מתי היא תשים לב.. פרק 31 חלק ו'

נקודת מבט אלינור-

השבועות עברו ואני שבוע 15. נכנסת לחודש רביעי, הרגשתי יותר מבהריון מהשבוע הקודם.
אבי טוען שאני "זוהרת".
אך אני לא מרגישה ככה, למרות שהבטן ההריונית הקטנה שנראת כמו בליטה קטנה של ארוחה טובה, גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי. אך בו זמנית רע.
לא כולם ידעו שאני בהריון, לכן הרגשתי לרוב שמנה כשאנשים בחנו אותי.
"מאמי! אנחנו מאחרים , השבת נכנסת ומחכים לנו." קראתי לאבי שהתעכב בחדר.
"אני יוצא, את מאורגנת?" שאל וכרך את זרועותיו סביב מותניי כשהנחית נשיקה על קודקוד ראשי כשגבי נצמד אל בטנו.
הנהנתי בראשי וירדתי אל הרכב, רק לנוח ברכב..
רק אמא של מתן, הדר ומתן יודעים על ההריון. אפילו לא המשפחה שלי.
הם רק ידעו שהתארסתי, אך לא בהריון. רצינו להיות בטוחים שהתינוק בסדר ואז

"שבת שלום." חיבקתי את אמא של אבי כשנכנסנו אל הבית שלהם,
אמא שלו חיבקה אותי בחום ושלחה את ידה אל ביטני בפתאומיות, התכווצתי כשהרגשתי את ידה מלטפת את ביטני.
"אני אהיה סבתא! ידעתי!!!" צעקה בהתרגשות וקפצה על אבי בחיבוק רחב,
מה?! איך היא ידעה!
"א-את ידעת?" שאלתי בגמגום, היא הנהנה בראשה ונשקה למצחי, אוספת אותי בחיבוק.
"הבחילות שלך בבוקר כשאת כאן, שותה ואוכלת הרבה. הפנים שלך השמינו!" קרנה מאושר.
"למה לא שאלת?" צחקתי, היא הצביעה על התקרה ואמרה "כשהוא ירצה, הוא יגיע. בעזרת ה' שלם ובריא."
"אמן." אמרתי בשקט והתיישבתי בספה, מחייכת בשקט ויודעת שעכשיו אני אצטרך לספר להורים שלי….

הערב הגיע ואבא של אבי כבר שמע את החדשות ושמרנו את זה בסוד, הכי טוב.
אכלנו ארוחת שישי מצומצמת, אחרי זה התכוונו ללכת לישון אצל מתן ביחד עם הדר.
הרעיון הכי טוב שהציעו לי, בגלל שמתן ואבי יוצאים למסיבה, ככה אני והדר לא נישאר לבד.

נסענו לדירה של מתן ולא הופתעתי למצוא את הדר ישנה במיטה של מתן. השותפה של מתן נסעה לשבת אצל חברה, ככה הבית רק שלנו.
"למה היא ישנה? מה עשית לה." צחקתי, לפי הלבוש המינימלי שלה, שהוא החולצה של מתן… הבנתי שהם שכבו.
"היא הייתה עייפה , אבי לא מעייף אותך?" קרץ,
"הוא כבר לא נמשך אלי.." אמרתי בפרצוף עצוב מזוייף.
"אז את אומרת שלא כדאי לי להכניס את הדר להריון?" פער את פיו בתדהמה,
"כן תצחק. נראה מי יצחק אחרון, מכוער." הוצאתי לו לשון והתיישבתי בספה לראות טלויזיה.

"אני אלך להעיר אותה.. אכלתם?" שאל מתן, הנהנתי בראשי והתיישבתי על רגליו של אבי בזמן שהוא כרך את זרועותיו סביב ביטני.
"אתה עושה לי קיצ'י כשאתה חוזר." הצהרתי לו עובדה, הוא צחק וכבר התחיל לעשות לי קיצ'י ביד, זה כל כך נעים.

נקודת מבט הדר-

התעוררתי מנשיקותיו של מתן ומידיו החצופות אשר העלו את חולצתו שכיסתה את גופי הערום למחצה. חושפות את תחתוניי הורודים.
"די!" אמרתי בעצבים, הוא צחק ושחרר את חולצתו מבעד לגופי, משאיר אותי רק עם תחתונים ללא חזיה. רק השמיכה כיסתה אותי.
"אתה חתיכת בן ז-" באתי לקלל אותו מהעצבים שתקפו את גופי,
"מה זה הפה המלוכלך הזה?" אמר בכעס והושיט לי ג'קט ללא ריצרץ מחמם שלו.
"אתה מעצבן אותי!" התחלתי לבכות לאחר שלבשתי עלי את הג'קט שהביא לי.
הוא נתן לי נאום על כך שאני צריכה לדבר יפה, אך במקום נרדמתי.

