מתי היא תשים לב.. פרק 23 חלק א'

נקודת מבט תומר-
חיכיתי שהדר תצא כבר מהמקלחת ותסיים להתלבש, התיישבתי על המיטה שלה ודפקו בדלת. קמתי לפתוח וזה היה מאור, ישבנו דיברנו ואז דפקו על הדלת שוב, זה היה אביב, ישבנו דיברנו שלושתינו, ואז דפקו שוב על הדלת! וזאת היתה מעיין והיא נכנסה וישבה ליד אביב, דפקו שוב בדלת! כמה דופקים בדלת כאן?! אביב פתח את הדלת וזאת היתה ליאם גם היא מהבסיס כאן, אווה נכנסה בלי לשאול והתיישבה במיטה שלה, מאיה נכנסה בלי לשאול גם היא והחדר התמלא, שמעתי את הרעש של הפן מהאמבטיה פועל ככה הדר לא שמעה מה שהולך כאן. היא יצאה מהמקלחת כשהיא לא שמה לב ומסדרת את שיערה השחור וסגרה אחריה את הדלת.
"ואו מה הולך כאן" אמרה הדר וצחקה צחוק קטן, "היית פה כל הזמן?!" שאלה ליאם. "כן.. איך.. מה איך אתם כאן ולמה כולם כאן?" שאלה וכולם צחקו. "כולם משוחררים מהחדר, יש ארוחת צהריים" אמרה מאיה וכולם מלמלו דברים ויצאו, הבטתי בהדר שהסתכלה על החדר שהלך והתרוקן, היא עמדה מול המראה ואספה את שיערה לקוקו רופף. באתי מאחוריה וחיבקתי אותה, היא השעינה את ראשה על כתפיי ונאנחה, נשקתי לראשה. "עשיתי עכשיו קוקו, אתה הורס אותו" אמרה בחיוך קטן. נישקתי את ראשה הרבה פעמים ובילגנתי את ראשה, היא התנתקה מהחיבוק ומהנשיקות המציקות שלי והתיישבה במיטתה. התקרבתי אליה ונשכבתי במיטה שלה, הנחתי את ראשי על רגלייה ואמרתי "איך היה בצילומים ובחתונה?" היא העבירה את אצבעותייה בקרקפת שלי ועברה בי צמרמורת נעימה. "היה מדהים" אמרה בתשובה קצרה והמשיכה להעביר את אצבעותיה בנעימות בראשי והקלידה באיפון שלה משהו. "תתיחסי אליי" אמרתי והדר גיחכה והמשיכה להקליד. "רוצה בסופ"ש לבוא אליי?" שאלה הדר ונזכרתי.. אני לוקח את נועם אל דודים שלנו, יש לנו מסורת כזאת לעשות 'נשף', ללבוש שמלות וחליפות. אחרי שאמא שלי נפטרה זה נהיה מסורת כזאת.. אמא שלי אהבה את כל העניין של 'נשף' להיראות יפה, כמו נסיכה ליום אחד וכשהיא נפרטה זה נהיה מנהג להנציח אותה..
סיפרתי להדר למה אני לא יכול.. "תבואי איתי.. יהיה לך יותר כיף" אמרתי והדר צחקה ואמרה "מיסטר אני מתגעגעת אל סבתא שלי.. ניפגש ביום ראשון.." ראו שהיא שמחה בשבילי.. "יאלה בואיי נלך לחדר אוכל" אמרתי וקמתי מרגלייה. "אני לא רעבה, בא לי רק לישון" אמרה בעייפות, "תאכלי ואז נלך לנוח" אמרתי. "אני אלך לנוח, לא אתה, אני ישנה בחדר שלי" אמרה, לא רציתי ללחוץ עליה. "טוב בואי נלך כבר שמנה" והלכנו לאכול.

