מתי היא תשים לב.. פרק 29

נקודת מבט הדר-

ענבר הלכה ונשארתי אני בודדה בבית הגדול.
התהלכתי הלוך ושוב , ניסיתי להעביר את הזמן אבל זה לא הלך..
החלטתי להציק למתן

אל:אהובי ♥
-'מתי אתה חוזר הביתה?אני מתגעגעת!!' 12:03

מקליד/ה…
'יפה שלי אני עד הערב בעבודה, גם אני מתגעגע' 13:08

-'משעמם לי, בחיים לא חשבתי שאני אגיד את זה' 12:09

מקליד/ה…
'אולי תפגשי עם חברות? ברגע שאני אגיע אני מבטיח לך שנעשה משהו' 12:10

-'אין לי חברות חחח' 12:10

מקליד/ה…
'מסכנה שלי רוצה אני אכיר לך חברים?' 12:12

-'כן☺' 12:12

מקליד/ה…
'תלכי אל ענת ואני אקח אותך משם כשאני אסיים לעבוד טוב?' 12:15

-'מתי אתה מסיים לעבוד?' 12:15

מקליד/ה..
'ב9 בערב, תזכירי לי איפה היא גרה ואני אחזיר אותך' 12:18

-'תפסיק לענות לי אחרי שנה :-(' 12:19

מקליד/ה…
'אהובה שלי המנהל שלי כאן, אני אדבר איתך מאוחר יותר, תעדכני אותי אם הלכת לענת' 12:19
מקליד/ה…
'אני אוהב אותך' 12:19

אוף!!!!
הלכתי לחדרי והתלבשתי בבגדים חמים כי החורף החליט לחזור לו,
לבשתי סוודר שחור לבן סרוג עם ג'ינס שחור ונעלי רוקי שחורות. את שיערי אספתי לצמה רופפת והתאפרתי קלות. לא משהו רציני.. רק סומק וטיפה אודם ורדרד.
התקשרתי אל ענת ועדכנתי אותה שאני באה אליה, היא כמובן שמחה.
הרבה זמן לא נפגשתי עם חברות. זה גרם לי להרהר ביני לבין עצמי אם באמת יש לי חברים טובים.
רק ענת החברה הכי טובה שלי, כל השאר אלה סתם חברים בצבא, חברים בעבודה, חברים לבילוים.. לא יותר מזה.
עליתי על האוטובוס הראשון שמגיע לבית של ענת, כמובן זה לא אוטובוס 1..
זה 2 אוטובוסים. נסעתי עד לתחנה המרכזית בראשון והיא באה לאסוף אותי, כי אני לא יודעת איך נוסעים עד לבית שלה וחוץ מזה שתתאמץ טיפה בשבילי :)

"התגעגעתי אליך חברה שלי" אמרתי וחיבקתי אותה חיבוק ענקי איכשהו.. כי היא ישבה במושב של הנהג ואני במושב לידה.
"גם אני!" קראה בהתרגשות והפסקנו להתחבק ונסענו אל הבית שלה סוף סוף.

אל: אהובי♥
-'הגעתי אל ענת, אני אוהבת אותך!' 13:21

"נכנס?" שאלה בחיוך ופתחה את הדלת, התגעגעתי לכאן! הבית השני שלי, מזכיר לי את תקופת התיכון שהיא הייתה אחותי שמעולם לא הייתה לי, חוץ מעדן ומליאור.
"הבית האהוב עליי" אמרתי בחיוך מאושר והרגשתי – שוב בבית.
"חיים שלי!" אמרה בצעקה וקפצה עליי שוב בחיבוק, יש לנו שריטה לא מהעולם הזה
"ענתי ונרגעתי" אמרתי בחיוך וצחקתי , זה מהפרסומת של נט ויזאן
"די אל תתחילי עם זה גם את!" אמרה באנחה ופרצה בצחוק קטנטן שניה אחרי
"ענת את עסוקה היום? כי מתן יבוא ב9 לקחת אותי מכאן, אם זה בעיה תגידי לי ואני אחזור אל אורי" חייכתי אליה
"את סתומה?!" שאלה ללא הבנה
"מה?" שאלתי גם אני ללא הבנה וחייכתי חיוך מבויש
"ברור שאת יכולה להישאר! מצידי עד מחר!" אמרה בחיוך, זאת חברה שלי!!
"אכלת כבר?" שאלה, הנהנתי בראשי והתיישבתי בספה בסלון
"אז אני הולכת להתארגן ונצא עוד מעט לטייל בשוק?" שאלה, כששמעתי את המילה 'לטייל' ועוד את המילה 'שוק' הרגשתי טוב יותר מהבוקר, כבר לא קר לי ☺
"ברור" חייכתי וחיכיתי לה עד שתחזור.

