מתי היא תשים לב.. פרק 30 חלק א'

נקודת מבט מתן-

הדר עצמה את עיניה לאחר כמה דקות ונרדמה.
אני לעומתה נשארתי ער, חושב על החיים שלי. על משמעותם.
אני והדר הרבה זמן ביחד.. עוד מעט עשרה חודשים.
הבטתי על הדר ועל ליהי ישנות, שתיהן נראות שלוות ושקטות.
עד שהן יקומו ומלחמת עולם תתחיל כאן.. אני מת שהן יסתדרו ביחד, וזה לא הולך.
אני אוהב את שתיהן. אבל שתיהן לא מסתדרות אחת עם השנייה,
לא שליהי צודקת בהתנהגות שלה- למרות שהיא התינוקת פה משתיהן.
ולא הדר שמתנהגת גם היא לפעמים כמו ילדה קטנה. אבל אני אוהב אותה.
ניסיתי להירדם והצלחתי.

התעוררתי מקרני השמש החזקות שהפריעו לעיניי להמשיך במנוחתן.
הבטתי הצידה ולא ראיתי את ליהי, אני מקווה שהיא למטה עם המשפחה של אביעד.
לעומת ליהי שמיהרה לברוח מהחדר, הדר ישנה כמו בובה קטנה.
שפתיה מעט פשוקות ונשימותיה השקטים, הקצרים והקצובים מעידים על זה שהיא ישנה.
"הדרי, בוקר טוב אהובתי" הערתי אותה, צריך לקום. כבר 10 בבוקר ואני בטוח שאנחנו מאחרים לבית כנסת, לפחות אני.
שפתיה נסגרו ועיניה נפקחו באיטיות ומצמוץ עיניה גרם לי לראות לשבריר שנייה את עיניה הכחולות כקרח.
היא שפשפה את עיניה והביטה בי בעייפות וסגרה שוב את עיניה, נאבקת בעייפות.
"איך את מרגישה?" שאלתי בהתעניינות, היא פקחה את עיניה והנהנה בראשה.
למרות שלא הבנתי למה היא עשתה את זה…
"את מרגישה טוב?" שאלתי בחיוך, היא הנהנה שוב.
"נקום להתארגן ונלך לבית כנסת? או שאת רוצה להישאר כאן?" שאלתי, יותר נכון חפרתי לה. היא לא אוהבת ששואלים אותה הרבה שאלות בבוקר.
אבל היא חולה על לשאול מלא שאלות על הבוקר. כל עוד היא זאת שקמה ראשונה.
היא הצביעה עליי וקמה מהמיטה למצב ישיבה, אוספת את שיערה לקוקו גבוה ומשפשפת את עיניה שוב ומנשקת לאחר מכן את אצבעותיה שנגעו בעיניה.
"אני מתארגן ונצא?" שאלתי, היא הנהנה בראשה והצביעה על הבגדים שלה, היא מחכה שאני אוציא לה את הבגדים. מצחיק'ולה קטנה.

הוצאתי לה בגדים וחיכיתי שהיא תסיים במקלחת, שמעתי את המים זורמים. היא שוטפת פנים ומצחצחת שיניים. היא סגרה את הדלת.
אני יכול להישבע שהיא עשתה פיפי בגלל זה היא התביישה שאני נמצא בחדר.
"מתן?" שמעתי את הדר קוראת לי, אני בינתיים שכבתי במיטה, מחכה שהפרינססה תצא ותיתן לי לצחצח שיניים ולשטוף פנים.
"כן?" קראתי בחזרה. "אתה יכול להביא לי כוס מים?" שאלה
"כן, אני רק אצחצח שיניים ואני אביא לך" הסברתי, אין בי כוח לרדת למטה כשעוד לא עשיתי את הארגונים שלי.
"טוב" מלמלה ויצאה מהמקלחת סוף סוף כששיערה פזור על גבה והפעם היא נראת רעננה יותר.
אני נכנסתי במקומה למקלחת ועשיתי את הארגונים שלי.

