מתי היא תשים לב.. פרק 30

פקחתי את עיניי והבטתי בחושך מסביבי, היה לי חם, הזעתי כמו סוס.
ניסיתי לקרר את גופי מעט ולהפסיק את החום הנוראי הזה ששורר פה.
הורדתי את השמיכה מעל גופי וניסיתי להתקרר מעט, הורדתי את הגרביים מעל הרגליים שלי והתנתקתי מגופו של מתן. זה לא עזר לי- עדיין היה לי חם.
הבטתי הצידה וראיתי שהשעה 4 לפנות בוקר. אני לא מאמינה שאני ערה בשעה כזאת.
שתיתי מהמים שהיו לידי על השידה וכשניסיתי להירדם ולא הצלחתי קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בחדר.
לא רציתי להעיר את מתן, הוא היה צריך לסבול אותי לפני שנרדמתי.
קדחתי מחום ואני בטוחה שהחום הנוראי שלי השפיע עליו, אני לא רוצה לדעת איך זה היה לישון איתי.
יצאתי מהחדר כשראיתי שמתן זז מעט במיטה והמשכתי להתהלך בדירה שלנו, עברתי דרך חדרו של עומרי. הוא ישן.
המשכתי אל הסלון והתיישבתי על הספה, הרוח הקרירה שנשבה דרך החלון הפתוח מהמטבח קיררה את גופי וגרמה לי לתחושה נעימה יותר.
הדלקתי את הטלוויזיה וניסיתי להשתעמם מהתוכניות המשודרות ולהירדם -אבל זה לא הצליח.
הזמן עבר והבחנתי שהשעה 5:37 לפנות בוקר.

"הנה את" שמעתי את קולו הצרוד של מתן המודיע שהרגע הוא קם משינה.
הבטתי עליו והנהנתי בראשי. הוא התיישב לידי על הספה בסלון והניח את ידו על מצחי.
"החום שלך מתחיל לעלות" אמר בדאגה, והרים אותי כמו כלה בחזרה אל החדר שלי.
"חם לי, לא בא לי להיות כאן" אמרתי בהתפנקות
"כי החום שלך ירד, אבל הוא שוב עולה" אמר והושיט לי כדור להורדת חום.
הצמדתי את כתפי אל ראשי בתנועה האומרת 'לא רוצה'
"את רוצה ששוב פעם תרגישי לא טוב כמו מקודם?" שאל ללא הבנה
"אבל לא בא לי לקחת כדור, זה עושה אותי עייפה" אמרתי ואז חשבתי על זה שוב. מתאים לי לישון עוד כמה שעות.
"טוב אני אקח" עניתי לפני שנתתי לו לחפור לי על זה שאין וויכוח ואני לוקחת את הכדור.
לקחתי את הכדור ונשכבתי במיטה מחובקת קרוב אל מתן.
ראשי נצמד אל החזה שלו כשהוא שכב על הצד בעוד שרגלו מונחת רגליי ומצמידות אותי אל גופו הענק והשרירי.
"נרדמת?" שאלתי את מתן, מנסה לבדוק אם גם הוא מתקשה להירגם כמוני.
"כן" ענה. חייכתי חיוך קטן והוספתי "אז איך אתה עונה לי?"
"מתוך שינה- עכשיו לכי גם את לישון" ענה
"אבל אני לא נרדמת, גם אתה לא נרדם?" שאלתי ונשקתי למפתח ליבו- האמצע של החזה שלו. הרגשתי את פעימות ליבו הסדירים, נרגעתי מהשקט הזה.
"אם תדברי הרבה ברור שלא תרדמי." ענה
"טוב. אני אלך לישון" הפסדתי בוויכוח שלנו.
"ברוך ה' , עכשיו לישון. חלומות טובים ונעימים." אמר
"סה.." אמרתי כמו פרחה. הוא צחק ואני ניסיתי להירדם.

