מתי היא תשים לב.. פרק 27 חלק ז'

נקודת מבט מתן-

התעוררתי כשהרגשתי נשיקות קצרות ומדגדגות על פניי, הו.. אני יודע בדיוק של מי הנשיקות האלה.
היא מנצלת את זה שאני שוכב על הצד וחצי מהפנים שלי חשופות אליה.
הנשיקה הראשונה שהרגשתי היתה על המצח שלי ולאט לאט במורד האף בסדר קבוע של מרחק של סנטימטר מנשיקה לנשיקה ירדה אל חוטם אפי ומשם המשיכה אל השפתיים, אל הסנטר, אל הצוואר, אל עצמות הבריח שלי ואז הרגשתי נשיקה בדיוק איפה שהלב.
"ככה את מעירה את כל הבני זוג שלך?" מלמלתי והתכסתי בשמיכה עד מעל הראש. רק לנוח,
ההאנגאובר תקף אותי ולא יכולתי לפקוח את העיניים. הרגשתי כאילו זורקים לי על הראש אבני בניין ודופקים לי את הראש מאות פעמים בקיר והראש נמחץ מכל כיוון ומאיים להתפוצצץ או להימחץ.
"רק את המיוחדים בינהם" אמרה בקול חמוד אבל זה לא מה שעכשיו יעזורצלי להעביר את ההאנגאובר. זה רק גורם לי לכאב ראש גדול יותר.
נאנחתי בקול וכרכתי את ידי סביב כתפה והנחתי את גופה לשכב לידי. ראשה נטמן בשקע שבין צווארי לכתפי מתחת לשמיכה, יכולתי לראות את העיניים הנוצצות בצבע קרח שלה למרות החושך.
"מתן?" שמעתי את קולה של הדר אבל לא יכולתי לענות. כל כך כואב!!
"מתן" אמרה שוב ונשכה את צווארי וחיבקה אותי חזק. ידיה נכרכו סביב גופי הרחב לעומתה ורגלייה נכרכו בין רגליי.
"הדר" מלמלתי בעייפות, "בוא נלך" אמרה בשקט והרגשתי את הנשימות שלה על כתפי
"האנגאובר מטורף. רק חכי טיפה" אמרתי בשארית כוחותי ועצמתי את עיניי ונתתי לעצמי ליפול לשינה ארוכה.
פתחתי את העיניים ושוב הכאב תפס אותי, "תסגרי את החלון" אמרתי ועצמתי את עיניי בחוזקה
"תזיז את התחת היפה שלך וקדימה" שמעתי את הדר אומרת ונכנסת דרך הדלת לחדר כשבידה יש כוס קפה שחור וכדור אדוויל ביד השניה. בול כמו שאני צריך עכשיו.
לגמתי מהקפה וסיימתי תוך כמה דקות ולאחר מכן בלעתי את הכדור הענק ומשכתי את הדר אליי, צווחת התרגשות ופחד מסויים נפלט מפיה
"מי מלכה שלי" אמרתי ונשקתי לראשה שהונח על החזה שלי בעוד שידיה אגרפו את חולצתי.
"אני המלכה שלך דא" צחקה, "את האישה שלי" אמרתי בקול חלש יותר ונשקתי לראשה שוב נשיקה רכה ועדינה.
"אני האישה שלך?" שאלה בלי להביט בי, כי ככה קל לה להביע את עצמה. בלי להסתכל לי בעיניים.
"כן. את האישה שלי" אמרתי ותפסתי בפניה על מנת להרים את ראשה שעינייה יביטו בי
"לא! אתה לא תכריח אותי להביט בעיניים שלך" צחקה וטמנה את ראשה חזק יותר בתוך החזה שלי.
חייכתי בשקט וליטפתי את אחורי ראשה ונרגעתי, בדיוק כפי שהיאמנוהגת לעשות.
דפיקה קצרה וחלושה קטעה את השקט הזה ששרר בתוך החדר
"פתוח" אמרתי בקול יציב והרגשתי את צחוקה של הדר כנגד החזה שלי
"כבר חשבתי שאתה מת" צחקה יובל ונכנסה לחדר ביחד עם יוסי
"חס וחסיסה, הוא חי" אמרה הדר וחיבקה אותי חזק, אני יכול להגיד שהרגשתי כמו כלב שפרעוש מנסה להיתפס עליו הכי חזק, בדיוק ככה הדר הרגישה לי..
פרעושה קטנה שלי.
"הוא חי" אמר יוסי בקול מבואס , "יש בעיות?" שאלתי ויוסי צחק
"כפרה עיניים כבד לבלבל" אמר יוסי הרומנטיקן.
"מה כפרה פה זה האנטומיה של גריי? צא מהסרט" החזרתי ויובל צחקה ואחריה יוסי
"מה מצחיק?" שאלה הדר והיתה עדיין קבורה בתוכי, האף שלה והשפתיים שדגדגו אותי
"זאת סדרה של ניתוחים" הסבירה יובל ולאחר כמה שניות הדר התחילה לצחוק