התעוררתי מידיו החמימות שהפעם לא עיצבנו אותי,
"הדר. תקומי , אלינור פה." אמר בשקט, מרים את השמיכה מגופי וממלמל משהו.
"כואבת לי הבטן.." יללתי בעצב, לא הבטתי בו. העדתי להישאר עם עיניים עצומות.
"כן. אני חושב שקיבלת וסת." ענה בשקט, מה? וסת? מחזור?
"תפסיק לשקר עלי, הוא אמור לבוא עוד שבוע." נאנחתי בקול,
הוא שתק.
הבטתי על הסדין והבחנתי בכתם דם , התחלתי לבכו. בהיסטריה.
אני כל כך אדומה מרוב פדיחה.

"קומי יפה שלי, אני אחליף מצעים. לכי תתקלחי." אמר בשקט, בכיתי אל תוך חולצתו והמשכתי לשבת על הסדין עם הכתם האדום. אני לא מאמינה ששוב פעם קיבלתי מחזור.
זה קרה לי כבר כשהיינו באילת, וקרה לי עכשיו.
הוא נשק לצווארי והרגיע אותי.
"זה בסדר מאמי, את לא ידעת שזה יקרה. את לא הראשונה שזה קורה לה." אמר בניחום.
"אני מגעילה. אני לא יודעת למה זה קורה לי…" בכיתי אל תוך חולצתו שוב,
הוא נשק למצחי וניגב את דמעותיי,
"קומי תתקלחי, אני בינתיים אנקה כאן." אמר
"תסתובב, אל תסתכל." ביקשתי, הוא הנהן בראשו והסתובב עם גבו אלי ואפשר לי ללכת להתקלח בחדרו בשקט.

"הכל בסדר הדרי?" שאל מתן השקט כשנכנס אל תוך המקלחת , לא רואה אותי בגלל הוילון.
"לא! כואבת לי הבטן וראית אותי במצב הכי רגיש שלי!" בכיתי בשקט
"חיים שלי זה לגמרי בסדר, זה לא משהו רע." עודד אותי
"אתה יכול לשכוח מזה? לא לזכור את זה בחיים?" ביקשתי
"בהחלט. להביא לך בגדים? תחתונים, פדים, מה שתרצי." שאל
"כן. תחתונים ומכנסיים. ו-פדים." גמעתי את רוקי בכבדות,

הוא נכנס לאחר כמה זמן למקלחת שוב והודיע "שמתי את הדברים על השיש. אני בסלון."

יצאתי אחרי מקלחת ארוכה שבה חפפתי את שיערי ושטפתי טוב את גופי, מתנגבת במהירות ומתלבשת במכנס רחב שלי מהבית עם הג'קט של מתן. עכשיו יותר טוב.
הבטתי על המיטה וראיתי שמתן החליף את המצעים של המיטה.

"הי." אמרתי בשקט וחיבקתי את אלינור והנחתי את ידי על בליטתה, מרגישה את הבטן העגלגלה שלה.
"הדרי איך את? מצטערים שבגללנו מתן העיר אותך." חייכה אלינור
"זה בסדר.." צחקתי בשקט, קמה אל המטבח, רואה שמתן עסוק בחדר ליד עם המכונת כביסה.
"אתה כועס עלי?" שאלתי בשקט, מחבקת אותו חזק.
"על הפה המלוכלך שלך, כן." אמר בכעס שקט
"אני לא יודעת למה קיללתי.. כאבה לי הבטן ואתה הצקת לי." התלוננתי בשקט
"רוצה תה?" נאנח, הנדתי את ראשי לשלילה ונשקתי לצווארו.
"את רעבה?" שאל, מאחר שלא אכלנו.. הנדתי את ראשי לשלילה והלכתי אל הסלון, רחוק ממנו.

–

הבנים יצאו למסיבה בעוד שאני ואלינור ראינו סדרת טלוויזיה ואכלנו פופקורן, החיים הטובים.
"את ישנה איתי בחדר של מתן?" שאלה, הנהנתי בראשי.
נשכבנו לישון ונרדמנו. מעולפות.
התעוררתי ברגע שהרגשתי שאני באוויר. כמובן מתן הרים אותי, הייתי עיפה ועצמתי את עיני.
וקחת אותן רק כשהונחתי על המיטה של שני, מכורבלת ביחד עם מתן.
"איך הבטן?" שאל והניח את ידו עליה, המהמתי בקולי שהכל בסדר וחזרתי לישון.
"אני מאושר." ענה בשקט ונשק לצווארי.

