מתי היא תשים לב.. פרק 33 חלק ב'

תשימו לב-
יש קצת קטעים מיניים, לא מפורטים, בסיפןר.
הקריאה על אחריותכם,
אפשר גם לדלג
אליענה

נקודת מבט ענבר-

הבדיקה עברה בסדר, חוץ ממכות יבשות ורגל נקועה, הכל טוב.
שכבתי במיטה בדירה של עומרי, מביטה בו מתלבש בבגדים לעבודה.
"בייבי.." אמרתי בעצב, כואב לי כל הגוף.
"מה, יפה שלי?" שאל בדאגה, נושק למצחי.
"כואב לי הגב, אני לא יכולה." יבבתי,
"אני יודע.. תתהפכי, אעשה לך עיסוי." עודד אותי להשאיר את גבי הלבוש רק בחזיה כנד עיניו.
עשיתי כך.

"כואב.." יבבתי כשלחץ על גבי,
"אני יודע." אמר בשקט, נושק לצווארי.
הוא המשיך במסע העינוי שלו בגבי בטענה שהרופאה אמרה כיצד לשחרר את הגב שלי הכואב.

"תקומי לאכול, יש אוכל והדר תגיע מאוחר יותר." נשק למצחי,
"מה עם הטיול שלנו לדרום אמריקה?" חייכתי,
"נוותר עליו בשלב הזה." אמר בחיוך קטן,
"למה?" כעסתי.
"יש לנו לימודים, התינוק עוד מעט יגדל.." אמר בחיוך קטן.
"ומתי תציע לי נישואין?" שאלתי בשקט, מפחדת להביט בעיניו.
הוא שתק.
נושק למצחי ויוצא מן החדר.
אז הבקשה שלי התגשמה, להיות בהריון וככה עומרי
לא יעזוב אותי כמו שחבר של ליאן עזב אותה.

הערב הגיע, אכלתי, טיילתי, והדר הגיעה.
המזוודה הגדולה שלה הונחה בסלון והיא קרסה על הספה כשבטנה צמודה לגבי בעוד שישנתי.
"הגב!!" אמרתי בכעס, היא מיד קמה, מביטה מה קרה לי.
"נפלתי מהמיטה, נקעתי את הרגל." התהפכתי על גבי וראיתי את מתן מדבר בנייד שלו ולוקח איתו את המזוודה של הדר לחדר שלה.
הדר דאגה לי והציעה לעשות לי מסאג' אך ויתרתי.

–

התהפכתי במיטה, 3 לפנות בוקר.
רואה את עומרי נכנס לחדר בשקט ופושט את בגדיו, נשאר רק בבוקסר שחור.
"עומרי." אמרתי בשקט, הוא קפץ בבהלה, ציחקקתי קצת.
"כן, מאמי?" שאל בדאגה,
"תביא לי משכך כאבים." נאנחתי בשקט ,

תוך 2 דקות עומרי הגיע עם כוס מים וכדור, לקחתי בשמחה וניסיתי להירדם, מה שעבר בהצלחה.

נקודת מבט הדר-

"הדרי, יש בעיה בסניף. אני צריך ללכת לראות מה כל הבאלגן, רוצה לבוא?" בגלל שמתן הוא האחראי משמרת, והמנהלת בסניף התפטרה, אז מתן ממלא את מקומה.
לא הייתה ברירה והלכתי איתו.
כל פעם יש בעיה בסניף הזה.

"הגעתי." אמר מתן לבנים שבקופה של הגברים.
"יופי, האישה טוענת שהיא קנתה את זה בארצות הברית והיא רוצה להחליף. היא אמרה שאמרו לה שם שאפשר להחליף." אמר הקופאי ומתן השתלט על העניינים,
אני התעסקתי בבגדים שראיתי שם.

"תודה רבה." אמרה הלקוחה ויצאה מאושרת מהחנות וגם העובדים.
"למה הבגדים כאן?" שאל מתן ללא הבנה, מסתכל על הבלאגן.
"עכשיו , מסדרים." אמר העובד וטפח למתן על השכם והלך.

"תראי." אמר מתן בשקט, מביט באחת העובדות הצעירות שדיברה עם לקוחה ושתיהן ציחקקו, עוזרת לה לקחת את הבגדים לקופה.
"מי זאת?" שאלתי ,
"עובדת חדשה." צחק, מתקדם אליה כשהיא מסיימת עם הלקוחה וקורא לי.

"כל הכבוד ליאור, לא חשבתי שעל ההתחלה תצליחי ככה." חייך מתן, ליאור צחקקה.
אני נאלצתי להסתובב עם המדים המגעילים.
"וזאת הדר, זוכרת?" שאל את ליאור.
"כן!" צחקה, חייכתי והבטתי במתן ללא הבנה, הוא סימן לי שנדבר אחר כך.

"אני רעבה." התלוננתי למתן כשנשארנו לראות שהכל מתפקד בחנות,
"לכי תקני לך אוכל, אני כבר בא לאכול איתך. טוב יפה שלי?"
"ממ, טוב." מלמלתי בתבוסה.

הלכתי לקנות אוכל, מתקשרת אל ספיר.

-"ספירוש." ציחקקתי
"הדרי, מאור עוד לא הגיע.." נאנחה בתסכול,
-"למה?" שאלתי ללא הבנה.
"הוא אמר שהמ"פ השאיר אותו שעה ביציאה." נאנחה
-"גם אותי." צחקתי, "מתן לא יודע"
"והוא פספס את האוטובוס, אני עוד מעט אסע להביא
אותו אם לא יהיה לו אוטובוס."
-"תבואו אלינו מחר, נצא לפאב?" שאלתי
"כן! תבואו אלי, יש לי בית ריק." שמחה
-"אני אשאל את מתן." צחקתי

התחלתי כבר לאכול רביולי, מתן כרגיל עוד לא הגיע.
אני אשאיר אותו לבד.

לבסוף הוא הגיע, מזמין קולה ושקשוקה.

"בשבת אנחנו יושנים אצל אמא שלי."
"בשבת אנחנו יושנים אצל ספיר."

אמרנו בו זמנית ,

"לא!" אמרתי בכעס , לא ישנים אצל אמא שלו.

