מתחילים מחדש- פרק 9

נקודת מבט שי
"מה מה שיצא שבסוף לא רק אני נתקעתי בכיתה במשך שעתיים שלמות, גם היא." שקד סיפר לכולם בארוחת צהריים את מה שקרה היום בבית הספר.
וכלום צחקו, העפתי מבט לכיוונו של מוראל שהיה נראה דיי משועמם מהסיפור, טוב נו עדיף ככה מאשר הוא יזרוק איזו הערה מטומטמת.
" זה ממש לא מצחיק! אלה היו השעתיים הכי ארוכות שהיו לי בחיים." אמרתי ופניי הפכו לרציניות. כולם המשיכו לצחוק ושקד איתם.
הבטתי בשקד במבט רצחני, וששקד ראה את המבט שלי הוא הפסיק לצחוק.
"חוץ מזה, תאמיני לי, אני סבלתי יותר." אמר שקד. הבטתי בו בהרמת גבה.
איך בדיוק הוא סבל יותר? הוא ישן כל השיעור ואני הייתי צריכה לשמוע את הנחירות שלו, ואם זה לא מספיק הייתי צריכה לסבול במשך שעתיים שלמות את המורה המעצבנת הזו.
"איך סבלת בזה שישנת?" שאלתי.
"כן! השולחן היה ממש לא נוח, וגם הקול המעצבן של המורה." אמר שקד ושיפשף את עורפו.
"כאילו ששמעת משהו." אמרתי בהתחכמות.
"אז זה נכון שאומרים שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו." מוראל אמר.
פתאום כל כך דחוף לו לדבר, כל הזמן הזה הוא הקשיב לסיפור כמו ילד טוב ועכשיו הוא החליט לפתוח את הפה.
"אוהו תראו מי פתח את הפה שלו, שנדבר עליך?" שאלתי.ואז כולם הביטו בנו במתח.
מוראל הביט בי במבט מאיים. מה הוא חושב שאני מפחדת ממנו? הוא זה שצריך לפחד ממני.
"תגיד, אז בבית הספר לא הספקתי לשאול אותך את זה אבל איך זה מרגיש ליפול באותה מלכודת פעמיים?" שאלתי בהתגרות וחייכתי חיוך מנצח.
"פעמיים?" שאלתי רומי בפליאה.
"אחלה." מוראל ענה וחייך חיוך ממזרי ועלה לחדר שלו.
"זה היה מוזר." אמר דולב.
"מה היה מוזר?" שאלתי.
"כן, זה באמת היה מוזר." אמר שקד.
"אהמ… מישהו מוכן להסביר לי על מה אתם מדברים?" שאלתי בסקרנות.
"מוראל, הוא… כל מה שקרה עכשיו היה מוזר הוא עלה לחדר שלו ואפילו לא אמר כלום." הסביר שקד.
"מה אתה רוצה שהוא יגיד, גם אני אם הייתי במקומו הייתי נשארת חסרת מילים, פעמיים, גדול." אמרה רומי וחייכה חיוך מרוצה.
"לא נו, את לא מבינה אני מכיר אותו, זה מוראל אין סיכוי שהוא יילך ככה בלי לתת פייט." הסביר שקד.
"טוב עזבו קרה מה שקרה וזהו." אמרתי.
"אז איך היה היום הראשון שלך?" שאל דולב.
"הזוי? אני חושבת שזו המילה שהכי מתאימה לתאר את היום שעבר עליי." אמרתי.
"האמת שהייתי מופתע שראיתי אותך בכיתה בכלל את שניכם." אמר דולב.
"אוף איך תמיד את מפספסת את כל האקשן?" שאלה רומי בקול של ילדה קטנה והכניסה עוד כפית של אורז לפה.
האמת שאני מתחילה להרגיש כאן בבית, כולם נחמדים אליי חוץ מ… אבל אני לא נותנת לזה להפריע לי. זה אפילו קצת משעשע.
המשכנו לדבר עוד קצת ואז ברוך נכנס.