***כעבור 3 ימים-יום חמישי***
הגעתי הביתה, ארגנתי את התיק כי בכל זאת אנחנו ישנים אצל דודה שלי ואני צריך לארגן תיק לבסיס, שמתי את החליפה תלויה על קולב בשביל שלא תתקמט והכנסתי הכל לאוטו, היום בערב הנשף, הדר בבית שלה, מחר היא נוסעת אל סבתא שלה. "זזנו?" שאלתי את נועם כשנכנסתי לחדר שלה, היא נתנה לי להחזיק את השמלה הארוכה שמכוסה בבד שחור בשביל שאני לא אראה, היא לא הסכימה לי לראות את השמלה שלה. "כן" אמרה בחיוך ויצאנו לכיוון האוטו, לפני שיצאנו נכנסנו לבית שוב ושאלתי את אבא אם הוא בא, שנה שעברה הוא לא בא כי ליאל נולד והוא רצה להיות איתו.. אם השנה הוא לא בא אני ממש יכעס עליו.. המשפחה של אמא של אוהבת את האישה החדשה של אבא, אבא טיפה מרגיש לא בנוח לבוא לשם. "אני נשאר כאן, ליאל לא מרגיש טוב" תירץ תירוץ. "בשביל מה יש לו אמא?!" שאלתי ואבא לא ידע מה לענות ונאנח כשאשתו ה'מדהימה' נעצה בו מבט. "חשבתי שתכבד לפחות את היום שהכי חשוב לנו בשנה, אבל בסדר.." אמרתי בעצבים ויצאנו מהבית. נועם יצאה ראשונה ואני טרקתי בחוזקה את הדלת. נסענו אל דודה שלי השעה כבר 5 בצהריים. היא גרה בערך בצפון, שעה וחצי נסיעה אליה.
"מה עשית השבוע?" שאלתי, "את האמת היה ממש שקט בבית לא הציקו לי" אמרה ושמחתי, כנראה השיחה עזרה. אבל למה אני לא מספר לאבא שה'אישה' שלו בוגדת בו? הוא מאושר לידה ואני לא יכול לעשות לו את זה.. הגענו אל דודה שלי שחיכתה בחוץ וקפצה עלינו בחיבוק. הורדנו אתהדברים והכנסנו לחדרים. נועם ישנה עם הבת שלה, שקטנה ממנה בשנה, ואני ישן בחדר אורחים. ישבנו אכלנו טיפה, דיברנו, אבל לא הזכרנו את הנושא של אבא..
רונה דודה שלי סיפרה לנו סיפורים על אמא, אבא לא מספר לנו עליה, אז רונה מספרת לנו וזה מחמם את הלב.. "לכו תתארגנו עוד מעט כולם באים" אמרה רונה כשהביטה בשעון שלה,
עליתי להתארגן ושמעתי שהמשפחה וחברים של אמא כבר הגיעו. הסתכלתי במראה שבחדר, לבשתי חליפה שחורה וחולצה תכלת לא יודע למה, נועם בחרה לי.. שמתי עניבה שחורה ומעל לבשתי את המעיל של החליפה, נעליים שחורות אלגנטיות ונכנסצי לחדרה של נועם. היא היתה עם הגב אליי, נדהמתי מהיופי שלה ובאמת בתמונות של אמא שהיא היתה בגילה הן דומות. "תסתובבי שנראה אותך" אמרתי ושמעתי את צחוקה של נועם. היא עשתה סיבוב קטן ואמרה "איך?" היתי בשוק.. השמלה היתה מהממת ונועם כרגיל מהממת ביופיה. היא לבשה שמלה שחורה תורכיז שמתאימה לחולצתי, השמלה היתה סרפלס, מחוך שמעוטר בתחרה ובאבני פנינה במסגרת של האזור של החזה, מתחת לחזה הוא עשוי מתחרה בצבע תורכיז שראו את בטנה מעט, בגלל שהיצה שקופה מעט, מהפופיק הוא עשוי ממלמלות בצבע תורכיז שנופלות עד הריצפה. היא נעלה נעלי עקב שחורות יפות שהוסתרו מתחת לשמלה, שיערה היה אסוף בתסרוקת מסורבלת בראשה ושרשרת זהב נחה על צווארה החשוף, היא שמה