"זה לא אני קבעתי, כולם באים לשם." אמר בתסכול,
"נו מתן!" אמרתי בתסכול, גוררת את מבטם של הסועדים.
"שני תבוא, גם רוני, אלינור ואבי, אייל ובת הזוג שלו, ליאב ואשתו והילדה שלהם." חייך,
"אני לא באה, לא רוצה." קבעתי בחיוך רחב.
"את תבואי, גם סבתא וסבא שלי יבואו."
"איפה כולם יכנסו בבית?" שאלתי ללא הבנה, למרות החדרים הגדולים.
"אמא דואגת לזה. סיימת לאכול?" שאל, הנהנתי בראשי.

הגענו הביתה, דחפתי את מתן אל המיטה והתחלתי להוריד את בגדיו, הוא צחק.
מחזיק בפניי ונושק לשפתיי, מוציא את לשונו ומלטף את שפתיי הסגורות, מחפש נתיב אל תוך פי.
אישרתי גישה לשונו שתפסה את לשוני ואת שפתיו שמצצו את לשוני באיטיות מענגת.
מיד כבר הופעתי ללא המדים, רק בתחתונים וחזיה.
עושה סיבוב למתן שיראה את גופי במלואו,
"שמת חוטיני?" צחק, הנהנתי בראשי.
"תוריד את זה ממני כבר! אני יום שלם עם זה – זה לא נוח." צחקתי, נשכבת על המיטה ומחכה לידו החמדניות שיקרעו ממני את התחתונים המסריחים האלה ושהוא יביא אותי במהירות לגן העדן .
וכך הוא עשה.

–

מתן שכב במיטה רק עם תחתון בוקסר רחב וניסה להירדם.
אני יצאתי מהמקלחת, לבושה בכותונת לילה ורודה ילדותית ותחתון שהוא כבר לא כמו התחתון החוטיני, ההפך הגמור.

"מחר לפני כניסת שבת נלך אלי, נעבור דרך אמא שלך." אמר, הנהנתי בראשי.
"היא אמרה לי שבאת אליה עם פרחים." חייכתי,
"כן, אבא שלך היה שם. הוא הביא את טימור" צחק,
"התגעגעתי אליה." חייכתי חיוך שבור, מתחילה לדמוע כנגד רצוני.
מתן השכיב אותי על גופו וחיבק אותי, נותן לי לפרוק את אי הוודאות שלי על צווארו.

–

התלבשתי בג'ינס בהיר וחולצה אלגנטית בצבע אפרסק, המחמיא לגוון עורי.

הגענו לבית החולים, אחזתי בכף ידו של מתן ונכנסנו אל החדר של אמא.
היא שכבה שם, כבויה כמו תמיד.
התחלתי ליבב כשפניה היו נפוחות והוורידים נראו על הקרקפת שלה.
אמא ישנה, לכן מתן יצא איתי לבחוץ וחיבק אותי חזק אל גופו.
"היא נראת נורא!" התחלתי ליבב בהיסטריה, היא לא הייתה ככה שבוע שעבר.
"יפה שלי, המחלה הזאת נוראית. אנחנו נתגבר עליה." נשק לשפתיי, אך הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני לא רוצה להיכנס, אני לא רוצה!" בכיתי בהיסטריה.
מתן אסף אותי לחיבוק ולא שחרר.
עד שנרגעתי,
מביא לי לשתות מבקבוק המים שהביא איתו כי הוא ידע שאני אתפרק.

לגמתי באיטיות וניגבתי את פניי, נכנסים לחדר.
מתן התיישב על הכיסא ואני על רגליו, מחבקת אותו חזק ועוצמת את עיניי, רוצה להירדם גם.

"מתן, הדר?" שמעתי קול חלש ושבור, זאת אמא.
"אמא, זאת אני!" אמרתי בקול שבור וחיבקתי אותה חזק והיא התחילה לדמוע,
"אורי היה פה אתמול, הוא סיפר שעלית במשקל." חייכה,
הנהנתי בראשי ומתן חייך. מביט בנו.
הוא צילם אותנו, משאיר אותנו לדבר לבד, נעלם במסדרונות.

אמא נרדמה לאחר שדיברנו הרבה, השארתי לה הודעה אני עושה שבת אצל מתן ואבוא שוב לבקר .
הלכתי במסדרון לפי הרעש של קולו של מתן.

עמדתי מחוץ לחדר, רואה את מתן מדבר עם ילדה קטנה בסביבות גיל 5 היושבת על השטיח ליד מתן ופותחת מתנה.
שיערה היה דליל והיא נראתה רזה מאוד.
"תודה מתן!" אמרה בשמחה כשראתה ברבי בתוך העטיפה.
צילמתי בשקט בלי שהם ישימו לב וחייכתי חיוך מאושר, זה המלאך שלי.
מתן הסתובב לשניה וקלט אותי מזווית העין שלו,
"הדר?" צחק, מושיט לי את ידו שאתקדם אליו.
"מי זאת המלאך הזאת?" חייכתי, מתיישבת על השטיח ליד מתן ומביטה בילדה משחקת בברבי.
"אירוניה- השם שלה זה מלאך." חייך מתן.

אחרי רבע שעה של משחק עם מלאך הקטנה יצאנו בחזרה אל הרכב בשביל לנסוע אל נעמי, אמא של מתן.

"לפני כמה חודשים שביקרתי את אמא שלך, מלאך הגיעה אל המחלקה. היא בתהליכי שיקום." חייך,
"צדיק שלי." נשקתי לצווארו ,
"כל ביקור אצל אמא שלך, הייתי הולך לבקר אותה ולהביא לה מתנות. זה לא נתפס.." אמר בעצב,
שתקתי.

הגענו אל נעמי, היא מיד קיבלה אותנו בחיבוק ונשיקה.
מתן נשכב בספה ולא זז, נרדם.
"ליהי ורונן יגיעו בערב רק.." אמרה נעמי .
"למה?" שאלתי ללא הבנה,
"שי לא מרגישה טוב.." אמרה בדאגה נעמי ושפשפה את מצחה.

חזרתי לסלון, רואה את שני בסלון ביחד עם מתן.
שכובה לצידו על הספה ושניהם צוחקים,
היא הייתה שזופה כמו אחרי שיזוף בהתזה.
הצטרפתי אליהם ונשכבתי מעל שניהם.
שני נמחצה בעוד שמתן דאג להוזיז אותי שאשכב על גופו ולא על שני כי היא קטנה מידי.

"אז טל, והזוג הנשוי ישבו על הנדנה וכשהתיישבתי אז הנדנה נשברה" התחילה לצחוק,
"יש לך מזל שאת לא שמנה, אחרת היו מאשימים אותך." צחק מתן.
"זה היה מביש!" צחקה וכל המשפחה התגלגלה מהסיפור שלה, היא טסה לקפריסין עם חבר שלה, טל.
רוני סיפרה גם חויות וצחקנו מהסיפור על ההאנגאובר הראשון שלה. .

