מתי היא תשים לב.. פרק 29 חלק א'

נקודת מבט הדר-

פקחתי את עיניי והסתובבתי לצד השני וחיפשתי את מתני. הוא לא היה כאן..
פיהקתי פיהוק חמוד והמשכתי לרבוץ במיטה.
החימום פעל בחדר וכל הקור ששרר בחדר נעלם.
הדלקתי את הטלוויזיה וגרבתי מתחת לשמיכה את הגרביים שלי, להתחמם!
"התעוררת" שמעתי את מתן אומר ומיד הרמתי את מבטי אליו, הבהיל אותי…
"כן ורציתי להתעורר לידך" אמרתי בקול מתפנק
"אני יודע" חייך ונשכב לידי כשהוא מניח את ראשי על החזה השרירי שלו ונשק לראשי
"בוקר טוב סינדרלה שלי" אמר בלחש לאוזני, הוא יודע איך לגרום לי להרגיש טוב..
"בוקר טוב נסיך שלי" אמרתי והסתובבתי על בטני כך שפניי יהיו מופנות אל פניו
"אין נשיקת בוקר טוב?" שאל בחיוך קטן
"עד שאין לי מברשת שיניים, אין נשיקה" צחקתי והצמדתי את שפתיי אל החזה שלו ולא שחררתי
"נחשי מה" אמר והעביר את אצבעותיו בשיערי השחור וגירד את קרקפתי
"ממ.." אמרתי תוך כדי חשיבה ושמעתי את מתן מצחקק לו
"עזבי אני אגלה לך.." אמר והוסיף "קניתי לך מברשת שיניים, בגלל זה לא הייתי כאן כשהתעוררת"
"עשית את זה בשבילי?" שאלתי בחיוך קטן וחיבקתי את גופו הרחב
"רק בשבילך" אמר והוסיף "אני לא קונה לכל אחת מברשת שיניים" אמר ונשק לראשי.
כשגבר קונה לאישה מברשת שיניים, או שמשהו שלה הקשור אליה נשאר אצל הגבר בבית ,זה אומר שהם כבר לא בתחילת הקשר שלהם. זה אומר שהם באמצע הדרך והקשר ממשיך עוד הרבה.
זה לא קשר חד פעמי.
"פעם גרת עם אחת מהבנות זוג שלך?" שאלתי לאחר כמה דקות שלנו בשקט
"כן. לפני שעברתי לדירה הזאת גרתי עם הבת זוג שלי הקודמת" אמר והחניק שיעול לאחר מכן
"הייתם הרבה זמן ביחד?" שאלתי בהתעניינות
"שנתיים" אמר, זה הרבה..
שתקתי. הרי מה יש להגיב..

"קומי צחצחי שיניים ונצא" אמר מתן ולחץ על הירך שלי לחיצה קצרה בזמן שישבתי על רגליו וראיתי טלוויזיה. זה היה המשפט הראשון שדיברנו לאחר השיחה המביכה על האקסית שלו.
"זה רמיזה לזה שאני מסריחה?" צחקתי וקמתי ממנו אל כיוון המקלחת וחיכיתי למברשת שיניים שלי
"זה לא רמיזה. זה עובדה" אמר בחיוך ונשק לשפתיי נשיקה רכה ונעמד מולי כשמאחורי גבו יש משהו
הוא הוציא את המברשת מאחורי גבו והדבר היחידי שיצא לי זה צווחה מוזרה.
"מברשת של נסיכות!" אמרתי בקול של ילדה קטנה וחיבקתי את מתן חיבוק חזק
הוא קנה לי מברשת שיניים של נסיכות, של הילדים הקטנים
"ידעתי שתאהבי את זה" הוא צחק ויצא מהמקלחת בזמן שצחצחתי שיניים והתלהבתי מהמברשת שיניים וצילמתי כמה תמונות שלי מצחצחת שיניים.

אל: אורי המלך שלי ♥
-'תמונה' 9:10 (שלחתי לאורי שלי תמונה שלי מצחצחת שיניים)
-'מתני פינק אותי במברשת שיניים של נסיכות' 9:10

מקליד/ה…
'כל הכבוד למתן, אני רואה הוא מחזיר אותך לילדות. ילדה יפה שלי!' 9:11

-'אורי אני אוהבת אותו' 9:11
-'וגם אותך! הכי בעולם אבא שני שלי' 9:11

"הדר בואי לאכול כבר!" קרא לי מתן בפעם האלף אבל אני סיננתי אותו בשמיעה שלי והמשכתי לדבר עם אורי.
"גברת ביטון. את לא שומעת?" נכנס מתן לחדר, הנדתי את ראשי לשלילה ובשניה הרגשתי את עצמי מורמת ומונחת על הכתף של מתן הפוך כשאנו הולכים אל כיוון המטבח.
"ככה תלמדי שצריך לענות לי בזמן" צחק מתן ואני אחריו.
"אני אוהבת אותך מתני" אמרתי בזמן שעדיין היתי תלויה על כתפו כמו מגבת.
הוא הוריד אותי מכתפו והושיב אותי בכיסא הגבוה והגיש לי את האוכל הישר לצלחת. ג'נטלמן.
"ומה יקרה לי ביום שבו אנחנו נפגש, אני יודע מזה אני חושש" שרתי למתן והוא חייך חיוך קטן בזמן שאכל את החביתה המפורסמת שלו.
"הרבה ייקרה" חייך
"ממ.. כמו מה?" שאלתי בחיוך
"סביר להניח שאת לא תעמדי בפיתוי ותנשקי אותי ישר כשתראי אותי" אמר מתן בחיוך גאה
"אם כבר אתה לא תעמוד בפיתוי, ילד מכוער" אמרתי והוצאתי לו לשון
"כפרה אני על הלשון שלך, תכניסי אותה לפה לפני שהיא תהיה בפה שלי" אמר בחיוך וצבט את הלחי שלי. מזל שישבתי מולו והשיש הפריד בנינו.
"נשמע מגעיל" אמרתי בחיוך קטן
"תתחילי לאכול" אמר וקירב את הצלחת אל עברי, מתן תמיד ישאר מתן.
"אני אוהבת אותו בובו" חייכתי ושלחתי לו נשיקה באוויר
"אני אוהב אותך" אמר ועשה כאילו הוא תופס את הנשיקה באוויר.

