מתי היא תשים לב.. פרק 30 חלק ד'

נקודת מבט הדר-

פקחתי את עיניי כשהרגשתי את השלפוחית שלי עומדת להתפוצץ, לא חשבתי וישר קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, ממשיכה אל עבר המסדרון.
מתלבטת לאיזה חדר להיכנס.
מפחדת לטעות בדלת ולהיכנס בטעות לחדר של סבא וסבתא של מתן.
דפקתי בשקט על הדלת הראשונה מצד ימין- לא היה מענה.
פתחתי את הדלת וזה לא היה החדר של השירותים.
דפקתי שוב בעדינות על דלת חדר אחרת- ושוב לא היה מענה.
פתחתי את הדלת בעדינות וזה לא היה החדר של השירותים.
התייאשתי כבר מלחפש.
דפקתי על דלת שהייתה טיפה פתוחה וראיתי שלא עונים.
פתחתי את הדלת בעדינות ונחרדתי.
פתחתי את הדלת של החדר של סבא וסבתא שלך מתן !
סגרתי מיד את הדלת וברחתי לחדר בחזרה- גם אם זה אומר לעשות פיפי במיטה.

אבל זה היה חזק ממני.
נכנסתי מתחת לשמיכה וניסיתי להירדם- אך ללא הצלחה.
הבטתי על שעוני וראיתי שהשעה כבר 5 לפנות בוקר.
ומתן נסיך- הוא לא קם לפני 8. וזה רק כשהוא לומד.
הזזתי אותו מעט וחיכיתי לתגובה.
הזזתי אותו שוב- ושוב הוא לא הגיב !
"מתן" אמרתי בקול חלש ומאופק. אני חייבת ללכת לשירותים.
"מתן!" קראתי שוב והזזתי אותו עוד פעם וליטפתי מעט את גבו, מנסה לעורר ממנו תגובה.
"מתן" אמרתי שוב ועוד שנייה בכיתי. לא יודעת למה.
אבל כאבה לי הבטן- ידעתי שאסור לי להתאפק.
"מתן, בבקשה תקום. בבקשה" התחננתי וחיבקתי אותו חזק.
הרגשתי את תזוזותיו והבנתי שהצלחתי להעיר אותו- וזה דבר קשה!
"בייב" קראתי לו שוב בקול מתחנן, רק שיתעורר.
הוא המהם בקולו חיכה שאענה.
"יש לי פיפי, וחיפשתי ולא מצאתי, ובטעות פתחתי את הדלת של החדר של סבא וסבתא שלך! וכואבת לי הבטן ואם אתה עכשיו לא תגיב לי איפה השירותים אני עושה כאן פיפי על הריצפה!" אמרתי במהירות מסחררת.
מתן התהפך על גבו והביט בי, מנסה לסגל את עיניו לחושך- ומעט אור נכנס מהמסדרון.
"תלכי בהמשך המסדרון ואז תכנסי לחדר השלישי מימי-" אמר וקטעתי אותו
"תבוא איתי! אני לא רוצה ללכת לבד! ואם יהיה שם מישהו?" שאלתי,
הוא שתק ושפשף את עיניו.
אני יודעת שאני מעיקה. אבל אני לא רוצה ללכת לשם לבד.
"בואי" אמר באנחה קטנה ופיהוק מלווה.
הוא קם מהמיטה ואני אחריו, מאיצה בו שילך מהר יותר כי יש לי פיפי.

–

מתן חיכה לי מחוץ לשירותים בעוד שאני נכנסתי לשירותים ורוקנתי את כל המים שהצטברו בתוך השלפוחית שלי.
יצאתי לבסוף מהשירותים אחרי ששטפתי פנים וגרגרתי מים בפה וצחצחתי את פי עם האצבע שלי שהייתה מרוחה במשחת מנטה חריפה.
"נחזור לישון-" אמר מתן ונקטע ע"י הפיהוק החזק שלו "-ומחר נחזור לבית" המשיך.

