מתי היא תשים לב..פרק 3

הדלת של הבית נפתחה זה היה עומרי השותף שלי, חבר של תומר, תומר קם מעליי במהירות והובכתי, הרגשתי את לחיי מאדימות "אני בדיוק הולך אז אני לא אפריע לכם" אמר ולקח משהו מהמטבח ויצא מהבית, הובכתי טיפה..
נקודת מבט תומר-
היא כל כך יפה, עומרי עכשיו נזכרת לבוא?.. היא הסתכלה על הטלוויזיה והתיישבה בצד השני של הספה, שיערה השחור הארוך נח על גבה ונגע בקצוות בספה, הפוני שלה שהדגיש את עינייה היפות, היא נראת כמו בובת חרסינה, "הדר" אמרתי בלחש והיא הסתכלה עליי עם עינייה התכולות ולא יכלתי להסיר את מבטי מעינייה ומשפתייה, התקרבתי אלייה וליטפתי את שפתייה
נקודת מבט הדר-
מה זה אומר עלינו?אנחנו נבוא לצבא ולא יהיה בנינו כלום?.. הוא בן 20 הוא יהיה עם חברים שלו מהצבא, הוא בסה"כ קיבל את זה במקרה שהוא יהיה מפקד של טירונים וטירונות, ככה זה בצבא
"מה?" אמרתי והסתכלתי על עיניו שלא זזו מעיניי, הוא התקרב יותר ויותר ואמר "אני חייב, אני לא יכול יותר את מטריפה אותי, את משגעת אותי, קשה לי שאת כאן לידי ואני לא יכול לנשק אותך" אמר והתקרב יותר ויותר אל פי, ידיו החזיקו בצווארי ושפתיו נישקו את שפתיי, נשיקה עדינה ונעימה
"מצטער" אמר והתנתק ממני, "תומר תפסיק לשחק בי, אנחנו נחזור לצבא ואתה לא תהיה שלי" אמרתי והוא הבין, אנחנו נחזור לצבא ומה.. זה יתפתח לאנשהו?..
"אני רוצה יותר מזה, אני רוצה אותך" אמר והחזיק בידי, "אני לא מוכנה שמישהו ישבור לי את הלב" אמרתי והתרחקתי ממנו, "אני אוהב אותך, לעולם אני לא אפגע בך" אמר ויכלתי לראות את עיניו נוצצות, "ובצבא מה?" שאלתי, "אני המפקד שלך רק בטירונות אין חוק שאוסר עלינו להיות ביחד" אמר והאמנתי לכל מילה שיוצאת מפיו , חייכתי ונישקתי את שפתיו והתנתקתי "צריך לחזור לבסיס אמרתי והלכתי לחדר וארגנתי את התיק לצבא ולבשתי את המדים, אספתי את שיערי הארוך בסיכה כי אסור פזור, "חיילת הקשב" אמר וגלגלתי את עיניי ויצאנו לכיוון המכונית שלו, הגענו לבסיס עשיתי אצ כל המטלות ועניתי לאבא שהצקשר "מי נזכר בי" אמרתי וצחקתי
"מצטער, היתי בשליחות בלאגן.. אמא אמרה שעזבת.. רציתי להביא לך את המתנת גיוס" אמר
"מצטערת אבא, לא יכלתי להמשיך לקבל את היחס הזה מאמא, אני אבוא בסופש לדירה שלי ותראה," אמרתי ושמחתי לשמוע אצ אבא, "אני אשמח לבוא, תביני את אמא.." אמר וסימתי לדבר
הגיע הזמן לישון, אני מחר בשמירה, ממש אין לי כח, יצאתי מהמקלחת של החדר, אני עם עוד 4 בנות ממש חמודות, התלבשתי בפיג'מה וסירקתי את שיערי הארוך , היתי לבד בחדר כל הבנות הלכו לקבל תדרוך לערב, אני לא יוצאת לזה כי מחר אני בשמירה, המפקדת השניה תדריך אותי לגביי מחר "הדר כהן למה את לא בחדר אוכל?" שמעתי קול מוזר והסתובבתי במהירות, זה תומר
"זה לא חובה לאכול ארוחת ערב" אמרתי והתיישבתי במיטות המגעילות האלה בצבא
"בטח שחובה" אמר ונעל את הדלת של חדר, צחקתי והוא התיישב לידי ונישק את שפתיי מלא נשיקות קטנות ונעימות, "אם זה חובה לך תאכל" אמרתי וצחקתי בבישנות, "אני מעדיף להיות איתך" אמר והושיב אותי על רגליו, הוא נישק את הלחי שלי ושיחק בשיערי, ראיתי דברים באיפון וכריס שלח לי הודעה 'בהצלחה בצבא, מצטער על כל מה שקרה, תתקשרי אליי כבא, נסדר את כל העניניים, אוהב אותך' וניסיתי להסתיר את השורה האחרונה מתומר, "מי זה?" שאל והסברתי לו הכל, "אני לא רוצה שתרחם עליי או משהו, יש לי חיים מדהימים, אנשים שמסביבי גם כאלה, פשוט לא הכל מסתדר בחיים באותו רגע" אמרתי וחיכתי חיוך רחב, הוא חיבק אותי חזק וזה מה שהיתי צריכה.. פחות דיבורים יותר חיבוקים.. "איפה הבנות?" שאל, "בתדריך, אני לא יכולה לצאת כי מחר אני בשמירה , זה ממש מבאס להיות לבד כאן" אמרתי וצחקתי, הוא נישק את הלחי שלי במהירות וקם וקמתי ממנו, "איזה כיף זה שיש לי פרוטקציה בגלל שאנ מפקד של טירונים" אמר ולא הבנתי מה פשר חיוכו.. "מה?" שאלתי , "ארגנו לי חדר כאן לבד עם מיטה זוגית פלאזמה מיני בר ספות פלייסטישן הכל" אמר וכבר ראיתי את עצמי מתנחלת שם, "מה זה לא פייר" אמרתי והוא מיהר להרים אותי על ידיו כמו כלה ולקח אותי לכיוון החדר שלו, הוא הוריד אותי ברגע שנכנסנו "ואו מה זה, כמו בית מלון" אמרתי והתיישבתי בספה, הוא צחק ואמר "בית מלון לי ולך" וצחק, "מממ לא..אתה צריך להתקלח ואני נראה לי אלך לישון בחדר שלי" אמרתי, לא רציתי לישון איתו כל כך
הוא הלך לדלת והוציא את המפתח "צודקת.. אני במקלחת" אמר ועלה בתוכי חיוך קטנטן