כשיצאתי מהמקלחת אחרי שהתארגנתי ראיתי את הדר לבושה בשמלה ההיא שקניתי לה, רק בצבע שחור. כמו אתמול רק בצבע אחר.
צמיד זהב עיטר את ידה, הצמיד שקניתי לה. וטבעת מהבת מצווה שלה נראה לי הונחה על אצבעה. היא מעולם לא הורידה את הטבעת, אני גם חושב שהיא לא יורדת ממנה חחחחחח
"אני אלך להביא לך מים?" שאלתי, היא הנהנה בראשה והניחה את ידה על מצחה.
"יש לך חום?" שאלתי, היא הנידה את ראשה והוסיפה "כואב לי הראש"
"אני אביא לך מים ותקחי כדור?" שאלתי ,היא הנהנה בראשה.

ירדתי לקומה למטה, הייתי כבר לבוש במכנס בז' וחולצה מכופתרת בהירה.
ראיתי את ליהי ואת שני יושבות בסלון ומפטפטות להן.
ברגע שליהי הבחינה בי שירדתי במדרגות היא רצה אליי, היינו רק אנחנו בקומה הראשונה.
"בוקר טוב חיים שלי" אמרתי והרמתי אותה על ידיי ונשקתי לפניה הרבה נשיקות.
"בוקר טוב חיים'שלי" חיקתה אותי ליהי, אין המתוקה הזאת.
"בוקר טוב שני" חייכתי, "בוקר טוב" החזירה והוסיפה "לפחות אתה קמת, אלירן השאיר אותי לבד! הוא ישן עדיין" צחקה, צחקתי גם אני והלכתי למטבח ומזגתי להדר כוס מים ועליתי למעלה בחזרה כשבידי ליהי נמצאת.
"אני הולכת להעיר את אלירן" שמעתי את שני ממלמלת ונכנסת לחדר לידנו.

פתחתי את הדלת של החדר וראיתי את הדר עומדת מול המראה בחדר ומורחת על פניה קרם פנים ולאחר מכן שמה מעט סומק.
"בייב הבאתי לך כוס מים" אמרתי והנחתי את הכוס מים בשידה לידה, היא הנהנה בראשה ומרחה משהו מתחת לעיניים שלה.
"תודה בייב" ענתה בקול צרוד, אני מקווה שהיא מרגישה טוב. כי היא לא נראת ככה.
"מה את שמה בעיניים?" שאלה ליהי בהתעניינות, היא הייתה כבר לבושה בג'ינס גבוה לילדים שהוא גמיש מאוד, וסריג בצבע בז'. מעניין מי הלביש אותה.. בטח שני..
"קונסילר" ענתה הדר, "אני מטשטשת את הסימנים שיש לי מתחת לעיניים" הסבירה.
"שימי לי הדרצ'וק" ביקשה ליהי בקול המתוק שלה שכמעט ואי אפשר לסרב לה
"בשביל מה את צריכה את השטויות האלה" אמרתי לפני שהיא תסכים לליהי.
"את לא צריכה" ענתה הדר "זה רק למבוגרים"
הדר סיימה להתאפר ולהתבשם והוציאה מהתיק שלה את הגלולות למניעת הריון ועוד כדור משכך כאבים.
היא בלעה את שני הכדורים ושתתה את כל המים שהיו בכוס.
אני וליהי ישבנו והסתכלנו על הדר. היא נראתה גמורה, ועייפה.
"אם את רוצה להישאר לנוח את יכולה, בייב את לא מרגישה טוב, רואים" הסברתי
"אני מרגישה מעולה, אני קצת עייפה" הסבירה ונעלה על רגליה סנדלים שטוחים.
אוקי היא באמת לא מרגישה טוב.