–

התעוררתי לבוקר נעים ושקט.
הסתובבתי על גבי וחיפשתי אחר הגבר שמשגע לי את הלב.
הוא לא היה כאן.. אולי הוא בשירותים.
הבטתי על שעוני וראיתי שבאמת הגיע הזמן שלי לקום.. 9:54 בבוקר, חייב לקום !
קמתי מהמיטה בזהירות ולבשתי עליי את המכנס שלי מליל אמש,
היה קריר אז החלטתי לשים עליי את הסריג שלי, על מנת שיחמם את גופי הקר.
קיפלתי את השמיכה וסידרתי את המיטה באופן מדויק, שום זכר שאני ומתן ישנו כאן.
בדקתי אם יש דברים על הריצפה ולא הופתעתי לגלות שהסריג של מתן על הריצפה, קיפלתי את הסריג וחיפשתי את המכנסיים שלו- כשלא מצאתי הנחתי שהוא לבש אותם עליו.
יצאתי מהחדר אל כיוון השירותים- שוב. וצחצחתי את שיניי- שוב. ושטפתי את פניי- שוב.!
מעלימה כל זכר של שינה מפניי.
שמעתי דיבורים ובין כל הקולות זיהיתי את הקול של מתן.
ירדתי למטה וחייכתי חיוך מבויש לנוכח הארוחה המשפחתית שהתנהלה במטבח.
סבא של מתן, סבתא של מתן ומתן יושבים סביב השולחן, מארגנים ארוחת בוקר.
ראיתי כבר את סבא וסבתא של מתן, כשהייתי בשבת אצל מתן. אבל עדיין, מפדח.
מתן הניח על השולחן סלט ירקות קצוץ וקנקן עם מיץ תפוזים, בעוד שסבא שלו ישב ליד השולחן חיכה לאכול, וסבתא שלו הכינה חביתות.
"בוקר טוב אהובה שלי" מתן התקרב אליי והנחית נשיקה על מצחי.
חייכתי חיוך רחב ולחשתי לאוזנו בלי שאף אחד ישים לב "אני מובכת"
"הדר, אין לך ממה להיות מובכת" אמר מתן בקול. אני שונאת שהוא עושה את זה בכוונה!
סבא וסבתא שלו הסתכלו עליי בחיבה ומיד אמרו "אין לך ממה להיות מובכת"
קברתי את ראשי בתוך החזה החשוף של מתן, החליט לרדת לכאן בלי חולצה- רק עם מכנס.
שמעתי אותו צוחק. אני לא צחקתי. זה היה מאוד לא מצחיק.
מתן כרך את ידיו סביב גבי התחתון ושפתיו נישקו את צווארי, לא מאפשרים לי להישאר שקטה.
חיוך רחב התפשט על פניי והחלטתי לצאת מתוך חיבוקו.
"בוקר טוב" חייכתי אל סבא וסבתא של מתן, מקווה שהארוחה הזאת תסתיים כמה שיותר מהר.
"בוקר טוב הדר. היה לכם נוח לישון כאן?" חייכה סבתא שלו, הנהנתי בראשי בחיבה והתיישבתי בכיסא ליד מתן.

