מתי היא תשים לב.. פרק 25 חלק ב'
נקודת מבט תומר- שכבתי על המיטה כשמעליי שוכבת הדר כמעט ערומה, למעט חזיה ותחתונים. התנשקנו נשיקה ארוכה מלאת אהבה ותשוקה, אני מאוהב בהדר אני יכול להישבע! גם אם אני אהיה האדם הכי עצבני שיש , או הכי עצוב, חיבוק מהדר או סתם חיוך ממנה ממיס אותי וגורם לי להרגיש טוב יותר, הדר היא התרופה שלי. הדר היא האהבה שלי! "תומר?" שמעתי קול קורא לי, אני לא מאמין! דווקא עכשיו?.. הסתובבתי וראיתי את אור. הדר הביטה בדמות ואז בי ומיד משכה על גופה את השמיכה והסתירה את גופה. הבטתי בדמות ואז בהדר שהיתה כבר מכוסה עם השמיכה ולחייה נהיו אדומות כמו עגבניה. "תהרוג אותי" מלמלה אליי הדר והעלתה בי גיחוך קטן, קמתי מהמיטה מביט בפעם האחרונה ויוצא מהחדר, מזל שהיתי לבוש. אני לא מאמין איזה פאדיחה! אני המפקד שלהם! ואם אני והדר לא מתייחסים אל זה, אנחנו צריכים להיזהר.. באותו רגע קיללתי את עצמי למה לא נעלתי את הדלת! מזל שהיתי לבוש ורק התנשקנו, אפילו שהנשיקה עוררה בי משהו. "מצטער אם הפרעתי או משהו שאני צריך לדעת עליו שאתה יוצא?" שאלתי, בכל זאת אני המפקד שלו. "לא.. אני חוזר בערב.." אמר והנהנתי, זהו.. לא היה לנו על מה לדבר יותר ויצא בנינו שקט מביך. "כבר אכלת?" שאלתי מנסה לצאת מהמצב המביך., הוא עביר את ידו בשיערו ואמר "עוד 10 דק' הם אוכלים.. אני כבר צריך לצאת.. אז המפקד אל תפריע לעצמך.. ביי" אמר והלך. נכנסתי לחדר בלי שהדר שמה לב והבחנתי בה לבושה במדים שלה. היא התיישבה במיטה כשרגלייה מוצמדות אל בטנה והשמיכה מכסה אותה עד הכתפיים. יד אחת שלה נכרכה סביב רגליה ויד אחרת החזיקה באיפון. הקשבתי לשיחה והבטתי בהדר. "זאת פעם שלישית שהוא רואה אותי ככה" אמרה הדר ונשכה את שפתה התחתונה, היא לא הבחינה בי. "קל לך לדבר.. הוא לא ראה אותך בחזיה ותחתונים" אמרה הדר ולאחר כמה שניות עלה על פניה חיוך קטן אבל העיניים שלה נצצו.. למה אור ראה אותה ככה כמה פעמים?. כי לא נראה לי שהיא התכוונה אליי. "טוב נת נת לכי לאכול לפני שאמיר יתעצבן עליך" אמרה הדר ושפשפה את פניה. "אני לא רעבה" אמרה הדר וחייכה חיוך קטן והוסיפה לאחר כמה דקות "אני אוכלת.. אבל אין לי כוח עכשיו לאכול" חרטטה משהו.. הדר הזאת.. עם תירוצים מכאן עד אילת. בשביל זה אני כאן. "הדר" קראתי לה כאילו עכשיו נכנסתי לחדר. "תומר כאן ,תהני ואני אראה אותך ביום שישי" אמרה וניתקה את השיחה. "את לבושה? אוי.. חשבתי שנוותר על ארוחת צהריים אבל את כבר לבושה אז עזבי" אמרתי בכוונה, הדר הביטה בי ואמרה "באמת?" ופערה את פיה. "כן אבל עזבי.. ירד לי החשק ואת לבושה" עצבנתי אותה "אני יכולה להוריד את המדים" אמרה בקול מפתה וכל זה בשביל לא לאכול. "לא.. יאלה בואי לאכול" קראתי לה והנחתי את הנשק על צד גופי. "לא" הדר אמרה, "שתי אופציות יש לך.. לקום עכשיו לאכול או שאני יקח אותך בכוח לאכול" אמרתי והדר הניחה את ראשה על רגלייה ואמרה "תומר לא בא לי לשבת ליד אור, אולי תוותר לי היום" אמרה ועשתה פאפי פייס שאמור לעבוד עליי אבל זה לא עובד עליי.. יש לי אחות קטנה שמשתמשת בזה נגדי ועכשיו