–

נשיקות חמימות הושארו על צווארי הריקני, מצמצתי את עיני באיטיות, מסתגלת לאור השורף ומפהקת פיהוק קטן.
"איך ישנת, נסיכה." שאל בשקט ועלה מעל גופי השכוב ונשק לאזור רחב יותר בצווארי. אך' המגע שלו..
"רע.." מלמלתי, "יש לי יותר מידי דימומים.." אמרתי בעצב, לא מאמינה ששיתפתי אותו בזה.
"את צריכה שאני אביא לך משהו חם לבטן?" שאל בשקט, הנדתי את ראשי לשלילה. נהנית ממגע ידיו בביטני הרועמת.
הוא נשען על מרפקיו מעל גופי וליטף את ביטני בנעימות, מחמם אותה ביסודיות ונושק מידי פעם למצחי או לצווארי.
"מה עשית אתמול, שתית?" שאלתי, הוא המהם בקולו והוסיף "שתיתי קצת ורקדנו, מסיבה. רגיל." ענה בפשטות
"עשית לק?" שאל בחיוך קטן והרים את ידי אל שפתיו ונשק לפרקי אצבעותי ובחן את הלק הורוד בהיר שעיטר את אצבעותי.
"כן!" אמרתי בשמחה שהבחין בלק שעל אצבעותי,
"יפה." אישר בחיוך והוסיף בשקט "אתמול אמא שלך התקשרה, היא שאלה עליך."
"מ-ה היא שאלה?" שאלתי בהיסוס שקט, למה היא לא התקשרה אלי? אני לא מספיק חשובה לה.
"היא התגעגעה אליך. היא שאלה מה איתך, איך את מרגישה.. היא רוצה שיבקרו אותה, אולי היום תלכי לבקר?" הציע
"לא!" מיד עניתי והתרוממתי מהמיטה, הודפת את גופו מעלי.
"זאת אמא שלך, תלכי תראי מה איתה. אני אבוא.." ניסה לעודד
"היא שונאת אותי! היא לא רוצה אותי, אני אלך והיא תתחיל עם השקרים שלה!" התחלתי לראות את הסרט רץ בראשי.
"היא בכל זאת אמא שלך." הזכיר
שתקתי וקמתי מן המיטה אל המקלחת שבחדר של מתן כששמעתי את אלינור ואבי בסלון, נעלמת מהטווח של מתן ללא ידיעתו.

המים שטפו וניקו את כולי, מכל המחשבות והכעסים, מכל העצב והשקרים.
"הדרי.." קולו של מתן קטע את הרגע השקט של מחשבותי.
"מה?" שאלתי בשקט, מסבנת את גופי בפעם האחרונה ושוטפת מעלי את הסבון
"הבאתי לך מגבת ובגדים חמים, יורד גשם." הזכיר והניח על השיש , הוילון הפריד ביני לבינו. בין המציאות.

–

נעמדתי מול החלון השקוף המשקיף על המתרחש בחוץ, עצים זזים בקלות בגלל הרול,.הגשם הניז מהשמיים אל הריצפה , הרעש המתוק של הגשם והברקים והרעמים.
"החורף הגיע, שוב." אמר מתן וכרך את ידיו סביב מותני,
הנהנתי בראשי ונשארנו להשקיף על הגשם.
"את הולכת יחפה עם הגרביים הלבנות שלי?" הרס מתן את הרומנטיקה והרים אותי על כתפו בשניות אחדות והושיב אותי במהירות על השולחן הגבוה והתכופף מיד בשביל לראות את הגרביים הלבנות שלו נקיות כמו שהיו.
"לא לכלכתי." קרצתי ואספתי אותו לחיבוק חזק,
"הלוואי והחורף הזה יהיה מלא בכירבולים איתך." איחלתי לעצמנו בחיוך קטן ונשקתי לשפתיו.

"איו. אנחנו כאן…" אמרה אלינור בהגזמה וקרצה לי
"אנחנו עומדים להתנשק, תסתובבו." אמר מתן ונשק לשפתי בחיוך

נקודת מבט שני-

"שבת חורפית עם האחת שלי." הקראתי לרוני מה כתבתי בתמונה שעמדתי להעלות לאינסטגרם , שכבנו מתחת לפוך החמים וצפינו במרתון סרטים.
"והנה לייק ראשון!" אמרתי בהתרגשות,
"קוף בא לקחת אותי אליו, צהריים אצל סבתא שלו." חייכה רוני, נאנחתי בלב.
"אז- אז אני נשארת לבד, שוב." דיברתי בשקט ודפדפתי בתמונות באינסטגרם.. אני שונאת להיות בת יחידה. ההורים שלי בעבודה ואין להם זמן אלי.
יום שבת זה היום היחידי שהם לא נמצאים בעבודה, אבל הראש שלהם עדיין בעבודה.