*כעבור חודשיים*
אז עבר הרבה בחודשיים האלה..
אני היום בבסיס, סגרתי כאן 2 שבתות :-(
אני מתגעגעת אל מתני אבל אנחנו מדברים בטלפון כשיש זמן.
"הדר רוצה לעזור לי לבדוק מי מהחיילי מילואים כאן?" שאל תומר, הנהנתי בראשי.
עשינו 'שיחת מצב' כשחזרתי לבסיס לפני חודשיים. אני והוא לא נחזור.. הבן זוג שלי זה החבר הכי טוב שלו..
אנחנו לא יכולים להיות בריב.
אני כמובן בכיתי כל השיחה אבל תומר הרגיע אותי, כמו פעם.

"הגיעו חיילי מילואים?" שאלתי ללא הבנה כשהלכנו אל כיוון המגורים של החיילי מילואים
"כן, יש תרגיל בבסיס וגם מידי פעם מביאים לכאן את האנשי מילואים" אמר וכמו תמיד הנהנתי בהבנה
"איך עם מתן?" שאל בהתעניינות, בהתחלה כשהוא היה שואל, אני היתי מובכת. זה הרגיש מוזר.
"בסדר.. הוא רוצה שנסע לפאנג'ויה אבל אני לא יכולה כי אני בבסיס" אמרתי והוא הנהן בראשו
פאנג'ויה זה כמו חופשה שיוצאים הסטודנטים לכל המלונות באילת בשביל להשתחרר מהלימודים טיפה.
"כן אני יודע, רצינו כל החבר'ה לצאת לשם אבל אני בבסיס" שחרר צחוק חלוש והוסיף
"הנה הדר, יש לך רשימה תסמני מי הגיע מי לא" אמר והשאיר אותי לבד מול כל המילואים.
ותומר עשה את העבודה הקשה ביותר והלך לפקח על התרגיל המסובך בבסיס.
אחרי שהצלחתי למיין את כל החיילי מילואים שגדולים ממני פי 2 גם בגודל וגם בגיל, הלכתי לחדר אוכל וחיכיתי למאור ולאור שיגיעו סוף סוף.
כל החברות שלי יצאו הביתה לסופ"ש ואני תקועה כאן!!
התיישבתי בשולחן אוכל הארוך עם החיילים מהבסיס וגם החיילי מילואים היו כאן, אבל מאור ואור חייבים לבוא הכי מאוחר. למה? כי הם מציקים

"כבר חשבתי שהלכתם הביתה בלעדיי" אמרתי בעצבות אבל כשראיתי אותם מחייכים חיוך קטן, חייכתי גם אני, והמשכתי לאכול מהאוכל כי התייאשתי לחכות להם.
"התעכבנו בש'ג טיפה" אמר מאור, ש"ג זה השער הגדול של הבסיס
"כן, ספיר התגעגעה יותר מידי אל מאור" אמר אור בחיוך והתחיל גם הוא לאכול.
בגלל שמאור ואור סוגרים בבסיס 21 יום אז הרשו לאנשים הקרובים שלהם לבקר אותם. ספיר כמובן באה, אני שמחה שהיא ומאור ביחד. הם מתוקים! ואחות של מאור באה לבקר גם היא.
שמחתי לראות אותם.
ואת אור הגיעו לבקר כל המשפחה, ראיתי גם אותם. הם היו המשפחה השנייה שלי בתיכון, עד שרבנו..
"כן, היא רגשנית מידי בזמן האחרון. זה עובר מתישהו?" שאל מאור ושפשף את ראשו
"אני לא רגשנית.." אמרתי בהיתממות (מלשון תמימות)
"את כן!" שמעתי 3 קולות אומרים ביחד, אור, מאור, ו.. ותומר?! מה הוא קשור
"אני לא, חוצפן" אמרתי והסתובבתי אל תומר
"היא לא רגשנית מידי, היא רגישה במידה חמודה" חייך תומר והוציא את עצמו מזה
"נכון" אמרתי בחיוך ופיניתי לו מקום שיתיישב לידינו, נטשה חזרה לבית, כיף לה.
"נשים" מלמל מאור
"מה היית עושה בלעדינו" אמרתי בחיוך ציני
"אני לא יכול בלעדיכן" אמר ואני חייכתי חיוך מאושר.
"הבאתי לך עוף כי שמעתי שאת אוהבת" אמר תומר והעביר לצלחת שלי עוף
"מי עבד עלייך?" שאלתי ובאתי להחזיר לו את העוף
"מתן" אמר והראה לי בטלפון שלו אסמס