הרגשתי נשיקות חמימות על צווארי, שובל של נשיקות רטובות ונעימות- בעיקר מדגדגות.
שפתיו החמימות של מתן עברו על צווארי ולאט לאט עלו מעלה אל עבר פניי. הוא נישק את מצחי ואז עבר בקו ישר אל אפי ומשם אל שפתיי.
שחררתי צחוק חלוש והתמסרתי לתחושה הנעימה של שפתיו מלטפות את שפתיי.
פקחתי את עיניי והבטתי בפרצופו צמוד אל פרצופי.
"בוקר טוב אהובי" אמרתי בקול צרוד משינה.
"בוקר טוב, או צהריים טובים אהובתי" ענה.
"צהריים טובים?" שאלתי בחיוך קטן והתמתחתי מעט, מנסה לחלץ את עצמותיי הרדומות.
"כן. השעה אחת בצהריים. ישנת כמו נסיכה, לא רציתי להעיר אותך" אמר בשקט ונשק שוב לצווארי.
"אני תמיד נסיכה" אמרתי כברור מאילו
"תמיד נסיכה." אמר וזה העלה על פניי חיוך
"פעם נסיכת האופל, ופעם נסיכת הלבבות" ענה בפשטות.
חיוך רחב התפשט על פניי ולא יכולתי לעצור את קול הצחוק להתפשט בגרוני.
"ובכל זאת, אתה אוהב אותי" אמרתי בנימה האומרת 'אין מה לעשות'
"ראית מה זה?" שאל בחיוך מתחכם, הנהנתי בראשי.
"איך את מרגישה?" שאל לאחר כמה דקות שתשומת הלב המרבית שלי הייתה על ידו שליטפה את בטני מעלה ומטה, לצד ימין ולצד שמאל.
והנשיקות הנעימות והמטריפות שהושארו על צווארי.
"יותר טוב" אמרתי והרגשתי את שפתיו נחות על מצחי. בודקות אם יש לי חום.
"אני שמח. גם אין זכר לחום" ענה באושר.
"זה אומר שאני יכולה לחזור לנוח?" שאלתי בחיוך מתחנן
"זה אומר שאת יכולה ללכת להתארגן ומפה נסע אליי ואז נסע אל אביעד" ענה והתנתק ממני ועזר לי לקום מהמיטה.

נכנסתי למקלחת, להוריד ממני את מה שעבר עליי ביום האחרון, התלבשתי בטרנינג פשוט בצבע ורוד בייבי ואירגנתי בתיק צד ענקי, בגדים בשביל השבת חתן.
שמתי שם עוד דברים שאני צריכה , כמו ערכת טיפוח ועד לגרביים. הכל היה שם !
יצאתי אל הסלון כשאני מאורגנת עם התיק, אני אתלבש בבית של מתן.
הכנתי נעליים לתיק, כפכפים, ונעלי עקב. 2 זוגות של נעלי עקב שיתאימו לי לשבת.
"בואי תאכלי ואז נצא אליי" אמר מתן שישב בשולחן אוכל ליד עומרי ושניהם אכלו.
"בוקר טוב עומריקי" אמרתי בחיוך ונשקתי ללחי שלו.
"בוקר טוב הדרי" אמר בחיוך מאושר והוסיף "אני שמח שאת מרגישה יותר טוב"
חייכתי ועברתי לצד השני, התיישבתי ממול מתן ועומרי והתחלתי לאכול.
הם הכינו לי טוסט עם ירקות, הם אכלו גם טוסט וירקות.
"זה טעים" אמרתי בהתרשמות שהם מבשלים יותר טוב ממני.
לאיפה הגעת הדר!! גברים יודעים לבשל יותר טוב ממך !
"תודה" אמר עומרי ופינה את הצלחת שלו ושל מתן.
אני המשכתי לאכול והבטתי על מתן בזמן שאכלתי.
"תשימי כדורים בתיק שלך, שלא תשכחי" הזכיר לי מתן ואני מיד הכנסתי לתיק את כל הכדורים האפשריים לתיק.
למזלי אני לא אמורה לקבל מחזור.
האיפון של מתן צלצל והוא ענה, אני רק הסתכלתי עליו.

"כן יפה שלי" ענה. היייי למי הוא ככה קורא?
"כן חיים שלי" ענה בקול חמוד.
"אני והדר עוד מעט נבוא אל הדירה שלי, אני אתארגן ונצא אל אביעד" הסביר ברוגע
"לא" צחק
"את רוצה לבוא איתנו?" שאל בקול חמוד, הוא מדבר עם ליהי….