–

מתן הכין לי שוקו ולעצמו הוא הכין נס. סבתא שלו התעקשה שנשתה מהמיץ תפוזים, אני אישית לא אוהבת.
"מתן, תדאג לחברה שלך ! היא לא אוכלת" אמרה סבתא שלו והצביעה על הצלחת הריקה שלי, לא הייתי רעבה.
אני לא טיפוס שאוכל בשנייה שהוא קם.
מתן לעומתי, כן אוכל.
"אני לא רעבה, תודה" חייכתי ולגמתי מהשוקו, נזכרת ששכחתי להודיע לאורי שאני יישנה מחוץ לבית שלהם.
שיט. הלך עליי. הוא בטח דאג לי, ולא הבין איפה אני – ואני מצפה כבר לשיחה משרית.
על כך שעליי להיות אחראית.
"שכחתי להודיע לאורי שאני ישנה כאן. הלך עליי" אמרתי למתן ודחפתי את ידי אל תוך הכיס הקדמי של מכנסו בלי התראה מוקדמת והוצאתי את האיפון שלו.
חייגתי מיד את המספר ובאתי להתקשר- עד שמתן חטף את הטלפון שלו מידי.
"הודעתי לו, ידעתי שאת תשכחי. אז עשיתי את זה במקומך" אמר בחיוך מנחם והניח לי בצלחת סלט.
ממתי אני אוכלת בבוקר?!
"אני לא רעבה, אני לא אוכלת בבוקר" אמרתי למתן והזזתי את הצלחת ממני, טופחת על בטני שהתנפחה מהשוקו הטעים שמתן הכין לי.
"קוף. את אוכלת, אנחנו נוסעים לאשקלון לקחת משם בגד שאני צריך להביא לעבודה" הסביר. רגע, מה זה? הוא קרא לי קוף?!
"לא חברה שלך" צחקתי והפנתי לו את גבי והתעניינתי במה שסבתא של מתן אמרה.
"מתן ככה אתה מבריח את חברה שלך מכאן?" שאלה בתדהמה
"לא מבריח. היא פה, איתי" חייך וחיבק אותי חזק ונשק לצווארי וכשצחקתי הוא נשך אותי.
מה נראה לו.
"אתה מכאיב" צחקתי חזק יותר כשהוא לא הפסיק לנשוך אותי.
"מתן" צחק סבא שלו והזיז אותו ממני,
"איכס מגעיל" אמרתי וקמתי מלידו ועברתי לשבת רחוק ממנו, טיפשון.
"בואי תישבי לידי" חייכה סבתא שלו ופינתה לי מקום לידה, התיישבתי לידה והוצאתי למתן לשון. חצוף.
"אז הדר, את בצבא?" שאל סבא שלו, הנהנתי בראשי וחיכיתי שהשקט המביך יסתיים.
"סבא וסבתא, אנחנו נלך. יש לי לנסוע לאשקלון להביא משהו לעבודה ואני משם עף לעבוד. אז אני אראה אתכם כבר" אמר ונישק את סבא וסבתא שלו ופינה את הכלים מהשולחן אל תוך המדיח.
"רגע, חיבוק להדר" חייכה סבתא שלו וחיבקה אותי חיבוק חזק. ולחשה לאוזני "תשמרי לי עליו" . היא התכוונה שאני אשמור לה על מתן. אבל הוא שומר עליי, איך אני יכולה לשמור עליו?!

–

נסענו במשך חצי שעה, אחרי שמתן הביא את הרכב מהמועדון ששם הוא שם לי את הרכב- הגאון הזה !
היה פקקים אבל לא משהו רציני.
אני רק הסתכלתי עליו כשנסענו ושמעתי אותו שר. מידי פעם חייכתי וצחקתי כשהפנה אליי את המילים של השיר של אייל גולן 'ימים יגידו'

"ימים יגידו ,אם געגוע יתגנב אל תוך ליבך
אם בשקט – אם אצעק בקול את שמך
אם תלכי, אני נשבע אני שלך אני איתך !עכשיו שבור" שר לי מתן וליטף עם כף ידו הגדולה את ראשי והפנה אליי את המילים של השיר.

"אני לא הולכת" אמרתי בחיוך קטן והמשכתי להקשיב לו.

"אם לעת שקיעה אדמיין את קולך , אשיר לך שיר אקרא בשמך
אם בשבילי הדרכים תשובי אליי, לילות יגידו את אהבת חיי" שר וסלסל לי.
חייכתי שוב ולא יכולתי להוריד את החיוך מפניי.

–

"אני לא מאמינה!" קראתי בקול כשנכנסנו בחזרה אל הרכב אחרי שירדנו בקניון באשקלון ולקחנו בגד מהחנות 'זארה' בשביל מתן, הוא צריך לקחת לעבודה בגד שהיה שם.
כנראה של אחד העובדים, הוא היה ליד אז הוא הביא על הדרך..
"אני לא מאמין" מלמל והרים את הדף שהונח על השמשה.
"דוח של 350 שקל?! אני לא מאמינה!" אמרתי וקיוויתי שאורי לא ידע מזה, כי אם כן הוא יישלח אותי עוד לנהיגה מונעת והוא יגיד שאני לא אחראית!
"אורי לא ידע על זה, נכון?" שאלתי והכנסתי את הדף מיד לתיק שהונח על כתפי, אין מצב שאורי הולך לדעת מזה !
"לא, הוא לא ידע מזה, אני אשלם על זה ואף אחד לא ידע מזה" אמר ולקח את הדף ממני.
"לפחות קניתי גלידה, יש לך מזל" חייכתי,
"אני שמח" חייך והתקשר אל קובי, חבר שלו.