'הדר אוהבת הכל. תן לה לאכול הכל, שמור עליה' 13:00 (מתן)

"הוא לא אמר שאני אוהבת עוף!" אמרתי והוצאתי לו לשון
"חכי תקראי את זה" אמר בחיוך

-'עוף אוכלת?' 13:01 (תומר)
'כן, היא אוהבת בהחלט עוף, אחי אני בהרצאה אני אדבר איתך מאוחר יותר' 13:02 (מתן)

הם דיברו לפני חצי שעה, אני לא מאמינה ששכחתי את האיפון בחדר! הוא בדוק התקשר אליי
"אני מתגעגעת אליו" אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב
"אני יודע.." אמר בקול המנחם שלו
"והאיפון שלי בחדר ולא דיברתי איתו יותר מיומיים. רק באסמסים" אמרתי בקול עצוב יותר
"רוצה לדבר איתו?" שאל ומשך אותי לחיבוק קטן
"כן" אמרתי בחיוך קטנצ'יק וחיכיתי שהוא יחייג לי אל מתן.
"תאכלי את העוף ואני בינתיים אדבר איתו" אמר ואני הסכמתי, גם ככה היתי רעבה , כשאני במחזור אני רעבה כל היום!

"אחי, כן הכל בסדר" אמר תומר אל הטלפון ואני בינתיים מנסה לסיים את העוף, הוא היה טעים.
"מה נשמע, איך בלימודים" אמר תומר
"כן הכל טוב כאן בבסיס" אמר והוסיף "הדרי רוצה לדבר איתך, היא שכחה את האיפון בחדר שלה" אמר. עבר הרבה זמן מאז שהוא קרא לי הדרי.. אפילו כשבכיתי…
"הנה קחי אותו" אמר תומר בחיוך והביא לי את האיפון
יצאתי לבחוץ עם האיפון בידי ורק מלשמוע את הנשימות של מתן כבר היתי שמחה.

-"בובו" אמרתי בשמחה
"יפה שלי, התגעגעת אליי?" שאל בצחקוק קל
-"מאוד! והאיפון לא עליי" אמרתי עם טיפת עצב בקולי
"זה בסדר, גם ככה אני בלימודים ואין לי זמן לכלום" אמר בעייפות
-"היום באו חיילי מילואים, עזרתי לתומר" סיפרתי למתני שלי
"אני שמח שאתם מסתדרים" אמר והוסיף "אני אוהב אותך, את יודעת?" שאל
-"כן, ואתה יודע שאני אוהבת אותך?" שאלתי בקול ילדותי
"אני שמח לשמוע את זה" אמר והוסיף "מה קרה השבוע שלא הרגשת טוב?" שאל בדאגה
-"מה אתה עושה עכשיו?" שאלתי
"אני עכשיו בהפסקה, אני יושב בשמש עם אלירן ומירון" אמר
-"ואיפה שרון?" שאלתי ללא הבנה
"היום היא לא לומדת" הסביר והוסיף "אז למה לא הרגשת טוב? אף אחד לא שומע"
-"אני לא אפריע לך. תהיה עם חברים שלך" אמרתי עם צחוק קטן כששמעתי את מירון שר
"את לא מפריעה חיים שלי. קיבלת מחזור? בגלל זה לא הרגשת טוב?" שאל
-"כן בובי ועכשיו חברים שלך ידעו שאני במחזור"
"הם לא שומעים אותי, את שומעת את מירון שר?" שאל
-"כן" אמרתי בגיחוך
"כשמירון שר, לא שומעים כלום" צחק
-"אתה חבר משהו" לא הפסקתי לצחוק
"אם היית באה לפנג'ויה היית רואה אותו, אבל את ותומר בבסיס" אמר בנימה שאומרת 'אשמתכם'
-"מצטערת שהבן זוג שלי הוא לא הרמטכ"ל והוא לא יכול לשחרר אותי" אמרתי בצחקוק קל
"הוא עוד יהיה" צחק
סיימנו לדבר, הזמן עבר. חצי שעה דיברנו!

"זהו הכל בסדר?" שאל מאור כשנכנסתי לחדר אוכל בחזרה. הנהנתי בראשי והמשכנו לשבת
"אתמול צבענו את הפרגולה בחוץ, רוצים לבוא?" שאל חייל אחד מהבסיס,
"נלך?" שאלתי את תומר בשקט
"את צריכה לעבור איתי על הרשימות ואז נלך לשם, אם בא לך ללכת לכי, תהני טיפה" חייך
"אני אשאר איתך" אמרתי ונופפתי להתראות לבנים
"איך את מרגישה היום?" שאל
"יותר טוב, הכל בזכות התרופת סבתא שהכנת לי" צחקתי
"עראק זה טוב אמרתי לך" חייך
"נקווה שזה יעזור לי תמיד" חייכתי בחזרה.
אז תומר לא נורא כ"כ. אני מקווה שהקשר בנינו יישמר, כי הוא ומתן חברים טובים ומי אני שאפריד ביניהם…

השבוע עבר וכן כן! הייתי בבסיס 15 ימים!
מאת: אהובי ♥
'אהובה שלי אני יורד לבריכה, אני אדבר איתך ברגע שאני יוכל. ניפגש בסופ"ש?'
-'אהובי אני כבר מתגעגעת ! תהנה ונתראה בסופ"ש'

