מתי היא תשים לב.. פרק 18 חלק ג'

נקודת מבט מתן-
ואו היא נראת על הפנים… "את בטוחה?" שאלתי אותה והתיישבתי לידה, חברה של ענבר ישבה בסלון והסתכלה עלינו, "אני בטוחה" אמרה ולגמה מכוס המים שהונח על השולחן, "אני אקח אותך לביקור רופא" אמרתי נחוש בדעתי, היא הנידה את ראשה לשלילה והזיזה את הפוני השחור שלה לצד, היתי מהופנט אחרייה, היא קמה מהר ורצה לחדר שלה, "הדר חכי" אמרתי ורצתי אחריה, היא לא ענתה ונעלה את הדלת של החדר אחריה ואני נשארתי מאחורי הדלת הלבנה דופק על הדלת ושומע קולות הקאה, "הדר.." אמרתי בקולי הרגוע וניסיתי שהיא תצא כבר, "אני שניה באה" אמרה ושמעתי אותה שוב מקיאה, ושוב את זרם המים נפתחים ואחרי כמה דקות היא יצאה מחוייכת מהחדר, אבל היא היתה חיוורת מעט, "אני לוקח אותך לביקור רופא זה לא נתון לויכוח" אמרתי ומשכתי בידה שתבוא איתי, "אני לא רוצה..אני רק רוצה להתקלח" אמרה והתיישבה בסלון, מעיין חברה של ענבר ישבה והסתכלה עלינו, "את לא נכנסת להתקלח שאת יכולה כל שניה להתעלף" אמרתי והדר גלגלה את עינייה הכחולות כמו קרח, אנחנו מכירים בקושי 7 שעות וכבר אני דואג לה.. "אתה לא נכנס איתי למקלחת שתהיה בעניין" אמרה וצחקה, "בגלל זה את לא תתקלחי" אמרתי והיא זרקה עליי כרית, ענבר נכנסה לבית היא היתה נראת מותשת "מה את ככה?" שאלה מעין חברה שלה, "כרטיס אשרי.. 2 בחורים.. קניות?" אמרה וחייכה חיוך מרוצה, "איפה הם?" שאלתי וענבר ענתה "חברים שלך הלכו לקנות בשרים לעל האש" וקרצה לי, נשכבתי בספה השנייה והסתכלתי במשחק כדורגל ששודר בטלוויזיה

נקודת מבט ענבר-
"חיים שלי, הגעת!!" אמרתי וחיבקתי את מעיין והלכתי לחדר שלי ושל עומרי, "מאמי אני ממהרת פשוט, בואי תמדדי ותראי לי" אמרה מעיין ומדדתי לה את השמלה, מעיין לומדת עיצוב, היא מעצבת בגדים ונתתי לה לעצב לי שמלה, היא מהממת, אבל צריך להצר אותה, "סבבה" אמרה וסימנה מידות, פשטתי מעליי את השמלה והתלבשתי בחזרה, מעיין יצאה מהבית ואני התיישבתי ליש הדר, היא נראת לא טוב בכלל "מה יש לשניכם?" שאלתי והדר שיחקה בחולצתה ומתן היה עסוק בטלוויזיה, "בא לי להתקלח אבל מתן לא נותן לי" אמרה, צחקתי ואמרתי "כנסי מה את שואלת אותו" אמרתי ומתן אמר "לא בא לי להיכנס אמצע המקלחת שלה ולדעת שהיא התעלפה אבל אם זה בסדר מבחינתך אז סבבה" אמר, הסתכלתי עלייה ואמרתי "שוב הקאת?" והיה בין שלושתינו שתיקה מוזרה, כאילו יש פה סוד שאסור לספר, "לא" אמרה הדר בהחלטיות וקמה לחדרה, "הדר חכי!" קראתי לה ונכנסתי לחדרה, סגרתי את הדלת והתיישבתי על מיטתה הלבנה המפוארת והסתכלתי עליה, היא הורידה את חולצת הפיג'מה שלה ואת מכנסה ואמרה "אנע במקלחת" אמרה ואמרתי "בסדר, אם את לא מרגישה טוב צעקי לי" אמרתי ושמעתי את הזרם של המים נפתחים, סידרתי את בגדיה שהיו זרוקים במיטה וקיפלתי, הכנסתי לארון והתיישבתי במיטה זמן רב עד שהיא יצאה, "הדר.. הדר?" קראתי ופתחתי את דלת האמבטיה, ראיתי אותה זרוקה על הריצפה והתחלתי לבכות, "הדר!" צעקתי ודמעות זלגו מעיניי, הרמתי את ראשה וצעקתי "תומר!!עומרי!!