"בויה" קובי מיד ענה. אנחנו המשכנו בנסיעה, אני יותר נכון אכלתי את הגלידה ומתן נהג.
"אחי, אתה חייב לעשות לי טובה" אמר מתן,
"דבר, מה קרה?" צחק
"הדר הגאונה החנתה באדום לבן, אז קיבלנו דו"ח. אתה יכול ללכת לשלם עליו ולשלם על הדרך את כל הדוחות שיש?" צחק מתן
-"מה הדר? חוצפן! קובי אל תאמין לו! זה בגלל מתן הדו"ח, הוא מפחד שתדע שהוא נהג גרוע" צחקתי.
"כן, ידעתי את זה ממזמן, יש לכם מזל שאני בדרך לשם" צחק קובי
"כשתגיע לשם אני אגיד לך את הפרטים של הכרטיס שלי" אמר מתן,
"כמה הדו"ח?" שאל קובי ללא הבנה
-"350 ש"ח, זה לא נותן לנו נקודות רעות נכון?" שאלתי מיד, מתפרצת שוב לשיחה.
"לא, זה לא ייתן לך נקודות רעות" צחק מתן,
-"אל תצחק עליי, אם אני אקבל שלילה בגללך אתה תצטרך להסיע אותי כל החיים" אמרתי כאיום
"זה לא נותן נקודות, נכון?" ווידא מתן, העיקר לא להקפיץ אותי כל החיים.
"לא" צחק קובי.
"אחי יש לי ממתינה, אני כבר אדבר איתך" אמר מתן וניתק את השיחה עם קובי וענה לשיחה הממתינה, שזאת הייתה אמא שלו.

"כפרה שלי, איפה אתה? לא ענית לי מאתמול" אמרה אמא של מתן בדאגה.
"יצאתי עם חברים, לא היה לי זמן לענות, וכשראיתי כבר היה מאוחר" הסביר
"הבנתי.. הבהלת אותי" אמרה בדאגה וניסתה להיזכר מה רצתה להגיד.
"מצטער אמא" אמר מתן, הילד הטוב של אמא. לא רוצה להדאיג אותה.
"אנחנו נוסעים לשבת אצל סיגלית ורציתי לדעת אם אתה בא, ותגיד גם להדר לבוא" אמרה, אני לא הולכת לבוא , אני ממש לא באה…

-כעבור יומיים-
"אני לא מאמינה שגררת אותי לזה!" אמרתי בהתנגדות למתן, אני לא מאמינה שהוא גרר אותי לבוא לשבת אצל דודה שלו. אמא של אייל ואבי.
את אבי אני מכירה, לפחות אלינור חברה שלו מגיעה.
"שני ורוני התגעגעו אלייך, אני בטוח שגם את אליהם, וליהי הכי התגעגעה אלייך" אמר בחיוך רחב.
"אני לא מדברת איתך" אמרתי בכעס חמוד ונכנסנו לבית של דודה של מתן- סיגלית.
"שלום! מתן והדר! הרבה זמן לא ראיתי אותכם" חייכה חיוך רחב וחיבקה אותנו.
"מתן!" שמעתי קריאה נלהבת , זאת הייתה רוני,
"הדר" חייכה אליי וחיבקה קודם את מתן ואז עברה לחבק אותי,
"רונקיפליץ התגעגעתי אלייך" אמר בחיוך וחיבק אותה שוב.
"מתן לכו תשימו את הדברים בחדרים שלכם, עוד מעט כולם יגיעו. בינתיים רק שני, רוני, וליאב הגיעו. ואייל ואבי כאן" חייכה
"איפה ההורים שלך?" שאל מתן את רוני. "כאן, הם יושבים בחצר" הסבירה והראתה לנו איפה אנחנו ישנים.
רגע…….. מה?!
"זה החדר של הבנות, הדר את יושנת איתנו, ומתן אתה ישן עם הבנים" הסבירה.
הסתכלתי על מתן ופערתי את פי.
אני הולכת להיות בלעדיו? אני כ"כ אתבייש , אני יודעת את זה !
"הדר את ישנה כאן?" חייכה שני, הנהנתי בחיוך וקיוויתי לא לצעוק על מתן.
אני לא מאמינה שהוא לא סיפר לי על זה. !
"איפה אלינור?" שאל מתן את שני שקפצה עליו בחיבוק.
"היא בחדר עם אבי, שי באה לשבת?" שאלה, מתן הניד את ראשו לשלילה והוסיף
"הם יצאו לצימר, הם לא יהיו פה בשבת", אז הם מטיילים להם בצימר.. יפה..
איפה אני בכל הסיפור הזה?
הבנות הלכו ורק אני ומתן נשארנו בחדר.

