מתי היא תשים לב.. פרק 33 חלק ג'

נקודת מבט הדר-

כמעט שבועיים וחצי עברו מאז השבת אצל המשפחה של מתן,
אני כבר הספקתי לסגור שבת בצבא ביחד עם מעיין שסיפרה לי על אייל, על ההצעת נישואין ועל הסירוב לבקשה.
על זה שאייל כבר לא בקשר עם המשפחה שלו, והוא מוכן מכאן להיות רק שלה- איתה.

–

בזמן שמעיין עלתה לשמירה, אני הלכתי אל החדר של תומר.
נטשה לקחה לי את המטען ואני צריכה אותו בדחיפות!

פתחתי את הדלת ונעצרתי, לא ידעתי אם לבכות, לצחוק, להקיא, להתעלף או משהו בסגנון הזה.
"הדר!" שמעתי את נטשה צועקת ומיד מעלה את השמיכה על גופם.
היא ותומר היו ב-ב- הם היו במצב אינטימי ושוב- אני נכנסתי.
הסתובבתי במהירות, שמחה שלא ראיתי כלום.

"מה את עושה פה?" צעקה בכעס נטשה,
"עברת לקבע נהיית מגעילה?" צחקתי, עדיין עם הגב אליהם.
"הדר!" ציחקקה בכעס נטשה, "מה את צריכה?"
"את המטען שלי , אבל אל תגעי בו את." אמרתי בגועל,
יוצאת מהחדר וסוגרת את הדלת.
שומעת את תומר צוחק בעוד שנטשה נוזפת בו.

הלכתי לחדר אוכל, נטולת סוללה.
רואה את מאור, אור ואביב בשולחן אוכלים ארוחת ערב.
התיישבתי בלי רשות לידם, כי גם ככה נטשה עם תומר, מעיין בשמירה והשותפה החדשה בסיור.
"מתי תגיעו לשם?" שאל אביב,
"בחמישי, גם חבר שלי מהפלוגה השניה יבוא." אמר מאור.
"אני עוד לא יודע אם שרון תרצה לבוא." אמר אור, שרון ואור ביחד אבל לא ביחד.
שניהם באותו בסיס, מתנשקים, מתמזמזים, אבל לא נחשבים בתור זוג.
"לבוא לאן?" התערבתי.
"ארגנו לנו סופ"ש בבית מלון בצפון, אני אקח את ספיר." אמר מאור.
"מי זה 'ארגנו'? אני רוצה גם." חייכתי.
"מהצבא, לא אמרו לכם?" שאל אור,
הנדתי את ראשי לשלילה.
ממשיכה לאכול ונחנקת כשנטשה ותומר מתיישבים לידנו, לא יכולתי להביט בעיניהם.

"סגרתם חדרים?" שאל תומר את הבנים, הם הנהנו בראשם.
"אני רוצה גם." אמרתי, שומעת מאחוריי את מעיין "גם אני!"
"מה גם את? מאיפה שמעת על זה?" צחקתי, מסתובבת אליה
"כל הבסיס מדבר על זה, אני רוצה גם!" חייכה.
"תסגרו לכם חדרים, הדר את לא רשאית להיכנס לשום חדר." אמרה נטשה, ממשיכה לאכול.
השפלתי את ראשי במבוכה והמשכתי לאכול.

–

יום רביעי הגיע, השתחררנו הביתה.
קבענו שניפגש בבית המלון, רק בלילה, לא יותר מזה.
מתן עוד לא יודע על הנסיעה.
לא תהיה לו ברירה..

–

הגעתי לבית, התקשרתי אל מתן.
-"מאמי?" שאלתי לפני שינתק.
"אהבה שלי, אני בעבודה. דחוף?"
-"תבוא אלי כשאתה מסיים לעבוד"

התחלתי לארגן מזוודה לסופ"ש בבית המלון בצפון, לא יודעת איזה מקום אפילו- הודות לתומר שהסכים לסגור בשבילנו את החדרים.

חייגתי אל תומר, מתבאסת שאני לבד בבית, בעוד שעומרי וענבר בבית של ההורים של עומרי.
ענבר פחות סובלת מכאבים, אבל עדיין היא לא במיטבה.

"כן, הדר?" צחק
-"איפה המקום הזה שישנים בו?" צחקתי במבוכה
"זה צימר בצפון, אני אשלח למתן את המיקום בבוקר?"
-"לא!" מיד אמרתי, "הוא לא יודע" מצחקקת בשקט
"הדר." צחק תומר
-"תשלח אלי את הכתובת. להביא בגד ים?"
"חיים שלי, זה בצפון. קר" צחק
-"אבל לא קר בשביל בריכה." אמרתי בזחיחות
"תביאי בגד ים ובגדים ארוכים." צחק שוב
-"טוביק."
"טוב, הדר. נהיה בקשר בבוקר"

הזמן עבר, בישלתי ולאחר מכן כשלא נותר מה לעשות
ארגנתי את הבית, עוברת אל החדר של עומרי ומסדרת את החדר המבולגן.
עברתי לנקות את השירותים שלו, מזדעזעת כשאני רואה מקל של בדיקת הריון.
"א-מה זה.." מלמלתי לעצמי,
"מה זה מה?" שמעתי את מתן מאחורי, פולטת צעקת בהלה מפי ומיד מטיחה את ידיי בגופו ודוחפת אותו אחורה.
"מטומטם!" התעצבנתי, הוא חייך.
"הבהלתי אותך?" נשק לצווארי, מסתירה מאחורי גבי את בדיקת ההריון.
"מה את מסתירה?" ניסה לבדוק, אך לא אפשרתי לו.
"מה זה, הדר?" אמר בכעס, לוקח ממני בכוח את בדיקת ההריון ומביט בי בזעזוע .
"מה זה?" שאל ברוגע,

לא עניתי, השפלתי את מבטי. לא רוצה שהוא יגלה על זה שענבר בהריון.
"כלום. שים את זה פה בצד, אל תיגע." נאנחתי
"את אמרת שאת על גלולות." אמר בשקט, מושך אותי לחיבוק ארוך ואני מיבבת בלי שום סיבה.
"זה בסדר, אנחנו חזקים. נעבור את זה" נשק לצווארי
,
מושך אותי אל החדר שלי ומשאיר את הבדיקה בכף ידו.
"בייב, איך את מרגישה?" נשק לשפתיי כשאני ישובה על ברכיו, רגלי בכל צד של גופו.
"בסדר.." מלמלתי, לא רוצה לספר לו שזה לא שלי, שזה של ענבר.
"מה עם הגלולות? למה הפסקת בלי להגיד לי." נאנח בתסכול.
יבבתי, ממשיכה לבכות אל תוך צווארו.
"אני לא כועס, רק שואל." נשק לאוזני,
"למה לא אמרת לי? את יודעת שברגע שתומר ידע על זה, את יוצאת מן הצבא?" הרים את ראשי בשתי כפות ידיו והביט בעיניי התכולות ועצמתי מיד את עיניי.
"בגלל זה קראת לי?" נשק לשפתיי, הנדתי את ראשי לשלילה.

