מתי היא תשים לב.. פרק 32 חלק א'

נקודת מבט הדר-

מוצאי שבת הגיע ואנחנו בדירה של מתן, הרגשתי רע נורא.
"יפה שלי, קומי לקחת כדור." אמר מתן בלחש לאוזני בזמן ששכבתי במיטה מחוסרת כל כוח.
"כואב לי.." יללתי בעצב ועצמתי את עיניי בחוזקה.
"אני יודע, הרופא אמר שיש לך דלקת בשתן." אמר בעצב ונשק לאוזני
"שורף לי!" הצמדתי את שתי רגלי בחוזקה, מפחדת שישרוף לי יותר.
"תקחי כדור ותמרחי משחה" אמר והושיט לי את המשחה והכדור, בלעתי את הכדור עם מעט מים והמשכתי לישון.

"בייבי נרדמת. תשימי משחה" העיר אותי מתן, התנגדתי לשים משחה ומתן לא הסכים להתנגדותי, מרים אותי בידיו אל כיוון המקלחת.
"לא בא לי!" התחלתי לבכות,
"יש לך חום. אני לא רוצה שזה יתפתח, את חייבת לשים משחה שהדלקת תעבור והחום ירד." קבע. "אתה מתקלח איתי?" חייכתי בשקט, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"אבל מילאת אמבטיה" אמרתי בשקט.
"קדימה בייבי יפה. תורידי את הבגדים ותיכנסי להתקלח, זה יעזור לך." אמר בשקט גם הוא
"לא!" קראתי בכעס
"כן." החזיר ברוגע
"לא!" התחלתי לצרוח, הוא קבר את ראשו בין ידיו ושתק.
התחלתי לבכות , היה לי חם והזעתי בעוד שכאבה לי הבטן התחתונה.
מתן המשיך לשבת עם ראשו בין ידיו..
"תתיחס אלי!" אמרתי בכעס מלווה בבכי,
"תיכנסי כבר למקלחת!" אמר בכעס
"אני לא רוצה!" צרחתי בחוזקה ויצאתי בחזרה לחדר , מתקשרת אל אורי ובוכה – כרגיל.

-"אורי.." יללתי בעצב
"ילדה שלי! איפה את? מישהו פגע בך!" שאל בדאגה ,
-"לא.." בכיתי בשקט
"למה את בוכה?" שאל בעצב ומתן בדיוק נכנס לחדר בגוף עייף
-"יש לי דלקת בשתן ויש לי חום ואני במחזור" בכיתי בלחץ
"ילדה שלי. אני בא לקחת אותך, את בדירה שלך?" שאל
-"אצל מתן. תבוא מהר בבקשה.." ביקשתי בהתחננות
"אני כבר בדרך. להישאר על הקו?" שאל ברוגע
-"לא. תתקשר שאתה בחוץ" ביקשתי
"הכל בשבילך ילדתי." ענה בשקט

"את הולכת?" שאל מתן. הנהנתי בראשי וקמתי מן המיטה, הולכת אל החדר של השותפה שלו, שני.
"את עכשיו מתעלמת ממני?" שאל ללא הבנה,
"לא." אמרתי בשקט ונשכבתי במיטה של שני,
"תגידי לאורי שאת נשארת אצלי." אמר בנוקשות
"לא רוצה" קראתי בחזרה בנוקשות
"את כן." ענה ברובע
"די!" צרחתי
"יודעת מה? לכי." אמר בקול עייף מכל הוויכוח הזה.
"אני אלך!" החזרתי כמו ילדה בת 3.

–

מאת; אורי המלך.

'אני בחוץ ילדה שלי.' 23:23

יצאתי מהבית בלי להגיד דבר ונכנסתי לרכב של אורי, עדיף מלהישאר עם מתן.

נשכבתי במיטתי בבית של אורי ושרית אחרי שהם בדקו שאני בסדר והרגיעו אותי מהכל.

אל; אהובי

-'אני מצטערת.' 01:20

ההודעה נקראה אך הוא לא ענה.

-'ואני אוהבת אותך..' 01:25

ושוב ההודעה נקראה והוא לא החזיר הודעה.

-'אתה עדיין אוהב אותי?' 01:34

שלחתי והפעם הוא לא קרא את ההודעה.

"לעזאזל." צרחתי

–

יום שני הגיע והרגשתי יותר טוב. אין כאבים ואין דלקת.
מתן ואני רבנו, הוא עונה לי רק על תשובות בסיסיות. לא שולח לי הודעות בוקר טוב, או לילה טוב.

לצבא לא נסעתי- הייתי עצובה.

התקשרתי אל מתן וחיכיתי למענה, הוא לא ענה..

תפסתי את האוטובוס הראשון ונסעתי אל הדירה של מתן, כרגיל הוא בעבודה והמפתח שלו נמצא בעציץ.
פתחתי את הדלת של הדירה והופתעתי לראות את שני ביחד עם בן הזוג שלה צופה בסרט.
"הו- אני מפריעה?" שאלתי בגמגום
"לא. בואי תצטרפי" חייכה שני, הנדתי את ראשי לשלילה וניסיתי לחפש הסבר מתאים להופעתי הפתאומית בדירתם..
"אני מחכה למתן, ב-בחדר שלו.." גמעתי את רוקי
"בסדר." חייכה.
ברחתי לחדר ונשכבתי במיטה שהריחה כמוהו. מורידה את מגפיי ונשארת רק עם טייץ וסוודר עבה מחמם.

–

"איך היא מרגישה?" שמעתי את קולו של מתן,
"כן. היא עדיין ישנה.." הבנתי שדיבר עלי
"בטח אורי. אני אגיד לה, אין על מה." גיחך.

פקחתי את עיניי באיטיות, מתמתחת בשקט ומביטה במתן עומד ליד המרפסת של החדר.
"התעוררת." קרא בשקט, הנהנתי בראשי וחיכיתי לבואו..
"התגעגעתי.." קראתי בשקט גם
"איך את מרגישה?" התעלם מהצהרתי
"בסדר." קראתי בנוקשות עצובה
"יופי." קרא בשקט

"ללכת?" שאלתי בשקט, עוצמת את עיניי בשביל לא לפגוש בפרצופו שישבור את חומותיי
"לא, אני תכף מכין לאכול. תאכלי איתי" ענה בפשטות
"לא ענית לי להודעות. ו-וגם לשיחות." נאנחתי בעצב
"לא היה לי זמן." שיקר, זה היה ברור
"אתה יודע? במחשבה שניה.. א-אני לא רעבה." מלמלתי ונעלתי את המגפיים שלי והתרוממתי מן המיטה אל כיוון הדלת.
"מה אכלת." שאל בנוקשות
"אני הולכת עם חברה למסעדה" שיקרתי
"טוב." אמר בפשטות ויצא אחרי מן החדר, לא מבין ששיקרתי.
וכך הלכתי.

–

הימים עברו וחזרתי לבסיס, יום חדש בפתח.
דיברתי קצת עם מתן, סיפרנו אחד לשני בקצרה על יומנו.
אבל לא הייתה רומנטיקה.

למזלי אני סוגרת שבת בבסיס.

באמצע השמירה צלצל אלי הטלפון , מתן.

-"הלו." עניתי בשקט
"רק רציתי לדעת איך את." ענה בשקט
-"בסדר." החזרתי לאחר כמה שניות של מחשבה בהן רציתי לספר לו מה עבר עלי באמת.
"יופי." ענה בשקט וככה הסתיימה שיחתנו.

אחרי לילה מלא במחשבות ודמעות החלטתי שזהו. אף גבר לא ישחק בלב שלי ככה.

אל; מתן.

-'אנחנו צריכים לדבר.' 02:34

אולי כדאי שניפרד. זה יעשה טוב לשנינו, לא צריכים את כל זה.

נקודת מבט שני-

"בוקר טוב!" קראתי בשמחה וקפצתי על אמא בחיבוק,
"למה את כזאת שמחה על הבוקר?" חייכה אמא
"כי היום טל בא מהצבא!" צרחתי בהתרגשות, למזלי רק אמא ואני בבית.
"הוא בא לישון אצלך?" שאלה אמא בחיוך קטן, הנהנתי בראשי ומיד חייגתי אל רוני

-"היום טל מגיע!!" צרחתי לה בטלפון
"כיף לך. קוף סוגר שבת.." נאנחה רוני בצער
-"את רוצה לבוא אלי?" שאלתי בקול שקט ועצוב
"יש לי מחר מבחן, אולי בערב." אמרה בקול שמח יותר למרות שאי אפשר להיות שמח כשיש מבחן..

