מתי היא תשים לב.. פרק 23 חלק ג'

נקודת מבט הדר-
עליתי מעליו והחזקתי את ידיו מצידי גופו , "יש לך מה להגיד להגנתך?" שאלתי והוא נראה משועשע ואמר "ממ.. אפשר נשיקה?". התכופפתי אל פניו ונישקתי את שפתיו ולשונו חדרה אל פי ולשוני נכנסה אל פיו, נלחמנו על השליטה, התנתקתי מהנשיקה ונשכתי את שפתו התחתונה ומשכתי אותה טיפה בעדינות. אנחה חמקה מפיו "מה אתה גונח?" אמרתי בצחקוק חיקיתי אותו, "לא קל שיש לך חברה מחרמנת" אמר ושחרר את ידיו מאחיזתי ואחז במותניי ומנע ממני לזוז, "מי שולט עכשיו אני או את?" אמר ולא הבנתי, הןא הפך אותנו שהוא מעליי. "אני תמיד שולטת מ-א-מ-י" אמרתי והדגשתי את המאמי. "תמיד מאמי תמיד" אמר בציניות. "בקש סליחה" אמרתי והוא צחק ונישק את שפתיי, "למדתי קראטה" אמרתי באיום והוא צחק ונישק את אוזניי ואת קו הלסת שלי נשיקות עדינות, התמסרתי לתחושה הנעימה, הוא הגיע אל תנוך האוזן שלי ונשק אותי שם, אני שונאת את זה! "איך אתה אוהב לעצבן אותי" אמרתי ושחררתי אנחה כבדה מפי, הוא צחק ולחש לאוזני "פעם הבאה תגנחי בשקט יותר ואם את כבר גונחת, תגנחי את השם שלי" אמר בקול העבה והגברי שלו שגורם לכל גופי לרעידות ולפרפרים בבטן. "הזהרתי אותך" אמרתי ובאתי לבעוט בו ישר בין הרגליים. "שלא תחשבי על זה" אמר ובשנייה הרים אותי וכרך את רגליי סביב מותניו והצמיד אותי לקיר, גבי נתקע בקיר ותומר נישק את צווארי, פתחתי את חולצת המדים שלו וזרקתי על הריצפה, הוא הוריד את חולצת המדים שלי גם וזרק על הריצפה. נשארנו עם גופיות בסיס לבנות חלקות. הרמתי את הגופיה באיטיות, עיניו של תומר ננעצו בחזה שלי, "אוהב את מה שאתה רואה?"אמרתי ועצרתי את עצמי מלצחוק, "מאוד" אמר ונישק את צווארי וירד בנשיקות קטנות אל כתפיי ואל עצמות הבריח שלי, עצרתי אותו שניה מלפניי שאצבעותיו הזריזות פתחו את סוגר החזיה שלי ונפטרו מהחזיה בשניות. "מה עם החולצה שלך?" שאלתי בחיוך מנצח כי אני יודעת שכל רגע מאיה אמורה להיות בחדר שלו, למרות שרציתי להמשיך איתו מכאן. אבל אני מעדיפה שיחכה עד שנגיע לבית. "רק אל תתלהבי יותר מידי" אמר בחיוך והוריד את חולצתו, העברתי את ידיי על החזה השרירי שלו, הגב שלי כ"כ כאב ברמות מטורפות. הצמדתי את שפתיי אל שפתיו של תומר והתנשקנו, העמקנו את הנשיקה.
והנה דפיקה על הדלת שאני מנחשת שתומר שנא כ"כ, "דאמט" מלמל תומר והוריד אותי מידיו. לבשנו את המדים ותומר שלח אליי חיוכים קטנים. "אני זזה" אמרתי ונישקתי את שפתיו נשיקה קטנה ויצאתי מהדלת כשראיתי את מאיה שם.
"טוב שפתחתם!" אמרה בעצבים.
"היי מאיה, ביי מאיה" אמרתי ויצאתי במהירות והלכתי אל החדר שלי לתפוס שנ"צ

נקודת מבט תומר-
עכשיו היא נזכרה לבוא? אני התגעגעתי אל הדר כ"כ, אני צריך אותה איתי, לידי, שלי! עכשיו!
"איך אתה מרגיש?" שאלה מאיה , נאנחתי ואמרתי "יותר טוב, בערב אני אהיה בשמירה אל תדאגי" אמרתי והמשכנו לדבר והמשכנו לעשות את כל העבודות שלנו פה בבסיס, אני שונא לשבת כמו דבע במיטה בלי לעשות כלום, אני מעדיף להעסיק את עצמי.