ירדנו שוב פעם אל הקומה הראשונה והפעם גם אלירן היה שם, "בוקר טוב גבר" אמרתי בחיוך, "בוקר טוב מתוקים" ענה בחיוך מאושר ופנה גם אל הדר.
"בוקר טוב מתוק" חייכה הדר והתיישבה בספה ביחד עם שני שניסתה להירדם על הספה.
"נשתה קפה ונלך?" שאל אלירן, הנהנתי בראשי והלכנו למטבח, אני ואלירן.
הכנתי בשבילי נס קפה, ולהדר הכנתי תה. בזמן שאלירן הכין לו לשתות אני יצאתי לחצר, הייתה יציאה מהמטבח לשם.
"בוקר טוב בר" חייכתי, אמא של אביעד ישבה בחוץ עם חברות שלה ועוד כמה אנשים.
"בוקר טוב מתן, התעוררתם?" שאלה בחיוך, הנהנתי בראשי.
"יש עוגה במקרר, תקח לכם, ואתם מוזמנים לשבת פה איתנו" חייכה.
"להביא לכם גם?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה וסימנה לי עם היד להתקרב אליה.
"יש איזה סוד?" צחקתי, היא הנהנה בראשה "חמודה החברה שלך"
"מאוד" הסכמתי איתה והבטתי אחורנית וראיתי את אלירן מתקדם אלינו "בוקר טוב בר" אמר. "בוקר טוב אלירן, המשיח הגיע והתעוררת?" צחקה, "שני הגיעה, זה מספיק" חייך
"ישנתם טוב?" שאלה בהתעניינות, הנהנתי בראשי והנחתי על השולחן את הכוסות שתייה שלנו.
"בואו שבו איתנו, אלירן" שמעתי את בר קוראת לאלירן, אלירן נשאר לשבת איתם ואני קראתי לשני ולהדר, כמובן שליהי כבר מיהרה לרוץ אל בר.

"לא מתן" שמעתי את הדר לוחשת לי, "למה?" שאלתי בחיוך.
"אני מתביישת" ענתה ונשארנו שנינו לעמוד במטבח. ליהי כבר ישבה על בר בעוד שאלירן ושני שתו ונשנשו מהעוגות והעוגיות.
"ממה יש לך להתבייש מאמי?" שאלתי ונשקתי למצחה כשהיא נצמדה אל גופי וחיבקה אותי חזק ממותני.
"אני לא מכירה אותם, ואני נראת רע, ובא לי לישון" מלמלה וניסתה לקבור את ראשה בתוך חולצתי אך לא נתתי לה, רציתי לראות את פניה.
"את רוצה לחזור לישון?" שאלתי ללא הבנה, היא הנהנה בראשה.
"בואי נגיד להם שלום, ואת תשתי את התה שלך ותחזרי לישון" סיכמתי איתה, היא הנהנה בראשה ויצאנו לבחוץ.

"בוקר טוב הדר, איך ישנת?" שאלה בר בהתעניינות וחיוך נפרש על פניה.
"ישנתי טוב, תודה" חייכה הדר והתיישבנו אחד ליד השנייה.
הדר שתתה מהתה והתחממה ממנו בעוד שאני התעוררתי מהקפה.
אני טעמתי מהעוגה, היא הייתה טעימה!! הדר נמנעה מלאכול, ניסיתי להכניס לה לפה טיפה מהעוגה שתטעם אבל היא הנידה את ראשה לשלילה והזיזה את ראשה לצד.
"מפסידה" הצהרתי ,
"אני לא רעבה" התחננה אליי שאני אעזוב אותה.
"איך שאת רוצה" עניתי, היא נכנסה לבית והשאירה אותי לבד. היא נעלמה מבין מבטי.
"לאן הדר הלכה?" שאלה שני ללא הבנה, "אני חושב שהיא חוזרת לישון, היא לא מרגישה טוב" הסברתי וקיוויתי שהיא תרגיש יותר טוב.

"ליהי, בואי אליי" קראתי לה, היא כמובן באה אליי והתיישבה על רגליי וניסתה להבין את השיחה, שככל הנראה היא לא הבינה.
"ישנתם עם ליהי?" שאל אלירן, הנהנתי בראשי.
"מי הלביש אותך בבוקר?" שאלתי את ליהי ללא הבנה,
"אני" קראה בר, הייתי בטוחה שזאת שני הלבישה אותה, אז רגע… היא נכנסה לחדר שלנו? אני מקווה שליהי לא העירה אותה..
"אני מקווה שזה בסדר, אביעד בא לבדוק אם אתם ערים, והוא ראה שליהי ערה, אז הוא לא רצה שהיא תעיר אותכם. אז כבר הלבשתי אותה, וסירקתי אותה, נכון ליהי?" שאלה בר בחיוך. ליהי הנהנה בראשה.