"אמא את יכולה לעשות לי פן?" ביקשתי בהתחננות
"למה מתוקה?" הביטה בי במבט לא מוסבר
"כי טל בא! ושפם אמא! יש לי שפם!" אמרתי בבהלה
"טל יאהב אותם עם שיער גלי, ולגבי השפם אל תדאגי." חייכה והביאה את הדברים הנחוצים בשביל להיפטר מהמטרד הזה בפנים שלי.
"מה עם פן?" שאלתי כשהשפם לא כלל בפניי
"לא צריך, תהיי את." אמרה בגאווה

–

"אמא!" קראתי לה בזמן ששכבתי במיטתי
"מה?!" נכנסה בבהלה לחדר
"הוא לא בא.." קראתי בשקט
"א-איפה הוא?" התיישבה במיטה לידי וליטפה את שיערי
"הוא עם חברים שלו." אמרתי בעצב
"בואי נראה סרט, תראי אותו ביום אחר.." דיברה בשקט
"טוב." הודתי בשקט וראינו את הסרט האהוב עלי 'כוח המשיכה'. לעולם לא ימאס לי מזה

פקחתי את עיניי באיטיות והבנתי שנרדמתי, הבטתי בשעוני וגיליתי שהשעה 02:23 לפנות בוקר.
וטל לא פה.

אל; הגבר שלי.

-'ער?' 02:24

הנייד שלי רטט כשהגיעה הודעה אלי

מאת; הגבר שלי.

'כן. למה את ערה' 02:27

ניצלתי את ההזדמנות שהוא מחובר והקלדתי מיד

אל; הגבר שלי.

-'תבוא אלי, אתה אמרת שתבוא!' 02:28

מקליד/ה..

'אני בדרך חזרה מחברים, את רוצה לבוא לישון אצלי?' 02:29

-'לא! תבוא אלי' 02:29

מקליד/ה..

'אני בא, תישני. אני אעיר אותך כשאהיה אצלך, יש לי מפתח. אני אוהב אותך' 02:31

-'גם אני, חיבוקים ונשיקות.' 02:31

"בייבי הגעתי." אמר בלחש לאוזני, זזתי באי נוחות וחיבקתי אותו חזק .
"שתית?" שאלתי באפיסת כוחות ונשכבתי מעל גופו, מחבקת אותו חזק וטומנת את ראשי בתוך צווארו
"כן, אבל לא נהגתי." אמר תוך כדי פיהוק וכרך את ידיו סביב גופי הקטן לעומת גופו הרחב.
"היו שם בנות?" שאלתי בקנאות, הוא צחק ונשק למצחי
"מה עשית היום?" שאל
"חשבתי שתבוא להיות איתי, אבל לא באת. ראיתי סרט עם אמא" נאנחתי ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה
"אני מצטער.." אמא באכזבה
"אני רוצה לצאת למלון" ביקשתי
"לחופשה?" שאל בחיוך, הנהנתי בראשי והוספתי "רק שנינו!"
"נדבר על זה בבוקר" ענה תשובה לא מחייבת..

התעוררתי בשעה 6:30 בדיוק. יום חמישי, מי קם בשעה כזאת!
"בוקר טו-" נכנסה אמא לחדר ונקטעה כשראתה את טל במיטה שלי ישן
"ילדה שלי, יש לך בית ספר. אני יודעת שאת רוצה להישאר עם טל.. אבל חייב" אמרה אמא
"בבקשה! רק היום, אני לא רוצה ללכת!" התעקשתי
"תתארגני קודם ואז נראה." חייכה
"לא!" קראתי בכעס והתכסתי בשמיכה וברגשתי את גופי נמשך מעט, זה טל.

"בייבי יש לך לימודים, קדימה לקום." אמר ואמא מיד חייכה
"לא!" בכיתי בתסכול
"אני אחכה לך כאן, בדיוק כאן. נשבע" ענה ונשק למצחי
"ואז נלך למלון?" חייכתי חיוך שבור עם דמעות
"מלון?" התערבה אמא
"כן!" אמרתי בהתרגשות
"מחר אבא ואני יוצאים לכנס עובדים באילת, אתם מצטרפים?" חייכה אמא
"כן!" קראתי באושר, "טל אתה בא!" קבעתי
"מאמי אני לא יודע.." נאנח ושפשף את עיניו, קמתי מהמיטה והתארגנתי ללימודים, אמא יצאה מהחדר ונתנה לנו את הפרטיות שלנו.

"מה הבעיות שלך!" התפוצצתי עליו בעצבים
"אני רוצה להיות עם חברים שלי!" החזיר גם הוא בכעס
"אבל אני חברה שלך!" התחלתי לבכות, הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק. שנינו יושבים על המיטה כשראשי טמון בצווארו.
"את החברה היחידה שלי, ביום ראשון אני חוזר לשבועיים שטח. אני רוצה לבלות" החזיר בשקט
"נבלה ביחד." החזרתי בקול חנוק,
"נכון. אבל לא באילת, זה רחוק שנות אור מכאן" החזיר בשקט
"אבל אני רוצה." עניתי בקול שקט ועייף
"לא, מאמי אני אראה אותך במוצאי שבת." הביט עמוק בעיניי
"נשבע?" ניגבתי את דמעותיי והבטתי עמוק בעיניו היפות
"נשבע. לבוא איתך לבית הספר?" שאל בחיוך קטן והנהנתי מיד בראשי.

"זה בסדר ככה?" שאלתי את טל כשהייתי לבושה במכנס ג'ינס וחולצת ג'קט ללא ריצרץ בצבע ורוד
"מה עם סמל בית ספר?" הביט על המקום שבו היה אמור להיות הסמל
"נמחק בכביסה" שיקרתי
"תשימי סמל, אני מחכה לך במטבח" שפשף את עיניו ,
"למה אתה בלי מדים?" שאלתי בהתחכמות
"כי היום אני לא חייל." חייך והצביע על מכנס הג'ינס הבהיר שלבש ועל חולצת הטריקו הארוכה שלו.
"אני רעבה" התלוננתי
"אמא שלך הכינה פנקייקים" ענה בזמן שהשאיר אותי לבד בחדר ויצא אל המטבח,

לא החלפתי את הבגדים ונשארתי ללא סמל ויצאתי אל המטבח.
"בא לי גם" חייכתי והתיישבתי על רגליו של טל שישב בספה בסלון
"בואי מאמי שלי, תעזבי את טל במנוחה." אמרה אמא והגישה לי פנקייקים עם מייפל וסוכריות שוקולד
"אבל אני אוהבת אותו" צחקתי וחיבקתי חזק את טל, מסרבת לעזוב את גופו
"אני יודעת. אתם מתוקים" חייכה ונשקה למצחי
"טל לוקח אותי היום לבית הספר, הוא ישאר איתי" חייכתי בגאווה
"לא. אני רק שם אותך שם, לא נשאר." הסביר
"אבל אני רוצה!" אמרתי בחיוך רחב וחיבקתי אותו חזק
"לא ירשו לי להיכנס" אמר וזה נכון.
"אני אשיג לך אישור מהמחנך שלי!" אמרתי כפתרון,
"קודם תאכלי, אחר כך נדבר." אמר בעייפות ולגם מכוס הקפה שלו.

"טל, מאמי. תיקח את הרכב שלי ותשים אותה בלימודים, אני היום לא עובדת." סיפרה אמא
בדרך כלל כשטל נמצא אצלי בלי רכב , אמא נותנת לו את הרכב שלה, או אבא.
הם סומכים עליו וככה זה מקל עליהם, הוא עוזר בקניות ומקפיץ אותי למקומות ובכך נותן להורים שלי להיות עם ראש שקט.
"ונשאיר אותה שם עד שתחזרו מהחופשה?" חייך טל, פערתי את פי ואמא צחקה
"תיקח אותה איתך." חייכה אמא והוסיפה "יש לכם חדר שמור במלון למקרה שתתחרטו"

–

"את באה?" קרא טל בזמן שישב ברכב וחיכה לכניסתי
"רגע" ביקשתי בלחש ועליתי לרכב בלי ציוץ נוסף.

-"מאיר!" אמרתי בשמחה כשסוף סוף המחנך שלי ענה לי
"כן שני." ענה בחיבה, זקן חמוד.
-"אתה זוכר שסיפרתי לך על חבר שלי?" אמרתי במבוכה,
"בהחלט. טל, נכון?" אימץ את זכרונו
-"כן! הוא יוכל להיות איתי היום בלימודים?" התחננתי
"כן. בוודאי, תתקשרי אלי כשאת בשער." סיימנו את שיחתנו.

"יש לך אישור!" קראתי בשמחה
"יש" צחק ונשק לצווארי,
"נהיה ביחד עם רוני" חייכתי.
"רק רוני חברה שלך בשכבה?" שאל בחיוך קטן
"לא. יש גם את לירון ויעל, אבל אני אוהבת רק את רוני" הצהרתי
"אני מבין." חייך, הרגע הודתי בזה שאין לי חברים.
"יש לי חברים!" הזכרתי לו
"אני יודע." חייך והחנה את הרכב ליד השער של ביה"ס.

המחנך שלי הגיע לשער ונתן אישור לטל להיכנס אל בית הספר והחל בחקירתו.

"שמעתי עליך הרבה" אמר המחנך שלי בחיוך רחב
"רק דברים טובים?" קרץ אלי טל
"כן. לא סיפרתי שאתה מרביץ לי" צחקתי
"מפגרת!" חייך טל והתיישב בספסל פיקניק עם שולחן.

