מתי היא תשים לב.. פרק 32 חלק ז'

נקודת מבט ענבר-

רכנתי פעם נוספת אל האסלה והקאתי את נשמתי,
לעזאזל!
"יפה שלי, זה בסדר. את בסדר.." עומרי נשק לעורפי והחזיק את שיערי.
"א-אני לא יכולה." יבבתי והקאתי בחזרה לאסלה פעם נוספת.
"קדימה, תצחצחי שיניים וניקח אותך לרופא." קבע בחיוך
"לעזאל- אני לא מוכנה להיות אמא." יבבתי לנוכח התוצאה של הבדיקה.
"אף אחד לא מוכן לזה, אני מניח." אמר בשקט, שתקתי.

אחרי שהתארגנתי, החלטתי לישון.
לקחתי חופש מהלימודים באוניברסיטה, עומרי נשכב לצידי בתנוחת כפיות והניח את ידיו סביב ביטני.
"עוד מעט הבטן הזאת לא תהיה בטן." יבבתי בבכי,
"בייבי שלי, נלך לישון." נשק לצווארי.
"איך אפשר לישון כשאני פאקינג בהריון?" אמרתי בכעס
"מאמי, בבקשה בלי עצבים." אמר בנוקשות ונאנח בקול.
יבבתי בבכי והתהפכתי על הבטן, מנצלת את החודשים הראשונים לשינה על הבטן לפני שהיא תגדל.
עומרי לא התייחס אלי וחזר לישון,

כשלא נרדמתי התקשרתי אל חברה שלי ובכיתי לה שאני מגיעה עכשיו.
היא כמובן חיכתה בזרועות פתוחות,

"מותק, מה קרה?" חיבקה אותי חזק.
"אני לא יודעת, אני לא יכולה לראות את עצמי מחוייבת לילדים! אני לא רוצה להיות אמא." יבבתי בבכי
"עומרי רוצה שתיכנסי להריון?" שאלה ללא הבנה וחיבקה אותי.
"לא! הוא- לא, אבל- אני לא יודעת." בכיתי בהיסטריה
"גלידה?" שאלה בחיבה, לא שואלת יותר מידי שאלות.
הנהנתי בראשי.
היא חזרה לחדר שלה עם גלידה ובקבוק יין ושתי כוסות.
אך היא לא יודעת שאני לא יכולה לשתות.

אחרי ערב ממושך עם גלידה, נרדמנו.

התעוררתי מנשיקות על צווארי, זאת לא חברה שלי.
אני בטוחה בזה, בגלל הזיפים.
למרות שגם לי יש שיער על הפנים באזור הזקן, משהו שהאקס שלי נהג לרדת עלי בעקבות זה.
אך עומרי למד לאהוב אותי עם פלומת השיער הזו.
"חיים שלי, עשית מסיבת פיג'מות?" נשק לצווארי.
"אני חרמנית, תיקח אותי כאן." גנחתי בעונג ומשכתי אותו אל גופי.
"אנחנו בבית של חברה שלך." הזכיר בזעזוע וצחק
ציחקקתי בשקט וחיבקתי אותו חזק.
"הכל הולך להסתדר מעכשיו." נשבע,

נקודת מבט מעיין-

התעוררתי במיטה, בדירתו של אייל, כמובן עירומה.
השמיכה כיסתה את גופי העירום ושמרה על חום גופי מפני הקור של המזגן.
המשכתי לשכב בשקט במיטה ולהביט באייל ישן בנוחות.

"ממ.." מלמל אל תוך צווארי והצמיד את גופי אליו,
ציחקקתי לנוכח ידיו החטטניות והרכושניות שהצמידו אותי אליו בחוזקה.
הנייד שלי צלצל והפריע לי להתענג על חום גופו.

-"פיגי." אמרתי בשמחה, הדר.
"מספיק!" אמרה בכעס, ציחקקתי.
-"מה רצית, יפיופה?" מציירת דפוסים בלתי מובנים על ביטנו התחתונה של אייל.
גוררת ממנו גניחה והתנשמות מואצת.
"אני מפריעה לך באמצע סקס?" צחקה הדר, פיג.
-"לא." ציחקקתי, מה?
"תדברי איתי כשתסיימי." צחקה שוב
-"אני לא באמצע!" אמרתי בכעס

"מעיין! הצעקה שלך הקפיאה לי את הביצים!" אמר אייל בבהלה בעקבות הצעקה שלי.

"טוב, מעיין אז אם את לא באמצע שומעת?" צחקה
-"מה!" אמרתי בצחקוק עצבני
"את יכולה לבוא לקנות איתי שמלה? משפחה קרובה של מתן מתחתנים." צחקה
-"כן, פיג!" אמרתי בשמחה
"תודה! ואל תשכחי קונדום." צחקה
-"מצחיקה." צחקתי
"או גלולות." צחקה שוב
-"יש לי התקן תוך רחמי, אני לא מסתכנת." צחקתי

אייל הביט בי במבט מופתע, לא מודע לכך.

סיימתי לדבר עם הדר והבטתי על אייל בשקט, מעניין מה
יקרה הפעם.
"התקן? את ביקשת ממני לשים קונדום." אמר באכזבה,
"א-אני יודעת.." אמרתי בבושה
"למה?" שאל בכעס,
"כי אתה היית עם אחרות!" אמרתי בכעס
"אז את מענישה אותי?" צחק בזלזול
"מה הקשר!" אמרתי בכעס והתרחקתי ממנו, הוא חושב שאני מענישה אותו בכך שהוא עם קונדום?
"כן! כי אם אני לא צריך לשים, אז בשביל מה?" נאנח בשקט, כבר לא צועק.
"ואם יש לזנזונת ששכבת איתה אחרי שנפרדנו מחלות?" צעקתי בכעס והתחלתי ליבב.
"זה העניין?" קולו נשבר, הבטתי עליו והשפלתי מיד את מבטי.
"את חושבת שאני לא מספיק בוגר ונקי?" צחק בזלזול
"א-אני לא חשבתי ככה. רק פחדתי" אמרתי בבושה
"חבל מאוד שאת לא סומכת על חבר שלך." אמר בנוקשות וקם מן המיטה אל עבר המקלחת.

משאיר אותי עירומה ובודדה מתחת לשמיכה.
התלבשתי בבגדים שלי ויצאתי אל הסלון, שותה נס קפה.

לאחר כמה זמן, לפחות חצי שעה, אייל יצא מהמקלחת לבוש בחליפה מחוייטת.

"כן, אני מגיע." דיבר אל הנייד, סודי כמו תמיד.
עובר לשיחה אחרת ומדבר באנגלית,
עובר לעוד שיחה ואומר שוב "שמעון, אני בדרך. תזמין את האנשים."

"אתה הולך?" שאלתי כשהוא התעלם ממני והכין לעצמו קפה.
"לא, אני סתם אוהב להתלבש ככה." ענה בציניות.
גמעתי את רוקי, זה חוזר.
"ללכת?" שאלתי לאחר כמה דקות של שקט שבהן הוא שתה במהירות את הקפה.
"תנעלי אחרייך." לא התנגד ויצא מהבית,
נשמתי עמוק ושמתי את הכוס בכיור, מתקרבת אל גופו ומניחה את ידיי על צווארון חולצתו.
רק נשיקה!
"את מקמטת לי את החולצה." אמר בקרירות והזיז אותי מגופו, מסדר את החליפה שלו ולוקח את המפתחות שלו.
הנהנתי בראשי ויצאתי מהדירה בלי להגיד דבר.
אני אסע עם הדר.