מתן!!" וניסיתי להעיר את הדר, היא לא קמה! איזה סתומה אני! איך הרשתי לה להתקלח!! מתן נכנס בריצה לחדר ונכנס לאמבטיה, כיסיץי את גופה עם מגבת ודמעות זלגו, "מה איך?" שאל והרים את הדר למיטתה והתחיל לטפל בה, מזל שמתן התנדב במד"א, עמדתי בצד ובכיתי.. "היא חייה תירגעי" אמר מתן ועומרי ותומר באו, "אני מצטערת זה הכל בגללי, הרשתי לה להתקלח" אמרתי ובכיתי בתוך חיבוקו של עומרי, תומר נכנס לחדר והתיישב ליד הדר שפקחה את עינייה באיטיות והתרגלה לאור המסנווה עיניים הזה, "אם את צריכה משהו תקראי לי" אמרתי ויצאתי מהחדר לכיוון החדר של תומר והתיישבתי במיטה בתוך חיבוקו של עומרי "הכל יהיה בסדר"

נקודת מבט תומר-
" איך זה קרה?" שאלתי אותה וליטפתי את ראשה שהונח על כרית הנוצות הרכה, "אני לא יודעת.. אני לא יודעת" אמרה בבכי ודמעות זלגו מעינייה הכחולות, ליטפתי את ראשה ונשקתי למצחה שהיה מכוסה בפוני השחור שלה, "הכל יהיה בסדר.." אמרתי והיא הנהנה בראשה, "תומר אתה יכול להוציא לי בגדים מהארון?" שאלה בקולה הרך והנעים, קמתי מהריצפה והוצאתי פיג'מה ארוכה ורודה מארונה של הדר והנחתי על המיטנ, היא התיישבה באיטיות על המיטה ולבשה את חולצת הפיג'מה שלה והורידה לאחר מכן את המגבת, היא שמה את המכנס בזהירות ונשענה עם גבה על גב המיטה והתכסתה בפוך הקריר, "כואב לי כל הגוף, כל הראש והגב" אמרה והחזיקה בראשה, "זה מהמכה.. נפלת וקיבלת מכה בגב" אמרתי וליטפתי את ראשה שקדח מחום, מתן דפק על הדלת ונכנס לחדר עם כוס זכוכית וכדור, "קחי את זה תרגישי יותר טוב" אמר והגיש לה את הכוס ואת הכדור, "תודה, מתן" אמרה בקול חלש וענבר ועומרי נכנסו לחדר והתיישבו במיטתה של הדר והיו איתה, מתן סימן לי לצאת לבחוץ ויצאתי איתו למרפסת, הדלקתי סיגריה והוא הליק גם, לקחתי שאיפה מהסיגריה, הרוגע הזה שהוא מביא לי.. הוצאתי את העשן מגופי ואמרתי "קראת לי?" ומתן הוציא את העשן מפיו ואמר "הדר.. תשים לב אלייה" אמר ולא הבנתי מאיזו בחינה, "מאיזו בחינה?" שאלתי ולקחתי עוד שאיפה מהסיגריה, "כמה זמן אתם ביחד?" שאל והשתעלתי, "מה?בהריון?!" שאלתי והשתעלתי שוב, אין מצב!. "לא דבע" אמר וצחק מעצם תגובתי, "הרבה בנות שבפלוגה שלי הגיעו לביקור רופא כולן היו עם אותן תסמינים, הקאות לא פוסקות חיוורון ואני בטוח ששמת לב לזה" אמר והסתכלתי עליו במבט לא מובן, שמחכה לראות לאן הוא חותר, "אני לא רוצה להסיק מסקנות, או שהיא סובלת מהפרעות אכילה או שהיא פשוט אכלה משהו לא טוב" אמר, סיימתי את הסיגריה והדלקתי עוד אחת, היא?היא סובלת מהפרעות אכילה?איך לא שמתי לב.. היא כמעט ולא אוכלת..נכנסתי לבית מנסה לעכל את מה שמתן אמר לי.. נכנסתי לחדר של הדר ואמרתי "אני יכול לדבר עם הדר לבד?" , עומרי וענבר יצאו מהחדר וסגרו אחריהם את הדלת, נשארתי ליד הדלת רחוק מהדר, לא יכולתי להיות קרוב אלייה עכשיו, "תומר, בוא לכאן" אמרה בקולה החלש, "למה את עושה את זה לעצמך?" שאלתי בעצב והדר הסתכלה עליי במבט לא מובן ואמרה "עושה מה?" והסתכלה עליי עם עינייה הכחולות, "אין לנו מספיק בעיות על הראש?" שאלתי והיא החלה לבכות, אני לא יכול שהיא בוכה.. "אל תבכי.." אמרתי והתקרבתי לידה וחיבקתי אותה, "מה אתה חושב..?" שאלה בזמן שבכתה, "את סובלת מהפרעות אכילה?" שאלתי בהכי ישר שאני יכול, לא ללכת סחור סחור, "מה?" אמרה והתנתקה מחיבוקי והתרחקה ממני, "הפרעות אכילה?