"את רוצה להצטרף?" שאלה בהיסוס, הנדתי את ראשי לשלילה ועצמתי את עיני, רק להירדם. ככה כשהיא תלך היא לא תוכל לראות את הכאב שהרגשתי.
את ההרגשה הזאת שאני בודדה.
חוץ ממנה ומטל אין לי עוד אנשים שאני יכולה להיפגש איתם….

התעוררתי מהקול של אמא שמבשר לי שצריך לקום לאכול,.לא ראיתי את רוני. לפי האסמס שהושאר לי בטלפון הבנתי שהיא כבר נסעה עם חבר שלה..
"אני לא רעבה!" קראתי בכעס
"את חייבת לאכול!" החזירה גם היא בכעס
נאנחתי בקול וקמתי מן המיטה, נועלת את נעלי הבית שלי ומתחממת בתוך הפיג'מה החמה שלי. יוצאת מהחדר אל המטבח ולוקחת צלחת של אוכל ומתיישבת בספה ליד הורי, רואחם טלוויזיה. רחוק מהרגשה של שבת משפחתית.

"איפה טל?" שאל אבא שלא הבין איך זה שטל לא היה פה מאז התקרית של חמישי הקודם שבה רבנו בגלל המסיבה.
"לא יודעת." אמרתי בפשטות, לא מספרת להם שרבנו, שדיברנו רק על דברים בסיסיים.
"רבתם?" שאלה אמא, הנהנתי בראשי לחיוב,
"סתם, לא משהו חשוב." הורדתי אותם ממני והמשכתי לאכול ללא חשק, כשהם לא שצו לב זרקתי את האוכל לפח וחזרתי לחדר.
התקשרתי אל טל אבל הוא לא ענה, הוא כנראה ישן.

דפיקה בדלת הפריעה לשיעמום שלי.
"תתלבשי, אני אקח אותך אל טל." אמרה אמא בחיוך קטן
"אמא! עשיתי טעות." התחלתי לבכות לה , היא סגרה את דלת חדרי והתיישבה על המיטה שלי, מחבקת אותי.
"מה עשית ילדה קטנה שלי." אמרה בשקט אל תוך שיערי
"שבוע שעבר יצאתי למסיבה עם הבנות, הן נעלמו לי. התקשרתי לטל כי פחדתי, לא רציתי להתקשר אליכם. הוא כעס עלי כשהיינו אצלו.. אני חושב. שהוא כבר לא אוהב אותי!" ניגבתי את עיניי בכל דקה אפשרית
"הוא כועס בצדק. מאמי שלי, תלכי תדבר איתו." אמרה בחיוך מנחם,
"אני אתלבש ותיקחי אותי? ואם הוא לא רוצה?" שאלתי בהיסוס
"גם אם לא, העיקר ניסית" אמרה אמא בניחום וחיכתה לי ברכב עד שאסיים להתארגן

הנסיעה הייתה שקטה, ירדתי בבניין של טל ואמא חיכתה לי בחוץ. ירד גשם, רציתי להיות מכורבלת בתוך טל.
דפקתי על דלת ביתם וחיכיתי שהיא תיפתח, השעה 16:23, מחשיך מוקדם, עוד מעט ויהיה חושך.
"שני, מה שלומך! לא היית פה הרבה זמן." אמרה אמא של טל וחיבקה אותי,
חייכתי בשקט וחיכיתי שתגיד לי איפה טל!
"איך באת?" שאלה בבהלה כשראתה את הגשם בחוץ,
"אמא שלי בחוץ, היא לקחה אותי." הודתי בשקט והיא הנהנה בראשה והחוותה בראשה שאלך לחדרו של טל.
דפקתי על דלת חדרו ופתחתי את הדלת כשלא הייתה תשובה, הוא שכב לו שם. ישן לו.

אל; אמא.

-'תודה רבה על הנסיעה, אני אשאר פה. אני אדבר איתך יותר מאוחר.'
'טוב ילדה שלי. מחזיקה לך אצבעות.'

נכנסתי מתחת לשמיכה ליד טל וניסיתי לישון. ללא הצלחה.
התכתבתי מעט בטלפון ובדקתי אם טל התעורר, אך לא.

