מתי היא תשים לב… פרק 20 חלק ב'

נקודת מבט הדר-
התעוררתי מוקדם בבוקר לבוקר גשום ורטוב, נכנסתי למקלחת והתלבשתי במדים. עשיתי את ארגוני הבוקר שלי ויצאתי מהחדר כשראיתי שאווה לא כאן. יצאתי למבנה של הבנים ונכנסתי לחדר של מאור, דניאל, לירון וגיא, לירון וגיא נמצאים בחופשה אז בחדר נמצאים רק מאור ודניאל. דפקתי על הדלת של החדר ואף אחד לא ענה, נכנסתי לחדר והתיישבתי ליד מאור במיטה שלו, הוא ישן כמו בול עץ הוא לא שם לב, ישבתי כמה דקות לידו ודניאל נכנס לחדר כשבידו חפיסת סיגריות ומצית, גם הריח הסגיר אותו… "בוקר טוב" אמרתי בחיוך מאולץ, "בוקר טוב" אמר והתיישב במיטה שלו וחלץ את הנעליים הצבאיות הכבדות. "אוף הוא לא קם" אמרתי וקמתי מהמיטה של מאור, "הוא חזר אתמול מאוחר" אמר דניאל ונשכב במיטה, "אה.. טוב לילה טוב" אמרתי ויצאתי מהחדר. ראיתי את מאיה מרחוק, היא צעקה לי "בוקר טוב" חייכתי אליה והמשכתי למבנה של תומר, הוא נמצא בקצה של הבסיס, נכנסתי לחדר שלו והתקרבתי למיטה שלו, התיישבתי לידו והוא היה כ"כ חמוד.. הוא ישן על הצד והשיער שלו שבדרך כלל מסודר עכשיו פרוע מעט, גופו העליון היה ללא חולצה, נשכבתי לידו והעברתי את ידי על גבו השרירי והחשוף, אצבעותיי טיילו על גבו השרירי והחם מרוב שינה, אני פשוט אוהבת אותו, הוא לא התעורר, מה קרה כולם לא ישנו אתמול?. עצמתי את עיניי באיטיות ולאט לאט נרדמתי כשידי מחבקת את גופו של תומר שישן עם גבו אליי..

נקודת מבט תומר-
התעוררתי משינה לא מי יודע מה.. בקושי ישנתי, באתי לקום והרגשתי את היד הרכה והקטנה של הדר מונחת עליי, הסתובבתי בזהירות לראות אם זאת היא.. צדקתי זאת היא, עלה על פניי חיוך, לקום עם המלאך הקטן הזה שווה כל הון שבעולם!. היא ישנה.. קמתי בזהירות בלי להעיר אותה ונכנסתי למקלחת, התקלחתי וצחצחתי שיניים, יצאתי מהמקלחת שאני לבוש במדים ירוקים, התיישבתי בסלון והנחתי תפילין כמו כל בוקר, הגנבתי מידי פעם מבט אל הדר שישנה, היא לא מתעוררת.. מתי היא נכנסה לכאן.. סיימתי להתפלל והורדתי מעליי את התפילין, איזה הרגשה טובה זאת.. התיישבתי ליד הדר וליטפתי את פנייה הקטנות והאדומות, היא פקחה את עיניה באיטיות וחייכה אליי. "אני לא מאמינה" אמרה וצחקה במבוכה והסתכלה עליי עם עיניה הכחולות, "מה קרה?" שאלתי והסטתי את הפוני השחור שלה לצד, היא הניחה את היד על הפה שלה ואמרה "באתי להעיר אותך ובמקום נרדמתי", חייכתי אליה ונשקתי למצחה ואמרתי "יותר טוב כי אם היית מעירה אותי היית מוצאת את עצמך בתורנות מטבח", הדר חייכה חיוך ביישני שחשף את שיניה הלבנות "לא צריך, פעם הבאה אני לא יבוא" אמרה והפנתה את גבה אליי, "איך היה לישון בלעדיי?" שאלתי ושיחקתי בקצוות