התחלנו לארגן את הדברים, כל אחד בחדר שלו.
במרפסת כמובן הגברים ישנים על המזרונים,
בחדר של שי נישן הבנות, אלינור על המיטה הזוגית, וכמובן שגם אני, לא שואלת אם כן או לא.
בחדר אורחים ישנו ליאב ואשתו והתינוק שלהם,
בחדר של ציונה האחיות שלה,

ישבתי בספה וקראתי עיתון בזמן שהדלת נפתחה, שי נכנסה לבית חיוורת מתמיד, בזרועותיו של שמעון בעלה ליהי הייתה, ורונן הזדנב מאחוריהם.
"אמא." שמעתי את שי קוראת לנעמי בצרידות,
"חיים של אמא, לכי תנוחי!" אמרה , שולחת את שמעון ושי לנוח בעוד שליהי רצה אל זרועותי.
"אפשר לשחק לך בשיער? למדתי לעשות צמה!" אמרה, לא רציתי.
"לא, תשחקי לרוני." אמרתי, ממשיכה לקרוא בעיתון כשליהי עולה על הספה מאחורי והתחילה לשחק בשיערי ללא רשותי.
זה היה נעים.

התיישבנו לאכול לאחר הקידוש , הגברים חזרו מבית הכנסת .
"חבר שלי בא בערב." אמרה רוני לפני שיתחילו לחקור,
"בערב אני אצל טל, אני אחזור בבוקר." אמרה שני כבדרך אגב, אבא שלה הניד את ראשו לשלילה.
"אבל אבא!" אמרה שני ושחררה אנחה עייפה.
"אני רוצה להיות עם הילדה שלי, שמונה ימים הייתם ביחד. תהיי איתנו!" אמר בקול נעלב,
"לאחותו יש יום הולדת" אמרה בפרצוף עצוב.
"את חוזרת בערב" אמר בחיוך,
"אבל טל בטח ישתה" אמרה בחיוך,
"אז אני אקח את שניכם ותישנו פה." אמר, מוסיף "טל עם הבנים, ואת עם אמא שתשמור עלייך שלא תצאי מהחדר."
"אני אשאל אותו, אוף איתך." אמרה בכעס,
"ואני אשן קרוב מאוד לטל ואל חבר של רוני ואדאג שהם לא יתעוררו מוקדם בבוקר." חייך אבי,
אלינור דחקה בו הצידה והתיישבה על רגליו עם בטנה ההריונית.
"ואני ודוד מתנצ'י נישן ביחד." אמרה ליהי,
"לא! הוא איתי." חייכתי,
"הוא שלי לפני שהוא שלך!" אמרה בחיוך רחב יותר.
המשפחה צחקה,
"ליהי את יודעת שעוד מעט מתן והדר יתחתנו?" אמרה נעמי,
"לא נכון!" התחילה לבכות,
היינו בהלם, היא באמת לא אוהבת אותי?
"לא הזמנתם אותי?" דמעות מרות נפלו מעיניה וכולם צחקו.
"עוד לא קבענו חתונה, כשנתחתן, נגיד לך." אמר מתן בהרגעה,
"אני השושבינה?" מחתה את דמעותייה.
"כן, מה שבא לך תהיי בחתונה." צחק מתן.

ארוחת הערב עברה בטוב, שמחתי שכך.
ישבנו בספה וליהי ורונן כבר הלכו לישון בעוד ששי ושמעון חזרו לבית, משאירים את הילדים פה בשביל שלא יכבידו על שי שהתקררה במפתיע וקיבלה חידק בגרון.
"מה נסגר בסוף?" שאל מתן את רוני וחבר שלה שצחקו ביחד עם שני.
"אני עוד מעט נוסע, מצטער.." חייך חיוך קטן,
"וטל לא יבוא, אל תדאג. הוא יוצא עם חברים אבל במוצאי שבת הוא יבוא אלי." חייכה שני,

כשהשעה נהייתה מאוחרת, נשכבתי במיטה ביחד עם אלינור שנרדמה כבר ממזמן,
שני ורוני עוד התעסקו בנייד בזמן שהן על המזרנים שלהן ליד ליהי שנחרה.

הבנים צחקו בקולי קולות,

לבסוף הבית נרגע.
אבל אני לא..
לא הצלחתי להירדם.

כאבי הבטן תקפו את גופי והיה לי חם וקר בו זמנית.
קמתי לשירותים וכשחזרתי ראיתי שאלינור לא בחדר.
יצאתי אל המרפסת היכן שהגברים ישנים, לא מופתעת שאלינור שוכבת על המזרון העבה ביחד עם אבי.
הערתי את מתן באיטיות, הוא הסתגל לחושך ומשך אותי אל בין זרועותיו.
"בוא נישן בחדר השני." ביקשתי, מפני שאני בלי חזיה.
"אני בא.." מלמל, קם ולוקח איתו את השמיכה, מזדנב מאחורי ומפליק לישבני החשוף עקב מכנס השורט של הפיג'מה.
"נו מתן!" ציחקקתי כשמשך אותי אל גופו כשאגנו נצמד אל אחוריי, הוא ציחקק אל אוזני והביא את ידו להיכרך סביב ביטני.
"אני כל כך קרוב לקחת אותך כאן על הספה, אבל אז כל הבית יתעורר." גנח אל אוזני, מביא מעלה את ידו האוחזת בבטני ובידו השניה אוחז במותני שלא אזוז כשידו הימנית חופנת את השד הימני שלי מבעד לחולצה ומגרה את כל חושיי, נאנחתי בעונג וצווחתי כשהרגשתי את שתי אצבעותיו צובטות את פטמתי הזקורה.

שמעתי את אלינור קמה בבהלה,
"מה קרה?" אמרה לאבי שהרגיע אותה לחזור לישון והוא יבדוק.

"אתם מפגרים?" שאל אבי ללא הבנה, מתן צחק.
עוזב אותי מגורה וחמה.
"היא ראתה ג'וק." אמר בפרצוף מחוייך, שולח את אבי לישון בבטחה עם אלינור שנרדמה מיד.

"תיקח אותי כאן." יבבתי, מושכת אותו אל השירותים הסגורים ופותחת את הדלת בלי התראה ומזדעזעת כשאני רואה שם את חברה של אייל עם אייל.
"פאק!" אמרתי בגועל ומתן כרגיל, עם דילאי, דוחף אותי לשירותים ולא מבין למה לא נכנסתי.

