מתחילים מחדש- פרק 46

נקודת מבט מוראל:
היום אחרי בית ספר החלטתי לקחת את שי למקום מיוחד, מקום שיש לו ערך גדול בחיים שלי.
החלטתי לקחת אותה לפארק שאבא היה לוקח אותי כל יום אחרי הגן ועד.. עד מתי שהוא מת. אף אחד לא ידע על המקום הזה, זה היה המקום שלי ושל אבא, אפילו אימא לא ידעה עליו.
אבא ואני גילינו אותו במקרה, יום אחד כשאבא החזיר אותי מהגן התכוונו בכלל ללכת למגרש משחקים חדש שנפתח ובטעות הגענו לפארק הזה.

~פלשבק~
-לפני עשר שנים-
"נהנית היום בבית הספר?" שאל אבא בזמן ששנינו פוסעים לכיוון שער בית הספר.
"כן, אפילו המורה נתנה לי מדבקת הצטיינות." אמרתי והראיתי לאבא את המדבקה שהיה מודבקת על חולצתי הלבנה.
"כל הכבוד גאון שלי." אמר אבא ופרע את שיערי.
"אני רוצה ללכת לשם." אמרתי והצבעתי על גן המשחקים שהיה ממולנו.
"האמת, חשבתי שהפעם נלך למקום אחר, מקום קצת שונה." אמר אבא הבטתי בו ומשכתי כתפיים.
"שמעתי שלא רחוק מכאן נפתח מגרש משחקים חדש, אז מה אתה אומר שנלך לנסות אותו?" שאל אבא.
"כן!" צעקתי בשמחה.
~
"אני לא מביו את זה, היה צריך להיות מגרש משחקים בדיוק… כאן." אמר אבא מיואש.
"מוראל, לאתה אתה הולך?" צעק אבא כשהתחלתי לרוץ.
ואז נעצרתי בפתאומיות כשראיתי את המקום המדהים שעמד לנגד עיניי.
"וואו." אמר אבא ופער את פיו.
"זה יפיפה." אמרתי ופערתי את פי גם אני.
אבא ואני נכנסנו לפארק שהיה ריק מאנשים, התפעלנו מהעצים הירוקים והגבוהים, ומהאגם הגדול עם הברווזים.
מסתבר שלפעמים מטעויות יוצאים דברים טובים, אפילו טובים יותר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~סוף פלשבק~~~~~~~~~~
(אתן יכולות לשמוע חלש)