בושם, הבושם שקניתי לה, הוואן לידי מיליון, על אצבעותיה היה לק שחור עם נצנצים וטבעת זהב הקבועה הונחה על ידה, הטבעת שאמא הפצירה בי לשמור לנועם לבת מצווה שלה, ובבת מצווה היא קיבלה את הטבעת של אמא שקיבלה מסבתא שלה. צמיד זהב נח על ידה שחרוט עליו 'mi vida' החיים שלי.. הצמיד שקניתי לה לפני שנתיים וחצי שהיתה לה בת מצווה. עינייה הודגשו עם קו האיילינר השחור והריסים שלה הודגשו ועם כל מצמוץ שלה שקעתי במחשבה. שפתיה היו ורודות כמו בדרך כלל .."את מדהימה ביופייך" אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק. דודה רונה נכנסה ופשוט שתקה, היתה בהלם, כאילו ראתה שד, זה מה שקרה גם לי שנדהמתי מהשמלה.
"חכו אני חייבת תמונה" אמרה רונה וצילמה אותנו מהאיפון שלה, וכמובן הצלם שהיא שוכרת כל שנה צילם אותנו ביחד וכל אחד לבד ועם רונה שלבשה שמלה שחורה ארוכה עם שסע ארוך ושיערה אסוף כמו של נועם. יצאנו אל הסלון הגדול והפתוח שהוכן כולו בשביל הנשף וה'משתה' אחרי זה. אמא אהבה את הסיפור אהבה העתיק, שרומיאו נפגש עם יוליה בסתר, תמיד היא סיפרה לי על רומיאו ויוליה וסיפורים של אהבה נכזבת, וכזאת האהבה שלה, מתה.. מתה בדיוק כמו יוליה ורומיאו.. רקדנו את הריקוד המסורתי של הזוגות (מי שלא מבינה יש כזה בשיר של טיילור סוויפט 'love story', והתסרוקת של נועם כמו של טיילור בקליפ) נהננו באמת שנהננו, טיפה להנציח את אמא במקום כל הכאב.. היו הרבה אנשים. הרבה אנשים אהבו אותה.. התחלנו לאכול ושלחתי להדר את התמונה שלי ושל נועם והיא כמובן כתבה מגילה אני לא אפרט על מה ;). היא אמרה שהיא מתכוננת לישון ומחר בבוקר נוסעת אל סבתא שלה, דיברנו חמש דקות וזהו.. המשכנו בריקוגים עד הבוקר. שכחתי מאבא שכחתי מליאל ומאשתו.

נקודת מבט הדר-
"איזה יפים הם!!" אמרתי לעומרי שישב בספה וצחק ממה ששלחתי לו, "מאוהבים עד הסוף" אמר והטפתי לו מכה והוא זרק עליי כרית. "היי מספיק עם המכות, נהייתי ילדה מוכה" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק. "בשביל מה יש אחים?" אמר והמשיך להציק לי. "אז אם אתה אח שלי, מה אתה עושה בסופ"ש?" שאלתי. "ענבר סוגרת שבת אחרונה בבסיס לפני שהיא משתחררת אל האזרחות ולי יש חופשת סמסטר טיפה מהמבחנים, אז יום חופש" אמר. "יש לי הצעה שלא תתנגד אליה 'אח' שלי" אמרתי בצחקוק, "שפכי" אמר עומרי ולגם מהבקבוק בירה. "לא ראיתי את סבתא שלי הרבה זמן.. היא גרה בצפון, היא רוצה שאני אבוא אליה ולא בא לי לבד, אז החלטתי להזמין אתכם ובגלל שתומר וענבר לא פה אז זה רק אני ואתה רוצה?" שאלתי ועומרי אמר "למה?" ולא הבנצי אז התחלתי לפרט לו, "יש לה חווה ויש סוסים ונוכל לצאת לטייל בחיק הטבע וככה לא ישעמם לי" אמרתי. "לא הבנת.. למה את חושבת שזה מעניין אותי" אמר ולא הפסיק לצחוק, "אאוץ.." אמרתי ונזכרתי בתוכנית 'שמש' שטנצר דיבר ככה..
