מתי היא תשים לב.. פרק 14

נקודת מבט אביב-
"הדרי.. מה קרה?שוב פעם תומר?" שאלתי וליטפתי את פנייה, "אני רוצה להיעלם מכאן" אמרה וממש נבהלתי מהתשובה שלה, "למה?" שאלתי והיא כיסתה את פיה עם השמיכה ובהתה בנקודה ברצפה,"אני רק רוצה לשכוח מהכל" אמרה וליטפתי את ראשה, "הכל יהיה בסדר" אמרתי והיא הנהנה בראשה ועצמה את עינייה ונרדמה, "הדר.." אמרה מאיה ונכנסה לחדר, "היא ישנה" אמרתי וקמתי מהמיטה לידה ויצאנו מהחדר, "אמ, יש שינויים טיפה בחדרים הדר עוברת לחדר עם אווה" אמרה וכולם יודעים בבסיס שעם אווה אסור לדבר.. "מי החליט?" שאלתי וידעתי שתומר עומר מאחורי זה, "שיקולים של כל הצוות" אמרה ואמרתי "תומר?תומר זה כל הצוות?" שאלתי וצחקתי, "זה לא החלטה שלי..אווה בסה"כ חמודה" אמרה ונכנסתי לחדר של הדר ולא הקשבתי למה שמאיה אמרה, לקחתי את התיק שלה והכנסתי בפנים את כל הבגדים שלה ואת כל הדברים ששייכים לה, "מה אתה עושה?שודד אותי?" אמרה הדר וצחקה, "את עוברת לחדר שלי!" אמרתי בהחלטיות
נקודת מבט הדר-
"מה?" שאלתי וקמתי מהמיטה, "מעבירים אותך לחדר עם אווה תחליטי, אווה או אני" אמר וסגר את התיק שלי, "למה הוא דופק אותי ככה כל הזמן!!" אמרתי ולקחתי את השמיכות ואת המצעים והלכנו לחדר שלי החדש עם אווה, לא לעורר בעיות, חייכתי אל אווה ואביב יצא מהחדר ואמר "תבואי אלי כשתסיימי" ושמתי את כל הדברים ואירגנתי את החלק שלי בחדר, אנחנו 2 בנות בחדר שונה מהחדר הקודם שהינו 5 בנות, החדר מרווח עם טלוויזיה ומיני בר 2 מיטות מחוברות כמו מיטה וחצי, "אני הדר וכן גם אותי הצבא דפק ועשה ממני סאנג'רית" אמרתי וחשבתי שאווה תהרוג אותי או משהו אבל אווה חייכה וצחקה, היא ממש יפה וחמודה, "כן הצבא דפק אותנו, הגיע הזמן שנדפוק אותו" אמרה וכבר מפה ידעתי שיהיה לי טוב, "נתחיל בזה שהשקמה ממש לא בא בחשבון" ואווה אמרה "עשינו דיל" ולחצה לי את היד, היא טיפה ענקית ועוד שניה שברה לי את היד, יצאתי מהחדר וראיתי את תומר ואת מאיה, מאיה קראה לי ואמרה "איך בחדר?" בחשש ולא התייחסתי אל עומר ופניתי רק למאיה "מבטיחה שאווה אחת החמודות,אנחנו הולכות להיות שותפות לעניין" אמרתי ונכנסתי לחדר של אביב, התיישבתי במיטה שלו ושיחקתי באיפון בזמן שאביב התקלח, כמובן דניאל נכנס לחדר ואמר "הדר..לאן נעלמת לי?" שאל והתקרב אליי, "אל תתקרב אלי, לא רוצה לשמוע ממך בחיים" ואביב יצא מהמקלחת ואמרתי "אביב תעשה טובה ותעלים את האיש הזה" אמרתי והחדר של אביב הפך להיות מרכז העניינים תומר ומאיה נכנסו לחדר כששמעו צעקות, "תעוף מכאן לא רוצה לראות אותך בחיים!אתה פשוט מגעיל בעיניי ושפל" ומאיה התחילה להרגיע את העניינים ואמרה "חברים להירגע" והשתקתי אותה ואמרתי "מאיה אל תתערבי בדברים שאת לא יודעת כמו שהמפקד שאיתך יודע" אמרתי ומאיה הסתכלה על תומר במבט רצחני ואמרה "אתם רוצים שיחת משמעת כמו ילדים בכיתה ז'? אין בעיה! אף אחד לא הולך נעשה שיחת משמעת ופשוט נעיף כל אחד ממכם לעבודות רס"ר חשבתי שעברנו את השלב הזה" אמרה בעצבים, "יותר מידי 'חברים' במקום אחד" אמרתי בציניות ותומר התעצבן ואמר "תסתמי את הפה שלך כבר, את גם ככה לא עוזרת" פניי נהיו חיוורות ואמרתי, "חשבתי שכולנו חברים" והסתכלתי על דניאל ואז על תומר, "כנראה שטעיתי, חברים לא עושים תחרות מאחורי הגב" אמרתי ויצאתי מהחדר ושמעתי אותם מקללים שם אחד את השני, "מחר בבוקר בירור אחד אחד כאן עף על משמעת למשפט" צעקה והיה לי רע.. נכנסתי לחדר שלי החדש ולבשתי בגדיי ספורט ושמתי אוזניות על אוזניי ורצתי סביב הבסיס בשקט שלי להתפרק לבד, אני הרבה פעמים עושה ככה ריצות לבד זה משחרר אותי מכל הלחצים והבעיות לקצת זמן, אתם בטח לא תבינו אבל הריבים בצבא אין לי כ"כ עם מי לדבר, לא בא לי להישמע שברירית או מישהי שתמיד מתלוננת ולמי תמיד מתלוננים אם לא לאמא או לאבא?אז אני לא יכולה, וכמה שאורי שימש לי כאבא וגם ציון אבל אני לא יכולה, הם סתם יילחצו בגלל בעיות שטותיות בצבא, זה היה ידוע מראש שאם אני ותומר ניפרד זה מה שיקרה, זה מה שקרה ואני צריכה לשאת בתוצאה ולא להתפרץ כל הזמן,
רצתי מהר יותר ככל שהרצון לבכות גבר, כבר עשיתי סיבוב סביב הבסיס הענקי, התנשפתי והמשכתי לרוץ שהכאב יצא ממני, תצא ממני כאב!!! תשחרר לי את הלב ואת כל הגוף, אני ממשיכה לרוץ ולהרוס את הרגליים שלי והכאב רק מתגבר ולא יוצא, הנה הוא נעלם, אני רואה משהו, משהו שחור מתקרב, הוא גדל, הכאב יוצא ממני, הסימן השחור גדל אני לא רואה כלום, אני ממשיכה לרוץ, הכאב ראש שלי ממשיך וממשיך אני עוצמת עיניים וממשיכה לרוץ, הנה הכאב נעלם..