אני כל כך מתגעגע אליו, לאבא שלי.
"וואו, המקום הזה פשוט מהמם." אמרה שי בזמן ששנינו ישבנו על הדשא משקיפים על האגם.
"כן, הוא באמת מהמם." אמרתי.
העצים הירוקים והפרחים הצבעוניים שלא נדבר על האגם עם הברווזים שהיה פשוט מדהים.
"תודה, תודה שהבאת למקום המדהים הזה, איך בכלל מצאת אותו?" היא שאלה בתדהמה והפנתה את מבטה אליי.
"האמת שזה סיפור מצחיק, אבא שלי ואני היינו מגיעים הנה בכל יום אחרי שהוא היה אוסף אותי מבית הספר, באחד הימים כשאבא שלי אסף אותי מבית הספר הוא התכוון לקחת אותי למגרש משחקים חדש שנפתח אבל במקום להגיע למגרש המשחקים הגענו לכאן." סיפרתי. שי הביטה בי בעצב וליטפה את לחיי עם ידה הקטנה והחמימה.
"אף אחד לא ידע על המקום הזה חוץ ממני ומאבא שלי," המשכתי לספר. שי הביטה בי וחייכה חיוך קטן.
"ועכשיו גם את יודעת עליו." אמרתי וחייכתי אליה.
עם שי אני מרגיש שונה, אני מרגיש מיוחד. היא שונה מכל הבנות שהייתי איתן, היא גורמת לי להיות מאושר, מאושר כמו שאף פעם לא הייתי, היא תמיד משכיחה ממני את כל העצב והופכת אותו לשמחה, שי גורמת לי להרגיש מיוחד.
"אתה מתגעגע אליו." היא אמרה והביטה בי בעצב.
"מאוד." אמרתי בכנות.
שמתי לב שדמעה קטנה זלגה מעיניה ומיהרתי למחות אותה עם אגודלי.
"אני כל כך אוהבת אותך." היא אמרה וחייכה אליי.
אחזתי בפנייה בשתי ידיי וקירבתי אותה אליי והתנשקנו.
~
"אני יכולה להישאר ככה שעות." אמרה שי בזמן ששנינו ישבנו על הדשא וערסלתי אותה בין ידיי.
אני כל כך אוהב אותה.
"היית מאמינה שאנחנו נהיה ככה?" שאלתי.
"איך ככה?" היא שאלה.
"ככה. ביחד." עניתי.
"האמת, לפי איך שזה היה נראה בהתחלה, ממש לא." היא אמרה.
"כן הא, ממש שנאנו אחד את השנייה." אמרתי.
"אני זוכרת איך התעצבנת שזרקתי לך את הכדור לכביש." היא אמר וצחקה.
"כן… כבר באותו רגע הבנתי שיש לי עסק עם כלבה." אמרתי.
"למי קראת כלבה?" שאלה שי בעצבים מדומים והתנתקה מהחיבוק שלי ועלתה מעליי, ואז הגענו למצב ששנינו שוכבים על הדשא ששי מעליי.
הבטתי בה וצחקקתי לי, אני פשוט מת עלייה.
"האמת, שאני בכלל חשבתי שאתה ערס, ילדו…" היא התחילה לומר.
"למי קראת ערס." אמרתי בכעס מדומה והפכתי אותנו ככה שעכשיו אני מעלייה.
"לך." היא אמרה בהתגרות.
"אני ערס, אני?" שאלתי.
"כן אתה." היא ענתה וצחקה.
"מה זה?" שאלתי בתדהמה.
"ואתה גם ילדותי, ו…" ולפני שהיא הספיקה לסיים את המשפט נישקתי אותה נשיקה ארוכה.
"אוהו, כמה את מדברת." אמרתי אחרי שנישקתי אותה.
"כנראה שמשתלם לדבר הרבה." היא אמרה בציניות וחייכה.
"כנראה באמת." מלמלתי.
"אז רגע, את באמת חושבת שאני ערס?" שאלתי.
היא הנהנה בראשה וחייכה.
"סליחה?!" שאלתי בתדהמה.
"אולי אתה ערס, אבל אתה הערס שלי." היא אמרה ואחזה בפניי עם שתי ידיה הקטנות וקירבה את פנינו ונישקה אותי ואני העמקתי את הנשיקה.
~
"צריך לחזור." אמרתי לאחר שהבטתי בשעון.
"לא, רק עוד קצת." התחננה שי.
"מצטער יפה שלי, אבל הבטחנו לברוך שנחזור עד שבע." אמרתי.
"אוף איתך." סיננה שי בין שיניה.
"מבטיח לך שעוד נחזור הנה בקרוב." אמרתי.
ארזנו את הדברים שלנו וחזרנו הביתה.

נקודת מבט שי:
מוראל ואני חזרנו הביתה, כלום כבר היו בבית וצפו בטלוויזיה. האמת שהייתי ממש עייפה מכל היום ולא תזיק לי מקלחת חמה.
"אני במקלחת." אמרתי ועליתי במדרגות.
נכנסתי למקלחת פשטתי מעליי את בגדיי ועשיתי מקלחת זריזה.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת כרוכה סביב גופי ופסעתי לכיוון לחדרי. נכנסתי לחדרי ופתחתי את ארון הבגדים שלי, הוצאתי פיג'מה חדשה מהארון ולבשתי אותה.
סירקתי את שיערי האדמוני וקלעתי צמה רופפת, הייתי כל כך עייפה שהדבר שהכי רציתי זה ללכת לישון, נכנסתי למיטה שלי והתכסיתי בשמיכה ושקעתי בשינה.

נקודת מבט מוראל:
"טוב אני הולך לראות עם שי סיימה עם המקלחת." אמרתי לכלום ועליתי למעלה.
דפקתי על הדלת של חדר האמבטיה ולא היית תשובה, הדלת הייתה פתוחה.
עשיתי מקלחת קצרה ויצאתי מחדר האמבטיה שמגבת כרוכה סביב פלג גופי התחתון ופסעתי לכיוון החדר שלי.
פתחתי את ארון הבגדים שלי והוצאתי בגדים נקיים, לאחר שסיימתי יצאתי מחדרי ופסעתי לכיוון חדרה של שי.
נעמדתי מול דלת החדר של שי, דפקתי כמה דפיקות על הדלת ולא הייתה תשובה, פתחתי את הדלת, ראיתי את שי ישנה.
היא כל כך יפה שהיא ישנה. הבטתי בה וחייכתי.
"לילה טוב אחת שלי." מלמלתי ונשקתי לראשה.
"מוראל…" היא מלמלה.
"תמשיכי לישון יפה שלי." אמרתי ופסעתי לכיוון הדלת בשקט.
"תישן איתי." היא מלמלה.
הבטתי בה וחייכתי. "כבר חשבתי שלא תבקשי." אמרתי.
שי פינתה לי מקום לידה ושנינו נרדמנו מחובקים.
זה מדהים איך בתקופה כל כך קצרה היא הצליחה לחדור לי כל כך עמוק ללב.