השיער הארוכות שלה, "כיף מאוד" אמרה וצחקה, "גם לי היה מאוד כיף בלעדייך" אמרתי והדר צחקה והסתובבה אלי בחזרה, היא חייכה ורכנתי לעברה נשיקה קצרה, הצמדתי את שפתיי אל שפתייה ולא נישקתי, היא חייכה והתנתקה מהמגע של שנינו ועמדה על המיטה ואמרה "אני תומר אני כ"כ מעצבן עכשיו אני יציק להדר שתבוא לאכול כי אני חופר" אמרה וצחקה, בשנייה תפסתי אותה מהרגליים והרמתי אותה על כתפיי ואמרתי "נראה עכשיו מי מעצבן מציק וחופר" וצחקתי, היא יכולה לשגע אותי לפעמים, אבל בקטע טוב לשגע, "לא לא תומר מצטערת" אמרה ולא הפסיקה לצחוק, "מאוחר מידי" אמרתי ולקחתי אותה על כתפיי לכיוון כל החדרים של הבנות שצריך לעשות להם השקמה, "חדר 4 לקום" אמרתי ודפקתי עם רגליה של הדר על הדלת, ככה עברנו 5 חדרים והדר לא הפסיקה לצחוק ולתת לי מכות בגב בשביל שאני אוריד אותה, הגעתי לחדר אוכל והורדתי אותה מכתפיי היא לחשה לי באוזן "בנוסף אתה גם דפוק" אמרה והלכה להתיישב ליד חברות שלה, צחקתי לעצמי והלכתי להתיישב ליד כל המפקדים וליד כל החברים שלי מהבסיס שבגילי. הסתכלתי על הדר מבט אחרון שהיא אוכלת והתעסקתי בבעיות בשולחן שלנו.

נקודת מבט אווה-
התיישבתי בשולחן ליד הדר ועוד כמה בנות והתחלנו לאכול, השתדלתי לא לבהות בדניאל שישב בשולחן מאחורי, "איפה היית?" לחשה לי הדר והתעסקה באוכל שבצלחת שלה, "סתם טיילתי" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף אל הדר והמשכנו לאכול, הרגשתי מין תחושה מוזרה כזאת בגב כאילו מישהו מסתכל עליי, הסתכלתי אחורנית וראיתי את דניאל נועץ בי מעט ומיד מפנה את מבטו כשראה שהסתכלתי עליו, המשכתי לאכול ורגלי רעדה וזזה במהירות, היתי חייבת סיגריה, היתי חייבת להשכיח את ההרגשה המוזרה ומעצבנת הזאת מגופי!. הדר הניחה את ידה על רגלי ואמרה "ואו תרגעי אווה" וחייכה אליי עם חיוכה הממיס, הסתכלתי על חיוכה והסתכלתי לאחר מכן על רגלי שהפסיקה לרעוד באופן טורדני. "קרה משהו?" שאלה, "לא.. הכל בסדר" אמרתי וקראו לנו לבוא לאימון, סיימנו לאכול ונמנעתי מקשר עין עם דניאל או עם הדר. יצאתי מהר מהחדר אוכל בלי להיתקל במישהו.. הלכנו לאימון ותומר צעק "3 סיבובים הייתם כאן" התחלתי בריצה עם כל החיילים והחיילות, החיילים כמובן רצו מהר יותר ממנו והרבה יותר ממנו, המשכתי לרוץ עד שהרגשתי את ההרגשה המוזרה הזאת שמישהו מסתכל עליי, הסתכלתי על דניאל שבהה בי וכשראה שוב שהסתכלתי עליו הוא הסיט את מבטו ואני המשכתי בריצה, הדר האטה את קצב הריצה שלה ואמרה "אווה נולדתי אתמול?" שאלה והבנתי שאני מוכרחה לספר.. זה לטובתי, "אני חושבת שהתאהבתי" אמרתי בזמן שרצנו, "בגלל זה את מוטרדת.?" שאלה והסתכלה בעיניי, "לא.. אני חושבת שהאהבה הזאת