ניגבתי את דמעותי, נרגעת מהבכי ושוכבת במיטה לנוח בחולצה ירוקה של הצבא עם ותחתונים.
"הבאתי לך שוקו חם ועוגיות, כמו שאת אוהבת." נשכב לידי מתן ונשק לשפתיי.
נהנתי מהפינוק, לא רציתי לספר לו.
"מחר נוסעים לצימר עם תומר, נטשה, מאור, ספיר, אור ושרון." חייכתי.
"מה צימר?" שאל ללא הבנה, לגמתי מהשוקו וחייכתי.
"דרך הצבא קיבלנו חופשה." ציחקקתי.
"הדר." נאנח בחיוך, "אני עובד מחר.."
"תבקש חופשת מחלה." נאנחתי
"אני אעשה הכל בשבילך." נשק למצחי,

–

התעוררתי אל בוקר קריר, מתן ישב במרפסת של הסלון ועישן סיגריה ביחד עם נס קפה.
יצאתי אל המרפסת, לוקחת את הג'קט של מתן ושמה עלי.
מתיישבת על רגליו של מתן בעוד שהחולצה עולה מעלה וחושפת את תחתוניי.
הוא הזיז את הסיגריה ונשק לצווארי.
"בייבי, כנסי לבפנים. אני מסיים לעשן ובא" נשק שוב לצווארי.
"לא, קצת.." מלמלתי, לוגמת מהנס שלו ונהנת מהקור.
מתן כיבה את הסיגריה וכרך את זרועותיו סביב ביטני.
יד אחת מלטפת את ביטני בעוד שידו השניה מורידה את חולצתי שתסתיר את תחתוני.
"כמה זמן את יודעת על זה?" נשק לאוזני,
לא עניתי.
"מתן, זה לא שלי." נאנחתי, לא רוצה שיפתח ציפיות.
"של מי?" שאל ללא הבנה.
"אני לא יכולה לספר." נאנחתי שוב,
"של מעיין? ספיר?" שאל ללא הבנה,
"לא.." הבטתי עמוק בעיניו
"של מי?" שאל ללא הבנה שוב,
"אתה מכיר אותה, אני לא רוצה שהיא תדע שאתה יודע." אמרתי בפחד .
"היא לא הרגישה טוב הרבה זמן?" שאל, מנסה לדעת מי זו. הנהנתי בראשי.
ענבר לא הרגישה טוב הרבה זמן.
"לעזאזל, בגלל זה היא לא הרגישה טוב בשבת שהיית אצל אמא שלי?" אמר בטון מאוכזב.
"לא חושבת, אולי." מלמלתי,
"היא בת 17! איפה ההגיון בזה?" אמר בגועל
"מה 17?" שאלתי ללא הבנה,
"שני! בגלל זה בשבת היא לא קמה לאכול? היא הייתה בהרבה בדיקות ממה שהבנתי, אפילו התפללתי בשבילה שתרגיש טוב!" אמר בכעס, "איך חשבת להסתיר את זה ממני?"
"מתן! זאת לא היא!" אמרתי בכעס
"אז איך את מסבירה את זה שהיא לא הרגישה טוב?" הביט בי במבט בוחן, לא מאמין לשקרים שלי כבר.
"כי היא שכבה עם טל כששניהם היו מלוכלכים מהמים של הבריכה הוא היה בלי קונדום, היא סיפרה לי אחרי שהיא חזרה מהרופא." נאנחתי
"מגעיל אותי לחשוב על זה." נאנח
"הכנת מזוודה?" שאלתי, הוא הנהן בראשו, מכוון אותי להסתכל על הסלון שם נחה מזוודה קטנה.
"מי זאת אז? רוני?" שאל ללא הבנה
"זאת ענבר!", אמרתי בכעס, מתחילה לבכות.
הוא שתק.
"עומרי יודע?" שאל לאחר זמן רב, אך לא ידעתי מה לענות.
"הם יתחתנו ויגורו ביחד, אני אצטרך לעבור לדירה אחרת. לבד" בכיתי אל תוך חולצתו.
"מאמי שלי, אולי זה של מישהי אחרת?" שאל,
לא ידעתי מה לחשוב כבר.

הנייד שלי צלצל, תומר.

–

"בייב, תתעוררי. הגענו" נשק למצחי מתן.
הוא הוריד את המזוודות ונכנסנו אל הצימר לאחר שקיבלנו את המפתח מבעל הדירה.
תומר ביקש בשבילו ובשביל נטשה חדר מרוחק מכולם.

משיחה שלי עם ספיר, הבנתי שהיא ומאור כבר בחדר ממזמן, יוצאים לטייל יוצר מאוחר בעיר.
נשכבתי במיטה, רואה את כל היופי הזה נגלה לעיניי.
מיטה זוגית מסודרת שממולה יש חלון זכוכית ענקי המוביל אל המרפסת, שם יש שולחן ושני כיסאות וגינה מופלאה.
הבריכה נראתה מרחוק, אפשר להשקיף עליה דרך החדר.

"אני הולך לאחראי לשאול איך מדליקים את המים החמים" אמר מתן, הנהנתי בראשי.
יוצאת מהחדר אל השכנים שלנו, ספיר ומאור.
נכנסת בלי רשות, רואה את ספיר מתלבשת בדיוק ומאור לא נראה ברקע.
"הדר!" אמרה בכעס כשנכנסתי בלי לדפוק,
"מה?" צחקתי.
"יכולתי להיות ערומה." נאנחה, "וחבר שלך יכל להיכנס."
"את בול עם מכנס וגופייה." צחקתי
"הדר!" אמר מאור בהלם, יוצא מהמקלחת רק במגבת קטנה שבקושי משאירה מקום לדימיון.

"יצאתי." ציחקקתי, חוזרת אל החדר בעוד שמתן שכב במיטה רק בבוקסר, מדבר בנייד שלו .

פשטתי את הבגדים, נשארת רק בתחתונים וחזיה, פושטת את החזיה גם ומחפשת חולצה ללבוש.
מתן הרים את עיניו, בוחן מכל כיוון ומושך אותי אל כיוונו.
"אני צריכה להתקלח, יש לי ריח של טונה!" אמרתי בכעס חמוד כשמתן נשק לצווארי וחפן את השד השמאלי שלי.
מוחץ בכל כולו וגורם לגניחה להיפלט מגרוני,
"את עשית את זה בכוונה?" ציחקק, הופך אותנו שאני על גבי והוא מעלי, ידו עדיין על השד השמאלי שלי, מלטפת באגודלו המחושפס על פטמתי שהתקשחה ממגעו.
"אה- מתן." גנחתי בעונג, שיקח אותי כאן.
צובט את פטמתי ללא רחמים ואני זועקת באושר,

דפיקה בדלת קטעה את הרגע שלנו .
"נו תמשיך." ביקשתי, מושכת אותו אל גופי.
"יש מישהו בדלת." צחק, שם עליו מכנס וזורק עלי את החולצה האפורה שלו.
"נו מתן!" אמרתי בכעס, שמה את החולצה עלי ומתכסה בשמיכה,
הוא חייך והלך לפתוח את הדלת.

"שירות חדרים, באתי לבדוק למה המים החמים לא עובדים." נכנס לחדר העובד והאדים קלות כשבגדינו היו על הריצפה, חושב שקטע אותנו באמצע משהו.
וכן- הוא קטע.

התעסקתי בנייד ובדקתי מה אפשר לעשות באיזור המוזר הזה.
"אני רעבה" אמרתי למתן שדיבר עם האחראי,
"תתאפקי, מאוחר יותר נצא" חייך, מסתכל מה האחראי עושה.

התקשרתי למעיין, שומעת אותה מצחקקת.
"פיג" צחקה
-"אני רעבה." אמרתי בתסכול,
"יותר מאוחר תומר אמר שנלך לאכול." צחקה שוב,
-"מה את צוחקת?" כעסתי
"אייל, די!!" ציחקקה שוב
-"טוב , דברי איתי כשאוכלים." אמרתי בעייפות,
"טוב." ציחקקה.