עליתי לחדר פעם אחרונה לפני שיוצאים ובדקתי מה עם הדר. היא שכבה במיטה כשהיא לבושה עדיין בשמלה.
"הדרי את ערה?" שאלתי וליטפתי את פניה, היא באמת הייתה מעט חמה.
היא הנהנה בראשה ולא פקחה את עיניה.
"איך את מרגישה?" שאלתי בהתעניינות.
"יותר טוב" מלמלה "עכשיו יוצאים?"
"כן, אבל תישארי לישון" , היא הנידה את ראשה לשלילה וקמה מהמיטה.
"אני רוצה לבוא איתך" אמרה וחיבקה אותי חיבוק קטן ולא שחררה,
"את מקמטת לי את החולצה, חצופה" צחקתי. היא צחקה בחזרה.
"תשתי מים ונצא?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.

יצאתי מהבית כנסת והבחנתי בהדר וליהי צוחקות. אז היה שווה להשאיר את שתיהן כאן לבד. .
"אני רואה שאתן נהנות בלעדיי" אמרתי בחיוך מאושר. הדר הנהנה בראשה וגם ליהי.
הלכנו ביחד עם כולם בחזרה לבית של ההורים של אביעד והתיישבנו לאכול.
הדר אכלה רק סלט ובורקס תפוח אדמה אחד וזהו.
ליהי לעומתה אכלה הרבה, אבל הפיצית הזאת נשארת עדיין רזה.

היום עבר, הדר וליהי היו הרבה ביחד ואני הייתי עם חברים שלי.
כבר מוצאי שבת הגיע וזה הזמן שלנו כבר ללכת.
הדר עזרה פה בארגונים והתחבבה על אמא של אביעד.
"בר, אנחנו נלך. היה מאוד כיף, תודה רבה על האירוח" אמרתי כהוקרת תודה וחיבקתי אותה. כל החבורה שלנו מהילדות היינו ממש כמו אחים, ועדיין כמו אחים.
בר היא כמו דודה שלי.
"היה לנו מאוד כיף איתכם, ותודה רבה לכם" חייכה וחיבקה את הדר.
הדר חייכה והרימה על ידיה את ליהי המפונקת שהייתה עייפה והרשתה לעצמה להירדם על הכתף של הדר.

אחרי שהשארנו את החדר שלנו נקי נסענו לדירה של שי ובעלה, היינו צריכים להחזיר את ליהי.
שני ואלירן נשארו אצל אביעד, הם יחזרו בערב. הם יוצאים לפאב או משהו כזה, לא זוכר..
"איך את מרגישה בייב?" שאלתי את הדר, עכשיו ליהי ישנה, יש לנו שקט ומנוחה לעצמנו.
"מגעיל" מלמלה וכיסתה את עצמה עוד יותר עם הג'קט שלי.
היה לה קר..
אני לא רוצה ששוב פעם הלילה הזה יהיה כמו הלילה הקודם שהיא לא הרגישה טוב.
"את רוצה עוד ג'קט?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה.
"את רוצה לחכות לי ברכב? אני אשים את ליהי בבית, ואני אבוא מהר?" שאלתי,
לקחתי את ההמהום בקולה כהסכמה והרמתי את ליהי בחזרה לבית שלה.

"מתן, תודה רבה שלקחת אותה. איך היה?" שאלה שי בחיוך ורצתה שאני אכנס.
שמתי את ליהי במיטה שלה וחזרתי אל שי.
"הדר ברכב, לא מרגישה טוב" הסברתי כשהיא הצביעה על הדלת, איפה הדר.
"אוי. שתרגיש טוב" אמרה ושלחה אותי לדרכי אחרי חיבוק ארוך.
אולי אין לנו אבא.. אבל לפחות יש לי את אמא שלי ואת אחותי.

