מתחיל בך ונגמר בי | 4

"לא מאמי, זה לא מה שאת חושבת!" תומר מתחיל, כשהוא סוף סוף שם לב שאני עומדת שם. שאני רואה כמה זבל הוא יכול להיות.
"נכון, זה לא מה שחשבתי. חשבתי שאתה לא בוגד מסריח, וטעיתי. " אני אומרת באדישות, אבל צמרמורות עוברות לי לאורך כל הגוף. אני מכחכחת בגרון.
"נו-" הוא מתחיל, משפט שאני ממהרת לקטוע.
"ביי תומר" אני אומרת. החלטית. על מי אני עוברת? עוד בנסיעה הביתה אני אפרוץ בבכי.
אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת. אדיר מפלרטט עם קבוצת בנות שחורדיניות.אני נוגעת לו בכתף, ולפי ההבעה שלי הוא מבין כבר לבד.
הוא מנשק לחי של האחת, ולשאר מנופף לשלום. הוא עוטף אותי עם הזרוע העבה והחמה שלו ומצמיד אותי אליו.
"מה קרה, אהבה?" הוא שואל ומנשק את ראשי. אני שותקת. הוא מבין שלא נוח לי עדיין לדבר על זה ושולף את המפתחות לאוטו. לא חולפות מספר דקות ואנחנו על הכביש.
"כמה שתית…?" אני אוגרת אומץ ומנסה להסיט את הנושא לכיוון אחר עד שאוכל… לפתוח מה שבלב.
"מספיק בשביל לגרום לתאונה קריטית שתוציא לך את העין מהמקום" הוא עונה ברצינות. אני מרימה גבה והוא מגחך.
"תירגעי, מאמי, אני יודע לנהוג" הוא מנסה להרגיע אותי, שיטה לא הכי מוצלחת.
סירנות. אני מסתכלת על אדיר. הוא קופא במקומו.
"עצור בצד! רכב כהה, לעצור בצד" מגפון. כאילו שלא נבין שאילו אנחנו, כאשר אנחנו היחידים על הכביש.
אדיר עוצר בצד.
יופי.
הכל הולך פשוט נהדר!
קודם תומר , ואז משטרה.
אני חייבת הפסקה.