מתחיל בך ונגמר בי | 6

שופכת כל מה שבפנים.
בפניי שוטר. טוב נו, באופן חלקי. אותו הדבר. באמצע הלילה.
אני משפילה את המבט.
אמא של אדיר נכנסת ורצה לכיוון החדר שמאחורי הדלת. היא מתעלמת משאר השוטרים, בצרחות 'אדיר' דואגות ו'חלשות'.
אני מגחכת. אני תוהה אם הלך לי הטרמפ.
הוא מחייך. כן, בהוא הכוונה לחתיך במדים. שון.
"צריכה טרמפ?", הוא מכוון את האגודל אחורה, ככה שהיא פונה לכיוון הדלת. אני מגחכת.
"לא יזיק לי" אני מצחקקת והוא קורץ אליי. אני קמה. אני מסמסת לאדיר שלא יחפש אותי ואנחנו יוצאים לניידת.
אני נכנסת למושב שליד הנהג.
אני חייבת להודות, ניידת משטרה זה אחד הדבריםם!
"מתלהבת, אה?" הוא מגחך ומתניע. אני מהנהנת.
Let her gi של passanger מתנגן ברקע כאשר הוא פותח את הרדיו. אני נזכרת בתומר ומעבירה תחנה.
הוא מחייך.
The a team של ed sheeran , מתנגן. שיר עצוב, אבל אני מעדיפה אותו על שיר אהבה שמזכיר לי את תומר בכל מילה ומילה.
הוא מתחיל לזמזם אותו ולאט לאט הניידת נהיית ניידת זיופים. חמש דקות חולפות, ואחריהן עוד.. ועוד..
אני לא מרגישה את הזמן עובר.
הוא לא מרגיש את הזמן עובר.
הוא חונה מול הבית שלי.
הוא רוכן קדימה ומצמיד נשיקה לשפתיי.
אגרסיבית, חושנית, ממכרת.
אני נסחפת לתוך הנשיקה.
טעות של רגע.
נקישות על החלון.
אנחנו מתנתקים.
אלוהים אדירים…
תומר