דלקן..

"תביאי נשיקה" אמר טל כשירדתי מהרכב בלי להתייחס אליו, ציחקקתי בביישנות וקפצתי למכונית בחזרה אליו. מנשקת אותו מליוני פעמים בצוואר ובלחיים.
תלמידים אקראיים הסתכלו עלינו והתחלששו.
"אני לא רוצה ללכת…" נתקפתי בפאניקה כשראיתי אנשים מדברים.
"שניק. אל תהיי נקניק." קרץ טל,
"לאן אתה הולך עכשיו?" שאלתי, לא רוצה לרדת מהרכב.
"אני אסע אל שימי, נשחק בסוני . אני אאסוף אותך ב1 ונכין לאכול" נשק לשפתיי בפעם האחרונה.
הנהנתי בראשי וירדתי מהרכב, פוסעת אל עבר השער.

"רוניפליצקיפיך" קראתי לרוני שישבה בספסל הקרוב לשער, היא צחקקה ואמרה "נקניק"
"נכון הן מתלחששות עלי?" פניתי אל רוני בשקט והבטתי בקבוצת בנות מתלחששות בספסל הקרוב אלינו,
רוני ניסתה להוריד אותי מזה, אך כשהפסיקו הצעקות של ילדים מציקים בכיתה ז' יכולתי לשמוע בבירור.

"היא בטח לא תתגייס, הוא יציע לה נישואים. או שהיא תזייף הריון" אמרה אחת הבנות שלפי דעתי היא בכיתה ט'.
"היא בטח כבר בהריון, בדוק שכבו." אמרה מישהי אחרת.

הבטתי ברוני וכמעט פרצתי בבכי, היא חיבקה אותי חזק וניסתה להרגיע.

"מה עדיף? להיות מסכנות כמוהן?" אמרה רוני וקמה מן הספסל כששמעה את אחת הבנות מכנה אותי כשרמוטה.

"תקשיבו לי טוב י'חתיכת מסריחות. ילדות קטנות ומפגרות שגם זבוב נגעל לגעת בכן." אמרה רוני בעצבים לבנות.
"מה את רוצה?" היתממו,
"תעיפו את העיניים שלכן מחברה שלי, ילדות מסכנות." נזפה בהן והן השתתקו במקומן, רוני כמעט הרביצה להן.

"תודה" חיבקתי את רוני ומיד התקשרתי לטל שיבוא לקחת אותי .

הלכתי לצד ומיד התחלתי לבכות ברגע ששמעתי את טל עונה.
"יפה שלי, מה יש?" שאל בפחד
-"ה-הן אמרו שאני בטח לא אתגייס שאני שרמוטה וששכבנו ושאני בהריון" יבבתי
"מאמי, מי אמר?" שאל ללא הבנה
-"ילדות! קטנות! בנות 14" יבבתי חזק יותר ורוני רק חיבקה
"חיים שלי, אמרתי לך שאנחנו לא מתייחסים לדברים כאלה."
-"אבל רע לי! בא לי הביתה." יבבתי
"יפה שלי, את לא בוכה. את מנגבת את הדמעות והולכת לכיתה ללמוד."
-"אתה אוהב אותי?"
"אני אוהב אותך. אני אקח אותך לבריכה כשנחזור?"
-"אבל יש לי קוצים ברגליים.." ניגבתי את הדמעות
"אני אוהב אותך גם עם קוצים."
-"אני אוהבת אותך." אמרתי וסיימנו את השיחה

–

יצאתי מבית הספר , נכנסת לרכב ומיבבת לטל.
"מי עשה לך צמות כאלה יפות?" הסיט את המחשבות שלי מהבכי.
"יפות?" חייכתי חיוך שבור,
הוא הנהן בראשו וניגב את דמעותיי.
"רוני" חייכתי שוב. הוא נשק למצחי ואמר "את רגישה מאוד. את עייפה?"
"לא.. אני מתגעגעת לאמא ואבא" נאנחתי בתסכול
"הם יחזרו שבוע הבא, אל תדאגי." נשק למצחי שוב,
"הולכים לבריכה?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"אני בלי בגד ים" התלוננתי,
"הבאתי לך." קרץ והמשיך בנסיעה,
חקרתי מה הוא הביא ואת רצף השירים קטעה שיחה מאמא שלו.