"יום כיף איתך בלי מועדון? נשמע מעניין" אמר בחיוך, תמיד שאנחנו יוצאים ביחד אני ועומרי זה למועדונים בת"א, לא יצא לנו לצאת למקום אחר.
"אז תארגן תיק ומחר נסע אליה, אני אלמד אותך לרכב ילד עירוני" אמרתי בחיוך. תמיד שהיתי רבה עם אמא היתי נוסעת לסופ"ש אצל סבתא, לפני שהכרתי את אורי, היתי מתנקה מכל הכעס ויוצאת לרכב עם הסוס באזור הפתוח.
ראינו סרט ונרדמתי בספה, כבר לא הרגשתי כלום. מזל שארגנתי את התיק..

נקודת מבט עומרי-
הדר נרדמה אז הרמתי אותה לחדר שלה וכיסיתי אותה. ארגנתי את התיק שלי, מחכה לראות איזה שוק אני עומד לקבל מחר. אני והדר בטבע, זה נשצע מצחיק כי אני והדר חיים ונושמים מועדונים ומסיבות, טבע נשמע כאילו הגענו לשם בטעות..
התקלחתי והלכתי לישון. התעוררתי מהקפיצות של הדר על המיטה, היא לא הפסיקה לשיר! "בו בו בו בו בוקר טוב! ואני קוראת, בו בו בוקר טוב" אמרה בשמחה וקפצה על המיטה. "סתמי יא שמנה" אמרתי ולא הפסקתי לצחוק מזה שהדר שרה לי כאילו אני במחנה של הצופים.
"עומריקי אתה נוהג אני עייפה מידי לנהוג" אמרה וזה היה צפוי.. היא תישן לה ואני אנהג חחח החיים הטובים! "חצי חצי" אמרתי והדר הנהנה בראשה והתארגנו. הדר היתה לבושה במכנס בורדו של קאסטרו לפי הסימן שלהם. הג'ינס היה צמוד וגבוה, היא לבשה ג'קט ללא ריצרץ בצבע שחור שכתוב עליו בגדול פול אנד בר. התארגנו ואכלנו ארוחת בוקר והעמסנו את התיקים לאוטו והתחלנובנסיעה, אני נהגתי עד שנכנסנו למושב מוזר.. בצפון, רחוק מהטווח ראייה שלנו, שמענו שירים והדר צילמה מלא תמונות והעלתה תמונה של שנינו מוציאים לשון והעלתה לאינסטגרם וכתבה 'צפון עם אח זה לא אח זה מלאך' "קופה" צחקתי ממה שהיא רשמה, מלא התחילו לעשות לייקים ולהגיב. התחלפנו והיא התחילה לסוע עד שהגענו לאזור ענקי , שטח רחב ויש בקתה מעץ בצד אחד ו5 סוסים שנמצאים בבקתה מעץ הגדולה. מסביב יש שטח ירוק, הכל מדשאות. ובית בצד גדול, קומה אחת רחב , זה הבית של סבתא שלה. הפעם אני צילמתי את האזור כולו והעלתי לאינסטגרם, 'heaven?' נראה באמת ככה, כמו גן עדן.. מקום שמכניסים אליו משוגע שיירפא וינוח מכל הרעש שמסביב. מלא תגובות ולייקים שאלו איפה אני ולי לא היה מושג אבל יפה כאן. נכנסנו אל הדירה של סבתא שלה, היא קיבלה אותנו בחום ודיברה איתי, היא חשבה שאנחנו יוצאים ביחד או משהו אבל הדר הסבירה לה שאנחנו שותפים וידידים טובים ואני הוספתי אחים. היה מצחיק מאוד. אכלנו בלינצס שסבתא שלה הכינה והכנסנו את התיקים אל החדר, אין לנו בעיה לישון ביחד במיוחד שאנחנו יודעים שיש לנו בני זוג ובנות זוג בבית. אחרי שישבנו הדר החליטנ לקחת אותי לטייל עם סוס, הכרנו את הסוס בשביל שלא יקבל עליי הפוכה וישאיר אותי לבד. לסבתא שלה יש חווה של סוסים אנשים באים לכאן בשביל לרכב על סוס. הדר עשתה לי הדרכה ועלינו על הסוסים.