הגעתי לאחר 20 דק' הביתה בעקבות הנסיעה הארוכה באוטובוס.

הדר אספה אותי והלכנו לחפש שמלה שתהיה יפה לחתונה של בן דוד של מתן, בן הזוג של הדר.
אם הוא מחליט להתנהג כמו ילד, שימשיך.

נקודת מבט שני-

השבועיים עברו מהר!
אבי ואלינור התחתנו, כמובן שאני באתי בלי טל.
כי הוא בצבא.
לאלינור יש בטן עם נוכחות, אך לא מדברים על זה.

"מותק, לקחת את הכדור?" שאלה אמא, מצביעה על השעון שהשעה 14:39. השעה לקחת כדור.
"כן." ציחקקתי , אמא שמחה שהיא שמעה שאני לוקחת גלולות למניעת הריון.
היא בכתה שהתינוקת שלה התבגרה מהר מידי,

"אני רעבה!" אמרתי בקול מפחיד, אמא צחקה והושיטה לי צלחת עם מרק שעועית.

"מאמי שלי, תארגני מזוודה. נטוס שתינו לקפריסין?" אמרה אמא בחיוך.
הנהנתי בראשי בהתלהבות! תמיד רציתי לטוס.
היא עשתה זאת מפני שרוני וחבר שלה נוסעים לאילת, בעוד שאני התחננתי אל טל שיקח חופש וניסע ביחד איתם.
טל מצא סיבה מוצדקת שהוא לא רוצה לדפוק את חברים שלו..
"אבל את עובדת.." ציחקקתי בעצב
"נעשה כזה דבר, נקנה כרטיסים. אם טל לא יצליח לבוא בסופו של דבר, נטוס שתינו." חייכה
"טוב." חייכתי חיוך שבור
"קדימה, מתוקה שלי. תארגני לך מזוודה." חייכה,

ארגנתי מזוודה בבגדים קצרים בגלל שזו עיירת קיץ, תוך שעה המזוודה הייתה מוכנה.
כמובן רציתי לעדכן את טל, אך הוא לא היה זמין..

הימים עברו, יום רביעי הגיע.
עוד 5 שעות צריך לצאת אל שדה התעופה, הטיסה ב6 בבוקר ואנחנו צריכים להגיע לפני הזמן.
"מאמי שלי, תלכי לישון." חייכה אמא,
טל הבטיח שטיסה הבאה הוא יבוא איתי, המפקד לא מוכן לשחרר..

התעוררתי באמצע הלילה, השעה 2 לפנות בוקר. צריך להספיק את הטיסה.
"שני! תורידי את המזוודה למטה אל המונית, הדרכון אצלך?" שאלה אמא מהחדר,
"כן! גם כל הטפסים, קדימה אמא בואי!" אמרתי בלחץ.
"אני כבר באה." צחקה ,
יצאתי אל המונית, הנהג חיכה בחוץ ועזר לי להוציא את המזוודה.
אמא ואבא יצאו מיד לאחר מכן והכינו את המצלמות.
לעזאזל עם טל! שלושה שבועות הוא בבסיס ואפילו שיחה אחת השבוע הוא לא טרח לעשות!
מפגר אחד!
"תמונה עם המזוודה!" אמרה אמא וצילמה, ציחקקתי כשהיא מלמלה מילה מוזרה.
הנהג העמיס את המזוודה לתא המטען ואני באתי להיכנס למונית, אמא התעכבה כמו תמיד עם התמונות.
חייבת לתעד כל שניה, כולל זו שאני נכנסת למונית.
"קפריסין מחכה לנו?" שמעתי את קולו של טל.
הרמתי את ראשי וראיתי אותו יושב במונית.

מיד התחלתי ליבב בבכי ולהרביץ לו,
"שלושה שבועות אתה לא כאן! שבוע ויומיים לא טרחת להתקשר!" אמרתי בכעס , כולי עבנית, רותחת!
"מאמי שלי.." נשק למצחי ולא שחרר את חיבוקו מגופי.
"אתה יכולת להתקשר להגיג שהכל בסדר!" בכיתי חזק יותר.
"מותק, זה אנחנו ביקשנו ממנו לא לשלוח לך הודעה. רצינו שזו תהיה הפתעה." אמר אבא בחיוך שבור, מנשק את קודקוד ראשי.
"למה? אתם ידעתם כמה בכיתי כל השבוע!" כעסתי
"אני יודעת.." אמרה אמא וחיבקה אותי חזק
"עכשיו יהיה לכם שבוע שלם, רק שניכם. חשבנו שתשמחי." הוסיפה שוב אמא,
"טוב.." מלמלתי וניגבתי את דמעותיי, מתיישבת על גופו של טל, כל רגל שלי בצד אחר של גופו.
מנשקת את שפתיו ולא משחררת,

"להירגע!" אמר אבא בכעס ומשך אותי מטל וחגר אותי בחגורה במושב הכי רחוק מטל , אבא הזה.
"וזה לכם. אני לא יודע למה להתפלל, שהקופסה תישאר שלמה, או שתשתמשו בה.." נאנח בתסכול והושיט חבילת קונדומים אל ידיו של טל שלא הפסיק לצחוק.
"אבא!" אמרתי בכעס והתחלתי לבכות שוב.
"תשתי מים! שלא תתייבשי, כמובן לאכול!" הזכיר בחיוך
"אני אתגעגע אליכם." נשק למצחי ונתן לטל חיבוק גברי.
"טיסה טובה.." יבבה אמא בבכי וחיבקה אותנו חזק.

הנסיעה עברה בסיפור חוויות וצחוקים, נסיעה קצרה.
את הבידוק הבטחוני עברתי בשלום וגם טל,
הגענו אל האזור שבו מוסרים את המזוודות, רואים עודהרבה אנשים. חלק צעירים, חלק מבוגרים, חלק לא מוגדרים.

שתי בנות עמדו לפנינו וצחקו הרבה, הרגשתי לא קשורה.
לקחתי את הכובע האופנתע שהיה על ראשו של טל, כובע ואנס, שמתי על ראשי.
התיישבתי על המזוודה העומדת וכרכתי את ידיי סביב מותניו של טל, הוא קירב את פרצופו אל פרצופי ונשק לשפתיי.
"החופשה הראשונה שלנו בחו"ל, את שמחה?" חייך, הנהנתי בראשי.
"אתה לא ראית איזו יפה אלינור הייתה בחתונה.." התאכזבתי.
"נכון, אבל ראיתי בתמונות." חייך, חייכתי בחזרה והתקדמנו בתור.
אולי נפגוש עוד צעירים.
לקחו את המזוודות שלנו ואני נשארתי עם התיק הקטן עלי, תיק צד גדול שעליו נתלה כרית לצוואר לטיסה.
נכנסנו לדיוטי פרי וכמובן שקנינו שוקולדים למשפחה, לפי העדפה אישית שדאגו לסמס לנו.