"אז הם נהנים להם, חבל שהם לא יהיו פה" אמרתי באכזבה מזויפת, מתן הנהן בראשו ואמר "לא נורא. יהיו עוד פעמים"
"אז זה אומר שאתה רק שלי, ולא של אף אחד אחר" חייכתי מעצם התשובה שלי
"אני רק שלך" אמר בחיוך קטן ויצא לאחר מכן מהחדר לאחר שדודה שלו צעקה בקול "כל הבנים להתייצב בסלון"

שמתי את הדברים שלי על המזרון שנמצא על הריצפה וספרתי בליבי את ארבעת המזרונים הגדולים והעבים המונחים על הריצפה.
"מי ישן איתנו?" חייכתי, מתיישבת על המזרון הנוח להפליא.
"את, רוני, אלינור ואני" חייכה שני. פיהקתי פיהוק קטן המזכיר שלא ישנתי כלל בלילה.
רק רבתי עם מתן.
התחננתי אליו שלא יכריח אותי ללכת איתם, אני רציתי לעשות שבת עם שרית ואורי.
הרבה זמן לא הייתי שם בשבת.
למרות שהם הולכים לעשות שבת אצל המשפחה של שרית, אבל עדיין…
הם המשפחה שלי !

אלינור נכנסה אל החדר כשהיא טיפה נסערת. את האמת, גם אני.
"אלינור" קרא לה קובי, היא שתקה, בטח קרה ביניהם משהו..
אני מעדיפה לא להתערב.
"הדר?" שמעתי את מתן קורא לי ,
"הדר" קרא לי שוב מתן, הוא היה מחוץ לחדר, הוא סתם אוהב לקרוא לי 'הדר'.
"הדר" קרא שוב
"הדר?!" שאל מתן שוב.
לא עניתי. אני לא אוהבת לצעוק.
"למה את לא עונה?!" קרא בכעס והתיישב לידי.
"עניתי, לא שמעת" אמרתי בחיוך קטן, הוא הרים את גבתו במבט שאומר 'על מי את עובדת'.
"אמא שלי כאן" אמר, כשהוא אמר 'אמא שלי כאן' הבנתי שעליי ללכת להגיד לה שלום.

קמתי מהריצפה והלכתי אל הסלון, אחרי מתן.
"הדר" חייכה אליי אמא שלו, "שבת שלום!" חייכתי וחיבקתי אותה,
"הרבה זמן לא ראינו אתכם, שבוע!" אמרה בחיוך רחב, צחקתי והתיישבתי בספה לידה, מתן החוצפן התיישב על רגליי. מעך אותי.
"הדר ומתן מתחתנים?" שמעתי את הקול של המפלצת- ליהי.
מה היא עושה פה?!
"מה?!" שאלתי ללא הבנה, מאיפה היא באה? ומה הקשר חתונה?!
"מה?!" נבהל מתן, "מי יתחתן איתה" צחק
"אתה מכוער" אמרתי וניסיתי לדחוף אותו ממני, את הטיפש הזה
"מי שמדברת, מכוערת" אמר ולא קם ממני
אמא של מתן רק צחקה, אני חייכתי בשקט וקברתי את ראשי בגבו של מתן.
"מתן? הצעת להדר נישואים? איך לא סיפרת לנו!" שמעתי את דודים של מתן מתאספים סביבנו.
"ויס לה בטן. יס לה תינוק" אמרה ליהי והנהנה בראשה.
"אין לי בטן!" אמרתי למתן ואני בטוחה שנהייתי אדומה מהמבוכה.
"מה פספסנו? מתן?" דודה שלו, סיגלית חיכתה לתשובה.
"אנחנו לא התחתנו, ואנחנו לא בהריון" אמר מיד מתן.
אמא של מתן רק צחקה.
אני לא.
"הבכתם אותה. תראו איזה עגבנייה היא נהייתה" חיבקה אותי אמא של מתן.
"אז היא בהריון? או לא?" שאלה שוב דודה של מתן,
"אני אולי שמנה, אבל לא בהריון" אישרתי את זה שמה שנמצא לי בבטן- זה בהחלט לא תינוק..
"היא רק שמנה, לא בהריון" סיכם מתן,
"כן! הדר סמנה, והיא שמנה, וסמנה, ושמנה" אמרה ליהי,
"מתן!" אמרתי בקול נפגע
"מאמי את לא שמנה, אני יודע את זה" אמר וליטף את בטני- איכשהו.
עדיין לא קם ממני..
האספה שהייתה סביבי וסביב מתן התפזרה ונשארנו רק מתן, אמא שלו ואני.
"מה ליהי עושה פה? אמרת שהם בצימרים, לא?" שאלתי את מתן
"שי ובעלה, ליהי ורונן פה" הסביר וקם מרגליי והושיב אותי על רגליו. זה טיפה לא גברי שהגבר יושב על חברה שלו..
נקווה שהשבת תעבור בסדר..