"היא לא באה איתנו" אמרתי בחיוך מהיר.
"את מקנאת" הצהיר בחיוך קטן
"ממש לא!" אמרתי בכביטול.

"טוב חיים של דוד שלך" אמר והוסיף "תביאי לי את אמא"
"ברור." אמר בקול רציני
"אתם לא תהיו ביום שבת?" שאל ללא הבנה,
"גם אמא?" שאל
"טוב אז תהנו" ענה בשמחה.
אני התעלמתי ממנו ושמתי את הצלחת בכיור וחזרתי אל החדר והבאתי איתי מחליק.
אני אעשה אצל מתן מחליק.
"לשני יש פן?" שאלתי את מתן בפשטות, הוא הנהן בראשו
"בשביל מה את צריכה?" שאל ללא הבנה והביט בי
"בשביל לייבש את השיער" אמרתי בפשטות, הוא לא ייתן לי לעשות פן
"אם אני שומע שעשית פן אני מרטיב לך את השיער" אמר כאיום
"אני לא אוהבת אותך" אמרתי והלכתי אל עומרי שישב בסלון והביט בנו.

"שבת שלום עומרי, תהנה ללכת בחופשיות בדירה עם תחתונים" אמרתי בקריצה
"אני אהנה לי" אמר בחיוך "תהנו גם אתם"

יצאנו מהבית והלכנו אל עבר המכונית של מתן,
"רק שתדעי. אני כן אוהב אותך" אמר בחיוך
"גם אני" אמרתי והבטתי עליו בחיוך.
"טוב תפסיקי להסתכל עלי, רוצה פוסטר?" שאל כמו ערס
"רוצה שקל?" שאלתי באותו טון
הוא צחק ומחץ את לחיי ואמר בקול "את בשנייה יכולה להדליק את הלב שלי"
"כי אני לוהטת שאין דברים כאלה" אמרתי בהתחכמות
"כן. אתמול באמת היית חמה" אמר והרים את גבותיו
"אני תמיד חמה" אמרתי במובן של מושכת.
"לא במובן הזה" צחק בזלזול "היית חולה, היה לך חום" הוצאתי לו לשון והמשכנו בנסיעה.
כל הריבים בצחוק שלנו גורם לי לתחושת ביטחון וגורמים לי לאהבה יתרה כלפיו.
הוא מצחיק אותי וגורם לי להבין דברים שמעולם לא הבנתי וכנראה לעולם לא הייתי מבינה.

"תחנה אחרונה" הכריז ויצא מהרכב, וכך גם אני עשיתי.
עלינו אל הדירה שלו וראיתי את שני יושבת בסלון ביחד עם הלפטופ שלה.
"היי" אמרתי במבוכה
"הדר" אמרה בשמחה, "מה קורה, עבר שבוע וכבר התגעגעתי" צחקה
"כן" חייכתי בביישנות, שבוע עבר מאז שחזרנו מאילת.
"אני עפתי להתקלח" אמר מתן ונכנס לחדר שלו, אני התיישבתי בסלון ליד שני והתעניינתי בעבודה שלה בלפטופ. היה שם מלא חוקים.
היא משלימה תואר במשפטים. לא הבנתי שם שום דבר.!
גם כשמתן לומד אני לא מבינה כלום. אני סתם יושבת בחדר ומפריעה לו.
והוא בצדק מתעצבן עליי חחחחח.
"את באה לשבת חתן הזה של אביעד?" שאלתי, כי היא גם מהחברים שלו.
"כן, אתם נשארים כל השבת?" שאלה , הנהנתי בראשי.
"גם אנחנו" אמרה, הסתכלתי עליה בבלבול, מי זה אנחנו?
"אני ואלירן" הסבירה, "לא בתור זוג" צחקה, צחקתי גם אני.
"את יכולה לעשות לי פן? לפני שמתן יצא מהמקלחת" צחקתי , היא הנהנה בראשה
"בכיף" אמרה והלכנו אל החדר שלה ביחד עם הלפטופ שלה.
היא הניחה אותו על השולחן ושלחה את הקובץ אל מישהו באימייל והתחילה לעשות לי פן.
"יש לך שיער חלק" אמרה והמשיכה לעשות לי פן
"אבל הוא רטוב, בסוף יהיה לי קשרים" הסברתי, למרות שזה סתם שקר. אני אוהבת לעשות פן ואז ביבייליס.
"לעשות לך ביבייליס בקצוות עם הפן?" שאלה בשמחה,
"ואי מלכה כן" אמרתי בשמחה
"בכיף, אני חולה על השטויות האלה של השיער" אמרה והמשיכה לעשות לי ביבייליס.