"בייבי, תסתכל." אמרתי בחיוך וצילמתי את שנינו,
טל נשק מיד לשפתיי וצילם.
"איזה שוקולד את רוצה?" שאל בחיוך קטן, מיד לקחתי את השוקולד רפאלו עם הקוקוס.
טל החמיץ את פרצופו לנוכח בקשתי, ציחקקתי ללא הפסקה.
אחרי קניה ארוכה-יקרה-מאוד, עלינו לאזור שמחכים לטיסות.

טל התיישב על הספסל ואני התיישבתי על רגליו,
"מה את רוצה שנעשה הטיול הזה?" נשק לצווארי כשגבי צמוד לבטנו.
"ים בריכה! וקניות, טיולים." צחקקתי כשנשך את צווארי.
"הכובע הזה שלי." נשך את אוזני והחזיר אליו את הכובע האופנתי.
הוצאתי לו לשון והרמתי את חולצתי לאמצע הבטן, מניחה את ידו הימנית על ביטני ומעבירה בה ליטופים.
"השיער שלך מדגדג." צחק כשקצוות שיערי דגדגו את בטנו.
כשחיכינו, שלושה צעירים התיישבו בספסל לידנו, הבטתי עליהם וניסיתי לשמוע על מה הם מדברים.
אך לא הצלחתי.
טל דיבר בנייד שלו עם חברים, אני דפדפתי באינסטגרם,.
כשהבחין שהבטן שלי גלויה, דאג להסתיר את ביטני בעזרת החולצה.
שתי הבנות ממקודם הגיעו לספסל ממולנו עם שקיות מלאות של הדיוטי-פרי, מתיישבות ומדברות ביניהן.

"אבל אמרתי לך!" שמעתי קול כועס, הבטתי הצידה והבחנתי בזוג צעיר רב.
הבת נראתה בגילי, קצת גדולה יותר, הבן נראה אותו הדבר.
"את רוצה להמשיך להתעצבן?" שאל בכעס.
היא נאנחה והתיישבה בספסל שבו טל ואני יושבים.

חייכתי אליה בביישנות, אני גרועה ביצירת קשרים.
היא התעלמה.

לאחר חצי שעה של ישיבה בשקט והתפייסות מצד הזוג שלידנו, טל סיים לדבר בנייד.
"הא אחי, אתם גם לקפריסין?" שאל טל בחיבה את החבר של המגעילה שהתעלמה ממני.
"כן, גבר! לאן אתם? איזה מלון?" שאל בהתלהבות, הבת גלגלה עיניים.
טל והוא דיברו על המלון, שנינו באותו מלון, יופי.
היא והפרצוף תחת שלה, יופי באמת!

"ראית מאמי? שנינו באותו המלון." אמר הבחור לחברה שלו.
היא חייכה אל טל בחמימות, אלי לא.
"אני בן, זאת רעות." בן עשה היכרות קצרה,
"טל, שני." הציג אותנו טל
"בני כמה?" שאלה הבת בהתעניינות,
"שני בת 17 , אני 20. אתם?" שאל טל
"ילדה.." אמרה רעות בזלזול, הבטתי על טל ושתקתי.
"רעות, מספיק." נאנח בן בכעס והוסיף "שנינו בני 20, אני עוד מעט 21 יותר נכון." חייך חיוך שבור.

"מאמי, יש לי פיפי.." אמרתי לטל בשקט, הוא הנהן בראשו והוציא נייר טישו מהתיק שלי והניח בחזרה את התיק על הריצפה, מבקש ממני לחכות רגע.
"אני משאיר כאן את הדברים, תסמס לי כשעולים למטוס? אני אלך איתה לשירותים." אמר טל בחיוך לבן.
"בטח! רעות את צריכה לשירותים?" שאל בן, רעות הנידה את ראשה לשלילה.
"אני צריכה גם! איפה השירותים?" קפצה אחת הבנות שישבה ממולנו.
"בואי איתנו.." חייכתי בשקט אליה, היא מיד הצטרפה.
טל ובן החליפו מספרים, ומיד לאחר מכן הלכנו לשירותים.
"באתן לחופשה?" שאל טל בחיוך את הילדה, היא הנהנה בראשה.
"טיול לפני גיוס." חייכה בגאווה, טל והיא החליפו דיבור על הצבא מחוץ לשירותים בעוד שאני נכנסתי לעשות פיפי.
כשסיימתי, יצאתי לשטוף ידיים והילדה נכנסה במקומי, מחייכת בסיפוק לאחר השיחה עם טל.
חיבקתי את טל ופיהקתי פיהוק חמוד, השעה כבר 4 לפנות בוקר.
"עוד מעט הטיסה." חייך, הלוואי.
הילדה סיימה בשירותים , איך קוראים לה?
"איך קוראים לכם?" שאלה הילדה בזמן שחזרנו,
"טל, שני." הצגתי אותנו,
"אני שירן, חברה שלי זאת גאיה." חייכה, חייכתי בחזרה.

החלפנו דיבור והבנו שאנחנו באותו מלון, איזה כיף.

"צריך לעלות למטוס" אמר בן, הנהנתי בראשי ועלינו למטוס, עליה ארוכה מידי.
ישבתי ליד החלון, טל באמצע ועוד איש מבוגר לידנו.
היו הרבה מבוגרים.
חגרנו חגורות ע"פ הוראת הדיילת, אני מחכה להמראה!
"שיהיה לנו טיסה טובה!" אמר בן בקול וכולנו ענינו אמן.
אני מיד מיקמתי את הכרית על צווארי והבטתי בטל בחיוך. מתקרבת לנשק את שפתיו ונעצרת כשהאיש מביט בנו.

"אתם מלפנינו? יופי!" אמרה שירן והתיישבה מאחורינו, ציחקקתי והשענתי את ראשי על כתפו של טל וניסיתי להירדם לפני ההמראה.
טל הניח כרית על צווארו ושנינו נרדמנו.

לאחר זמן רב מהטיסה פקחתי את עיניי ויצאתי מן החגורה, מרימה את הידית שמפרידה בין מושבו של טל לשלי, משכיבה את ראשי על רגליו ונרדמת.
מתעוררת ממגע אצבעותיו של טל בשיערי, מלמלתי שטות לא מובנת והרמתי את ראשי מרגליו, מביטה בו.
עיניי נפוחות ועייפות.
הוצאתי אוזניה אחת מאוזנו של טל ושמעתי איתו ביחד שירים. .
הבטתי בטל ולחשתי לו "יש לי פיפי.."
"השירותים שם, רוצה ללכת לבד?" שאל, נשכתי את שפתי התחתונה ולקחתי איתי נייר טואלט. .
האיש המבוגר חייך אלי והמשכתי בדרכי אל השירותים, רואה את רעות מחכה בתור לשירותים.
"נשמה, עוד פעם לשירותים?" צחקה, הבטתי עליה ונשכתי את שפתי התחתונה.
"אני עצבנית על בן, מצטערת אם זה יצא עליך." חייכה
הנהנתי בראשי ונכנסתי לשירותים הריקים בזמן שרעות נכנסה לשניים.