נקודת מבט הדר-
עלינו על הסוסים והחלנו לרכב עליהם כשאנחנו באזור הסגור בשביל להרגיל אותם אלינו, אחרי שהם התרגלו יצאנו אל הדשא הירוק והנעים. צילמתי אותנו כמה תמונות ועומרי צילם אותי, העלנו תמונות ובסוף החלטנו להנות עם הסוסים, רכבנו עליהם ודהרנו ברוח כששיערי מתנופף ברוח והסוסים צוהלים ומתלהבים מהבחוץ , לא התרחקנו כ"כ אבל דהרנו במרחב הענקי של סבתא. בסוף החזרנו את הסוסים ונכנסנו לבית כי סבתא קראה לנו, "נהנת?" שאלתי את עומרי בזמן שישבתי על גבו כשהוא שכב במיטה והתעסק באיפון שלו. "מאוד ילדת הסוסים" אמר עומרי ולא הפסקתי לצחוק. "מחר בבוקר אמורה לבוא לכאן בת דודה שלי, היא בת 3, נברח לפני שהיא תבוא?" צחקתי ועומרי צחק והמשיך להקליד באיפון שלו, וכך גם אני הסתכלתי על התמונות שבאינסטגרם שהעלנו ועל התמונות שבאלבום באייפון. "נישאר איתה" אמר עומרי. "יש בבקתה מעץ בריכה מחוממת וג'קוזי, סבתא שלי ובעלה עשו הרבה דברים, היה שם פעם גן שעשועים ובגלל שגדלנו הם הורידו את זה ושמו במקום. אז נוכל לכייף לנו עם לירון, אתה תראה אותה מחר" אמרתי בחיוך. לירון זאת בת דודה שלי, היא מתוקה.
בילינו כל היום עם סבתא שהצטרפה לידינו במיטה הזוגית הגדולה וראינו סרט. דיברתי קצת עם תומר ועומרי דיבר עם ענבר בערך. עומרי נרדם ואני היתי בשלבי הירדמות. סבתא יצאה מהחדר ונרדמנו.
קמתי לבוקר שבת, הבוקר האהוב עליי!! התארגנתי ולבשתי עליי מכנס שחור כמו שלבשתי אתמול וחולצה רחבה לבנה ועומרי קם אחריי והתארגן. אכלנו עם סבתא ארוחת בוקר. "סבתא בואי נרכב על הסוסים ביחד" אמרתי ועומרי אמר "יאלה סבתוש בואי" וצחקנו, סבתא שלי אמרה לקרוא לה סבתא כי אמרתי שעומרי כמו אח שלי, חוץ מזה היא מרגישה סבתא של כולם. "עקשנים אוקי" אמרה, יצאנו לרכיבה על סוסים, הגענו למקומות שלא הכרנו אפילו. היא צילמה אותנו ליד אזורים יפים עם הסוסים. יש לי סבתא קולית., מצחיק להגיד את זה.