לאט לאט נרדמתי, מתעוררת מנשיקות חמימות במעלה ביטני,
ניסיתי לזוז אך ידיו החזקות של מתן לא איפשרו לי.
ידיי מוחזקות בניגוד לרצוני מקביל לגופי, בעוד שחולצתי עלתה בעוד ששפתיו הרטובות וזיפיו של מתן נישקו את ביטני, החל מהטבור, עלו לאט לאט, משאירות שובל רטוב של לשונו ושפתיו.
ציחקקתי מהדגדוג , מביטה בקודקוד ראשו העולה למעלה ככל שנשיקותיו של מתן עולות.
"חיכיתי לזה, מהרגע שהאחראי הלך." ציחקק, מנשק את האזור שמחת לשדיי, עולה עוד קצת, ועם לשונו מעביר פס שמאלה הישר לפטמתי.
"דיי!" אמרתי כשליקק את האזור עם לשונו, גורם לרטיבות לרדת הישר לתחתוניי.
מתן ציחקק, ממשיך במסע עינויו.
"את נהנת מזה, אל תשקרי." צחק, נושק בפעם האחרונה לאזור ועולה אל צווארי, דוחק את אגנו אל אגני וגורם לריגוש בלתי מוסבר בגופי.
"ראיתי שהחלפת לחזיה שלך מכיתה י'. עוד פעם קטן לך החזה?" נשק לשפתיי.
הנהנתי בראשי.
"לליהי יש כבר חזה יותר גדול משלך." ציחקק אל שפתיי והדפתי אותו מגופי.
"אני אוהב את הגוף שלך, גם עם מידה 70 A" נשק לשפתיי.
"זה B" אמרתי בחיוך קטן.
"יש לך את הגוף הכי יפה שאני מכיר." נשק שוב לשפתיי, מכניס את לשונו אל פי ומשגע את חושיי.

לאט לאט ידיו שחררו את ידיי מאחיזתו הרכה וגלשו אל תוך מותניי, מחלצות את איברי מתוך התחתון השחור הרגיל וזורקות אותו הישר ברחבי החדר.

משם המשכנו לעולם ששייך רק לי ולו ,
לא לאף אחד אחר.

–

קמתי מן המיטה לאחר שנרדמתי בלי לשים לב, מתן שוכב בנוחות במיטה כשעיניו עצומות ופיו פסוק מעט.
נשימותיו קצובות ורגועות,

התקלחתי, משפשפת את גופי בעדינות ויוצאת מן המקלחת כשאני נקייה ורגועה.
לבשתי לגופי מכנס ג'ינס שחור וחולצה ארוכה אפורה.

חזרתי לשכב במיטה והתכרבלתי בתוך גופו העירום של מתן,
הוא כרך את זרועותיו סביב גבי כשחצי מפלג גופי העליון שוכב עליו.

מתן החניק שיעול כבד של מעשן, שונאת את השיעול הזה.
"די להשתעל!" התעצבנתי עליו, הוא פקח את עיניו בבהלה, לא מבין מה קרה.
"אתה משתעל כמו סבא שלי." אמרתי בכעס ,
"חיים שלי, תעשי לי מסאג." ביקש בחיוך, מתהפך על בטנו ומחכה שאעשה לו מסאג.
"לך תתקלח, אתה מסריח מזיעה." ציחקקתי, מושכת את השמיכה ונותנת לו לקפוא מקור בעודו ערום ושוכב על בטנו.
"הדר אם אני אקום, חבל." אמר בקול זחוח.
"נו, תתקלח! אני רעבה!" כעסתי, מתחילה לבכות כמו ילדה קטנה בשביל לעורר את תשומת ליבו.
מאיפה ירשתי את כישורי המשחק הללו?

"אני בא.." אמר בפיהוק, מחבק אותי חזק ונושק למצחי.
"לך תתקלח!", אמרתי בעצבים, דוחפת את גופו ממני,
"הריח הזה , הוא בגללך." חייך חיוך רחב.
"נו תיכנס" ציחקקתי,

מהמקלחת יצא מתן לבוש בג'ינס ארוך וחולצת טריקו ארוכה .
ישבתי על המיטה וחייגתי אל נטשה, היא ענתה מיד,

"הדר! יש לך ראדר סקס או משהו?" צחקה
-"לא…. למה?"
"כל פעם את מתקשרת באמצע.." ציחקקה
-"את ותומר באמצע סקס?" צחקתי במבוכה,
"כן! הדר! את מפריעה" צחקה
-"ביי!" כעסתי, מנתקת.

"חיים שלי, בואי נלך לאכול?" שאל מתן, מביט בנייד שלו ולא בי.
"איפה נאכל?" שאלתי בחיוך רחב, קופצת על מותניו וכורכת את רגליי סביב מותניו וידיי סביב צווארו.
"נלך פה למסעדה באזור, מסעדה של בשר." חייך,

–

הגענו למסעדה, מתן הביט בי בחיוך קטן.
"מה יש?" חייך כשראה שאני מוטרדת,
"אני מאושרת, אבל אני רוצה הביתה.." חייכתי חיוך שבור,
מתן ציחקק, מושך אותי שאשב לידו בספה השחורה , כולא אותי בין גופו לבין השולחן .
השתעלתי מהריח של הסיגריות שנדבקו לגופו של מתן,
מה קרה שהוא ממשיך עם זה?
הייתה לו רגיעה של חודש, עכשיו הוא מטחנה.
.

"אנחנו נבלה בנעימים, את לא תפריעי לאף אחד באמצע סקס- או משהו דומה לזה, את תהיי איתי." נשק למצחי,
"כשנחזור נשתה שוקו חם?" חייכתי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"אנחנו אוכלים בשרי, הדר.." צחק
"אוקי, אחרי שיעבור הזמן." נשקתי לכף ידו שליטפה את שפתי התחתונה.

חזרתי להתיישב ממול למתן והתחלנו לאכול, אני המבורגר, מתן סטייק והום פרייז.
"אני שבעה" ציחקקתי, מורידה את חצי ההמבורגר שנשאר על הצלחת בחזרה,
"מה שבעה? תסיימי את ההמבורגר." שאל ללא הבנה
"שבעה!" אמרתי בחיוך קטן
"תאכלי רק את הבשר, בלי הלחמניה." קבע,
עשיתי זאת ואכלתי את הבשר.

"גלידה!" אמרתי בהתפנקות כששכבנו במיטה וצפינו בטלוויזיה, השף גרניט הכין גלידה.
"לא, את בשרית." קבע,
"נו כמה זמן עבר?" שאלתי בייאוש.
"שעה" צחק, הוצאתי לו לשון ונשכבתי מעליו, בכל זאת..

הבטתי בשעון, השעה 10 בלילה, מתי השעה הזאת הספיקה להגיע?
פשטתי את חולצתי , נשארת רק בחזיה ותחתונים.
"ממ.." מלמל מתן, מוחץ את ישבני בידיו החזקות ונושך את שפתי התחתונה.
נותרנו ערומים, אדם וחווה.

דפיקה בדלת קטעה הכל,
"תתעלם!" אמרתי בכעס כשהפסיק מפעולותיו,
"מה תתעלם? יש מישהו בדלת." צחק
"אז מה!" אמרתי,
הוא צחקק, מכסה אותי בשמיכה וקם עם מכנס רחב על גופו שלא הסתיר את אירועי הרגע האחרון.

"מה תומר?" צחק מתן, לא פותח את כל הדלת.
"אה, כלום." צחק והלך.

מתן חזר אלי, בודק הדלת נעולה ומתפשט מבגדיו, חודר אלי בחזרה ונותן לי תחושת חמימות.

הנייד שלי צלצל, קוטע הכל.
לעזאזל!

-"הלו?" שאלתי בקושי כשמתן נדחק אליי בחוסר רחמים
"הדר!" צחקה נטשה,
-"עוד מעט אני מתקשרת, בייי!!!" אמרתי וניתקתי,
משחררת גניחה עמוקה וארוכה.