כשסיימתי, חזרתי למושב שלי, רואה את טל והמבוגר מדברים.
"מאמי, גם הוא במלון שלנו. נעשה ביחד קידוש ענקי" צחק טל.
"איזה כיף." חייכתי, טל צחק.
"בני כמה אתם?" שאל האיש, נראה בסביבות ה-40,50.
"שני בת 17, אני בן 20. באת לכאן לבד?" התעניין טל
"לא, אשתי במושב אחר. לא מצאו לנו מושב ביחד.." חייך חיוך שבור.
טל והוא המשיכו לדבר, אני המשכתי להתעסק בשירים בטלפון.

ירדנו מהמטוס אל השדה תעופה, כמה טוב שהגענו.
לגמתי מבקבוק המים שקניתי הרגע, ממשיכה ביחד עם טל והאנשים השונים אל עמדת בידוק נוספת.
טל החזיק את התיק שלי והמשכנו ביחד איתם.
"טל בוא נצטלם!" ביקשתי בהתלהבות, מסובבת את המצלמה לסלפי ומצלמת.
"חיים שלי, יש לך פיפי? יש לנו נסיעה של שעה למלון." טל הביט בי ברצינות רבה והביט אל עבר התור הארוך בבידוק.
"כן, תבוא איתי?" שאלתי בדאגה,
"אני אחכה בתור ותלכי עם אחת הבנות." קבע

"שירן, רוצה לבוא לשירותים?" שאלתי בשקט, היא הנהנה בראשה.
"עוד פעם לשירותים?" צחקה רעות, בן המשיך לדבר עם טל.
"שתיתי הרבה.." מלמלתי כהסבר,

הלכתי עם שירן לשירותים וכשסיימנו הגענו ישר לבידוק, טל שמר לנו מקום!

עלינו לאוטובוס, התיישבנו באמצע.
טל קרוב לחלון ואני לידו,
מאחורינו ישבו הבנות, לפנינו בן ורעות, מהצד השני שלנו ישבו הזוג המבוגר שישב בטיסה לידנו, ומאחוריהם עוד אנשים שאני לא מכירה.

מדריכה מטעם הטיסה חילקה עלונים של טיולים, טל ואני קנינו טיול אחד לשיט , גם חלק מהאוטובוס.
הנסיעה עברה בשקט, החזקתי את כף ידו של טל וחיכינו לרדת מהאוטובוס.
"הגענו." טל העיר אותי ממחשבותיי,
הבטתי מחוץ לאוטובוס וראיתי את המלון, יפהיפה!
ירדנו בערך ארבעה זוגות למלון,
טל ובן עזרו לכולם להוריד את המזוודות.
"מאמי אתה סוחב לי את המזוודה?" שאלתי בחיוך קטן, הוא הנהן בראשו.
טל סחב את 2 המזוודות ואני כמובן ישר התחברתי לוייפי.

לאחר שקיבלנו את החדרים, למזלי אף אחד לא בקומה שלנו.
"אתם הולכים לבריכה?" שאל אותנו בן, אני רציתי להיכנס לחדר ולהכריח את טל לשכב איתי עד שימאס לו ממני.
"מאמי, את עייפה?" נשק טל למצחי כשנשענתי על גופו הרחב.
"לא, מתי נבוא לבריכה?" שאלתי בעייפות
"עכשיו, תתלבשו ונרד." קבעה רעות, הנהנתי בראשי וירדנו בקומה השלישית, מחפשים את חדר 303.

כשתפתחנו את החדר, דבר ראשון נשכבתי על המיטה ולא זזתי.
"מאמי שלי, מה עם הבריכה?" צחק ונשכב מעל גופי.
"תוציא לי את הבגד ים, אני עכשיו אתלבש." חייכתי,

טל הוציא לי את הבגד ים וכמובן שהתלבשתי מיד, טל הגניב לי כמה מבטים על גופי העירום.
לקחתי מגבת ובקבוק מים וירדנו אל הבריכה.

נכנסנו אל המעלית הריקה וכרכתי את ידיי סביב צווארו של טל, מנשקת את שפתיו עד אין סוף.
ידיו אחזו בישבני ומחצו אותו, שונאת שהוא עושה את זה.
"טל!" גערתי בו ובאתי לצאת מהמעלית, מרגישה בכף ידו של טל סוטרת לישבני.
"חיים שלי, קטנה שלי." נשק לצווארי והנחה אותי אל מחוץ למלון, ללכת לבריכה.

נשכבתי במיטת שיזוף והבטתי על טל מוריד את חולצתו, הוא שלח אל עברי נשיקה באוויר ומיד נשכב לצידי במיטת השיזוף.

השמש קפחה על גופי, זה כאב.
"זריזים." אמרה רעות בחיוך שובב ונשכבה במיטת שיזוף לידנו. מוציאה קרם הגנה מהתיק שלה ומורחת על עצמה.
בן כבר קפץ לבריכה ומלמל שטויות.
"אני רוצה גם!" אמרתי לרעות ולקחתי ממנה קרם הגנה, מורחת על בטני ועל רגליי בשביל שלא אשרף.
טל קפץ לבריכה ביחד עם בן ושניהם צחקו בניהם, אני התעסקתי בפייסבוק.

"מה את עושה בחיים?" שאלה רעות והפנתה את מבטה אלי,
"תלמידה, כיתה יא'. את?" חייכתי בהיסוס.
"השתחררתי מהצבא, בן עדיין בצבא. איך זה שאת יוצאת עם מישהו שגדול ממך?" שאלה בבהלה
"ה-הוא לא גדול.." אמרתי בהיסוס
"כמה זמן אתם ביחד? בטח כבר שכבתם." אמרה בלי בושה.
הבטתי עליה בשקט ולא עניתי, מפגרת.
"מה השתתקת? זה בסדר לשכב עם מישהו שאת אוהבת." צחקה
לא צחקתי.

נכנסתי לבריכה ושחיתי אל טל ואל בן, כורכת את רגליי סביב מותניו של טל ואת ידיי סביב צווארו ומנשקת את שפתיו. מפריעה לטל בשטף דיבורו.
"חברה שלי הפריעה לך?" צחק בן, שתקתי.
"מה היא שאלה הפעם?" צחק שוב,
"היא פעם אחת שאלה מישהי אם היא מורידה שיער בגב." צחק בן, אני לא צחקתי, אולי גם לי יש בגב? כן, יש לי בגב.
"רעות! בואי לכאן!" אמר בן ורעות מיד נכנסה לבריכה, מתלהבת מהמים החמים.
"בסך הכל שאלתי אם הם שכבו!" אמרה רעות ללא הבנה, טל השתתק.
"ה-היא לא אמרת שאמרת את זה…" אמר בן במבוכה,
היא צחקה וביקשה סליחה.
"מאמי, יש לנו להעביר ביחד שבוע שלם. בבקשה תנסי להיות חברותית יותר." ביקש בן מרעות.
"טוב, סליחה. הייתי סקרנית" חייכה חיוך שבור,
לא העזתי להסתכל בעיניים שלה, השפלתי את ראשי וייצבתי את עצמי על הקרקע של הבריכה , מנסה לא לטבוע עקב המים העמוקים.

המשכתי לשחות, מתעלמת מרעות, הלוואי והבנות האחרות יגיעו.