"מתן!" אמרתי בכעס ודחפתי אותו החוצה, הוא הביט בי בבלבול והסתכל על השירותים ומיד הרים אותי בזרועותיו ורץ איתי אל החדר שבו הבנות ישנות.
"לעזאזל!" אמרתי בגועל כשנשכבנו במיטה של שי לשעבר.
"זה יותר גרוע מלראות את עומרי וענבר ערומים." אמר בזעזוע, מנסה למחוק את התמונה של אייל וחברה שלו מתקלחים ביחד.
איכס, מי מתקלח ביחד?
מזעזע.

ניסיתי להירדם למרות שרציתי שמתן יקח אותי ללא רחמים כאן ועכשיו.
"על מה את חושבת?" שאל, כשראה שזזתי הרבה במיטה.
"אני לא נרדמת." מלמלתי, נשכבת מעל גופו ומחזקת חזק.
"לילה טוב נסיכה שלי." אמר, לאט לאט שקעתי בשינה.

התעוררתי בבוקר למשמע נשימותיו של מתן, קצובות ורכות.
שפשפתי את עיני והוצאתי הד על כף ידי בשביל לדעת איזה ריח הולך לי בפה.
כמובן-מזעזע.
הבטתי על המזרנים למטה, רואה את רוני בטלפון שלה ואת שני ישנה בנוחות.
ליהי לא הייתה בחדר, גם חברה של אייל לא.

"בוקר.." מלמלתי אל רוני שציחקקה אל הנייד שלה.
"ממש בוקר." חייכה רוני, "אני ערה מ4."
"למה?" צחקתי, צובטת את זרועו של מתן שנכרכה בדיוק על ישבני ומחצה אותו מתחת לשמיכה ככה רוני לא רואה.
התחמן המשיך להעמיד פני ישן, מצמיד את גבי אל חזהו החם ומעלה את השמיכה מעלה בלי שרוני תשים לב.
"כי שני לא נרדמה, שרף לה למטה.." אמרה, "אל תגלי שאמרתי לך!"
"גם לי זה קורה הרבה." אמרתי, מרגישה את ידו של מתן עושה את מסעה מתחת לחולצתי עד שהיא מגיעה אל השד הימני שלי וכרית אגודלו משפשפת את פטמתי.
נשכתי את שפתי התחתונה, מנסה לא לדבר.

"זה קרה לה כשהיא הייתה עם טל בחול, ירד לה דם קצת ואז שרף לה בפיפי .. וזה עבר וחזר שוב ועכשיו עוד פעם חזר." אמרה ומתן צבט את פטמתי, ידו השניה שנחה מתחת למותני הגיעה אל מרכז בטני וניסתה לצלול אל תוך תחתוני, אך לא.
קמתי מהמיטה, מתן פקח את עיניו בהפתעה, כולי סמוקה ופועמת מהמעשה שלו.

הוא הרים את ידו ועשה שלום לרוני, חוזר לישון.

"תגידי לשני שהיא צריכה ללכת להיבדק.." אמרתי לרוני, יכול להיות ונגרם לה דלקת.
"אני הולכת להתקלח." אמרתי, לוקחת את הדברים שלי ויוצאת מן החדר אל המסדרון, רואה את אמא של מתן.
"בוקר טוב!" חיבקה אותי, החזרתי בוקר טוב בחזרה וביקשתי רשות להתקלח אצלה בחדר.
היא הסכימה מיד, כועסת ששאלתי את זה, כי אני בת בית.
בכל מקרה, לא רציתי להיכנס למקלחת אחרי שראיתי שם את אייל וחברה שלו.

נעלתי את דלת המקלחת ועשיתי את ארגוניי, יוצאת מן המקלחת לבושה בשמלה קלילה אל הסלון.
פוגשת בליהי שקופצת עלי ומרעיפה אהבה,
"אני השושבינה שלכם!" שמחה, הנהנתי בראשי.

התיישבנו בספה, היא שותה שוקו, אני גם.
מתן הצטרף אלינו והושיב על רגליו את ליהי שלא תפריע בין שנינו , ושתה מן הקפה שלו.
"זה לא בסדר מה שעשית בבוקר." אמרתי בכעס,
"היא לא ראתה." אמר, מחייך אלי.
"לא אכפת לי." קבעתי,
"טוב, נסיכה שלי." צחק

"אני הולך לבית הכנסת." מתן נשק לשפתיי, יוצא עם המשפחה שלו אל בית הכנסת לתפילת בוקר.
אני הכנתי סלט בזמן שליהי ישבה על השיש ואכלה חלק מן הסלט כשלא שמתי לב .
"תשירי לי שיר" אמרתי לליהי שהסכימה מיד .

"מלאכי שמיים שרים, שני עולמות נפגשים." שרה ליהי והתמוגגתי,
"זה שיר של חופה." ציחקקתי, ליהי הנהנה בראשה.
"בוקר טוב אלי!" אמרה ליהי לאלינור שהחזיקה בבטנה התפוחה ופתחה את המקרר בעצלות, היא נראתה לא טוב.
"הכל בסדר?" שאלתי, היא הנידה בראשה לשלילה.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה, מושיטה לה מהמיץ המוזר שהוציאה מהמקרר.
"יש לי עצירות ואני לא מפסיקה להקיא." אמרה בשקט, לא עושה דרמה מזה.
אני ממזמן הייתי בוכה.
"אכלת משהו לא טוב?" שאלתי, היא חייכה,
"זה אופייני בהריון.." צחקה,
"תאכלי משהו." אמרתי, היא הנהנה בראשה ואכלה עוגה ושתתה מהמיץ המוזר.
ליהי למזלנו לא שמעה את השיחה, אחרת היא הייתה רצה ברחבי הבית ואומרת 'לאלי יש עצירות.'

השעה 11:32 והגברים נכנסו לבית, מתיישבים בשולחן וכולנו איתם.
שני קמה לפני 2 דק' רק בשביל לאכול ולחזור לישון,
אמא שלה ישבה לידה מודאגת בעוד שדודה נעמי הרגיעה אותה בחיוכים.
רוני התיישבה ליד ליאב אח שלה והתרפקה על האחיין המתוק שלה ועל האחיינית הקטנה.