שוב פעם-
דפיקה בדלת.

"תתעלמי." אמר מתן, ממשיך במעשיו.
"אתה שומע את זה?" שאלתי בבהלה, דוחפת אותו מתוכי כשרעש של מפתחות נשמע ברקע.

"פיג! הבאתי מפתחות מהקבלה." שמעתי את מעיין
"לא! לכי, אנחנו ישנים!"
"פיג? לא יפה." צחקה,
"אם את פותחת את הדלת, אני פותחת לך את הצורה." אמרתי כאיום ושמעתי את מתן צוחק .
"היית אומרת שאתם מזדיינים." צחקה
"אנחנו לא !"
"עושים אהבה, טוב פיג, לא לשכוח גלולות." צחקה

יבבתי בכעס ודחפתי את מתן למיטה, עולה מעליו.
הוא דחף אותנו בחזרה אל בין הסדינים גורם לחושיי להשתגע, ואז שוב- הנייד שלי צלצל.

-"מה?" יבבתי בתסכול,
"הדר מה נשמע?" צחק מאור.
-"בסדר! ביי." אמרתי בכעס
"מה יש?" צחק
-"אני עייפה." שיקרתי

מתן המשיך בשלו, אני כבר לא רציתי להגיע לשיא שלי היום.

"הם עושים את זה בכוונה?" שאלתי,

הנייד שלי צלצל שוב,

"חיים שלי, אני אמור להפריע לך באמצע הסקס עם מתן." אמר אור,
-"מה?" שאלתי ללא הבנה.
"כן, זה יעני החזרה על זה שאת מפריעה תמיד באמצע סקס." צחק
-"בייייי." התעצבנתי,

–

כשנרגעתי, התכסתי בשמיכה ונשכבתי לישון.
מתן כרגיל לקח את כל המיטה וחיבק אותי אל גופו החם והחזק.

"מתני?" שאלתי, הוא המהמם בקולו, קובר את ראשו בתור צווארי כשגבי צמוד אל ביטנו.
"יש לי מועקה.." נשמתי עמוק,
"חיים שלי, למה יש לך מועקה?" שאל, מחבק אותי חזק.
"לא יודעת.. אני מרגישה כמו כובד על הלב." הסתובבתי וקברתי את ראשי בתור צווארו ודמעות חמימות זלגו מעיניי.
"הכל בסדר, יפה שלי. אני כאן" נשק לקודקוד ראשי,
"אני עייפה.." מלמלתי,
"זה בסדר, תנוחי. אני כאן, אני אשאר ער עד שתרדמי." נישק את ראשי שוב וליטף בעזרת ידיו את גבי בעדינות.

–

פקחתי את עיניי, רואה את כל החברים בחדר.
מתן עדיין כרך את זרועותיו סביב גופי שהיה לבוש רק בחולצתו ובתחתונים קטנים .
הרמתי את השמיכה וכיסיתי את גופנו החשוף.

"לכו מכאן" אמרתי בעייפות,
"בוקר טוב!" צעקו ארבעתם בקולי קולות,
מתן התעורר בבהלה, מכסה את גופו הלבוש רק בתחתון עם השמיכה ומשפשפף את עיניו בידו הפנויה,
"יפים שלי, עבר עליכם סקס מהנה?" צחק תומר,
נטשה נכנסה לחדר וצחקה.
התהפכתי על ביטני והמשכתי לישון.
"מאור, מעיין ואור אני לא חברה שלכם יותר." מלמלתי,
"זה בסדר, בובו." צחקה
"חלמת חלום רטוב? סליחה- טוב." צחק מאור עלי,
"לך מכאן!" התעצבנתי
"הבאנו לכם מתנה." אמרה מעיין בחיוך והוציאה מאחורי גבה תחתון חוטיני בצבע ורוד, מזעזע.
מתן צחק,
הכתי את החזה שלו בחוזקה ואטמתי את אוזניי בשביל לא לשמוע אותם צוחקים .

"אחרי שצחקנו עליכם, מספיק. אוכלים" חייך אור,
"אני רוצה עוגה" אמרתי בחיוך רחב,
"תקווי שהם הכינו." אמרה נטשה וכולם יצאו מהחדר.
"אני אזכה לראות אותך עם התחתון הזה?" צחק מתן,
הוצאתי לו לשון והתחלתי להתלבש.

אחרי התארגנות קלה, השארתי את מתן בחדר בעוד שמיהרתי אל חדר האוכל וקרסתי לאכול.
כמה שיותר, יותר טוב.

ספיר התיישבה לידי ושפשפה את עיניה,
"מה יש?" צחקתי,
"אינעל מאור המטומטם הזה! דחף אותי מהמיטה ונפלתי על הברכיים." אמרה בכעס, דוחפת את מאור שהתיישב לידה.

ציחקקתי בשקט ופיניתי למתן מקום לשבת לידי, הוא אכל ובקושי דיבר.
רק מתעורר בזמן שלו,
"עבר עליכם ערב מהנה?" קרצה מעיין,
"מאוד, ועלייך?" גלגלתי את עיניי
"מאוד, צפינו בסרט ונרדמנו." חייכה והתיישבה ביחד עם אייל בשולחן.

סיימנו לאכול ומתן ואני החלטנו ללכת לטיול ג'יפים בדיונות.
"מי נוהג?" חייכתי, מתן צחק ותפס את מקום הנהג, מתחיל לנסוע במהירות ואני צורחת בהיסטריה.
"יפול לי הרחם!!!!!" כעסתי,
"הוא לא יפול , יפה שלי." צחק.
"מתן!!!!!" כעסתי והוא המשיך לנסוע במהירויות ולהעיף חול,

אחרי הטראומה שעברתי בטיול ג'יפים, מתן החליט שנלך לבריכה.
השעות של השמש הגיעו והיה נעים לשם שינוי,

החלפתי לבגד ים וגם מתן, יוצאים אל הבריכה. .

ישבתי על הכיסא ערסל ועשיתי וידיאו,

"הנה מתן! תגיד שלום." ציחקקתי והוא עשה שלום למצלמה, מתקרב אליי ומתיישב מאחוריי.
המשכתי להסריט אותנו,
מתן התנדנד על הנדנדה בעודי מצחקקת ו-בום.

"מתן!" אמרתי בכעס, הוא לא הפסיק לצחוק,
הנדנדה העלובה הזאת נשברה.
לא היה לי כוחות לקום מהריצפה, סגרתי את הוידיאו ונשארתי לשכב על הריצפה.
"חיים שלי, הכל בסדר?" חייך, מרים אותי בזרועותיו ושנינו נכנסים לבריכה המחוממת.

"אתה מתעלל בי." קבעתי,
"אני אוהב אותך." נשק לצווארי,

נכנסנו לחדר עייפים ומותשים, אני ישר למקלחת ומתן בנייד מדבר עם חברים שלו.
הוא החליף אותי, מתקלח במקומי בעוד שאני מדליקה מזגן על חימום ונרדמת.

נקודת מבט אלינור-

שלושה שבועות עברו, שבוע 25 בפתח.
התהלכתי במסדרונות העבודה, מחפשת אחר האחראי שלמען השם יסדר לי את המזגן!

הנייד שלי צלצל, אמא.
מיד עצרתי הכל ועניתי,

-"אמא!" אמרתי בהקלה, שלושה שבועות שהיא נטרה לי טינה.
"אלינור, אבא בבית החולים. תגיעי לשם." אמרה בקרירות,
-"מה קרה?" שאלתי בפאניקה, מביטה בשעוני- השעה 8 וחצי בערב.
"לחץ דם גבוה ולחצים בחזה, את באה?" שאלה חסרת כוחות.
-"בטח." אמרתי בשקט,

היא לא דיברה איתי מרצונה במשך שלושה שבועות, זו השיחה הראשונה שבאה מרצונה.
למרות כל הפעמים שהתקשרתי והיא תירצה שהיא עובדת.