"מה זה?" שמעתי את הקול של מתן. הורדתי את ראשי במבוכה.
שני המשיכה לעשות לי ביבייליס.
"אני עושה להדר ביבייליס" אמרה שני בקול שמח.
הבטתי על מתן ונשכתי את שפתי התחתונה, הוא לבש מכנס ארוך אלגנטי בצבע כחול. הוא היה בלי חולצה.
"רק ביבייליס" אמר כהבטחה ויצא מהחדר אל כיוון הסלון.
"עוד מעט יוצאים" אמר בקול בשביל שאני אשמע.
"מהמם" אמרה שני כשסיימה לעשות לי ביבייליס בקצוות. הסתכלתי במראה וזה באמת היה יפה.
"תודה רבה" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק מוחץ .
"כדאי שנתארגן כי עוד מעט יוצאים" אמרה והביטה על השעון שלה שהראה שהשעה 15:35.
בארבע אנחנו אמורים בעיקרון להיות שם..

"מתני איפה הדברים שלי?" שאלתי כשהייתי בחדר שלו, "על המיטה" אמר מהסלון.
הסתכלתי על המיטה ומצאתי.
סגרתי את הדלת ולבשתי על עצמי את השמלה התורכיז שמתן קנה לי אתמול,
הבטתי במראה והסתכלתי על עצמי.
השמלה הייתה ארוכה והגיעה עד סוף רגליי וחשפה את נעליי העקב הגבוהות והשחורות שלי. היא הייתה קלילה ואלגנטית בו זמנית.
צמודה באזור החזה ומקושטת בניטים זהובים קטנים.
היא קיבלה נפח קטן וקליל אחרי אזור החזה. הזרועות שלי היו חשופות כי השמלה הייתה בעלת כתפיות עבות.
ידיי היו ריקניות מבושמות בבושם אליאן.
צמיד זהב עיטר את יד שמאל שלי , שמתן קנה לי. וטבעת זהובה הונחה על האצבע האמצעית.
חתיכה קטנה משיערי המדורג הובא אל קדמת גופי והדגיש את פניי שעוטרו באיפור עדין.
סומק בהיר ונוצץ מעט, עיניי עוטרו במסקרה שעיבתה את ריסיי והדגישו את עיניי הכחולות כקרח.
שפתיי הבשרניות נצבעו באודם ורוד אדום.
הפוני בובה השחור הונח באופן מסודר על מצחי.
"הדר, אני יכול להיכנס?" שמעתי את קולו של מתן מחוץ לדלת
"אופקורס" עניתי באנגלית. זה אומר ברור. בוודאי.
הוא נכנס לחדר והביט עליו דרך המראה ולבש על עצמו חולצה ארוכה מכופתרת בהירה.
התיישבתי במיטה והבטתי עליו. בו.
"אני תכף אתפנה אלייך" אמר בחיוך. חייכתי חזרה והסתכלתי עליו דרך המראה.
הוא סידר את שיערו ובישם את עצמו בבושם.
אני מכורה לריח הזה.
הוא פתח 3 כפתורים נדיבים מחולצתו וחשף את עורו.
"לא! תסגור" צחקתי, "אתה רק שלי" הסברתי
"רק שלך" אמר בחיוך מאוהב.
"אז תסגור" התעקשתי
"נתן קצת נוף לאחרים" הסביר בקריצה
"אז גם אני אתן קצת נוף לאחרים" אמרתי בקריצה ופתחתי 3 כפתורים משמלתי באזור החזה.
"תסגרי, רק לי מותר" אמר והסתובב אליי. הנדתי את ראשי לשלילה.
הוא הניח את ידיו על הכפתורים של שמלתי וכפתר אותם בחזרה,
"לא" אמרתי בחיוך וניסיתי לסגור גם את הכפתורים שלו.
"את משוגעת" ענה ועזר לי לקום מהמיטה ובחן את כולי.
"את משגעת" אמר ונשק לשפתיי נשיקה רכה ומיד התנתק כשהבנתי ששמתי אודם.
הוא ניגב את שפתיו והוציא את האיפון שלו וצילם את שנינו דרך המראה.
יצאנו מהחדר וראינו את שני ואת אלירן בסלון. שניהם היו מאורגנים.
שני לבשה על עצמה שמלת סטרפלס קצרה בצבע ורוד בהיר ונעלי עקב בצבע שחור.
אלירן לבש מכנס כמו של מתן רק בצבע בז' וחולצה משובצת בצבעים בהירים .
"נצא?" שאל מתן וכרך את ידו סביב מותן ימין שלי ומשך אותי להתקדם מחוץ לדירה, שני נעלה את הדירה וירדנו במעלית אל המכונית של אלירן.
התיישבתי במושב האחורי ליד שני והקשבנו לשיחה בין אלירן ומתן.
"אנחנו מאחרים" צחק אלירן
"בערך, אמרו לבוא בסביבות 4, לא אמרו אם לפני או אחרי" אמר בהתחכמות
"כן, אז נפרד מהסיגריות ומהאיפון ל25 שעות?" שאל אלירן והסתכל עלי ועל שני דרך המראה.
"כן" מלמל מתן והמשכנו בנסיעה.