"שני?!" שאל ללא הבנה ושפשף את עיניו, הבטתי על עיניו המבולבלות והנהנתי בראשי. הוא גירד בראשו ומצמץ עוד כמה פעמים בעיניו.
כשהוא לא דיבר כרכתי את ידיי סביב צווארו ונשכבתי מעל גופו, נואשת למגעו.
חיבקתי אותו חזק ונהמתי חלושות כשידיו לא חיפשו אחר מותני, לא מחבקות אותי.
"תחבק אותי!" ביקשתי בהתחננות, ידיו חיבקו אותי ללא שום חרטה ושפתיו נטמנו בשקע צווארי.
"איך באת לפה?" שאל בשקט,
"עם אמא שלי, אני אוהבת אותך." אמרתי בשקט וחיבקתי אותו חזק יותר. מוחצת את גופי אליו, מסוגלת להרגיש את הברזלים של החזיה ננעצים בחזה של טל.
כאב לי כל הגוף. במיוחד הלב.
"גם אני אוהב אותך." ענה בשקט וליטף את גבי בעזרת ידו החמה,
"אני מצטער על ההתנהגות שלי , אבל אני ילדה. אין מה לעשות." אמרתי באכזבה
"אני לא כועס.." אמר בשקט ונשק לצווארי, מרים את חולצתי מעט, מקבל גישה נרחבת לכל גבי.
"אתה כן!" אמרתי בכעס עצוב,
"תנשמי, בבקשה. אל תעשי נזק יותר ממה שנגרם." נאנח
"למה לא התקשרת אלי? לא אמרת לי שאתה אוהב אותי!" כעסתי אך נשארתי להיות מוגנת בתוכו.
"כי כעסתי , עכשיו אני לא כועס." אמר בחיוך קטן
שתקתי. נהניתי להיות ככה.
זזתי טיפה על גופו ושלחתי את ידי אל הג'ינס שלבשתי והורדתי אותו עם הסתבכות ארוכה מרגליי. נשארת רק עם הסוודר הארוך ונשכבת על גופו בחזרה. רק משוחררת יותר… עם התחתונים הישנים והמוכרים של טוויטי.
"אותו הרגל מוזר שלא משתנה אצלך אף פעם!" חייך טל וחשב כמה שניות לעצמו
"את תתקררי, תשימי עלייך מכנסים. יהיה לך קר רק עם התחתונים" אמר בדאגה
"נעים לי ככה!" אמרתי בעייפות ונישקתי את צווארו באיטיות עד שנשכבנו לישון בחזרה.
"תתעוררי, אכלת?" שאל במהירות, הנהנתי בראשי וטמנתי בחזרה את ראשי בתוך צוואו ואת ידיי הקרות הכנסתי מתחת לחולצתו.
"את קפואה!" אמר בבהלה והזיז את אצבעותיו על גבי בשביל לחמם אותי.
"מה אכלת?" שאל שוב, "אתה מפריע לי לישון!" אמרתי בכעס ועצמתי את עיני שוב.
"מה אכלת?" שאל שוב פעם והזיז אותי עם גופו בשביל שאתעורר..
"עוף וכרוב." אמרתי בפשטות, הוא חשב ואז שאל מיד "ואכלת הכל? או שזרקת."
"אכלתי!" אמרתי בתסכול ולא סיפרתי לו שאין לי תאבון כלל וכלל.

התעוררתי כשהרגשתי שהגוף שלי לא יכול לשאת עוד מנוחה. מתמצתי בעיניי מספר שניות ושמעתי את טל מצחקק כתוצאה מהדגדוג של ריסיי בצווארו.
"בוקר טוב לך, ישנת טוב?" שאל בשמחה והרים את ראשי בשתי ידיו מול פניו. התנגדתי לרצונו לראות את פניי וכרכתי את ידיי סביב מותניו ואת פניי בחזה שלו. רגליו תפסו את רגליי שנחו בין שתי רגליו וידיו הרימו את פני בפעם השניה.
"תעני לי!" אמר בעידוד ונשק לשפתיי, "ישנתי מעולה." אמרתי בחיוך קטן והקשבתי בשקט לטלוויזיה ששידרה תוכנית כל שהיא.
"אתה אוהב אותי." הצהרתי, הוא הנהן בראשו והמשיך לצפות בטלוויזיה,
"אני הולך לאכול, את באה?" שאל. הנדתי את ראשי לשלילה
"אני רוצה שוקו חם, במיטה. עם סרט" ביקשתי בהתפנקות
"כמה זמן עבר מאז שאכלת עוף?" שאל בעייפות
"3 שעות, נו." אמרתי בהתפנקות וקמתי מרגליו ונעמדתי על הריצפה,
"לאן את הולכת? שימי מכנס. חבר של אחותי כאן" הזכיר
"אבל יש לי פיפי!" אמרתי בעצב
"שימי מכנס." אמר בעקביות והושיט לי מכנס טרנינג שלו, לבשתי עלי את המכנס ויצאתי אל השירותים הפנויים ועושה פיפי בנחת.
חיפשתי את מברשת השיניים שלי במגירה ולא מצאתי , לקחתי מברשת חדשה מהארון וצחצחתי שיניים. יוצאת אל הסלון ופוגשת בטל במבטח מכין לשתות ולאכול ארוחה קטנה.
"שוקו חם?" שאל בלי להסתכל,
"כן! וקצפת." ביקשתי בשמחה ושקעתי בספה, רואה את אחות של טל יוצאת מהחדר עם חולצה ארוכה עם ציור של יחידה בצבא, ללא מכנס. למרות שהחולצה שימשה לה כשמלה המגיעה עד מעל הברך.
"למה את בלי מכנס?!" אמר בכעס טל לאחותו , היא פערה את עיניה כשחשבה שהיא לבד בביתת
"אה- היה לי קר. לא עשינו שום דבר!" אמרה בבהלה וניסתה לצאת מהעובדה שהיא בלי מכנס ויכול להיות שהיא וחבר שלה "חגגו".
"לעזאזל." מלמלה כשבאה לחזור לחדר שלה, כשהבחינה בי בספה היא עצרה וחשבה לרגע ואז פלטה "כדאי שאני לא אדבר עליכם, זה לא שאתם משחקים דוקים כשאתם ישנים ביחד. שני יותר קטנה ממני ואני בטוחה ששכבתם עוד לפני. אז אל תבוא אלי בטענות -מאמי."
"א-אנחנו לא שכבנו!" מיד הכחשתי ,
"תעופי לחדר שלך לפני שאני אתחרט שהכנסתי אותו לכאן אתמול." אמר טל ברוגע מאולץ לאחותו והביא את השתיה ואת האוכל אל כיוון החדר שלו.