נכנסתי לרכב בחזרה ושמרתי על השקט כשראיתי שהדר מדברת בטלפון.
"כן" ענתה ונשמה נשימה עמוקה.. היא בכתה..
"לא.. זה בסדר.. אני בדרך לדירה שלי" הסבירה
"לא יודעת" מלמלה.
"טוב. ביי" אמרה בשקט וסיימה לדבר בטלפון, היא עצמה את עיניה ונשענה על החלון, מנסה להירדם.

"אני נוסע לדירה שלי, טוב?" שאלתי. "אני רוצה לחזור לדירה שלי" ענתה מיד.
"טוב, תחזרי לישון." אמרתי, לא רוצה להתווכח איתה.
"את רוצה שאני אשאר איתך?" שאלתי לאחר כמה דקות.
"אתה לא לומד מחר?" שאלה בשקט, עדיין לא פוקחת את עיניה.
"אני אלך בבוקר" הסברתי. גם היא מחר בצבא.
"אתה תידבק ממני, עדיף שלא תישן איתי" אמרה כביטול.
"אני לא אדבק. אני אעבור דרך הדירה שלי ואביא את הדברים שלי טוב?" שאלתי, היא הנהנה בראשה והמשיכה לישון.
הנסיעה עברה ואנחנו בקושי בחצי הדרך. יש הרבה פקקים.
הדר נרדמה כבר, האיפון שלי צלצל ועל הצג הופיע השם של אורי.

-"מה נשמע אורי" עניתי וחיברתי את האוזניות לאוזני, לא רוצה להעיר את הדר.
"בסדר" אמר באנחה שקטה, "הדר שומעת אותנו?" שאל
-"לא. אתה באוזניות" הסברתי והוספתי "היא ישנה"
"מעולה" ענה, "היא לא מוכנה לבוא אלינו. והיא לא מרגישה טוב. אני מפחד שהיא מפתחת משהו" הסביר.
-"כן, גם אליי היא לא רוצה לבוא. אבל אני אבוא אליה. היא כבר פיתחה משהו, היא לא מרגישה טוב כבר מיום חמישי" הסברתי
"אני יודע. מזה אני חושש.. אולי תשכנע אותה ותבואו אלינו? תישנו אצלנו." ביקש
-"היא כ"כ עקשנית" הסברתי
"בבקשה. אתה חייב לעשות את זה למעני, שרית משתגעת שהיא שומעת אותה בוכה שהיא לא מרגישה טוב"
-"אני מבין אתכם. גם לי קשה, אני אדבר איתה" הבטחתי
"תודה רבה מתן" אמר אורי וסיימנו לדבר.

הערתי את הדר ועליתי בזריזות לדירה שלי, מכין לי תיק עם בגדים בשבילי ותיק ללימודים, וכל הדברים שאני צריך.
חזרתי לרכב והבחנתי הדר מתעסקת באיפון שלה, היא שוב פעם באינסטגרם הזה
"בייב, את יודעת שאני דואג לך?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.
"אורי רוצה שתבואי אליהם, ושרית גם מאוד דואגת" הסברתי ונסענו לכיוון ביקור רופא, להוציא להדר חופשה מהצבא וטיפול נגד הדבר הזה שהיא מפתחת.
"הם סתם יידאגו לי ואני רוצה להיות איתך" אמרה בקול חמוד
"אני אהיה איתך שם, רק נלך לישון שם ובבוקר אני אלך, ואחזור בערב, מבטיח" אמרתי
"טוב" מלמלה וחזרה לאינסטגרם שלה. אני כ"כ עייף.

נקודת מבט הדר-

הרגשתי חרא. הרגשתי מגעילה , כמו סמרטוט.
הבטתי בצידה על מתן וראיתי אותו נוהג בשקט.
שרפו לי העיניים והיה לי קר.
"מתני" קראתי לו בשקט, הוא המהם בקולו וחיכה שאמשיך.
"תודה" עניתי. תודה על היום. תודה על זה שהוא איתי כל הזמן, ותודה על זה שהוא לא מתעצבן עליי ומעיף אותי לעזאזל.