"אמרתי להביא תיק, לא בית שלם! את באה?" זירז אותי תומר, תמיד הוא היה חסר סבלנות המכוער הזה.
"תחכה יש לי פיפי" אמרתי וחזרתי לדירה שלי ושל עומרי.
אתם בטח לא מבינים חחחח
תומר הלארג' פינק אותי ואותו בחופש מהצבא ואמר לי לפני שעה לארגן תיק והוא בא לקחת אותי וניסע לאילת.
נטשה גרה בבאר שבע אז היא כבר בדרך לאילת ורק אני ותומר תקועים עדיין בת"א.
מתני לא יודע שאני אמורה לבוא, וגם שתומר אמור להגיע.. הכל זה הפתעה.
"כמה זמן את עושה פיפי" נאנח בזמן שהתחלנו בנסיעה. הוהו.. הוא לא יודע כמה.
"את יכולה לישון, אני יעיר אותך כשנגיע" חייך
"אתה יכול לשים לי את השיר של עומר אדם?" שאלתי בחיוך קטן, הוא הנהן וככה הלכתי לישון עם עומר אדם.

"התעוררת פרינססה" אמר בחיוך, הנהנתי בראשי והתמתחתי מעט. אנחנו עדיין לא הגענו :-(
"מתי מגיעים?" שאלתי בקול עצוב
"יש עוד זמן" אמר בשקט
"יש לי פיפי" אמרתי לתומר והסתכלתי מסביב שהכל היה שומם! מדבר!
"דחוף?" שאל, הנהנתי בראשי.
הוא עצר את המכונית בצד וחיכה שאני אצא אל המדבר הפתוח
"כאן?" שאלתי ללא הבנה
"כן" אמר בגיחוך קטן "אני לא אסתכל, תסדרי לך את כל הדברים שלך ואני מחכה לך" אמר ויצא מהמכונית והוציא סיגריה מהכיס
"מלוכלך כאן" מלמלתי וסידרתי את הדלתות שיסתירו אותי מכל המדבר הפתוח הזה
"סיימת?" שאל תומר לאחר כמה דקות
"לא" אמרתי ורק עכשיו התחלתי לעשות פיפי. אחרי שבדקתי שהכל נקי כאן.
"זה כ"כ מגעיל" אמרתי ונכנסתי לאוטו אחרי שסיימתי לעשות פיפי ארוך במיוחד.
"נו וקרה לך משהו?" שאל והוסיף "תשתי מים" אמר והצמיד אל ידיי את הבקבוק מים
"אני לא צמאה" מלמלתי
"איך לא? השקת פה את כל המדבר!" אמר והוא דיבר על הפיפי הארוך שלי
"אתה מתלונן על כך שיש לי שלפוחית רגישה ואני צריכה לעשות פיפי?" שאלתי ללא הבנה
"לא. תשתי" אמר והמשיך בנסיעה.

"אתה אוהב את נטשה?" שאלתי והסתכלתי עליו בחיוך.
"מוזר לי לדבר איתך על זה" אמר ואת האמת נפגעתי. סובבתי את מבטי וסקרתי את המדבר.
"כן אני אוהב אותה" אמר לאחר כמה דקות כשהבחין שלא דיברתי, הוא שם לב שהוא פגע בי.
"אני שמחה" אמרתי בשקט וחיכיתי שנגיע.

עברה שעה ושוב היה לי פיפי ושוב אנחנו רק במדבר.. מביך
"תומר" אמרתי והנמכתי את השירים ברכב
"ממ.." מלמל ושפשף את עיניו.
"יש לי פיפי" אמרתי במבוכה
"עוד פעם?!" שאל ונאנח, הנהנתי בראשי.
"יש לך מאגר מים בבטן?" שאל ללא הבנה ועצר שוב את הרכב.
"מצחיק" אמרתי בציניות ויצאתי מהרכב שוב לעשות פיפי ותומר כרגיל עישן.

ושוב חזרנו לנסוע והפעם נרדמתי וכשהתעוררתי היינו בכניסה לאילת.
"אני שונאת את הנסיעה לכאן" מלמלתי בעייפות וירדתי מהרכב כשהגענו למלון סוף סוף.
"גם אני" צחק תומר ועזר לי להוריד את המזוודה שלי וסחב אותה עד שנכנסנו לקבלה
"מתי נראה את מתני?" שאלתי בהתפנקות
"עוד מעט, אני לוקח את המפתח לחדר שלי ושל נטשה" אמר ובדיוק דיברנו עליה והיא נכנסה למלון עם המזוודה שלה.
"אהובי! הדר אתם כאן סוף סוף!" קראה בשמחה ונישקה את תומר ומחצה אותי בחיבוק.
"כן, אני עייפה" מלמלתי והוספתי "ויש לי פיפי" ותומר צחק. רק הוא יבין.
"נעלה לחדרים?" שאל תומר והנהנתי בראשי. סחבתי את המזוודה שלי ועלינו במעלית אל הקומה ה4 ונכנסנו לחדר 4321. החדר של נטשה ותומר.
"למתן גם יש חדר לבד?" שאלתי ללא הבנה
"הוא בחדר עם חברים שלו" אמרה ואני הנהנתי בראשי. הם התחילו להתנשק ובאמת זה היה הדבר האחרון שהיה חסר לי..
"כן.. אני אלך מכאן" אמרתי והחזקתי במזוודה שלי ובאתי לצאת מהחדר
"אה הדר הוא בחדר 4325" חייכה נטשה. היא לא יודעת עדיין שאני ותומר הינו ביחד והיא לא תדע.
היא אוהבת אותו..
ואם הוא מאושר אז אני מאושרת.
ולי יש את מתן עכשיו. אני גם מאושרת. אומנם תומר תמיד יהיה בלב שלי בתור ה'אקס' שעכשיו הוא 'איקס' חחח. אבל זה תומר. מתבגרים נהיים בוגרים בחשיבה ובזכות תומר הכרתי את מתן.
אולי ה' היה מפגיש בנינו בדרך נסתרת, אבל מה שקרה היה אמור לקרות.