-"שלום!!" אמרתי בשמחה,
"שניני, איך את? התגעגענו." אמרה בשמחה
-"גם אני!" שמחתי, הרי לא ראיתי אותם שבועיים, כי בשבת הייתי עם אמא ואבא לפני הטיסה.

"תבואו לאכול, אכלתם?" שאלה , טל מיד ענה "הכנתי אוכל, אנחנו הולכים לבריכה. מאמו רוצים לבוא?"

"תודה ילד שלנו.. תבואו אלינו אחרי. הכנתי לשני עוגה"
-"אני באה!" התלהבתי, טל צחקק.

סיימנו לדבר והגענו לבריכה באזור של טל ,
ירדנו לבריכה שהייתה ריקה מאנשים, רק שלושה מבוגרים.
"יפה שלי, תלכי להתלבש?" שאל, הנהנתי בראשי.

טל הלך להתמקם בדשא עם קצת שמש וצל. אני התלבשתי בבגד הים השחור שטל דאג להביא.

–

אחרי הרבה זמן בבריכה ופינקניק של אוכל, נסענו אל הבית של טל.

"אני מסריחה.." מלמלתי, טל הנהן בראשו.
"נתקלח ואז נאכל?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"קודם אוכל!" קבעתי, הוא הנהן בראשו

"ילדים שלי!" קפצה אמא שלו עלינו, חיבקתי אותה חזק וטל נכנס למטבח, לוקח חתיכת עוגה גדולה עם 2 כפיות.
ישבנו בספה וסיפרנו חוויות, אכלנו מהעוגה תוך כדי.
"איפה אחותך?!" שאלתי את טל,
הוא צעק לה שתבוא, היא לא הסכימה.

"מאמו, אנחנו נלך להתקלח. נעשה הליכה אחרי?" שאל
"כן ילד שלי, אתם ישנים פה?" שאלה, לא ידעתי אם כן, או לא.
"מחר אני מתחילה ב10, אפשר.." הודתי,
"דיברתי עם אמא שלך, היא מתגעגעת המון!" אמרה אמא של טל.
התחלתי ליבב, אני מתגעגעת אליה.

אמא של טל נבהלה, לא יודעת מה קורה.
מיד מחבקת ומנסה להרגיע, טל היה כבר רגיל.
"היא רגישה היום.." הסביר, הולך למקלחת.

"את ממשיכה לקחת גלולות?" שאלה, הנהנתי בראשי
היא נשקה למצחי ואמרה "אני אכין לך תה צמחים , זה ירגיע אותך."
הודתי לה בשקט והלכתי לחדר של טל, מחפשת אותו, אך לשווא.
נכנסת למקלחת בלי לשאול, רואה את הגבר היפה שלי מתחת לזרם המים מתקלח.
ערום כביום היוולדו.
"אני עייפה.." יבבתי אליו, נכנסת מתחת לזרם המים כשאני לבושה בבגד ים עדיין.
"תורידי את הבגד ים." אמר , נושק למצחי.
"אני רגישה מידי, אני לא יודעת למה.. כואב לי החזה ובא לי לחבק אותך ולא לעזוב אף פעם" יבבתי.
טל נשק שוב למצחי ופרם את הקשר של בגד הים שלי ועזר לי לצאת מהבגד ים המלא בכלור.
ציחקקתי כשידיו דיגדגו אותי ללא כוונה בגלל שעזר לי לחפוף, התפנקתי עליו.

נשארתי עוד קצת במקלחת בעוד טל הלך לחדר להתלבש, שוטפת את גופי בפעם האחרונה ומכסה במגבת ורודה ויוצאת לחדר שלו.
לוקחת ללבוש מכנס טרנינג ארוך וחולצה קצרה של טל.
המזגן בבית אצלם דלק תמיד וגרם לי לקור בלתי רצוני.