**השעה 19:00**
יצאנו מהחדר אוכל ולא ראיתי את הדר, אם היא שוב התחילה עם השטויות שלה שהיא לא רוצה לאכול אני יתחרפן!.
"הכל בסדר בנות?" שאלתי את ליאם מעיין ואווה שישבו בכניסה של החדר שלהן.
"הכל בסדר המפקד" אמרה בחיוך ליאם ועשתה את עצמה מצדיעה.
"המפקד בוא נארגן מסיבה" אמרה אווה והעלתי על פניי חיוך.
"זה לא החלטה שלי אבל אם אתן מארגנות מסיבה מחוץ לבסיס אני אבוא" אמרתי בחיוך והבנות צחקו.
"לילה טוב תומר, תחלום עליינו הרבה" אמרה מעיין, שתהיה בריאה!.
"אני חולם עליכן סובלות בתורנות מטבח" אמרתי והלכתי משם ושמעתי אוצן מגחכות.
המשכתי לחדר של הבנים ושמעצי צחוקים וצעקות משם,
"מה פספסתי" אמרתי והתיישבתי במיטה שישב מאור.
"דניאל עושה לנו חיקויים" אמר מאור והסתכלנו רבע שעה על דניאל ובתפקענו מצחוק
היינו רק אני דניאל מאור וגיא (מישהו בחדר איתם)
"בא לי גם לצחוק" שמעתי את הקול העדין והרך של הדר, הסתכלתי על הדלת והיא נכנסה לחדר והתיישבה במיטה ביני לבין מאור, היא חייכה אליי חיוך קטן והסתכלה על דניאל וצחקה את צחוקה הממכר. אצבעותי התחברו עם אצבעותיה הקטנות בלי שאך אחד ראה והמשכנו ב'מופע' של דניאל.

נקודת מבט מאור-
דניאל קיבל הודעה ויצא מהחדר הוא אמר שזה משהו חשוב, נשארנו אני הדר ותומר יושבים על המיטה, הדר הסתכלה עליי והסתכלתי עליה, היא חיכתה להסבר.
נשכבתי על המיטה והנחתי את רגליי הארוכות על רגלייה והבטתי בתקרה.
"נו דבר!" אמרה בעצבנות חמודה כזאת. היא נשכבה לידי והרגשתי לא בנוח שחבר שלה יושב פה ומסתכל עלינו. "חזרנו" אמרתי והעפתי את הפוני שלה לצד, היא הניחה את ראשה על החזה שלי והנחתי את ידי על כתפה ואמרתי "מאמי חבר שלך כאן", "חבר שלי מקנא?" שאלה ותומר הסתכל עלינו ואמרתי "אם אני אצא מכאן רק עם רגל שבורה אני אודה לה', כדאי שתקומי" אמרתי ותומר אמר "זה בסדר אני הולך". מה הולך ביניהם? "היא כמו אחוצי, גם בשוקר חשמלי לא היתי נוגע בה" אמרתי והדר צחקה ותומר צחק ואמר "היית מת לגעת בה, היא רק שלי" אמר וסידר את שיערו מול המראה התלויה. "אני שמורה רק לתומר שמעת?" אמרה הדר ולא הפסיקה לצחוק.
"לא אכפת לו ממני, אפילו נשיקה הוא לא נותן לי" אמרה הדר והתכסתה בשמיכת פוך שהבאתי מהבית. המזגן בקפיא את החדר. "קומי בשביל זה" אמר תומר. "לא רוצה לקום" אמרה בקול ילדותי. "לא, אז לא.. מאור שמור על הצעירה הזאת" אמר וסימן לשלום עם ידו.
"שומר.. שומר" אמרתי והוא יצא מהחדר. "מה יש בניכם?" שאלתי, "אני אוהבת אותו" אמרה ועלה על פנייה חיוך. "איפה הבנות האחרות?" שאלתי וליטפתי את שיערה הארוך.
"מעיין וליאם היו בתורנות מטבח ואווה יצאה עם דניאל" אמרה ואמרתי "דניאל? ואווה?"
"זה סוד שלהם.. ראיתי כמה פעמים שהם התנשקו ואחרי זה מתנהגים כאילו לא קרה כלום" אמרה והביטה בי בעינייה הכחולות כמו קרח. "עוד זוג בבסיס פששש" אמרתי והדר צחקה וחזרה להביט בקיר הלבן והאטום.
"אני רוצה ללכת לשמירה עם תומר" אמרה ושיחקה בציפורניה.
"בואי אני אלווה אותך" אמרתי, גם ככה היתי חייב סיגריה.
יצאנו מהחדר והלכנו אל הכיוון של תומר, "הגיעו חיילים חדשים שמעת?" אמרתי והדר צחקה ואמרה "חתיכים?" ומיד סתמתי את הפה שלה עם היד שלי, "יש לך חבר חצופית קטנה" והיא חייכה ואמרה "תומר הוא אהבת חיי" והמשכנו ללכת. "הנה החיילים החדשים ליד תומר" אמרתי והתקרבואל תומר והדר עצרה והסתובבה מהר ואמרה "בבקשה שאני צדמיינת, בבקשה.." והסתירנ עם ידיה את פניה, קירבתי אותה לחיבוק ואמרתי "מה יש הדר? דברי אליי.."
"זה.. זה.." אמרה
"מי?" שאלתי וניסיתי להתעמק בדמויות