הלכתי במסדרון ודפקתי על הדלת של החדר של מתן וחברים שלו.
"מי זה" שמעתי את חבר של מתן, מירון קורא
"שירות חדרים" אמרתי בקול שונה משלי
"מתן הזמנת שירות חדרים?" שמעתי את מירון שואל את מתן
"לא.." אמר וראיתי שיחה נכנסת לאיפון שלי ממתניי
"רגע אני מתלבש ובא" צעק מירון ואני עניתי לשיחה של מתני.

-"בובי" אמרתי והשתדלתי לא לצחוק כשדיברתי עם מתן בטלפון
"יפה שלי, אני עוד מעט יוצא ולא יצא לנו לדבר אז רציתי לשאול מה איתך" אמר
-"בסדר.. טיפה עייפה" אמרתי בשמחה
"עייפה? הצבא הופך אותך לאישה עייפה" צחק
-"כן ואני מחכה להיכנס לדירה אבל אין לי מפתח" אמרתי ונקשתי על הדלת של החדר של מתן ושמתי את הטלפון על השתק.

"רגע" שמעתי את מתן צועק והורדתי לאחר מכן על השתק כשהתחיל לדבר איתי

-"מה רגע מאמי?" שאלתי בחזרה בשיחה
"יש מישהו בדלת" אמר ושמעתי אותו מתהלך
-"אני מתגעגעת אלייך" אמרתי והדלת נפתחה

"הדר?" שאל ללא הבנה והסתכל על הטלפון שבידיו.
"בובי" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הצמדתי את שפתיי אל שפתיו ולא שחררתי. לאחר שניות בודדות מתן התעשת על עצמו וכרך את ידיו סביב מותניי והצמיד אותי אליו ונישק את שפתיי נשיקה ארוכה.
חברים קרוב ל17 ימים לא ראיתי אותו!
"מה את עושה כאן" שאל בהפתעה ועזר לי להכניס את המזוודה לחדר שלו. חיבקתי את מירון והתיישבתי על המיטה והתאפקתי לפיפי.
"תומר החליט לתת לי ולו חופשה ובאנו לכאן" חייכתי
"תומר כאן?" שאל ללא הבנה, הנהנתי בראשי
"הוא בחדר עם נטשה" צחקתי
"איזה קטעים" מלמל ונשק לשפתיי עוד נשיקה
"שיגעתי אותו כל הנסיעה" צחקתי וחיבקתי את מתן ממותניו כשישב לידי
"למה?" שאל ונשק לראשי, "היה לי הרבה פעמים פיפי" צחקתי
"ועכשיו גם יש לי פיפי אבל אין לי כח לעשות" הוספתי
"לכי תעשי אני מחכה לך" אמר ונשק לראשי.

יצאתי מהשירותים וכמו כל ישראלית התלהבתי מהשירותים היפים שיש בחדר.
"מירון התגעגעתי אלייך" אמרתי בחיוך והתיישבתי לידו בספה כשמתן דיבר בטלפון במרפסת
"אה פתאום התגעגעת אליי?" אמר בנפגעות
"תמיד התגעגעתי אבל עכשיו יותר" צחקתי
"עכשיו הכל מובן" חייך
"איכס מה אתה מחבק אותה, לבנות יש כינים" אמר מתן בנגעלות
"אין לי כינים.. יש לי פרעושים" אמרתי והשתדלתי לא לצחוק
"איפה שרון?" שאלתי ללא הבנה
"תני ניחוש" אמר מירון, הוא ושרון ביחד
"בבריכה?" חייכתי, תמיד כשהיינו יוצאים ביחד אז שרון היתה משתזפת. היא יפה.. אם היא ומירון לא היו ביחד, הייתי שמה על מתן אזיקים וקושרת אותו אליי.
"קלעת בול" צחק וקם מהספה ויצא מהחדר וסימן לנו להתראות.

"שיגעת את תומר?" חייך מתן והתיישב לידי. הנהנתי בראשי והשענתי את ראשי על רגליו בזמן ששכבתי על הספה
"בואי למיטה, אל תשכבי על הספה" אמר מתן אבל לא היה אכפת לי.. היתי עייפה.
"לא" מלמלתי ושמתי יד אחת שלו בשיערי ויד אחת על הכתף שלי שהיה לבוש בחולצת סירה שחשפה כתף אחד.
הוא חייך חיוך קטן וברגע שאצבעותיו עברו בתוך שיערי וידו השנייה ליטפה את כתפי וחיבקה אותי חזק אליו, עצמתי את עיניי.
"את עייפה?" שאל בלחש. הנהנתי בראשי והוספתי "כואב לישון בנסיעה" הסברתי
"כן אני יודע. חבל שלא אמרת לי והייתי מזמין לך טיסה" אמר
"באת לכאן בטיסה?"
"כן" אמר והמשיך לשחק בשיערי
"התאפקתי לפיפי עד שהגענו לכאן וכואב לי הבטן" מלמלתי בעייפות
"אני יודע.. לא היית צריכה להתאפק" אמר בקול עצוב
"אבל עשיתי כבר 4 פעמים פיפי" צחקתי והחזקתי בבטני כי כאב לי
"אז מה." אמר והוסיף "אפילו 7 פעמים" אמר
"לא נורא, זה עבר" שיקרתי
"אני אביא לך כדור. אכלת?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה
"בואי נרד לאכול?" שאל
"אני עייפה" מלמלתי והמשכתי לנוח על רגליו עד שנרדמתי.