"שניקי, בואי נלך לאכול." אמר טל, הנהנתי בראשי ויצאתי מהמים, פוגשת בפרצופה של רעות.
"אני איבדתי את הבתולין שלי לפני חודש." חייכה, הנהנתי בראשי ושתקתי.
בורחת אל זרועותיו של טל.
"בואי נלך לאכול משהו, רוצים פיצה?" שאל בן, הנהנתי בראשי והלכנו למסעדה מתחת למלון.

כשסיימנו לאכול, עלינו לחדרים שלנו.
טל נכנס ראשון להתקלח בעוד שאני דיברתי בטלפון עם אמא, כשסיימתי לדבר איתם נכנסתי לטל באמצע המקלחת.
הוא צחקק, מסתכל עלי בוהה בו בזמן שהוא מתקלח.
"חיים שלי, במה את שקועה?" שאל בזמן שישבתי על הכיור והרהרתי על תגובתה של רעות.
"רעות אמרה לי שהיא איבדה את הבתולין שלה בגיל 20, היא בטח חושבת שאני זונה." אמרתי את מחשבתי, מתחילה ליבב ללא קשר.
"למה את בוכה? היא בסך הכל אמרה לך" חייך חיוך שבור. ממשיך להיות מתחת לזרם המים החמים.
"בואי, את מצטרפת למקלחת?" שאל, הנהנתי בראשי.
פשטתי את בגד הים שלי ונכנסתי מתחת לזרם המים החמים , מזיזה את טל הצידה בשביל לקבל יותר שטח של מים על ראשי.
"תחפוף לי.." ביקשתי בהתחננות, טל כמובן עשה זאת, לא רוצה להתעסק איתי כשאני בוכה.
טל שם שמפו על שיערי והתחיל לחפוף.
אני כמובן התחלתי לבכות , טל התעלם ונתן לי להירגע בעצמי.
"אנחנו יכולים לא לצאת היום איתם?" סובבתי את ראשי חצי סיבוב בשביל לראות את פניו המודאגות של טל. הואהנהן בראשו.

התנגבתי ולבשתי על עצמי הלבשה תחתונה, נכנסת מתחת לשמיכה ליד טל ונשכבת לישון.
"את עייפה?" שאל, הנהנתי בראשי.
"נוכל בערב לצאת רק שנינו, או לחפש זוג אחר במלון." קבע טל
"כן, אני לא רוצה להיות עם רעות!" אמרתי בכעס.

"בייבי, קום! ארוחת ערב, אנחנו מאחרים." מלמלתי בעייפות אל טל.
"את מאורגנת?" שאל בפיהוק, הנדתי את ראשי לשלילה, מראה לו שאני רק עם הלבשה תחתונה.
"יופי, מעולה." חייך חיוך שובב ומשך אותי אל בין הסדינים.

–

התלבשתי מחדש, לובשת שמלה קצרה ומביטה בטל שוכב במיטה ולא זז, חיוך מסופק על פניו.
"הסקס הכי טוב שלנו! זה בגלל שהיית עצבנית על רעות? אם כן, אני אביא אותה לגור אצלנו." צחק
"די.." מלמלתי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה, לוקחת את הנייד ומחכה ליציאה.
טל קם מהמיטה , כמובן לבוש, ויצאנו.
"לקחת כדור?" שאל, הנהנתי בראשי.
"כואב לי הגב, אני צריכה מסאג.." מלמלתי בעצב
"אחרי הארוחה." קרץ.

הפנו אותנו לשולחן ליד הזוג המבוגר מהטיסה, טל כמובן היה מנומס, גם אני קצת..
"אהלן, איך התרשמתם מהמלון?" חייך טל, אני חייכתי בחמימות בחזרה.
"מקסים, הכל נורא שקט ונעים." חייכה האישה,
"אתם הזוג שלנו לשולחן?" חייך האיש, טל הנהן בראשו והוסיף "מרוצה מהבחירה של האחראים להושיב אותנו כאן?"
"בהחלט." צחק האיש, התיישבתי ממול לטל שהתיישב ליד הגבר, אני ליד האישה.

"מה אתם עושים בערב?" שאלה האישה כשאכלתי מלא גבינות והצעתי להם לטעום.
"אנחנו נלך לטייל בחוף הים, נשב באחד הברים." אמר טל ולגם מהקולה שבכוסו,
"מצטרפים?", שאלתי בחיוך, האישה היססה ולאחר מכן ענתה ללא חשש "בהחלט!!"

באמצע הדיבורים, נכנסו לחדר האוכל והתיישבו לידנו וליד הזוג המבוגר, רעות ובן.
"מה עושים בערב?" שאלה רעות בזמן שאכלה סלט ובחנה את האוכל שלי.
"יוצאים לבר על חוף הים." חייך האיש המבוגר,
רעות הוסיפה מיד "מעולה, אני מכירה בר שווה."
"חיים שלי." צחק בן וצבט את לחייה,
"השאלה אם יכניסו את הקטינה." קרצה רעות,
נתקפתי בעצבים וקמתי מהשולחן, לוקחת את המפתח לחדר ויוצאת מהחדר אוכל.

טל כרגיל יתן לי להירגע לפני שאני מתפרקת בבכי, עליתי לחדר ונשכבתי במיטה ברוגע.
מביטה על הטלוויזיה, מתעלמת מדפיקות בדלת.

פתחתי את הדלת, אולי זה טל..
בדלת בכבודה ובעצמה עמדה האעשה המבוגרת מארוחת הערב.
"אני מצטערת שהרסתי לכם את ארוחת הערב.." מלמלתי בעצב, היא מיד חיבקה אותי.
"את לא צריכה להצטער!" אמרה בסלידה
"אני מצטערת.. היא נתפלת אלי מתחילת הטיול." יבבתי בעצב,
"היא ביקשה סליחה מחבר שלך, אתם מתוקים ביחד." חיבקה חזק.

התיישבנו בחדר ודיברנו על דברים רמנדומאלים, מגיעים לאיך שטל ואני הכרנו.
"בואי תתלבשי ונלך לחוף הים?" חייכה, הנהנתי בראשי. נכנסת אל המקלחת ולובשת עלי שורט ג'ינס וגופיה רחבה לבנה.
כשהבטתי בתחתוני, ראיתי הפרשה עם קצת דם.
רעדתי בזעזוע והתחלתי להילחץ. כששטפתי את גופי ראיתי שזה נעלם, מתלבשת בחזרה.
כשחזרתי לחדר התביישתי כשההלבשה התחתונה שלי הייתה על הריצפה, עקב החשק המיני הגובר של טל.
"אני מצטערת על הבלאגן.." אמרתי במבוכה, היא חייכה חיוך ביישני ואמרה "גם אני הייתי בגילך פעם."

ירדנו ללמטה , פוגשים בטל שיצא מחדר האוכל ביחד עם בן. רעות לא נכללה שם.
"הנה הנסיכה שלי!" אמר טל בהערצה וכרך את זרועותיו סביב מותני ונשק עמוקות לצווארי.
"נצא לסיגריה ונלך." קרץ בן, הנהנתי בראשי.
הזוג המבוגר בא איתנו והתיישבנו בספות מחוץ למלון.
טל מיד הדליק סיגריה ושאף ממנה עמוקות, כך עשה בן בעקבותיו ואף האיש המבוגר מהטיסה.
"איך את סובלת את זה.." מלמלתי בגועל כשהריח הגיע לאפי,
"הוא לא מעשן תמיד, רק בסיבות מיוחדות." צחקה
"חיים שלי, מפריע לך?" שאל טל והזיז את הסיגריה הצידה. הנהנתי ולחשתי לאוזנו בלי שאף ישמע "אני מדממת קצת."
"ממה?" שאל ללא הבנה, מביט בי בזעזוע.
"לא יודעת.. שורף לי קצת." אמרתי בעצב
"פצעתי אותך?" שאל ללא הבנה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"רוצה נישאר במלון? אני אתקשר לאמא שלי לשאול מה זה?" שאל בדאגה, הנדתי את ראשי לשלילה והשענתי את ראשי על צווארו.

