מתי היא תשים לב.. פרק 15 חלק א'
נקודת מבט הדר-
נקודת מבט הדר-
הצבעתי על הצלע שלי היה לי שם קעקוע בקטן ובו רשום 'no more pain' לא עוד כאב.. מספיק סבלתי הרבה… הרבה בגידות הרבה שקרים הרבה עצב וכאב.. הקעקוע נמצא בקטן קושי ורואים.. כי הידים מסתירות וגם החזיה מכסה את זה בגלל הצילומים לא יכלתי משהו גדול יותר.. "למה כתבת את זה?" שאל ואמרתי "זה קטן לעומת כל הכאב שעברתי" אמרתי והחזרתי את החולצה לגופי, "מתי עשית את הקעקוע?" שאל "בגיל 17 שהרגשתי צביעות מאנשים ולא רציתי להיפגע יותר אז כל הלילה לפני שהיתי הולכת לישון היתי מסתכלת על הקעקוע ולוחשת לעצמי 'no more pain no more love, you're alone!' , היתי הולכת לישון עם הרגשה טובה יותר, את האמת אף אחד לא שם לב לקעקוע, חוץ מאורי הסוכן שלי שסיפרתי לו על הקעקוע" אמרתי, (במשפט בנגלית רשום- לא עןד כאב, לא עוד אהבה, את לבד!), "עכשיו כדאי שאני אלך לישון" אמרתי ונשכבתי על המיטה ותומר היה באותה מיטה איתי אבל הרגשתי שהוא עדיין ער,
נקודת מבט תומר-
למה..למה היא מקעקעת כאלה דברים?היא עד כדי כך נפגעה?אהבה זה משבר שחולף בחיים, שמסתכלים עליה כלפי חוץ חושבים שהיא בורכה בהכל, כנראה שה' בירך אותה בהכל אבל החיים שלה היו היו מושלמים היא לא נולדה עם כפית של כסף בפה, "למה אתה ער עדיין?" שאלה אותי הדר בקולה הרך והרימה את עינייה אל תוך עיניי, ראיתי את עינייה התכולות שמזכירות לי לי ים שלווה ורוגע, "אני לא עייף, את?" שאלתי וליטפתי את לחייה, לא רציתי לספר לה מה עובר עליי, על זה שאני צריך להיות גם אבא לאחותי וגם אמא שלה וגם חברה שלה מישהו שהיא תסמוך עליו, הכל בו זמנית, זה לא קל שאחותך קמה כל בוקר בידיעה שהיא חיה ואמא שלה שהביאה אותה לעולם מתה בגלל שילדה אותה, "לא יודעת, אני לא נרדמת" אמרה ובהתה בעיניי, "תישני, מחר יופ עמוס" אמרתי ועברתי את ידי על הפוני השחור שלה, היא הורידה את מבטה מעיניי וידי שנגעה בשיערה חיבק את כתפה, ראשה הונח מתחת לסנטרי, ידי טיילה על ידה ולאט לאט היא נרדמה, עד שהיא שקעה בשינה, אני רק הסתכלתי עליה ולבסוף נרדמתי, התעוררתי בבוקר כשאני והדר ישנים צמוד אחד לשני, ידי חיבקה את כתפה וראשה הונח מתחת לסנטרי על החזה שלי והיד הקטנה של הדר החזיקה בבטני, רגלינו היו מכורבלים אחד בשני, "הדרי..קומי צריך להתארגן" אמרתי וניסיתי להעיר את הדר ללא הצלחה, היא פתחה את עינייה ולא דיברה והסתובבה לצד השני של המיטה וכיסתה את כל ראשה עם השמיכה, קמתי מהמיטה ושטפתי פנים ואווה נכנסה לחדר ולקחה דברים, "הדר קופה קומי בעצם אל תקומי גם ככה אין מים חמים להתקלח" אמרה אווה ויצאה מהחדר, היא השאירה את הדלת פתוחה ולפני שהיא יצאה היא קרצה לי ואמרנ "בוקר טוב ה-מפקד" וצחקה, חייכתי אליה וחזרתי שוב אל הדר בתקווה להעיר אותה "אין לי מה לקום.. אין לי מים להתקלח אני לא זזה מהמיטה בחיים" אמרה וצחקתי, היא יכולה לפעמים להתעקש על משהו, "אז מה תעשי?" אמרתי והדר קמה מהמיטה ושטפה פנים וצחצחה שיניים אך נשארה עם פיג'מה, "מה אני אעשה אין לי מים להתקלח ואני לא רוצה לצאת ככה" אמרה וסידרה במראה את השיער שלה, היא ממש יפה כשהיא קמה, היא אספה את שיערה לקוקו גבוה ושיערה עדיין היה ארוך
נקודת מבט הדר-
