מתחילים מחדש- פרק 38

נקודת מבט מוראל
~פלשבק~
-לפני שבוע-
חניתי את האוטו ממול השער של בית המחסה, שי ואני ירדנו מהאוטו ופסענו לכיוון בית המחסה.
נכנסנו הביתה, כולם היו בבית חוץ משקד שכנראה עוד לא חזר מהאימון.
רומי ויהלי ישבו על אחת הספות, ויהלי מורחת לרומי לק על הציפורניים, דולב ישב בסלון וצפה בטלוויזיה.
תכלס, משעמם פה בלי שקד.
שי הלכה להתקלח, החלטתי לעלות לראות מה קורה איתה, אם היא סיימה עם המקלחת, דפקתי דפיקה עדינה על הדלת שלה, היא סימנה לי להיכנס היא בדיוק דיברה בפלאפון.
לאחר שהיא סיימה את השיחה היא הזמינה אותי להיכנס, נכנסתי ודיברנו קצת על היום.
פתאום נוצרה בינינו איזו שתיקה מביכה כזאת.
"מצחיק שאימא שלי חשבה שאנחנו זוג." אמרתי בגיחוך ושברתי את השתיקה.
למרות שלא ממש התכוונתי לזה. אימא שלי היא הבנאדם שמכיר אותי הכי טוב, היא יודעת מתי אני מאוהב, היא יודעת מתי אני רק משחק, והאמת, נראה לי היא קלטה אותי.
"כן…" שי אמרה ביובש ושיחקה עם הקצוות של השיער שלה.
"טוב, אני אלך להתקלח." אמרתי ונעמדתי.
"לך." היא אמרה ונעמדה גם היא.
"אני הולך." אמרתי בהתחכמות והתקרבתי אליה בכוונה.
"נו, אז לך." היא אמרה וחייכה חיוך קטן והתקרבה גם היא.
ואז פתאום נוצר מצב שפנינו היו קרובות אחת לשנייה כמו היום במכלאה, ממש קרובות שיכולתי לראות את הנמשים שהיו על פנייה מקרוב, שיכולתי להריח את הריח שלה מקרוב, שיכולתי לשמוע את הנשימות שלה, הסתכלתי עלייה, היא כל כך יפה. כל כך רציתי לנשק אותה.
הבטנו אחד בשנייה בלי לומר מילה ככה במשך כמה דקות, ואז פתאום זה קרה ברגע אחד, התנשקנו.
זו הייתה נשיקה מדהימה, בהתחלה זו הייתה נשיקה עדינה שלאט לאט הפכה לסוערת.
"לא." שי אמרה ועצרה את הנשיקה.
"אני מצטער." אמרתי והשפלתי מבט.
"לא, אני מצטערת, אני לא יודעת מה קרה לי." היא אמרה.
"בוא… בוא פשוט נשכח מזה." היא אמרה לאחר מכן.
"אני, אני חושב שאני אלך." אמרתי והשפלתי מבט.
"כן, כדאי שתלך." היא אמרה והתיישבה על מיטתה והשפילה מבט.
"אני מצטער." אמרתי שוב.
"לילה טוב מוראל." היא אמרה בזמן שישבה על המיטה ולא הביטה בי. יצאה מהחדר שלה כשאני טורק את הדלת אחריי.
~~~~~~~~~~~סוף פלשבק~~~~~~~~~~~~

עבר כבר שבוע, שבוע מאז ששי ואני התנשקנו. מאז הנשיקה היחסים ביני לבין שי לא ממש מזהירים, הם כמעט וחזרו להיות אותו הדבר כמו שהיו קודם.
שבוע מאז הנשיקה, שבוע שהיא לא יוצאת לי מהראש, במהלך השבוע הזה אני התרחקתי משקד. שקד לא ממש מבין למה, אבל בגלל מה שקרה החלטתי שאני צריך לשמור על מרחק משי ושקד.
אני מרגיש בוגד, בגדתי בחבר הכי טוב שלי. לא רק שהתאהבתי בחברה של החבר הכי טוב שלי גם נישקתי אותה. אני כזה מטומטם.
הבטתי בשי ושקד שישבו ביחד על הספה בסלון מחובקים, הם היו נראים מאושרים, אם הם מאושרים אז למה אני חייב להיות זה שיהרוס הכל? אני פשוט צריך להשלים עם זה שביני לבין שי לא יקרה משהו אף פעם, ושזה המצב וככה זה יישאר.
בחיים ישנם מצבים שהאושר של הסובבים אותך יותר חשוב מהאושר שלך. וכך גם במקרה שלי, שי ושקד מאושרים ביחד, הם אוהבים אחד את השנייה, אני פשוט אצטרך לשמוח בשבילם ולהביט בהם מהצד ולקוות שיום אחד גם אני אהיה מאושר כמוהם.

נקודת מבט יהלי
ישבתי בחדר שלי, אני עדיין מתלבטת מה לעשות עם מה שגיליתי, לספר לו? או לא לספר לו? כבר שבוע שהמחשבות לא עוזבות אותי.
אני יודעת שאם אני אספר לו זה ישבור לו את הלב, הוא חשוב לי יותר מידי.
הבטתי שוב בתמונה שצילמתי, הבטתי בהם, הם באמת היו נראים מאוהבים, יכול להיות שאם אני אספר לו, ככה הוא סוף סוף ישים לב מי באמת אוהבת אותו.
זהו זה, החלטתי. אני עושה את זה.