"אתה סיפרת לאחותך ששכבנו?!" אמרתי בזיעזוע וקברתי את ראשי בבית השחי שלו.
חייבת לציין, טל התקלח עם הדורדורנט.
"נראה לך?!" אמר בגועל והוסיף "רק לחברים שלי." וצחק
"מה נראה לך!" אמרתי בכעס והבטתי על פניו הצוחקות
"צחקתי, לאף אחד." אמר בחיוך,
"אני סיפרתי." אמרתי בשקט מהסס. הוא עודד אותי להמשיך כשליטף את מותניי מתחת לפס המותן של המכנס.
"לרוני, לאף אחד חוץ ממנה." הודתי בכנות
"ומה עם אמא שלך?" שאל בשקט, הנדתי את ראשי לשלילה והבטתי בפניו היפות.
"מה עם הגלולות שאמרת שתתחילי לקחת?" שאל
"תבוא איתי לשם, אני לא רוצה לבד!" ביקשתי בהתחננות.
"את יודעת שאני לא דוחק בך שתעשי את זה, אני רק רוצה שתהיי יותר מוגנת." הסביר.
"תבוא איתי!" ביקשתי, הוא הנהן בראשו ונשק למצחי ברוגע,
אתה מוכרח לחזור לצבא מחר?" שאלתי בעצב, הוא הנהן בראשו ונשק לשפתיי.
"תיקח אותי מחר אל בית הספר. אני ישנה כאן" הצהרתי,
"יש לך פה בגדים? תיק, משהו שיהיה לך למחר." אמר ללא הבנה
"ממך אני אקח, אני לא רוצה לעזוב!" התחננתי, הוא כיסה אותנו בשמיכה והתעלם מבקשתי.
דפיקה על הדלת הפריעה למתח בנינו, לאחר אישורו של טל, אימו נכנסה אל תוך החדר עם כביסה.
"מאמי, המדים שלך נקיים. תחתונים, גרביים גופיות. הכל מקופל." אמרה אמא שלו בחיוך והניחה את הבגדעם על השידה, והוסיפה "מותק, הבגדים שלך גם פה." חייכה אלי. אופס.
"חזיות, תחתונים, חולצת טריקו לבנה ו-הנה. סוודר שחור" אמרה והנעחה בערמה על השידה.
"לא היית צריכה! הייתי לוקחת את זה הביתה." אמרתי כשבושה תפסה חלק נכבד בפניי.
"בטח שכן. את כמו הילדה שלי!" אמרה בשמחה ויצאה מהחדר כשראתה שהפריעה לנו באמצע שהתכרבלנו.

עליתי מעל גופו של טל ונשכבתי עם כל גופי על גופו, מכסה כל חלק וחלק בגופו, חוץ מהרגליים הארוכות שלו. והמותניים הרחבות.
"מה את עושה?" שאל בחיוך כשהרמתי את חולצתו מעלה ובכך קיבלתי גישה אל הבטן הרחבה שלו.
נענעתי בגבותיי והרמתי את חולצתי גם ונשארתי רק בחזיה ומיד לאחר מכן פשטתי את מכנסיי ונשארתי רק בהלבשה תחתונה.
"אנחנו שוכבים." הצהרתי, הוא התחיל לצחוק כמו משוגע, מזיל דמעות מרוב צחוק
"למה אתה צוחק!" אמרתי בכעס,
הוא רק צחק יותר.
התעלמתי מהצחוק שלו והורדתי לו את החולצה, הוא דביל.