מתן הוריד את התיקים שלי ושלו ונכנסנו אל הדירה ארבעתנו.
הבית היה מרווח ומסודר יפה.
היו הרבה אנשים, היו כאלה שנכנסו לחדרים, והיו כאלה שישבו בסלון, וכאלה שסתם ישבו בשולחן אוכל ועזרו לארגן דברים.
"שבת שלום גבר" שמעתי קול גברי אומר, לפי התמונות הבנתי שזה אביעד.
"מברוק אחי" אמר מתן וחיבק את אביעד והוסיף "זאת הדר, הבת זוג שלי"
נעמדתי ליד מתן וחייכתי, לא ידעתי אם הוא שומר נגיעה או משהו, אבל לפי מה ששמעתי שהאישה שאיתה הוא התחתן, בהריון. הבנתי שלא…
"נעים להכיר, סוף סוף יוצא לנו להיפגש" אמר בשמחה
"כן" אמרתי בחיוך רחב,
"זאת אשתי הטרייה" אמר אביעד והכיר לי את אשתו, היא היתה צעירה, נראת בת 24 .
"נעים מאוד, אני הדר" הצגתי את עצמי, היא לא היתה מתי שמתן הציג אותי.
"נעים מאוד להכיר, אני תמר" חייכה והוסיפה "היינו חברים טובים ביסודי" והצביעה על כל החבורה של מתן.
חייכתי והרגשתי את ידו של מתן מונחת על מותני ומצמידה אותי אליו. מרגיעה אותי.
"בואו נראה לכם איפה החדרים שלכם" אמר אביעד והעלה אותנו לקומה השנייה בבית.
היה מסדרון ארוך של חדרים.
"זה החדר שלכם. מתן והדר" אמר אביעד והראה לנו את החדר.
החדר היה גדול ומאוד יפה. מעוצב בצבעים של עץ חום.
מיטה זוגית שמשתי צדדיה היה שידות ועוד דלת לשירותים ומקלחת. ושידה ממול המיטה עם מראה. מעולה לי!
"תתמקמו לכם כאן, אני מראה לאלירן ולשני את החדר. עוד מעט נזוז לבית כנסת" אמר אביעד ויצא מהחדר כשהוא סוגר אחריו את הדלת.
"יאלה בייב להיפרד מהאיפון" אמר והכניס את האיפון שלו לתיק אחרי שכיבה אותו.
"ואם אני לא ארדם בלילה?" שאלתי בחיוך
"אני אספר לך סיפור, ואז תירדמי" אמר
"טוב, תזכור את זה" אמרתי והצבעתי עליו עם אצבע נוקבת.
הכנסתי את האיפון לתיק גם אני , אחרי שכיביתי אותו לחלוטין.