"בייב לך תביא את הסלט שלך." אמרתי למפונק, הוא עשה כדבריי.
ליאב ישב לאכול אך אלינור שכבה בחדר,

לבסוף באמצע הסעודה, אלינור ישבה לאכול איתנו.
אף אחד לא העיר, מקווים שהכל בסדר .
רק עכשיו הבחנתי שסבא וסבתא של מתן לא פה!
"איפה סבא וסבתא שלך?" הבטתי בו בבלבול.
"אצל אחותו." חייך, הנהנתי בראשי.

התפוצצתי! טפחתי על ביטני והבטתי בשני שקמה באיטיות מייסרת מהשולחן וגם אלינור, כל אחת לשירותים אחרים.
"הדרי!" קראה לי נעמי בחיוך והושיטה לי את ידה שאבוא לשבת לידה,
התיישבתי לידה, במקום שבו שני ישבה.
"אני זוכרת שאת סובלת מבעיות בדרכי השתן, יש לך פה את הכדורים?" שאלה, הנהנתי בראשי.
"לשני לא יוצא הפיפי, יש לה דלקת. אני בטוחה בזה" אמרה אמא שלה, "אבל אל תספרי." חייכה,
"אם זה בגלל טל, אני הורג אותו!" אמר אבא של שני בכעס,
"להזכירך כמה פעמים היה לי דלקת בדרכי השתן בגללך?" כעסה אמא של שני,
"טוב, בסדר." נאנח, שותה מהקולה שלו.

הלכתי לחדר להביא לה והתיישבתי במקום שלי,
לאחר הרבה זמן אלינור ושני חזרו, פניה של שני היו אדומות המעידות על כך שבכתה.
היא נעלמה במטבח עם נעמי ואמא שלה וחזרה אל החדר שלה בחזרה.

אמא של שני חיבקה אותי והושיטה לי את הכדורים שלי והמשיכה לאכול,
נישקתי את שפתיו של מתן ונשכתי את אוזנו בלי שאף אחד ישים לב,
"הדר!" צחק, מזיז אותי ממנו.
קרצתי לו וקמתי מן הכיסא אל החדר שבו ישנו, לדבר עם שני.

דפקתי בדלת לפני שנכנסתי, שמעתי את שני מהמהמת בקולה, נכנסתי לחדר.
"שניקי, מה קורה?" חייכתי, היא חייכה חיוך קטן והתהפכה על הצד שתוכל לראות אותי.
"כואב לי, מאוד.." נאנחה בתסכול, כשבאתי לשחק את עצמי שאני לא יודעת היא מיד פתחה את פיה.
"אני יודעת שאת יודעת." צחקה,
"זה היה קורה לי גם.. אני אגיד לך מה אמרו לי?" חייכתי,
היא הנהנה בראשה.
"לשתות הרבה מים ואחרי סקס לעשות פיפי." חייכתי, היא חייכה חיוך מובך.
"אני אעשה זאת." חייכה, "אני אלך לישון, כשטל יגיע תגידי לו שיבוא לכאן?"
הנהנתי בראשי.
"מתי הוא אמור לבוא?"
"ב3" אמרה, מביטה בשעונה שהשעה כבר 1 וחצי.
הנהנתי בראשי.

חזרתי אל השולחן, יושבת על רגליו של מתן ומחבקת חזק את צווארו.
"כל המשפחה עם זוגות, איזה יופי." חייכה נעמי,
הבטתי כי על מתן ונישקתי את שפתיו, רואה את חברה של אייל מסתכלת עלינו.
לחשתי למתן באוזן "מה הסיכוי שהם לא זוכרים מה קרה אתמול?"
מתן צחק,
"הם זוכרים, אייל אמר שחברה שלו מפחדת ללכת לשירותים לבד."
"נו מתן." נאנחתי בתסכול,
"לילי! הדר רוצה לקחת אותך לפארק." אמר מתן,
מה? אני לא.
הורדתי לו כאפה מצלצלת וקמתי מרגליו .
המשפחה צחקה,

"שימי נעליים, רונן שים נעליים גם." אמר מתן ויצאנו ביחד עם ליאב , אשתו, רוני והילדים שלהם לפארק.

התיישבתי בנדנדה והתנדנדתי גבוה בעוד שליהי התעצבנה על מתן שלא נדנד אותה גבוה.

–

חזרנו לחדר אחרי צהריים מעייפים, השעה 14:38.
פתחתי את הדלת של החדר, רואה את שני וטל מכורבלים אחד בשני על המזרון.
שניהם ישנים ,

מתן הניח את ליהי במזרון השני כשהיא ישנה בידיו.
מפונקת.

"נישן במרפסת" אמר מתן, לא רוצה שנפריע להם, הנהנתי בראשי.
נשכבת על המזרון ביחד עם מתן , רואה את אלינור בחלום המאה שלה.

נקודת מבט שני-

קמתי לשירותים, עושה קצת פיפי, הכדור מתחיל להשפיע.
"טל.." הערצי אותו כשראיתי שחוץ מליהי אף אחד לא בחדר, זאת אומרת שיש לנו זמן לדבר .

"ממ.." מלמל,
"מה עשית אתמול?" צחקתי,
"השארנו לאחותי בית ריק, היא אהבה את הבגדים שבחרת לה, ההורים שלי בבית מלון, אני יצאתי לפאב."
"אני הייתי פה, לא ישנתי. לא הצלחתי לעשות פיפי, שורף לי מאוד." נאנחתי בתסכול,
"למה לא אמרת לי?" שאל בתסכול,
"עכשיו אני אומרת." נשקתי לצווארו.
"עדיין שורף?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"לקחתי כדור." עשיתי פרצוף נגעל.

הדלת של החדר נפתחה, אבא.
"מה אבא?" צחקתי, טל קם ללחוץ את ידו ונשכב במזרון לידי בחזרה.
"אני רוצה לשאול איך הבת שלי מרגישה." אמר בחיוך, סוגר את הדלת אחריו ויושב על המיטה הגבוהה.
"יותר טוב, הכדור עזר." אמרתי,
"כשהייתם בקפריסין, עשיתם מין בטוח?" שאל אבא בחשש,
"אבא-לך-מפה!" אמרתי בכעס, מכסה עם השמיכה את אוזניי,
אך אבא משך את השמיכה ממני והביט בי במבט נוקב .
"זה שאת לוקחת גלולות לא אומר שאתם צריכים לשכב בלי קונדום." אמר בבטחון,
"תלך מפה!" אמרתי שוב בכעס, מתחילה לבכות מתסכול.
"שני, אני בסך הכל דואג לך." אמר אבא בדאגה,
המשכתי לבכות אל תוך החזה החם של טל.
הוא נשק לקודקוד ראשי ואני התייפחתי, גם בגלל שאבא מעצבן וגם בגלל כאב לי.
"אחת הסיבות לדלקת בשתן זה סקס לא בטוח." קבע אבא,
"אבא! טל נקי וגם אני, זה שיש לי דלקת בשתן זה לא אומר!" כעסתי,
כנראה שכל הבית שמע כי אמא נכנסה לחדר,
נוזפת באבא .
"שני ילדה גדולה, היא יכולה להחליט לבד." קבעה אמא,
"טל, אני סומך עליך שתכניס שכל לילדה הקטנה שלי." אמר אבא, נושק לראשי ויוצא מן החדר.