ירדתי למטה, ראיתי את שי ושקד יושבים על ספה מחובקים. אולי אחרי הכל אני לא צריכה לעשות לו את זה?
הם היו נראים דיי מאושרים.
"יהלי, את עושה את הדבר הנכון". ניסיתי לעודד את עצמי. וחוץ מזה "הגיע הזמן שכולם יראו
שיהלי ממן לא שפוטה של אף אחד, שגם ליהלי ממן יש אופי." צעק עליי הקול שבראשי.
אבל החלטתי לחכות עם זה קצת, לחכות להזדמנות המתאימה.
"אני הולכת להתקלח." אמרה שי בזמן שעלתה במדרגות.
רק הבנים נשארו בסלון, רומי כנראה למעלה, ניצלתי את ההזדמנות ששי לא נמצאת והחלטתי לדבר עם שקד.
"שקד, אני יכולה לדבר איתך רגע?" שאלתי את שקד ודולב ומוראל הסיטו את מבטם אלינו.
"כן, ברור." הוא אמר וחייך.
החיוך שלו כל כך יפה, כאב לי שבעוד רגע החיוך שלו הולך לרדת וזה בגללי.
~
"קרה משהו יהלי?" הוא שאל כשהיינו בחדר שלו ושל מוראל.
"האמת שכן." אמרתי והשפלתי מבט.
"הכל בסדר? את בסדר?" הוא שאל בדאגה.
"אני בסדר, האמת שזה לא קשור אליי." אמרתי.
"אז?" הוא שאל.
"את עוד יכולה להתחרט יהלי, את עוד יכולה להתחרט." אמר לי הקול שבראשי.
"זה…זה בקשר לשי ומוראל." אמרתי והתעלמתי מהקול שבראשי.
"מה איתם?" הוא שאל.
"לפני שאני אגיד לך את מה שרציתי להגיד, אני רוצה שתדע שאתה החבר הכי טוב שלי כאן, ואתה ממש חשוב לי." אמרתי בכנות.
"גם את חשובה לי, יהלי. מה רצית לספר לי על שי מוראל?" הוא שאל.
"מצטערת שאתה צריך לדעת את זה ממני, אבל אני הרגשתי שאתה חייב לדעת מזה." אמרתי בכנות.
"לדעת ממה יהלי?" הוא שאל וטיפה הרים את קולו. הגשתי לו את הפלאפון שלי כשהיה פתוח על התמונה של שי ומוראל.
"מה זה?" הוא שאל בבלבול.
"מצטערת." אמרתי והשפלתי מבט.

נקודת מבט שקד
ישבנו כל הבנים בסלון ושי, אני ושי ישבנו על הספה מחובקים, אין יום במשך השבוע הזה ששי לא אומרת לי כמה היא אוהבת אותי.
"אני הולכת להתקלח." אמרה שי והשתחררה מהחיבוק שלי.
שי הלכה ונותרנו רק אני, מוראל ודולב וצפינו בטלוויזיה. ואז יהלי ירדה וישבה לידי.
"שקד, אני צריכה לדבר." היא אמרה.
"בטח." אמרתי בחיוך ושנינו קמנו ממקומנו ועלינו לחדרים.
עלינו לחדר שלי התיישבתי על המיטה ויהלי החלה להתהלך ממקום למקום.
"טוב עשית לי סחרחורת, שבי." אמרתי ומשכתי אותה לשבת לידי.יהלי עשתה מה שביקשתי והתיישבה.
"אתה יודע כמה אתה חשוב לי נכון?" היא אמרה.
"ברור, ואת חשובה לי. יהלי קרה משהו?" שאלתי בדאגה.
"אני צריכה להגיד לך משהו." היא אמרה.
"את בסדר? הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
"זה לא קשור אליי, זה בקשר לשי מוראל." היא אמרה.
"קרה להם משהו?" שאלתי בדאגה.
"לא בדיוק, זאת אומרת…" היא התחילה לגמגם.
"מצטערת שאתה צריך לדעת את ממני אבל כבר לא יכולתי להסתיר את זה." היא אמרה ואני הבטתי בה בבלבול.
ואז היא הושיטה לי את הפלאפון שלה.
"מה זה?" שאלתי שראיתי את התמונה.
"אני מצטערת." היא שוב אמרה.
הבטתי בתמונה ולא האמנתי למה שראיתי, שי שלי. החברה שלי, והחבר הכי טוב שלי מתנשקים.
באותו רגע לא ידעתי מה אני יותר. עצבני? פגוע? או בכלל מרגיש כמו טמבל שכל זה קרה מתחת לאף שלי ולא שמתי לב.
"שקד?" יהלי קראה לי, באותו רגע הייתי המום, קפאתי במקומי.
מתי בדיוק זה הספיק לקרות? איך לא ראיתי את זה בא?
"שקד?" יהלי קראה לי שוב, הסטתי את מבטי אליה.
"אתה…אתה בסדר?" היא שאלה.
"הכל בסדר יהלי." עניתי וחייכתי חיוך מזויף.
איך בדיוק אני יכול להיות בסדר, שני האנשים הכי חשובים לי בבית הזה בגדו בי, איך אפשר להיות בסדר?
"אני מצטערת." אמרה יהלי והשפילה מבט.
"אל תצטערי," אמרתי ויישרתי מבטה עם ידי.
"אני שמח שסיפרת לי." הרגעתי אותה וחייכתי יהלי חייכה אליי חיוך מנחם.
ואז באותו רגע, העצבים השתלטו עליי, קמתי ממקומי ויצאתי מהחדר בטריקת דלת.