הודעתי לאחראים שעקב מצב אישי אני אצא מהעבודה ב8 וחצי ולא ב9.

הודעתי לאבי שיגיע לבית החולים, ממהרת להגיע לחדר של אבא.
אמא עמדה שם מחוץ לדלת הסגורה ומיד תקפה "כמה זמן להגיע?"
"באתי מהעבודה." הבטתי בה בהלם.
היא שתקה,
"מה שלומך? לא ענית לי כל השבוע לטלפון." הבטתי בעיניה הקרות.
"לא צריך לדבר כל הזמן, אלינור." כעסה,
"רציתי לספר לך על ההריון." צחקתי במבוכה,
"תספרי לאמא של אבי." עקצה.
"כמה פעמים אני צריכה להצטער עוד?"
"לא אכפת לי, עכשיו תהיי בשקט עד שניכנס לחדר." אמרה בגועל.

התיישבתי בכיסא וחיכיתי שאבי יגיע,
אחרי חצי שעה של ישיבה שקטה, אבי הגיע.
"מה איתו?" שאל, נושק לשפתיי ומחכה לתגובה ממני.
"לא יודעים עדיין.." נאנחתי,
"איפה אמא שלך?" שאל ללא הבנה,
"הלכה לשבת בקצה השני בשביל שלא נדבר אחת עם השניה." צחקתי בזלזול.
אבי חיבק אותי אל גופו ונשק למצחי עם הפצעים, תופעות מסריחות של ההריון.

הרופא אמר שאבא בהתאוששות ושניכנס לחדר ושלא נעמיס עליו.
אמא נכנסה ראשונה, אחריה- אבי ואני.
חיבקנו את אבא ועמדנו בשקט בצד.

"יש פה ריח של מאפה קינמון, בא לי." ציחקקתי אל אבי,
"אני אלך להביא לך?" שאל, מנשק את מצחי.
הנהנתי בראשי,
"אחרי זה את מתפלאת שאת סובלת מעצירויות? כן, תמשיכי לאכול שטויות כאלה. נראה לאן תגיעי" אמרה אמא בעוינות.
"זה רק מאפה." אמרתי בנוקשות,
"פינקו אותך כמו לא יודעת מה, כמו חזירה." אמרה בכעס,
נשכתי את הלחי הפנימית שלי בעוד שאבי נשאר לחבק אותי.
"אני אלך להביא לך." נשק למצחי שוב,

התעלמתי מאמא, מחכה לאבי שהגיע לאחר כמה דק' עם שקית מלאה במאפי קינמון.
"הבאתי יותר מאחד, את אוכלת בשביל שניים." חייך,
העמסתי מאפים בתוך פי, נהנת מהטעם וגונחת בעונג, גוררת את הצחוק של אבי לנוכח האהבה הלא מוסברת שלי לאוכל.

"משוגעת." צחק כשראה שאכלתי 5 מאפים.
"נהיה לי כאב בטן." ציחקקתי, רואה שאבא בשלבי התעוררות.

"אבא, מה שלומך?" שאלתי בחיוך קטן,
"בסדר." אמר בעייפות,

הרופא הגיע ושלח את כולנו הביתה, חוץ מאמא.

נקודת מבט שני-

ניסיתי להכניס לפי חתיכת לחם, אך גופי דחה את זה.
כמו בשאר השבועיים האלה, לא יכולתי לאכול.
בחילות תקפו את בטני והתחלתי להרזות אפילו יותר ממה שהייתי.

יום שישי הגיע, השבת השנייה שטל סוגר.
ניסיתי לאכול בארוחת שישי מעט אורז אך ללא הצלחה, אוכלת קצת סלט ומראה להוריי שהכל בסדר.
בערב לא נרדמתי, ספק אם זה בגלל שטל לא דיבר איתי, או ספק בגלל זה שמשהו מנע ממני לאכול.

דפקתי על דלת חדרה של רוני, נכנסת אל תוך מיטתה.
שמחה שחבר שלה בבית ולא כאן,
"יש לי בחילות." יבבתי,
"ממה?" שאלה ללא הבנה.
"אני לא יכולה לראות אוכל, הרזיתי." מחיתי את דמעותיי,
"קרה משהו?" שאלה בדאגה, מושכת אותי אל בין זרועותיה.
"לא יודעת.." מחיתי את דמעותיי,
"הכל בסדר, בואי נלך לישון." נשקה לקודקוד ראשי.
"אבל אני רעבה, אני לא יכולה לאכול." יבבתי.
"את רוצה גלידה? ארטיק קרח?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה.

התעוררתי לבוקר עוד יותר מגעיל, לא יודעת אם זה בגלל הטיול שנתי שאמור להגיע ביום ראשון, או זה שאני מתגעגעת אל טל.
ראיתי את רוני מארגנת מזוודה, מושיטה לי צלוחית עם גלידה, לא לאכול יותר מידי.
בטיול שנתי, רוני ושתי חברות שלה , ואני נהיה בחדר ביחד.

כשרוני סיימה לארגן את המזוודה הקטנה שלה, עברנו אל הבית שלי וארגנו בשבילי מזוודה לטיול שנתי.
לא היה לי חשק לדבר עם אף אחד,

כשסיימנו , פרשנו לישון.
העברנו את כל היום ביחד עד הבוקר שלמחורת, של הטיול.
אמא שלי ואמא של רוני הסיעו את שתינו לבית הספר ברכב של אבא,

העמסנו את התיקים בתא מטען,
חיבקתי את אמא ונישקתי את לחייה ארוכות, יודעת שאפגוש אותה בשלישי.

התיישבתי ליד רוני וחייגתי אל טל,
שיעול הבליח מגרוני כשטל ענה לפלאפון.

"יפה שלי, מה זה השיעול הזה?" צחק
-"לא יודעת.. אני עכשיו 37" יבבתי,
"מה 37?" שאל ללא הבנה.
-"בגוף." ניסיתי לדבר בשקט שאף אחד לא ישמע,
"משקל?" שאל בדאגה,
-"כן.. לא אכלתי כל השבת, לא הייתי רעבה." נאנחתי
"זה בסדר, חיים שלי. את תעלי את זה בשניה." עודד
-"אבל זה קצת.. אתה יודע שכולם עברו ממזמן את ה-50?"
"אני יודע, אבל זה המבנה גוף שלך. מבנה קטן ורזה, את בריאה. זה הכי חשוב."
-"אני רוצה להיות יותר, אבל לא מצליחה."
"את לא צריכה להיות יותר, את בסדר גמור."
-"אני אוהבת אותך, מתי יעברו ה-21 האלה?" כעסתי
"עוד מעט, את באוטובוס?" יודע שיש לי טיול.
-"כן, אנחנו נוסעים לצפון" חייכתי לעצמי,
"תשמרי על עצמך, יפה שלי. תשתי הרבה מים"

סיימנו לדבר ושיחקתי בשיערה המתולתל של רוני שנח על בירכיי בגלל שהחצופה נרדמה.

הגענו לצפון, מביטים בנוף הירוק.
"יש הליכה של חמש שעות." אמרה רוני והתחלתי להשתעל בכבדות,
"זה יעבור מהר" צחקה,

זה לא עבר מהר!

הגענו לאכסניה ודבר ראשון נשכבתי במיטה, לא מקלחת, לא חדר אוכל.
לישון.

התעוררתי מצלצול של הפלאפון, מביטה בצג.
6 בבוקר, וזה היה טל.