טל דיבר עם אמא שלו בסלון בעוד שאני הלכתי לחדר של אחותו, נכנסת בלי רשות.
היא שכבה במיטה וראתה טלוויזיה,
"מכוערת. למה לא באת לראות אותי?" כעסתי, נשכבת לידה
"אני עייפה, חזרתי מהעבודה מותשת.." נאנחה, הנהנתי בהבנה וראינו טלוויזיה ביחד.
למרות שהשעה 5 בצהריים, הרגיש לי כאילו 10 בלילה.
עפעפיי הרגישו כבדים ולאט לאט נרדמתי.

נקודת מבט טל-

"איפה שני?" שאלתי את אמא בזמן שלקחתי מנה שנייה של אורז ועוף,
אמא חייכה בשקט וחזרה להתיישב בספה , פוצה את פיה ברוגע ושלווה "ישנה , נרדמה ליד אחותך."
"הגיוני, היא עייפה הרבה בזמן האחרון.." הודתי,
"ישנה טוב בלילה?" שאלה אמא ללא הבנה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"היא מתגעגעת להורים שלה, היא לא נרדמת בידיעה שהם לא יכנסו להגיד לה לילה טוב" הסברתי
"לא נרדמת?" שאלה ללא הבנה,
"נרדמת.. אבל אחרי הרבה זמן" הודתי, שותה קצת מים.
"ילד שלי, אני מאושרת מהאהבה שלכם.." נאנחה בהקלה.

דפיקת נימוס נשמעה הדלת ומיד הגיח ממנה, חבר של אחותי.
לחשוב שאחותי והוא ביחד.. שוכבים.. ישנים.. מתנשקים
"מה קורה גבר?" שאלתי, הוא החזיר בחיוב ועבר לחבק את אימי, מתיישב לידי לבסוף.

"היא ישנה." אמרה אמא לחבר של אחותי, מודיעה לו
"התקשרה בהיסטריה שאבוא לכאן, חשבתי שקרה משהו.. אני שמח שהיא ישנה" אמר בהקלה
"הן רגישות בטירוף." הודתי, הוא צחק וקם אל החדר של אחותי,
מיהרתי אחריו אחרי שפיניתי את הכלים והתקרבתי למיטה של אחותי, רואה אותה ישנה. .
ואת האהבה הקטנה שלי ישנה ביחד איתה, מכורבלת בשמיכה בעוד שיערה הרטוב נדבק על לחייה.
הרמתי אותה בעדינות, מרגיש שקצת השמינה לאחרונה, אך עדיין נראתה רזה .

"כשנאכל ארוחת ערב תקראי לנו" אמרתי לאמא לפני שנכנסתי לחדר שלי ביחד עם שני,
מניח אותה במיטה ומכסה אותה בשמיכת הפוך, יודע שקר לה.
נשכבתי לצידה ונשקתי ללחייה, מעיר אותה על מנת שתישן בלילה.

"יפה שלי.. קומי" ביקשתי, היא ישנה עמוק. לא קרובה ללהתעורר בקרוב.
השעות חלפו, אך עדיין היא ישנה.
לארוחת ערב לא קמה, גם לא לראות הישרדות.

נשכבתי במיטה לידה, מותש מהיום.. נרדם לאט לאט.

–

התעוררתי בבוקר בסביבות השעה 7 למשמע השעון המעורר של שני האומר לה לקחת גלולה.
היא התעלמה מהשעון, אני לא מאמין שהיא עדיין ישנה.
"מאמי, הגלולה.." מלמלתי, מעיר אותה בעצלות.
היא מיד זינקה מהמיטה ולקחה את הגלולה, מתקשה לחזור למיטה ובורחת לשירותים.

כעבור מספר דקות, אך ע"פ שעוני זה שלושים ושתיים דקות.
התעוררתי מנשיקות חמימות על גבי.
"אני ערנית!" שמחה שני, מצחקקת בקולניות.
"בטח. ישנת מ5 בצהריים עד 7. חולה בראש" הצהרתי, היא נתנה לי מכה לראש וקמה מהמיטה, יוצאת מהחדר.

התארגנתי בקצב שלי, יודע שיש עוד זמן עד ששני צריכה לחזור ללימודים.
יצאתי אל הסלון, אמא לא הייתה. כנראה כבר בעבודה.
שני ישבה בספה ואכלה קורנפלקס כמו ילדה קטנה.
"נלך להליכה?" שאלתי, שני הנידה את ראשה לשלילה.
"קדימה, הליכה." אמרתי, מסיים לאכול סנדוויץ עם גבינה ונועל את נעלי הספורט שלי.
"לא!!" התחננה, מתחילה ליבב על מנת שאוותר לה.
אבל לא, זה לא יקרה. היא בסוף נהנת מזה.