"בוקר טוב עייפים. יש ארוחת ערב, אתם מעוניינים לבוא?" שמעתי את הקול של אלירן חבר של מתן מהלימודים
"די" מלמלתי וקברתי את ראשי בתוך החזה של מתן. אין לי מושג איך הגענו לזה ששנינו שוכבים במיטה הזוגית בחדר מחובקים.
היו 2 מיטות זוגיות במיטה אז אני מניחה שיש כאן עוד זוג שישן איתנו..
"מה די, קומו" שמעתי את אלירן עוד פעם והרגשתי את השמיכה נמשכת ממני. אני מסוגלת לבכות עכשיו. אני שונאת שמפריעים לי לישון.
"אלירן!" מלמל בזעם מתן
"אין אלירן. שום אלירן. קומו" אמר והדליק את האור בחדר אבל זה לא הפריע לי. המשכתי להתכרבל אל תוך החזה של מתן
"אתם יותר גרועים ממני" מלמל, אני ממש לא עושה בעיות בלקום. רק עכשיו.
אלירן בן 24 וכמו הגיל הגדול שלו , ככה הוא מעצבן!
"הדרי קומי, את לא אכלת.. אני עוד לא שכחתי את זה" אמר ואת האמת שגם אני רעבה.
אבל יש לי פיפי. מה נסגר עם הפיפי היום!
"אז אני אתארגן ואז" מלמלתי.

אלירן יצא מהחדר והלך לחדר אוכל עם מירון ושרון, וגם שאר החברים מהאוניברסיטה והאוניברסיטאות האחרות הלכו לאכול ביחד.
רק אני ומתני נשארנו בחדר.
מתן חיכה לי על המיטה בזמן שאני היתי במקלחת. התקלחתי טיפה במים חמים להעביר את הכאב בטן והתלבשתי בג'ינס בויפרנד וגופיה לבנה שמסתיימת בול מתחת לטבור וחושפת חתיכת עור בין הרווח של המכנס לחולצה.
שמתי בושם. על מי אני עובדת? התקלחתי עם הבושם. שמתי מלא !!
יצאתי מהמקלחת ונעלתי את הסנדלים עם האבזמים הזהובים ופיזרתי את שיערי השחור על גבי וסידרתי את הפוני השחור שיבליט את עיניי התכולות שעכשיו טיפה דומעות מהמקלחת.
"איך אני לבושה?" שאלתי ורציתי שמתן יראה שהתלבשתי יפה רק בשבילו.
"מאוד יפה" אמר ונשק לראשי והניח בתוך כף ידיי חבילת כדורים של משככי כאבים.
"בא לי מים" אמרתי למתן בהתפנקות
"נרד למטה ואז תקחי את הכדור. את חייבת לאכול לפני, נקרא לתומר שיבוא עם סשה" אמר
"נטשה" תיקנתי אותו וחייכתי
"אותו דבר" אמר בחיוך ויצאנו מהחדר אל כיוון החדר של נטשה ותומר.
"עם מי אנחנו בחדר?" שאלתי
"עם אלירן ושני" אמר, (מי שלא זוכר אלירן זה חבר של מתן ושני זאת ידידה שלהם.)
"הם ביחד?" שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה ואמר "ידידים" והוסיף "הוא נפרד מחברה שלו לא מזמן". עצוב.
"איפה קובי?" שאלתי, "הוא וליהיא טסו לאיטליה" אמר בחיוך, חבל שהוא לא התבלבל עם ליהי האחיינית של מתן והשאיר אותה שם.
הדר די מספיק! מתן אוהב אותך יותר!
הדר די מפסיק לדבר לעצמך….. אני חייבת טיפול

מתן דפק בדלת של החדר של נטשה ותומר והדלת נפתחה לאחר כמה דק'
"אתם באים לאכול?" שאל מתן בחיוך, כפרה אני על החיוך!
"בדיוק באנו לקרוא לכם" צחקה נטשה ויצאה מהחדר ותומר אחריה. חייכתי אליהם ותומר ומתן התחבקו.

סיימתי לאכול והשענתי את ראשי על כתפו של מתן והחזקתי בבטני, כ"כ כאב לי.
"תקחי את הכדור, את תרגישי טוב יותר" חייך מתן
"נכון זה רק כאב בטן?לא יותר מזה?" ווידאתי. אני מפחדת שזה יהיה משהו אחר.
"כן. זה רק כאב בטן, תקחי וזה יעבור" אמר ונשק לראשי
לקחתי את הכדור וקיוויתי להרגיש טוב יותר.