היא לא מצליחה. אני חסין לזה. "אור הלך הביתה.. מה הקטע ביניכם? מתי תפסיקו להתנהג כמו בתיכון?" שאלתי והדר קמה מהמיטה ונעלה את הנעליים הצבאיות שלה. יצאנו מהחדר והמשכנו ללכת בשקט, הגענו אל החדר אוכל והדר ישר הלכה לשבת עם מאור , היא לא שמה לעצמה אוכל, היא יודעת שבגלל שהיא לא יושבת לידי אני לא יכול להכריח אותה לאכול את הכל, דחפתי לה לצלחת הרבה אוכל ושמתי לה על השולחן, היא הסתכלה עליי וחיכתה שאני אלך, אבל לא היום. מאור ישב לידה מצד ימין ואני נכנסתי וישבתי לידה בצד שמאל. "בתאבון" אמרתי ודחפתי לה את האוכל לידיים, היא התעסקה עם המזלג ולא אכלה. "לא מחכים לך בשולחן שם?" שאלה וחיכת, שאני אלך. מאור צחק והתעסק באוכל שלו. "לא.. עכשיו תאכלי" אמרתי והדר נאנחה, היא אכלה קצת פתיתים ושניצל, לא יותר מזה. היא לא שתתה מהמים שלה , רק לגמה מעט. "סיימתי אפשר לצאת?" שאלה כשראתה שאני ומאור סגרנו עליה מלצאת. "יש לך עוד אוכל בצלחת" אמרתי והיא נאנחה. "לא בא לי" אמרה ודחפה את האוכל לצד והפנתה אליי את גבה. היינו לבד בשולחן הארוך. רק אני הדר ומאור. ועוד 3 חיילים ישבו בשולחן אחר. החדר אוכל היה ריק. "הדרי תאכלי מה שאת יכולה" אמר מאור וקירב לה את הצלחת. היא הנידה את ראשה לשלילה והביטה בי לשניה וחזרה להפנות לי את הגב. "תאכלי את הירקות וזהו" אמר מאור וככה הדר עשתה. מידי פעם הוא הביא לה חתיכה של שניצל, הילדה הזאת כמו ילדה קטנה. אבל אני אוהב אותה. אני חייב סיגריה, סיגריה של אחרי האוכל. "סיגריה?" שאל מאור, "סיגריה", אמרתי ולגמתי מהכוס קולה. הסתכלתי על הדר שבקושי שתתה, היא הביטה בי בחיוך קטן והמשיכה להתעסק עם האוכל שבצלחת שלה. "תשתי את המים ותבלעי את הכדור" אמרתי והדר חייכה חיוך קטן והראתה לי שהיא מוציאה את הגלולות ובולעת. אבל היא לא שתתה את כל המים. "הדר יהיה לך בעיות בכבד בסוף, תשתי מים את עושה נזק לעצמך" אמרתי בלחש והדר הביטה בי ושתתה את כל המים. "עוד כוס" אמרתי והדר הביטה בי בעצב ואמרה "אני לא יכולה לשתות עוד.. אני מפוצצת". "את מבטיחה לי שאת תשתי מים עוד מעט?" אמרתי והדר הנהנה. יצאנו מהחדר אוכל כמו שלושת המוסקטרים. התיישבנו בפינת עישון והדלקנו סיגריה. הדר עמדה בצד ודיברה באיפון שלה, היא נראתה מאושרת "איך זה שהדר מקשיבה לך כשאתה מבקש ממנה לאכול" אמרתי וטיפה צבט לי בלב שהדר מתעקשת לא לאכול. "כי היא מתביישת ממך, היא אמרה לי שהיא מרגישה שמנה לידך והכדורים שלה שמשמינים אותה בעוד כמה ק'ג לא עוזר לה.. ואץ האמת גם אני היתי במצב כמו שלך.. יצאתי עם מישהי שסבלה מהפרעות אכילה, היתה לה תקופה שהיא היתה אוכלת ומקיאה הכל ולקח לי זמן להתרגל לזה, בהתחלה כעסתי תמיד, עד שהיתי בא איתה ביחד לטיפולים שלה כי היא לא היתה מוכנה ללכת לבד והבנתי שככה צריך להנהג אליה" אמר והיה בעיניו עצב, הדר היא האדם הכי מדהים שפגשתי, יש לה יופי מדהים ואופי מדהים עוד יותר. אני לא מבין למה היא לפעמים חסרת ביטחון ולא מבינה כמה היא מהדהימה. "תומר תראה איזה זריזים הם, קיבלתי את התמונות, כמובן הם לא באיכות כמו אצלם" אמרה הדר