מתחילים מחדש- פרק 40

נקודת מבט מוראל:
אחרי ארוחת הערב כל אחד התפזר לפינה שלו, רומי ויהלי ישבו במטבח ודיברו, ואני ודולב שיחקנו עוד משחק בפלייסטיישן, ושי ושקד, האמת אין לי מושג הם לא ירדו לארוחת ערב. אוף אין רגע שאני לא חושב על שי, על נשיקה שלנו, כמה שהיא הייתה מדהימה, שונה לגמרי מכל הנשיקות שהיו לי, הריח שלה, שפתייה הרכות עם הטעם המתוק, כמה הייתי רוצה לחזור לרגע הזה.
"אתה מתכוון לשחק או מה?" דולב העיר אותי ממחשבות.
"כן, בטח." אמרתי והתרכזתי במשחק.
"אני צריך לדבר איתך." אמר שקד בקרירות, אפילו לא שמתי לב שהוא עומד כאן לידי.
"נדבר אחרי שאני אגמור את המשחק." עניתי ומבטי היה מוסט למסך הטלוויזיה.
"לא, עכשיו!" הוא אמר והרים מעט את קולו.
"נו מה העניין, נדבר אחרי שאני אגמור את המשחק." אמרתי והרמתי את קולי גם אני והמשכתי לשחק.
"אני רוצה לדבר עכשיו, עכשיו!" הוא אמר בחצי צעקה, העפתי בו מבט חטוף והסטתי את מבטי חזרה לכיוון הטלוויזיה.
מה יש, שיחכה קצת. חוץ מזה שהוא יודע שזו השעה של הפלייסטיישן ובשעה הזאת לא מפריעים לי.
"אתה בא או מה?" שאל שקד.
"בסדר, בסדר לחץ." עניתי ועזבתי את המשחק.
הבנתי שעד שאני לא אבוא שקד לא יעזוב אותי, עזבתי את המשחק והלכתי עם שקד, שקד יודע שזה הזמן שלי עם הפלייסטיישן ושלא מפריעים לי כשאני משחק, אבל אם הוא ממש לוחץ עליי לבוא לדבר איתו זה כנראה באמת חשוב.
שנינו עלינו לחדר, לא היה לי מושג שבעוד פחות מחמש דקות הולך ליפול עליי חתיכת פיצוץ.
~
"אז מה היה כל כך דחוף שלא יכולת לחכות עשר דקות?" שאלתי כשהיינו בחדר.
ואז פתאום, לפני שבכלל הבנתי מה קורה, הרגשתי את היד של שקד פוגעת לי בפנים.
"תגיד לי, מה אתה דפוק?" שאלתי בחצי צעקה ונגעתי במקום שהיד של שקד פגעה בו.
לא הייתי מוכן לזה, ממש לא הייתי מוכן לזה. שקד ואני בחיים לא הרמנו יד אחד על השני.
"אז מה, איך היה להתנשק עם חברה שלי, נהנית?" הוא שאל וחייך חיוך מזויף.
"שיט…" מלמלתי.
מאיפה לעזאזל הוא יודע על הנשיקה שלי ושל שי?
"זה מה שיש לך להגיד לי, חתיכת בוגד." הוא צעק והעיף לי עוד אגרוף לפנים, לא החזרתי לו, המכות האלו מגיעות לי הייתי חבר חרא. בגדתי בו, נישקתי את חברה שלו.
"ואני קראתי לך חבר, היית כמו אח בשבילי." הוא אמר בחצי צעקה.
"זו הייתה טעות, שי אוהבת אותך ואתה אותה, תמשיכו בשלכם אני מבטיח שאני לא אפריע לכם." אמרתי בכנות.
"תענה לי רק על שאלה אחת," הוא אמר.
הבטתי בו מתנשף.
"אתה אוהב אותה?" הוא שאל.
באותו רגע לא ידעתי מה להגיד, אני אוהב אותה, אבל אני ממש לא רוצה להרוס לשי ושקד, עד ששקד סוף סוף מאושר.
שתקתי והשפלתי מבט.
"אז לפי השתיקה אני מבין שכן." הוא אמר.
"די שקד, זה לא משנה עכשיו. תאמין לי, שי אוהבת אותך, היא בחרה בך." אמרתי בכנות.
"תשתוק!" הוא צעק עליי והניח את אצבעותיו על עיניו ולחץ על עיניו.
"אני רק אומר לך את האמת. שי אוה…" לפני שהספקתי לגמור את משפט שקד העיף לי עוד אגרוף, והפעם לא נשארתי חייב. תוך דקות ספורות מצאתי את עצמי הולך מכות עם החבר הכי טוב שלי, מי שהיה כמו אח בשבילי.

נקודת מבט שי:
שקד ומוראל עלו למעלה לדבר. כל כך פחדתי, פחדתי ממה שהולך לקרות שהם רק שניהם לבד, פחדתי ששקד יאבד שליטה.
"מה קורה לשקד, למה הוא היה כל כך עצבני על מוראל מקודם?" שאל דולב.
