מתחת לאדמה פרק 1 :)

"סקרלט " קראה פרודנס מעבר לחלון הנמוך של חדרי .פקחתי את עיניי בעייפות וקמתי ממיטתי . וכשאני אומרת מיטה אני מתכוונת וגוש סלע מלבני עם מפת שולחן עליו .
"בוקר טוב סקרלט " אמרה פרודנס ונכנסה לדירת החדר הסלעית שלי .
"בוקר …." אמרתי חושבת מהורהרת על השמש שבטח זורחת בחוץ ועל הילדים הג'ויגים בטח מתכוננים ללכת לבתי הספר המצועצעים שלהם .הרמתי את מבטי והבטתי בפרודנס .היא נראתה מודאגת אבל כשהבחינה במבטי היא חייכה והושתה לעברי מגש קטן שעליו רבע כיכר לחם מעופש וכערת דייסה מעלת עדים .
הבטתי על המנה מעלובה שלה וחייכתי ."תודה פרו " היא חייכה כשכיניתי אותה בשם החיבה שלה
"הלוואי שהייתי יכלה לתת לך יותר " היא אמרה ופנתה לכיוון הדלת חסרת הדלת שלי .
"תזדרזי היום מגיעה מפקד חדש למסדר אמרו שהוא ממש קשוח " היא אמרה מבעד לכתפה ונעלמה .
אז אלו היו חיי מאז שהביאו אותי לדייפ ונד סמאילי .פעם גרתי במפלס החמישי עם ההורים שלי אבל אחרי כמה מרידות פשוט העלימו אותם .נשארתי לבד ורציתי לנקום … בואו רק נגיד שילדה בת תשע לא יכולה לנקום נקמה משמעותית אבל בגלל העבר של אבא שלי שלחו אותי לכאן למפלס השלושים וחמש שהוא המפלס האחרון והחשוך מכולם . אין כאן אור טבעי בכלל ואנשים כאן תמיד חיוורים ,אבל בם גרם האנשים הכי טובים ונדיבים שפגשתי בחיי .
כל אחד כאן נמצע במפלס באחרון כי הוא עשה משהוא שממש עצבן את הג'ויגים .פרודנס למשל רצחה כמה מהם כדי לנקום את מות ילדיה וזה נחשב מעשה של גבורה כאן .
לבשתי במהירות את בגדי העבודה שלי ויצאתי החוצה .ומצמצתי כמה פעמים כי נורות הפלורוסנט הזולות הכבידו על עיניי ואז נזכרתי בהם .הם הכאיבו לי ברמות וגרמו לי ולכולם סבל נורא .
הבטתי בהם המבט מיוסר .שני צמידים גדולים וכבדים כמו משכולות נכרכו סביב פרקי ידי הם היו שולחים לג'ויגים דיווח מלא של מה שקורא איתנו ומה אנחנו עושים בכל רגע .אדם שלא היה מציית היה נעלם זאת הייתה סוג של שגרה בדייפ ונד סמאילי .
"היי סקרלט " קרא לעברי לוק .הוא היה אחד החברים הטובים שלי היו לנו הרבה דברים במשותף ובכל מה שנוגע עליו הייתי רוצה שהמצב יהיה שונה ….
"היי לוק היי קאסאנה " אמרתי וחייכתי על שניהם .עם לומר את האמת לא הבחנתי בקאסאנה עד עכשיו כי היה הייתה כל כך קטנה בהשוואה ללוק .
"עד יום עד חרא כמו שאומרים " אמרה וונדי שצצה כאילו משום מקום בחברתו של אנטר
"יש לי כל כך הרבה יבלות אני מת " אמר ליים שעמד ביצאה מביתו ונשאן על הקיר
טוב ילדודיס יש לנו מחצבים מפגרים לחצוב בשביל הג'ויגים המפגרים אז מהר בבקשה " אמרה אליס שהגיעה בריצה והתקדמה לכיוון המכרות .אז ככה התנהלו חיינו עד עבודה פסימיות משוטפת וירדות על השומרים הדפוקים שלנו לא מבינים את שפת הדייפ ונד סמאילי .אבל היום בערב הולך להיות יום מיוחד … מעד מיוחד .