והתיישבה לידי, לקחתי את האיפון ודפדפתי בין התמונות, היא לבשה הרבה בגדי ים, ראו את הגוף שלה יותר מידי. החלטתי להתעלם ולפרגן.. זה רק בגד ים.. זה רק בגד ים.. לנשום… "יצאת מהממת בכל התמונות" אמרתי והנחתי את ידי על כתפה מושך אותה אל כיווני, היא הניחה את ראשה על כתפי ואמרה "לא אהבתי כל כך את התמונות.." אמרה והרימה את מבטה אליי. הרמתי את פי למעלה והוצאתי את העשן. "את מהממת את יודעת.." אמרתי ונשקתי לראשה. "טוב אני זזתי לנוח טיפה" אמר מאור ויצא מהפינת עישון. "תומר סליחה אם אני מעצבנת אותך אבל אני לא אוהבת שמחריכים אותי לאכול" אמרה והחזיקה בידי שהונחה על המותן שלה. נשקתי לראשה ואמרתי "אני יודע..אני יודע.." ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה שמנחמת אותי כל כך. "חיים יש לך ריח מהסיגריה" אמרה לי הדר והזיזה את ראשה ממני, אבל לא אפשרתי לה. חיבקתי אותה קרוב אליי ואמרתי "אני לא יכול להפסיק" אמרתי ולקחתי שאיפה אחרונה לפני שכיביתי את הסיגריה. "היא לא את יש בה רק מעט ממה שלך היה שהפך לי ת'חיים אבל ניצוץ קטן פתאום חזר לי למבט, אני כבר לא נשאר לבד ומדבר לאלוהים , היא לא את, אני יודע…אהל כשאני נשבר כשאני מתגעגע.. אני מביט בה מקרוב כמו איש מאוהב.. כי הכי קרוב אלייך שנשאר לי מעכשיו, היא לא את כמו ש.." שרה הדר והעלתה לי חיוך על הפנים, יש לה קול מלאכי, קול שגורם לך לעצום את העיניים ולהתענג על הקול שלה. עצמתי את העיניים והקשבתי לשירה המלאכית שלה. השיר האהוב עליי.. השיר של אייל גולן 'היא לא את' היא בהחלט יודעת איך לגרום ללב שלי להינמס תחתה. "למה הפסקת?. יש לך קול מהמם" אמרתי בלחש, אני מאוהב בה. "תשיר איתי" אמרה בחיוך והרימה את מבטה אליי. חייכתי אליה והיא חייכה אליי בחזרה , היא השעינה את ראשה על כתפי והתחילה לשיר שוב. "ואין לה את הכוח להחיות שוב במבט, להרעיד את נשמתי או לשבור לי את הלב.. היא לא את! אני יודע! אבל כשאני נשבר כשאני מתגעגע, אני מביט בה מקרוב כמו איש מאוהב כי היא הכי קרוב אלייך שנשאר לי מעכשיו" שרנו ביחד. הפסקתי לשיר והקשבתי לקול שלה, מבין את המשמעות של המילים. לא משנה כמה אני אנסה ואחפש מישהי שדומה להדר באישיות וביופי זה לא יעזור.. כי זאת לא הדר.. והדר היחידה שיש לה את הכוח להחיות אותי שוב במבט שלה, להפוך אותי לאדם מאושר. הדר היחידה שיכולה להרעיד לי את הנשמה.. הדר היחידה שיכולה לשבור לי את הלב. "אתה שר יפה" אמרה הדר בקול שקט שלא גובר על לחישה, הכל היה נראה רומנטי ועוצר נשימה. "אני רוצה לקום כל בוקר עם הקול המדהים שלך" אמרה הדר והביטה בי בחיוך. נשקתי לשפתייה וקמתי מהספסל והיא אחריי. "לאן הולכים?" שאלה בזמן שהתקדמנו אל כיוון לא נודע. "נזרום עם הרוח" אמרתי בגיחוך קל. "בוא אל החדר שלי, בא לי לישון" אמרה ומשכה את ידי שנלך אל החדר שלה. "את חוטפת אותי?" שאלתי בחיוך והלכתי אחריה. "יש לך שתי אופציות, אחד ללכת, שתיים לישון איתי" אמרה ונכנסה לחדר שלה. בדקתי שאין אף אחד בחדר ונעלתי אחרינו את הדלת. שלא יקרה פאדיחה כמו עם אור. "הכל בגללך אור ראה אותי חצי