"כולם פה?" הוא שאל פניו היו נראות רציניות.
"לא, מוראל למעלה." אמר שקד.
"לך תקרא לו." אמר ברוך. ותוך חמש דקות שקד ומוראל ירדו.
טוב אז אפשר להתחיל?" שאל ברוך. וכולנו הנהנו.
"הכל בסדר אבא?" שאלה יהלי בדאגה.
"הכל בסדר." אמר ברוך וחייך חיוך מרגיע.
"אז למה כינסת אותנו?" שאלה רומי.
כנראה שקורה כאן משהו חריג…
"אל תדאגו לא קרה כלום, רק רציתי להודיע לכם שהיום בלילה תתקיים מסיבה לכבוד שי." אמר ברוך.
נשמעו קולות שמחה.
"אז כנראה שבכל זאת יש בך צדדים חיוביים." אמר מוראל.
"דביל." סיננתי לעברו.
"הכל כבר מוכן לקראת המסיבה אז ככה שנשאר רק לכם להתארגן." אמר ברוך.
ומיד כולם החלו להתפזר לחדרים.

נקודת מבט מוראל
עליתי לחדר שלי, אני חייב למצוא דרך להתנקם בשי הזאת. אבל איך?
לאחר כמה דקות דלת החדר נפתחה, הסטתי את מבטי לכיוון הדלת וראיתי את שקד.
"מה אחי?" שאלתי כשראיתי אותו עומד בפתח.
"ברוך למטה, יש לו הודעה חשובה." אמר שקד.
זה מוזר ממתי ברוך מכנס את כולנו? שקד ואני ירדנו למטה ובדרך דיברנו קצת.
"טוב אז כולם פה?" שאל ברוך בכדי לוודא אם באמת כולנו פה.
כנראה שזה חמור יותר ממה שחשבתי. מעניין אם המנהלת כבר סיפרה לו על התקרית היום בבית הספר.
"טוב אז היום בערב תתקיים מסיבה לכבוד שי." אני כבר לגמרי איבדתי אותו כשהוא אמר מסיבה.
אני חולה על מסיבות אין דבר שיותר מתאים לי עכשיו מאיזו מסיבה טובה.
"כנראה שבכל זאת יש בך דברים חיוביים." אמרתי לשי בניסיון לעקוץ אותה.
"דביל." היא סיננה לעברי והלכה.
כולם החלו להתפזר לחדרים.
"מוראל!" ואז שמעתי צעקה מאחוריי. הסתובבתי וראיתי את ברוך.
אויי לא יש לי הרגשה שהסתבכתי.
"כן?" שאלתי וחייכתי חיוך קטן.
"רוצה לספר לי משהו?" שאל ברוך. למי השאלה שלא ידעתי שהוא יודע משהו.
"אממ… לא, לא משהו מיוחד." שיקרתי.
"אולי בכל זאת?" שאל ברוך.
פאק! עכשיו אני יודע בוודאות שמישהו סיפר לו משהו, אם הוא יגלה על מה שקרה אני מרותק.
"לא." עניתי ביובש.
"אולי אתה רוצה לספר שגם היום איחרת לבית הספר, בפעם החמישית." אמר ברוך והדגיש את שתי המילים האחרונות.
"אה כן… בקשר לזה…" התחלתי לומר.
"תקשיב מוראל אני לא מתכוון לתת לך עונש, אבל אם עוד פעם אני אשמע שאתה מאחר, אני כבר לא אהיה סלחן בעניין הזה, הלימודים שלכם מאוד חשובים לנו, חשוב לנו שתצליחו." אמר ברוך.
"אני מבין ברוך, זאת הפעם האחרונה." אמרתי.
"טוב קדימה אתה עוד פה? לך להתארגן יש לך מסיבה על הראש." אמר ברוך. חייכתי אליו והוא חייך אליי חזרה, ועליתי לחדר שלי.
"פיו… כבר חשבתי שהמנהלת סיפרה לו על המכות." נאנחתי ומלמלתי בזמן שעליתי במדרגות.