"יש לי שיר שמעצבן אנשים, יש לי שיר שמעצבן אנשים, יש לי שיר שמעצבן אנשים" שרה הדר בזמן שחזרנו מיוסי ויובל. השעה כבר 5 בערב והדר החליטה שבא לה ללכת לקניון. ה' יודע מה אבד לה.
"מאה אנשים רקדו את ההולה הולה, מאה אנשים רקדו את ההולה הולה אחד נפל והתפוצץ" שרה
"הדר סתמי" צחקתי והנחתי את ידי על הפה שלה והמשכתי בנסיעה כשאני מנסה להתעלם מזה שהיא מנסה לדבר ולא מצליחה בגלל היד שלי, היא נשכה אותי מספר פעמים אבל התגברתי על זה
"בואי נחזור הביתה כפרה עלייך" התחננתי אליה והיא הנידה את ראשה לשלילה
"מה את צריכה מהקניון?" אמרתי והורדתי את היד שלי מהפה שלה
"הרבה" אמרה בלי לפרט, המשכנו את הנסיעה בשקט והיה לי חשק כזה לסיגריה טובה
חיפשתי בכיס את הסיגריות ולא מצאתי, שיט.
"הדר איפה הסיגריות שלי?" שאלתי והמשכתי לחפש בזמן הנהיגה
"בתיק שלי" אמרה והוציאה מהתיק את החפיסת סיגריות אבל לא הביאה לי.
"מה?" שאלה בתמימות לאחר שתקעתי בה מבט עצבני
"הסיגריות" אמרתי והיא צחקה ואמרה "אה.. למה לא אמרת…" ובאתי לקחת ושוב היא הזיזה אותם
"אחרי שתסיים לנהוג" אמרה כמו אמא שלי
"את משהו את יודעת?" אמרתי לאחר כמה דקות כשהמשכנו בניעה וצבטתי את לחייה הרכות
"אני משהו? איזה משהו?" שאלה בתמימות
"קילו תפוחי אדמה" אמרתי והיא צחקה ,

"הנעליים האלה שלי!" אמרה הדר ומשכה אותי אל תוך חנות נעלי יציאה של גברים ונשים, לא משנה כמה נעליים יש לה היא עדיין תתלהב כשהיא תראה נעל חדשה וזאת מחויבותי בתור הבן זוג שלה להביא לה ביקורת על הנעל, אני צריך להיזהר שהנעל לא תפגע לי בפנים במקרה.
התיישבתי בכורסא איפה שמודדים נעליים וחיכיתי שיביאו להדר את הנעליים בשביל שתמדוד, היא בינתיים הסתובבה וחיפשה עוד נעליים.
"איך אלה?" שאלה והראתה לי נעליי עקב מזעזעות , שבחיים אני לא אתן לה לשים
"מכוערות" אמרתי בלי לחשוב פעמיים , היא עיקמה את פרצופה וחיפשה אחרות
אחרי כמה דקות המוכרת הביאה לה את הנעליים שדווקא היו יפות והדר חיפשה איפה לשבת והכל היה תפוס, היא התיישבה על רגל אחת שלי והחליפה את הנעלי עקב שנעלה על רגליה עוד מאתמול , לעקב שעכשיו היא מודדת.
"איך אלה?" שאלה וקימטה את מצחה ונשכה את שפתה התחתונה
"נוחות לך?" שאלתי, היא הנהנה בראשה והלכה אל המראה כשרגליה צועדות על העקבים כמו במסלול דוגמנות בטבעי שלה, שזה כן בטבעי שלה.
"יפות. יאלה תביאי אני אקנה לך" אמרתי והיא הנידה את ראשה לשלילה
"מה לא?" צחקתי, "קיבלתי את המשכורת מהצבא, פעם ראשונה ששמתי לב" צחקה
"ועם כל המשכורת תקני נעל אחת?" צחקתי, המשכורת שלה מהצבא זה בול 350 שקל
היא הנידה את ראשה לשלילה ושילמה למוכרת, יצאנו לבחוץ וסוף סוף לכיוון הרכב. הוצאתי סיגריה והדלקתי, שאפתי את העשן הטוב והסמיך שעוזר לי להירגע ולהינות והמשכנו לרכב.