קמתי למטבח, טיפה מבודדת מכל ההמולה בבית, רק אני ומתן.
"בייב, זה שהיא לפעמים מציקה לך זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך" אמר מתן וחיבק אותי, אני לא השתכנעתי.
"מה יש לאחיינית המשוגעת שלך ממני" אמרתי באנחה ארוכה
"הדר!" כעס מתן,
"מה הדר?! אתה ראית איך היא מתנהגת אליי, כל פעם היא משנה את ההתנהגות שלה כלפיי, ואני מנסה להתעלם! אבל כמה!" התעצבנתי וניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניי,
"היא בת 3, אל תשכחי את זה" אמר וניגב את דמעותיי בעזרת אגודליו שהונחו על פניי
"מה אכפת לי" אמרתי בעצבים, נמאס לי להיפגע ממנה
"אכפת לך מאוד. תזכירי לי בת כמה את?" שאל
"מצחיק" אמרתי בציניות והתנתקתי ממגעו, חוזרת לחדר שבו אני אמורה לישון, ועוד עם ליהי..
ניגבתי את עיניי וחיכיתי רק שהשבת תעבור.

אני מנסה להתחבב עליה.. אבל אי אפשר.. היא כל פעם משנה את ההתנהגות שלה כלפי.
נכון שאני כמו ילדה קטנה.
אבל די.
גם אני נפגעת.

הערב הגיע והבנים הלכו לבית הכנסת. אני נשארתי עם אלינור ואמא של מתן, כל שאר הבנות הלכו לבית הכנסת גם- הם לקחו איתם את ליהי, זה מעולה חחחח
"אלינור בואי תישבי איתנו" אמא של מתן קראה לאלינור שנראתה עדיין עצובה ועצבנית.
אני מאמינה שהיא ואבי רבו..
"למה את נראת עצובה?" שאלה אותה אמא של מתן, אני רק הקשבתי.
"אבי מעצבן אותי, הוא חושב שהכל מובן מאילו." אמרה בשקט ונשכה את שפתה התחתונה
"למה?" שאלה ללא הבנה
"כל הבילויים שלנו זה רק קשור בו. מתי זה היה קשור בי? הכל כבר מובן מאילו.. אין ריגושים, ואין דברים חדשים, אני מתחילה לחשוב שעשינו טעות שרצינו לגור ביחד" אמרה באכזבה.
"תמיד יש ריגושים.. תנסי להסביר לו, ולגבי המעבר לדירה ביחד, זה דווקא יכול לעזור לכם" חייכה בהבנה,
אלינור חייכה חיוך קטן וחזרה למטבח, נעלמת מטווח הראייה שלנו.