וכמו שחזיתי וידעתי- שני נהנתה מההליכה. חזרה עם הרגשה טובה יותר בבטן.

"אני אוהבת לאהוב אותך." אמרה בחיוך,
"אני אוהב לאהוב אותך יותר." נשקתי לשפתיה דקה לפני שהורדתי אותה בבית הספר.

נקודת מבט מתן-

"הדר!" צעקתי בכעס, היא צחקקה בשקט וברחה מהחדר אל הסלון.
"הדר! אני אקשור אותך לכיסא" כעסתי,
"לא ולא!" אמרה בחיוך ישר והמשיכה לרוץ בסלון.
"את הבאת את זה על עצמך!" אמרתי בטון כועס ומיד רצתי לתפוס אותה.
היא צחקקה בלי סוף וברגע שתפסתי אותה, הכניסה לפה את הסוכריה הכחולה האחרונה לפה.
אז כן, רבנו על סוכריה.
הדר התלוננה שהסוכריות מגעילות ואז התחילה לאכול אותם בלי סוף, בלי להשאיר לי.

"תביא נשיקה" ציחקקה והצמידה את שפתיה אל שפתיי, דוחפת את לשונה אל פי בלי אישור ואז דוחפת את הסוכריה שבפיה אל הפה שלי.
"מגעילה, בטח יש לך מחלות.." אמר בגועל
"אתה עם מחלות!" כעסה והתיישבה על הריצפה בסלון בדירה שלי.

"אל תשבי על הריצפה!" יצאה שני בכעס מהחדר שלה ביחד עם שניר חבר שלה,
"עזבי אותה.." אמר שניר וניסה להפסיק את החפירה של שני כלפי הדר שישבה על הריצפה.
"את פוגעת ברחם שלך! את תפגעי בסיכוי שלך להביא ילדים! ויכאב לך בלמטה! ויהיה לך דלקת בשתן!" כעסה שני,
הדר נשארה דוממת ובעיקר בהלם.
אם יש משהו שלא אומרים להדר- זה פגיעה בסיכוי שלה להיכנס להריון.
מבחינת הדר זה שנתחתן עכשיו ונביא ילדים.

"שני היא הבינה" עצרתי אותה מלהמשיך ומשכתי את הדר לשבת לידי על הספה.
כולם חזרו לעינייניהם , אך הדר עדיין שקעה במחשבות.
"מה יש?" שאלתי את הדר, מחבק אותה אל גופי ומשחק בשיערה הנעים.
"אני לא אצליח להביא ילדים?" התחילה ליבב , עינייה התכולות התמלאו בדמעות אשר זלגו במורד לחייה.
"בטח שתוכלי, נראה לך שלא?"
"מבטיח?" שאלה, הנהנתי בראשי.

המשכנו לצפות בטלוויזיה אך בשלב מאוחר יותר הדר הלכה לחדרי לסדר לה את התיק למחר, בכל זאת.. צבא.
עשיתי לה כביסה כי המפונקת לא הסכימה לכבס לבד.
כמובן, נפלתי לזה.
"אני מתקלחת!" צעקה הדר מהמקלחת ואני נרדמתי בלי לשים לב.

מתעורר לאחר כמה זמן כשאני מרגיש משקל נשכב לידי,
"ממ לא." אמרתי בהחלטיות להדר שהחליטה לישון לידי על הספה.
"אני רוצה לשכב איתך!" אמרה בכעס, נשכבת לישון לידי
"בואי למיטה.." מלמלתי, דוחף אותה לחדר בעדינות ונשכב לידה במיטה.

הדר התחילה לחשוב על מהות החיים ושיגעה אותי ,
"אתה חושב שיש מישהו בקצה השני של העולם שדומה לנו?" שאלה, ציחקקתי בשקט מהשאלה שלה.

