מתחילים מחדש- פרק 16

נקודת מבט שקד
והנה, סוף סוף נשמע הצלצול של סיום השעה האחרונה להיום. כל כך חיכיתי לו.
יום הלימודים עבר דיי ביובש, נכנסתי לכיתה כשהרגשתי שמשעמם לי בחצר, טוב נו וגם שנהיה לי קצת חם.
מוראל ואני יצאנו משער בית הספר.
"אז מה, ישנת טוב?" שאלתי את מוראל בדרך הביתה.
"ישנתי מעולה, בכל זאת לישון בלי הנחירות שלך." הוא ענה.
"שמור על הפה שלך." אמרתי ונתתי לו מכה בכתף. מוראל צחק.
"וחוץ מזה רק שתדע, אתה נוחר יותר חזק ממני." אמרתי.
"היית מת, לישון איתך זה כמו לישון עם טרקטור בחדר." הוא אמר.
"לא, למה לישון איך זה כמו…"
לפתע מוראל ואני שמענו צעקות מכיוון הפארק.
"ביקשתי ממך לעזוב אותי."
"בוא." אמרתי למוראל והתחלנו ללכת בעקבות הצעקות.
"למה נעצרת?" שאלתי את מוראל כשהוא נעצר.
"תראה." הוא ענה, והצביע על אותה נערה שהתחננה מהילד שיעזוב אותה.
"בוא." אמרתי ומשכתי את מוראל איתי.
"נו, תעזוב אותי." היא צעקה.
באותו רגע לא ראיתי בעיניים פשוט נכנסתי לשם.
"לאן?" שאל מוראל.
"חייבים לעזור לה." עניתי.
"הייתי שמח לעזור אבל אני חייב ללכת, העונש וה…" הוא התחיל לומר.
"זה בסדר אני אסתדר." אמרתי.
"עזוב אותי!" אותה אחת המשיכה לצעוק ודמעות זלגו מעינייה.
"היא ביקשה ממך לעזוב אותה." אמרתי.
"ואני ביקשתי מיליון דולר, אז מה?" הוא שאל בהתחכמות.
"אתה לא חושב שהגיע הזמן שתתעסק עם מישהו בגיל שלך?" שאלתי.
"אתה לא חושב שכדאי שתתעסק בעניינים שלך." הוא אמר.
נתתי לו אגרוף חזק לפנים, לא נתתי לו בכלל הזדמנות להגיב כי כבר הגיע האגרוף השני.
"פעם הבא שמבקשים ממך משהו אתה עושה מה אומרים לך כמו ילד טוב." אמרתי ונתתי לו עוד בעיטה. הוא שכב על הרצפה מתפתל מכאבים בעוד החבר שלו טף משם כמו טיל.
אחריי שסיימתי עם אותו ילד ניגשתי לילדה שישבה על הספסל ובכתה, קרעתי ברך והבטתי בה.
היא הייתה ממש יפה, היו לה עיניים ירוקות ושיער ארוך.
"את בסדר?" שאלתי אותה. היא נענעה את ראשה לשלילה.
"חכי פה שניה." אמרתי לה ורצתי לקיוסק פה ליד לקנות לה מים.
"קחי, תשתי." אמרתי והושטתי לה את המים, היא לקחה מידי את המים ושתתה.
"תודה." היא אמרה והחזירה לי את המים, הנחתי אותם על הספסל.

נקודת מבט הגר
לפני שהספקתי להבין מה קרה מצאתי את עצמי על הרצפה. הרמתי את הראש וראיתי את אותו הילד שהציק לי הולך מכות עם עוד ילד.
הרגשתי כאב חד ביד והיה לי קצת קושי לקום מהרצפה. למרות בקושי התרוממתי מהרצפה.
"אח." פלטתי זעקת כאב, כאשר נשענתי על היד הפגועה.
הובלתי את עצמי לספסל הקרוב ביותר והתיישבתי, צפיתי בקרב שהתחולל בין שני הילדים. לאט לאט הרגשתי איך דמעות מתחילות להציף את עיני.
"את בסדר?" שאל אותי הנער השני. לא עניתי רק נענעתי בראשי לשלילה והדמעות החלו להתחזק.
"חכי שניה." הוא אמר והחל לרוץ אל תוך הפארק. עשיתי את מבוקשתו וחיכיתי. תוך כמה דקות אותו הנער חזר כשבקבוק מים בידו.
"קחי, תשתי." הוא אמר והושיט לי את המים.
בחנתי את המים לכמה רגעים ואז לקחתי אותם מידו ושתיתי.
"תודה." אמרתי והחזרתי לו את המים.
"שקד." הוא אמר והשיט לי את ידו לעזור לי לקום.
"הגר." אמרתי ואחזתי בידו וקמתי מהספסל.
"אז מה הוא רצה ממך?" שקד שאל.
"האמת שאני לא יודעת." עניתי בכנות, ואחזתי בידי הפצועה.
"צריך לטפל ביד שלך." אמר שקד כשהבחין בידי הפצועה.
"לא, זה בסדר, באמת." אמרתי וחייכתי אליו.
אבל שקד לא הקשיב לי, הוא לקח אותי לעזרה ראשונה שהייתה בפארק ושם טיפלו לי ביד.
"תודה, שוב…" אמרתי וחייכתי חיוך ביישני.
שקד ואני טיילנו קצת בפארק.
~
"תודה על הכל." אמרתי ששקד ואני עמדנו בפתח ביתי.
"אחד, שתיים, שלוש…" הוא התחיל לספור באצבעותיו.
"מה אתה עושה?" שאלתי.
"סופר כמה פעמים כבר הודית לי היום." הוא ענה. ושנינו צחקנו.
"לילה טוב הגר." אמר שקד.
"לילה טוב שקד." אמרתי ונתתי לו נשיקה קטנה על הלחי.
התחלתי לפסוע לכיוון הבית, העפתי מבט לאחור הבטתי בשקד וחייכתי אליו הוא החזיר לי חיוך, פתחתי את הדלת ונכנסתי הביתה כשחיוך מרוח לי על הפנים.

נקודת מבט שי
חזרתי הביתה, עדיין המשכתי לחשוב על השיחה שלי ושל הגר, הזיכרונות התחילו להציף אותי.
ישבתי עם רומי בסלון ודיברנו קצת ואז ברוך נכנס הביתה.
"היי ברוך." אני ורומי אמרנו.
"איפה מוראל?" ברוך שאל.
"הוא בחדר שלו." אמרה רומי.
"שי, לכי תקראי לו, אני צריך לדבר עם שניכם בקשר לעונש." אמר ברוך, הנהנתי בראשי ועליתי למעלה.
דפקתי על הדלת של החדר של שקד מוראל.
"אה, זו את. מה את רוצה?" שאל מוראל בקרירות.
"תירגע, לא באתי לכאן מרצוני, ברוך קורא לך לדבר על העונש שלנו." עניתי.
"אה." הוא ענה ביובש.
"אתה בא?" שאלתי.
"כן." הוא ענה. ושנינו ירדנו למטה.
"טוב אתם מוכנים?" שאל ברוך.
"מוכנים למה?" אני ומוראל שאלנו.
"אתם הולכים עכשיו למכלאת כלבים, שכחתם?" שאל ברוך.
"המכלאה… כן…" מלמלתי.
"רגע, מתי הולכים?" שאלתי.
"עכשיו." ענה ברוך.
"עכשיו עכשיו?" שאלתי.
"כן, מה לא הבנת במה שהוא אמר." אמר מוראל. הבטתי בו וגלגלתי עיניים.
"אז חמש דקות בסדר? אני עולה להחליף למשהו יותר נוח." אמרתי ועליתי לחדר שלי בריצה.
פתחתי את ארון הבגדים שלי והוצאתי טייץ שחור וחולצת בטן בצבע ורוד מסטיק, נעלתי נעלי ספורט שחורות והרמתי את שיערי לקוקו גבוה וירדתי.
"אני מוכנה." אמרתי. מוראל הסתכל עליי ובחן אותי מכף רגל ועד ראש.
"מהירה." הוא אמר.
"אמרתי חמש דקות קיימתי." עניתי בהתחכמות.
אמרנו ביי לכולם ושלושתנו יצאנו.