ידעתי שעשיתי טעות כשדיברתי עם אורי והתחלתי לבכות בשיחה.
כאב לי כל כך ולא הרגשתי טוב. בקושי הצלחתי לנשום.

"יש לי קול של גבר" אמרתי בצחקוק עייף, נהייתי צרודה
"טיפה" צחק מתן ונשק למצחי "את לוהטת הדר" אמר בתדהמה
"חשבתי שכבר דיברנו על זה שאני תמיד לוהטת" ניסיתי להעביר את האווירה המעיקה.
מתן צחק וענה "את תמיד לוהטת" החזיר בשובבות.
"כל הזמן" חייכתי בחזרה והמשכנו בנסיעה לביקור רופא בשביל להוציא גימלים, אישור לא לבוא לצבא.

הגענו לביקור רופא, חיכינו הרבה זמן בתור. יש כאן הרבה חיילים…
מתן יצא לבחוץ והספיק לעשן כבר 2 סיגריות !!
"בייב תורי הגיע" קראתי לו מבחוץ והוא סיים את הסיגריה ונכנס איתי ביחד לרופא.
הרופא בדק והתעניין ולבסוף אחרי שכנועים של מתן קיבלתי גימלים סוף סוף.

נכנסנו בחזרה לרכב ושעה כבר 11 בלילה, למזלנו הבית של אורי ושרית קרוב.
אני לבינתיים התקשרתי לתומר, לעדכן אותו לגבי מחר.

"כן הדר?" שמעתי את תומר עונה
-"אני מחר לא אגיע לבסיס, אני לא מרגישה טוב" אמרתי בקולי הצרוד.
"הדר? זאת הדר או גבר מסתורי" צחק עליי
-"אוף ידעתי שאתה תצחק עליי" צחקתי גם אני.
"תרגישי טוב, ילדת בר מצווה שמשתנה לה הקול" צחק
-"מציק" עניתי ועל קולי נשמע צחקוק.
"הי אני עדיין הפקד שלך" אמר ברצינות מזויפת.
-"טוב המפקד" צחקתי וסיימנו לדבר.

יצאנו מהמכונית ועזרתי למתן להוריד את הדברים מהרכב שלו ונכנסנו לבית של אורי ושרית.
"יפה שלי!! איך את מרגישה?" שרית מיד קמה אל עברנו ועזרה לנו עם הדברים
"יותר טוב" אמרתי באופטימיות ושמנו את הדברים בחדר שלי,
"בואו תנוחו אני אביא לכם לאכול" אמרה בדאגה
"אין לי תאבון" אמרתי בפרצוף עצוב
"אני אביא לכם אוכל ואת תאכלי רק מה שתוכלי" ניסתה לעודד אותי ויצאה מהחדר שלי

"קר לי" התלוננתי בפני מתן שהחליף לטרנינג
"תתלבשי בטרנינג" הציע והביא לי טרנינג מהארון , לבשתי את הטרנינג עליי והתחממתי.
"בוא נלך לישון" ביקשתי בהתחננות.
"קודם כל את תרדי לאכול בשביל שתקחי כדור שיוריד לך את החום, ואז נישן" הצהיר בפניי
"מה עם העבודה שאתה צריך להגיש?" שאלתי בהתעניינות כשיצאנו מהחדר, אני נכנסתי לחדרה של עדן והופתעתי לגלות שהיא ישנה.
ליאור לא היה כאן בכלל.
"את תסיימי לאכול ונעלה למעלה ואני אסיים את העבודה ואגיש אותה" הסביר לי
"אוף ואתה לא תהיה איתי" אמרתי בביאוס.
"אני אהיה איתך" אמר וסימן לי להתקדם למטבח.
התיישבנו בשולחן שמעוצב בצורת אי, ישבנו אחד ליד השני והסתכלתי על שרית שהכינה לנו אוכל. לא בא לי לאכול כלום…