התחממנו בשמש וחיבקתי את טל חזק,
"הופה מי פה" צחקה רוני והתיישבה לידנו
"שלום גם לך רוני" צחק טל
"גם אני רוצה את קוף שלי פה!" אמרה באכזבה רוני
"תפסיקי לקרוא לו קוף!" צחקתי
"זה מתאים לו." צחקה וצילמה את שלושתנו,

השיעור הראשון עבר בסדר וטל ישב בחוץ בשמש, השיעור השני עבר לאט כי חשבתי על טל שמוקף בבנות שהן לא אני.
את ההפסקה העברתי עם טל וניסיתי לשכנע אותו לבוא איתי
"בא לי מלון, ובריכה, וים וגלידה" חייכתי בשקט
"את במחזור?" נאנח, הנדתי את ראשי לשלילה
"את אמורה לקבל?" שאל ושוב עניתי לא.
"חברה שלך אמורה לקבל ולהעביר לך?" שאל ועניתי בהסוס לא.
"מישהו אמור לתת לך בהשאלה מחזור?" צחק
"לא! אין מחזור, תצא איתי?" חייכתי
"כן. ואם את מקבלת אז לא לשתף אותי." צחק
"טוב!" החזרתי במרץ

–

השעה 11 הגיעה וטל רוני ואני חזרנו הביתה.
"ביי" אמרה רוני וסגרה את הדלת אחריה וטל ואני נכנסנו לבית.
שווה להיות שכנות.
"מזוודה!" מיד קראתי והתחלתי להוציא בגדים מהארון אל תוך המזוודה.
"איפה המזוודה שלך?" חייכתי, הוא הניח על המיטה את המזוודה הכסופה והקטנה שארגן לו בבית ובא לפה.

"למה את מכניסה תחבושות? את לא אמורה לקבל." מיד אמר
"למקרה שאולי." הסברתי וסגרתי סוף סוף את המזוודה והעמסנו בתא המטען

"שני! רדי כבר אל האוטו" אמר אבא כשנתקעתי בחדר וחיפשתי את המטען של המחשב נייד
"בשביל מה?" צחק אבא כשראה אותי מחזיקה במחשב נייד
"לנסיעה" אמרתי בפשטות ונכנסתי למושב האחורי ליד טל והנחתי את ראשי על רגליו ואת המחשב נייד על ביטני וגלשתי בנוחות באינטרנט ומצאתי את הסרט 'כוח המשיכה' והתחלתי לראות שוב.
"את מכורה!" אמר טל בבהלה והתעסק באייפון שלו.
"שקט" אמרתי בכעס
"שימי את המחשב על הכרית, זה לא טוב לך." אמר טל והביא לי כרית לבטן שהמחשב ישב עליו
"למה?" שאלתי ללא הבנה
"כי זה לא טוב." ענה בלי להסביר,
"אבל למה!" שאלתי שוב,
"כי זה פוגע בבייציות שלך" אמרה אמא בבהלה והביאה לי ג'קט לשים על הכרית שישמש כעוד שכבה מגנה.
"ומה זה אומר?" שאלתי ללא הבנה
"שחס וחלילה לא יהיה לי ילדים ממך." אמר טל בשקט
"אבל אני תמיד עושה את זה, זה מסוכן?" שאלתי בפחד
"כן, אבל עכשיו את יודעת ולא תעשי את זה." ענה
לאחר שעה הסרט נגמר וטל ישן, אני ניסיתי להירדם ללא הצלחה.

"אני רעבה" אמרתי לאבא כשהבחנתי באמא ישנה,
"נעשה עצירה ביטבתה ונקנה לך אוכל." אמר אבא.
"בא לי שוקו!" ביקשתי כשעוד נסענו
"טוב" אמר אבא והגביר קצת את המוסיקה.
עצמתי את עיניי ונרדמתי.

–

"ילדה שלי קומי. יש לך פיפי?" העיר אותי אבא
"כן, אבל אני רעבה." התעייפתי
"בואי, אל תעירי אותם." אמר אבא וליווה אותי אל השירותים.
"בא לי שוקו, וטל ירצה אייס קפה. ובא לי גם קרואסון- בעצם בא לי סלט." הכרזתי לפני שנכנסתי לשירותים
"טוב, ניפגש פה?" שאל אבא והצביע על הפלאפון שאתקשר אליו כשאני אסיים.
הנהנתי בראשי והלכתי לשירותים, מסיימת ונפגשת עם אבא במקום שקבענו.

"מתי מגיעים?" שאלתי בעיפות, שותה מהשוקו ואוכלת מהסלט היווני בזמן שטל התעורר בקצב שלו ושתה מהנס.
אמא ישנה ושום דבר לא יכל להעיר אותה. ואני מתכוונת לזה.
"טל אתה רוצה?" שאלתי והבאתי לו חתיכה של חסה, הוא הניד את ראשו לשלילה והניח את ראשו על רגליי ונרדם בחזרה.
"מתי מגיעים?" שאלתי את אבא, הוא חישב בראשו ואמר "שעה."
"אני אוהבת אותך אבא!" אמרתי בשמחה, הכל הסתדר. ההורים שלי מסכימים לי לחבר ויותר אני לא צריכה להסתתר, אני יכולה להכריז בגאווה 'יש לי חבר וקוראים לו טל.'

"הגענו?" שאלתי את אבא, הוא הניד את ראשו לשלילה
"ועכשיו?" שאלתי לאחר עשר דק' והוא הניד את ראשו לשלילה.
"טל" הערתי אותו ונשקתי לשפתיו, לוחשת לאוזנו "כואבת לי הבטן.."
"ממ. תפסיקי לשתות מהשוקו ותשתי מים" מלמל בעייפות
"כואב לי ממש." נאנקתי בשקט
"בטוחה שאין מחזור?" פקח את עיניו, הנהנתי בראשי.
"נראה לי שיש לי כדור בכיס" מלמל בחיוך קטן ובדק בכיס מכנסיו היכן נמצא הכדור, לבסוף הוא מצא ונתן לי.
"אני עייפה!" אמרתי בקול והוספתי "אבא אתה עייף?"
"לא מאמי שלי. תישני, אני אעיר אותך כשנגיע. טוב?" חייך דרך המראה
"לטל ולי יש חדר בנפרד?" שאלתי בחיוך. אבא הניד את ראשו לשלילה
"אנחנו מיטה ליד מיטה. נעשה מסיבת פיג'מות" קרא אבא.
טל צחק ושפשף את רכותיו, מנסה לחזור לישון.
"אבל אבא!" אמרתי בתסכול, "אתה תנחר!"
"אני לא נוחר. אני נושם" אמר בפשטות והוסיף "לכי לישון מתוקה."

–

"שני את באה לבריכה?" שאל טל, הנדתי את ראשי לשלילה. הוא הביט בי במבט מוזר והצמיד את שפתיו אל מצחי.
"את מפתחת משהו?" שאל כאילו אני זאת שקובעת אם אני מפתחת משהו או לא
"שאלה טיפשית." הכרזתי והלכתי לחבק את אמא.
"החדר שלנו בקומה השלישית, חדר 2. טל ושני תהיו בבריכה?" שאלה אמא
"שני לא מרגישה טוב , היא תנוח ואז נלך." אמר בחיוך ועלינו לחדר שלנו, היה חדר בתוך חדר. המיטות שלי ושל טל היו בסלון. יופי..
"אני מצטערת." אמרתי לטל והוצאתי את הבגד ים מהמזוודה. הוא התיישב על המיטה וענה "כל עוד אני איתך זה לא משנה. אל תצטערי על שום דבר."

"למה היא מסתכלת עלייך?" שאלתי בכעס ונכנסתי אל תוך הבריכה המחוממת
"כי היא חושבת לעצמה שאני גבר נאה." ענה בחוצפה
"אתה דומה לתחת" ביטלתי את דבריו
"גם את" צחק ונשק לאפי, נכנס אחרי למים ושוחה רחוק ממני.
"אבל זה עמוק!" צחקתי כשככל שהתרחקתי מהמעקה ככה המים היו עמוקים יותר.
"אני יודע" חייך ושחה אל כיווני ותפס בגופי שלא אטבע. הוא נגע בקרקע בעוד שאני רק יכולתי לחלום.

כרכתי את רגליי סביב ביטנו ואת ידי סביב צווארו וחיבקתי חזק.
"אני אוהבת אותך, אתה הדבר הכי חשוב לי בחיים." אמרתי בחיוך קטן ומפוחד
"את מקסימה." ענה בשקט ונשק לצווארי.
"בא לי לעשות קעקוע , נעשה קעקוע תואם." הכרזתי
"את רוצה להתחתן איתי או לעמוד מעל הקבר שלי?" צחק
"למה?" שאלתי ללא הבנה
"אבא שלך יהרוג אותי" צחק
"טוב. אז רק נתחתן!" חייכתי ונשקתי לשפתיו,
"את ואני זה לעולם." קרא בשקט ונשך את אוזני
"לנצח!" קבעתי ונשארנו מחובקים במים. כבר נהיה קריר, רציתי לצאת לשמש ולאכול.