סתם תפגע בי, אין בה תועלת" אמרתי והדר הסתכלה בעיניי ואמרה "אהבה זה דבר טוב, וכשמתאהבים תמיד נפגעים" אמרה ומשכנו בריצה ואמרתי "אני רוצה מצד אחד להתאהב, מצד שאני אני לא חושבת שזה יתאים לי" אמרתי והדר חייכה חיוך שבור ואמרה "כשאת מתאהבת את נכנסת לשביל דמיוני, השביל לא כ"כ בטוח.. הוא צר ואת לעולם לא יודעת איפה הוא ייגמר.. אבל כשהוא נגמר הוא מתפצל לשתי נתיבים, נתיב אחד שבו את מסתכלת לעבר ומביטה אל העתיד.. ונתיב שני זה נתיב שאני לא אוהבת כ"כ, הוא נתיב קר ועצוב.., פה את מחליטה אם להיכנס לשביל הזה, ואם את נכנסת לשביל הזה את צריכה לדעת לאיזה נתיב את בוחרת ללכת" אמרה הדר והאיצה את קצב ריצתה ואני האטתי את הריצה והמשכתי ללכת הליכה מהירה, "אווה תרוצי" צעקה לי מאיה, המשכתי בריצה וניסיתי לעכל את מה שהדר אמרה לי.. אני בכלל מוכנה להיכנס לנתיב הזה? אני בכלל בטוחה לאן שאני נכנסת?.. העדפתי לא לחשוב יותר מידי והתקבצנו באזור המטווחים. הגענו למטווחים ולא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שהדר אמרה, לקחתי אותה לצד ואמרתי "למה התכוונת בדיוק בשביל הזה?" שאלתי והדר חייכה ואמרה "כשמתאהבים הולכים בשביל, את לא יודעת מתי השביל הזה ייגמר, את לא יודעת מתי תפסיק האהבה הזאת" אמרה וניסיתי לחשוב.. אבל ללא הצלחה, "וה2 נתיבים האלה?" שאלתי והיא החזיקה בידי עם שתי ידיה ואמרה "האהבה מתישהו נגמרת.. מה תעשי כשהיא תיגמר?" שאלה והביטה בעיניי, הסתכלתי עליה וניסיתי למצוא תשובה.. "אנחנו לא יודעים מה נעשה כשהאהבה תיגמר אבל אנחנו צריכים לזכור שיש 2 אפשרויות.. נתיב אחד שהוא נתיב שאת לוקחת איתך את כל הדברים הטובים ומשליכה את כל הדברים הרעים לפח וממשיכה הלאה, ובנתיב השני את פשוט 'תקועה' את לא יודעת לאן להמשיך ואת שקועה ברחמיים ובעצב בלתי מוסבר" אמרה ופחדתי מהרגע הזה.. "אני חושבת שאני לא בנויה לאהבה" אמרתי והדר חייכה ואמרה "אהבה זה דבר טוב, רק צריך לקחת בפרופורציות, תיקחי את הסיכון.. מסיכונים כאלה החיים נהיים מעניינים" אמרה והלכה לכיוון המטווחים. ניסיתי לחשוב וקראו לי למטווחים, התחלתי לירות וראיתי את דניאל יורה לידי לכיוון המטווח שלו, "בבושקה" קרא לי דניאל, "מה אתה רוצה?" שאלתי בעברית והמשכתי לירות לכיוון המטרות, "אני רוצה הרבה" אמר ברוסית וצחק, סיימתי עם המטווח והתעלמתי ממנו ועמדתי בצד חיכיתי שכולם יסיימו עם המטווחים, "מה הטכניקה שלך?" שאל דניאל ברוסית ונעמד מולי, הוא התכוון לטכניקה של איך שאני יורה.. "מדמיינת אותך במקום המטרה" אמרתי לו בחזרה ברוסית והלכתי לכיוון של כולם, "פגעת בי דושינקה" אמר דניאל ברוסית. מה הקטע שלו עם הרוסית?! מה הקטע שלו ממני?! .