ערומה, עכשיו אני לא יוכל להסתכל לו בפנים" אמרה הדר ונשכבה במיטה ולא נתנה לי מקום לידה החצופה. "את חושבת שאותי זה לא מרגיז? אני מעכשיו יסגור את הדלת, ואני מקווה שהוא לא ראה כלום מהרכוש הפרטי שלי" אמרתי והדר צחקה ואמרה "הוא חייב לי גלידה" אמרה ושמה על פניה את שמיכה ממבוכה. "פעם שלישית גלידה?" שאלתי ולא ידעתי איך להגיב.. הוא ראה אותה ככה לא פעם. ולא פעמים. שלוש! ! היא הנהנה בראשה ופינתה לי מקום לידה אבל הראש שלה עדיין היה מכוסה בשמיכה. נשכבתי לידה והיא טמנה את ראשה בתוך החזה שלי ונשכה אותי נשיכות קטנות בחזה בגלל שחולצתי היתה פתוחה מעט. אני לא יודע איך להתנהג עם הדר… אני אוהב אותה מצד אחד.. אבל מצד שאני אני מרגיש שהיא מקשה עליי יותר מידי.. אני לא יכול להיות גם המפקד שלה וגם חבר שלה וגם אבא שלה וגם אח שלה וגם הכל. אולי כדאי שניפרד ואחרי הצבא נחזור להיות ביחד. כל אחד יחיה את החיים שלו לחוד.. להיות קרובים אחד אל השני כל היום זה קשה.. הרבה ריבים… אני לא רוצה כאלה חיי אהבה.. "הדר..אני רוצה שנדבר.." אמרתי ולא ידעתי איך להתחיל
תגובות (14)
יצא מדהים!!! תמשיכי דחופ!!! שלא יפרד ממנה
יואווו!! תעשי שהוא יפרד ממנה, ואור יתחיל להתקרב אליה ותומר יקנא ויתחנן לחזור אליה! זה יהיה אדיר!!
לאאא תומר והדר לנצח
:O הם לא נפרדים!!!!!!!!
זה לא הולך לקרות בשום מצב!!
תמשיכי זה מהמםםם
ותקשיבי היום כתבתי פרק עם דמויות והכל וילדות אמרו לי שהדמויות דומות לדמויות שלך אז אם זה דומה אני מצטערת ורק שתדעי שאני כתבתי את הסיפור וחברה שלי עזרה לי ..
וואוו זה מושלם פליז פליז תמשיכי כמה שיותר מהר :)
מה ?! לא. הוא דפווווק ! תומר אני יהרוג אווותך !! תזהר מממממנייי ! יש לי כפכף ! אם תפרד ממנה תקבל אחד בראש !! ~נודרת~ *~*
תמשיכייי דחווופ ! <3
❤❤❤…Lorin
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא שתומר לא יפרד מהדר !!! בבקשה !
תמשיכי הם מושלמים ביחד :( :)
מושלםםםםםם ראיתי שהעלת רק עכשיו כי הייתי בקניות
לאאא שלא יפרדו !
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אינמצב שהם נפרדים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שלא יפרדווווווווווווו
תמ/שיכי עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואוווווווווווו מצטערת שאתמול לא יכולתי להגיב ( עבודה -.- )
איזה פרק יפה כמה זמן חיכיתי לו=)
את חייבת להמשיך אהבתי מאוד מאוד
מחכה להמשך…. תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!
ובקשר לסיפור שבקשת שהכתוב לך אני התחלתי לכתוב ואני לא יודעת עםתאוהבי אני יעלה אותו לאתר בזמן הקרוב
אוהבת שרית =)
בוקר מקסים
תמשיכיי
טוב תקשיבי אני רוצה להגיד לך שזה בין הסיפורים הכי יפים שקראתיייי !!!!! את כותבת מדהיםםםםם אין דברים כאלה אני מאוהבת בסיפור הזה ! כדי לך מרוד להמשיך אותו בהקדם ! יש לך כישרון !!!
אני קראתי את הסיפור ביום וחצי את כולו !!!!!! סיפור מושלם וכתיבה מדהימה בקיצור את חייבת דחוף ומהרררר להמשיךךךךך!!!!!!!
וכן חזרתי להאתר התגעגעתי לכל הכותבים והסיפורים חחחחחחח