"שנ-. איכס, גועל!" נכנסה אחות של טל לחדר ללא התראה מוקדמת ומיד הסתובבה כשראתה שאני רק בהלבשה תחתונה וטל בלי חולצה , והשציכה מסתירה את גופנו התחתון.
"ידעתי שאתם שוכבים, איכס. בע!" אמרה אחותו בגועל, לבשתי עלי את חולצתו של טל וקברתי את ראשי בצווארו.
"עופי מפה!" אמר טל כשהוא לא מפסיק לצחוק,
"אנחנו לא שוכבים! הוא לא רוצה!" אמרתי בקול נפגע וטל כרך את ידיו סביב מותניי, מלטף את מותניי מתחת לחולצה.
"שקרנים, איו. שני יש לך פה חזייה, אמא התבלבלה. אין לי ציצים קטנים-כמוך." צחקה
"היא צוחקת לי על הציצי!" אמרתי בתדהמה והבטתי בה במבט מופתע
"היא לא צוחקת. כי אין על מה לצחוק." אמר בקול רציני וכשהבנתי שהוא מודה בזה שאין לי ציצים חבטתי בידו וקמתי ממנו מיד.
"זה שלך, תהני. ואיכסססס בי." אמרה ויצאה מהחדר.

יצאתי מהחדר בחולצתו הארוכה של טל, לא אכפת לי להיות בלי מכנסיים, שיתמודד.
אמא של טל סימנה לי לבוא לשבת לידה, באתי בשמחה.
התיישבתי בספה וקברתי את פניי בחולצתה והתחלתי לבכות, אני לא יודעת למה.
"מה קרה, ילדה שלי!" אמרה בבהלה ונשקה לקודקוד ראשי כשלא הפסקתי לבכות,
"טל!" צעקה אמא שלו וניסתה לראות מה קרה, טל בא במידיות וחיבק אותי , לא מפסיק לצחוק.
"למה אתה צוחק!" אמרה אמא שלו בכעס ונשקה שוב לקודקוד ראשי,
"הוא אמר שאין לי ציצים. הוא לא רוצה שאני אשאר פה היום, הוא רע!" אמרתי בבכי
"נו מאמי, את יודעת שלא התכוונתי לזה. יש לך את הגוף הכי מושלם שיש." אמר
"אתה רע!" אמרתי שוב.
"למה אמרת לה את זה?" לחשה אמא שלו בכעס
"אני אשקר לה?" שאל
"אתה רואה!" בכיתי שוב וזזתי מחיבוקו והבטתי עמוק בעיניו.
"יש לי ציצים! אל תשקר! אתה תמיד אומר לי שיש לי גוך יפה, אתה משקר!" הרבצתי לחזה שלו והתייפחתי בדמעות.
הוא כרך את זרועותיו סביבי וחיבק חזק. מרים אותי לחדר שלו וסוגר אחרינו את הדלת.
משאיר את הלב שלנו בפנים, ביחד עם כל הרגשות.
מתוודעים אחד לשני.

–
"יש לך את הגוף והאישיות הכי פצצה שאני מכיר!" אמר אל תוך שיערי כששכבנו אחד ליד השני, מסדירים את נשימתנו.
"אני יודעת" אמרתי בחוצפתיות ונשארתי לשכב לצידו, ליד מקור החום התמידי שלי.

נקודת מבט מעיין-

הבטתי על שעוני המראה את השעה 20:32 , ההפסקה נגמרה. נכנסתי לעבודה בחזרה, יום שבת זה יום טוב לעבוד.
היום אני עובדת במסעדה, ממלצרת, מנקה את הכלים, מצלחתת, מארחת, ועוד

"שלום, ברוכים הבאים לפנטזי. איפה ת-" קטעתי את רצף מילותי ואת החיוך המזוייף שלי כשפגשתי במשפחתו של אייל, אייל והאקסית שלו.
"א-איפה תרצו לשבת. בפנים, בחוץ?" אמרתי בצרידות והבטתי על כל מקום אפשרי – חוץ מהם.
"את עובדת פה?" צחקה בזלזול אמא שלו, שתקתי.
"אנחנו נשב בחוץ, תודה." אמר אביו ואני הנהנתי בראשי והובלתי אותם לשולחן פנוי.
אם ההורים שלי ואני לא היינו זקוקים לכסף הזה, מעולם לא הייתי עובדת ביום שבת.
במיוחד שחזרתי אתמול מהבסיס ועבדתי ישר עד הסגירה, עד 12 בלילה. והתעוררתי לפתיחה.. כלומר אני כאן מ6 וחצי בבוקר.
ישנתי בקושי 5 שעות.