"אני חושבת שהבנתי מה זאת אהבה" אמרה הדר והביטה בי בזמן שחגרה את החגורה שלה, התנעתי את הרכב וחגרתי גם אני.
"מה זה אהבה בשבילך?" שאלתי והתחלנו לנסוע אל אורי, היא ישנה שם היום כי מחר בבוקר הוא לוקח אותה לבסיס כי אני הולך ללימודים שנמצאים בצד השני.
"כשאוהבים מישהו אז לומדים לחיות ביחד, גם אם יש מכשולים" אמרה והניחה את ידה על ידי שהונחה על מוט ההילוכים .
"אני אוהב אותך יפה שלי , ורק שלי" אמרתי ונשקתי לשפתייה נשיקה זריזה.

נכנסנו לבית של אורי ועזרתי להדר להוריד את הבגדים שלה ואת ה5 שקיות של דברים שהיא קנתה מהקניון. התיישבתי בספה ליד אורי והסתכלתי על הדר שטחנה 3 מופלטות
אני לא רציתי, הספיק לי נס קפה וסיגריה שהדר הכינה לי ולאורי .
"קניתי נעליים" אמרה והראתה לאורי והתיישבה לידו והראתה לו את הנעליים
"אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את המילה 'קניתי' הייתי מליונר" צחק
"כן אני מבין את המשפט הזה" צחקתי והדר עשתה את עצמה נעלבת ואמרה "סה.. לא צריך" והלכה אל שרית.

"יפה שלי תשמרי על עצמך, תתקשרי אליי כשאת קמה ואני אראה אותך שבוע הבא, מבטיח" אמרתי להדר ונשקתי לשפתייה נשיקה רכה לפני שיצאתי מהבית שלהם .
הדר חיבקה אותי חזק וכרכה את ידיה סביב מותניי בזמן שידיי על שתיי לחייה מסרבות לעזוב אותה. אבל אלה החיים , אני לפחות אראה אותה עוד שבוע.
"לא אל תלך" אמרה בקול עצוב, זה מתחיל… אני שונא פרידות.
"אני אחזור" אמרתי לה בשקט והבטתי בעינייה , עמוק עד שראיתי את עצמי..
"אבל אל תלך" אמרה בשקט ודמעה קטנה זלגה מעינייה. הסתכלתי הצידה וראיתי את אורי עדן ושרית יושבים על הספה ומביטים בנו בשקיקה .
"אני מבטיח שאני אחזור. יש לך לחזור לצבא, ולי יש לימודים" אמרתי לה וניגבתי את הדמעה הזאת שזלגה מתוך העיניים הכחולות קרח שלה
"אני אוהבת אותך הרבה" אמרה בשקט ולא שחררה אותי.
"אני יודע, גם אני אוהב אותך" אמרתי לה בשקט ונשקתי שוב לשפתייה לפני שאני אעזוב אותן.
"אתה מבטיח לבוא?" שאלה בחיוך קטנטן
"מבטיח" אמרתי ונשקתי שוב לשפתייה נשיקה ארוכה ונפרדתי ממנה
עד לשבוע הבא.