מתחילים מחדש- פרק 25

נקודת מבט שי
התעוררתי מהאור שהגיף לחדרי בין התריסים, הבטתי סביבי וראיתי את שקד ישן לידי ומחבק אותי.
ניסיתי להשתחרר בעדינות מהחיבוק של שקד מבלי להעיר אותו, מה שלא כל כך הצליח לי.
אתמול בגלל שמוראל ולידר נרדמו בחדר של מוראל ושקד אז הצעתי לשקד לבוא לישון איתי, האמת שהיה לי כיף לישון כשהוא מחבק אותי בזרועותיו.
"בוקר טוב." מלמלתי כשראיתי ששקד מתחיל לפקוח את עיניו.
"בוקר טוב." הוא מלמל וחייך אליי.
"מה, לאן?" שאל שקד כשראה שקמתי מהמיטה.
"יש בית ספר." עניתי.
"בית ספר יחכה." אמר שקד ומשך אותי אליו, ואני לא יכולתי להתנגד לו.
"כן, תגיד את זה לברוך וסיגל נראה מה הם יגידו לך." אמרתי.
"מה ביקשתי, להיות עם חברה שלי בלי הפרעות." הוא אמר.
"יש לנו את כל הזמן שבעולם, אחרי בית הספר." עניתי.
"לא אין לנו." אמר שקד וקם מהמיטה.
"מה זאת אומרת אין לנו?" שאלתי בפליאה.
"כנראה שבשבועות הקרובים אני אהיה הרבה באימונים, אני צריך להיכנס לכושר חזרה." אמר שקד.
"אז יהיה לנו את בית ספר, ההפסקות, וחוץ מזה אני אחכה לך כל ערב עד שתחזור מהאימון." אמרתי בעידוד.
"חיים שלי." הוא אמר ומשך אותי אליו לנשיקה, אבל אני התרחקתי.
"מה?" הוא שאל בפליאה.
"צחצח שיניים י'מגעיל." אמרתי.
"יש לך מזל שאני אוהב אותך." הוא אמר.
"האמת, לך יש מזל שאתה אוהב אותי." אמרתי בהתגרות.
"מה שתגידי." שקד מלמל בשקט.
"יאללה בוא כבר." אמרתי ומשכתי אותו לכיוון האמבטיה.
~
"עכשיו אני יכול לקבל את הנשיקת בוקר שלי?" שאל שקד כששנינו יצאנו מחדר האמבטיה.
"בוקר טוב." אמרתי ונישקתי אותו קלות על השפתיים.
"או, עכשיו הבוקר מתחיל להיות טוב." הוא אמר אחרי שהתנתקנו מהנשיקה. צחקקתי לי.
שנינו עברנו מהחדר של שקד ומוראל, ראינו שמוראל ולידר עוד ישנים.
"יש לי רעיון." אמרתי וחייכתי אל שקד.
~
"אח, אני אוהב את הראש היפה הזה." אמר שקד ונשק לקדקוד ראשי.
"מוכן?" שאלתי בזמן שאני ושקד עמדנו מחוץ לחדר שלו ושל מוראל כשביד כל אחד כרית.
"מוכן." הוא ענה.
שקד ואני נכנסנו לחדר שלו ושל מוראל וזרקנו את הכריות על מוראל ולידר.
"קומו כבר ישנוניים." אני ושקד צעקנו.
מוראל התעורר מיד כששמע אותנו וכך גם לידר.
"אוייש תתבגרו כבר." אמרה לידר ויצאה מהחדר.
"כנראה היא לא טיפוס של בוקר." אמרתי ומשכתי כתפיים.
"אתם באים לארוחת בוקר?" שאלתי את שקד ומוראל. הם אמרו שהם צריכים לדבר והם עוד מעט יבואו.
יצאתי מהחדר מותירה אותם לבד.
שיצאתי מהחדר ראיתי את לידר במסדרון, חשבתי אולי היא נפגעה ממקודם עם הקטע של ההשכמה.
"לידר?" קראתי לה.
"מה את רוצה?" היא שאלה בקרירות.
"אני מצטערת." אמרתי. היא לא אמרה דבר היא רק הביטה בי בשאלה.
"אני מצטערת על הקטע מקודם." הסברתי.
"זה בסדר, לא קרה כלום." היא אמרה וחייכה חיוך מזויף והלכה, אני עדיין המשכתי לעמוד במקומי מנסה להבין מה בדיוק קרה כאן, מה הקטע שלה בכלל?.
"תגידי, מה הקטע שלך?" שאלתי כשאחזתי בידה.
"תעזבי אותי מטורפת." היא אמרה.
"עזבתי." אמרתי ושחררתי את האחיזה והנפתי את ידיי לצדדים כחפה מפשע.
"אם את באמת רוצה לדעת מה הקטע שלי, אז מפריע לי שאת מכרכרת סביב החבר שלי." היא אמרה.
מה? מאיפה זה בא עכשיו?
"אין לי מושג על מה את מדברת, אנחנו רק ידידים, ובכלל יש לי חבר." הסברתי.
"אני רואה איך את מסתכלת עליו, ככה לא מסתכלים על ידיד." היא אמרה.
