מתוסבכת – פרק 6

קראתי לבר לבוא לישון אצלי כדי שתעזור לי מחר בערב מה ללבוש לנשף. יצאתי מהמקלחת לפני חמש דקות ובר נכנסה עכשיו ישר אחרי. נשכבתי על המיטה והתחלתי להעביר ערוצים, מחפשת משהו מעניין לצפות בטלוויזיה. אני אפילו לא רוצה לבוא לנשף הזה, סה״כ משהו מפגר, רק אחר כך יש את המסיבה השווה יותר, האפטר. אותו י״ב ו-י״א החליטו להכין ביחד. כל אחד משלושת השכבות שילם 10 שקל, מעניין מה הם עשו. עכשיו מה אני אמורה לעשות בנשף הזה? החזרתי את הערוץ לערוץ של הסרטים ונכנסתי לתוך המיטה, שינה טובה צריכה להוציא אותי מזה.
בית ספר. איזה כיף. ״יאללה נו בואי נצא כבר!״ לחצה עליי בר בזמן ששתיתי את התה ״קחי את הכוס איתך״ אמרה. יצאתי איתה וסגרתי את הדלת אחרינו. ״את סתם ממהרת לראות את אופק, ההסעה תגיע רק עוד רבע שעה״ מילמלתי בקולי העייף. ״נכון״ אמרה, מצדיקה את עצמה כאילו זה היה טוב להקים אותי בשביל זה. ״מה עם אור?״ שאלה. שכולם יפסיקו לשאול, לא קורה כלום מה הם רוצים שאגיד. ״מה איתו?״ שאלתי. ״את עדיין אוהבת אותו?״ שאלה. אני לא מבינה, באמת שלא. כאילו זה רגש שנעלם כל כך מהר. מה הקטע? מה השאלה המפגרת הזאת?! טוב אני חייבת להרגיע את עצמי. ״כן״ אמרתי בביטחון אך עם קול מעט מזלזל, אבל אני לא בטוחה שהיא הרגישה את זה בטון שלי. ״שכחי מימנו״ אמרה כבדרך אגב. ״לך זה קל לומר בר, אף פעם לא היה מצב שאהבת מישהו מבלי שהיה לך משהו איתו, אי אפשר לומר ׳טוב נו שחכתי׳ ואז הכל חוזר לקדמותו״ אמרתי את זה בקצת כעס ומהר לגמתי מכוס התה שלי. ״אני יודעת גל, אבל אני פה לטובתך, הוא לא אוהב אותך ואני מצטערת שאני אומרת לך ככה״. וואו, כמו סכין שתקעו למישהו בלב כמה וכמה פעמים. ״גם אני מצטערת שזה ככה״ אמרתי ובדיוק הגענו לתחנות, התיישבתי ושמתי אוזניות, צופה במפגש המרגש שלה ושל אופק.
אני מודה, אולי אני מעט מקנאה בבר, כל מי שהייתה מאוהבת בו או דלוקה עליו אפילו קצת, היה לה משהו איתו, תמיד רצו אותה חזרה. אף פעם לא הרגשתי ככה.