-"טל.." מלמלתי בעייפות.
"הערתי אותך?" שאל בדאגה,
-"כן, כולם ישנים." ציחקקתי.
"תחזרי לישון, יפה שלי." אמר בחרטה
-"זה בסדר." צחקתי
"מה אכלת?" שאל,
-"לא אכלתי. נישארתי לישון בחדר"
"ולקחת את הכדור?" שאל
-"כן, ב2 וחצי. הייתי צריכה ללכת לצד, כי כולם יתחילו לשאול מה זה."
"שאלו?" צחק
-"מישהי אחת, אמרתי שזה כדור סידן"
"חיים שלי, אני מתגעגע." אמר בקול שבור,
-"גם אני, אבל אני אראה אתך בשבת, נכון?"
"כן. אני מת להגיע, אני שבוז כאן."
-"למה?" דאגתי,
"קשה לי.. יותר מידי זמן, לא ישנים."
-"אני אעשה לך מסאג' כשתחזור." צחקתי
"הכל מוקלט, תזכרי." צחק
-"אני, שני, הנסיכה של טל. תעשה לו מסאג' כשיחזור מהצבא."
"ובתמורה? בטוח יש משהו שמתחבא." צחק
-"בתמורה, תהיה איתי כל השבת."
"אני מסכים לזה." צחק

כשסיימתי לדבר עם טל, נכנסתי להתקלח ולאחר מכן הלכתי לחדר אוכל לאכול.
רק המורים היו שם.
כולל אבי, המחנך שלי.

"בוקר טוב, שני. לא היית אתמול בארוחת הערב, באתי לבדוק איפה היית.. לא מצאתי אותך" אמר בדאגה,
"כן, ישנתי.. לא הייתי רעבה" חייכתי חיוך קטן, מתיישבת בשולחן עם המורים ואוכלת קרואסון קטן.
"מה קרה קמת כזה מוקדם?" צחק,
"טל התקשר, העיר אותי." ציחקקתי
"מה איתו? המון זמן לא שמעתי עליו." אמר בחיוך רחב,
"בסדר.. היינו בקפריסין לפני שלושה שבועות, זוכר?"
"לא נסעת עם אמא?" שאל ללא הבנה,
"ככה חשבתי.. הוא עשה לי הפתעה, הוא חיכה לי במונית." חייכתי
"אני שמח, איך הולך לו בצבא?"
"בסדר, הוא סוגר 21. אני מחכה שיעבור השבוע הזה, זה קשה להיות רחוק מהבית.." חייכתי חיוך סגור,
"כן, מאוד." חייך, "בעברי, כשהייתי לוחם בגולני, היינו סוגרים 28 לפעמים בגלל כל המלחמות שהיו."
"לא התגעגעת הביתה?" שאלתי בדאגה,
"התגעגעתי, הייתה לי אישה בבית ותינוקת." חייך
"היית נשוי בגיל 19?" שאלתי בחיוך רחב, שמחה שכולם עסוקים בשיחות שלהם.
"כן ,הייתי קצין. בן 21" חייך
"למה באת להיות מורה?" צחקתי
"יצאתי מקבע בגיל 40, רציתי לחוות עולם.
טיילתי בעולם, עזרתי לאישתי בעסק המשפחתי, הבת שלי ילדה לי נכד.
היה לי תעסוקה.
כשהנכד שלי גדל והלך בגיל 3 לגן, החלטתי לחפש מקצוע. והתאהבתי במקצוע הזה." חייך
"אני לא רוצה שטל יהיה בקבע, שילמד משהו וילך לעבוד." אמרתי במבוכה
"זה בסדר, גם אשתי אמרה את זה." צחק

"הוא בדיוק מתקשר." צחקתי,

-"טול." דיברתי בשקט כי לא רציתי שהמורים האחרים ישמעו,
"חיים שלי, אנחנו נכנסים לפעילות. אל תפחדי, אני אחזור בערב- מקווה. אם לא, אז בבוקר." אמר
-"למה!" שאלתי בכעס, קמה מהשולחן בשקט והולכת לצד
"יש אירוע חריג, לא יכול לספר." נאנח
-"תשמור על עצמך." בקול חנוק מדמעות,
"אשמור. אל תשכחי לקחת כדור."
-"תדבר איתי כשאתה חוזר." מחיתי דמעה

עליתי לחדר, להתלבש בטייץ וחולצה קצרה בשביל הטיול הרגלי בבוקר.
למה הוא צריך לצאת למבצעים מטומטמים?

באמצע הטיול הרגשתי חולשה, שתיתי מים והמשכתי ללכת עם רוני.
"את צריכה לקחת כדור.." הזכירה רוני,
נאנחתי בתסכול.
"יש לי פיפי." אמרתי לרוני, שתבוא איתי להשתין ואז לשתות את הכדור.

הקבוצה התקדמה, חיכינו למאסף.
"לטל יש להשתין, אתה יכול לחכות לנו?" ביקשה מהחובש.
הוא ליווה אותנו לגבעה שתסתיר אותנו,

התחבאתי מאחורי הגבעה ופשטתי את הטייץ בעוד שרוני עמדה לידי והחזיקה את התיק.
החובש שמר מחורי הגבעה, לבדוק שאף אחד לא מתקרב.
"תפסיקי להסתכל." צחקתי כשלא הצלחתי לעשות פיפי,
"קדימה, נשמה! היום להוציא את הפיפי." צחקה

"לא יוצא! תחכי!" התעצבנתי, לא אוהבת שמלחיצים אותי.
"פששששש, פשששש" עשתה קולות של פיפי ולא הפסקתי לצחוק.

"הכל בסדר?" שאל החובש, רוני יצאה אליו.
מדברת בקול חזק מידי,
"היא לא מצליחה להשתין, עשיתי לה קולות של פיפי."
"הכל בסדר איתה? קרה לה משהו שהיא לא מצליחה לעשות?" דאג החובש ,
"היא התאפקה מהבוקר, עוד מעט יצא לה." צחקה.

לבסוף יצא, כאב לי מאוד.
אבל זה משחרר! כמה פיפי זרם במורד החול.

יצאתי מאחורי הגבעה, מוציאה את הבקבוק שלי ושוטפת את הידיים .
מוציאה את הכדור מהתיק ומניחה על לשוני ובולעת.
רוני והחובש הביטו בי בתדהמה,
"די!" אמרתי בכעס, זזה מרוני שחיבקה אותי.
"מתי הספקת לצאת?" צחקה,
"כשצחקתם עלי." ציחקקתי, ממשיכים ללכת.
החובש בודק איפה הקבוצה ואנו מדלגים על שאר כיתות השכבה.

"קוף המפגר קיבל שבת." אמרה רוני בצחקוק,
"דיברת איתו?" חייכתי חיוך שבור,
"בטח, כל היום." חייכה,
"טל יצא בבוקר לפעילות, הוא יחזור מחר כנראה.. או בערב.. תלוי איך יהיה המצב באזור שלהם" מלמלתי בביאוס.

"אתן אחיות?" שאל החובש, מוציא אותי מהבאסה.
"סוג של." ציחקקתי,
"מה הכוונה?" חייך.
"היא השכנה שלי, ואבא שלי ואמא שלה אחים." חייכתי
"אז היא בת הדודה שלך?" צחק בבלבול,
"כן." חייכתי.
"והיא חברה הכי טובה שלי." אמרה רוני ונישקה את הלחי שלי,
"נכון." ציחקקתי

המשכנו ללכת, הקבוצה ממש התקדמה.
"תשתו מים, בנות." אמר החובש, עשינו כך,
"אני רעבה" אמרה רוני והתיישבה על סלע שבאזור.
"תאכלי" אמר החובש שכבר סיים את הכריך השני שלו.