"ומה איתך ועם מתן שלי?" שאלה בחיוך רחב,
"מתן שלי התכוונת" אמרתי בחיוך רחב כשראיתי אותה פוערת את פיה.
"הוא שלי, והוא גם שלך. תתמודדי" צחקה.
"הכל בסדר איתנו, שיגעתי אותו הרבה- וגם הוא אותי." חייכתי חיוך מובך, לא מעוניינת לפרט לה יותר מידי, בכל זאת.. זאת אמא שלו..
"איך בצבא?" שאלה בהתעניינות.
"לא הייתי בבסיס כבר שבוע, לא הרגשתי טוב אז מתן סידר לי גימלים שאני יוכל להיות בבית" הסברתי וחיכיתי שהשקט הזה יעבור ומתן יבוא סוף סוף.
"מתן לא בא לבקר.. היה לו הרבה עבודות להגיש ועומס בעבודה, ואני נשארתי בלעדיו" חייכה, חייכתי גם
"כן.. הוא משקיע הרבה בלימודים" הנהנתי בראשי וכשהדלת נפתחה השיחה שלנו הסתיימה.

"בייב שבת שלום" אמר מתן ונשק לשפתיי נשיקה קצרה ועבר לנשק את אימא שלו.
"שבת שלום אמא" אמר מתן והתיישב ביני לבינה, מפריד בין שתינו, בין שתי הנשים של חייו.
למרות שגם שי וגם ליהי הן חלק מהחיים שלו.

התיישבנו לאכול, אני ליד מתן ומהצד השני של מתן ישבה ליהי.
רונן התערבב עם הבני דודים, כל הבני דודים של מתן רצו שליהי תהיה איתם- אבל ליהי נדבקה אלינו.
"הדר?" שמעתי את ליהי קוראת לי, הרמתי את עיניי אליה וחיכיתי שתדבר, מציבה לעצמי רף גבוה של פגיעה.
"את יפה" חייכה ושלחה לי נשיקה באוויר, הייתי בשוק.
"היא חולה?" שאלתי את מתן בשוק מזויף, כמובן שמתן הביט בי במבטו הנוקב והכועס ואמר את אותו הנאום המעצבן שלו.
"היא פאקינג בת 3! את בת 19, מתי תפסיקו לריב?" אמר בכעס
"זה שהיא בת 3 לא פותר אותה מלהתנהג יפה" אמרתי בקול פגוע והפנתי אליו את גבי והתעלמתי מקיומו, הוא הרגע הגן על האחיינית שלו.
למזלי שני ישבה לידי..
"גם אני לא סובלת את אחות של חבר שלי" אמרה בחיוך מנחם, חייכתי אליה חיוך מנחם בחזרה והבנתי שהמצב הזה לא הולך להיגמר.
הוא יכול להיגמר.. השאלה איך..
זה או שאני ומתן ניפרד- ובכך נפתור את הבעיה..
או שליהי תתבגר.. וגם אני..
סיימנו לאכול וכבר פינינו את השולחן ושמנו פיצוחים וקינוחים על השולחן ולאחר רגע
דפיקה חלשה נשמעה בדלת, שני שישבה לידי צבטה את רגליי, לא הבנתי למה.
"תפתחי את הדלת, בבקשה" התחננה אליי.
"מה?" שאלתי ללא הבנה וכבר הייתי ליד הדלת כי שני דחפה אותי לשם.

פתחתי את הדלת ובחור בסביבות גיל ב18 לחייו נעמד מולי עם לבוש יפה, ג'ינס אלגנט וחולצה מכופתרת יפה. בידו הייתה מתנה- בקבוק יין עטוף בצלופן ושוקולדים בצדדים.
הבנתי כבר מי זה, רק בגלל התגובה של שני שהתחננה אליי שאני אפתח את הדלת.
"שלום" חייכתי והכנסתי את הבחור, הבטתי על שני וראיתי את עיניה נוצצות.
"שבת שלום, אני טל" חייך ובשנייה שני כבר הייתה לידו וחיבקה אותו חזק.
הוא נישק אותה נשיקה ארוכה בשפתיים וכל המשפחה הייתה המומה.
הסתכלו עליהם כאילו הם נפלו מהשמיים.
"שני!" קולו הכועס של אבי נשמע,
"שבת שלום, אתה החבר של שני?" נשמע הקול הרגוע והעדין של אמא של מתן,
שני הנהנה בראשה והציגה, "זה טל. חבר שלי" חייכה.
"נעים מאוד להכיר. אני דודה שלה" חייכה והושיטה את ידה ללחיצה, והוא לחץ את ידה בהוכרה שלא העיפה אותו מכאן.
מתן שתק והביא כיסא במקום לדבר.
אבי ואלינור הלכו לחדר, אלינור הלכה להרגיע אותו. לא הבנתי למה הוא כעס..
הם התיישבו ואחרי היכרות קלה הדיבור המשיך, חוץ מאלינור ואבי שלא חזרו לשולחן.