אמא ואבא נכנסו לרחבה של הבריכה והתמקמו בדשא, שוכבים בצל ונהנים מהחום הנעים.
"תביאי לי מגבת" ביקר טל כשיצאתי מהבריכה והתנגבתי, הושטתי לו מגבת נקיה ונשכבנו בשמש לצד אמא ואבא.
"אנחנו הולכים לכנס עוד שעתיים. טל הרכב כאן אם תרצו לצאת ואני סומכת עליך שתדאג ששני תאכל" אמר אבא
"ואם אני לא רעבה?" שאלתי בכעס חמוד
"את חייבת לאכול. אני לא אעשה את השיחה שוב פעם" אמר אבא
"אתם תחזרו מאוחר?" שאלתי בעצב , אמא הנהנה בראשה והרכיבה את משקפי השמש שלה והחלה לקרוא בספר שלה.
"רוצה לצאת היום לטיילת?" שאל טל, הנהנתי בראשי והשענתי את ראשי על בטנו.
"לכו להתקלח, אנחנו נבוא עוד כמה דק." אמרה אמא ועשינו כדבריה.

–

"שני תצאי כבר" אמר טל בצחקוק קל כשהייתי במקלחת הרבה זמן .
יצאתי עם מגבת מחוץ למקלחת ולקחתי את הבגדים שהייתי אמורה ללבוש להיום והתלבשתי בחדר של אבא ואמא כשטל היה במקלחת .

אבא ואמא התארגנו והדבר היחידי שנותר להם זה להזכיר לנו את הכללים.
"ביי." קראתי בעייפות והמשכתי לצפות בסרט 'כוח משיכה' ולדובב אותו בעל פה.
"שני בואי לאכול." קרא לי טל
"אני לא רעבה" עניתי מאחר שאבא ואמא לא כאן
"את חייבת. להזכיר לך את השיחה?" שאל בעייפות ונשכב לצידי
"לא. אבל אתה אוהב אותי כמו שאני" הצהרתי
"נכון. אבל אני רוצה שתשמיני טיפה. את בעצמך רצית להשמין ושיהיה לך טיפה חזה" אמר ברוגע "אבל יש לי ציצים" אמרתי כמובן מאילו.
"נכון, אבל את רצית יותר." אמר. את האמת- לקרוא לציצי שלי ציצי זה מעליב. אני מידה של שילב בחזיות
"ויהיה לי ציצי?" שאלתי כשהוא הביא לנו למיטה צלחת של שניצל וצ'יפס.
"לא. אבל תאכלי" ביקש בחיוך. שפכתי מיונז והתחלתי לאכול

-"פליצה" דיברתי אל רוני בטלפון
"שני" צחקה
-"מה את עושה?" שאלתי
"לומדת, את?" פיהקה
-"באילת, גם טל איתי. אנחנו רואים כוח המשיכה"
"עוד פעם?!" צחקה
-"כן , אבל טל לא מתיחס" הבטתי בטל שהתעסק באיפון שלו
"תתיחסי את אליו." ענתה ברוגע גם היא,
-"יאלללה בי" הארכתי את מילותיי וניתקתי את הטלפון.

"עם מי אתה מדבר?" שאלתי
"עם חברים" ענה מיד וסגר את הטלפון
"בא לי הביתה , להיות עם רוני.." התאכזבתי
"תיפגשו ביום ראשון" ענה בשקט וליטף את ראשי, "את ורוני יותר מידי ביחד"
"כי רוני היא החברה הכי טובה שלי ויש גם בונוס. היא בת הדודה שלי" חייכתי
"נכון." ענה בשקט, "רוצה שנצא עם חבר שלי מהבסיס שגר כאן באילת?"
"למועדון?" פערתי את עיני ופי
"לא, את קטנה מידי. לטייל ואולי נשב אצלו" ענה ועצר את הסרט
"בא לי לשתות" אמרתי לטל, הוא הושיט לי בקבוק מים וחיכה שאשתה
"לשתות אלכוהול." הבטתי בעיניו
"הו- לא. לא , בכלל לא." מיד התעשת
"למה!" קראתי בתסכול
"ככה." ענה ויצא אל המרפסת ביחד עם הפלאפון שלו

יצאתי אל המרפסת והתיישבתי על רגליו של טל וחיבקתי אותו חזק
"מתי יוצאים?" שאלתי, הוא הביט בשעונו וענה מיד "עכשיו"
"אני לבושה יפה?" עשיתי סיבוב בשמלת הבד שלי שהגיעה לפני הברכיים והייתה ארוכה בידים ורחבה בגוף.
הביאה לגופי מראה קליל ואופנתי.
"מאוד, כי אני קניתי לך את זה" חייך ונעל את הוואנס השחורות שלו ועזר לי לקשור את השרוכים של הוואנס שלי השחורות כמו שלו.
"בייבי שלי!" חיבקתי אותו חזק ויצאנו מהחדר אל כיוון המסדרון של המלון, פוגשים באנשים מבוגרים במעלית.
"שלום" אמרתי בשמחה וחייכתי חיוך מתוק שגרם לטל לעוות את פניו
"את אכלת היום הרבה סוכר?" שאל וניסה להבין את פשר התנהגותי הקופצנית
"שלום חמודה!" חייכה המבוגרת אלי
"לא אכלתי הרבה. רק שתיתי שוקו, ואכלתי פנקיקים עם מייפל ושוקולד, וסוכריה על מקל" אמרתי בהיתממות
"את צריכה להפסיק עם זה" חייך ויצאנו מהמעלית אל הלובי ונעלמתי בין ההמון של המבוגרים שבאו בטח לכנס כמו אבא ואמא , "שני!" שמעתי את טל מחפש אותי
"הנה אני כאן!" קראתי לו ונכנסנו לרכב של אבא והתחלנו בנסיעה.

–

"אני אוראל, נעים מאוד. את בטח שני" חייך אוראל חבר של טל, הנהנתי בראשי ויצאנו לטיילת.
החזקתי בכף ידו של טל והמשכנו ללכת ביחד שלושתנו ולעבור בין הדוכנים
"זורמים אלי לבית לישיבה, נראה את המשחק כדורגל?" שאל אוראל והוסיף "לידור ,מאיה ואלינור באות."
"מי אלה?" שאלתי ללא הבנה,
"לידור איתנו בבסיס ומאיה זאת בת הזוג שלו, ואלינור היא בת הזוג שלי" אמר אוראל
"בנות כמה" שאלתי מיד
"אלינור ומאיה בנות 18, מתגייסות עוד מעט." הסביר
"אני הקטינה היחידה?" צחקתי בזלזול
"כן נשמה." אמר אוראל , "תודה על הכנות." עקצתי

הכרתי את הבנות אבל לא היה נושא שיחה משותף. הרגשתי בצד, רק עם אלינור הסתדרתי יותר.
"אני עייפה.." אמרתי לטל באמצע האקשן של המשחק.
"חיים שלי, עוד מעט. אני מצטער" אמר בדאגה ונשק ללחי שלי,
"בואי נעלה לחדר של אוראל" הציעה אלינור
עלינו לחדר של אוראל ואני נשכבתי במיטה לישון בעוד שאלינור סידרה את החדר של אוראל ,
חדר של גבר טיפוסי.

–

"המממ." מלמלתי כשהרגשתי נשיקות על פניי,
"בייבי בואי, אנחנו הולכים." אמר טל והרים אותי בזרועותיו
"אני מרגישה כואב" נאנחתי בעצב וחזרתי לישון כשהונחתי באוטו
"מה כואב?" דיבר טל בבהלה
"הבטן. כואב" תפסתי בידו והנחתי על ביטני וככה הוא יכל להרגיש את התזוזות של הבטן שלי
"המחזור מאחר לך?" שאל בדאגה
"לא." קראתי בקול חנוק וחזרתי לישון

–

"כואבת לה הבטן. היא תהיה בסדר" שמעתי את טל מרגיע את הוריי בזמן ששכבתי במיטה והוריי עמדו בסלון
"אכלתם?" שאל אבא, לא שמעתי את תשובתו של טל אז הנחתי שהוא מהנהן בראשו.
"נסיכה קטנה שלי. קומי, את לא שתית מים היום" אמר טל והושיט לי בקבוק מים
"אפשר להחליף בחדרים?" שאלתי את טל והוא הניד בראשו לשלילה
"טוב." נאנחתי בשקט וחיבקתי אותו חזק, נשכבת לישון לידו.
"מה אתה אוהב בי?" שאלתי בשקט
"את הכל. את הביטחון שלך, את הרגישות שלך, הכריזמה שלך." חייך ולחש לאוזני בשקט "את מושלמת."
"אתה מושלם" החזרתי בעיוורות ונשכבתי מעל גופו, טומנת את ראשי בצווארו ואת ידיי בתוך חולצתו , מחפשות פינת חום.
"לילה טוב" אמרו אבא ואמא והלכו לישון ,
"מחר בבוקר נלך להליכה בשביל שכאבי הבטן שלך יעברו." אמר טל בפיהוק קטן וככה נרדמנו.

"תראה איך הם יושנים, מצחיקים" שמעתי את אימי צוחקת, פקחתי את עיניי וגיליתי שאני שרועה על המיטה כשרגליי אל כיוון פניו של טל, בעוד שטל שכב על בטנו ורגלו הייתה על הגב שלי.
לא יודעת איך הגענו למצב הזה…
"בוקר" מלמלתי והתהפכתי על בטני והבטתי מה התחדש בפייסבוק שלי.
"תהני מהנוף. מה את שקועה בטלפון" אמרה אמא בכעס חמוד.
"הנה הנוף שלי" חייכתי בגאווה וצילמתי את פלג גופו העליון של טל כשרגלי עדיין נמצאת מול פניו.