שמעתי את הצליל של ההודעה מהאיפון שלי ומיד הבטתי בלי לחשוב פעמים.
מאת: מתן
'אני שמח יפה שלי, איך נסעת אליה?' 13:30
-'באוטובוס אהובי' 13:30

מקליד/ה..
'התלבשת חם?' 13:32

-'הכי חם שאפשר :-*' 13:33

"נזוז?" שאלה בחיוך ענת ויצאה מהחדר שלה סוף סוף !
"כן סוף סוף!!" אמרתי בהתרגשות ויצאנו אל עבר המכונית שלה והתחלנו לנסוע אל עבר השוק בראשון

"לא ראיתי אותך הרבה זמן" אמרה ענת בזמן שבחנו כל מיני דברים, אני בעיקר נמשכתי לדוכן של העוגיות.. לא יודעת למה..
"כן, המון זמן" אמרתי בכנות
"זוכרת שהיה לנו חלום לנסוע לאילת עם הבני זוג שלנו?" שאלה בחיוך
"כן.. זכור לי" צחקתי
"וזה לא התגשם!" אמרה במחאה
"בשביל מה צריך את בני הזוג שלנו?" שאלתי בחיוך קטן
"שתינו לבד?" שאלה בחיוך לא מבין
"אכן" אמרתי בחיוך שובב
"אז רק שתינו נסע לאילת, מתאים לי" חייכה ובאמת חשבתי על זה..

התעוררתי משנת הצהרים המאוחרת שלי ושל ענת, כמו תמיד.
ענתי נמצאת בחופשה מהצבא, היא היתה צריכה טיפה חופש.
ואני מאמינה שזה גם קשור לבן זוג שלה שנמצא בדירה שלו, הוא גם לקח חופש מהצבא כי הוא עשה ניתוח קטן ברגל.
האיפון שלי צלצל וענת עדיין ישנה, התרוממתי מעט והצמדתי את האיפון אל האוזן שלי
-"ה..הלו" אמרתי בעייפות ועצמתי את עיניי בחזרה, מקווה להירדם שוב.
"יפה שלי, את ישנה?" שאל מתן, כמה התגעגעתי אליו..
-"בערך" צחקתי בשקט בשביל לא להעיר את ענת
"השעה 9 וחצי, לא ענית לי" אמר ושמעתי אותו פותח דלת, כנראה של הבית שלו
-"שיט" מלמלתי וקמתי מהמיטה של ענת
"זה בסדר, אני בדירה שלי. תגידי לי מתי לבוא ואני אקח אותך" אמר, מזל שהוא גר בראשון.
-"מתן אני מצטערת" אמרתי בשקט
"זה בסדר יפה שלי, נהנת עם ענת?" שאל
-"מאוד, היינו בשוק וקניתי כמה דברים" צחקתי והוספתי "אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך. מאוד" אמר ואני יכולה להישבע שהוא התיישב על הספה בסלון ופתח את המחשב נייד ונכנס לאימייל שלו.
-"מה אתה עושה בובי?" שאלתי
"בודק אם המרצה שלי שלח לי את העבודה לאימייל שלי" אמר. אני מלכה!
שתקתי. הקשבתי לקצב נשימותיו.
"אהובה שלי. תחזרי לעיסוקים שלך ואני מחכה שתגידי לי מתי לקחת אותך, טוב?"
-"טוב. נתראה מאוחר יותר" אמרתי וכך שיחתנו נגמרה.

"בוקר טוב" חייכתי אל ענת שהיתה בשלבי התעוררות, היא צחקה צחוק קטן וכיסתה את פניה עם השמיכה, כמו תמיד.
"לא השתנת!" צחקתי, עברה לה שנה והיא עדיין עושה בעיות בלקום.
"את כמו גיא" צחקה וקמה למצב ישיבה, גיא זה הבן זוג שלה. הם כאלה נושים
"למה?" שאלתי ללא הבנה, יש לנו אותם זיפים?!
"כי הוא כל הזמן צוחק עליי כשאני מתקשה לקום בבוקר" אמרה באנחה ארוכה
"כי הוא צודק" אמרתי בחיוך קטן.

התארגנו שוב, התאפרנו, התבשמנו, העברנו פן ויצאנו אל הרכב של ענת.
הגענו לפאב אחד שענת הכריחה אותי לבוא לשם וחיכינו שמתן היפיוף יגיע לכאן וגם גיא הבן זוג של ענת.
"איך אני רואה את זה שמתן עוד לא יצא" צחקתי והתנחמתי בזה שהבר הזה הוא גם מסעדה והזמנתי לי הום פרייז. (תפוחי אדמה בצילי)
"מה את אומרת. עוד לא יצא, הא?" שמעתי את הקול של מתן בזמן שהכנסתי לפי ביס קטן של אוכל
"התכוונתי שעוד לא יצאת לכאן, מהאוטו לכאן" ניסיתי לצאת מזה
"מה את אומרת.." חייך ונשק ללחי שלי נשיקה קצרה והתיישב לידי, בזמן שמתן התיישב גיא נכנס לבר.
הם עשו הכירות קטנטנה ואני וענת הפעלנו את הלחץ שלנו על הגברים.