יצאנו אל כיוון הטיילת וטיילנו טיפה ואז אל הקניון. איך אני יעבור יום באילת בלי קניות
"תסבירי להם למה קנית" אמר מתן כשנכנסנו לחדר שלנו ואלירן ושני ישבו במיטה שלהם, נחים לפני שיוצאים למסיבה עם כל הסטודנטים.
"אין פה מע"מ, לא כל יום אני כאן" אמרתי בהתגוננות
"בשביל זה לקנות את כל הקניון? מסכנים כל התיירים, אין להם מה לקנות" אמר מתן
"אבל אבל הם היו יפים" אמרתי בקול חמוד והתיישבתי במיטה שלי ושל מתן
"תני לי נשיקה" אמר והצביע על שפתיו
"לא" אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה כהתגרות
הוא צחק ונשק נשיקה רכה לשפתיי ונשארנו לראות טלוויזיה ביחד עם אלירן ושני.

"יוצאים למועדון?" שאלה נטשה, הנהנתי בראשי ובישמתי את עצמי עוד והרשתי לעצמי לצאת מהחדר סוף סוף.
לבשתי שמלת מיני צמודה בצבע שחור עם פייטים ונעלי עקב רוקי שמתאימים לשמלה.
החזקתי בידו של מתן ויצאנו אל המועדון
"איפה כולם?" שאלתי בזמן שהלכנו עם נטשה ותומר
"התייאשו מלחכות לך ולנטשה" אמר תומר והצביע על שתינו
"התארגנו מהר" אמרתי בהתגוננות
"מהר?" צחק
"כן! זה שיצאתם לפנינו זה לא אומר" אמרתי ומתן צחק וכרך את ידו סביב כתפי ועזר לי להדביק את הקצב להגיע מהר יותר.

נכנסנו למועדון ומהר מאוד השתלבנו עם המוסיקה. אני ומתן רקדנו ביחד.
הצטרפנו לרקוד עם כולם ומתן שתה מידי פעם.
"אני רוצה וודקה עם תפוזים" אמרתי למתן כשראיתי שהוא הולך עוד פעם לבר
"אסור לך" אמר ונשק לשפתיי נשיקה מהירה
"אבל למה?" שאלתי ללא הבנה
"יכאב לך הבטן, את צריכה לחכות שהכדור יפסיק להשפיע" אמר
"לא פייר" אמרתי
"לא פייר מת מזמן" אמר וחיבק אותי חיבוק חלש
חייכתי אל הגבר שלי והמשכתי לרקוד עם כולם.

"בא לי להקיא, מסריח כאן" אמרתי למתן בשעה 2 לפנות בוקר. אני מתה לחזור!
"כן, בואי נחתוך?" שאל . הנהנתי בראשי וחזרנו למלון סוף סוף

"תגיד יש" אמרתי למתן בצחקוק קל. אני כבר לבושה בפיג'מה, צחצחתי שיניים כבר.
מתן עדיין מתארגן לשינה.
"יש" אמר ונשכב במיטה לידי. "יש האנטומיה של גריי! מרתון!" אמרתי בהתלהבות
"תלכי לישון" צחק ונשק לראשי וכיסה אותנו עם השמיכת פוך
"לא" אמרתי והפנתי לו את גבי והמשכתי לראות האנטומיה של גריי

"אני חוזר… לא מוותר" שמעתי את אלירן שר בכבדות.
"נלחם בכל הכוח" שמעתי את שני משלימה אותו גם היא בכבדות. שניהם שיכורים? שיט.
"מתני" קראתי למתן והזזתי אותו טיפה. הוא לא קם!!
הם המשיכו לשיר ולעשות שטויות מחוץ לחדר.
אני לא יוצאת אליהם לבד.
"מתני" קראתי לו שוב אבל הוא לא ענה.
יצאתי מהמיטה ופתחתי את הדלת של החדר ולא הופתעתי לגלות אותם יושבים באמצע המסדרון ושרים.
"אלירן ושני.. בואו" קראתי להם ועזרתי להם לקום והכנסתי אותם לחדר. הם המשיכו לשיר
"תפסיקי!" צעק עליי אלירן כשנגעתי בגבו והראתי לו לאן ללכת
"תפסיקי!" צרח עליי שוב. אני לא רגילה שצועקים עליי.
הרגשתי את הקיבה ואת הלב שלי מתכווצים
"די לצעוק עלי.." קראתי בשקט בקול פגוע ומפחד. הזיכרון שלי מאנשים שיכורים הוא לא טוב.
הוא מזכיר לי את האונס.
התרחקתי מאלירן ועזרתי לשני לקום ובאתי להיכנס איתה למקלחת שתשטוף פנים ותתרענן טיפה
"עופי ממנה!" צרח עליי והזיז את שני ממני והתחיל לצעוק עליי
"די אלירן.." אמרתי בשקט ונשכתי את הלחי הפנימית שלי וניסיתי לא לבכות. הוא בסה"כ שיכור.
"אל תקראי לי!!" צרח והוסיף בקול "תסתמי!" ופה נשברתי.
הרגשתי נוזל חמים זולג מתוך עיניי במורד לחיי. הדמעות לא הפסיקו הן התגברו ככל שאלירן דפק בי את המבט הנוקב שלו.
ניסיתי לבכות בשקט.
באתי לזוז ממנו ולהיכנס אל תוך החדר ולישון מחובקת עם מתן, אבל הוא לא נתן.
"די לצעוק!!" צרח. אני לא דיברתי.
"סעמק! די!" צרח ופה כבר לא עמדתי בזה ויצאתי מהחדר. יצאתי.. הוא הוציא אותי מהחדר עם הצרחות שלו.
התחלתי לבכות ושמעתי עוד צרחות מהחדר. זה אלירן.
כשמתן שותה והוא ממש שיכור הוא לא שומע כלום בשינה..
הלכתי אל כיוון החדר של תומר ודפקתי בדלת אחרי היסוסים רבים.
"ה-הדר?" שאל ללא הבנה וכשראה אותי בוכה הוא התאפס על עצמו
"מה קרה? מישהו פגע בך? מתן? הדר תדברי אליי" הפציץ אותי בשאלות אבל לא דיברתי.
רק קברתי את ראשי בתוך החזה שלו ובכיתי. הוא רק חיבק ושאל שאלות.
"לא.." מלמלתי בבכי
"מה קרה! תספרי לי! איפה מתן!" כעס
"הוא ישן.." אמרתי בבכי
"אז מה קרה? ננעלת בחוץ?" שאל
"אלירן הזה.. הוא צועק עליי.. הוא צרח עליי" בכיתי
"מה?" שאל ללא הבנה
"הצעקות זה מכם?" שאל. הנהנתי בראשי
"למה הוא צרח עלייך? הייתי בטוח שזה סתם" אמר
"הוא שיכור ולא יודעת.. עזרתי להם להיכנס לחדר כי הם הפריעו במסדרון והוא צרח עליי ו-" התחלתי להגיד ונקטעתי ע"י הבכי שלי
"ומתן בטח שתה.. והוא ישן" הוא השלים אותי
"כן.. ואני מפחדת לחזור" בכיתי
"אין לך ממה לפחד. אני כאן" אמר ונשק לראשי
"הוא ירביץ לי?" שאלתי אותו
"לא.. הוא כנראה שתה יותר מידי" אמר והכניס אותי לחדר שלו ושל נטשה ועזר לי להתיישב במיטה בחדר שלו. נטשה כבר ישנה.
"תישארי כאן. אני כבר בא" אמר והוסיף "את יכולה לישון כאן" והניח בידי כוס מים קרים.
שתיתי מהמים בזהירות וניגבתי את עיניי.
אחרי 20 דק' שתומר לא הגיע נשכבתי במיטה שלו ושל נטשה ועצמתי את עיניי. פחדתי.
הצעקות של אלירן כשהוא שיכור הפחידו אותי וגרמו לי להיזכר שוב ב… בדבר הזה.