אני המשכתי לבכות אל תוך החזה החם של טל בעוד שהוא ליטף את גבי באהבה ולא אמר מילה.
"טל אתה רעב?" שאלה אמא,
"לא, אני עוד מעט אקום רק לשתות." אמר בשמחה,
"אני אביא לך. קפה שתיים סוכר?" שאלה,
"כן, תודה." שמח,

הדלת נטרקה, אמא יצאה מהחדר.
רק שנינו כאן- כלומר שלושתינו.
ליהי ישנה.

אחרי שאמא הביאה לטל את הקפה ויצאה מהחדר ביחד ,
נשענתי עם גבי על בטנו של טל ושיחקתי בנייד.
"כואב לי למטה.." אמרתי לטל, מזיזה את ראשי אחורה ורואה את פניו הכואבות, כואבות מזה שכואב לי.
"אין לזה תרופה?" שאל
"הדר הביאה לי כדור שיעשה שיצא לי פיפי, אבל אני גם צריכה כנראה אנטיביוטיקה." נאנחתי.

טל נשק לצווארי והושיט לי את בקבוק המים שאשתה ממנו מים.
שתיתי מים ועזבתי את הנייד, מורידה את מכנס הפיג'מה שלי ונשכבת בחזרה עם גבי על החזה של טל כשאני לבושה בחולצה ללא חזיה ותחתון.
פיסקתי מעט את רגליי בשביל לאורר את האזור, ככה אמא אמרה.
"המשפחה שלך יכולה להיכנס." צחק טל,
"לא, הם לא. הם דופקים בדלת." חייכתי.
"את באה לישון איתי בערב?" שאל אל אוזני, מלטף בידו הפנויה את ביטני הגלויה.
"ממ.." התענגתי על מגעו ולא ידעתי מה לענות.

נרדמתי כשאני שכובה על בטני וראשי בתוך בית השחי של טל, בעוד שטל שכב על גבו.
שנינו מכוסים בשמיכה העבה כשאנו על המזרון שבקושי מכיל את שנינו.

לא ישנתי כל הלילה כי כאב לי, עכשיו אני אמלא שעות שינה.

טפיחות לא עדינות העירו אותי ומשקל לא רגיל הורגש על גבי.
"איה, זה כואב.." מלמלתי, מביטה אחורה בעצלנות ופוגשת בליהי שעכשיו יושבת על בטנו של טל שהתעורר באיטיות.
"אוכלים צהריים! דוד מתן אמר לי להגיד לכם." חייכה, חושפת שיניים חלביות.
"לא בא לי."מלמלתי, חוזרת לישון.
"אבי אמר שהוא נכנס לחדר אם לא תבואי." ציחקקה, בסך הכל בת 3.

לבשתי עלי מכנס בעוד שטל יצא עם ליהי אל הסלון, שומעת כיסאות נגררים -משמע שכולם יושבים.

הלכתי יחפה אל השולחן והתיישבתי על רגליו של טל, מחבקת חזק ומניחה את ראשי על כתפו.
"בואי תשבי לידי, שני." אמר אבי בחיוך.
אלינור תפסה את המקום של אבי ככה אלינור תשב לידי ואבי לא יציק לי.

התיישבתי ליד טל והתחלנו לאכול אחרי הקידוש.
אנחנו ישבנו באגף של המבוגרים בעוד שכל הצעירים ישבו בקצה השני של השולחן.
"טל אתה ישן אצלנו היום?" שאל אבא,
"אני לא יודע.. כנראה אני אצא עם חברים ואחזור לבית" אמר בחיוך קטן,
"אז תצא עם חברים ותבוא לישון אצלנו, אני אסדר לך חדר לידנו." חייך אבא.
"מצחיק." אמרתי בציניות,
"מחר אני לוקחת את טל למרפאה, אני אשים אותך בבסיס. זה קרוב" חייכה אמא .
"כן, אבל שלא תאחרי לבדיקה עם שני." אמר,
"אני לא יאחר, אני אשים אותך ואז אותה." אמרה בחיוך,
"תודה." חייך טל.

"תספרי חוויות." אמר אבא בגאווה,
"כל היום היינו בחדר עשינו סקס, סמים ואלכוהול." צחקתי ואבא נחנק מהאוכל.
"שני!" אמר בחיוך , "את רוצה לגרום לי התקף לב?"
טל סיפר להם חויות, אני המשכתי לאכול.

כשסיימנו לאכול, חלק מהבנים הלכו לבית הכנסת.
טל ואני ארגנו את הדברים שלי ונסענו אליו אחרי שנפרדו מהמשפחה.
המשפחה רצתה שנישאר אבל טל צריך לארגן את התיק לצבא .

כשהגענו לבית של טל, רצתי אל אחותו וחיבקתי אותה חזק ושרתי לה .
היא צחקקה וחיבקה בחזרה, סוגרת את הדלת של החדר שלה ומראה לי תמונות מהמסיבה,
הכי חשוב-
את המתנה שחבר שלה עשה לה.

קישט לה את כל החדר בבלונים, נרות, פרחים יבשים, פרחים רגילים, ומתנות מדהימות.

העברנו את הערב עד שטל סיים להכין את דבריו ועמד להיכנס להתקלח.
אחות של טל כבר חזרה לחדר שם שכב חבר שלה.

"אפשר להתקלח איתך?" שאלתי, טל הנהן בראשו.
נכנס למקלחת עירום כביום היוולדו.
"יש לי קצת שיער ברגלים." הזכרתי מראש.
"בואי." צחק,

פשטתי את בגדיי, נכנסת מתחת לזרם המים החמים ולוקחת את הסבון מידיו של טל ומנקה את גופי.
שיערי היה אסוף בפקעת מבולגנת.
שטפתי בחזרה את גופי ויצאתי מן המקלחת עם המגבת של טל.
מתלבשת בבגדים שלבשתי לפני, שאבא לא יכעס.
החזרתי לטל את המגבת והלכתי לסלון,
צוחקת כשאני שומעת את המיטה שבחדר של אחות של טל פוגשת בקיר.
הסמקתי מבושה, יכול להיות וגם המשפחה שלו שומעת אותנו עושים סקס?

–

נשכבתי לישון בעוד שטל נשק למצחי ויצא עם חברים שבאו לאסוף אותו מאצלי.

מתעוררת לבוקר ראשון, טל במדים, אמא העירה אותי בעדינות שאתארגן.
אכלתי ארוחת בוקר ושתיתי מים.
טל הרים את התיק הצבאי על גבו ויצאנו אל האוטו של אמא.
טל ישב ליד אמא, אני מאחורה נרדמתי.

**
היום האחרון שלנו במלון, רציתי לנצל אותו כפי שאנחנו יודעים.
"יפה שלי, התלבשת?" שאל טל,
עדיין שכבתי ערומה מתחת לשמיכה, כאב לי כל הגוף.
לא רציתי להדאיג את טל.
"תביא לי את בגד הים." ביקשתי בעייפות, נרדמת בלי לשים לב.

התעוררתי מנשיקות על צווארי, זה טל.
"אני ערה." ציחקקתי,
"תתלבשי בבגד הים, נלך לבריכה. הדברים שלנו ארוזים, נטייל בשוק ונחור למלון להתקלח וישר לשדה תעופה." נשק לפי.
לבשתי את הבגד ים האדום הקטן וטל לקח את הדברים שלנו, יוצאים אל הבריכה.
רואים את כולם.

"איפה שירן וגאיה?" שאלתי את בן, הוא הצביע עליהן יושבות בבריכה.
"אנחנו נלך לשוק קודם, שני את רעבה?" שאל טל, הנהנתי בראשי.
לבשתי עלי את שמלת החוף שקופה ויצאנו אל השוק.

"תביא לי את האננס" ביקשתי מטל שאכל פירות להנאתו.
טל הביא לי אננס והמשכנו בדרכנו, "איך הבגד ים הזה?"
"בשביל מה את צריכה?" שאל ללא הבנה,
"נו, מאמי. אני רוצה" חייכתי, טל צחק והניד את ראשו לשלילה.
"אבא שלך הולך להרוג אותי כשהוא יראה את השיזוף שלך." נשק לצווארי,

המשכנו לטייל, רואים אנשים מוזרים וצוחקים עליהם.
"נלך לבריכה?" שאל, הנהנתי בראשי.
פשטתי את השמלה בעוד שטל נשכב על מיטת השיזוף.
נשכבתי עליו, ביטני על ביטנו.
פניי קבורות בצווארו , ידיו אוחזות בגבי התחתון.

"יפה שלי." אמר טל לאוזני, שמחתי בכל ליבי שכל אלה שבאו איתנו הלכו לשוק ולים.
משאירים אותנו לבד.
שלחתי יד אל מאחורי גבי ושחררתי את החוט של הבגד ים, ככה לא ישאר הפס של הבגד ים.
גם ככה החזה שלי היה צמוד לחזה של טל, אף אחד לא ראה כלום.
"שני , זה לא צנוע." אמר לאוזני, קושר את בגד הים על גבי שוב.
"אף אחד לא רואה" מלמלתי, מנסה להירדם.
טל לא הקשיב לבקשתי וליטף גבי בעדינות, מוציא את הספר מהתיק ומניח על גבי ומתחיל לקרוא.
"תמשיך אבל." ציחקקתי, ידו שלא אחזה בספר ליטפה את גבי בדפוסים שונים ומענגים.

לאחר זמן רב של מנוחה, טל העיר אותי שניכנס לבריכה.
הוא החזיק אותי בידיו וקפץ איתי למים.
צווחת בהלה ברחה מפי,
עמדנו במים העמוקים,
ידיי כרוכות סביב מותניו ומצמידות את מותניו אל מותניי.
ידו הימנית אחזה בלסת שלי וקירבה את פי אל פיו, בעוד שידו השמאלית ליטפה את ביטני ועלתה לאט לאט למעלה.
פי נפשק ולשונו חדרה אל פי, בעוד שידו השמאלית גיששה מתחת לחזיית הבד שלי ותפס בחזה הקטן שלי.
שבקושי מילה את ידו השטוחה.
נאנקתי אל פיו ורציתי שימשיך.
שיניו נשכו את שפתי התחתונה ועיני נעצמו מעונג.
פקחתי את עיני, להביט מי מסתכל עלינו, אך לא היו כמעט אנשים.
רק מבוגרים שקראו עיתון.
למזלי המים כיסו את כולי,עד הצוואר.
"תמשיך.." יבבתי כשלחץ על השד הימני שלי ללא רחמים.
"הוא נאנק אל פי ודחף עם אגנו אל אגני עד שגבי פגש בקיר של הבריכה.
מגביר את הלחץ של איברו על איברי.
חושיי נטרפו,
רציתי אותו, כאן ועכשיו.
"כדאי שנפסיק." צחק אל צווארי, מסדר את השד שלי בחזיה בחזרה.
"לא..", יבבתי.
הוא המשיך לשחות במים הקרירים, לנקות את מה שעבר עליו במשך הזמן הזה.
יצאתי מהבריכה ולקחתי את הדברים שלנו, הוא הביט בי ללא הבנה.
"בוא." קראתי לו.
"אני בא." צחק , עולים במעלית מהר אל חדרנו,
ברגע שהדלת נפתחה, לא בזבזתי זמן.
פרמתי את הקשר של חזייתי ודחפתי את טל על המיטה למרות שהוא רטוב מהבריכה,
בלי לחכות לרגע, טל הפך אותי שהוא עכשיו מעלי, ידיו מורידות את התחתון הקטן והמעצבן מגופי.
משאיר אותי חשופה כנגד עיניו.
הוא פשט את בגדיו, מטפס מעל גופי וכולא אותי תחתיו.
"קונדום." אמר באמצע הנשיקה, אך הנדתי את ראשי לשלילה.
"אני על גלולות, נו. פעם אחת." ביקשתי,
"פעם אחת." נשק לצווארי.

**

הבטחנו להורים שלנו שתמיד נשתמש בקונדום גם אם אני על גלולות.