"יכול להיות.." הודתי בשקט, עוצם את העיניים שוב, אבל הדר החליטה שלא נוח לה לשכב על המיטה אז עלתה על גופי ונשכבה עם בטנה על בטני, רגליה בין רגליי וידיה מחבקות את גופי.
היא נישקה את החזה שלי באהבה וצחקקה.
"מה מצחיק?" צחקתי, מחבק אותה בעדינות.
"השיער שלך מדגדג לי את הפה" ציחקקה,
"אני אוהב אותך." אמרתי באהבה לדבר היפה הזה שישן מעליי.
"אני אוהבת אותך." נשקה לצווארי וניסתה להירדם.
"מתי מחר להעיר אותך?" שאלתי,
"אף פעם!" אמרה ,
"אני אשים אותך במרכזית ואז תסעי משם?"
"אתה עובד מחר?" שאלה, הנהנתי בראשי.
היא פיהקה והבנתי שזאת ההזדמנות שלי לישון.

וכך עשיתי.

השעון מעורר צלצל זמן רב, אבל לאף אחד לא היה כוח לענות.
הדר שכבה על הבטן כשפנייה פונות אל פניי וגופה צמוד לקיר, כבר לא שוכבת עלי.

"הדרי, בוקר טוב יפה שלי." נשקתי לצווארה, וניסיתי להעיר אותה.
לא יודע מתי היא הספיקה, אבל היא הייתה לבושה רק בגופייה שחורה.
"מאמי.." אמרתי בשקט, היא התעלמה שוב.
"את רוצה לקבל שבת?" שאלתי, היא מיד התעוררה והתחילה לפשוט את בגדייה, לשים עליה מדים.
"כל הכבוד" צחקקתי, מתארגן בעצמי ומתלבש בבגדים מכובדים לעבודה.

חולצה מכופתרת ומכנס מחוייט , עבודה.
היום יש לי לייצג זוג בני 30 שחרגו מהשטחי בנייה שלהם בגלל שהקבלן לא עשה את העבודה כראוי ועכשיו תובע אותם.

"רוצה לאכול? שמתי לך כריך עם חביתה לדרך." הושטתי לה לחמנייה עם חביתה.
היא הנהנה בראשה ושתתה מהנס שלה, מתיישבת על רגליי עם המדי א' הצמודים מידי שלה.
"אני מאוהב." נשקתי לצווארה וחיבקתי את גופה חזק אלי.
"אני יותר." נשקה לפי בחזרה,

"יפה שלי, תהני בצבא!" אמרתי ברגע שירדה מהרכב אל כיוון המרכזית.
היא נשקה לי באוויר והתקדמה עם התיק אל התחנה, שם פגשה עוד חיילים איתה.
והנה- היפה שלי חוזרת לצבא ואני לעבודה.

נקודת מבט ספיר-

שכבתי במיטה שבצימר, מדפדפת בפייסבוק ועושה לייקים על פוסטים.
מאור נשכב לידי כשהוא לבוש רק בתחתון, מתהפך על הצד ומניח את ידו על ביטני- מלטף הלוך ושוב.
"אני עדיין כועסת." אמרתי בשקט,
"זה היה בטעות." חייך ,
"אתה צחקת עלי, אתה דחפת אותי מהמיטה ועוד צחקת!" כעסתי, מתהפכת עם גבי אליו.
הוא צחקק, מצמיד את גבי אל בטנו שנשכב בתנוחת כפיות.
שפתיו נשקו לכתפי ואני עדיין בשלי, בנייד.
עד שאמא התקשרה.

-"מאמוש." אמרתי בגעגוע,
"ילדה שלי, אתם נהנים שם?" שמחה
-"כן, חוץ מזה שמאור דביל." נאנחתי
"למה?" צחקה
-"הוא דח-" מאור חטף את הנייד מאוזני והתחיל לדבר עם אמא שלי.

"כן, היא נהנת איתי." צחק מאור, קמתי מהתנוחה בה שכבתי ומיד עליתי על גופו, יושבת על בטנו ומנסה לחטוף את הנייד ללא הצלחה.

"אני אגיד לה, אין בעיה." חייך,

הוא ניתק את השיחה וחייך חיוך רחב.