"טוב, אני רואה שאת ממש התחרפנת, אין לי מה להמשיך לדבר איתך בכלל." אמרתי והלכתי.
"אני לא אגיד לך את זה עוד פעם, תתרחקי ממוראל." היא לחשה לי בזמן שאחזה בידי עם ציפורניה והקריבה אותי אליה.
הציפורניים שלה חדרו לי עמוק לעור, כאב לי, אבל לא רציתי להראות לה שכואב לי.
ואז באה רומי, וואו בחיים שלי לא חשבתי שאני אשמח כל כך לראות אותה כמו ששמחתי באותו רגע.
כשלידר קלטה את רומי מתקרבת היא שחררה את האחיזה.
"אתן באות? שמעתי שיש היום פנקייקים?" שאלה רומי.
"כן." אמרתי בהתלהבות מזויפת.
"הכל בסדר?" שאלתי רומי כשהבחינה במבטים שעברו ביני לבין לידר.
"כן." עניתי וחייכתי חיוך מזויף.
"תלכו, אני אלך רגע למוראל ואני אבוא." אמרה לידר.
לידר הלכה ואני ורומי נשארנו לבד.
"מה זה היה עכשיו?" שאלה רומי.
"כלום, רק דיברנו." שיקרתי, ועיסיתי את ידי שעוד כאבה מציפורניה של לידר, טיפות דם ירדו מידי, ניסיתי להסתיר אותן שרומי לא תשים לב.
"אז את באה? אני מתה מרעב." אמרה רומי. אני חייבת לטפל ביד שלי.
"תרדי, אני… אני צריכה ללכת לסדר את השיער שלי." אמרתי ולא חיכיתי לתשובה ממנה רצתי לחדר האמבטיה פתחתי את הברז, זרם חזק של מים החל לזרום הכנסתי את ידי לתוך זרם המים, לאט לאט דמעות החלו לרדת מעיניי.
סגרתי את הברז, וחתכתי חתיכת נייר והנחתי אותו על המקום הפצוע.
"שי?" שמעתי את קולה של רומי.
מיהרתי לנקות את הדמעות מפניי.
"הכל בסדר?" היא שאלה כשהביטה בעיניי שהיו טיפה אדומות.
"כן, הכל בסדר." שיקרתי.
"אומייגאד! מה קרה לך ביד?" היא שאלה כשראתה את השריטות על ידי.
"אל תצעקי, זה שום דבר, רק נשרטתי מ…" מיהרתי להשתיק אותה.
"ממה?" היא שאלה ואחזה בידי.
"מכלום." עניתי בשקט והשפלתי מבט.
"זאת היא עשתה לך את זה, נכון?" שאלה רומי.
"היא?" שאלתי בבלבול.
"לידר, כשהגעתי שמתי לב למבטים המתוחים שעברו ביניכן, וחוץ מזה אני מכירה אותה, אם היא מזהה שמישהי מתקרבת למוראל היא ישר שולפת ציפורניים." אמרה רומי. האמת שבאותו רגע המשפט שלה כל כך הצחיק אותי כי זה באמת מה שקרה, אבל במקום צחוק יצא לי בכי.
מיהרתי להשתלט על הדמעות, לא לתת להן לרדת.
אילו מוראל היה יודע איזו חברה כלבה יש לנו, מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה, מוראל מדהים לא מגיעה לו אחת כמו לידר, מגיעה לו מישהי יותר טובה.
"אל תשכחי מי את, את שי מזוז ואת מהממת, ותאמיני לי שאם את רוצה אותו הוא שלך." אמרה רומי, האמת הופתעתי מהדברים של רומי. זאת רומי? אותה רומי שאני מכירה?
"אנחנו רק ידידים." אמרתי בהתגוננות.
"וחוץ מזה אני אוהבת את שקד." אמרתי.
"אני רק אמרתי אם, אם את רוצה." אמרה רומי.
"תודה על הכל רומי, את מדהימה." אמרתי וחיבקתי אותה.
"שנצא? אחרת הבנים החזירים האלה יגמרו לנו את כל הפנקייקים." אמרה רומי, צחקקתי לי.
"נצא." אמרתי, רומי הניחה את ידה על הידית של הדלת.
"רגע, איך אני נראית?" שאלתי.
"מושלמת, עכשיו בואי אני רעבה." אמרה רומי.
רומי ואני ירדנו למטה, כולם היו למטה ואכלו חוץ ממוראל ולידר.
"איפה היית? דאגתי לך." אמר שקד, לא עניתי רק חיבקתי אותו חזק ולא רציתי לעזוב.
"וואו, הכל בסדר נסיכה שלי." הוא שאל ואני רק המשכתי לחבק אותו.
"כן, אני אוהבת אותך." אמרתי והמשכתי לחבק אותו.
"גם אני נסיכה שלי." הוא אמר וליטף את שיערי.
הרגשתי מוגנת בזרועותיו של שקד, הרגשתי שהוא שומר עליי.
"חיים שלי, תאכלי משהו, לא אכלת כלום ועוד מעט צריך לצאת לבית ספר." אמר שקד.
התנתקתי מהחיבוק עם שקד והתיישבתי בשולחן עם כולם לאכול.