רוני אכלה, לי לא היה תאבון .
הרגשתי מועקה חזקה בלב, לא יודעת למה…
השתעלתי, כנראה התקררתי…

המשכנו ללכת והחובש דיבר בנייד שלו,
"פיגוע? איפה. די! ומה קרה להם?"
"איפה?" התפרצתי לשיחה, החובש סיים את השיחה
"בחברון." אמר,
"למי? חיילים נפצעו?" התחלתי ליבב
"לא! החיילים לא נפצעו" אמרה רוני בדאגה,
החובש גמע את רוקו.
"את משקרת!" אמרתי בכעס, ממשיכה לבכות אל תוך כתפה.
"את יותר מידי רגישה היום.." הרגיעה אותי
"טל בפעילות בחברון." מחיתי את דמעותיי, מוציאה את הנייד ומתקשרת אליו.
הנייד שלו מנותק.
"מי נפגע?" שאלתי בבכי את החובש,
"שני לוחמי גבעתי." נשם עמוק. "לא ידוע המצב."
"טל בגבעתי" יבבתי בבכי,
חייגתי אל טל ללא הפסקה, למרות שיש מענה קולי.
"אני רוצה הביתה" בכיתי לרוני, היא חיבקה אותי חזק.
"הכל בסדר, את סתם נכנסת ללחץ." אמרה רוני,
"קל לך להגיד!" יבבתי
"את תראי, טל בסדר. הוא שרד את 'צוק איתן' והוא ישרוד את זה." חייכה.
הנהנתי בראשי ומחיתי את דמעותיי,
"אני אתקשר לאמא שתיקח אותי כשנחזור, אני לא רוצה להישאר בטיול הזה." ניגבתי את דמעותיי.

הנייד שלי צלצל, מיד עניתי, לא משנה הדרך.
-"טל?" עניתי מהר,
"לא, בובה. זאת אמא." אמרה באנחה עמוקה
-"אמא! היה פיגוע וטל שם, הוא לא עונה!" יבבתי
"חיים שלי, הכל בסדר.." יבבה
-"אמא, מה קרה?" התחלתי לבכות גם אני.
"כי אני לא יודעת אם לשמוח, או לבכות." נשמה עמוק
-"מה קרה, אמא?" כעסתי
"בובה, תביאי לי את רוני…"
-"לא! תגידי – לי – מה – קרה!"
"תביאי לי." ביקשה בקול שבור,

הבאתי לרוני והיא נשכה את שפתה התחתונה.
"קחי." אמרה רוני, מחזקת את קולה ע"י שיעול.

-"אמא?"
"חיים שלי, תהני בטיול. בערב נדבר?"
-"טוב.." מלמלתי,

המשכנו ללכת, לא היה לי כוח לכלום.
"הקבוצה שלכן על האוטובוס, המסלול הבא הוא הקל ביותר." אמר , הנהנתי בראשי.

הגענו לאוטובוס וישבנו בשורות הראשונות,
המשכנו בנסיעה, כבר מחשיך. . .

הגענו למסלול קצר, הרבה נופים ירוקים.

לבסוף חזרנו לאוטובוס ואני נרדמתי, רוני דיברה בנייד שלה.
חיכיתי לבדוק מתי טל היה מחובר לווצאפ, אך הוא לא נראה בווצאפ מאתמול.
"אני רעבה.." מלמלתי,
"עוד מעט נאכל." אמרה, "את ראשונה מתקלחת."
הנהנתי בראשי.

נכנסתי להתקלח, יוצאת מהמקלחת לבושה בטרנינג מחמם .
"אמא?" ציחקקתי,
"כן, חיים שלי. באתי לקחת אותך." חייכה
"למה?" שאלתי ללא הבנה,
"שמעתי שאת לא אוכלת, עם בחילות.." אמרה
"כן, לא יודעת למה.." נאנחתי.
"טוב, אז ניקח את המזוודה ונסע." חייכה שוב.
נפרדתי מחברות שלי, וכמובן מרוני שבכתה.
הלכנו לכניסה של האכסניה, שמה את התיק במזוודה ושתינו נוסעות לאחר שנפרדנו מהמורים .

"חיים שלי, נכון היה פיגוע?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"אז טל.. הוא נפצע.." נשמה עמוק,
לא יכולתי להוציא מילה מהפה.
"הוא בסדר, רק מתאושש בחדר.. הוא היה בניתוח."
"מה קרה לו?" יבבתי,
"מחבל דקר אותו ברגליים ובבטן, ניסה בחזה אבל טל התנגד." אמרה
"מי איתו?" מחיתי את דמעותיי,
"כולם, ההורים של טל, אחותו, אבא, ואני גם."
"ולמה לא אמרתם לי?" שאלתי בכעס,
"הוא לא רצה שנגיד לך.. הוא רצה שתהני בטיול." חייכה חיוך שבור, מוסיפה, "הוא התעורר רק מקודם.."
"הייתה לי מועקה, ידעתי שקרה משהו.." שפשפתי את עיניי.
"אני יודעת, רוני אמרה לי.." משכה באפיה.
"כולם יודעים?" שאלתי,
"המורה שלך ורוני.. ביקשתי שלא יספרו בשביל שלא תדעי.."
"הוא ער?" שאלתי,
"מטושטש, יכול להיות ונרדם.." נשקה ללחי שלי בזמן שהרמזור הראה אדום.
הנהנתי בראשי.

הגענו לבית החולים, אמא הובילה אותי אל החדר שלו.
המשפחה שלו ישבה בחוץ.
חיבקתי אותם ואז את אבא שמחץ אותי ומלמל "קטנה שלי, הכל בסדר.."
"למה אתם בחוץ?" שאלתי ללא הבנה,
"בדיקות אחרונות." אמרו בחיוך שבור, נפוחים מדמעות.
התיישבתי ליד אחות של טל וחיבקתי אותה.

"אתם לא צריכים להישאר, תודה שהייתם פה." אמרו ההורים של טל,
"טל הוא כמו הבן שלנו." אמרה אמא בביטול, לא מסכימה לעזוב.

לאחר הרבה זמן של בדיקות, נתנו לנו להיכנס לחדר של טל רק בשעה עשר בלילה.
נכנסתי לחדר ופשוט התחלתי לבכות ללא קול כשגופו החבול נגלה לעיני.
לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה…..

יריכו היו חבושות ומעט דם נגלה לפניי, ביטנו הייתה מכוסת עם השמיכה אבל יכולתי לנחש שיש שם דם.

התקרבתי אליו ורכנתי אל פניו הישנות ונשקתי לשפתיו.
לא שחררתי, למרות שהוא ישן.
דמעות זולגות במורד לחיי ושתיי ידיי מחזיקות בו, האחת בצווארו והאחרת בלחי שלו.
נשקתי שוב פעם וחיבקתי אותו, נכנסת אל תוך המיטה לידי ונשכבת, נזהרת על פצעיו.
יבבתי אל החזה שלו שבלי חולצה , למרות שהשמיכה כיסתה אותו מעט.
"שניקה, תתני לו לנוח.." אמרה אמא, לא הסכמתי והמשכתי לשכב לידו.

"נלך לאכול, נשאיר אותם לבד.." אמרה אמא של טל,
שמחתי.
יוצאים מהחדר ומשאירים את הדלת סגורה, אני נשכבת לידו ולא מפסיקה לבכות.