אתה חושב שאני מקיאהבגלל זה?" אמרה והתרחקה ממני, "אני לא.. רק שאלתי" אמרתי והתקרבתי אליה, היא הלכה והתרחקה ממני, "מאמי שלי.. אני מצטער אם פגעתי בך אבל הכל מאהבה" אמרתי והתקרבתי אליה אבל היא התרחקה ממני, "תלך מכאן.. בבקשה" אמרה וכעסתי על עצמי!, "אנ..אני מצטער" אמרתי אבל היא נשענה על הפינה של הקיר והחליקה לאט לאט לריצפה הקריבה את רגלייה אל גופה וטמנה בתוך את ראשה, "אני מצטער.." אמרתי שוב ויצאתי מהחדר, ענבר נכנסה לחדר וישבנו רק אנחנו הבנים בסלון, "הגיבה קשה?" אמר מתן, "מאוד.." אמרתי והתפללתי בעמקי ליבי שהדר לא סובלת מהפרעות אכילה, זה דבר נוראי, דבר קשה, אולי אנשים חושבים לעצמם, אוי אוכלים מקיאים, נשארים רזים, זה דבר שלא בשליטה, דימוי גוף נמוך ושלא לדבר תסכול.. , "היא נרדמה" אמרה ענבר שיצאה מהחדר לאחר הרבה זמן.. נכנסתי לחדר ונשכבתי במיטה ליד הדר וחיבקתי אותה, כיסיתי אותה בשמיכה, היום הזה היה יותר מידי בשבילנו..

נקודת מבט הדר-
התעוררתי בבוקר בלית ברירה מקרני השמש שחדרו לחדר דרך התריס, הרגשתי את ידו השרירית של תומר עוטפת את גופי בחום ובאהבה, אני לא יודעת מה עבר לו בראש באותה שנייה, אומנם אני לא שלמה עם הגוף שלי אבל אני לא אנורקסית.. לא בולמית.. תמיד תמיד אני חייה עם הפחד של זה שאני אקיא.. אני מפחדת לא יודעת למה, מפחדת מהרגע שההקאה תהיה שגרת חיים אצלי, אתמול היה היום המזעזע ביותר בחיי, 5 פעמים , פחדתי שזה יהיה השגרת חיים שלי, קמתי בזהירות ונכנסתי לאמבטיה, עצמתי את עיניי עד שהגעתי לכיור צחצחתי שיניים ויצאתי שוב בעיניים עצומות רק לא לראות את האסלה הארורה שהקאתי בה..
"אני רוצה שנבהיר בנינו את העניניים" אמרתי ותומר התעורר ושפשף את עיניו והתיישב במיטה והסתכל עליי, החזקתי את ידיו ואמרתי "אני לא סובלת מהפרעות אכילה..אני כן סובלת מדימוי עצמי נמוך, אני כן היתי רוצה להיות מישני אחרת, אבל אני תמיד פחדתי מהרגע שהלהקיא יהפוך לחלק משגרת החיים שלי, תמיד פחדתי מה אחרים יגידו עליי, אני מנסה להימנע ממחשבוצ על מה יהיה אם אני יקיא, אבל אני כן מנסה לאכול מסודר ואולי להרזות פה להרזות שם, אורי לא מרשה לי.. אבל אני עקשנית, לא אכפת לי, אבל אני רק רוצה להגיד לך שאני לא כזאת" אמרתי והסתכלתי בעיניו ודמעות עמדו בעיניי ואימו לפרוץ, "הכל בסדר אהובה שלי" אמר וחיבק אותי, היתי צריכה את החיבוק הזה כ"כ.. התנתקתי מהחיבוק וצחקתי "אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון אני רגשנית מידי.." אמרתי וצחקתי מעט, "אני אוהב אותך כמו שאת" אמר ואימץ אותי לחיקו ולא שחרר, "אני אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי קצרות לשפתיו, "גם אני.. מאוד" אמר והלך למקלחת, ואני יצאתי לסלון, "בוקר טוב" אמרתי בחיוך וקפצתי על הספה בין עומרי למתן וחיבקתי את שניהם, "מישהי קמה עם מצב רוח!!" צחק מתן, "כן, כן" אמרתי וקפצתי על תומר בחיבוק שבא לסלון, "אני אוהבת את כולכם" אמרתי ונישקתי את שפתיו של תומר, "מאמי צריך לצאת לבסיס" אמר תומר, "ידעתי שהטוב הזה צריך להיגמר מתישהו" אמרתי וצחקתי