"הגעתי!", אמרה רעות בשמחה, גלגלתי את עיניי.

–

היציאה הייתה טובה, רחוקה מרעות.

חזרתי לחדר ונשכבתי במיטה ביחד עם טל, רואה שוב הפרשה עם קצת דם. מתחילה להילחץ.
"מאמי, יש לי שוב דם!" אמרתי בבכי , מזועזעת ממה שמתחולל בתחתונים שלי.
שוב הפרשה עם דם.
"הכל בסדר, יפה שלי. אני אתקשר לאמא שלי לשאול?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
"יש לך הרבה דם?" שאל בדאגה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"זה קצת דם." יבבתי בבכי
"תיכנסי להתקלח, אני אבדוק באינטרנט ואבדוק אם יש רופא כאן באיזור." נשק לשפתיי.
הנהנתי בראשי ועשיתי כדבריו.

"חיים שלי, תצאי מהמקלחת." שמעתי את טל קורא לי.
"לא רוצה." מלמלתי בעצב,
"הזוג חברים שלנו מהארוחת ערב רופאים, תופתעי לדעת אבל הבעל הוא גניקולוג." שמעי אותו צוחק.
"לא רוצה!!!" אמרתי בבכי היסטרי, לא רוצה גניקולוג.
"מאמי שלי , הוא רק רוצה לשאול אותך שאלות!" אמר בדאגה ונכנס מיד למקלחת.
"לא רוצה!" אמרתי בבכי, כורכת את המגבת סביב גופי.

"זה בסדר, טל. לא חייבים לבדוק אותה. תרגעו ותבואו אלינו לחדר? נאכל גלידה." אמר ברוגע האיש.
טל נשק למצחי ויצא מהמקלחת, מותיר אותי לבד.

אחרי שהתלבשתי, יצאתי אל החדר. טל שכב במיטה ודיבר בנייד.
"כן, אח שלי" צחק אל הטלפון וסימן לי לבוא להישכב לידו.
"מאמי.." מלמלתי אל תוך צווארו, נשכבת על גופו, ביטני נלחצת אל תוך בטנו. אגני אל אגנו, החזה שלי אל תוך החזה שלו.

"טוב, גיבור. דבר איתי מחר." אמר טל אל הנייד וניתק את
השיחה.

"בייבי, מה יש?" שאל טל אל תוך אוזני, כורך את זרועותיו סביב מותני. מלטף את גבי התחתון ומידי פעם את ישבני
הבקושי מכוסה עם מכנס הפיג'מה הקצר.
"אני עייפה." מלמלתי בעייפות,
"את רוצה לישון או ללכת לחדר של צחי ורונית?" נשק לצווארי עמוקות.
"אני רוצה לשכב איתך." אמרתי בבטחון, קוברת את פניי בצווארו ולא מזיזה.
"אח' חיים שלי." נשק לצווארי ומחץ את מותניי, יריכי וישבני בזרועותיו.
"למה אתה מחכה?" צחקתי,
"שנלך אל הזוג ונראה מה באמת קרה לך, זה יכול להיות מסוכן." הרים את פניי מצווארו, אוחז בשתיי לחיי ומנחית נשיקה עמוקה וטובה בשפתיי.
"אבל אני לא רוצה שהוא יבדוק אותי." יבבתי בפחד,
"הוא לא יבדוק, הוא רק ישאל שאלות." חייך חיוך מנחם.
"לא רוצה, בוא נלך לאכול רק גלידה." ציחקקתי,
"טוב, שימי חזייה ונלך." הציץ בקדמת חולצתי,
לא הסכמתי לזוז ונשארתי לשכב .
"יאלה בייבי.." צחקק אל תוך צווארי..

לבסוף נכנעתי, מוצאת את עצמי במעלית בדרך אל צחי ורונית.
"פתוח!" אמרו בשמחה, אך אי אפשר לפתוח את הדלת מבחוץ, לכן צחקקתי ללא הפסקה.
"באתם לאכול איתנו גלידה?" צחקה רונית, הנהנתי בראשי.
טל דיבר עם צחי על משחק כדורגל שעומדים לשדר בטלוויזיה.
"אפשר לשאול אותך שאלה קטנה?" חייכה רונית ולקחה אותי לבחוץ למרפסת.
הנהנתי בראשי ויצאנו אל המרפסת עם גביע גלידה, הגברים בפנים היו עם פיצוחים ובירות שקנו בבר היום, גברים…

"תשמרי על מה שיש בינך לבין טל, דבר כזה לא חוזר.." חייכה חיוך שבור.
חייכתי חיוך קטן והנהנתי בראשי, אני אשמור. אשמור על האהבה היחידה שלי.

נקודת מבט מעיין-

העברתי את כל היום עם פיג'.
"פיג, איפה שמת לי את הפלאפון?" אמרתי בעצבים, אני עצבנית כבר מהבוקר וזה יוצא על הדר.
"הוא בתיק שלך." אמרה במבט מופתע
"מצטערת, אייל מעצבן אותי מהבוקר." נאנחתי בזמן שהי נהגה אל הבית שלי.
"אוקי." חייכה,

נפרדתי מהדר והיא שמה אותי בבית שלי, כמובן שחייגתי מיד לאייל.
הוא ענה בחוסר חשק כרגיל.
"אני באמצע משהו, זה דחוף?" נאנח אל הנייד
-"אם להתגעגע נחשב דבר חשוב, אז כן." נאנחתי בחזרה
"נדבר בערב." ענה בנוקשות.
-"יודע מה? לא צריך. אל תתקשר בכלל." אמרתי בכעס מנתקת את השיחה בלי לשמוע את תגובתו.

"נשמה שלי, את לא עם אייל היום?" שאלה אמא בדאגה,
"הוא בעבודה.." מלמלתי וחיממתי לעצמי אוכל,
"עוד פעם?" חייכה חיוך שבור.
"העבודה שלו חשובה יותר ממני." צחקתי בזלזול.

הלכתי לחדרי, של אחי הקטן ושלי. רואה שהוא במחשב מדפדף בפייסבוק שלו.
"אני הולכת לישון.." מלמלתי בעייפות, נשכבת במיטה שלי והולכת לישון.
"להעיר אותך אם אייל יגיע?" שאל בשקט,
"לא, ואם הוא בא תגיד לו שהוא מוזמן לחזור לבית שלו." אמרתי בעצבים וחזרתי לישון.

"היא אמרה שאתה מוזמן לחזור לבית שלך." שמעתי את הקול של אחי הקטן מצחקק לו,
"אתה יכול להשאיר אותנו לבד לרגע?" שמעתי את קולו של אייל.
לעזאזל, למה הם מעירים אותי? חראות.
"תעוף מכאן!" אמרתי בעצבים כשידו הגדולה נגעה בגבי.
"תרגעי כבר." נאנח בתסכול,
ידו הרחבה ליטפה את הלחי שלי ושפתיו התקרבו ללחי שלי,
"ידעת יפה מאוד להתעלם ממני, סע מפה!" אמרתי בעצבים
"תרגעי!" אמר בכעס
"אתה חרא, חתיכת חרא!" צעקתי בחזרה
"הייתי עסוק!" אמר בעצבים בחזרה,
"כן? במה. בעבודה המזדיינת שלך?" צעקתי בבכי
"כן! בעבודה המזדיינת שלי!" אמר בעצבים וקם מהמיטה.
"יופי, אז לך לעבודה המזדיינת שלך, אתה לא צריך להשתמש בקונדום איתה." אמרתי ברוע
"התעצבנתי עליך בצדק! יכולת להגיד לי שאת מפחדת! שאת לא רוצה כי את מפחדת! אבל בחרת להשפיל אותי בדרך אחרת." צעק בחזרה.
"זכותי המלאה!" צרחתי בכעס והתחלתי ליבב ללא הפסקה.
הוא שתק .

ישבנו בשקט שנינו בחדר, אני בוכה והוא משעין את ראשו על כפות ידיו הנחות על ברכיו.
"עשיתי את הבדיקה." הושיט לי דף לאחר שנרגע בעצמו.
"כתוב שאני לא נושא מחלות, או משהו אחר. אני מכבד את ההחלטה שלך לגבי מה שתגידי עכשיו." אמר בשקט
"תלך מכאן, בבקשה. רק תלך." מלמלתי בבכי.
"את בטוחה?" שאל בשקט, גומע את רוקו.
"כן, לעזאזל! תלך מכאן!!!!!" צרחתי בעצבים.
"אני הולך, אני מצטער." אמר בשקט
"תלך מכאן! לא רוצה לשמוע ממך, תלך!" צרחתי בעצבים, מתחרפנת מכל דקה שהוא לידי.
הוא הנחית נשיקה על מצחי ויצא מהחדר, סוגר אחריו את הדלת.

"הכל בסדר?" שאל אחי הקטן, הנהנתי בראשי וחזרתי לישון.
"יש לך מזל שאבא ואמא ישנים.." מלמל

נקודת מבט הדר-

חודש לאחר החתונה, אני בביתם של שרית ואורי, מתן אמור להגיע לאחר העבודה לכאן.
סיימתי לדבר עם אלינור, היא נראת זוהרת.
אמצע חודש חמישי.
"מאמי, את באה לאכול?" נכנסה שרית אל החדר שלי, הנהנתי בראשי ובאתי אחריה.
"מתן בא היום?" שאלה, הנהנתי בראשי והתיישבתי בשולחן האוכל. ממש ממול לחברה של ליאור,
מתחרמנים לי מול העיניים.
מעניין אם הם שכבו.
על מה אני חושבת….
"מה עם אוכל?" שאל אורי בכעס כשאכלתי רק סלט,
"כואבת לי הבטן, אני עומדת להתפוצץ.." אמרתי בזעזוע כשהבטן שלי הייתה נפוחה עד כדי כך שאם הייתי שותה מים היא הייתה מתפוצצת לאלפי חתיכות.
"תאכלי , בלי שטויות הדרי." אמר בכעס, נאנח לעצמו.
"בלי שטויות הדרי." שמעתי את הקול של מתן מצחקק מאחורי גבי,
נאנחתי בשקט, מרגישה את שפתיו נחות על צווארי לרגע קצר ומתנתקות ממני לאחר שניה.
"בוא תשב לידי, מתן." חייך אורי, "פחות מגע בין שניכם." הוסיף.
"אני אבוא." קרץ מתן,
"איך היה בעבודה?" שאלתי את מתן, הוא התחיל את הסטאג' שלו בעבודה במשרד לעורכי דין.
"בסדר, לא קל.. אבל נעבור את זה." חייך
"חיים שלי." הוצאתי לו לשון לנוכח המשפט המבוגר שלו
"למה את לא אוכלת?" שאל שוב אורי בכעס.
"די להציק לי!" אמרתי בעצבים,
"תגידי, המחזור שלך הגיע? מה כל העצבים?" אמר אורי בטון נעלב.
"מתן אתה יכול לבוא איתי ללמעלה?" שאלתי, מתעלמת מאורי ומפריעה למתן לאכול.
"לא, הוא איתי עכשיו." אמר אורי בחיוך רחב והניח את ידו השמאלית על כתפו של מתן.
"גברים!" מלמלתי בעצבים ואכלתי לחם בשקט.
מתן צחק , שולח לי נשיקה באוויר.

"מה את עושה בצבא?" שאלה חברה של ליאור.
"אני אחראית על גיוס מילואים.." אמרתי באי התלהבות,
"ואו הדר, מה יש?" שאל ליאור.
"אני רוצה לישון, לא ישנתי כל הלילה. הבטן שלי התנפחה ויש לי בחילות." יבבתי בבכי
"את בהריון?" שאל ליאור בחיוך קטן,
"די! אם מדברים על הריון, אתה וחברה שלך שכבתם?" צחקתי,
"הדר!" אמר מתן בטון לא מאמין, "מה לקחת?"
"את הכדור המוזר הזה שהרופאה נתנה." מלמלתי בבכי, מה יש לי עם המצבי רוח האלה?
"איזה כדור?" שאלה עדן בזעזוע.
"לעזאזל! הדר את לקחת את הכדור הזה?" שאל בכעס מתן.
יבבתי בבכי שוב,
"אמרתי לך לא לקחת את זה!" אמר בכעס, בכיתי שוב.
קמה אל זרועותיו ומתיישבת על רגליו, בוכה אל תוך צווארו.
"איזה כדור?" שאלה שרית בחשש.
"כדור לכאבי הבטן שלה, אבל הכדור הזה משבש לה את מצבי הרוח. פעם שמחה, פעם בוכה, אתם רואים.. לא?" נאנח בתסכול מתן.
"אני בסדר!", חייכתי מיד, מחבקת את מתן ומנגבת את דמעותיי,
מתן נשק למצחי וניסה להירגע.

"למה הרופאה נתנה לך את זה?" שאל אורי ללא הבנה,
"לא יודעת." אמרתי בעייפות, נאנחת בתסכול.
"בואי נלך לישון." אמר מתן בשקט, עוזר לי לקום ושנינו מתנצלים בפני כולם ועולים לישון.

נקודת מבט אלינור-

ליטפתי את בטני התפוחה, מחייגת אל מתן, צריכה שיקח אותי לבדיקה שוב פעם.
קראו לאבי שוב פעם למילואים, אני עצבנית על זה.

-"מתן?" שאלתי בשקט, לא רוצה להפריע לשכנים הישנים, עקב חזרתי המאוחרת מהעבודה.
"אלינור, מה שלומך?" ענה בשקט,
-"צריכה ללכת לבדיקה, אתה בא איתי?"
"אני מצטער, שכחתי! הדר לקחה את הכדור ההוא בטעות. אני יוכל לבוא עוד חצי שעה?" נאנח בשקט
-"שוב פעם את הכדור?" אמרתי בבהלה, יודעת מה קרה לה מהכדור הזה לפני חודש וחצי.
"כן.. היא נרדמה, אני בא עכשיו. את מוכנה?" שאל
-"כן, אני לא אוהבת בדיקות ב8 בערב."
"אני אהיה איתך, אל תדאגי." צחק

התארגנתי בשמלת מקסי, יודעת שמתן יצטרך לסובב את מבטו כשהרופא ירצה לעשות לי בדיקת אולטרסאונד.
התקשרתי אל אבי וחיכיתי למענה,
כמובן שהוא ענה.

-"מאמי.." אמרתי בצרידות, איך נהייתי חולה- תהרגו אותי.
"יפה שלי, מה עם הבדיקה?" נאנח בשקט
-"עוד מעט מתן יאסוף אותי, רציתי שתהיה איתי.."
"אני מצטער, בייבי. עוד קצת וזה נגמר."
-"אתה תבוא לשבת?"
"בייבי, אני נשאר כאן גם שבת. מצטער"
-"א-אוקי. אני כנראה אלך להורים שלי.."
"תעברי דרכי בשבת? תבואי להגיד שלום."
-"כן, אני אביא לך אוכל?"
"תכיני דג עם פול וחומוס, אל תתקמצני על חריף ותביאי חלות מתוקות. אין כמוך אישה שלי."
-"מה חברים שלך רוצים לשבת?"
"רק את הדג, ו-יודעת מה? תפוח אדמה ברוטב צהוב."
-"טוב מאמי, אני אכין.. אני הולכת לבדיקה, נדבר?"
"כן, תשלחי תמונות. אוהב אותך."

כשהגענו לרופא, מתן עדכן אותי במה שקרה להדר.
מסכנה..
"תרימי בבקשה את השמלה, אני רוצה לעשות בדיקת אולטראסאונד." חייך הרופא,
מתן הזיז את מבטו בשביל לא לראות את גופי התחתון החשוף הלבוש רק בתחתונים.
"מתן תביא לי את הג'קט שלך." צחקתי כשהוא לא יכל להסתכל ,
הוא הושיט לי את הג'קט שלו וכיסיתי את תחתוני וקצת מרגליי עם הג'קט.
"זה בעלך?" שאל הרופא בזמן שבחן את העובר במסך.
"זה בן הדודה של בעלי." צחקתי,
"ואו.." צחק הרופא.
"הם כמו אחים." חייכתי, "נכון מתן?"
"נכון, עכשיו תחייכי, אני מצלם לאבי" צחק, מצלם אותי בלי רשותי, מתעד את כל הסיטואציה לאבי.

"אני עכשיו אבדוק את צוואר הרחם, זה יהיה קצת לא נעים." אמר הרופא, מתן השתעל במבוכה והסית את מבטו הצידה, לא להתמהמה על מה שהרופא עשה.
"סיימנו." אמר הרופא,
"הבדיקות נראות טוב מאוד, הריון קל שיהיה לך." חייך בחמימות הרופא, שולח אותי ואת מתן אל נפשנו.

חזרנו מהבדיקה והתחלתי במלאכה, התחלתי להכין את הדגים למרות השעה המאוחרת, בשביל שאוכל להספיק לפני שישי.
את התפוחי אדמה הרתחתי על הגז וכשהם התרככו, מיד התחלתי לטבל.

השעה 2 לפנות בוקר וסיימתי עם הכל, האוכל מוכן וארוז, והמטבח נקי.
פרשתי לישון אחרי מקלחת ארוכה,

התעוררתי לבוקר נוראי, הרבה בחילות.
השעון הראה את השעה 13:00 בצהריים, לעזאזל.
לא קניתי חלות עדיין, השבת עומדת להיכנס ואני אמורה כבר להיות בבסיס של אבי.

העמסתי את האוכל הכבד לאוטו, בגדים לשבת בבית וכל מיני דברים שלי, ונסעתי.
התגעגעתי לבית שלי, לבית של ההורים שלי..

-"מאמי.." הקול שלי נהיה חלש וצרוד יותר מיום ליום.
"למה לא ענית לי בבוקר?" שאל בבהלה
-"ישנתי, בישלתי עד מאוחר."
"חיים שלי, אני מחכה לך בכניסה לבסיס, אל תעשי את זה יותר. אני לא רוצה שתשארי ערה עד מאוחר."
-"טוב, אני יורדת רגע בסופר. ניפגש.."

קניתי 3 חלות מתוקות והמשכתי בנסיעה לבסיס,
הנסיעה הייתה ארוכה ומייאשת, קשה לנסוע עם הבטן הגדולה שהחגורה לוחצת על הנשמה.

החנתי מחוץ לבסיס והורדתי בנגלות את הסירים של האוכל,
"אבי!" קראתי בשמחה ורצתי אל זרועותיו, מתייפחת על כתפו.
"חיים שלי, למה את בוכה?" נשק לצווארי, לוקח ממני את הסיר הכבד של הדגים ומניח בשולחן לידנו.
"התגעגעתי אלייך!" אמרתי בכעס
"גם אני, אהובה שלי, אישה שלי. גם אני." נשק לשפתיי.

"שים את האוכל בחדר שלכם, בשבת תאכלו. אני הולכת עוד מעט להורים שלי." שפשפתי את בטני.
"יש לך מזל שבאת עם 2 חלקים." הצביע על לבושי, ג'ינס וחולצה.
הוא הרים את חולצתי ונשק לבטני עמוקות, נאנחתי בעונג.
"בייבי, אני רוצה לחזור כבר. להיות איתך ואיתו." נשק לביטני שוב.
חייכתי בשקט, נושקת לשפתיו.

שעתיים של חיבוקים עם האהוב שלי ודיבורים עם חברים שלו- נאלצתי לעזוב לטובת ההורים המודאגים שלי.

"אבא, אמא? אני בבית." קראתי ברחבי הבית הריק שאף פעם לא אהבתי להיות בו לבד, תמיד הוא היה מלא בי ובאבי.
אם לא בנו, אז הוא היה ריק.

"הילדה היפה שלי , הגעת." חייכה אמא, מחבקת בעדינות וחוזרת לשבת בספה.
משפחה טיפוסית, אין הרבה חום , אהבה, דאגה שנראת כלפי חוץ.
ההפך מהמשפחה של אבי.
אמא שלי בכלל לא הציעה לבוא איתי לבדיקות של ההריון, דודות של אבי ביקשו לבוא איתי לבדיקות, זה מחמם את הלב.
"מה יש לאכול?" שאלתי, רוצה להציץ בסירים כמו שאני רגילה מביתו של אבי.
"תחכי לערב, יש לעכשיו פרוסה עם ממרח." חייכה,
"איכסה, את עוד תהרגי אותי עם הקרירות הזאת שלך." אמרתי בחיוך קטן,
"אלינור, זה לא קרירות. זאת אהבה." אמרה בנעלבות.
"טוב, אמא. אני רוצה אורז, מותר? או שזה יפגע באהבה שלך." צחקתי
"תאכלי אורז, תקחי גם שניצל." חייכה.
"מה קרה עם כל האהבה הזאת?", צחקתי
"את בהריון." אמרה כמובן מאילו.