–

"חיים שלי.." התעוררתי מנשיקות על שפתיי,
פקחתי את עיניי, טל שכב לצידי עם עיניים פקוחות.
חיבקתי חזק והתחלתי לבכות,
"הכל בסדר… אני חי" צחק
"לא אכפת לי."
"למה לא נשארת בטיול? אני לא רוצה שתפסידי את הטיול." כעס
"ידעתי שקרה משהו, הייתה לי מועקה.." נאנחתי,
הוא חייך, נושק לשפתיי.
"מה השעה?" מלמלתי, מתרפקת על גופו וזזה קצת כשהוא נאנק מכאב.
"שש בבוקר.. ההורים שלך הלכו לבית, השאירו אותך איתי. ההורים שלי גם חזרו לבית להביא אוכל." צחק

הרופא נכנס לחדר, מבקש ממני לקום. עשיתי כדבריו,
הוא בדק את טל וראה שהכל בסדר. משאיר אותו לביקורת נוספת.

נשכבתי בחזרה ליד טל כשהרופא יצא, מנשקת את שפתיו של טל והוא עולה מעליי, נשען על מרפקיו ונאנק מכאב כשרגליו החבולות נגעו במשטח של המיטה.
שמחה שנעלתי את הדלת כי סוף סוף אני אהיה קרובה אל הגבר שלי.
שפתיו נשקו לשפתיי בעוד שאגנו השתפשף באגני, גורם לגניחות בלתי צפויות לצאת מגרוני.
טפיחה מלאה את תחתוני הבוקסר שלו שבהם הוא ישן,
דוחק את איברו המכוסה אל איברי העמוס בשכבות של טרנינג חם.
נשמתי עמוק, מנסה להוריד את מכנסיי אך הוא לא נותן לי,
"לא, אי אפשר כאן.." מלמל אל צווארי, מנשק שוב לשפתיי וממשיך להתחכך בי, גורם לי להגיע לשיא גם מבלי שהורדנו בגדים.
"טל.." נאנחתי בכבדות,
"חיים שלי, את.." מלמל, נושק לשפתיי.
נשכתי את שפתו התחתונה ופשוט יבבתי מאושר,
"הכל בסדר.." צחקק, מפסיק את פעולותיו ומושך אוצי אל זרועותיו, נושק למצחי.
"אני לא יכולה בלעדייך.." מחיתי את דמעותיי,
"גם אני לא יכול בלעדייך." נשק לשפתיי.

"יש לי פיפי.." מלמלתי,
"לכי תעשי, יש שירותים כאן.." נשק לצווארי,
הלכתי לעשות, שוטפת את פניי ואת שיניי.

חזרתי לחדר, רואה את משפחתו של טל ואת חברים של טל.
התיישבתי בכיסא ושתיתי שוקו בשקית שאמא של טל דאגה להביא לי.

–

"אני באה אלייך!" קבעתי,
"יש לך מחר לימודים." אמר ברצינות,
"יש חופש בגלל הטיול" אמרתי בכעס, עוזרת לטל לשים עליו את חולצת הטריקו.
"ואחרי זה את חוזרת לבית הספר." קבע, הנהנתי בראשי.
קפצתי על טל בחיבוק והוא נאנק מכאב, שכחתי.
התנצלתי והלכנו לאוטו עם הוריו,
אחותו נשארה בבית.

כשהגענו לבית, דבר ראשון, טל זרק את דבריו בחדר.
אמא שלו הכינה לאכול בעוד שאביו של טל חזר לעבודה, הוריי אמרו שיעברו כאן בחזור מהעבודה.

נכנסתי לשירותיים לעשות פיפי, לא מתעצבנת כשטל נכנס באמצע בלי רשות.
הוא פשט את בגדיו ואת התחבושות, נכנס למקלחת.
סיימתי לעשות פיפי, מורידה את בגדיי ואת המים, שוטפת את כפות ידיי עם סבון ואוספת את שיערי לקוקו גבוה, מצטרפת להתקלח עם טל.
הוא מילא אמבטיה, מתיישב על הקרקעית והמים מכסים עד מעל לחזה שלו.
הוא משך אותי להתיישב בין רגליו ולהשעין את ראשי על החזה שלו לאחר שווידאתי שהדלת נעולה.

שפתיו נשקו לצווארי, היה שקט נעים..
לקחתי מעט סבון ושמתי על גופי, מתחילה לשפשפף את הסבון על כתפיי ועל שאר גופי, טל נשאר שקט, נושק לצווארי.

כשהרגשתי שהאדים החמים מעיקים על נשימתי, שטפתי את גופי וכרכתי סביבי מגבת, יוצאת מהמקלחת אל החדר של טל ןמתלבשת בבגדים שיש לי שם.
תחתון שחור מכותנה ופיגמה ארוכה.

הלכתי לחדר של אחות של טל, נשכבת במיטתה בעוד שהיא לומדת למבחן דרך הלפטופ.
"את לא עם טל?" צחקה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"מתקלח." אמרתי,
"אני יודעת שהתקלחתם ביחד, כאלה דביקים." צחקה
גלגלתי את עיניי ולא יכולתי לעצור את החיוך שלי.
יוצאת מהחדר אל המטבח, לעזור לאמא של טל לבשל.
בסופו של דבר רק אכלתי מהסירים, לא עזרתי.

לאחר חצי שעה, טל הגיע אל המטבח לבוש בטרנינג וחולצת טריקו.
אוכל מהאוכל שאמא שלו הכינה, אני אכלתי רק מרק.
"זהו?" שאלה אמא של טל בכעס, הנהנתי בחיוך.
"תאכלי עוד!" באה לשים לי עוד אך לא הסכמתי, נעמדת מאחורי טל ועושה לו מסאג'
"המסאג' שהבטחת לי?" צחק, צחקקתי בחזרה.

אחרי חצי שעה של מסאג, טל חזר אל החדר ונשכב על גבו, מושך אותי אל זרועותיו להישכב על גופו.
פחדתי להכאיב,
"את לא מכאיבה, בואי נישן.." ביקש, שמחתי.
"לילה טוב, אהבה שלי." נשק לשפתיי.
"לילה טוב, אהבה שלי." החזרתי בחיוך,

פקחתי את עיניי, שומעת את הקול של אבא שלי ושל אבא של טל צוחקים .
ההורים שלי כאן,
"התעוררת.." חייך טל, הנהנתי בראשי
"נקום נראה מה איתם, שלא ידאגו." חייך

עשיתי כדבריו, קמה אל הסלון ביחד עם טל שהלך לאט יותר, מחבק את אבי חיבוק גברי.
אני התיישבתי על ברכייה של אמא והבטתי באהבה שלי ובאבא שלי.

לבסוף, התיישבנו בספה, אחות של טל יצאה מהחדר ונופפה לנו לשלום.
"לאן את הולכת?" שאלתי בחטטנות,
"אל חבר שלי, הוא חזר הביתה." חייכה.
"זה יותר טוב מלהיות עם אחיך הפצוע?" שאל טל בנעלבות,
"זה בסדר, אחי. שני תדאג לך" ציחקקה

אחרי שאכלנו עוגה ואפילו ראינו סרט קצר, הגיעה השעה ללכת.
"קדימה שני, נשיקה והביתה." אמר טל כשעמדנו רחוקים מכולם, בסלון.
"לא! בבקשה, רק עוד יום אחד." התחננתי,
"לא, חיים שלי. בשישי אני אקח אותך אלי" נשק לשפתיי.
"אני אוהבת אותך.." מלמלתי אל שפתיו,
"גם אני." נשק בחזרה אל שפתיי.

חיכיתי ליד הוריי שנלך, הם נפרדו מטל ונכנסנו לרכב.

נסיעה קצרה ואני במיטה כבר, ישנה.

הלוואי ולא יהיו מלחמות יותר.

רק שלום, אהבה ללא פיגועים, ללא כאבים.
Peace and love?
אהבה.