"נלך למטה?" שאל, הנהנתי בראשי.
"נעבור דרך הבית של אחותי לפני שנלך לבית כנסת, טוב?" שאל, הנהנתי שוב בראשי.
ירדנו למטה ונפגשתי עם ההורים של אביעד, חייכתי כל הזמן. את האמת הוא הכיר לי הרבה אנשים שכבר שכחתי מי אני.
"מי זה היה האיש עם החולצה הכחולה?" שאלתי את מתן כשהלכנו אל הבית של אחותו
"אח של אביעד" הביט בי
"וההוא עם החולצה הלבנה?" שאלתי שוב
"חבר שלי, טל" הסביר
"התבלבלתי" צחקתי והמשכנו ברגל אל הבית של אחותו.
"זה עוד הרבה זמן?" שאלתי כשהלכנו ברגל בערך 5 דקות.
"לא, הנה הבית" אמר ונכנסנו לאיזה בניין גבוה.
עלינו במעלית ומתן דפק על הדלת של הבית, שמעתי את הקול של ליהי מתוך הבית.

"דוד מתן!!" קראה בהתרגשות ליהי, מתן הרים אותה על ידיו ונכנסנו אל הבית שלהם.
רק אחות של מתן, שי, היתה שם.
"רונן ושמעון יצאו כבר, תקחו איתכם את ליהי בבקשה, אני אחכה לאמא" הסבירה והמשיכה להתאפר
"טוב, אז נפגש שם. מחר אתם לא נשארים?" שאל
"ליהי רוצה.. אבל אנחנו צריכים ללכת, לאמא של שמעון יש יום הולדת" הסבירה
"תשאירי את ליהי איתנו" אמרתי בחיוך
"היא תכביד עליכם, היא תהיה עייפה ותצטרך לישון צהריים" הסבירה
"זה לא מפריע לי, גם אני ישנה צהריים, היא תארח לי חברה" אמרתי בשמחה
"אני בדילמה נוראית" אמרה
"ואפילו שתישן איתנו בערב, ככה לא תצטרכו להביא אותה אלינו" הסברתי
"אביעד ירצה, את יודעת שהוא אוהב את ליהי" אמר מתן בחיוך
"רק אוהב?" שאלה בחיוך
"הוא נמצא פה כמעט כל שבת ומטייל עם ליהי ורונן" הסביר לי מתן
"הוא שרוף על הקטנה הזאת" צחקה
"שרופה" צחקה ליהי
"אז תארגני לה בגדים ואת הדברים שלה, היא באה איתנו" חייכתי
"בערב אני אביא לכם את הדברים שלה, עכשיו תלכו לבית כנסת" צחקה
"שבת שלום" אמרתי בחיוך ויצאנו מהבית שלהם.

ליהי הלכה ברגל והחזיקה את ידו של מתן , ידו השנייה של מתן היה כרוכה סביב מותני בזמן שהלכנו ביחד אל כיוון הבית כנסת.
"ליהי היום את ישנה איתנו?" שאלתי בחיוך
"לא איתך" ענתה והוסיפה "רק עם מתנצ'יק"
חצופה.
"גם אני לא רוצה לישון איתך, שתהיי בעניין" אמרתי כמו ילדה קטנה וליהי התעלמה ממני,
"לפעמים אני שואל את עצמי מי פה הגדולה יותר. את או היא" ענה באנחה מלווה בחיוך.
"זאת היא התחילה" הוצאתי את עצמי מהאשמה
"ליהי את הולכת לבלות את הלילה ביחד איתי ועם הדר. תתנהגי אליה יפה" אמר מתן לליהי
חייכתי חיוך מאושר והוצאתי לכיוונה לשון. חשבתי שמתן לא ראה.
"ואותו דבר לגביך" אמר בקול רציני
"אני יותר נסיכה" אמרתי בקול
"לא!" צעקה ליהי "אני הנסיכה!"
"אני" אמרתי כמו ילדה קטנה ואני וליהי התחלנו לריב מי יותר נסיכה
מתן רק צחק והרים את ליהי על ידיו.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם אני והיא נסתדר אי פעם..
זאת היא השטן הזאת.
"מצטערת" אמרתי בקול בשביל שליהי תשמע, אני לא רוצה לריב איתה.
"לא סולחת" אמרה בצחקוק
"אתה רואה!" אמרתי בכעס
"ליהי!" כעס עליה מתן.
"טוב טוב מציק" צחקה "סולחת הדרצ'וק"
"אני לא" אמרתי למתן בשקט. הוא רק צחק.
"יהיה פעם שהיא לא תשנא אותי?" שאלתי את מתן, הוא רק חייך.
"אז אני אשאיר אתכן כאן, ואני מקווה שתסתדרו ביחד. טוב ליהי והדר?" שאל
"טוב" ענינו שתינו.