"לא" שמעתי את מתן ואת גיא אומרים באותו זמן
"אבל מתני" אמרתי והצמדתי את שתי כפות ידיי ועשיתי פרצוף מתחנן אליו, אבל הוא רק הניד את ראשו ולגם מהבירה הלבנה
"לא הדר. יש לך צבא ואין על זה ויכוח" אמר
"אתה לא אוהב אותי.. בגלל זה אתה אומר את זה" אמרתי בפרצוף עצוב, יותר בקול מתפנק
"אני לא אוהב אותך" אמר בחיוך ומשך אותי אליו עד שראשי נצמד אל החזה שלו
"תמיד ידעתי את זה" אמרתי בהתגוננות
"אני אוהב אותך. אבל את לא יכולה לנסוע לאילת לבד-" אמר וקטעתי אותו
"עם ענתי" הוספתי בקול חמוד
"עם ענתי. זה מסוכן לנסוע לבד וחוץ מזה יש לך ללכת לצבא, תחכי לחופש הבא" אמר
"אבל אין לי חופש, אני תקועה שם" אמרתי בקול מבואס
"ותהיי רחוקה ממני?" שאל
חשבתי על זה. ולא בא לי לנסוע לאילת בלי מתני..
שתקתי והשענתי את ראשי על כתפו של מתן והקשבנו לוויכוח של ענת וגיא הדומה לשלנו.
"אבל לא" אמר גיא בלי להקשיב לענת
"בא לי לנסוע, אני הרבה זמן לא היתי שם" אמרה בהתחננות
"את יכולה לרצות" אמר ונשק לראשה, למה מתן לא נישק אותי?!
"אבל-" אמרה
"שום אבל" חייך
"אז מתי תרשה לי?" שאלה
"אנחנו נסע לאילת בחופש הבא, ובלעדי את לא נוסעת לשם. אין לך מה לחפש שם" אמר
"אני רוצה עם הדרי" אמרה בהתפנקות
"תסעי עם הדרי גם, וגם עם מתן. אבל לא עכשיו כשאת בצבא, תחכי לחופש הבא מהצבא" אמר

"מתן בוא נחזור" ביקשתי בעייפות, הוא הניח כסף על השולחן ונפרדנו מגיא ומענת ויצאנו אל הרכב.
"אתה תרצה לנסוע איתנו לאילת?" שאלתי בחיוך, הוא הניד את ראשו לשלילה ועטף את גופי עם המעיל האופנתי שלו עליי
"למה?" שאלתי והתיישבתי בכיסא ליד הנהג
"כי את צריכה לחזור לצבא, תומר כבר מחכה שתחזרי" אמר
"חייב?" שאלתי
"חייב" אמר ונשק לשפתיי נשיקה רכה. הרכב התעורר לחיים ונסענו אל הדירה של מתן.
כל הנסיעה היה שקט. לא דיברנו. רק הגנבנו חיוכים רכים ומאוהבים..

"פיפי ולמיטה" אמר מתן וסגר את המחשב נייד שהיה על ברכיי בזמן ששכבתי במיטתו של מתן והעברתי תמונות של חברות מהפייסבוק
"אבל אין לי פיפי" אמרתי בהתחכמות, "אז לכי תשבי שם עד שיצא לך פיפי" אמר
"אבל לא בא לי לעשות פיפי, האסלה קרה" צחקתי
"על מי אני שרוף! במי אני מאוהב?" שאל ומחץ את לחיי ואני יכולה להישבע שנראתי כמו דג זהב
"עליי" אמרתי במוזרות כי הלחיים שלי הוצמדו אחת לשניה.
"להביא לך פיג'מה משני?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה והצבעתי על הארון שלו.. אני אוהבת ללבוש בגדים שלו, וגם לא בא לי ללבוש בגדים של השותפה שלו.
הוא הניח את הבגדים על המיטה אבל היה לי קפוא מידי בשביל להתלבש.
"קר לי" אמרתי ולא רציתי להתלבש בבגדים אחרים.
"אני אפעיל לך חימום" אמר וכיוון את המזגן על חום. התלבשתי במהירות ומתן לא הפסיק לצחוק מהמהירות שהחלפתי בגדים כי היה לי קר!
"נשיקת לילה טוב ולישון" אמר מתן ונשכב לידי, נשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה, כבר צחצחנו שיניים.. יותר נכון מתן קילח אותי עם המשחת שינים ! כולי היתי מלוכלכת
"ומה עם סיפור?" שאלתי אחרי שהתנתקתי מהנשיקה הארוכה
"היה פעם מלך שקראו לו מתן, והוא חי באושר ועושר עם לכלוכית" אמר
"היית מת, אתה לא מלך ואני לא לכלוכית!" אמרתי בקול נפגע
"יפה שלי, עכשיו 1 לפנות בוקר. את נחשבת לכלוכית.. מחר את תהיה סינדרלה שוב פעם" חייך
"אני סינדרלה?" שאלתי בחיוך מאושר
"סינדרלה שלי. את תמיד תהיי סינדרלה" אמר ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה לפני שנרדמנו.