"יפה שלי יש לך רק חום? או שיש לך עוד דברים מעבר?" שאלה בדאגה שרית,
"רק חום והגרון, אני מרגישה מעולה" צחקתי באופטימיות
"את נשארת אצלנו כל השבוע, תיזהרי ולא" הפצירה בחיוך
"נשמע מפתה, אבל יש לי דירה ושותף שמתגעגע אליי, יותר ממה שחבר שלי מתגעגע אליי" צחקתי ומתן צחק אחריי
"אבל הוא לא ילך איתך לטייל בקניון, ויעשה איתך הליכות וילך איתך למספרה לצבוע את השיער כי השורשים שלך כבר בצבע אחר" אמרה
"אוף ממש רואים את זה?" צחקתי ובדקתי במצלמה הקדמית של האיפון שלי,
מאז שאני צובעת את השיער השורש שלי נהיה כהה, הוא כבר לא שטני בלונדיני.
הוא יותר חום.
"כן" צחקה שרית והגישה לנו אומלט- חביתה עם פטריות וגבינות. ופלטת ירקות עם גבינות.
"תודה" אמרנו ביחד, אני ומתן.
התחלנו לאכול והקשבנו לסיפורים של שרית.
"את יודעת שליאור וחברה שלו ביחד כבר שנה?" אמרה שרית בתדהמה.
"ואו הרבה זמן, אני זוכרת שראיתי אותה בפעם הראשונה כשיצאתי עם תומר" אמרתי לשרית ושכחתי מזה שמתן לידי, אני חושבת שהוא לא מרגיש בנוח עם זה..
"כן. הם ביחד שנה והם נסעו לספא" אמרה והנהנה בראשה "רומנטיקן"
"ואיך זה שעדן ישנה?" שאלתי ללא הבנה
"היא ואורי נסעו לטיול ג'יפים עם חברים של אורי, את מכירה אותם. שחר, זהר, ואמיר" הסבירה "והם קמו מאוד מוקדם, ב5 לפנות בוקר הם יצאו וכשהם חזרו לפה בצהריים ועדן נשפכה, והיא תישן עד הבוקר אני מאמינה" צחקה.
"נהנים להם" חייכתי.
"ואיך היה בשבת חתן?" שאלה בהתעניינות "נחמד" ענה מתן, "היה כיף" עניתי גם אני.
"יפה" אמרה בחיוך והביטה על שנינו.