תומר לא הוריד את העיניים שלו ממני וצחקתי מעט והזדעזעתי לראות אין אני נראת בבוקר, "די אני מגעילה על הבוקר אל תסתכל אפילו" אמרתי וצחקתי לעצמי, "את נראת טוב אפילו בבוקר" אמר והיה בנינו שקט של מבוכה, סידרתי את הפוני שלי לצד ותומר אמר "אנחנו נצא מכאן מתישהו?" ואמרתי בהחלטיות "אחרי שיהיה לי מים חמים במקלחת" אמרתי ותומר זרק עליי כרית ואמר "מציקה בואי לי יש מים חמים במקלחת" וצחק, "התכוונת מצחיקה!" אמרתי בכעס והוצאתי לי מדים לאחרי המקלחת, "כן לזה התכוונתי" אמר ויצאנו מהחדר לכיוון החדר המפואר שלו, נכנסתי להתקלח ויצאתי אחרי הרבה זמן, היה שקט בחדר, לבשתי את המדים ויצאתי מהמקלחת חיפשתי את תומר וראיתי אותו במטבח מניח תפילין, התיישבתי על המיטה שלו ושמתי טיפה סומק ורדרד ונשכבתי במיטתו וראיתי טלוויזיה, הוא סיים להניח תפילין ואמר "מי הרשה לך להיות על המיטה שלי" וזרק לי למיטה את הפיג'מה שלי וצחק, "אני הרשתי לעצמי עכשיו בוא נצא" אמרתי ויצאנו לחדר אוכל, התיישבנו בנפרד, לא הסתכלתי עליו כל הארוחה וישבתי עם אביב מאור לא בא לארוחת בוקר, "איפה מאור?" שאלתי ואביב אמר "בבית, שחררו אותו אתמול הוא רצה להיפרד ממך אבל הוא איחר" אמר אביב ושלחתי מהר אסמס למאור 'היית חסר לי בארוחת בוקרררר' ומאור החזיר לי 'חחחח הדרי מצטער חזרתי לבית נולדה לי אחיינית' רשם ורשמתי 'מזל טוב חיים שלייי בעזרת ה' כשאתה וחברה שלך תתחתנו' רשמתי והמדכתי לאכול, "היום כולם מנקים את החדרים בלי יוצא מן הכלל זה החדר שלכם לשנתיים הבאות או 3 הבאות תחשבו על זה" אמרה מאיה והגיע באמת הזמן שלי להפעיל כישורים חברתיים :-)
אני ואווה נכנסנו לחדר הזוועתי שלנו ועזרתי לאווה לקפל את הבגדים והיא הכניסה לארון, ניקינו אבק ושטפנו את החדר, עשיתי הזמנה בטלפון ביקשתי מאורי הסוכן שלי כמו אבא שייארגן לי וילון בצבע שמנת לחלון שיש לנו בחדר ומנורות לשידה ועוד כמה שיחשוב על לשדג את החדר שלי ושל אווה החדר גדול, הוא רק שלי ושלה זה טוב :-)
עברו להם 3 שעות ואורי התקשר שהוא בשער והלכתי להכניס אותו, הוא נכנס לחדר עם עוד כמה אנשים והם פרסו שטיח סגול ספגטי בצורת עיגול והם תלו וילון לבן על החלון הקירות שהיו צבועות בשמנת הוסיף לחדר ועל השידות הלבנות של הצבא הונח מנורה יפה וגם בצד של אווה , קפצתי על אורי בחיבוק וכולם נכנסו לראות את החדר "אתה אהבה שלי בחיים !!" ואורי חיבק אותי ורגליי היו באוויר יצאנו לבחוץ והסתובבנו בחוץ ואביב בא והכיר את אביב ואורי דפק לו יציאה כזאת "תשמור על הנסיכה הקטנה הזאת" וצחקנו, המשכתי להסתובב עם אורי ואמרתי "מה אצה חושב על הבסיס?" ואורי אמר "אני חושב שעשית לכולם בית ספר והם עשו לך" אמר וצחקתי, "חשבת שאני אשרוד כאן?" שאלתי כי הרבה אמרו היא ברבית היא לא תצליח.. "כן..תמיד האמנתי בך הדרי, את כמו הבת שלי וכשלך קשה גם לי קשה ובינתיים אני רואה שאני יכול להיות גאה בך!" אמר ונישק את לחיי, המשכנו ללכת ומאיה ותומר באו לראות את אורי, "נעים מאוד אני מאיה וזה תומר אנחנו המפקדים של הדר" אמרה מאיה ואורי לחץ לשניהם את הידים, "זה אורי הוא הסוכן שלי, הוא היה לצידי מגיל 16 עד עכשיו אנחנו חברים טןבים מאוד" אמרתיואורי אמר "חברים?אתנחנו כבר משפחה,הדר היא הבת השנייה שלי" אמר ונישק את ראשי, תומר הסתכל עליי וחייך, "אורי אתה תצטרך להתגעגע אליי יותר מידי כי אני צריכה כבר ללכת וגם אתה" אמרתי ואורי אמר "הדרי לפני שאת יוצאת הביתה תיזהרי לא לעבור דרכי!" אמר אורי בתוקפנות מצחיקה, צחקתי ואורי הלך, נשארתי רק עם תומר והלכנו לכיוון ההשמירה ולא דיברנו "נחמד האורי הזה" אמר תומר וחייכתי, "כן מאוד" אמרתי ותומר צחק, "מה מצחיק?" שאלתי "סתם" אמר ונכנסנו לשמירה להחליף את אלה ששמרו כבר
תגובות (7)
זההה מווושלללם! תמשיכייי דחוווף… ❤❤❤
תמשיכי….
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייי ואוו אין על הסיפור שלך פשוט אין
תמשיכיייייייייייייייייייייייייי אוהבת שרית
חחחח ואני חשבתי שהיה לה סרטן…
אחלה של סיפוררר
חח אין מילים פשוט מושלם אהבתי!!!
מאוהבת בךךךךך
מדהיםםםםם מדהים מדהיםםם תמשיכייייי