מתחיל בך ונגמר בי | 10(+הודעה)

"את יודעת, נכון?" אופק שואל אותי על כוס נס קפה חמה של בוקר. אני נהנית מהאדים החמים שמלטפים לי את הסנטר.
אני נאנחת. אלעד לא יכול שלא לזוז, ומתנחל במטבח.
"כן." אני מחלצת תשובה חנוקה וחלשה מהגרון, מבין השפתיים החשוקות שלי. חשוקות מהמבוכה.
אופק נאנח בקול. הוא התמתח אחורה. אלעד עדיין לבוש בבוקסר הצמוד שלו. אכפתיות לא באה בחשבון, כנראה.
"כמה זמן? איך שמתם לב אליי?" אני שואלת כמעט ובלחש. אלעד מגחך מהמטבח.
"איך לא נשים לב? דברי דוגרי, במצב כזה, לא היית שמה לב לדלת נפתחת?" הוא קורא מהמטבח. אופק מסמיק. זה מוזר לי מדיי.
הטלפון מצלצל. אני מסתכלת על המסך. תומר.
"שיכור מסריח" אופק מסנן ומנתק לו. אני מרימה אליו את המבט. הכי מביך שיש!
"אני…" אני מתחילה ונקטעת בצרחות.
"אלעדוש אלעדוש!" היא מדלגת פנימה ונתלית על אלעד. היא מצמידה לו נשיקה רטובה ומתמשכת. אופק מאדים.
"אלה." אלעד מתחיל. הוא מחליף עם אופק מבטים.
אלה. שנה מעליי,
שיער חום חלק ועיניים גדולות וירוקות. עגיל עדין באף, בגדים צמודים וביטחון עצמי נמוך. נחמדה, אבל צריכה המון תשומת לב.
"אהובי" היא מסננת. היא מנמיכה את הקול, מאוהב שכזה.
אלעד מסיט את המבט ממנה וחוזר לפנקייקים של הבוקר שלו.
אני מחליפה מבטים עם אופק הסמוק.
אני לא מבינה מה עובר עליי.
אני מצמידה לו נשיקה רטובה.
ספירות של אייפון.
פלאש.
"זוג חדש! לאינסטוש" אלה צווחת.
האייפון מצלצל.
אני מסתכלת עליו.
תומר.