הבטתי בנסיעה, רואה שתכף הגענו לבסיס של טל.
כשהגענו, טל ירד מן הרכבב, גם אני.
נשקתי עמוקות לשפתיו וידעתי שאני אתגעגע לגבר שלי,
שבועיים שלמים בלעדיו מתחילים מ-ע-כ-ש-י-ו.

לקחתי אותו לצד לפני שאמא תשמע,
"ביום האחרון, שכבנו בלי קונדום. אולי בגלל זה שורף לי?" שאלתי, טל נשך את שפתו ואמר "מצטער."

הגענו לרופאה, היא בדקה וקבעה שיש לי דלקת בדרכי השתן.
אומרת שזה ממגע לא נקי, התחלתי ליבב לאמא.
"היינו כל הזמן עם קונדום אבל ביום האחרון, לא רציתי לבזבז שום שניה, אז ישר עלינו מהבריכה ושכבנו." מחיתי את דמעותיי.
"מאמי שלי, הבריכה לא נקיה. בטח שזה יקרה לך." נשקה למצחי,
קיבלתי כדורים, שמחתי. זה עומד לעבור.

התקשרתי לספר לטל מה קרה, הוא הצטער מאות פעמים על זה שלא היה אחראי.

אמא שמה אותי בלימודים אחרי שאכלנו ארוחת בוקר ביחד.
ואני בתוך תוכי התפללתי שהשבועים האלה יעברו בלי שאשים לב.

נקודת מבט אלינור-

התעוררתי לבוקר כואב אצל דודה של אבי,
כאבי הגב תקפו אותי ואף העצירות המביכה.
"אבי, יש לי כאבי בטן.. אני חושבת שהתחילו לי שוב העצירויות." הערתי אותו משנתו.
"מאמי שלי, תשאלי את אמא שלי. אולי יש לה משהו לזה." אמר מתוך שינה.

אמא של אבי הייתה עדיין במיטה בחדר של דודה של אבי, נעמי .
"בוקר טוב, אלינור." חייכה אלי, אמא שלו.
היא הייתה לבד בחדר אז הצטרפתי.
"יש לי עצירות.." אמרתי במבוכה,
"זה לגמרי טבעי, בהריון של אייל ביליתי יותר בשירותים מאשר באולטראסאונד." חייכה.
"ומה עושים?" יבבתי, איפה אמא שלי.
"אני אביא לך מיץ שזיפים, יעזור לך מהר." חייכה , נעלמת במטבח וחוזרת.
היא חזרה עם כוס ומיץ שחור בתוכו,
שתיתי, מזעזע.

אחרי ארוחת הבוקר שוב נעלמתי לשירותים.
ככה כל היום .
במוצאי שבת ברחנו לבית מהר.
לא יכולתי לסבול את הכאבים עוד.

התקשרתי אל אמא בזמן שאבי נסע לקנות לי מיץ שזיפים.

"מה אלינור?" ענתה בזלזול,
-"יש לי עצירות, אני לא יודעת מה לעשות." נאנחתי
"תשאלי את אמא של אבי." לגלגה.
-"כן, אבל אמא.. רציתי להתייעץ איתך."
"תשתי מים." קבעה,
-"את יכולה לבוא?" שאלתי,
"לא יודעת, מחר אני עובדת." נוקשת כמו תמיד.
-"אחרי העבודה?"
"לא, עזבי.."
-"טוב.. אם תרצי להצטרף תגידי לי." ניתקתי.

אמא אומנם נפגעה ממני, אך מה איתי? לא נפגעתי?

אכלתי בשקיקה ונרדמתי לישון.

נקודת מבט מעיין-

חזרתי הביתה, החדר מלא בנרות ריחניים ופרחים יבשים.
המשכתי אל תוך החדר, רואה את איל עומד עם זר פרחים במרכז החדר בתוך לב מנרות.

התקרבתי והוא כרע ברך, מביט בי מלמטה.
סוף סוף הוא לא מעלי, מתנשא.
אמא , אבא ואחי עמדו בצד ומחו דמעות.

"מעיין, התנשאי לי?" שאל איל והוציא מכיסו האחורי , קופסאת קטיפה אדומה שבתוכה טבעת כסופה עם אבן במרכזה.
הבטתי בו ומחיתי את דמעותיי,
אני פאקינג מאוהבת בו.
כל החיים שלי חיכיתי להצעה ממנו, לאהבה ממנו.
הוא זה שיהיה האבא של הילדים שלי.
איתו אני אבנה את החיים שלי.

הבטתי במשפחה שלי ואז בו,
"מה את אומרת?" שאל, זיעה ניגרת מעל מצחו.
לא הצלחתי לדבר.
הזמן עצר מלכת.
"מצטערת.. אני לא יכולה." אמרתי, מנגבת דמעותי, רואה את פניו של איל נופלות בצער.
המשפחה שלי יצאה מהחדר, סוגרת דלת ומשאירה אותנו לבד.

"למה לא?" שאל במבט פגוע,
"המשפחה שלך לא אוהבת אותי, אתה תהיה מאורס למלצרית. אני אוהבת אותך ולא רוצה שזה מה שהעתיד שלך יהיה."
"זין על המשפחה שלי." אמר בכעס.
"לא זין, תפסיק." כעסתי.
"אמא שלי נישלה אותי מהירושה, אני לא צריך אותם. יש לי עסק מצליח משלי. אני יכול לפרנס אותי בלי העזרה שלהם.
אני רוצה בסך הכל אותך, ואם זה מה שאת רוצה לעשות בעתיד- להיות מלצרית. זה בסדר מבחינתי.
ואם תרצי ללמוד מקצוע, לעשות תואר אני אתמוך בך. את תמשיכי לעבוד ולהאמין בעקרונות שלך, את תלמדי, ואת תהיי שלי- איתי." הביט בעיניי.
"אנחנו ביחד שנתיים, מה החיפזון?" שאלתי
"כי אם אני לא אקח אותך עכשיו, יקחו אותך ממני. את אוצר" פלט את מילותיו ללא חרטה.
"נהיה ביחד עד הסוף." נשקתי לשפתיו.
"את מסכימה?" דמעות של אושר זלגו מעיניו.
"תשמור את ההצעה לזמן מאוחר יותר, בפריז. עד אז נחיה ביחד, שנינו." נשקתי לזוית פיו שהתעקלה לחיוך.

לעזאזל איתך ,פיג.
מדברת על חתונה, מחויבות, התמסדות ובסוף כל זה נופל עלי.