חזרנו ולירון המתוקית הגיעה עם אמא שחה, אחות של אבא. דיברנו בנינו והיא היתה צריכה לנסוע . ישבנו על הדשא מתחת לשמש הנעימה שחממה אותנו והושבתי את לירון עליי, עומרי ישב ממולי וסבתא נכנסה לבפנים. "מי אתה?" שאלה לירון את עומרי, היא מתה על לדבר.. חולה על הפה של הקטנה הזאת.! "זה עומרי, אני והוא גרים ביחד, אנחנו חברים טובים" אמרתי, היא לא מבינה מה זה ידידים. אז אמרתי ככה. "אני לירון" אמרה בקולה הקטנטן ועומרי חייך והיא קפצה עליו בחיבוק.
"מה זה אני אקנא בסוף!" אמרתי בקול תינוקי ולירון ענתה "אויש שקט את, כל היום היא בוכה כמו לילי התינוקת" אמרה בקול המשגע שלה. "לילי בוכה הרבה?" שאלתי בחיוך. לאחותה קוראים לי, היא בת חודשיים, אנחנו קוראים לה לילי.
"מי רוצה בריכה?" שאלה סבתא ולירון צרחה "בריכה בריכה!"

העברנו את היום וניצלנו כל שניה ושניה!!! עדכנתי את תומר בתמונות וכבר הינו צריכים לחזור אל הדירה, נפרדנו מכולם וחזרנו לדירה. התקלחתי ונכנסתי למיטה והתכסתי בפוך הקריר והדלקתי את המחשב נייד. "הדר אפשר להיכנס?" שמעתי את קולו של עומרי "כן" אמרתי ועומרי נכנס לחדר ואמר "היה לי ממש כיף, והבנצי שאפשר לבלות איתך בלי להרביץ לך, זה אחלה" אמר, לא הפסקתי לצחוק ואמרתי "טיפש!! והיה ממש כיף, יש מצב שמחר בבוקר תקפיץ אותי לתחנת אוטובוס שאני אגיע לבסיס?" שאלתי והוא הנהן ואמר "לילה טוב" וסגר את הדלת.
נכנסתי לפייסבוק והאיפון שלי צלצל זה תומר,
-בוביי- אמרתי בקול חמוד
-נושי, הערתי אותך?- שאל
-לא , היתי ערה ואני לא ארדם כי אתה לא לידי" אמרתי בקול עצוב
-רוצה לישון איתי ביחד?- שאל,
-רק איתך ורק איתך- אמרתי ועלה על פניי חיוך. סגרתי את המחשב ונשכבתי במיטנ, מתכרבלת בשמיכה מדמיינת את תומר לידי..
-אז בואי אליי ונישן ביחד- אמר.
-הלוואי וזה היה ככה, אבל אתה גר רחוק מהדירה שלנו ואני עם פיג'מה ואני לא אצא לבחוץ- אמרתי מחכה שהוא יגיד שהוא בא.
-הפסד שלך..- אמר.
-לא נראה לי.. קיצר אתה מעצבן אותי- אמרתי, אני שונאת שהוא מתחכם איתי.
-חבל.. חשבתי לבוא- אמר
-מה מה? תבוא בבקשה תבוא!- אמרתי מהדר, הרבה זמן שלא ישבנו ביחד ודיברנו כי לא היה זמן
-אני מעצבן.. מצטער- אמר
-ביייייי!- אמרתי וניתקתי את השיחה, נשכבתי לישון ונרדמתי
"איה" אמרתי בצחקוק קל כשהרגשתי מישהו נושך את האוזן שלי, והמישהו הזה זה תומר!
"מעצבן אותך?" שאל תומר והרגשתי את נשימותיו באוזניי. הוא נשכב צמוד אלי ואת ראשו הניח בשקע של צווארי.
"כן המפקד" אמרתי בקול ישנוני, "תחזרי לישון.. לילה טוב בובי" אמר ונשק לצווארי.
"לילה טוב פיצי" אמרתי ועצמתי את עיניי כשידיו של תומר מקיפות ועוטפות אותי.