סיימנו לאכול ועלינו לקומה למעלה, אורי ושרית פרשו לישון בעוד שאני הלכתי לצחצח וגם מתן.
אני נכנסתי להתקלח במקלחת שבחדר של ליאור ומתן במקלחת שלי.
יצאתי מהמקלחת וראיתי את מתן על מיטתי ביחד עם המחשב נייד והטלוויזיה דולקת.
הוא שכב בצד שלו של המיטה.
הצד שלי זה צד ימין, והצד שלו זה צד שמאל.
"בייב" אמרתי בהתפנקות ונכנסתי מתחת לשמיכה וניסיתי להתחמם מחום גופו, הוא היה חמים ונעים.
"אה מאמי" אמר והמשיך להתעסק במחשב נייד, הנחתי את ראשי על החזה שלו והסתכלתי על כל המילים שהוא כותב, אני לא הבנתי כלום.
"יש כזה דבר?" שאלתי ללא הבנה "חוק שמבטל חוק?" צחקתי, אז מה הפואנטה.
"כן, זה בשביל מקרים מסוימים ומיוחדים" הסביר
"בשביל מה צריך את כל השטויות האלה" נאנחתי וחיכיתי שהוא רק יהיה שלי.
"בשביל שנוכל לנצח את הרעים" צחק והמשיך להקליד כל מיני דברים.
"מה זה חוק ההתיישנות?" שאלתי ללא הבנה
"עזוב לא משנה" צחקתי כשראיתי את כל מה שהוא מקליד.
זזתי מגופו והתכרבלתי בתוך השמיכה והבטתי על הטלוויזיה שמשדרת את הסדרה האהובה עליי 'האנטומיה של גריי' .
ראיתי פרק שלם של האנטומיה של גריי והבחנתי שהשעה כבר 00:13.
"מתני, תתייחס אליי" אמרתי בהתפנקות
"אני עסוק בייב, אני חייב להגיש את זה עד מחר" הסביר
"אבל משעמם לי" נאנחתי בקול, הוא צחק והמשיך להקליד.
"אל תתייחס" אמרתי בנפגעות. התחיל להיות לי חם אז הורדתי מעליי את השמיכה ונשכבתי הפוך על המיטה, שרגליי יהיו מופנות לכיוון הראש.
עשיתי עמידת נר וכשהתייאשתי סתם הנחתי את רגליי על הקיר והתכתבתי באיפון של מתן, אני אוהבת כל הקבוצות שיש לו בווצאפ.
צילמתי להם את מתן ושלחתי להם 'הוא מתעלם ממני בגלל העבודה שהוא צריך להגיש'
"מה את עושה?" צחק מתן כשראה אותי מניחה את רגליי על החזה שלו,
"מדגדגת אותך" צחקתי וניסיתי לדגדג אותו עם כפות רגליי
"מציקה" צחק והמשיך עם העבודה שלו
"משעמם לי" התלוננתי והתרוממתי למצב ישיבה ושיחקתי בקנדי קראש באיפון של מתן, כמובן לקחתי לו מלא חיים. והרסתי לו את היתרון במשחק.
"איך שולחים חיים?" שאלתי ודחפתי את המסך אל מול פניו
"אני לא מאמין שלקחת לי את כל החיים!" קרא בקול כועס
"אופס?" שאלתי
"לכמה זמן אסור לי להיכנס למשחק?" אמר והסתכל על השעון שמראה כמה זמן הוא לא יכול לשחק במשחק
"מצחיקה קטנה" צחק "אסור להיכנס למשחק, רק עוד שלושה ימים"
"אתה לא אוהב אותי, אתה לא מתייחס אליי ואתה מעצבן אותי" אמרתי בעצבים
"אני אוהב אותך הכי בעולם, אבל התואר שלי מאוד חשוב לי" הסביר
"יותר ממני?" שאלתי בקול עצוב
"כן" צחק
"אל תדבר איתי" אמרתי בנפגעות מזויפת ונכנסתי שוב מתחת לשמיכה מנסה לחמם את גופי בעזרת גופו.
"אני אוהב אותך, את מאמינה לי?" שאל
"ברור, כולם אוהבים אותי" אמרתי כברור מאילו.
"יש אותך ביותר צנוע?" צחק
"לא" חייכתי וניסיתי להירדם.

הבטתי על שעוני וסוף סוף מתן סיים את העבודה.
השעה הייתה 1:02, הוא סגר את המחשב וכירבל אותי בתוך החזה שלו.
"אתה יודע שכשאתה לא ישן איתי אני ישנה בצד שלך במיטה?" שאלתי בקול חמוד,
קול צרוד ועייף.
"באמת?" שאל בחיוך וליטף את אחורי ראשי כששכבתי על הצד, בצד של המיטה שלי.
"כן. ואני מדמיינת שאתה ישן איתי ושאתה מחבק אותי" חייכתי חיוך מובך.
"ובצבא?" שאל בחיוך
"בצבא אני הולכת לישון עם מאור או עם אור, ואני מדמיינת שהם, זה אתה" חייכתי חיוך קטן
פניו נהפכו לרציניות.
"אני מחבקת את הכרית וחושבת שזה אתה" שיניתי את תשובתי וחיוך בצבץ בין שפתיו.
"אני שמח" חייך
"ואתה?" שאלתי
"כשאנחנו ישנים ביחד אני מדמיין שאני ישן לבד ככה אני יכול להתפרס על כל המיטה מבלי לחשוב על זה שאני אמעך אותך" צחק
"נו" צחקתי וחיכיתי שהוא יהיה רציני.
"כשאנחנו לא ישנים ביחד אני חושב עלייך. אם את ישנה כבר, או שאת עדיין ערה" חייך
"באמת?" שאלתי, הוא הנהן בראשו.
"עכשיו תלכי לישון כי הגוף שלך צריך לאגור כוחות" הסביר וכיבה את הטלוויזיה והשאיר את שנינו בחושך הלא פוסק.