'אמא אומרת שצריך להנות מהנוף'
כתבתי בתמונה שהעלתי והחלטתי לקום להתארגן. אוכל שתיה בגדים ונעלי ספורט,

"בוקר טוב!" קראתי בשמחה וחיבקתי את טל, אמא צילמה וצחקה
"בוקר לא טוב." נאנק בכאב
"למה?" שאלתי בפחד
"נתפס לי הגב, זזת הרבה בלילה" נאנח וניסה למתוח את גבו
"סליחה." אמרתי בבושה והבטתי באמא במבט חסר אונים
"תתארגן ואני אעשה לך מסאג' בגב" הצעתי
"תכיני לי קפה" ביקש טל והלך לכיוון המקלחת , זרם המים נשמע אז הנחתי שהוא מתקלח.

"כשהייתי בהריון שלך , אבא שלך סבל. הוא כל יום היה קם עם כאב גב וסימנים כחולים בגוף מהתזוזות שלי" אמרה אמא בחיוך מנחם
"הוא סובל בגללי." נשפתי בחדות והלכתי לדפוק על הדלת של המקלחת של טל. נכנסת בלי רשות ושמחה בכל ליבי שטל הקדים אותי ויצא מהמקלחת עם מכנס ברמודה
"הכנתי לך קפה" אמרתי בעצב והושטתי לו את הנס בזמן שישבנו במרפסת עם אבא ואמא, משקיפים על ההרים של אילת.
טל היה בלי חולצה והתחלתי לעשות לו מסאג'. מתחילה בכתפיים ואז בגב בעליון והתחתון, הוא נאנק בכאב. מסכן שלי

"תלמדי מהבת שלך ותעשי לי גם!" ביקש אבא בחוצפה וחייך חיוך מתוק להבחיל
"כי ברור שתגיד את זה!" אמרה אמא בתדהמה ונתנה לאבא מכה חלשה בעורף
"מתי הולכים?" שאלתי את טל כשראיתי שלא נזוז מכאן בזמן הקרוב
"עכשיו" אמר באפיסת כוחות וקם מהכיסא, מושיט לי את ידו בשביל שנלך,
"לאן?" שאלה אמא וחיבקה את טל , הם כל כך אוהבים את טל שזה לא מובן מאליו.
"לעשות סיבוב עם שני, שתעשה ספורט. היא סובלת מכאבי בטן וגב וזה עוזר." הסביר וחיבק את אימי בחזרה
"כל הכבוד לך. מעטים האנשים שהצליחו להוזיז את הפדלאה הזאת" צחק אבא
"נולדתי רזה! בשביל מה לסבול אם נולדתי כבר רזה מראש?" צחקתי
"כי זה בריא לעשות ספורט" קבע טל,
"טוב. הולכים?" שאלתי בעייפות, טל נכנס לחדר וחזר עם בקבוק מים של ליטר.
"עכשיו אנחנו נלך" ענה ושם עליו את משקפי השמש שלו.

"מתי נעשה הפסקה?" שאלתי כשרק יצאנו מהמלון
"רק התחלנו ללכת, כבר התעייפת?" צחק והנהנתי בראשי.
חיברתי את האוזניות של המוסיקה לאוזניי והמשכתי ללכת כשכף ידי אוחזת בכף ידו של טל.

"תשתי יפה שלי" הושיט לי מים ולגמתי מהבקבוק בשמחה
"אני רעבה, אפשר חביתה?" שאלתי והוא הנהן בראשו
"על מי תחשוב כשתחזור לצבא?" הוא הביט בי בחיוך קטן וענה "את קנאית"
"אמא שלי רוצה שתבואי ביום רביעי, הם עושים מפגש כל המשפחה" אמר
"ואתה לא תהיה?" שאלתי בלחץ
"לא, את תהי עם המשפחה שלי. אני אגיד לאחותי שתיקח אותך"
"חבר של אחותך בא?"
"לא, הוא בצבא" ענה, לפחות אחותו תהיה איתי.

"טוב שחזרתם ילדודס. אנחנו בקניון, מצטרפים?" חייכה אמא
"לא, אני רוצה להתקלח" מלמלתי בעייפות וחיבקתי חזק את טל
"טוב, תאכלו. תקנו לכם אוכל אם לא תאהבו את האוכל במלון" ענתה אמא

התיישבתי על רגליו של טל שישב במרפסת ושתה בירה,
"זה קר!" אמרתי בבהלה כשטל הניח על הרגל שלי את בקבוק הבירה
"אני יודע" צחק ולגם מהבקבוק, לקחתי מידו ושתיתי זה היה מגעיל.
"טעים?" חייך, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אתה יכול לשכב איתי?" שאלתי , הוא הנהן בראשו
"אני כבר אבוא. את עייפה?" שאל והניח את ידו על מצחי
"לא לישון. לשכב." אמרתי בבושה
"א-לא. ההורים שלך צריכים לבוא" אמר בביטול
"אבל אני רוצה אותך!" התלוננתי
"גם אני, אבל אי אפשר." נאנח
"אתה לא אוהב אותי ,בגלל זה." התחלתי לבכות ונכנסתי לחדר, נשכבת במיטה ומנסה לישון.

אל;פליצה

-'אני רוצה לבית!' 12:13

'למה?' 12:15

-'טל לא רוצה לשכב איתי' 12:15

'מה?חחח' 12:17

-'הוא לא רוצה!' 12:18

'חשבת על זה שההורים שלך איתכם? ומי מבקש שישכבו איתו. את חולה' 12:19

-'גם את התחלת? בייי.' 12:19

"תשכב איתי!" הלכתי למרפסת והצבעתי בו באצבע נוקבת
"תפסיקי כבר שני." אמר בקול עייף
"למה לא! למה כולם נגדי!" התחלתי לבכות בהיסטריה ולדחוף את טל ממני שהחליט לחבק אותי
"שני" קרא לי ברוגע
"תפסיק!" צעקתי ודחפתי אותו ממני
"שני!" קרא בכעס והחזיק את שתיי ידי שלא אזוז, מושיב אותי עליו ומחבק חזק.
נכנעתי והתחלתי לבכות בשקט.
"בואי נלך להתקלח ונישן?" שאל בשקט לאוזני, הנדתי את ראשי לשלילה
"את עייפה, את צריכה לישון." קבע
"את תתקלחי ואז נישן." סיפר לי את סדר היום שלי,
"אתה תעזור לי לחפוף את השיער?" ביקשתי, הוא הנהן בראשו לחיוב

"אני אשב כאן על האסלה ואת תתקלחי, אם תצטרכי עזרה תקראי לי." אמר והתיישב על האסלה הסגורה וחיכה שאכנס להתקלח.
הוא השפיל את ראשו כשנכנסתי להתקלח והתכתב בטלפון.
"אתה אוהב אותי?" שאלתי בעצב ושטפתי את הסבון מראשי
"מאוד." ענה בשקט והביט בעיני
"אני לא רוצה שתחזור לצבא" בכיתי שוב,
"גם אני, אבל אני חייב." הושיט לי מגבת שאלפף את שיערי בה ועוד מגבת לגופי.
יצאתי מהמקלחת והתיישבתי על המיטה, מחכה שטל יביא לי בגדים,
הוא הושיט לי חזיה ותחתונים שאלבש, בזמן שלבשתי אותם הוא חיפש לי שמלה קלילה במזוודה, ומצא.
לבשתי עלי את השמלה ונשכבתי במיטה ונרדמתי. טל לא היה לידי…

נקודת מבט הדר-

היום יום שישי ורוב החיילים השתחררו הביתה, שמחתי.
יכולתי לצאת הביתה אבל לא היה לי בשביל מה.
הרי מתן ואני רבנו.

מאת; אהובי.

'למה לא יצאת הביתה?' 17:34

שיהיו לו חיים ארוכים.

-'למה שאצא?' 17:35

מקליד/ה..

'כי אני רוצה שתהי איתי בשבת' 17:36

לא עניתי, לא היה מה לענות.

"תומר" קראתי לו בזמן שהוא התעסק ברישומים מוזרים,
"כן הדרי?" ענה מבלי להביט בי
"אתה סיפרת למתן שכולם יצאו הבית?" נאנחתי בקול
"כן. הוא שאל מה איתך, סיפרתי לו שאכלת ושאת נשארת שבת מרצונך" ענה בפשטות
"זה לא טוב?" הביט בי בהיסוס
"אנחנו רבנו.." הסברתי בשקט וביטלתי את דברי בידי והלכתי אל החדר שלי.