ליהי נרדמה על ידיו של מתן, מתן הניח אותה בחדר שבו אנחנו הבנות ישנות וחזר לאחר רגע והודיע "הקטנים ישנים" , מודיע שליהי ורונן סוף סוף ישנים.
ראיתי שמתן שלח לשי תמונה של ליהי ורונן ישנים- מרגיע אותה שהמלאכים שלה ישנים.
"טוב, היה נעים להכיר אתכם. אני צריך לחזור כבר, שבת שלום" אמר טל, חבר של שני.
כולם נפרדו ממנו, ורק אמא של מתן ממש נפרדה ממנו ודיברה איתו, לפי החיוך המובך של טל הבנתי שאמא של מתן ביקשה ממנו הרבה בקשות לגבי שני, שישמור עליה.
ההורים של שני לא היו, אני חושבת שבגלל זה היא הרגישה בנוח להביא אותו.

"יאלה בננות, למיטה" אמר מתן והפציר ברוני ובשני ללכת לישון,
"אבל רק 1:20" אמרה רוני בהתפנקות, ושני התחננה להישאר,
"נו הדר, תדברי עם מתן! שייתן לנו להישאר ערים" ביקשה
"זה לא תלוי בי, מצטערת" חייכתי ונכנסתי לחדר של הבנות ולקחתי משם את הפיג'מה הארוכה שלי של ניקי. התלבשתי בשירותים והתארגנתי לקראת הלילה הארוך.

כשחזרתי לחדר לא הופתעתי לגלות את רוני ושני כבר מאורגנות במיטה עם פיג'מה.
כל הכבוד למתן.
הוא יהיה אבא מעולה.
"את עדיין ערה? לכי לישון" שמעתי את מתן אומר לי,
חייכתי והרגשתי את ידיו נעטפות סביב מותניי מצמידות אותי לגופו,
שפתיו נישקו את שפתיי באהבה, הזכירו לי את כל האהבה שלו אליי בליל אמש.
"ניפגש בבוקר?" שאל, הנהנתי בראשי ונישקתי אותו נשיקה אחרונה לפניי שנעלמתי בתוך החדר.
עצמתי את עיניי וניסיתי להירדם.
–

התעוררתי בבהלה.
התנשפתי והבטתי על שעוני שמראה שהשעה 3 לפנות בוקר.
כל החדר היה שקט, כולם ישנו.
אלינור לא הייתה פה, היא כנראה עם אבי.
קמתי מהמיטה אל כיוון הסלון, מוזגת לעצמי לשתות, טיפה מרגיעה את עצמי ..
כשבאתי לחזור לחדר, התחרטתי.
הלכתי לחדר של מתן, איפה שהוא ישן. פתחתי בעדינות את הדלת מגלה את היפיוף שלי ישן על מזרון על הריצפה, מתן? על הריצפה? ימות המשיח הגיעו.
בחדר ישנו רונן, אייל, ואבי ואלינור ישנו על המיטה הזוגית.
"בייב" שמעתי את מתן קורא לי כשנשכבתי לידו על המזרון העבה שהצליח להכיל את שנינו.
"מה את עושה ערה?" שאל בקול צרוד משינה וחיבק אותי קרוב אליו, מרגיש את פעימות ליבי.
"חלמתי חלום רע והתעוררתי" סיפרתי לו, מנסה לחזור לישון בלי החלום המפחיד.
"על מה חלמת?" שאל בעייפות ונשק למצחי.
"שהורגים אותי" אמרתי בעצב, אני כל פעם חולמת שהורגים אותי בדרך אחרת..
"ה' ישמור. תחזרי לישון, אני כאן שומר עלייך" אמר ותוך שניות ספורות נרדם.
וכך אני.