אני אוהבת סיפורים עצובים ):*

מתי היא תשים לב.. פרק 1

21/04/2013 4745 צפיות 5 תגובות
אני אוהבת סיפורים עצובים ):*

כעבור 3 שנים-
סיימתי יב' אני עדיין מדגמנת נפרדתי מחבר שלי כריס, הכל השתבש ברגע האחרון, נכנסתי לבית השעה 4 וחצי לפנות בוקר יצאתי למועדון לחגוג את חיי הרווקות מחדש חזרתי עם כאב ראש..
"את רצינית?את יודעת איך דאגנו לך!" אמרה אמא ולא היה לי כח לשמוע אותה
"תעני לי כשאני מדברת איתך חצופה!" אמרה אמא בכעס
"מה את רוצה?מתפוצץ לי הראש אל תציקי" אמרתי והאלכוהול שלט בדיבורי
"למה את הורסת הכל?היה לך חיים טובים, היית הכי מקובלת הכי אהובה יצאת עם כריס הוא כמעט הציע לך נישואין עד שהיה לי רגע של נחת ממך את הורסת הכל!" אמרה אמא והמילים פגעו בי..
"מצטערת שהרסתי לך את הרגע הנחת ומצטערת שאני לא מביאה לך שלווה, מצטערת שאין לי דעה בבית הזה, מצטערת שהדבר היחידי שאני זוכרת שהיתי יושבת במחשב ואת היית אומרת 'שוב פעם בלי חברים.. הרי מי יצא עם אחת כמוך' מצטערת שלא היתי מספיק טובה" אמרתי בכעס ועליתי לחדר
אמא נשארה המומה והתיישבה בספה, דמעות זלגו מעיניי ונרדמתי לישון עם ריח של אלכוהול
כל השבוע היה מגעיל, אמא ואני לא מדברות.. אני עומדת להתגייס עוד יומיים רק החברים הטובים נשארו לצידי, אני רוצה כבר להגיע לצבא ולא לראות את הבית יותר! אמא אפילו לא שואלת למה נפרדתי מכריס.. הוא בגד בי.. בגד בי עם חברה שלי.. חברה הכי טובה שלי..
הגיע היום של הגיוס אבא נמצא בשליחות באמריקה ואני חושבת שהוא לא יגיע.. גם אמא לא, נראה לי היא לא יודעת שאני מתגייסת היום.. אף פעם היא לא היתה מרוצה ממני..
ענת היחידה שידעה את הסיפור שלי עם אמא , היא החברה הכי טובה שלי מכיתה ד', הגעתי לבקו"ם וכל החברים באו להיפרד ממני כולל הסוכן שלי של הדוגמנות.. כולם בירכו אותי ואני כל כך התרגשתי לא בכיתי כי אמא תמיד אומרת ילדים גדולים לא בוכים..
בצבא הכל מדהים, הטירונות טיפה קשה אבל מסתדרים, אני מסתדרת עם כל מי שכאן רק בעיה אחת הטרידה אותי.. לאיפה אני אחזור בחופשות מהצבא?.. אני כבר שבועיים וחצי כאן
"הדרי מה קרה?" שאל אביב , אחד מהבסיס הוא ממש נחמד, תמיד דואג לי, כמו אח חסר
"הכל בסדר" אמרתי בחיוך והסתרתי את כל החששות,
"את באה לאכול?" שאל והנהנתי בראשי והמפקד קרא לי לצד "הדר את לא ב100% כאן" אמר ולא יכלתי להסתיר כבר.. "אל תדאג אני אסתדר" אמרתי וחייכתי את החיוך המפורסם שלי שמסתיר הכל
"אני יכול לעזור לך.. תספרי לי " אמר, המפקד שלנו צעיר בן 20, נראה טוב,
"סתם אני מחפשת דירה אבל לא נראה לי שאני אצליח, אני כל היום בעבודה וכאן בצבא" אמרתי
"הדר למה את לא מספרת לי.. יש לי חבר הוא מחפש שותף אני אציע אותך, זה זול בת"א" אמר והרגשתי שסוף סוף משהו הולך לי בחיים, אני עובדת בעוד עבודה חוץ מהדוגמנות, אני עובדת בתור ברמנית במועדון, עבודה מגניבה..ככה הדירה קרובה לי לעבודה