"הדר!" קרא לי תומר מרחוק ונכנס אחרי לחדר,
"מה?" שאלתי בפשטות
"את רוצה לשתף אותי?" שאל בשקט והתיישב על מיטתי
"אני לא מבינה אותו.. הוא כעס עלי ולא דיברנו הרבה זמן, ועכשיו הוא רוצה שאני אחזור?" שאלתי ללא הבנה
"הוא צודק. הוא רצה שתבריאי, אבל את התעקשת שלא לא לשים את ה-" אמר וקטעתי אותו
"מאיפה לך?!" אמרתי בכעס
"הוא סיפר לי, הוא שאל איך את מרגישה כי לא הרגשת טוב." הסביר
"אני אוהבת אותו, אבל הוא לא מובן." מלמלתי בבכי
"אני יודע, זה אחד החסרונות שבן הזוג גדול ממך בהרבה." אמר בשקט
"אבל הוא טוב אלי, אני אוהבת אותו." נאנחתי בעצב
"אני יודע. אני שמח שזכית בו" אמר בחיוך קטן וחיבק אותי חזק.
"קדימה תתארגני ונלך לאכול ארוחת ערב" אמר ושלח אותי להתקלח

כשסיימתי להתארגן יצאתי אל החדר אוכל ולא זכיתי לשום הודעה ממתן, גם לא שיחה.
"הדר?" שמעתי קול קורא לי, היממתי בקולי והמשכתי להקליד בטלפון
"תהי מנומסת." אמר אותו חייל
הרמתי את ראשי בחוסר סבלנות וראיתי את החייל מגיש לי טפסים

הערב התארך והחלטתי לישון אחרי שאכלתי כמו פרה, נרדמת.

"את כל כך יפה, הכי יפה בעולם" שמעתי את קולו של מתן, פקחתי את עיניי והבטתי בו יושב על מיטתי, רוכן לנשק את שפתיי
"אני עדיין כועסת. התנהגת באכזריות" מלמלתי בזמן שהתנשקנו,
"אני מצטער אם נפגעת, רציתי שתבריאי." אמר באכזבה ונשק לאוזני
"אני מצטערת גם." ביקשתי בשקט
"באתי לקחת אותך הביתה, עומרי וענבר התגעגעו." ענה
הנהנתי בראשי והשארתי את הדברים שלי בצבא ולקחתי רק מדים שיהיה לי ליום ראשון.
הג'יפ של מתן החנה בתוך הבסיס ככה יצאנו מהר.

"הגענו" נשק למצחי מתן והעיר אותי משנתי,
"תרים אותי" חייכתי, הוא עשה כדבריי וככה הונחתי במיטתי. הייתי עייפה.
"מחר בבוקר נדבר?" שאל
"אפשר לשכוח ממה שהיה?" נאנחתי
"בהחלט." ענה בשקט ונשכב לידי, נרדם.

"מתן?" התעוררתי ומצאתי אותו על המיטה שלי עם המחשב נייד שלו ואוזניות
"התעוררת." חייך והוריד את האוזניות מאוזניו, "ישנת הרבה."
"כן, לא ישנתי טוב כל השבוע" נאנחתי בשקט
"אני שמח שישנת טוב" ענה בחיוך קטן והנחית נשיקה על מצחי
"מה אתה עושה?" שאלתי בפיהוק חמוד והבטתי במסך המחשב כשהקליד מלא מילים אל תוך חלון כתיבה
"כותב את הסמינריון שלי" המהם בקולו
"מה זה?" שאלתי ללא הבנה
"זאת עבודת הגמר שלי לפני שאני מקבל את התואר הראשון שלי במשפטים." ענה בבהירות
"ומה עם המבחנים שלך?" שאלתי ללא הבנה
"יש עדיין, מחר יש לי מבחן חשוב בדיני עבודה. אני אלמד בערב בשביל שנוכל לצאת" ענה
"לא משנה, נישאר בבית. רק תלמד למבחן" ביקשתי בחיוך קטן
"לא. אני אסיים את הפרק הזה ונצא" הצהיר
"איפה ענבר ועומרי?" שאלתי בשקט, מפחדת להעיר את מי שישן
"ערים ממזמן, ענבר עוזרת לעומרי ללמוד למבחן" הסביר והמשיך להקליד
"אני הולכת אליהם" אמרתי ונכנסתי למקלחת לצחצח את שיניי ופני ויצאתי אליהם.

"בוקר טוב" חייכתי לנוכח הפוזיציה שלהם. עומרי ישב על המיטה ברגליים שלובות בעוד שענבר שכבה על המיטה וראשה על רגליו. ושניהם לומדים
"בוקר טוב? כבר צהרים!" צחקה ענבר ושלחה נשיקה באוויר
"צהרים טובים" חייכתי וחיבקתי אותם חיבוק חזק ויצאתי מהחדר אל כיוון החדר שלי בחזרה.

"לאן נלך?" שאלתי ללא הבנה
"לאמא שלך." החזיר בהיסוס
"לא!" התחלתי לצרוח
"זאת אמא שלך , נגיד שלום ונלך. היא מתגעגעת אליך" ליטף את ראשי
"אני לא רוצה" התחלתי לבכות
"אני ארד להגיד לה שלום ואת תחכי באוטו" ענה
"טוב." מלמלתי "אבל מהר!"

–

הנסיעה הייתה קצרה, קצרה כל כך שרציתי לברוח.
"היא התגעגעה אלי?" שאלתי בלחש
"מאוד. היא התגעגעה אל הילדה שלה." אמר בחיוך שבור
"אני רק אעמוד ליד הדלת." ביקשתי, הוא הנבן בראשו.

מתן דאג לכל השטויות בקבלה ונכנסנו לקומה של אמא, היא הייתה מבודדת. בלי אבא.
מתן נכנס ואני נשארתי בחוץ, מוסתרת.
הבטתי בשקט בה בלי שתבחין ומה שראיתי זאת אישה כבויה.
היא חוברה למלא מכשירים, היא נראתה חיוורת ושיערה צנח מראשה.
פניה היו נפוחות ועיניה היו מבריקות מדמעות.

"מתן" אמרה בקול חלש ושבור אימי,
"מה שלומך?" חייך אליה במתיקות, שולח אלי מבט שהכל בסדר ומתיישב בכיסא לידה
"כואב לי הכל. במיוחד הלב, מה עם הילדה שלי?" שאלה מיד. כמה זמן לא שמעתי את זה.. 'הילדה שלי'
"היא בסדר. היא לא הרגישה טוב שבוע שעבר אבל היא עכשיו בסדר" חייך
"מה היה לה?" שאלה בדאגה, אמא דואגת?!
"כאבי בטן" הסביר
"כשהיא הייתה קטנה היא סבלה מכאבי בטן הרבה.." סיפרה אמא
"נכון, יש לה בטן רגישה." הסביר מתן
"היא עדיין רזה? אתה דואג לה שתאכל, כי אני נכשלתי בזה.." אמרה בעצב
"היא אוכלת ,היא בריאה. הכי חשוב שתדאגי לעצמך." ענה בדאגה
"היא עדיין כועסת עלי? היא לא תבוא לראות אותי, נכון?" שאלה בעצב ויכולתי לשמוע את משיכות אפיה כתוצאה מבכי
"היא לא כועסת. היא צריכה זמן לעכל את זה" הסביר
"תגיד לה שאני אוהבת אותה" ביקשה

"את יכולה להגיד לי בעצמך." אמרתי בקול שקט ונכנסתי לחדר, נעמדת מאחורי מתן ומנזה לא לבהות באמא.
"ילדה שלי" התחילה לבכות
"אני לא כועסת.." מלמלתי בבכי
"את כן!" החזירה בעצב
"אני לא, אני מצטערת.." נאנחתי בשקט
"מתן, תודה לך!" אמרה אמא בדאגה..

העברנו שעה וחצי עם אמא, היא סיפרה שאבא עובד קשה ושהיא לבד. חוץ ממתן אף אחד לא בא לבקר אותה.

"אפשר לחזור לבית?" ביקשתי בשקט כשנכנסנו לרכב
"בהחלט. איך את מרגישה?" שאל
"יותר טוב.. תודה לך שהתעקשת" שמחתי בליבי
"היא אוהבת אותך. את חשובה לה" הסביר בשקט
"טימור גרה עם סבתא, הן באות לבקר מידי פעם את אמא. זאת הילדה השניה שהרחיקו ממנה" אמרתי בעצב
"אמא שלך חלשה.. היא לא יכולה לגדל את טימור עכשיו" חייך חיוך שבור
"נכון. בהתחלה זאת הייתה אני שעזבתי, ואז טימור. ואבא עזב ממזמן" מלמלתי בעצב
"אני לעולם לא אעזוב אותך." ענה בבירור

נקודת מבט שני-

"שני מאמי תתעוררי" הקול של טל העיר אותי
"אני מרגישה רע-" עוד לא סיימתי את המשפט וכבר מצאתי את עצמי מקיאה בשירותים
"הכל בסדר, תשחררי" אמר בבטחון והחזיר את שיערי בקף יד אחת שלו , ידו השניה ליטפה את גבי והנחיתה עלי תחושת ביטחון.
"אני מרגישה מגעיל" התחלתי לבכות ושוב להקיא
"אני יודע.. החום שלך התחיל לעלות" ענה בשקט
"בא לי הבית" התחלתי לבכות
"את רוצה שנחזור?" שאל ועזר לי לקום אל הכיור לשטוף פנים ולצחצח שיניים
"כן" ניגבתי את דמעותיי וניגבתי בפעם האחרונה את פני
"אני אבדוק אם יש כרטיסים ונטוס בחזרה לבית." ענה בשקט
"אני רוצה שתישאר איתי, אל תעזוב אותי לבד.." מלמלתי בעצב והבלטתי את שפתי התחתונה החוצה וחיבקתי חזק את טל
"אני לעולם לא אעזוב אותך." ענה בבטחון

"מה אתה עושה?" שאלתי כשראיתי אותו מתעסק בדברים במטבח
"חתכתי לך תפוח, תאכלי את זה ותשתי מים" הסביר וסגר את הדלתות של החדר כי היה קר
"למה אני מרגישה ככה" אמרתי בעצב
"אכלת הרבה סוכר.." אמר בעצב
"אבל אני אוהבת שוקו!" אמרתי בתסכול
"נכון. אבל יש בזה המון סוכר וזה לא עושה לך טוב כל הסוכרים, יש לך קיבה רגישה." אמר בעצב
"למה יש לי קיבה רגישה?" שאלתי בכעס
"נולדת ככה. זה לגמרי טבעי, אחותי אלרגית לאננס. כל פעם שיש אננס בקרבה שלה היא מתגרדת. את פשוט רגישה לסוכר" הסביר
"והילדים שלנו גם יסבלו מזה?" שאלתי בבהלה
"אני לא רגיש לאננס. וגם ההורים שלי לא, אז אני מניח שלא." חייך
"אל תספר לאבא ואמא שאני לא מרגישה טוב." ביקשתי
"טוב, את רוצה להישאר במלון?" שאל והנהנתי בראשי
"מחר שבת ואני מחכה להיכנס לבריכה בבוקר!" התרגשתי
"נראה איך תרגישי" חייך ונשק למצחי בתקווה שהחום ירד.
"מה השעה?"
"עשר בערב" ענה והוסיף "ההורים שלך היו כאן, אמא שלך נשארה איתך ואני ואבא שלך הלכנו לאכול"
"איפה הם?" שאלתי בדאגה
"יצאו לאיזה מועדון עם החברים מהעבודה" הסביר
איכס. ההורים שלי במועדון.
"זה מגעיל לחשוב על זה" צחקתי וטל אחרי.

–

"אתם ערים?" שאלו בבהלה אמא ואבא, הנהנתי בראשי וראיתי שטל נרדם
"מחר תעירי אותי שנלך לבריכה מהבוקר" ביקשתי בחיוך
"טוב מאמי שלי. מחר אבא ואני נישן עד מאוחר, אנחנו לא רגילים ללכת לישון מאוחר" צחקה אמא
"אני אוהבת אותכם" אמרתי בקול והתכרבלתי בתוך טל כשהם נכנסו לחדר שלהם לישון.

–

התעוררתי בלי עזרתה של אמא ולבשתי עלי בגד ים שחור משולשים ומעל שמתי שמלת ים, התארגנתי בכל האירגונים הנחוצים לי והערתי את טל.
מנשקת את שפתיו ומחכה לתזוזה שלו,
הוא כרך את ידיו סביב גבי בעוד שביטני נמחצה אל ביטנו ונשכבתי במלוא משקלי על גופו.
"בוקר טוב" צחקתי אל תוך שפתיו
"הלוואי וכל בוקר הייתי יכול להתעורר ככה" מלמל וחפן את מותניי בידיו
"יש לי בגד ים" הכרזתי והורדתי את שמלת הסטרפלס שלי מעט מהחזה והראתי לו את הבגד ים.
"אני שרוף עלייך." הכריז ונשק שוב לשפתיי
"נלך לבריכה?" שאלתי והוא הנהן בראשו.

כשטל סיים את ארגוניו ירדנו אל חדר האוכל ואכלנו ארוחת בוקר, טל אכל סופלה בעוד שאני נמנעתי מסוכר ואכלתי לחם עם גבינה.
"עכשיו?" שאלתי כשטל הוריד את חולצתו ובא להיכנס למים. טל הנהן בראשו ולפני שהספקתי לקפוץ למים הוא דחף אותי אל תוך הבריכה

"טל!" אמרתי בעצבים ולא הפסקתי לצחוק
"צילמת?" מתן שאל מישהי צעירה שישבה בבריכה ממש מולנו, תחמן!
התעלמתי מטל כשהאישה אמרה כן והחזירה לו את הטלפון
"יפה שלי. מי הנסיכה שלי, מי אני הכי אוהב?" שאל טל
"אותי." אמרתי בכעס והמשכתי לשחות הרחק ממנו,
"את מלכה. המלכה שלי" אמר בשמחה ונשק לצווארי, נכנעתי לו.
חיבקתי אותו חזק והמשכנו לבלות בנעימים, מגלים שכבר 12, היינו בבריכה במשך שעתיים!

בקבוק המים היה איתי במים ושתיתי ממנו כל כמה דק'.
"כל הכבוד" אמר טל כשנגמרו המים בבקבוק, המשכנו לשחות ושמעתי קול קורא לי.
"שני!"
"טל!"
אלו היו ההורים שלי שהביאו איתם מזרון ים. בדיוק בשבילי!
טל הביא את המזרון ים והביא להורים שלי את הבקבוק מים שהחליפו לנו בבקבוק אחר.
אבא נכנס למים ושחה בעוד שאמא שכבה בצל וקראה ספר
עליתי על המזרון בהצלחה אחרי שנפלתי 3 פעמים.
טל נשכב על המזרון ים איתי ביחד בעוד שאבא סחב אותנו ברחבי הבריכה הענקית
"יש לי אבא שרירי!" קבעתי
"וחתיך" ענה אבא
"והוא החיים שלי" החזרתי
טל צחק וצילם תמונות עם המצלמה שחסינת מים.
"חיים שלי הילדים האלה" אבא הפגין חיבה בפומבי
"איו אבא שלי מפגין חיבה בפומבי, איפה משטרת הרגשות?" צחקתי
"את נשארת כאן עד הכנס הבא שלנו, את לא חוזרת הביתה" אמר אבא בנפגעות
צחקתי ללא הפסקה ומרוב שצחקתי התהפכתי מהמזרון
"אע!" צרחתי ויצאתי מתוך המים ושחיתי מחוץ לבריכה להיות עם אמא,
טל ואבא שתו בירה בבריכה וצחקו, מידי פעם הביטו עלינו. משמע שהם דיברו עלינו.

"על מה הם מדברים?" שאלה אמא והורידה את משקפי השמש שלה בשביל לבחון מרחוק מה הולך בין אבא לטל
"לא יודעת. אמא אני אוהבת את טל, אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו.." מלמלתי בעצב
"אתם תהיו עוד הרבה ביחד, את לא נפרדת ממנו.." צחקה
"נכון. אבל במלחמה לא ידעתי איך אני אמשיך לחיות אם היה קורה לו משהו" ניגבתי את דמעותי
"הוא בריא ושלם. הוא אוהב אותך ואלוקים שומר עליו" אמרה אמא
"הוא האדם היחידי שבאמת שלי. יש לי אתכם ויש לי את רוני, וכמובן את המשפחה" הסברתי
"נכון" ענתה אמא וחיבקה אותי
"עם חברות מעולם לא הלך לי. לא היו לי חברו. קבועות, יש לי חברה אחת טובה חוץ מרוני. אבל זאת רק רוני היחידה שחברה שלי. אני לא מרגישה קשורה לכל החברות של רוני , אני בלי חברים ון טל הוא זה שממלא לי את החסר בלב" הסברתי
"תהי מאושרת ילדה שלי, הוא גם אוהב אותך." חייכה חיוך מנחם
טל רץ אלינו וישר חיבק אותי

"מה קרה? נסיכה שלי , למה את בוכה" שאל בלחש לאוזני ונשק לשפתיי
"כלום. אפשר ללכת לטייל? רק שנינו" ביקשתי, הוא הנהן בראשו
"שני שלנו רגישה, היא בוכה כי טוב לה איתך." חייכה אמא
"גם לי טוב איתך יפה שלי , אבל לא בוכים. את חזקה ויפה, שום דמעה לא יורדת מהעיניים שלך. ברור?" ניגב את דמעותי, הנהנתי בראשי והלכנו לטייל .

"את רוצה לדבר?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה
"בא לי את הקוסקוס של אמא שלך" אמרתי בחיוך קטן
"תישני אצלי היום בערב ואמא שלי תכין לך" אמר
"אני אוהבת אותך" אמרתי וכרכתי את ידי סביב צווארו, מצמידה את מותני אל מותניו ואת שפתיי אל סנטרו. הוא שונא שאני עושה את זה
הוא נשם עמוק וכרך את ידיו סביב מותני, מראה לי שהוא כאן. שלי.
הנחתי את ראשי מתחת לסנטרו וחיבקתי אותו חזק. כורכת את ידי סביב מותניו וידיו במהירות מתלפפות סביב צווארי.
"את ישנה אצלי היום? או שאחזיר אותך בערב" שאל
"אפשר לישון איתך?" שאלתי, הוא לא ראה את חברים שלו הרבה זמן
"בהחלט." ענה ונשק לשתי עיניי העצומות
"אני מרגישה יותר טוב" הודעתי לו
"אני שמח" קרא באושר
"לאן נלך לטייל? קניון?" שאל
"כן! יש חנות של ניקי, בא לי בובה של ניקי" צחקתי
"אבל יש לך כבר בובה ענקית של ניקי שקניתי לך" חייך, הוא קנה לי אותה לשנה שלנו
"נכון. אבל אני רוצה בובה למחזיק מפתחות. ו-ועוד פיג'מה" צחקתי
"תשימי את השמלה ונלך" אמר, עשיתי כדבריו.