"מה?" כעסתי כשלא הפסיק להסתכל עלי,
"את יפה." חייך, מושך אותי להישכב עליו בחזרה ואז להירדם.
"אמא שלך אמרה שהיא נוסעת עם הדס למשפחה של בעלה עד יום ראשון." אמר, הנהנתי בראשי

–

מוצאי שבת הגיע, כרגיל- צריך לחזור.
"את רוצה לישון אצלי?" שאל כשנכנסנו לעיר,
"טוב." מלמלתי
"את רעבה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"יש לי כאבי בטן.." נאנחתי
"כי ערבבת בשר וחלב" אמר בחיוך זחוך.
"תפסיק לכפות עלי את הדת שלך." נאנחתי בכעס,
"טוב, יפה שלי." אמר בחיוך
"אני חייבת לשירותים!", אמרתי בבהלה,
"את צריכה לשלשל?" צחק,
"די!" כעסתי
חיכיתי עשר דק', זה לא מספיק? לעזאזל.

"אנחנו עוד 5 דק' אצלי." אמר בשקט, הנהנתי בראשי.
תופסת בבטני הכואבת,

לבסוף הגענו, רצתי לשירותים, אפילו לא שלום.

אחרי שנרגעתי, נכנסתי להתקלח, להוציא את הזוהמה מגופי.
חוזרת לחדר של מאור וקורסת במיטה, רואה את אמא שלו בכניסה לחדר.
מתיישבת לידי ומחייכת.
"מאור סיפר לכם? חשבתי שרק בנינו הפתיחות אמורה להיות." ציחקקתי,
"הוא דאג לך." חייכה,
הנהנתי בראשי וחיכיתי שמאור יגיע .
"זה לא נעים שהוא מספר.." נאנחתי בתסכול ,
"ילדה שלי, זה טבעי! אני דואגת לך גם." חייכה, מתיישבת לידי.
"מאור אמר שזה בגלל שאכלתי בשר וחלב." לגלגתי .
היא ציחקקה והנהנה בראשה- "זה קורה, בשר וחלב לא מתעכלים טוב ביחד. לא רק בגלל דת"
"רע לי.. רע לי בבטן" יבבתי, היא נשקה למצחי ובדקה לי חום. יוצאת מהחדר וחוזרת לאחר כמה דק' עם מרק ואורז.
הודתי לה באהבה והתחלתי לאכול.

–

"בוא.." מלמלתי אל מאור שיצא מן המקלחת והתעסק בנייד שלו.
"אני בא יפה שלי." חייך , נשכב מעלי ומשכיח ממני את כל הבאסה של היום.

–

התעוררתי מרעש מעצבן, מאור אורז את הקיטבג לצבא.
"אתה עושה רעש." צחקתי,
"חוצפנית." קרא בחיוך.
"מתי אתה יוצא?" נאנחתי בתסכול,
"עוד שעה, אני רציתי להספיק לאכול." אמר,
"ממ.. ומה עם סיבוב נוסף?" מלמלתי , מורידה מעל גופי החשוף את השמיכה ונשארת ערומה תחת מבטו הסוקר
הוא צחק, מסיים לארוז ונענה בחיוב לבקשה שלי.

"אני אקח אותך לרכבת.." מלמלתי תוך כדי שעשיתי רוח על התה החם.
"ואז אני אקח אותך לבית הספר" אמרתי לאח הקטן של מאור.
הוא הנהן בראשו והמשיך לשתות שוקו ,
אמא של מאור נשקה למצחנו של כולם והלכה לעבודה.
אבא של מאור כרגיל בחו"ל.

נכנסנו לרכב כולנו והורדתי את מאור בהתחלה ברכבת, נפרדת ממנו בנשיקה ארוכה ומסרבת לשחרר את החיבוק.
לבסוף מלווה את האח הקטן של מאור לבית הספר ועוזרת לו לסחוב את התיק לכיתה למרות שאני לבושה בפיג'מה.
מכנס קצר של ניקי וחולצה של מאור מהצבא .
אבל זה לא מנע ממני ללוות אותו לכיתה, גבר קטן .

חזרתי לבית, נכנסת למיטה ונרדמת במהירות.
עוד שבוע והוא יהיה כאן, איתי שלי.
אם אשן, זה יקרה מהר יותר.