נכנסתי לכיתה, מניחה את התיק על הכיסא, מוציאה את האוזניות מהאוזניים שלי ולפתע אני מרגישה זרועות עוטפות אותי, הסתובבתי במקום כשראשי מול חזהו של רון, הרמתי את פני ״רון״ ציינתי את שמו. ״בוקר טוב״ אמר בחיוך וחיבק אותי. ״בוקר טוב״ אמרתי מתנתקת מימנו. ״את באה היום בערב?״ שאל. ״יש לי ברירה?״ חייכתי באילוץ. הוא גיחך ויצא מהכיתה כשדנית המורה שלי נכנסה. הכנסתי את האוזניות שעד עכשיו שהו לי ביד הישר לתיק והתיישבתי במקומי. ״בוקר טוב לך״ אמר עומר והתיישב ליידי. ״את מושלמת״ שרתי את ההמשך על אף שהוא לא אמר את זה בשירה. ״מצחיקה את״ אמר בגיחוך ״מה איתך תגידי לי לא שומעים ממך?״ שאל. ״הכל מעפן, כמו תמיד״ עניתי. ״כן אה.. באמת מעפן בזמן האחרון, תגידי את באה היום לנשף של הבית ספר?״ שאל. ״לא בטוחה״ עניתי ״ואתה?״. -״לא חושב שאבוא״ אמר. ״למה אתה לא הולך עם מיה?״ שאלתי. מאז שמיה עזבה את בית הספר כבר לא שומעים עליה כל כך. ״תגידי איפה את חייה? נפרדנו לפני איזה חודשיים״ אמר ותוך כדי הוציא את מחברת אזרחות. ״באמת?! ואיך אתה מצפה שאני אדע אם אתה לא מספר לי?״. -״אני יודע״ אמר בחיוך ״עם מי את הולכת?״. -״אף אחד״ אמרתי כשבקולי נשמע טון מתבכיין. ״מה למה? חשבתי תלכי עם רון לא?״ אמר את המובן מאליו. ״רון? לא הוא הולך עם רן״ אמרתי במעט אכזבה. ״לא הוא לא״ אמר כאילו ציין עובדה. ״אמ.. כן הוא כן״ אמרתי והוצאתי גם אני את המחברת מהתיק יחד עם הקלמר. ״מתי הוא אמר לך?״ שאל אותי עומר. ״שלשום נראה לי״ מלמלתי בחשיבה. ״מוזר, דיברתי איתו היום בבוקר״ אמר והתמתח. ״מה זאת אומרת?״ שאלתי בבילבול. ״הוא אמר שהוא לא הולך עם אף אחת״ אמר עומר. יכול להיות שרן דחתה את רון? ואם כן למה הוא לא אומר כלום? מה הקטע? ״באמת מוזר שלא אמר לי כלום״ אמרתי. ״רוצה לבוא איתי לנשף״ אמר עומר במהירות והפנה את המבט שלו לכיווני. ״אני אשמח״ חייכתי. ״אם כך המצב של שתינו לא כזה גרוע אחרי הכל״ אמר. ״צודק״ חייכתי. באמת שעומר אחד הילדים המדהימים והמצחיקים יותר שאני מכירה, אולי גם הסטלנים יותר. זאת אומרת, סטלן באופי.
״סיס״ קראה בר ונכנסה לכיתה שלי יחד עם רותם, מתיישבות אצלי בשולחן. הוצאתי את האוכל יחד איתן. ״מה קורה?״ שאלתי אותה. ״תקשיבי, את רוצה ללכת עם יותם? מסכן הוא ממילא כזה.. חמוד״ אמרה. ״אני הולכת עם עומר״ אמרתי. ״עומר? אמרתי לך״ אמרה רותם לבר. ״אמרתי לך?״ שאלתי בבילבול את רותם. ״מה אין בינכם כלום?״ שאלה בתמימות. ״לא״ ציינתי ״הוא כמו אח בשבילי״ אמרתי. עומר הוא כמו האח התאום שאף פעם לא היה לי, בחיים לא הייתי חושבת עליו בקטע הזה. ״חבל, זה דווקא יעזור לך לשכוח מאור״ אמרה רותם. ״אני כבר שוחכת מימנו״ ציינתי. ״אה באמת?״ אמרה בר. ״אוקיי, עוד לא. אבל אני בכל זאת מנסה לשכוח״ אמרתי ושוב הרגשתי שאני משקרת לעצמי, לא לגמרי, אבל עדיין.
יום הלימודים הסתיים וחזרתי הבייתה יחד עם בר, באיזה שהוא מקום הלהיב אותי ללכת עם עומר, הוא חתיך. ואכן יש לזה השפעה. עם העיניים שלו השיער. למות.
בר הניחה את התיק על השידה שבחדר שלי ואני מסרתי את שלי אל הריצפה. נפלתי על המיטה ונאנחתי ״הנה זה מתחיל״ מילמתי. ״קדימה! עכשיו אני צריכות לראות מה אנחנו לובשות מהשמלות האלו, שנדע איך לסדר את השיער סבבה?״ אמרה במהירות והמשיכה לדבר ולענות לעצמה ״סבבה, אז מתוקה קומי כבר מהמיטה ועופי להתקלח״ אמרה לי והורתה לי עם האצבע להתקדם למקלחת. ״אמרתי לך כבר עד כמה אני אוהבת אותך?״ אמרתי בחיוך וצעדתי לי לעבר המקלחת. שוטפת את כל היום הארוך הזה מימני.