"איזה מידה?" שאל טל כשהביט במידות של הפיג'מות
"סמול" אמרתי בעייפות וחיפשתי בובה יפה
"למה מידה קטנה! תשמיני ילדונת" צחק ונשק למצחי
"אתה אוהב אותי ככה. איפה הקופה?" שאלתי את טל
"כאן, ואני באמת אוהב אותך." ענה והלך לשלם על הדברים

"אמא תראי מה טל קנה לי" נכנסתי לחדר שלהם בזמן שאבא נחר ואמא כרגיל קראה ספר
"מה מתוקה" שאלה והפסיקה לקרוא ספר
"פיג'מה ואת הבובה" הראתי לה והיא התלהבה
"תתחדשי. זכית בגבר מפנק" חייכה

–

"עם מי אתה מדבר?" שאלתי את טל, כבר סיימנו לארגן את המזוודות
"עם אחותי" ענה ועזר לי להוריד את המזוודות לקבלה
"כיף לך שיש לך אחות" חייכתי חיוך שבור
"למה?" צחק
"כי יש לך עם מי לדבר, לצחוק, לבכות. לי אין" חייכתי
"נכון, את מתחרטת שאין לך אחים?" שאל
"מאוד. אין לי עם מי לריב, אני רוב היום בודדה בבית הגדול" אמרתי בחיוך עגום
"יש לך אותי, ויש לך בני דודים" אמר בחיבה ונשק למצחי
"זה לא אותו דבר. כי בני דודים הם בני דודים" הסברתי
"המשפחה המורחבת שלך אוהבת אותך כמו אחות" ענה בבטחון
"כן.." חייכתי "לכולם יש אחים ואני היחידה"

–

"טל, אתה בא אלינו?" שאל אבא כשהיינו בנסיעה, רחוקים מאילת.
"לא, אני כבר צריך לחזור. מחר אני חוזר לבסיס" הסביר
"אני באה איתו" אמרתי להורי
"נשים את הדברים בבית ונלך לדודה נעמי, ככה נוכל להחזיר אותך" אמר אבא
"לא. אני נשארת אצלו" הסברתי
"מה עם הלימודים מחר?" שאל טל
"אני לומדת רק שעתיים, אני אשלים בבית. נשבעת שבועת משפחה" הכרזתי
"אם זה שבועת המשפחה , אני מאמינה." אמרה אמא
"לא, שני. אני מוכן לבוא בכל שעה שתרצי ואני אחזיר אותך הביתה." אמר אבא
"תשחרר את הילדה טיפה." אמרה אמא
"אני אלך בבוקר לדודה נעמי ותיקחו אותי ממנה כשתחזרו מהעבודה" ביקשתי
"טוב" אמרה אמא
"לא" אמר אבא , "התגעגעתי לילדה שלי"
"בבקשה אבא.. טל חוזר מחר לבסיס להרבה זמן" ביקשתי
"בלי שטויות. אני לא רוצה להיות סבא בגיל צעיר, ואתם לא ישנים באותו חדר" אמר אבא
"כן, בטח." אמרתי בזלזול ויצאנו מהרכב אל הבית של טל
"שני!" קרא לי אבא
"מה?" שאלתי בחיוך
"אני אוהב אותך." ענה ושלח נשיקה באוויר
"גם אני!" קראתי מרחוק ונכנסתי לבית של טל

"ילדים שלי!" אימא שלו קפצה עלינו בחיבוק ונישקה אותנו מאות פעמים
"איך את מרגישה, מתוקה?" שאלה אמא שלו והצמידה את שפתיה אל מצחי
"בסדר" צחקתי והיא סירבה להאמין לי, "יש לך חום!" אמרה בבהלה
"זה בגלל שאני כאן" צחק טל
"אני אכין לך קוסקוס ומרק, תלכי לנוח. אני לא רוצה לראות אותך זזה מהמיטה" אמרה אמא שלו ושלחה אותנו לחדר.

"זכית במשפחה מדהימה" חייכתי
"טל, אפשר להיכנס?" זו הייתה אחותו בדלת
"כן. את מוזמנת" קראתי בשמחה
"שני!" צחקה בקול וחיבקה אותי
"יום רביעי את איתי" אמרתי לאחותו והוצאתי מהארון בגדים
"טוב" צחקה וחיבקה את אח שלה חזק
"תביאי לי טרנינג" ביקשתי בחיוך מאחותו שהנידה את ראשה לשלילה ומיד אמרה בחיוך רחב "לכי קחי לבד, ותעשי לי מחליק"
"לא, תני לי להיות עם חברה שלי." אמר טל ונשק לצווארי, מתיישב על המיטה ומסתמס בטלפון שלו
"תשתוק" צחקה אחותו וחזרה לאחר כמה דקות עם טרנינג מחמם
"לילה טוב" אמרה בחיוך וסגרה את הדלת

"אני אוהב את החזייה הזאת שלך" אמר טל בהערכה ונשק לצווארי בזמן שניסיתי לשים את חולצת הטריקו השחורה
"זה לא החזייה, זה אני" צחקתי ודחפתי אותו ממני, מקמרת את גבי ומורידה את החזייה כשהחולצת טריקו לבושה עלי ולא חושפת דבר.
הוא עלה מעלי והשכיב את גופי על המיטה, נשכב מעלי ועיניו מביטות בעיני
"אני אוהב אותך" אמר והעלה את חולצתי מעלה
"טל!" דפקה אימו על דלת חדרו ומיד הסתדרנו וניסינו להראות לא חשודים
"יש קוסקוס ועוף" נכנסה אל החדר עם מגש שיש עליו שתי צלחות קוסקוס עם מרק ועוף.
"תודה!" אמרתי בשמחה והתחלתי לאכול
"הכל בשבילך ילדה יפה שלי." אמרה בגאווה
"אני אוהבת אותכם. מה הייתי עושה בלעדיכם!" קראתי בקול והכנסתי כף אל תוך פי

"לכי לישון בייבי" אמר טל ונשק למצחי, הנהנתי בראשי ונרדמתי תוך מספר שניות

–

"בוקר טוב ילדים" נכנסה אימו של טל לחדר והעירה אותנו, מיד התהפכתי על הבטן וניסיתי לישון שוב
"טל , אתה תפספס את האוטובוס לצבא. ושני יש לך בית ספר" אמרה אימו בדאגה
הרגשתי כף יד חמימה מלטפת את גבי, זאת הייתה היד של אמא של טל
"קדימה שני.. את צריכה לקום ללמוד" אמרה אמא שלו
"לא.." מלמלתי וקברתי את ראשי בתוך החזה של טל
"טל , בוקר טוב." אמרה אמא שלו שוב, הפכם הרגשתי קרן אור נכנס לי לעין.
אמא שלו פתחה את התריס של החדר וטל התעורר
"שניקוש. קומי" אמר טל בקול צרוד
"לא רוצה!" אמרתי בכעס ונשכבתי בחזרה לישון
"את נשארת לישון אצלי?" שאל, הנהנתי בראשי
המשכתי לישון וכשטל הלך לצבא הוא העיר אותי וכך נפרדתי ממנו.
לבסוף התארגנתי בבגדים שלי ונסעתי לדודה נעמי. עשינו יום כיף

–

"אני מחוץ לבית שלך" אמרה אחות של טל כשדיברנו בטלפון, יום רביעי הגיע והמפגש המשפחתי היום.

"שלום שלום" אמרתי בשמחה ונכנסתי לרכב, היא בחנה את לבושי ואמרה "את כלבה את יודעת?"
"למה?" צחקתי , "אני במחזור ולי בא גם להיכנס לג'ינס כזה צמוד!"
"מצטערת!" צחקתי

המשפחה המורחבת של טל הייתה בבית, הדודות שלו חיבקו אותי ובני בדודים שלו התעסקו בשלהם..
"מה לעשות?" שאלתי בהתעניינות
"כלום מתוקה, שבי עם הבנות" אמרה דודה שלו
התיישבתי בספה והרגשתי לא קשורה. בחנו אותי

אל; אהובי.

-'אני לא מכירה שום איש פה' 18:23

'את כן. תהי עם אחותי, היא אוהבת אותך' 18:24

-'אני יכולה לישון אצלך בחדר עד שכולם ילכו?' 18:25

'לא. אבל אחרי המפגש את מוזמנת, תעשי יום כיף עם אחותי' 18:27

-'לא עוזר לי' 18:29

"מחר את נשארת איתי ליום כיף?" שאלה אחות של טל, הנהנתי בראשי
"הסופה התחילה, מה נעשה" צחקתי
"נראה סרט עם שוקו חם" קרצה
"מקובל עלי." הסכמתי

מאת; אהובי.

'אני שמח שאת נשארת. זה חשוב לי' 19:01

-'לצלם לך את האוכל שאמא שלך הכינה?' 19:12

'לא! אני אוכל מזון שטח, שלא תעזי' 19:13