"בוקר טוב יפה" שמעתי קול נשי. הקול של נטשה. כנראה נרדמתי כאן
"בוקר טוב" חייכתי אל נטשה
"נרדמת כאן" צחקה
"כן.. איפה תומר?" שאלתי ללא הבנה
"הוא בחדר שלכם. אל תתייחסי אל אלירן" אמרה בחיוך מנחם
"אני מצטערת שתפסתי את המקום של חבר שלך" חייכתי חיוך קטן ומצטער
"זה בסדר" חייכה.
שטפתי את פניי ויצאתי מהחדר של נטשה ותומר אל כיוון החדר שלי ושל מתן ושל המפלצת ושני.

"בוקר טוב אהובה שלי אני מצטער. הדפוק הזה פגע בך? הכל בסדר?" קפץ עליי מתן עם מלא שאלות וחיבק אותי חיבוק חזק.
"אני בסדר.. אני יכולה לצחצח שיניים?" שאלתי בלי שום חיוך על פני. הוא הנהן בראשו והביא לי את המברשת שיניים ונכנס איתי למקלחת.
הוא סגר את הדלת והתיישב על האסלה הסגורה והושיב אותי על הרגל שלו בזמן שצחצחתי שיניים בלי שום רגש.
התבאסתי שמתן לא היה ער בשביל להגן עליי.
קמתי מרגלו של מתן ושטפתי את פי והחזקתי בשתיי ידיו והקמתי אותו מהאסלה.
יש לי פיפי. שלא תחשבו שזה בשביל לחבק אותו.
טוב אולי כן..
חיבקתי אותו ונישקתי את שפתיו נשיקה קצרה.
"יש לך פיפי?" שאל כשראה ששילבתי את שתיי רגליי באופן מוזר.
הנהנתי בראשי והצבעתי על הדלת שיצא. הוא לא יצא.
"תסתובב לפחות" אמרתי כשאני מובכת
"טוב" צחק והסתובב
התיישבתי על האסלה הקרה ועשיתי פיפי. ארוך. ארוך מכל הלילה הארוך שהתאפקתי ועוד שניה השתנתי במכנסיים כשהמפלצת צעק עלי.
"למה הוא צעק עליי?" שאלתי ללא הבנה
"הוא שונא אותי?" התקפתי בשאלות
"לא אהובה שלי. הוא לא שונא אותך. אני לא יודע למה הוא צעק." אמר והפסיק לדבר כששמע שהורדתי את המים באסלה
שטפתי את ידיי עם הרבה סבון וכשסיימתי נשענתי על הקיר וחיכיתי להסבר שלו
"כשקמתי באמצע הלילה והבנתי שאני יישן כפיות עם תומר ולא איתך, רבתי מכות עם אלירן" אמר
"אבל למה?!" שאלתי בכעס
"כי ככה! הגיע לו" אמר בכעס
"אבל-" אמרתי ושוב התחלתי לבכות
"בא לי ללכת מכאן. לא הייתי צריכה לבוא" התחלתי לבכות לעצמי וניסיתי להתנתק מהחיבוק של מתן.
הכל נראה לי כ"כ מוזר בעולם הזה.