"הנה התפריטים, היום יש עיסקית חדשה." הסברתי בלי להביט על אייל, רק על אביו.
נראתי מוזנחת, הלבוש השחור והשיער האסוף ללא איפור מקשר.
"את המלצרית? את גם מארחת וגם מלצרית? רגע. את גם בטח מנקה פה!" צחקה אמא שלו,
הסתובבתי על עקבותיי וחזרתי לעמדה שלי. שותקת. למרות הרצון העז לבכות.
"לי! את יכולה להחליף אותי, שולחן מספר 10." ביקשתי מאחת העובדות,
היא הנידה את ראשה לשלילה
"אני צריכה ללכת , אני מחר לומדת! יש לי מבחן" אמרה בעצב, היא סטודנטית חרוצה.
"בבקשה. האקס שלי שם." ביקשתי בהתחננות
היא גמעה את רוקה והלכה למלא את בקשתי.

מלצרתי שולחנות אחרים, רחוקים מאייל. מרגישה יד גוררת אותי אל איזור מבודד.
"מה את עושה כאן?" שאל אייל בשקט ונמנע מלהביט בי
"עובדת." חשקתי את שיניי
"מתי חזרת מהצבא?" שאל בלחש
"אתמול." אמרתי בבטחון. שילך ממני.
"למה את עובדת? את צריכה לנוח. את עובדת מספיק קשה, סגרת אתמול והיום עשית פתיחה?" שאל, הנהנתי בראשי.
"תפסיקי להרוס את עצמך עם העבודה!" אמר בתסכול
"אייל מספיק. אני צריכה לחזור לעבוד." אמרתי בשקט ובאתי ללכת, אך הוא עצר בידי.
"אני אשלם לך על השכר דירה, אני אתן לכם כסף לחשמל, לחשבונות. לא צריך שתעבדי! אל תחזירי לי גם את הכסף." אמר בדאגה,
"אני לא צריכה את הכסף שלך." אמרתי בקול מזועזע והתרחקתי ממנו,

"מעיין אני הולכת, תגישי רק קינוחים." אמרה לי והשאירה אותי עם השולחן של אייל…
הגשתי קינוחים וזכיתי להערות מאמא של אייל, כרגיל.
"את נראת חולה." העירה כדרך אגב,
כחכחתי את גרוני והגשתי עוד קינוחים.
"את הטיפ מביאים לך? אבל לא עשית שירות טוב." אמרה אמא שלו שוב,
אייל השפיל את ראשו ולא התייחס ליחס המשפיל של אמא שלו נגדי,
"טוב קישט. לכי." אמרה שוב אמא שלו לאחר שבדקתי שהכל בסדר,
נאנחתי בשקט ושפשפתי את עיניי, שלא ירדו דמעות.

הם הביאו אשראי לתשלום לכן נאלצתי לקחת את זה לשלם ולהחזיר.
החזרתי את הכרטיס ואמא שלו מיד מיהרה לומר "אל תחכי לטיפ, לא מגיע לך." אמרה בחיוך שטני וקמה ממקומה.
פיניתי את הצלחות בזמן שהם התארגנו ללכת, ראיתי שאייל מוציא את הארנק להשאיר טיפ, אך מיהרתי לומר "אני נשבעת שאם תשאיר כאן כסף אני אשרוף אותו."
אחרי המשפט הזה עזבתי לשירותים והתחלתי לבכות. היא הוציאה אותי מגעיל מול כולם והוא לא טרח להגן עלי! לא אמר מילה!
ואז עם ההשפלה הסופית שהוא משאיר לי כסף, שילך עם הכסך שלו ושיתקע אותו עמוק בתחת!

חזרתי הביתה בסביבות 1 לפנות בוקר. מארגנת את התיק לצבא עם המדים הנקיים ונשכבת לישון.
לא נועדתי לאהוב.

התעוררתי לאחר 4 שעות, מתארגנת במדים והמעיל החם
משאירה מכתב על המקרר בכתב יד, ויוצאת לאוטובוס שיקח אותי לתחנת רכבת.

'שבוע טוב.
אני יודעת שלא יצא לנו להיות ביחד השבת, כמו תמיד.
תשמרו על עתמכם ונדבר שבוע הבא, הבוקר אשלם על החשמל , המים והגז.
השארתי בנוסף עוד כסף לקניות לבית.
אוהבת מעיין.'

נקודת מבט הדר-

"לאן?" שאל מתן כשהתרוממתי מן המיטה בפעם המליון לשירותים.
"לשירותים" נאנחתי בכעס והסתגרתי השירותים למספר דקות ואז חזרתי,
"בואי נראה סרט. שימי את הראש בייבי." אמר מתן והניח את ראשי על החזה שלו, הסכמתי מיד.
ראינו סרט קומדיה "נראה אותך שוטר."