התיישבתי בחוץ והסתכלתי על הגוש הבלונדיני הזה רצה וצוחקת עם אביעד,
לבסוף אביעד נכנס לבית כנסת ונשארתי בחוץ עם ליהי, היא התיישבה לידי ונאנחה בקול.
מי שישמע, אישה זקנה.
"אתן לא בפנים?" שאלה ללא הבנה שני, הנדתי את ראשי לשלילה.
"ליהי, מה קורה פיצפונת" אמרה שני בחיוך לליהי
"בסיידר" ענתה בקול שקט וחייכה
"איפה אמא שלך?" שאלה שני
"לא פה, אני ישנה עם מתנצ'יק והדר היום" הסבירה
"כיף לנו" אמרתי בציניות
שני צחקה והתיישבה לידינו.
"הדר?" שמעתי את ליהי קוראת לי
"כן?" שאלתי ללא הבנה, אני מדמיינת?
"יש לי פיפי" אמרה בקול מובך ושילבה את רגליה באופן מוזר.
"יש שירותים בבית כנסת" הסבירה, הנהנתי בראשי ולקחתי את ליהי לשירותים.
הייתי צריכה לחכות עד שהיא תעשה.
לקח לה הרבה זמן.
"הדר" אמרה שוב
"כן?" שאלתי שוב.
"לא יוצא לי פיפי" אמרה בקול עצוב.
"נחכה עד שיצא לך" אמרתי בשביל שלא תמהר.
"לא יוצא לי" אמרה אחרי כמה דקות.
"רוצה נחזור לבית של אביעד?" שאלתי אחרי שסידרתי את השמלה שלה ויצאנו מהשירותים.
כנראה היא רק חשבה שיש לה פיפי.
"כן" אמרה בחיוך מאושר.
"שני אנחנו חוזרות לבית של אביעד, רוצה לבוא?" שאלתי
"כן! חיכיתי שמישהו יחזור" צחקה.
"איך מגיעים רק" צחקתי.
"בואו אחרי" הסבירה. הלכנו ביחד אל בחזרה אל הבית. מתן כבר יבין שחזרנו,
"כואבות לי הרגליים" התלוננה ליהי, הרמתי אותה על ידיי והמשכנו ללכת.

הגענו סוף סוף.
"בואי לחדר שלנו" אמרתי לשני, היא כמובן באה. הרי מה יש לעשות כאן לבד.
"יש לי פיפי" אמרה שוב פעם ליהי.
היא נכנסה לעשות והפעם היא הצליחה.
נשכבנו במיטה. ליהי היתה באמצע ואני בצד ימין, בצד שמאל היתה שני.
ליהי סיפרה כל מיני סיפורים לשני . ואני… אני.. אני נרדמתי חחחחח

"אני עוזב אתכן לשעה וככה אני מוצא אתכן?" שמעתי את הקול של מתן.
לא היה לי כח לפקוח עיניים.
"חברה שלך נרדמה" צחקה ליהי, אוף לא בא לי לקום.
"הדרי, תתעוררי, חזרנו, כולם פה" הסביר.
פקחתי את עיניי והבטתי בו עומד מולי, ליהי קפצה על המיטה ושני לא היתה פה.
"מהירים" צחקתי בקול עייף
"יאלה בואי ללמטה" חייך, ירדנו למטה וברגע שהמשפחה של אביעד ראתה את ליהי הם קפצו עליה בחיבוקים ונישוקים.
עכשיו הבנתי למה מתן אמר שהם אוהבים אותה.

כשאכלנו, ליהי לא היתה איתנו. היא הייתה עם אביעד, ועם המשפחה של אביעד.
אחרי זה כשהיא הייתה עייפה היא באה אל ההורים שלה, היא ישבה שם ואכלה עוד.
היא אכלה הרבה!!
אני הקשבתי לשיחה בשולחן שלנו.
חברים של מתן, ומתן העלו זכרונות מהעבר.
אני רק צחקתי. מתן וחברים שלו היו שובבים.