חזרנו לבסיס והייתי צריכה ללכת למחסנים לסדר שם עם כל החיילים שנמצאים שם, הלכתי לשם והתחלנו בעבודות שלנו, קיבלתי אסמס ממספר חסוי 'צאי לשירותים הציבורים' , הסתכלתי מוזר על ההודעה ועל כל מי שמסביב ויצאתי לכיוון השירותים הציבורים, נכנסתי לשירותים האלה ולא היה אף אחד "מצחיק מאוד" אמרתי ובאתי לצאת, הרגשתי יד מושכת אותי לתוך תא וסותמת לי את הפה, הלב שלי פעם בחוזקה, הסתכלתי על דניאל שסתם את פי עם ידו והוריד את ידו וחייך חיוך מאושר, "דפוק" אמרתי והסדרתי את נשימתי, הוא צחק והתקרב אליי, "מה מצחיק" אמרתי ונעמדתי במקומי מחכה רק לראות מה הוא יעשה, הוא הניח את ידו מתחת לסנטרי ויד אחרת הצמיד למותני והצמיד את גופו אליי וגופי נגע בקיר, "אני אוהב לראות שאת נבהלת" אמר וקירב את שפתיו אליי, בלעתי את רוקי, רציתי רק עוד נשיקה קטנה ממנו לראות אם הרגשות שלי אליו באמת נכונים.. "מחפש נחמה בנשיקה.?שוב?" אמרתי והוא גיחך והצמיד את שפתיו אל שפתיי והתחיל לנשק את שפתיי בפראיות, גופו שנצמד אל גופי גרם לליבי לפעום בקצב מהיר, לא רציתי להראות לו שאני נהנת מהנשיקה, אבל לא יכולתי להתנתק מהנשיקה, הוא לבסוף ניתק את שפתיו משפתיי ואמר "דושינקה לא אוהבת שמנשקים אותה?" אמר בכבדות ונישק אותי שוב, לא יכולתי לא לנשק אותו, נישקתי אותו בחזרה, הוא חייך והמשיך לנשק אותי, הוא התנתק ממני ואמר "תחכי כאן 2 דקות ואז תצאי" אמר ונשאר צמוד אל גופי, הנהנתי בראשי והוא נישק את שפתיי עוד נשיקה קצרצרה ויצא מהשירותים כאילו לא קרה כלום, עשיתי כדבריו ונשארתי בשירותים, רק שלא נשארתי 2 דקות.. נשארתי אולי 2 שעות.. יצאתי מהשירותים והמשכתי בשלי..

נקודת מבט הדר-
"די נמאס לי, קר לי וחם לי ואני עייפה ואני רוצה להתקלח ולישון!" אמרתי והתלוננתי בפניי תומר שהעביד אותי, הוא חייך ואמר "עוד מעט" והביא לי בקבוק מים וכדור, "לא לוקחת שום כדור" אמרתי והזזתי את הכדור שהיה בידו, "את חייבת, זה לא נתון לויכוח" אמר ודחף את הכדור לידי, לגמתי מהמים ובלעתי את הכדור הגדול, "כל הכבוד" אמר והמשיך בעיסוקיו וכך גם אני.. "הדר את משוחררת" אמר תומר לאחר שסיימתי עם כל הטפסים, נכנסתי לחדר שלי ואווה לא היתה בחדר, נכנסתי להתקלח והתלבשתי בפיג'מה ארוכה ויצאתי לחדר ליד של מעיין, "מעייני" אמרתי וקפצתי עליה בחיבוק, היא גם יצאה מהמקלחת. "סנג'רו אותך הא?" אמרה וצחקה, "כן!" אמרתי ומעיין נראתה לא משהו.. "את מרגישה טוב?" שאלתי ונגעתי במצחה, היא לא היתה חמה.. "לא יודעת.. כואבת לי הבטן" אמרה והתיישבה במיטה שלה, "קחי כדור" אמרתי והתיישבתי לידה, "לקחתי כבר" אמרה ונשכבה במיטה שלה, "עוד מעט הוא ישפיע עלייך" אמרתי וחייכתי אליה, "אני מקווה!. את מצטרפת לכפיות או שמישהו מחכה לך?" אמרה וקרצה לי, לא יכולתי שלא לצחוק, היא צחקה עם ובסוף נשכבתי לידה ואמרתי "מוזר לי טיפה כל הקשר הזה.." ושמעתי את קולה אומר "תמיד זה מוזר.. אבל זכית בו, והוא זכה בך, לא ככה?" אמרה וחשבתי על זה.. "ואני זכיתי בך" אמרתי וחיבקתי אותה, היא צחקה ואמרה "נו ואיך הוא במיטה?" שאלה, "איכס מגעילה לילה טוב" אמרתי ועצמתי את עיניי, נרדמתי וכך גם היא..