מתחיל בך ונגמר בי | 1

אדיר.
אני ממהרת להסתיר את החזה אבל הוא בתגובה רק צוחק ונשכב על המיטה.
לא נותן לי פרטיות. מהצד השני, הוא אף פעם לא נתן.
"אחלה בזזים יש לך" הוא צוחק. אני זורקת עליו את הדבר הראשון שנמצא בהישג ידי. במקרה הזה, קולב?…
הוא תופס אותו במהירות ומחייך חיוך שרמנטי. טמבל.
"את באה לאור, לשחייה הלילית , נכון?" הוא שואל. אני מהנהנת ומחפשת משהו ללבוש. אדיר מחייך. המרחק בין המיטה לארון… פער עצום. הוא מצמצם אותו בבעיטה קלה. לי, בתחת.
אני נאנחת.אני נוהמת בעצבים.
כבר לא אכפת לי מכלום יותר. לא שיראה את ה'בזזים', ולא שיכעס ויברח. אני מושכת אותו בכל כוחי וזורקת אותו החוצה.
אני נועלת את הדלת ומתנשפת. שמן.
אני חוזרת לארון.
לאחר חצי שעה של חיפושים אני מחליטה ללכת על שמלה לבנה ופשוטה, וזוג כפכפים. מה שחשוב פה הוא הבגד ים, ובבגד ים אני הולכת להפציץ.
אני נכנסת למקלחת. חומקת כמה שאפשר מזווית העין של אדיר. אני מנחשת שהוא כבר לא פה. אפשר להפוך את זה לזווית העין של כולם.
המים שוטפים אותי, וכשאני יוצאת אני מרגישה רעננה יותר מתמיד. אני לובשת את הביקיני, השמלה והכפכפים הפשוטות. אני דואגת לקחת תיק, כי באיזשהו מקום אני יודעת שמאור אני לא אצא אותו הדבר. בקיצור, לא בטוחה שאוכל לחזור הביתה.
אפשר לקרוא לזה סייפטי.
אני מוציאה את המטען והפלא מהשקע, ודוחפת אותם לתיק. אדיר, להפתעתי, מחכה לי בחוץ.
הוא צופר לי. החשק לנסוע איתו ירד מזמן, אבל אני מחליטה להתעלם ונכנסת למושב ליד הנהג.
"את יפה, יודעת?" הוא מגחך.
"אלוהים, אדיר, שתוק!" אני מסננת. אני עצבנית.
הוא מניף את הידיים. לא מבין…. ומתניע.