"השטויות של התיכון" חייך מתן.
"שלא נעשה לך פאדיחות ליד הדר עם השטויות היותר נוראיות שלנו" חייך אביעד
"זה בסדר, ספרו" חייכתי
"כשסיימנו יב' החלטנו לעשות כל השכבה משהו למקיף שלנו, באנו בבגדי ים למקיף והבאנו רובי מים והשפרצנו על כולם, ומילאנו את המזרקה במים ועשינו לעצמנו בריכה" סיפר קובי
"זה כלום לעומת מה שאני אספר לך עכשיו" צחק אביעד
"יצאנו לפאב וטל היה צריך לנהוג, כי הוא היחידי שלא שתה. אבל הוא גם שתה! אז נשארנו לישון בפאב!! היינו כאלה מסריחים" צחק אביעד
"גם מתנצ'יק ישן שם?" צחקתי
"כן, והמפונק הזה התעצבן שלא היה כרית" אמרה שני
"גם את היית שם?" צחקתי
"כן! וההורים שלי קרקעו אותי בבית ולא נתנו לי לצאת יותר עד שהייתי מראה להם שיש לי איך לחזור" חייכה שני
"אתם כאלה פושטקים" אמרתי בחיוך רחב
"לא את" אמר מתן בנימה של פרחה 'סההה'
"אני לא הייתי שטותניקית כמוך" חייכתי
"כשהייתי אצלה סיפרו לי שהיא חזרה מפאב עם רכב, ובבוקר הם מצאו את הרכב באמצע הסלון" סיפר מתן
"היי זה סוד" צחקתי. זה בכלל ליאור נהג! הוא מאשים את השכנה שלנו, אני בטוחה שזה הוא!@
"גאונה" צחק קובי

"דוד מתנצ'יק" שמעתי את ליהי קוראת למתן, היא איכשהו התיישבה עליי, הופתעתי.
היא שיחקה בשרשרת שעל צווארי.
"כן" אמר מתן
"אני עייפה" אמרה בקול מתוק.
"את רוצה שאני אעלה איתך ואשאר איתך עד שתרדמי?" שאל
"לא" אמרה והשעינה את ראשה על החזה שלי והסתכלה על כולנו מדברים.
כרכתי את ידיי סביב גופה והתעמקתי בשיחה בין חברים של מתן ומתן.
הבטתי על ליהי והבחנתי בעינייה עצומות. היא נרדמה.
ידיה כרוכות בחוזקה סביב גופי.
היא נשענה עליי בצורה מאונכת. כמו שמחזיקים תינוק קטן.
"מתני, היא נרדמה" אמרתי בשקט.
"את רוצה שאני ארים אותה למעלה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה. אני אעלה איתה עוד מעט.
השעות עברו וההורים של ליהי הלכו וגם אמא של מתן, הספקתי לדבר איתה ולהשלים פערים.
"אנחנו עלינו לישון, נפגש מחר" אמר מתן "לילה טוב".
הוא הרים את ליהי מידיי ועלה איתנ ביחד למעלה, ואני מאחוריהם.
היא נשכבה באמצע של המיטה, אני בינתיים הורדתי את השמלה ונשארתי עם תחתונים וחזיה, מתן עבר לידי וחיבק אותי חיבוק חזק.
"די אני עייפה" צחקתי כשהוא התחיל לנשק אותי.
"אסור לי לנשק את חברה שלי?" שאל בנעלבות.
"אסור, חברה שלך עייפה" אמרתי והתנתקתי ממנו והתלבשתי בפיג'מה ארוכה.
צחצחתי את שיניי וניקיתי את האיפור מפניי, שי הביאה לפה דברים בשביל ליהי שמחר בבוקר נוכל לארגן אותה.
מתן הוריד את מכנסיו וחולצתו ולבש עליו מכנס קצר כי זה לא נעים להישאר לישון עם תחתונים ליד ליהי.
ליהי הפרידה בין שנינו.
מתן כבר צחצח את שיניו וכרך את ידו סביב מותניי, לא יכלתי לזוז כי ליהי היתה תקועה פה.
"לילה טוב אהובי" אמרתי בשקט
"לילה טוב אהובתי" אמר בשקט גם הוא.