לא ידעתי מה לענות, מה אפשר לענות במצב כזה?
רומי ויהלי יצאו מהמטבח והתיישבו לידי וליד דולב.
"הכל בסדר שי?" שאלה רומי.
"כן, בטח." שיקרתי.
למרות שהכל היה ממש לא בסדר, שקד גילה הכל, הוא ומוראל נמצאים לבד בחדר אחד, שקד עלול בכל רגע לאבד שליטה. איך הכל יכול להיות בסדר?
"לא יודעת, את נראית קצת… קצת במתח." אמרה רומי.
אויי רומי, אין לך מושג כמה את צודקת. רומי היא היחידה בבית הזה חוץ ממוראל שקוראת אותי כמו ספר פתוח.
"הכל בסדר. באמת." שיקרתי וחייכתי חיוך מזויף.
"אתם שומעים את זה?" שאל דולב. הוא דיבר על הרעשים שנשמעו מהקומה השנייה.
ואז באותו רגע קמתי ממקומי ורצתי במדרגות, רק אל תגידו לי שהם רבים מכות.
עליתי למעלה בריצה וכולם בעקבותיי, פתחתי את הדלת של החדר של שקד ומוראל, שניהם היו חבולים בפניהם ובגופם, הם עמדו קרוב אחד לשני מתנשפים.
"די, מספיק עם זה!" צעקתי והדמעות החלו לרדת מעיניי, כל השאר פשוט היו המומים מהמראה שנגלה לעיניהם, החברים הכי טובים כמו אחים הולכים מכות.
"דולב מיד תפס את מוראל ויהלי תפסה את שקד, ואני פשוט עמדתי באמצע והתחלתי לבכות.
"יכולתם להרוג אחד את השני." צעקתי עליהם כשקולי היה חנוק מדמעות.
"יכול להיות שאם הייתי הורג אותו, הייתי שוכח את מה שראיתי." אמר שקד בכעס. כולם הביטו בו בפליאה, רק מחכים לשמוע את מה ששקד ראה.
"בואו אני אספר לכם מה ראיתי…" אמר שקד.
"שקד מספיק, זה לא הזמן עכשיו." אמר מוראל שישב על המיטה שלו שידו נוגעת במקום שבו קיבל את האגרוף משקד, והשפה העליונה שלו מדממת.
" מה קרה? פוחד שכולם יידעו איזה חבר זבל אתה?" שאל שקד את מוראל.
"שקד, מספיק. אנחנו נפתור את זה בעצמנו שלושתנו." אמרתי ברוגע.
"את תשתקי. הגיע הזמן שכולם יגלו על הפרצוף האמיתי של שניכם." אמר שקד והצביע עליי ועל מוראל.
"על מה אתה מדבר שקד?" שאל דולב.
"על מה אני מדבר? אני מדבר על זה שהחברה שלי והחבר הכי טוב שלי, החליטו לבדוק כמה סתימות יש אחד לשנייה בפה." סיפר שקד.
מוראל ואני הבטנו אחד בשנייה ומיהרנו להשפיל מבט.
"שי, הוא היה רציני עכשיו? התנשקתם?" שאלה רומי בשקט כשעמדה לידי וחיוך היה מרוח על פנייה.
"יופי, אז פתחת את זה בפורום הזה, מה עכשיו, תלך לספר לכל השכונה?" שאלתי במעט כעס.
אחרי הכל אני לא באמת יכולה לכעוס על שקד, אני פגעתי בו, אני הרסתי את החברות שלו ושל מוראל.
"רעיון לא רע." אמר שקד בעצבים.
"די שקד, מספיק עם זה. מצידי אתה יכול לרדת עליי כמה שאתה רוצה, אבל זה ממש לא מגיע לשי. היא אוהבת אותך." אמר מוראל.
מצד אחד שמחתי לראות שאחרי כל זה הוא מגן עליי, שהוא לא מאשים אותי שבגללי החברות שהייתה לו עם שקד התפרקה, אבל מצד שני, טוב בעצם אין צד שני לא תמיד חייב להיות. שמחתי לראות כמה הוא דואג לי ואכפת לו ממני.
"אוח שי, שניהם מסביבך הולכים מכות, רבים כמו משוגעים, ואת חושבת עד כמה חמוד זה שמוראל דואג לך?" צעק עליי הקול שבראשי.
"אוהבת אותי?" שאל שקד בזלזול והצביע על עצמו.
"כן. אני אוהבת אותך." עניתי בחצי צעקה.
"אולי את באמת אוהבת אותי, אבל אותו," הוא אמר והצביע על מוראל.
"אותו, את אוהבת יותר." הוא אמר.
מוראל הביט בי והשפיל מבט, כולם הביטו בי חיכו לשמוע את התשובה שלי.
לומר את האמת, באותו רגע לא ידעתי איך להגיב למה ששקד אמר, הבטתי בתחילה בשקד ואז העברתי את מבטי לכולם ובמוראל הבטתי אחרון.
ואז עלתה בי השאלה הזאת, האם שקד באמת צודק, האם באמת אני אוהבת את מוראל?