"תודה " אמרתי ובאמת עבר שבוע וכבר אני רשמית יעבור לגור בת"א עם עומרי השותף שלי
"תומר אתה לא צריך לעזור לי להעביר את כל הדברים באמת!!" אמרתי לתומר המפקד שלי
"זה מחויבותי.." אמר ועד סוף היום כל החדר שלי בבית של ההורים היה מרוקן והועבר לת"א
"אז למה את עוברת מהדירה בבית?ולמה את לא מדברת עם אמא שלך" שאל ולא הבנתי מאיפה הוא יודע.. "מה.?" שאלתי וניסיתי לעכל את השאלה, "אני המפקד שלך ואני שם לב ביציאות הביתה, העבודה שאת כל היום לא בבית, ספרי לי" אמר ומיד אמרתי "אין לי כלום לספר" והראתי שהכל בסדר
נקודת מבט אמא של הדר-
עבר חודש וחצי מאז הריב עם הדר, היא בצבא והיא לא הגיע לבית כבר 3 שבועות, הטלפון שלה לא זמין.. אבל מי אני שארדוף אחריה?היא זאת שצריכה לבקש סליחה איזה בת גידלתי בת חצופה!
מה זה המכתב הזה?מה זה?הבית מרוקן! פרצו לפה?? "הדר?" צעקתי והלכתי לחדר שלה אבל כולו היה ריק ופתחתי את המכתב
'אמא, הפעם האחרונה שאני אגיד את המילה אמא, בעיניי אמא זאת אחת שלא תעזוב אותך כשקשה, אחת שתהיה לצידך, אחת שתאהב אותך בלי תנאים וחוקים, אחת שיהיה לה אכפת ממך, אמא שלא תריב איתך, אמא אחת שאכפת לה מהילדים שלה, אמא מצטערת מצטערת באמת על כל ה18 שנים שהיתי לך נטל, מצטערת שלא יכלתי להיות כמו הילדים של אחיות שלך, מצטערת שלא יכלתי להיות מושלמת, מצטערת שלא יכלתי לרצות אותך, מצטערת שאני ככה עוזבת אבל קשה לי.. קשה לי לדעת שמי שנמצאת לידי לא אוהבת אותי באמת.. אוהבת אותי רק בגלל שנהפכתי להיות 'מקובלת' לפי דבריך.. 'אהובה'? מצטערת.. לא יכולה לחיות בשקר כזה..אל תדאגי לי ואל תחפשי אותי, אני מסודרת, כל החיים פחדתי להגיד לך משהו בשביל שלא תכעסי ותהיי מאוכזבת ממני, החיים לימדו אותי שבשביל שתאהבי אותי היתי צריכה לשתוק ולהסכים עם כל דבר, אני הילדה שלך.. אני הבת שלך.. אני הילדה המסכנה ללא חברים, אני הילדה שלא היתה מביאה 100 אבל היתי מביאה 90 זה לא היה מספק אותך.. אני מבקשת סליחה מעצמי בבקשה הדר תסלחי לעצמך שחיית כל החיים בקשר, אני בטוחה שעשית את זה מאהבה אבל אמא אני לא רוצה לשמוע ממך לעולם!..
שלום אמא.. אהבתי אותך.. אוהב אותך תמיד.. ביי'
"ילדה חצופה תחזרי הנה!" אמרתי בכעס, את ילדה חצופה זאת את אשמה את אשמה.!!
מי את שתדברי אליי ככה ותגידי לי את זה! אני לא אסלח לך בחיים!!!!


תגובות (5)

אמאאאאאא מדהים

21/04/2013 10:59

אם את לא ממשיכה עכשיו אני אצא אלייך,תזהרי יש לי כפכף…
רררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר
0.ס

21/04/2013 11:21

סיפור מהמממממם!
תמשיכיי דחווף !!!
אשמח עם תקראי ותגיבי על הסיפור שלי ׳גורל לא צפוי׳ ❤

21/04/2013 11:21

תמשיכיייייייייייייייייי סיפור מהמם
ומה הקטע של הנעליים?
חחחחחח
ותמשיכיייייי
אוהבת שרית

21/04/2013 11:24

עאע סיפור מושלםם♥ תמישכיי ממש יפה

21/04/2013 12:48
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך