מתחילים מחדש- פרק 11

נקודת מבט מוראל
התעוררתי בבוקר למשמע הצעקות של שי. אז כנראה שהיא ראתה את ההפתעה הקטנה שהכנתי לה.
איך ששקד שמע את הצעקות של שי הוא רץ אליה מהר.
ואני? שיא האדישות. פעם הבאה שתלמד לא להתעסק עם מוראל אסולין.
"עכשיו אפשר להגיד בוקר טוב." מלמלתי ונזרקתי על המיטה שלי ובהיתי בתקרה שחיוך מרוח על פניי.

-אתמול במסיבה-
כל המסיבה ישבתי עם דולב ודיברנו, שקד הבוגד נטש אותי לטובת שי. הבטתי בשי ושקד רוקדים הם היו נראים מאושרים יחד.
הבטתי בשי, האמת שהיא הייתה נראית טוב, אפרופו שי… צריך למצוא נקמה טובה.
כמה דקות לאחר מכן שי ושקד התיישבו לידינו תשושים מהריקודים, ואז סיגל הודיעה שיש לה הפתעה.
לאף אחד לא היה שמץ של מושג מה ההפתעה, כלום הביטו אחד בשני מבולבלים. סיגל הלכה לכיוון המטבח.
ולאחר כמה דקות היא חזרה כשזוג צלחות בידיה. מיד עלו חיוכים על פנינו חוץ מפנייה של שי, שהייתה נראית דיי מבולבלת.
כולנו טרפנו את הופל בלגי שהשאיר טעם של עוד בפה.
אולי בכל זאת יש בשי צדדים חיוביים? לעעעע…
המסיבה עוד מעט נגמרת ועוד לא חשבתי על נקמה מספיק טובה בשביל שי.
שי יצאה לעוד סיבוב על רחבת הריקודים, המבט שלי נתקע עליה לכמה שניות, היא נראית טוב. אני מודה…
אבל היא צריכה לשלם.
סרקתי את האזור מסביבי ואז מבטי נעצר על שולחן הממתקים מבטי התמקד בקצפת שהייתה מונחת על השולחן.
חייכתי חיוך ממזרי, אז מסתבר שמה שאומרים נכון, הנקמה באמת מתוקה.
עכשיו אני רק צריך לחשוב איך אני משיג את הקצפת בלי שאף אחד ישים לב.
ואז פשוט הבנתי שהדרך הכי טובה להגיע לקצפת זה אחרי שכולם ילכו לישון, אז אני ארד למטה למטבח "ואגנוב אותה".
~
המסיבה הסתיימה, האמת שדיי נהניתי למרות שכל המסיבה רק ישבתי והייתי צריך להקשיב לחפירות של דולב, אבל כבר בסיפור האלף להערב כבר איבדתי אותו. הייתי עסוק בלתכנן את הנקמה שלי כדי שתיעשה בצורה הטובה ביותר.
"איזה מלכה סיגל עם הופל בלגי." אמר שקד בזמן שהיינו בחדר.
"כן, עשתה לי את הערב." אמרתי בכנות.
"שמע אחי הייתי שמח להמשיך לדבר אבל, אבל אני ממש עייף, אז לילה טוב." אמר שקד.
"לילה טוב אחי." אמרתי למרות שלא נראה שהוא שמע אותי, החמור כבר נרדם.
"והינה התחילו הנחירות…" מלמלתי כששקד התחיל לנחור.
עכשיו אני רק צריך לבדוק שגם שי נרדמה.
יצאתי מהחדר בשקט, וירדתי במדרגות בצעדים קטנים וזהירים נזהר לא להעיר את כולם. ירדתי במדרגות לכיוון המטבח.
"נו איפה הקצפת יכולה להיות…" מלמלתי כשחיפשתי את הקצפת במטבח.
"מצאתי!" מלמלתי בלחש כשאחזתי בקצפת בידי.
מיהרתי לעלות למעלה, למסדרון החדרים. חיפשתי את החדר של שי.
פתחתי בעדינות ובזהירות את הדלת של החדר של שי, הקצפת הייתה בידי, התקרבתי לשי הבטתי בה ישנה. האמת שאני מעדיף אותה ככה.
השפרצתי קצת על ידיי ומרחתי אותן על פנייה של שי, ואת השאריות שנשארו לי על היד מרחתי על ידה.
"לילה טוב שי." מלמלתי וסגרתי את הדלת אחריי.
"כמה שאני אוהב נקמות." מלמלתי בלחש.
ירדתי למטבח להחזיר את הקצפת למקום שבו הייתה ואז עליתי לחדר שלי.
נשכבתי על מיטתי ובהיתי בתקרה, עיניי נעצמו להן באיטיות.

"מוראל! בוא הנה מיד אם יש לך אומץ!" שמעתי את שי צועקת.
פ'חח חושבת אני מפחד ממנה זאתי.
"איזה יום שמח לי היום…" התחלתי לזמזם בדרך למקלחת.
"מוראל!" צעקה שי.
"אה כפרה, מחפשת אותי?" שאלתי בהתגרות.
"מה זה צריך להיות?" היא שאלה בעצבים.
"מה, הפיג'מה הקצרצרה שאת לובשת או השיער הפרוע שלך? או בכלל…" שאלתי בהתחכמות למרות שידעתי למה היא מתכוונת.
"הפנים שלי טמבל." היא אמרה.
"יפה לך לבן." אמרתי בהתחכמות.
"מאוד מצחיק, טמבל תראה את הפנים שלי." אמרה שי.
יואו מה החליטה לשגע אותי זאתי.

נקודת מבט שי
הבטתי בעצמי במראה וראיתי את פניי שהפכו ללבנות, ללבנות מידי.
"מוראללללל!" התחלתי לצרוח ברחבי הבית.
ידעתי שהוא זה שאחראי לסיבה שמרוח לי משהו לבן על הפנים.
הצעקה שלי הקפיצה את כל הבית תוך דקות בודדות כולם התייצבו בחדר האמבטיה, כולם חוץ ממוראל.
"מה זה, מה קרה לך בפנים?" שאלה רומי בזעזוע.
"מוראל, יש לך עשר שניות להתייצב במקלחת אם לא אתה מת, מת!" צעקתי באיום.
"אה כפרה, מחפשת אותי?" שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי ומי הופיע אם לא אדון מוראל.
"וואו מה עבר לך הפנים?" שאל מוראל.
"כאילו שאתה לא יודע." עניתי.
"אני לא. מה התבלבלת בין הקרם פנים לקצפת?" שאל מוראל והתחיל להתפקע מצחוק.
"מה קורה כאן?" שאל ברוך.
"שי, מה זה מה יש לך בפנים?" שאלה סיגל בדאגה.
"תשאלו את הטמבל הזה." עניתי והצבעתי על מוראל.
"מוראל?" שאלו ברוך וסיגל והפנו את מבטם למוראל, וכך גם האחרים.
"הפנים שלך כולן מרוחות בקצפת, ועוד את קוראת לי טמבל." אמר מוראל בגיחוך.
"קצפת… איך אתה יודע שזה קצפת, הרי חשבתי שאמרת שאתה לא קשור לזה?" שאלתי בחשד.

נקודת מבט מוראל
"מה קורה פה?" שאל ברוך אחרי ששמע את הצעקות מחדר האמבטיה, ברוך וסיגל הופתעו לגלות את כולנו מתקבצים בחדר האמבטיה.
"אני אשאל שוב, מה קורה פה?" שאל ברוך רק שהפעם הטון שלו הפך לעצבני יותר.
"זה מה שקורה." אמרה שי והצביעה על פנייה.
יאללה מה היא עושה דרמה זאתי, שתשטוף את הפנים והקצפת תרד.
"שי…מה זה מה קרה לך בפנים?" שאלה סיגל בדאגה.
"תשאלי אותו!" ענתה שי והצביעה עליי וכל המבטים הופנו אליי.
"אותי? מה אני קשור?" שאלתי בתמימות.
"מוראל?" שאל ברוך בכעס.
"אין לי מושג על מה היא מדברת, זאת אומרת אני לא אשם שהיא התבלבלה בין הקרם פנים לקצפת." עניתי.
ושמעתי כמה צחקוקים מהצד, וגם אני התחלתי לצחוק בעצמי.
ברוך הביט בי במבט אזהרה כשקלטתי את המבט שלו הפסקתי לצחוק.
"קצפת… רגע, חשבתי שאתה לא קשור לזה." אמרה שי.
"אני לא קשור לזה." שיקרתי.
"אז איך ידעת שמה שמרוח לי על הפנים זה קצפת?" שאלה שי. וכל המבטים הופנו אליי.
השי הזאת כלבה כלבה, אבל מה שבטוח היא ממש לא טיפשה.
או או נראה שהסתבכתי?